История жизни
Весной 2003 года, в мягкий солнечный день месяца нисан, в Иерусалиме родился Омер ван Гельдер. Он был первенцем Техилы и Хагая, и вскоре тишина молодого дома наполнилась его нежным смехом и первыми звуками. Вскоре после этого семья переехала в Маале-Адумим, относительно тихий, только начинавший тогда развиваться город на Иудейских холмах, смотрящих в сторону пустыни. Там, среди иерусалимского камня и пустынных ветров, Омер начал строить свой мир. Их дом, пропитанный любовью и поддержкой, быстро превратился в оживленный центр жизни, особенно когда к семье присоединились младшие Талия, Ури и Итай, сделав Омера старшим братом, первой фигурой ответственности и заботы в его жизни. Уже в раннем детстве в Омере был заметен особый огонек в глазах, бесконечное любопытство, которое побуждало его исследовать каждый уголок дома и двора, разбирать игрушки, чтобы понять, как они работают, и задавать вопросы, на которые не всегда находилось простого ответа. Он был ребенком, который впитывал все, его глаза всегда искали мелкие детали, и он мог часами сидеть, наблюдая за муравьями, ползущими по стене, или за облаками, меняющими форму в сине-серых небесах. Родители быстро заметили, что помимо обычного детского любопытства, у Омера была острота и глубина мышления, выходившие за рамки обычного, и они поощряли его учиться и исследовать, питать его ненасытную жажду знаний.
Первые годы в Маале-Адумим были переплетены с открытиями. Омер открыл для себя музыку в юном возрасте, возможно, еще до того, как научился читать ноты, когда пытался подражать мелодиям, услышанным по радио, на маленьких игрушечных пианино, или когда сидел у фортепиано в школе, кладя свои маленькие пальцы на клавиши, извлекая звуки, которые иногда были гармоничными, а иногда не очень, но всегда сопровождались глубокой сосредоточенностью и озорной улыбкой. Он учился в городской консерватории, и звуки, извлекаемые им из инструмента, стали неотъемлемой частью пейзажа его жизни. Дом часто наполнялся мягкими звуками фортепиано или нежной игрой на гитаре, когда Омер сидел и играл, полностью погруженный в музыку, в язык, что был выше слов. Он любил ощущение старого дерева под пальцами, нежную вибрацию струн и возможность переводить эмоции в мелодию. Музыка была для него не просто хобби, а способом выразить себя, понять мир и переработать свои чувства. Он мог часами проводить в своей комнате, окруженный нотами и звуками, забывая о времени и окружающем мире, полностью погруженный в свой богатый музыкальный мир.
Когда он начал учиться в начальной школе, а затем в религиозной средней школе "Амит Эйтан", стало ясно, что мудрость Омера — это не просто любопытство, а исключительная когнитивная способность. Его диагностировали как одаренного, и он принимал участие в школе для одаренных "Шхаким". Там, между книжных полок и карт, Омер нашел среду, которая соответствовала его жажде знаний и глубине мышления. Он любил интеллектуальные вызовы, глубокие дискуссии с учителями и учениками, возможность расширять свои горизонты и изучать разнообразные предметы. Он не был учеником, который просто зубрил материал, а тем, кто исследовал его вглубь, задавая сложные вопросы и стремясь понять "почему" за каждым явлением. Он выделялся не только высокими оценками, но и способностью связывать различные идеи, видеть общую картину и мыслить нестандартно. Несмотря на свою выдающуюся мудрость, Омер никогда не кичился. Он щедро делился своими знаниями, с радостью помогал всем, кто испытывал трудности. Его постоянная, широкая и искренняя улыбка была его визитной карточкой, улыбка, которая озаряла его лицо и приглашала всех приблизиться. Он был открытым, честным и прямолинейным человеком, излучавшим тепло и оптимизм.
Помимо учебы и музыки, Омер был очень связан с природой. Он любил путешествовать, выходить на пыльные тропы Иудейских гор, чувствовать ветер на лице и землю под ногами. Эти походы, часто с семьей или друзьями, были для него не только физической активностью, но и возможностью для внутреннего покоя, созерцания. Он мог часами стоять и наблюдать за пустынным пейзажем, за сменой красок на закате или за нежным цветением полевых цветов после дождя. Природа была для него источником вдохновения, местом, где он чувствовал себя частью чего-то большего, частью круговорота жизни. Он научился узнавать местные растения и животных и с удовольствием делился этими знаниями с окружающими. Он рассказывал истории о следах, найденных на земле, о птицах, которых он узнавал по их щебетанию, и в нем всегда было желание понять хрупкую экосистему.
По мере взросления в нем укрепилась его страсть помогать и отдавать себя. Омер не довольствовался тем, чтобы быть хорошим только для себя; он чувствовал глубокую потребность вносить вклад в общество, положительно влиять на жизни других. В относительно молодом возрасте он стал волонтером в "Кнафаим шель Крамбо" (организации, объединяющей детей и подростков с особыми потребностями в социальной деятельности). Там, среди песен, игр и объятий, Омер открыл для себя целый мир безусловной отдачи. Он сидел с детьми, слушал их истории, помогал им в занятиях, был терпеливым и чутким к их особым потребностям. Он видел улыбки на их лицах, радость в их глазах и понял, что, отдавая, он получает взамен гораздо больше, чем дает. Эти переживания придали ему дополнительную глубину, отточили его способность вмещать и понимать, и укрепили его веру в силу человечности. Он учился у них силе человеческого духа, способности детей преодолевать трудности и важности поддерживающего сообщества. Он не видел в них "нуждающихся", а воспринимал как полноправных партнеров, друзей по пути.
После "Кнафаим шель Крамбо" Омер продолжил свой путь волонтерства на благо общества, и на этот раз в "Маген Давид Адом". Его желание помогать людям в чрезвычайных ситуациях, оказывать немедленную помощь и способствовать спасению жизней привело его к обучению и становлению старшим парамедиком. Он прошел множество курсов, приобрел обширные медицинские знания и тренировался в стрессовых ситуациях. Он помнил тот первый раз, когда его вызвали на настоящее чрезвычайное происшествие – сирена, адреналин, хлынувший по телу, полная концентрация, необходимая для быстрого и эффективного выполнения правильных действий. Он был там, присутствовал, с уверенными руками и успокаивающим взглядом, оказывая первую помощь, поддерживая семьи и справляясь с трудными ситуациями. Он не боялся увиденного или давления, а видел в них возможность реализовать свое предназначение. Помимо полевой работы, Омер также проводил курсы и обучение для новых парамедиков, делясь накопленными знаниями и опытом. Он был терпеливым и преданным учителем, который верил в силу обучения и в способность каждого человека учиться и спасать жизни. Он умел передавать материал ясно и интересно, и был личным примером профессионализма и человечности. Его друзья из "Маген Давид Адом" вспоминали его как того, кто всегда был готов выехать на любой вызов, даже в самые поздние часы ночи, всегда с улыбкой на лице и с глубокой готовностью помочь.
После окончания средней школы Омер решил провести два года в доармейской подготовительной академии "Элиша". Это была не просто физическая и ментальная подготовка к армейской службе, а период глубокого личностного и ценностного развития. В академии, среди горных пейзажей Иорданской долины, он углубил свою связь со страной и людьми. Он участвовал в философских дискуссиях, изучал Тору, историю и политику, и совершал длительные пешие походы, закалившие его тело и дух. Там, среди своих товарищей по академии, еще больше сформировалась его личность как "любящего и любимого человека, мудрого, принципиального и глубокого, с добрым взглядом и понимающим сердцем". Он был неотъемлемой частью группы, всегда привнося свою уникальную точку зрения, глубину своего мышления и свое желание достичь этического и личного совершенства. Он не боялся выражать свои мнения, но всегда делал это с уважением и вниманием к другим. Он был тем, кто успокаивал страсти в бурных спорах, тем, кто искал путь к компромиссу, и тем, кто объединял группу вокруг общей цели. Академия была для него плавильным котлом, в котором сформировалась его идентичность как лидера, друга и ответственного гражданина. Он много говорил о своих мечтах о значимой службе, о своем вкладе в защиту государства и о своем предвкушении носить форму ЦАХАЛа.
В жаркий летний день, 15 августа 2023 года, Омер был призван в ЦАХАЛ. Он выбрал службу в пехотной бригаде "Гивати", известной своими фиолетовыми беретами, из глубокого чувства долга и желания быть на передовой линии оборонных усилий. Момент, когда он впервые надел форму, с фиолетовым беретом на голове и туго зашнурованными высокими ботинками, был моментом огромной гордости для него и его семьи. Он попрощался с родителями и братьями и сестрами теплым объятием, пообещав поддерживать связь, и со своей знакомой улыбкой отправился в новый путь. Курс молодого бойца был сложным, как физически, так и морально, но Омер справлялся с каждой трудностью со стойкостью и упорством. Он не жаловался, а видел в каждом вызове возможность учиться и становиться сильнее. Его товарищи по роте вспоминали его как того, кто всегда был рядом, чтобы ободрить, предложить помощь или просто поделиться успокаивающей улыбкой в трудные моменты. Его выдающиеся способности, как интеллектуальные, так и межличностные, быстро проявились, и он был направлен на курсы командиров отделений. Там Омер получил инструменты и полномочия для руководства солдатами, и он выполнял свою роль командира отделения во взводе связи (Патак) "Ротэм" 9-го батальона "Гивати". Он был образцовым командиром – профессиональным, преданным, заботливым и всегда готовым помочь своим солдатам. Он заботился о них не только в оперативном, но и в личном плане, спрашивая об их благополучии, выслушивая их проблемы и даря им ощущение дома и тепла даже вдали от дома. Он объединил медицинские знания, полученные в "Маген Давид Адом", со своей армейской ролью и был также боевым парамедиком – редкое и крайне важное сочетание, которое позволяло ему заботиться о своих солдатах не только тактически, но и медицински, зная, что он сможет оказать им лучшую первую помощь в экстренной ситуации.
В тот период жизнь Омера приобрела дополнительное измерение глубины и любви с его возлюбленной Наамой. Их связь была глубокой и искренней, основанной на взаимном уважении, настоящей дружбе и великой любви. Они мечтали о совместном будущем, о доме, о семье, обо всех тех малых и великих вещах, что строят жизнь. Долгие телефонные разговоры из армии, короткие встречи по выходным – каждое мгновение с ней было для Омера утешением и светлым пятном в требовательной армейской рутине. Он рассказывал ей о своих переживаниях, о своих солдатах, о трудностях и о воодушевляющих моментах, а она была рядом, чтобы слушать, поддерживать и мечтать вместе с ним. Он рассказывал ей о чувстве удовлетворения от успешной тренировки, об улыбке солдата, получившего от него хороший совет, и о своем желании совершенствоваться и отдавать максимум. Мечты о свадьбе, о собственном доме, о совместных путешествиях по миру глубоко укоренились в его сердце и давали ему силы и мотивацию каждый день.
И вот, утром Симхат Торы, седьмого октября 2023 года, тишина рухнула. Непрекращающиеся сирены, ужасающие сообщения с юга, отчаянные звонки – все это изменило реальность в одно мгновение. Омер, как и тысячи других солдат и резервистов, был немедленно вызван в свою часть. Это было короткое прощание с родителями и братьями и сестрами, объятие крепче обычного, обеспокоенный взгляд в глазах Наамы, но также глубокая решимость в его собственных глазах. Он знал, что это тот момент, когда он должен был реализовать все ценности, в которые верил, всю пройденную подготовку и всю свою готовность внести вклад. Последние сообщения в WhatsApp с семьей и друзьями были короткими, лаконичными, но полными взаимной любви и заботы. "Я сажусь в автобус", "Будьте сильными", "Люблю вас" – простые слова, которые служили последней линией обороны перед стеной неизвестности. Дорога на юг была наполнена мыслями, тихими молитвами и глубоким пониманием глубины момента. Он прибыл в свою часть, где встретил своих солдат, своих товарищей по отделению, и сразу же вошел в состояние боевой готовности и собранности.
Последующие месяцы были периодом интенсивных и непрекращающихся боев. Омер, командир отделения и боевой парамедик во взводе связи "Ротэм" 9-го батальона "Гивати", оказался в самом сердце Газы, выполняя сложные и опасные миссии. Он вел своих солдат по узким переулкам, среди разрушенных зданий, под огнем противника. Его роль требовала от него быть всегда на шаг впереди, быстро мыслить, принимать критические решения под давлением и служить личным примером мужества и хладнокровия. Он был глазами и ушами отделения, тем, кто замечал опасность, кто вел путь, и тем, кто прежде всего заботился о безопасности своих солдат. Как боевой парамедик, он нес на спине медицинское оборудование, готовый в любой момент оказать жизнеспасающую помощь. Он помнил инструкции "Маген Давид Адом", давление реальных событий, и теперь, на поле боя, эти знания были бесценным. Он оказывал помощь раненым, успокаивал пострадавших и был рядом с ними даже в самые трудные моменты. Он ни секунды не колеблясь рисковал собой, чтобы добраться до раненого солдата, оказать ему первую помощь и вытащить его из опасности. Его друзья свидетельствовали, что он всегда был первым, кто вызывался на опасные задания, последним сдавался, и всегда с ободряющей улыбкой, даже когда его глаза выражали глубокую усталость.
Бои на севере сектора Газа были тяжелыми и сложными. Территория была насыщена взрывчаткой, туннелями и засадами. Каждый шаг был просчитан, каждое движение выверено. Омер и его солдаты сталкивались со множеством оперативных вызовов, с обнаружением террористической инфраструктуры, прочесыванием зданий и ведением ближнего боя. Он разговаривал со своими солдатами, объяснял им цели, выслушивал их опасения и укреплял их дух. Он был связан с ними не только как командир, но и как друг, своего рода старший брат, который заботился о каждом. Он знал их истории, их семьи, их мечты и чувствовал огромную ответственность перед ними. Даже в самые трудные моменты, когда усталость была ощутима, а напряжение достигало пика, Омер излучал оптимизм и душевное спокойствие. Он был тем, кто мог вселить надежду, рассказать короткую шутку или просто поделиться тихой улыбкой, которая говорила: "Мы в этом вместе". Он горячо верил в силу командного духа и всячески его поддерживал.
В шестой день сивана 5785 года, 2 июня 2025 года, в самый разгар праздника Шавуот, сержант Омер ван Гельдер вел своих солдат на оперативную миссию на севере сектора Газа. Это было, казалось бы, рутинное задание, но на поле боя нет рутины. Они осторожно продвигались, прочесывая территорию, на пике бдительности. Внезапно по ним открыли шквальный огонь. Бой был коротким и интенсивным. Омер, как командир, действовал с образцовым хладнокровием, быстро направлял своих солдат, отвечал огнем и заботился об укрытии. Как боевой парамедик, он первым заметил раненых, бросился к ним и пытался оказать помощь. Он ни на мгновение не подумал о себе, а только о своих солдатах, о миссии и о необходимости защитить их. Во время перестрелки, пытаясь защитить одного из своих солдат и оказать помощь раненому, Омер получил смертельное ранение. Он пал в бою, всего двадцати двух лет, выполняя свою клятву защищать свой народ и свою землю до последнего вздоха. Последние мгновения были наполнены мужеством, высшей самоотдачи и безграничной преданностью ценностям, в которые он верил.
Известие о его гибели обрушилось как гром среди ясного неба на его семью, на Нааму и на всех, кто знал и любил его. Город Маале-Адумим охватил семью глубоким трауром. Его мать, Техила, написала в Facebook душераздирающие слова: "Мой первенец. Невероятная боль." Эти слова, простые и искренние, выражали глубину боли и огромную пустоту, которая образовалась. Омер был похоронен на военном кладбище на горе Герцля, где, среди однообразных каменных рядов, он покоится рядом с героями Израиля. Его друзья из армии, из академии, из "Маген Давид Адом", из "Кнафаим шель Крамбо" и из Маале-Адумим – все пришли проводить его в последний путь, со слезами на глазах и тяжелым сердцем, но также с гордостью за то, как он жил, и за жертву, которую он принес. После своей гибели Омер был посмертно повышен в звании с сержанта до старшего сержанта, в знак признания его деятельности и преданности.
Омер оставил после себя родителей, Хагая и Техилу, трех братьев и сестер – Талию, Ури и Итая, и свою возлюбленную Нааму, на которой он мечтал жениться. Он также оставил после себя множество друзей, членов семьи и широкие круги людей, чьи жизни он затронул. Пустота, которую он оставил, была огромна, и его отсутствие ощущается повсюду. Но вместе с глубокой болью осталось и богатое наследие человека, прожившего полную и значимую жизнь. Омер был родственником старшего сержанта запаса Омера Моше Галдора, бойца бригады "Голани", павшего в Ливане. Эта семейная связь двух героев, павших за защиту государства, подчеркивает традицию самоотдачи, жертвоприношения и любви к земле, которая пылала в сердце Омера.
Омер ван Гельдер, светлая память, был одним из лучших сыновей Маале-Адумим, человеком, который любил свою страну и ее жителей, полный самоотдачи ради других, доброволец с юных лет, отдавший свою душу за народ и за землю. Он будет помниться как любящий и любимый человек, мудрый, принципиальный и глубокий, с добрым взглядом и понимающим сердцем, помогающий каждому, связанный с музыкой, со словами, с природой и, прежде всего, с людьми. Его жизнь, несмотря на ее краткость, была значимой и насыщенной. Он не просто жил, он действовал, влиял, отдавал и любил. Его история, история о любознательном ребенке, который стал почитаемым командиром и отважным парамедиком, – это история о человечности и героизме, которые проистекают из реальности, из ежедневного выбора творить добро, защищать и любить. Память об Омере навечно останется выгравированной в сердцах, источником вдохновения для возрождения и вечной израильской гордости.
Мгновения жизни
Все фотографии · 1730
Видео и ссылки
В СМИ
Статьи
- Именно в Нидерландах: студенческий дом в память о двух бойцах ЦАХАЛа | «Ха-Йом»
ישראל היום ·
- Тётя Омера ван Гелдера в интервью «Аруц Шева»: огромная потеря, теперь миру не хватает его доброты
ערוץ 7 ·
- Мать Омера ван Гелдера: «Мне посчастливилось вырастить чудо-ребёнка — у него было огромное сердце» — 14-й канал | C14
c14.co.il ·
- «22 лет недостаточно»: похоронены трое солдат, погибших при взрыве придорожной бомбы в Газе
The Times of Israel ·
- Бойцов «Гивати» Лиора Штейнберга, Офека Берхане и Омера ван Гелдера проводили в последний путь
ynet ·
- Мать Омера ван Гелдера, благословенной памяти, бойца «Гивати», погибшего в бою в Газе: «Он был удивительным сыном»
ynet ·
Показать всё (9)
- Три похоронные церемонии в один день: Израиль простился с бойцами, погибшими в Газе
Вести
- В честь Омера: память о человеке, спасавшем жизни
American Friends of Magen David Adom
- Введён в эксплуатацию защищённый от обстрела реанимобиль «Маген Давид Адом» в память о бойце ЦАХАЛа и волонтёре «Маген Давид Адом», старшем сержанте Омере ван Гелдере, благословенной памяти
אגודת ידידי מד״א בישראל
Мемориальные сайты
- Старший сержант Омер ван Гелдер, благословенной памяти
remember.bio
- Изкор — старший сержант Омер ван Гелдер
משרד הביטחון – יזכור
- Спасательный автомобиль в память о старшем сержанте Омере ван Гельдере, благословенной памяти
my.israelgives.org
Проекты памяти
Еврейская община Утрехта объявила о присвоении студенческому дому имён Омера ван Гелдера и Омера Моше Гальдора, правнуков бывшего раввина общины. В статье описаны церемония и строящийся объект, сбор средств на который продолжается; свидетельств открытия заселённого дома нет.
Кампания спасательного подразделения «Мегилот Ям ха-Мелах» собирает средства на приобретение спасательного автомобиля в память об Омере, сыне волонтёра Хагая ван Гелдера. Это запрос на сбор средств для покупки; передача автомобиля не подтверждена.
Бронированный реанимобиль в память об Омере был введён в эксплуатацию 18 сентября 2025 года в Рамле и размещён на станции «Маген Давид Адом» в Маале-Адумим. На странице указано, что автомобиль пожертвован анонимно; параллельно осуществляется отдельный проект по приобретению ещё одной машины скорой помощи.
Истории о них
«Изкор» описывает путь Омера как волонтера в «Маген Давид Адом»: от оказывающего первую помощь до старшего медика и инструктора. Он обучал подростков-волонтеров и входил в группу быстрого реагирования в Маале-Адумим.
Жизнь и служба
Профиль
- Дата рождения
- 10 апреля 2003 г.
- Место рождения
- Маале-Адумим
- Дата гибели
- 2 июня 2025 г.
- Возраст
- 22
- Город
- Маале-Адумим
Служба
- Звание
- Старший сержант
- Подразделение
- Бригада "Гивати"
- Деятельность в МАДА
- Волонтёр службы экстренной медицинской помощи
- Награды
- Посмертно повышен в звании
- Место боя
- Север Сектора Газа
Семья
- Отец
- Hagai
- Мать
- Tehila
Захоронение
Воспоминания и соболезнования
מתגעגע ואוהב אח שלך איתי
מלאך יפה יהי זכרו ברוך
בערב החג עם בנה הבכור שהתנדב במד"א ורצה להיות רופא: "סיפר שבלילות האחרונים הם עושים דברים חשובים", אמרה. קרוב המשפחה עמר גאלדור ז"ל נפל בלבנון, ובמהלך המלחמה השאירה האם את הדלת פתוחה: "אבל הקצינים באו"
עומר היקר , בן שלי אהוב.
אני רגע יוצא מהדף ואני מסתכל מסביב, ואני מקשיב לכל מי שדיבר, מסתכל על כל מי שנמצא.
יש אנשים שמכירים אותך יתר, עם סיפורים.
יש אנשים שמכירים אותך פחות, יש שאולי לא מכירים בכלל ועכשיו מכירים.
ואתה פשוט יכול לגעת בכולם כי בסוף מהרגע שנולדת אתה היית ילד שמסתכל החוצה, ילד שמסתכל על אנשים שמסביב, ילד שיוצר קשר עם האנשים שמסביב, שנוגע באנשים.
22 שנה, כל כך צעיר. רגע אחד בחיי האדם, אבל עולם ומלואו.
כמה רגעים מרכיבים את ה-22 שנים האלה?
מהלידה, מהחודשים הראשונים שלנו, ללמוד איך זה שיש תינוק במשפחה, מה אתה צריך כשאתה בוכה?
מתי חם לך? מתי קר לך?
דווקא סבא וסבתא רוצים להלביש אותך וצריך להפשיט אותך כי אתה רותח מחום.
מתי אתה רעב?
המון רגעים של אושר, המון רגעים של תסכול, אהבה, הקשר, שהולכים ומתפתחים הולכים וגדלים.
כמה עברנו יחד כהורים, כמשפחה?
כמה אושר וכמה קשיים.
לראות אותך גדל להיות האיש שגדלת להיות. כל כך הרבה גאווה וכל כך הרבה אושר, המון תוכנות גדולות היו בך.
המון.
ואומרים את זה- וזה סקרנות וזה עומק, וזה לב טוב, וזה אהבה, וזה חוכמה, וזה מוזיקה, וזה טיולים, וזה שיחות, וזה אינסוף אינסוף, והנדבות, ונתינה נתינה נתינה נתינה עד אינסוף.
אתמול בלילה הארוך הזה כשחשבתי
מה עומר?
אתה ילד, ילד של מילים ושל משפחה.
שתי התכונות שהכי הכי מיוחדות שלך.
אתה התחלת לדבר מגיל צעיר מאוד, שלטת, נתנו כאן דוגמאות מאיזה גיל כבר דיברת משפטים שלמים, וידעת לתאר, ושלטת בשפה לעומק.
ידעת לבטא את עצמך ידעת להגיד, ידעת לפנות לאנשים, גם לאנשים זרים ולא התביישת.
לא כל אדם של מילים יודע איך להשתמש בהם, אתה השתמשת בהם ובשנים האחרונות השתמשת בהם בחוכמה רבה.
גיל ההתבגרות היו שנים של התמודדות, שנים של אתגרים.
ואחרי.. אחרי השנים הקשות האלה אתה פרחת.
אמר מקודם המחנך אליאור שהטיסה לפולין הייתה נקודה ( רב מחנך, במכינת אלישע ) , הייתה נקודת המפתח, הייתה נקודה שבה דברים השתנו, שבה התבגרת, ומשם התחלת להשתמש במילים טובות.
ידעת להעריך, ידעת להוקיר, ידעת להגיד תודה, ידעת לפרגן, ידעת לדבר שיחות נפש עם אנשים, לתת להם פתרונות להקשיב להם.
אמרת מילים טובות, אמרת המון מילים טובות, אנשים לא משתמשים בהרבה מילים טובות, מסתפקים במילה.
אתה אמרת, מילים ומשפטים לי ולאמא, לטליה , אורי, איתי, נעמה, סבא , סבתא וכל האנשים שבאת איתם למגע- מורים , מחנכים.
לא הסתפרת במשפט, הארכת, העברת לנו את כל ההערכה שלך , את כל האהבה שלך, ידעת לדבר על קשיים, ידעת לשאול שאלות, ידעת לחקור והשתמשת במילים בחוכמה רבה.
בשיחות ובהתכתבויות בינינו היה לך חשוב להגיד כמה מדת, כמה קיבלת מאיתנו, כמה אתה מעריך.
כשאני דיברתי על היכולות שלך, כל הזמן דאגת להדגיש שהבית זה היה בסיס להכל , שמה שקיבלת בבית, מה שקיבלת מאיתנו, ושום דבר לא היה יכול להיות בלעדינו.
ידעת להגיד גם כשלא היית נוכח פיזית, כמה המשפחה חשובה לך, משפחה הקטנה והגדולה.
כמה נתת לכולם וכמה דאגת לכולם והמשפחה הייתה במוקד.
ללכת לסבא וסבתא, באחים, בדודים, בכולם.
והמשפחה..
בשלב מסוים אמרת לי שאתה מבין, כתבת לי שאתה...
מתחיל להיות קשה לך משמרות שבת במד"א כי אתה בלי המשפחה ואתה תשתדל, אתה מבין שאתה רוצה להיות יותר עם המשפחה, וכמה חשוב שמד"א- המשפחה יותר חשובה.
רצית להיות רופא.
דיברנו המון, גם סביב ההתנדבות שלך במד"א, על החשיבות..
על החשיבות של הדיבור והתקשורת בתוך הפרוצדורות הרפואיות.
עומר שלי יקר ואהוב.
אני רוצה לצאת רגע מהפרטי, ואני רוצה לצאת קצת לכללי.
והלוואי, הלוואי ונצליח להוציא בזכותך עוד קריאה.
עוד קריאה לשינוי כיוון בחברה שלנו.
לשנות את המילים בחברה שלנו, לשנות את הדיבור, להוריד את הרעל, להפסיק עם ההוא שאשם, וההוא שבוגד, וההוא שפחדן, וההוא שמנוול.
לא פעם אנחנו , אתה ואני, דיברנו על המתח שיש בין האני הפרטי ובין החברה.
בין ההגשמה והרצון הפרטי שלי כבן אדם לבין..
ודרך ההתפתחות של החברה שזה אנחנו חיים- החברה שלנו פה בארץ, של עם ישראל.
ואני קורא, ואני מבקש, והזעקה היחידה שיש לי:
בני עם ישראל, וזה מתחיל מלמעלה, מראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, קואליציה, אופוזיציה, מפגינים, בעד, נגד, ועד לאחרוני הטוקבקיסטים.
בבקשה, אנא.
בבקשה תלמדו להשתמש במילים.
תשתמשו במילים בחוכמה, תפסיקו במילים הרעות.
אפשר וצריך להתווכח וצריך לבקר.
ואנחנו כולנו חיים כאן במדינה הזאת וכולנו רוצים בטובת המדינה הזאת.
כל אחד בדרכו שלו.
צריך להעריך את הזולת, צריך לתת לו כבוד. צריך לדעת איך לדבר.
עומר שלי, אהבה,
בבקשה!
תשתמש בכל היכולות שלך גם למעלה בשמיים, תעזור לנו שדברים ישתנו.
יש לנו עם, יש לנו מדינה, יש לנו חברה שצריך לשמור ולתקן.
עומר היית לנו ל22 שנה.
אתה נשאר איתנו, אתה תישאר איתנו בלב ואני מקווה שגם במעשים.
אני אוהב אותך המון, אבא.
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב
רק ניתן לי ותכף נלקח
עומר שלנו, רק ניתנת לתהילה וחגי וכבר נלקחת.
22 שנים היית פה והוספת כל כך הרבה טוב ושמחה לעולם.
היית חכם וסקרן, כל דבר חקרת לעומקו, היית מוכשר, חלמת להיות רופא ועד אז התנדבת במדא כחובש, התנדבת בכנפיים של קרמבו,
הצטיינת בכל דבר שעשית, גם בצבא מפקדיך ידעו להעריך אילו איכויות היו בך! היית אדם שמחובר אלינו למשפחה, ועשית את החיבור איתנו בהומור ובקלילות.
ואיזה חיבור! לכולנו הדודים, לכל בן דוד!
באיזו משפחה אחות של אמא שלך כמוני מכירה את כל האחים של אבא שלך? ואת בני הדודים מהמשפחה של אבא שלך.
תהילה וחגי, חינכתם אותו לערכים נתינה, ערכים של ראיית האחר ואהבת הזולת, של תרומה לכלל ישראל ואתם יכולים להיות גאים שהוא יישם את הערכים הללו בחייו הקצרים.
השקעתם בו ובשאר ילדיכם המון, חוויות ואהבה. הוא עזב את העולם כשהוא יודע כמה אתם אוהבים אותו, כמה הוא מוערך וכמה אתם משקיעים בו. וגאים בו.
טליה אורי ואיתי הוא היה גאה בכם והשוויץ בכם!
נעמה, כמה חיכינו ודמיינו לרקוד בחתונה שלכם.
מתפללת לקב״ה וְיְהִי הַחֹדֶשׁ הַזֶּה סוֹף וָקֵץ לכָל צָרוֹתֵינוּ, תְּחִלָּה וָרֹאשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשֵׁנו
שהקב״ה יושיע אותנו כעם ויתן כח לתהילה וחגי, לטליה, אורי ואיתי להתמודד עם האסון הזה וגם לנעמה חברתו.
כח להורים שלי, שמעון וזהבה, לסבא אורי וסבתא יעלה ולכל המשפחה והחברים.
גאה להיות דודה שלך עומר ומצדיעה לך גיבור שלנו!
אוהבת, נעמה
בן יקר נכד יקר.
שבעה ימים חלפו מאז נעלמת לנו ככה מבלי הודעה מוקדמת עלית בסערה השמימה והשארת אותנו כואבים דואבים ובוכים. אל תדאגי סבתא כך היית מרגיע ומנחם אותי בכל שיחה אתך ואני אף פעם לא הייתי רגועה מתפללת ומבקשת עבורך ועבור כל חיילנו שתחזרו הביתה לשלום .בהתכתבות האחרונה שלנו לפני שבוע כתבת לי סבתא הסירי דאגה מלבך אנחנו נכנסים ויוצאים אני סוגר שבת וחג ואכן סגרת נכנסת ולא יצאת .סגרת תקופת חיים כל כך קצרה אבל כל כך מלאת משמעות ומה שאתה הספקת בחייך הקצרים אחרים לא מצליחים לעשות במשך שנים רבות. עומר מאות האנשים שבאו לנחם אנשים ממעגלים שונים רק חזקואת מה שאנחנו יודעים הרצון שלך לעזורולהתנדב במקומות הרגישים ביותר ולעשות כל דבר בצורה הטובה והיסודית ביותר הסקרנות שלך והרצון לדעת וללמוד עד היסוד ועד שלא תנוח דעתך לא שקטת. החכמה האינטלינציה הרגשית שלך אלה תכונות שבלטו אצלך מהיותך תינוק ושהלכו והתפתחו עם השנים. הלב הרחב שלך הנתינה האין סופית אהבת המשפחה כבוד ההורים הכבוד שנתת לנו לסבא ולי תמיד כשיכולת באת לבקר ואם היה צורך לעזור ולהקל מבלי הסוס, התנדבת . שמחת החיים שלך עם החיוך מאוזן לאוזן היו המאפינים שלך .הפעם האחרונה שהתראינו היתה שהגעתם נעמה ואתה למפגש השבועי ביום שישי.הייתם זוג שהאור והאהבה קרנו מכם זוג מקסים ואנחנו היינו בטוחים שנזכה לרקוד בחתונתכם.נפרדתם מאיתנו בחיבוק ובתודה על האירוח. עומר יקירנו נהננו ממך זמן קצר מדי רצינו וקוונו לראותך מגשים את שאיפותך . אבידה גדולה לעם ישראל ועוד יותר לנו לכל המשפחה המורחבת חברות וחברים . עומר לא יודעת.אם זה מקרי או לא שנפלת בדיוק בשבוע שבבפרשה בשבת אחד הנושאים שבהם היא עוסקת זאת ברכת הכהנים .. תמיד תמיד חשוב היה לך לקבל ברכה מסבא .בפעמים שלא הצלחת להגיע סבא שלח לך הקלטה או דרך הפלאפון . גם בשבוע שעבר שנפרדנו ממך סבא ברך אותך בדמעות ובצער בידיעה שזו הפעם האחרונה שהוא זוכה לברך אותך.עומר יקירנו אהוב נפשנו אנחנו נשתדל ללכת בדרכך ולהשתדל לעשות רק טוב כל אחד בחלקת אלוקים הקטנה שלו
דברים שאמרתי באזכרת ה30 לנפילת בני היקר עומר ואן גלדר
לפני 30 יום באו לבשר לנו בשורה. לפני 30 יום עמדו בפתח מאיה שי ואפרת ואמרו מילים ובאבחה השתנו חיינו. לפני 30 יום, ברגע הנורא הזה, הרגשתי מה שכל אמא מרגישה בימים שלאחר הלידה. כיווצים קשים ברחם. כיווצים שאני מרגישה כבר 30 יום.
סיפרתי את זה לאישה יקרה, שהיא חברה, שהיא הרופאה שלי, שהיא מנהלת של בית החולים הדסה הר הצופים,ותמר אלרם שהיא גם משוררת, כתבה על זה שיר וקראה לו אמא של עומר:
אמא של עומר
הרגישה את הדפיקה
בדלת הפתוחה
כמו בוקס ברחם.
הם לא באמת מתנתקים מאתנו אף פעם.
נשארים מכורבלים בתוכנו
צפים בשלוות השפיר.
לא באמת נולדים
לא באמת בוכים
לא באמת נושמים לבד.
השליה ממשיכה להזין אותם,
ואת צירי הלידה והמוות
המשמשים בערבוביה.
תודה תמר. ככה אני מרגישה. מסתכלת על ההר הזה, הר מלא רחמים של אמהות המתכווצים בכאב הלידות השקטות והאיומות שדופקות על דלתות רחמן, ואני מבקשת מאל מלא רחמים- היגלה לנו!!! עייפנו מדין. אנחנו כורעים תחת נטל הבשורות המרות. בבקשה ממך, שמור על ילדינו חיים.
אני חלילה לא עוצמת עיניים אל מול האור, החסד, החיבוק והאהבה הרבים הנשפכים אלינו מבעד לשברים ומרווים אותנו ביגונינו האדיר, כמו זהב בקיצוגי המאחה שברים. אנחנו עדים לתפארתו של עם ישראל, ליד המחבקת של משפחותינו, חברינו, קהילת מעלה אדומים, מקומות העבודה שלנו, משפחות גבעתי וביסלח, עם ישראל בארץ ובעולם כולו- אני לא עוצמת עיניים לכל אלו ומודה להם ועליהם כל כך, רק אומרת שהשברים... השברים שנשברנו. די להם. הגיע העת להניח לדין. לתת לשכינה, לאל מלא רחמים לבוא ולהגלות. חלקה של שניים הפכה לארבעה תוך פחות מ30 יום... בבקשה, די.
עומר שלנו. נולדת שבוע לפני פסח. ביום הברית שלך התחלנו לספור את ספירת העומר, בחג שבועות סיימנו למנות את שנותיך. דוד המלך נפטר גם הוא בחג השבועות. נעים זמירות ישראל. וכמוהו גם אתה בכל רגע פנוי, הנעמת לנו זמירות וניגונים. מגיע משדה הקרב, ועוד לפני מקלחת, עם הפודרה של עזה, על אף מחאותיי, מתיישב ומנגן כאילו נולדת עם גיטרה, פורט במיומנות ובטבעיות על מיתרי הגיטרה והלב. על דוד המלך אומר המדרש שהיה עדינו העצני- היו בו עדינות ורכות כאשר הוא עוסק בתורה, וקשיחות וחוזק כעץ בעת מלחמה.
כמה עדינות ורוך יש בך עומר... בככ הרבה תמונות אתה עם ילדים ותינוקות של משפחה וחברים, צוחק איתם, מניף אותם אל על, מרדים אותם בידיים עדינות ושריריות על בית חזה חם וחזק, כמה רגעי ניגון, חיבוק, שיחה וצחוק איתך טבועים בתוכנו... וכמה אתה עץ חזק בתמונות מהצבא. כמה עוצמה וחוסן. חבריך לצבא , מפקדיך במקומות השונים, חיילך לא הפסיקו לומר איזה מפקד וחבר היה להם. היו הולכים אחריך בעיניים עצומות. ישר. ערכי. אנושי. חד מחשבה. יסודי. מקצועי. מנהיג. אחרי מי ילכו עכשיו עומר? אחרי מי נלך אנחנו?
אומרים שצדיקים במיתתם קרויים חיים. אני רוצה להקריא רשימה חלקית מ 30 הימים שעברו:
אדם בן 60 שהתעוור לפני חמש שנים החל לראות את אשתו, ילדיו ונכדיו- בזכותך.
שני תינוקות, בן ובת קרויים על שמך.
מד"א מעלה אדומים ארגנה יומיים של תרומות דם בהם נאספו 229 מנות דם שיצילו חיים של למעלה מ-650 חולים.
סבא שמעון פתח עם הרב גלויברמן מרכז לחלוקה שבועית של 600 סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת.
דר שושנה באייר, חברת משפחה קרובה מפילדלפיה, פתחה קרן המגייסת כסף לרכישת אמבולנס על שמך.
חברתי שמתגוררת בניוטון, אסתר פריימן-פאוסט דאגה לשני דפיברילטורים על שמך, מתנה למדא כאן בארץ.
בית ספר יהודי בטורונטו נתן 3 פרסים ראשונים לתלמידים מצטיינים על שמך.
חטיבת ביסלח קוראת למירוץ הסיום של קורס המ"כים על שימך, הראשון היה השבוע-הוזמנו לרוץ ולדבר עליך.
קהילת אוטרכט החליטה לקרוא את בית הסטודנטים החדש על שמך ועל שם קרוב משפחתנו עומר גאל דור.
יחידת החילוץ מגילות בה אבא מתנדב קיימה אימון שטח לזכרך.
אנחנו שומעים על שיעורים רבים לזכרך בארץ ובעולם.
התקיימה ריצת אימון של נבחרת שלוה לזכרך.
באירועי סיום השנה של כנפיים של קרמבו, במשחק חצי גמר הפליי אוף בכדורסל של מכבי מעלה אדומים ובטקסי הסיום של תוכניות המחוננים בביה"ס שחקים, בו אני מלמדת ואתה למדת- הזכירו אותך ודיברו עליך.
חברה שלך ממדא, אורי אמויאל, היא ס מפ טירונים בחיר גבולות, היא הוציאה דגלים עם התמונה שלך ועם כיתוב והטירונים רצו איתם במירוץ סיום הטירונות.
עופרה שטנגר, חברה של סבתא יעלה, תפרה ציצית מיוחדת, לילדי אנעים זמירות, בבית הכנסת של קהילת צמח השדה.
אני משערת שיש עוד דברים שאני לא יודעת, או לא זוכרת , אבל עומר מהמם שלנו, אם זה לא חיים - אני לא יודעת מה זה....
אני רוצה להתייחס לדברים שעומר כתב וטליה הקריאה: להיות הכי טובות, כדי להיות ראויות.
אני מתחייבת לעשות ככל יכולתי להיות אישה טובה יותר. להיות אמא טובה יותר, מורה ואשת חינוך טובה יותר, שכנה טובה יותר, בת טובה יותר להוריי, אחות טובה יותר לאחיותר ואחיי, דודה טובה יותר, בת זוג טובה יותר, חברה טובה יותר, אזרחית טובה יותר, מנהיגה טובה יותר.
למען תיקון עולם, למדינה ולארץ היפה והיחידה שלנו, לעם שלנו שאין כמותו, לעיר שלי, לכל מעגלי האנשים סביבנו, לכבודך עומר בני אהובי, לעילוי נשמתך הזכה והטהורה.
https://www.facebook.com/tehila.turgevan/videos/1161739369052992
בס"ד ו' בתמוז תשפ"ה
הספד לשלושים של עומר
עומר יקר, בני אהובי,
בצורה כמעט אכזרית, עברו להם שלושים ימים מאז נפילתך כי כידוע, למרות שיש תחושה שהזמן עומד מלכת, הוא ממשיך ומתקדם ואנחנו ביחד אתו, מוצאים את עצמינו שוב עומדים כאן על ההר ליד הקבר שלך שעכשיו נוספו לו מבנה וכיתוב כשאר החיילים אשר נמצאים כאן על ההר ולצערנו נוספו חיילים נוספים לידך.
בזמן שעלינו לקבר בסיום השבעה, היה רצון לשיר איתך ליד הקבר שלך בסוף הטקס, כך גם אני רציתי והרגשתי לפני שהטקס הסתיים, אך בסופו הרגשתי שזה לא נכון. ביקשתי שליד הקבר יהיה שקט, שקט מוחלט. לא שירים, לא דיבורים אלא שקט. היה כל כך קשה לשמור על כזה שקט, כל כך קשה לסבול כזה שקט וזה עוד לא שקט מוחלט, שומעים את הרוח, שומעים ציפורים וקולות רחוקים זה לא השקט שיש אחרי פיצוץ עז או השקט של שהות במנהרות החמאס...
אבל בסוף, זה הדבר המרכזי שצריך להתמודד אתו, שקט.
באופן אישי, רוב הימים שלי עסוקים. אם זה בילדים ובמשפחה, אם זה בטיפול בעצמי, בדברים שצריך לעשות בבית או בבירוקרטיה שיש סביב השכול. במשך הימים אני נפגש בלא מעט זמנים של קושי וזיכרון, של רצון לשתף איתך דברים או הבזק של תובנה שאתה באמת לא כאן ולא אראה אותך ולמרות זאת הימים שלי עוברים.
הבעיה מתחילה כשמגיע השקט, כשהלילה יורד או כשהילדים הולכים ויש שקט מסביב, שקט מעשייה, שקט משיחה, אז מתחילה ההתמודדות האמיתית. היכולת שלנו כבני אדם להתמודד מול השקט היא קשה מאוד. בשביל להצליח להכיל את השקט- צריך שקט פנימי וכרגע אין אותו, לא מספיק....
כי השקט לא יופר באיזה 'הי פאפו' או 'ממצב אבא שלי' או 'אוהב אותך' או 'תודה על השיחה, זה עזר לי מאוד'. לא בהודעה ולא בקולך, השקט נשמר ומכריח להתמודד עם המציאות, מציאות של חוסר. מציאות של ילד ואיש שהצליח לעבור בזמן קצר כל כך הרבה, להתמודד עם המון אתגרים ולעבור אותם, לגעת בהרבה אנשים ולהצליח להשפיע עליהם, להפיץ הרבה טוב, לעסוק בהרבה פילוסופיה בתחושות של אובדן ולהוציא משם תובנות שעזרו לך ונוגעות כיום גם אלינו. כל כך הרבה אנשים כאן צריכים להתמודד עם השקט מהפעילויות ומהשיחות שהיו להם איתך...
תכף נלך מכאן לשלווה, אשר כמוך הוא מקום מיוחד עם הרבה נתינה, נמלא את השקט בשירים, שירים שיכולים לעודד אותנו, לעורר זיכרונות או לגרום לנו לבכות עד כלות. אני יודע שבשבילי המוזיקה, הטבע המשפחה והחברים אלו הדרכים להתמודד עם האבל והאובדן.
אבל בסוף המבחן זה האם אני אצליח להכיל ולהתמודד עם השקט.
אני מתפלל לזה שאתה נמצא בשקט ובשלוה במקום טוב יותר ומקווה שתשלח לכל אחד מאיתנו שקט פנימי.
להתראות ילד אהוב שלי, אוהב אותך מאוד
אבא
קרדלור יקר!
בהצלחה ובהנאה בשירות הצבאי!
והכי חשוב,
שתמיד תלך לשלום ותחזור בשלום!
❤️
זו ההודעה ששלחתי לעומר בוואצאפ, כשהתגייס.
ובאמת, הצלחת ונהנית בשירות הצבאי. אך הלכת למלחמה, ולא שבת בשלום.
איך אפשר להפרד מאחיין?
להפוך אדם חי לזכרון. לתמונה בלב.
קרדלור צהוב וחמוד. כשהיית קטן המצאתי לך את הכינוי הזה, קרדלור. היית כמו דרדס קטן וצהוב. כמו קרפד חמוד. במרוקאית קרד זה קרפד, והוספתי סיומת צרפתית של אלור, להוסיף מכובדות עם ניחוח צרפתי, ויצא קרדלור.
גם על המראה שהבאתי לך פעם, כתבתי:
מראה מראה שעל הקיר, מי הקרדלור הכי יפה בעיר?
ואכן, היית הכי יפה בעיר. מבפנים ומבחוץ. עברת הרבה בחייך הקצרים. התמודדויות לא פשוטות. תהפוכות והחלטות. ותמיד נשארת נאמן לעצמך ולערכיך. היית אוהב אדם בצורה יוצאת דופן. היית הדוד המושלם. לבת מצווה של זוהר הפתעת והגעת ברגע האחרון הישר מהצבא, במדים מאובקים ובחיוך גדול. ועל קרני שלי היית משוגע. אהבת אותה בחום ובעדינות. תמיד כשראיתי אתכם יחד ידעתי שתהיה אבא מושלם בעתיד.
אך יש חלומות שמתפוגגים.
כל מה שהיה פה ישתנה ממחר
הזמן עוד יתקן את כל מה שכבר נשבר
ונגמר
את כל התפילות הניסים בחיינו
מתחברים לרגע הזה
כל מה שהיה פה ישתנה ממחר
אם ננסה
ואנחנו ננסה. להיות טובים, כמו שביקשת. בצורה כל כך נוגעת ללב, פשוטה ואמיתית. להיות טובים.
תודה עומר שלנו, תמיד תהיה הקרדלור בשבילי. תמיד אזכור את החיוך האמיתי. המבט הטוב בעיניים
הרצון לעזור ולתת ולחבק ולאהוב. הרצון להיות טוב.
תודה עליך עומר, כואב כל כך להפרד.
מאז שעזבת, הרבה השתנה כאן.
החלקה החדשה בה נקברת, התמלאה תוך שבועיים בקברים חדשים. עוד תלוליות של כאב על חיים צעירים מדי שנגמרו.
הלוואי ונהיה ראויים. שנהיה טובים.
"ה' ישְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם"
ילדים שהם גאווה מרחיבת לב 🥹😍💕
האמבולנס הכי שווה במרחב ירושלים! חג סוכות שמח!
תגידי שאת מתרגשת, בלי להגיד שאת מתרגשת...
#השבעה_גבעתי_אוגוסט23
בימים של קור, דאגה, ציפיה ולא מעט כאב, אני זוכה גם בהרבה אור.
תודה על זה 🙏
הלב מתפוצץ מגאווה
מסתבר שסגול באמת לא יורד במים, גם לא בגשם 💜
נולדתי בר"ח סיון, יום הולדתו של דוד המלך, נעים זמירות ישראל, מחבר ספר התהילים.
תהילים ברבים, תהילה ביחיד.
הוריי היקרים אוהבים את הסופר ש"י עגנון ותהילה מופיעה ביצירתו, כזקנה אשר הייתה בירושלים והייתה ממעיטה בדיבור "כי מילותיו של אדם קצובות לו".
תמיד חגגתי את יום ההולדת העברי שלי, עד היום. כשאודליה, אחותי היקרה, נהרגה החלטתי לציין גם את יום ההולדת הלועזי שלי, כשיש סיבה לשמוח- לא מפספסים אותה- ומאז, 11 שנים, אני מציינת אץ שני ימי ההולדת שלי, בחשבון נפש, שמחה והודיה.
אני עוד לא זקנה (למרות שלפעמים הילדים מבהירים לי שאני כן) ואני ממש לא שותקת 🤪
והיו לי יחסים מורכבים עם קריאת תהילים ובכלל עם השם שלי, אבל בשנים האחרונות משהו בי נרגע. התחברתי לשם שלי מחדש, התפייסתי עם צדדים מסוכסכים בי וסביבי, השלמתי עם שברים בתוכי, התחלתי למלא את סדקי חיי בזהב ולהוקיר אותם. אני עדיין בוחרת ומדייקת את דרכי בעולם, כמו שבטח אעשה עד 120....
כל רצוני ליום הולדתי ובכלל- זה שהחטופים והחטופות ישובו לביתם.
שהקב"ה ישמור על החיילים שלנו, בריאים בנפש ובגוף וישיב אותם למשימות 'רגילות', אחרי שישובו עטורי ניצחון מהמלחמה.
ושכולנו נהיה בריאים. ושמחים.
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
לפחות לא אני.
תודה לכולם על הברכות והאהבה.
בתמונה- ד"ש שקיבלתי מרפיח השבוע, מעומר הבן שלי (הכי ימני, עם הזקן). שה' ישמור ויגן עליו מכל רע, עם כל החיילים והחיילות.
הלב מתרחב מגאווה (ולא מעט מתכווץ מדאגה...),
עומר בסיום קורס מ"כים!
"תפקידם של הורים לתת לילדים שורשים וכנפיים: שורשים כדי שידעו היכן הבית ומהו
וכנפיים כדי שיוכלו לעוף הכי גבוה והכי רחוק שהם יכולים"
פרופ' יונה סאלק
תמיד הרגשתי טובה יותר בקטע של השורשים.
השבוע עבדנו קצת על הכנפיים...
אין אושר כזה 😍
אין גאווה כזו 🇮🇱
אין אהבה כזו 💜
הסיבות והמסובבים. האושר. גאוות חיי. אהבת נצח.
בני בכורי. שבר אדיר.
קורע לב 😭
בצער עמוק וגדול, אנו מודיעים שבן העיר - לוחם גבעתי עומר ואן גלדר הי״ד, נפל בקרבות ברצועת עזה.
עומר, מטובי בניה של מעלה אדומים - למד בביה״ס אמית איתן, אהב את המדינה, היה מלא בנתינה למען האחר, התנדב מגיל צעיר ומסר נפשו למען העם והארץ.
בשם כל תושבי מעלה אדומים - אנו מחבקים את המשפחה ונלווה אותה בכל צעד ובכל צורך.
הלוויתו תתקיים היום בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
ת.נ.צ.ב.ה
בואו לחלוק כבוד אחרון לגיבור ישראל ולחבק את המשפחה.
איזה שמחת חיים 😭
עומר הי"ד משמאל עם משפחתו היקרה
תנחומים לאמא האלופה אשת החינוך תהילה וכל בני המשפחה
מעלה אדומים כואבת ונפרדת 🇮🇱
תושבי העיר כעת במסדר כבוד
המשפחה מלווה כעת את הגיבור סמ״ר עומר ואן גלדר ז”ל בדרכו האחרונה.
אנחנו מחבקים את בני המשפחה ומשתתפים בצערם.
יהי זכרו ברוך 💔
השיחה האחרונה 😭
אמו של עומר ואן גלדר, שנפל בקרב בג'באליה, סיפרה לאולפן ynet על השיחה בערב החג: "הוא רצה מאוד להחזיר את החטופים ולהילחם על הארץ שלנו - שנחזור להרגיש ביטחון ושלא יחזור שוב 7 באוקטובר.
הוא אמר לנו שבלילות האחרונים הם עושים דברים חשובים מאוד ושהוא לא יכול לדבר על זה בטלפון, אבל הוא מחכה להתראות ולספר לנו". האם ציינה כי "זו הייתה למעשה השיחה האחרונה עם עומר - בערב חג השבועות"
הלב שבור לרסיסים כולנו איתך תהילה יקרה!
הספד קטן לאחיין גדול
לפני 22 שנה וקצת יותר מחודש הגעת אלינו למשפחה עומר,
לקחת את הזמן - 10 חודשים בבטן של אמא שלך (שהשם ישמור ויחזק אותה ואת כולם), והייתה ציפייה גדולה לרגע שבו תרגיש כבר מוכן ותבוא.
ביום הברית שלך התחילו לספור ספירת העומר ומכאן שמך - עומר.
התחלת את מסע החיפוש וההתעלות המופלא שלך עם ספירת העומר וסיימת את התהליך והמסע שלך בחג שבועות כמו ספירת העומר, רק שהפעם, לצערנו לא לקחת את הזמן.
היית ילד, נער, בחור וגבר טוב לב ומחונך בהשקעה, שאני מאחל כמותך לטובה לכל עם ישראל.
היית סקרן, עדין, עמוק חברותי ומחונן
ולצד זאת למרות הגדולה שלך, לצד העומק והחריפות השכלית, נתת הרגשה טובה של גובה העיניים ומטה השמורה בדרך כלל לאנשים פשוטים והענקת למי שהיה לידך תחושת נינוחות וחוסר שיפוטיות.
כשהתגייסת כתבת לי את המשפטים הבאים בחלופת ההודעות בנינו:
"אני מודע שאני במקום שאני יכול לתרום בו הרבה ושהקב"ה סיבב אותי לפה ופה הוא רוצה שאהיה..." וגם "זו באמת זכות קדושה ומרגשים את זה בכל רגע על המדים. יש משהו קדוש בעצם הלבישה שלהם והמשמעות של מדים של מדינת היהודים, מדים שכתוב עליהם בעברית צה"ל. יוצא לי לחשוב הרבה על איפה היינו לפני 85 שנה ואיפה אנחנו היום, מי דמיין שיהיה לנו צבא חזק שיגן עלינו, בארץ ישראל ארץ הקודש – הזיה!"
עומר אחייני האהוב, זה לא רק ה85 שנה האחרונות, כל נשמות ישראל של אלפי שנות העם היהודי עומדות עכשיו ומסתכלות עליך ועל חבריך שאיתם עלית לשמים ומצדיעות!
מספיק להסתכל על השמות של מי שעלו איתך בסערה השמייה כדי להבין את מה שאתם מייצגים;
אופק בן ממו ברהנה מיבנה,
ליאור בן ד"ר אנטון שטיינברג מפ"ת
גיבורי ישראל שעלו למים אתך ביחד ביום מתן תורה עליו נאמר ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד.
עומר, תעלה ביחד איתם לריבונו של עולם ותאמרו לו די!
תעצור את המשחית! אמור למלאך המוות את מה שהמלאך ששלחת אמר לאברהם – אל תשלח ידך אל הנער. תן לעמך ישראל ניצחון מלא ולתמיד ברחמים! השב את החטופים, שלח רפואה שלמה לפצועים, נחמה אמתית לשכולים וגאולה שלמה לכל בניך ובנותיך הכאובים.
אני אוהב אותך עומר
זכיתי להיות דוד שלך
ישי דוד תורג'מן
בני משפחותיהם של שלושה חללי צה"ל, שנהרגו בעזה בימים האחרונים, הסכימו לתרום את איבריהם: ממשפחתו של רס"ר אלון פרקס ז"ל, בן 27 מפרדס חנה, שנפל בשג'אעיה - נתרמו קרניות ורקמות.
גם ממשפחותיהם של עומר ואן גלדר ז"ל, בן 22 ממעלה אדומים, וליאור שטיינברג ז"ל, בן 20 מפתח תקווה - נתרמו קרניות ורקמות להצלת חיים.
במרכז הלאומי להשתלות אמרו: "אנחנו מסתכלים בתמונות של החללים ובאצילות הנפש של המשפחות ברגעים הקשים ביותר. העוצמה של העם שלנו, הערכים, הסולידריות ואהבת האדם מתחדדות בכל פעם מחדש"
איתן גליקמן | צילום: דובר צה"ל
🔹 מסר לחיים 🔹
תהילה האמא האלופה של עומר ואן גלדר, שנפל בקרב בג'באליה, מבקשת להעביר דרכנו, בעקבות האובדן הקשה:
"המסר שלי:
תהיו עומר. תחייכו. תעשו כמיטב יכולתכם. תרצו שיהיה כאן טוב ותעשו פעולות כדי שיהיה כאן טוב 🙏"
מוזמנים לשתף!!
סיפור על זיכרון והנצחה
תקראו, תזכרו.... ותשתפו❤️❤️
היום הייתי עם שני קטנטנים בחופש מאולתר, כל אחד לקח איתו וירוס אחר ובמקום להישאר בבית החלטתי שיוצאים לטייל 🤩❤️🤩❤️😍 אז ישר מהמרפאה עלינו לרכבת למקום שאנחנו הכי אוהבים לטייל בו .... תל אביב אהובתינו
תוך כדי נסיעה ברכבת הראל שלי אומר אמא עצרת את הנשימה??? שאלתי אותו לא למה??? פתאום קלטתי שעברנו מתחת גשר....
ומה הקטע בזה....
יש לנו מנהג במשפחה שתמיד כשנכנסים עם המכונית/ רכבת למנהרה, עושים תחרות מי מצליח לעצור את הנשימה ולהחזיק ככה עד שיוצאים מהמנהרה....לא משנה כמה קצרה או ארוכה היא...☺️☺️☺️ מי שמצליח מנצח ומקבל תואר של כבוד 🤩😍🤩 וככה זה שנים.... כמה שנים בערך 15
זה התחיל בשנת 2010/2011 כיצאתי למסע "מלכת המדבר" מסע בו הכרתי חבורת נשים מדהימות ועוצמתיות אבל באמת מיוחדות. נשים מכל קצוות הארץ שנכנסו ללב שלי עמוק ❤️❤️❤️❤️
באחת הנסיעות בג'יפים נכנסו למנהרה ואחת הבנות עלתה במכשיר הקשר ועשתה איתנו את המשחק ואמרה לנו שזה מנהג אצלם במשפחה ושנזרום... חחחחח וואלה זרמתי כנראה יותר מידי... כי עד היום בכל נסיעה זה משחק שנוסע איתנו לכל מקום והילדים שלי אפילו משחקים מסתבר בטיולים שנתיים ואפילו ברכבת 🤩😍🤩
פתאום היום ברכבת כשהראל שאל אותי אמא עצרת את הנשימה נזכרתי מי המלכה הזו...
זו הייתה תהילה ואן גלדר המדהימה Tehila Turgeman Van-Gelder אימו של סמ"ר עומר ואן גלדר הי"ד שנפל בקרב ברצועת עזה לפני שבוע! 🥹💔😞
לזכרו של עומר ואן גלדר היקר מעבירה לכם את המשחק המשפחתי שהם מאוד אהבו לשחק בכל נסיעה. ושעבר גם אלינו בזכותם ❤️❤️❤️
בכל פעם שאתה נכנסים למנהרה תשחקו ביניכם מבוגרים וילדים.... ותזכרו את עומר. את הפנים המיוחדות האלה שנכנסות עמוק ללב. שלא נשכח אותו לעולם. המעט שאנו יכולים זה לזכור את הפני מלאך הזה את הגיבור הזה שכל חייו בחר להיות למען האחר, למען הקהילה ולמען מדינת ישראל
❤️💔❤️💔❤️💔❤️💔❤️💔❤️💔❤️
🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
'כנפיים של קרמבו' התבשרה בצער על נפילתו של סמ"ר עומר ואן גלדר ז"ל.
סמ"ר עומר ואן גלדר, ממעלה אדומים, היה לוחם גבעתי, בן 22 בנופלו.
עומר היה פעיל בסניף מעלה אדומים בין השנים 2017-2018. הוא היה אהוב על כולם, בזכות האנרגיה החיובית שהקרין, החום שהפיץ והיכולת הנדירה להיות שם בשביל כל מי שצריך. חונך מסור, רגיש ונוכח, שותף אמיתי לעשייה שידע לראות ולתת מקום לכל מי שסביבו, ועשה זאת בחיוך ואהבה.
עומר היה עוגן אנושי, אחד שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות שיהיה, שיראה ויתן יד כשצריך. כזה הוא היה וכך ישאר בליבנו.
משתתפים בצער המשפחה ובצער החברים הטובים.
משפחת 'כנפיים של קרמבו'.
קמים מהשבעה. מבקרים את עומר ואן גלדר 💜
אתמול קיבלתי הודעה מרגשת ממשפחתו של גיבור ישראל - עומר ואן גלדר הי״ד.
הם ביקשו ממני לסייע להם בפרסום הכרת התודה שלהם לעיר ולתושבים.
זה כל כך לא מובן מאליו - ביום בו בני המשפחה קמו מהשבעה, הם מצאו את הכוחות להודות לקהילת העיר מעלה אדומים, על החיבוק החם ועל התמיכה בימים הקשים שהם עוברים.
המילים שכתבו נגעו בלבי והזכירו לי עד כמה הקהילה שלנו יודעת להתגייס ולהיות שם - לא רק ברגעי שמחה, אלא גם ובעיקר, בזמנים הכואבים ביותר.
זוהי עדות נוספת לערבות ההדדית, ללב הגדול ולהתגייסות של התושבות והתושבים המדהימים שלנו.
בשם המשפחה (וגם בשמי) - תודה לכל אחת ואחד מכם🙏🏻
בתמונה: המכתב שהמשפחה שלחה אלי
שבעה לנפילתו הכואבת
תמונה האומרת הכל- את עומק הכאב עם היחד של כולכם עם הצטרפות לבחירה בחיים טבול ביופי המצמרר של הפרחים.. בדרך שעומר ז"ל הוא היה רוצה.
ליבנו אתכם, משפחה יקרה
🔹 מסר לחיים 🔹
תהילה האמא האלופה של עומר ואן גלדר, שנפל בקרב בג'באליה, מבקשת להעביר דרכנו, בעקבות האובדן הקשה:
"המסר שלי:
תהיו עומר. תחייכו. תעשו כמיטב יכולתכם. תרצו שיהיה כאן טוב ותעשו פעולות כדי שיהיה כאן טוב 🙏"
היום היינו צריכים לעלות לירושלים, אז באנו גם לבקר אותך עומר ואן גלדר, לכמה דקות...
כמה צער היה לי לראות שחלקה של שני חללים, הפכה לחלקה של ארבעה חללים... ועוד לפני השלושים. מצמרר לראות שנוספו ונטמנו לידך וליד יוסף חירק עוד שני חיילים: נועם שמש ונווה לשם.
בנוסף לזה, ראיתי שבימים האחרונים הקבר שלך שינה צורה: מתלולית עפר הקימו קבר, יש הכנה למצבה...
הצער, אין לו סוף....
לאבא שלי יש בן דודה שיש להם קשר מיוחד. ביתו גרה בטורנטו והיא סגנית מנהל בבית הספר היהודי שם.
לפני יומיים נערכה אצלם מסיבת סיום לכיתות ח', באירוע הזה הם חילקו תעודות הצטיינות בתחומים שונים.
אחת התוכניות נקראת 'מתמידים' והמצטיינים בה קיבלו הוקרה ופרס על שלמדו תורה בכל אחד מימי החופש במשך שנת הלימודים. השנה הם בחרו לתת את הפרסים לזכרו ועילוי נשמתו של עומר ואן גלדר .
יש ככ הרבה יוזמות מרגשות בעיר שלנו, ברחבי הארץ ומסתבר שגם בעולם. תודה.
ביקור של שי גראוכר ושל הזמר והיוצר @בן צור . היה מפורר ומחזק. מלא ברגש , בכאב, בהודיה, בתחושת שותפות.
תודה שי על הביקור המנחם והרגיש הזה.
מחכה להזמין אותך ואתכם לשמחות 🙏
https://www.facebook.com/tehila.turgevan/videos/1461323931980772
יוזמה ככ מרגשת. עומר ואן גלדר על מלא. כי גם היום הוא יום נהדר להציל חיים....
אתמול גיליתי את המצבה שלך, ממש ככה, בדרך לטיפול, הקרוב כ"כ להר הרצל, באתי אליך וגיליתי שיש כבר מצבה. שם חרוט באבן. סמל צה"ל. אותיות קידוש לבנה. התקשרתי לאבא בוידאו, בכינו יחד. מיררנו את המר לנו.
אוטוטו 30... מי היה מאמין שככה חולף לו חודש? מי היה מאמין שככה חולפים חיים?
יום רביעי הקרוב, בואו תהיו עם עומר ואיתנו.
חגי מתנדב ביחידת החילוץ מגילות. הבוקר הם עשו אימון שטח לזכרו של עומר ואן גלדר . תודה 💜
חטיבת ביסלח בחרה לקרוא את מירוץ הסיום של קורס מ"כים על שמו של עומר ואן גלדר שלנו. באו לקחת אותנו בשעת בוקר מוקדמת, חגי והלאור רצו עם החיילים המדהימים, המפקדים החדשים, ודיברנו קצת על עומר, על איכויותיו ומורשתו. היה כ"כ מרגש ומכבד.
עומר היה בביסלח 3 קורסים: בראשון הוכשר להיות מ"כ וסיים כמצטיין, בשני היה 'מודרך' והעביר את קורס מ"כים לבאים אחריו ולאחר מכן קיבל תפקיד משהד ובנה את קורס מ"כים אלון- על הנמרים. עומר הוא חלק ממשפחת גבעתי, אבל בהחלט גם חלק ממשפחת חטיבת ביסלח.
תודה 💜
מחר
חודש של הלם, געגוע בלתי יאמן 💔
אחר שעומר ואן גלדר ז"ל נפל מצאה משפחתו דברים שכתב בפתקים בטלפון. דברים חשובים מאין כמותם. לבקשת המשפחה מביא אותם כאן. אנא קראו לזכרו.
**
״אם נחשוב בצורה מתמדת על המצב שאנחנו נמצאים בו והאובדנים שחווינו. אם באמת נבין ונעכל את כמות האנשים היקרים שמסרו את גופם ונפשם למעננו אנחנו ניקרע בתחושות.
מצד אחד האבל עצום וגדול ונורא, ומצד שני תחושת שליחות עצומה - על החיים שלנו שילמו מחיר כל כך כבד ולכן הם חייבים להיות שווים יותר.
עצם זה שנחיה לא אומר שהחיים שלנו יהיו שווים את ההקרבה שלהם, אנחנו צריכים לעשות דברים ראויים וגדולים. לנצל ולהפוך את עצמנו לטובים יותר, הרבה יותר.
אם נבזבז את חיינו לריק ולא נהיה טובים - אנחנו מזלזלים באנשים שהקריבו את עצמם למעננו, אם נחיה את החיים בצורה הטובה ביותר שנוכל ונהפוך לגרסא הטובה ביותר של עצמנו אולי נהיה ראויים להקרבה העצומה שנעשתה למעננו.
אם לא אהיה כאן יותר אני מבקש מכל מי שאוהב אותי - תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות״.
חוכמה של ילד בן 22 גיבור שהפך למלאך 😔
תודה על שיעור גדול
״אם נחשוב בצורה מתמדת על המצב שאנחנו נמצאים בו והאובדנים שחווינו. אם באמת נבין ונעכל את כמות האנשים היקרים שמסרו את גופם ונפשם למעננו אנחנו ניקרע בתחושות.
מצד אחד האבל עצום וגדול ונורא, ומצד שני תחושת שליחות עצומה - על החיים שלנו שילמו מחיר כל כך כבד ולכן הם חייבים להיות שווים יותר.
עצם זה שנחיה לא אומר שהחיים שלנו יהיו שווים את ההקרבה שלהם, אנחנו צריכים לעשות דברים ראויים וגדולים. לנצל ולהפוך את עצמנו לטובים יותר, הרבה יותר.
אם נבזבז את חיינו לריק ולא נהיה טובים - אנחנו מזלזלים באנשים שהקריבו את עצמם למעננו, אם נחיה את החיים בצורה הטובה ביותר שנוכל ונהפוך לגרסא הטובה ביותר של עצמנו אולי נהיה ראויים להקרבה העצומה שנעשתה למעננו.
אם לא אהיה כאן יותר אני מבקש מכל מי שאוהב אותי - תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות״.
בזכות משפחת ואן גלדר חזרתי להאמין שאף אויב חיצוני לא יוכל להביס אותנו.
המשפחה הזמינה אותנו לנגן באירוע ה-30 לנפילתו של עומר ז"ל.
כבר יצא לנו לנגן בימי זיכרון, באזכרות- אבל זו הפעם הראשונה שהגענו לנגן באירוע כל כך קרוב לאסון.
כבר מהרגע הראשון הבנו שמדובר במשפחה מעולם אחר. כשהתחלנו לחשוב על השירים שיהיו בערב הכיוון כלל לא היה שירי שכול וזיכרון- הם לא צריכים שירים כדי לזכור ולהתאבל על עומר. הם בחרו שירים שעומר אהב, שירים שינכיחו את מי שהוא היה.
רק כדי להמחיש את המשפחה הזו- התחלנו עם השיר "here come thr sun" וסיימנו עם השיר "חללית" של גזוז.
מודה שלא ידעתי איך הקהל יעכל את הפער בין החלל העצום לבין השירים החיים. אבל קיבלתי שיעור חשוב על כך שכאב אין סופי ושמחה הם לא בהכרח הפכים. בערב הזה ראיתי איך הכאב והשמחה נמצאים בעת ובעונה אחת באותו מקום.
אחד הרגעים הכי מיוחדים עבורי בערב הזה היה שבשלב מסוים נגמרו השירים שהכנו מראש, אבל היה לנו ברור שצריך להמשיך, בשביל המשפחה, בשביל החברים, בשביל עומר.
לקח לי רגע להבין שהמצגת שהכי מתאימה לרגע הזה היא המצגת של ערב יום העצמאות שניגנו השנה בקיבוץ זיקים. האירוע הקהילתי הראשון של קיבוץ זיקים מאז שהם חזרו לביתם. היה בזה משהו סמלי מאוד, שאותו חיבור ישראלי בין יום הזיכרון ליום העצמאות, שהיה נכון לקיבוץ זיקים, אותו קיבוץ שעומר נלחם ונפל כדי שתושביו יחיו בו בשלום, היה קיים גם בערב ה-30 לעומר הגיבור. הזיכרון והעצמאות הם לא הפכים- הם משלימים.
חשוב לי שכולם ידעו שמשפחת ואן גלדר היא המשפחה הכי יפה בעולם. ועומר היה הילד הכי יפה בעולם.
יהי זכרו ברוך.
חגי ון
את "שרים בגינה" לא הכרתי לפני אזכרת השלושים לבננו האהוב עומר ואן גלדר. סמכתי על חגי ומיכל שאמרו שהם האנשים הנכונים להיות באירוע הזה. הם צדקו. תודה מתן וכל ההרכב, הייתם האנשים הנכונים והמדויקים עבורנו, המקצועיות, הרגישות והאנושיות היו מים זכים לנפשנו הכאובה. תודה רבה 💜
https://www.facebook.com/842523895/videos/pcb.10163594757888896/1488463142514373
כמה אנשים טובים יש בעולם!!! תודה Ori Amoyal ריגשת ככ 💜
https://www.facebook.com/100002912621075/videos/pcb.23963516793328740/1907279830127062
כמה פעמים לב יכול להשבר?
שישה שבועות עברו מאז אותו חג שבועות בו קיבלנו את הבשורה הקשה מכל.
שישה שבועות מאז שעומר, בנה של Tehila Turgeman Van-Gelder, זוגתי היקרה, נפל בקרב ולא ישוב לעולם.
דברים שעשיתי בעולם הישן נראים עכשיו מוזר.
לראות טלוויזיה
ללכת להופעה
להתענג על אוכל (עד כמה שטבעוני יכול להיות מענג...)
לרוץ
הריצה כמקום שמשקף את הנפש.
ומאז אותו היום הרגליים כבדות
הראש מלא במחשבות
ומרתון ניו יורק נראה לעיתים שמתרחק
הריצה ככלי למחויבות
הריצה כמקום של ריפוי
הריצה כמצפן שמראה את הדרך
הריצה כמקום ערכי לעשות בעזרתו טוב לאחר,
להביא אור לעולם ועתיד טוב יותר למי שנזקק,
כמו שעומר עשה כשהתנדב במד״א וב״כנפיים של קרמבו״ .
בפתק בטלפון שמצאנו אחרי מותו, כתב עומר:
״*תהיו טובים! הכי טובים שאתם יכולים להיות*״
אז למרות הכל, הדרך למרתון ניו יורק נמשכת
ואני צריך אתכם איתי
כדי שאוכל לעמוד ביעד הגיוס
עבור ילדי ״שלוה״ ומשפחותיהם
ולזכרו הטוב של עומר.
תרמו, שתפו, הפיצו את הלינק ועשו משהו משמעותי באמת כדי שלילדי שלוה יהיה עתיד טוב יותר. הרבה יותר.
(לינק לתרומה בתגובה הראשונה)
תודה 🙏🤙
השבוע התקיים טקס הענקת מלגות ל30 בני העיר לוד.
הוריי עבדו שנים רבות בלוד ויש בליבנו מקום מיוחד השמור לעיר.
בצעד אצילי בחרו הוריי היקרים לתרום מלגה לזכרו הטוב של עומר ואן גלדר שלנו והיא ניתנה לסטודנטית שנה ג במשפטים.
התרגשתי להיות בטקס המכובד ולומר שם מספר מילים.
שנזכה תמיד לעשות טוב.
תודה אבא ואמא 💜
השבוע התקיים טקס הענקת מלגות ל30 בני העיר לוד.
הוריי עבדו שנים רבות בלוד ויש בליבנו מקום מיוחד השמור לעיר.
בצעד אצילי בחרו הוריי היקרים לתרום מלגה לזכרו הטוב של עומר ואן גלדר שלנו והיא ניתנה לסטודנטית שנה ג במשפטים.
התרגשתי להיות בטקס המכובד ולומר שם מספר מילים.
שנזכה תמיד לעשות טוב.
תודה אבא ואמא 💜
מעלה אדומים זוכרת: בשבוע שעבר התקיימה בפארק המרכזי ריצת ניווט עירונית שהוקדשה לזכר נופלי העיר, לרבות חללי מלחמת “חרבות ברזל”, זו השנה השנייה.
מאות תושבים, בני נוער, משפחות שכולות וחברים לקחו חלק בריצה, שחיברה בין פעילות ספורטיבית לבין ערכים של זיכרון, שייכות ואהבת הארץ.
הניווט כלל מסלול עירוני עם תחנות שונות, שבכל אחת מהן נחשפו המשתתפים לסיפור של נופל אחר - לצד חידות, שאלות ואתגרים שעסקו בהיסטוריה של מעלה אדומים ובזהותה הייחודית.
היוזמה נולדה במסגרת “יום חילופי שלטון”, בהובלת נריה טוביאנה, נציג מועצת הנוער העירונית, וזכתה לשיתוף פעולה מלא של העירייה, המשפחות, אגף הנוער במתנ״ס ומגוון גופים קהילתיים.
במהלך האירוע נשאה דברים תהילה, אמו של הלוחם עומר ואן גלדר ז”ל, שנפל לפני כחודשיים:
“מועצת הנוער בשיתוף אגף הספורט הרימו כאן אירוע מרגש ונוגע. שילוב של נפש בריאה בגוף בריא עם ערכים ותוכן משמעותי. משפחות שלמות שהגיעו להתגבש יחד ולהתחבר לנופלי העיר. לי, כאמא של עומר, זה נתן תחושה חזקה שעומר חשוב לעיר ולתושבים. תודה רבה!

מ”מ ראש העיר, רחל הר זהב:
“יש רגעים שבהם הלב מתמלא מהתרגשות – וריצת הניווט לזכר נופלי העיר היא בדיוק רגע כזה. השילוב המעצים בין הנצחת גיבורינו לבין פעילות חינוכית וקהילתית הוא לב העשייה העירונית שלנו – חיבור בין כאב לתקווה, בין זיכרון לאחדות.
חודשיים לאסון...
בחודש האחרון כל יום אנחנו מקבלים בקבוצת הזכרונות מעומר תמונות מהארץ ומהעולם של המדבקות שלך עומר ואן גלדר ...
היום הקבוצה הייתה פעילה במיוחד. חברים שלחו תמונות, סיפורים והודעות קוליות ממך שממחישות את הנשמה הטובה שאתה. קטע נגינה שניגנת ושיתפת- ובכללי הרבה הרבה מהלב, השכל והרגישות המאפיינים אותך.
חודשיים ואני עוד לא מאמינה. לא מעכלת. מוזר שככ הרבה קורה כל יום בחודשיים האלה ובו בזמן גם הכל עומד במקום....
עומר מאמי,
אני מתגעגעת אליך בן שלי.
מאוד
מאוד
מאוד
בתמונות: ממש מעט ממה ששולחים כל יום, כולל תמונה מבוקרשט היום: מאור, אסף ויהונתן- מחזיקים את הדגל שלך לפני המשחק של בית"ר שם היום .
זה מה שכולנו
נעשה בתשעה באב
ולא רק....
מוזמנים להפיץ ולשלוח
לכל רחבי הארץ♥️
סרטונים.
יש משהו שובר לב בסרטונים. הקול, התנועה, המוזיקה, הנגינה, החיים המתפרצים לעומת המציאות הכואבת..... לפעמים אין אויר.
ולפעמים דווקא הם נותנים לי אויר.
לכי תביני
עומר ואן גלדר . 4 דוגמיות לתנועה, קול והרבה הרבה חיים.
אמא מתגעגעת
https://www.facebook.com/786283112/videos/pcb.10162328267178113/2453404755032125
"אנחנו יוצאים לרענון וחשבנו לקפוץ אליכם, מתאים לכם? "
הודעה מרגשת באמצע היום. כל פעם זה מפתיע אותי מחדש. הם יוצאים מפעילות מבצעית בעזה ובוחרים לבוא אלינו, לפני הבית, לפני החברה- באים אלינו.
אושי אושי בקניון מעלה אדומים -שמעו את זה והתעקשו לפנק אותם, על חשבון הבית.
איזה עם מדהים יש לנו. אילו חיילים מדהימים יש לנו!!
שלשום קיבלתי טלפון מאחראית המתנדבים הארצית במד"א, Gal Shohat , היא אמרה שפנה אליהם תורם , שמתעקש להיות אנונימי ותרם ניידת טיפול נמרץ, ממוגנת ירי, לזכרו של עומר ואן גלדר שלנו.
היא אמרה שהניידת מוכנה לתפעול והם מחכים למשפט שנרצה שיהיה כתוב עליו.
ככל הנראה זה יהיה משפט שעומר כתב, באחד השירים שלו:
"אך תמיד ישנה תקווה אחת באופק,
לעצור עיסויים ולהמשיך הנשמות, חזר הדופק"
איזה עם יש לנו... אין לתאר את ההתרגשות שגואה בנו.
עם ישראל חי! שבת שלום!
לעומר הייתה אהבה גדולה, איתה הוא תכנן להתחתן ולהקים בית. נעמה המהממת שלנו.
הוא היה כותב לה מכתבים, קטעי שירה והמון פתקים
ובכל פעם שהוא היה חוזר הביתה, היא הייתה מכינה לו עוגיות ומציידת אותו בקופסאות מושקעות.
הערב, לכבוד ט"ו באב, נעמה המדהימה הזו הכינה עוגיות, עם החברות והמשפחה - והלכה לשוק מחנה יהודה- לתת לאוהבים עוגיות טעימות ולהזכיר להם לכתוב מכתבי אהבה ליקרים להם.
היה מרגש לראות את העוברים והשבים כותבים מכתבי אהבה ומזכירים את עומר ואן גלדר בדרך נוספת.
שנזכה לאהוב!!
רק דוגמא קטנה לאיזה בן אדם הוא היה❤️🩹 אני ועוד כמה חברים עברנו משמרת מאוד לא פשוטה במד״א ועומר לא פיספס אף אחד, דאג לכולם שהגיעו הביתה וגם אחרי שבועיים כשכולם המשיכו הלאה, הוא המשיך, כתב והתקשר לכולנו כדי לוודא שאנחנו בסדר❤️ ערך הרעות אצלו היה עליון וזה היה כל כך מורגש וניכר. היה מוכן לנסוע יותר משעה רק כדי לוודא שאנחנו בסדר
לפני שלוש שנים הייתי אחראית משמרת של שבת ערב במד״א.
עומר אהב את המשמרת שלנו באופן מיוחד, והיה חלק בלתי נפרד מאיתנו.
הוא היה מגיע המון למשמרות, מבחינתו משמרת במד״א היה עונג שבת אמיתי.
הרבה פעמים הוא הגיע גם עם טליונת, שאת הקשר המדהים בינהם אי אפשר היה לפספס.
עומר תמיד היה מגיע עם חיוך ענקי ורצון אמיתי לעזור לכל אחד.
הוא היה דמות כל כך בולטת במד״א ירושלים, והצליח לגעת בלבבות של כולם.
עומר תמיד היה שם בשבילי כשהייתי צריכה עזרה בכל דבר, עזר לי לחנוך את המתנדבים החדשים, שאת חלקם הדריך בקורס 60 והיה חשוב לו להמשיך ללוות גם בהתנדבות. דבר לא מובן מאליו בכלל.
עומר היה כתף תומכת לפרוק וגם להתלונן כשצריך.
כשיצאתי להדריך בקורס מדריכים היה לי מאוד קשה, התקשרתי לעומר כדי לפרוק וזה התגלגל לשיחה של שעות על החיים. הוא כל כך חיזק אותי, שיחה שאני לא אשכח לעולם.
התמונה היא מערב אחד אחרי שסיימנו משמרת קצת יותר מוקדם, והלכנו לאכול יחד המבורגר. אני מהצד המשכתי כמו תמיד להיות מרוגשת מהקשר המיוחד של האחים המדהימים האלה, והייתי חייבת לצלם את הרגע.
זוכרת את הערב הזה כאילו הוא היה אתמול.
מתגעגעת מאוד לאדם ולחבר שאין כמוהו❤️
שיחה שניהלתי עם עומר באפריל שנה שעברה הוא היה חייל חדש ופעור ואני השתחררתי באמצע מלחמה בלי לדעת איפה הידיים והרגליים עם צו מילואים כבר בדרך לא ברור מה הולך להיות בחוץ
ולרוב יש נטייה לזלזל בחיילים צעירים שהם לא יודעים מה מחכה להם אבל עומר בא הכי מבין הכי מכיל בעולם ובאמת עזר לי להאמין שיהיה טוב יותר עם ההומור שלו והאמונה הבלתי מעוררת שלו שבסוף יהיה בסדר
בין כניסה לכניסה מגיע לעומר שיעזור לי לזכור למה אנחנו נכנסים ונלחמים יום יום כבר שנתיים❤️
אם כבר מדברים על שידוכים ועומר...
עומר הוא מי שאחראי על החיבור ביני לבין בן הזוג שלי מזה 5 שנים.
לא רק שדחף אותנו אחד לשנייה
אלא בתור מי שקרוב לשני הצדדים הקשיב לחששות של שנינו, עודד ותמך.
הוא ראה כמה אנחנו מתאימים אחד לשני כשנינו בכלל לא חשבנו על זה עדיין.
ובגדול הוא הסיבה שהתחלנו לצאת.
באחת השיחות האחרונות שלנו הוא ביקש קרדיט על השידוך שלנו, השיחה הסתכמה בזה שעומר ינחה את החופה שלנו ושעל ההזמנה יהיה כתוב שהשידוך הוא בחסותו.
מצרפת פה קטע קצר מהשיחה איתו על הקרדיט שביקש לקבל❤️
אני בטוחה שהוא הגיע לגן עדן גם בלי השליש מהשידוך שלנו...
אבל גם זה לזכותו של עומר
לבקשת @תהילה ואן גלדר אשתף גם כאן,
קוראים לי אוראל, אני ועומר היינו חברים טובים - אני סטודנטית בסמסטר האחרון ללימודי תואר ראשון, הלימודים היו לי קשים מאוד ועומר תמך וחיזק אותי המון
וחד משמעית יש לו חלק עצום בהצלחה שלי בלימודים ואפילו בהרשמה שלי לתואר שני 🙈
כל יום שני בבוקר כשאני יוצאת ללימודים אני עוברת במחסום ומביאה לחיילים שוקולדים
היום החלטתי שמהיום הדבר הזה והחיוכים שלהם יהיו לזכרו ולכבודו של עומר שהיה יקר לי מאוד !
היי שמי משה אני הייתי אחראי על עומר במד"א מ-2021 יצא לי לדבר איתו הרבה גם בעניינים של הצבא הרבה פעמים יצא לו להתייעץ איתי בגלל שאני המון שנים הייתי בקבע, גם בזמן הקורס מכי"ם הקורס גם אחרי אני זוכר כמה היה חשוב לו הפיקוד על אנשים לעשות חוויה אחרת, לשאוף ולפתח את הדור הבא של המפקדים, מה שאני הכי זוכר רוב השיחות שלי איתו בעיקר על המדא, עד כמה הוא רצה להמשיך להישאר בהתנדבות אמשיך לשמור על כשירות,כל פעם שהוא היה יוצא לבית היה מבקש לסדר לו משמרת, כמה חשוב לו להישאר במד"א למרות הצבא למרות המלחמה,בכל השתלמות שהוא היה מגיע הוא היה מוסיף המון, אני מרגיש שהיה לי הזכות והכבוד גם להכיר אותו, לכם ההורים שלו וכל הסביבה העוטפת שלו באמת גאה בכם שחינכתם ודאגתם להכניס לו ערכים כאלה, אני עכשיו נוסע לטיול למזרח אני לוקח איתי את המדבקות שלו שאוכל לתלות, שעוד אנשים יראו ויכירו אותו.
בכל שנה, בפנימיית הרצוג בכפר סבא נערך קורס מדריכי נוער של מד״א. מאות חניכים מכל ארץ מגיעים לכאן לקבל כלים לפני שהם יוצאים להדריך בתחנות ברחבי הארץ.
בקיץ של 2020 עומר היה פה כחניך, והיום אנחנו נמצאים פה כמה חברים וחניכים שלו שמדריכים פה.
מנציחים גם פה את עומר ומלמדים את הילדים קצת על מי היה עומר, וקצת מהערכים שהוא הנחיל בנו, בתקווה שייקחו את זה איתם וינחילו את זה לחניכים שלהם…💜
קורס מדריכים ב בפנימיית הרצוג.
עומר עבר את הקורס הזה בשנת 2020, ואני הייתי זה שהדריך אותו במהלך ההכנה לקורס ובמהלך השנה בה תפקד כמדריך וסגל.
השנה כבר מהיום הראשון רשמתי על הלוח לחניכים את המשפט של עומר, תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות.
הם הגדילו והכינו מזה שלט שכל מי שייכנס לכיתה יזכור מי היה עומר💜
לפני 35 ימים ב2.06 ו׳ בסיוון בחג השבועות קרה אסון בג׳אבליה, כוח מגדוד רותם עלה על מטען שהתפוצץ ובפיצוץ נהרגו 3 לוחמים ביניהם חבר שהיה קרוב אליי, מפקד כיתה בפחת״ק בגדוד 9- סמ״ר עומר ואן גלדר ז״ל נפל בקרב בעזה. השכול הכניס אליו משפחה נוספת.
את עומר הכרתי כשהתנדבתי במד״א לפני 6 שנים.
עומר היה ילד של נתינה. היה מתנדב במד״א ובכנפיים של קרמבו. ילד שהחיוך היה דבוק לו לפרצוף. ילד מצחיק שתמיד יודע להגיד את המילה הנכונה. ילד שמוזיקה וכתיבה היו כל חייו. ילד שחלם להציל חיים. ילד של אהבה.
היינו מתנדבים יחד במד״א, מרכלים על כולם, אוכלים ביחד, יושבים עד השעות הקטנות של הלילה, וגם כשלא היינו יחד במשמרות הוא היה מגיע עם שוקולד מילקה ובורקסים, כי תמיד אבל תמיד הייתי רעבה.
את עומר פגשתי פעם אחרונה בפסח של שנה שעברה, שנינו חיכינו בתחנה המרכזית לאוטובוס לבית והשלמנו פערים. השלמנו עד שהתחנה של עומר הגיעה ושם נפרדו דרכינו, נפרדו עד שניפגש בגילגול הבא.
עומר היה לפני קורס מכים ואני ממ בתפקיד ראשון. כשהשלמנו פערים הוא סיפר לי שהחלום שלו זה להיות רופא טראומה ושהוא מתלבט אם לצאת קצונה ואיך יהיה לו בקורס מכים. ואני סיפרתי על עצמי וכשניסיתי להפנות את השיחה אליו היא חזרה אליי, כי כזה הוא עומר, מתעניין בזה שלפניו ולא מתעסק בעצמו.
באחד הפתקים בטלפון של עומר שהמשפחה שלו מצאה הוא כתב:
אם נחשוב בצורה מתמדת על המצב שאנחנו נמצאים בו והאובדנים שחווינו. אם באמת נבין ונעכל את כמות האנשים היקרים שמסרו את גופם ונפשם למעננו אנחנו ניקרע בתחושות.
מצד אחד האבל עצום וגדול נורא, ומצד שני תחושת שליחות עצומה- על החיים שלנו שילמו מחיר כל כך כבד לכן הם חייבים להיות שווים יותר.
עצם זה שנחיה לא אומר שהחיים שלנו יהיו שווים את ההקרבה שלהם, אנחנו צריכים לעשות דברים ראויים וגדולים. לנצל ולהפוך את עצמנו לטובים יותר, הרבה יותר.
אם נבזבז את חיינו לריק ולא נהיה טובים- אנחנו מזלזלים באנשים שהקריבו את עצמם למעננו, אם נחיה את החיים בצורה הטובה ביותר שנוכל ונהפוך לגרסא הטובה ביותר של עצמנו אולי נהיה ראויים להקרבה העצומה שנעשתה למעננו.
אם לא אהיה כאן יותר אני מבקש מכל מי שאוהב אותי- תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות.
אני מאחלת לכולנו להיות טובים, הכי טובים שאנחנו יכולים להיות
מוזמנים לאירוע שירת המונים !
מיועד לבני משפחה מורחבת ששכלו בן משפחה ב'חרבות ברזל'.
יום רביעי | 9.7 | 'יד יצחק בן צבי', ירושלים | בשעה 19:30 |
"להאמין בלי לדעת"
מתכנסים, מתכבדים, מתאמנים ושירה משותפת 🎶🥙🧁✨🎤👫👩❤️👩
(22:30 סיום משוער)
בהנחיית טליה גרינגליק מנצחת שירת המונים, הזמרת והיוצרת מיכל גרינגליק אחותו של סרן שאולי גרינגליק ז"ל ויניב כהן.
>
הרשמה מראש בקישור: https://forms.office.com/r/RhDkYDkDww
מספר המקומות מוגבל.
מצפים לראותכם😊
סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גלדר, חיילים מגדוד 9, חטיבת גבעתי, נפלו אתמול בקרב בצפון רצועת עזה.
יהי זכרם ברוך🕯️
בוקר קשה
שלושה חיילי גבעתי נהרגו בעזה
סמ”ר ליאור שטיינברג,
סמ”ר אופק ברהנה,
סמ”ר עומר ואן גלדר
הממשלה הזו יודעת שהמלחמה הזו תהרוג חטופים, תהרוג חיילים, תהרוג פלסטינים חפים מפשע, ותסתיים באותו מקום בדיוק.
המלחמה הזו משרתת את הקואליציה, ומאחר שהקואליציה לא משרתת את מדינת ישראל – גם לא המלחמה. מה שנתניהו מוכר לנו הוא הפסד מוחלט. לא ניצחון. במקסימום: ניצחון שלו, עלינו.
המלחמה הזו חייבת להסתיים!!!
בוקר קשה וכואב
שולח תנחומים למשפחותיהם של סמ"ר אופק ברהנה, סמ"ר ליאור שטיינברג, וסמ"ר עומר ואן גלדר, לוחמי גבעתי שנפלו בקרבות בעזה למען הגנת המדינה.
יהי זכרם ברוך
כואבת את הבשורות הקשות כל כך על נפילתם של לוחמינו הקדושים, גיבורי ישראל, סמ״ר ליאור שטיינברג, סמ״ר אופק ברהנה וסמ״ר עומר ואן גלדר הי״ד מחטיבת גבעתי - שמסרו את נפשם בהגנה על מדינת ישראל מול הצורר החמאסנאצי הארור.
שולחת תנחומים מעומק הלב והנשמה למשפחותיהם, חבריהם וכל אוהביהם.
השם יקום דמם הקדוש והטהור!
עומר היקר,
עם הלב הענק, הנתינה והטוב האנסופי.
ברוך הכשרונות, אדם ענק ואהוב כל כך.
גיבור ישראל
איזה בוקר מר וקשה.
שלושה לוחמים נפלו בעזה. סמ״ר ליאור שטיינברג בן 20, מפתח תקווה, סמ״ר אופק ברהנה, בן 20 מיבנה וסמ״ר עומר ואן גלדר בן 22, ממעלה אדומים.
הלב שותת דם. אנחנו אומה מוכת כאב.
תודה ששמרתם עלינו, ליאור, אופק ועומר. אשתדל להביא את סיפורכם בהמשך.
יהי זכרכם ברוך💔
סמ”ר ליאור שטיינברג ז”ל, סמ”ר אופק ברהנה ז”ל, סמ”ר עומר ואן גלדר ז”ל — שלושה לוחמים שנפלו בקרב קשה ברצועת עזה, בהגנה על המולדת ועל ביטחון עם ישראל.
אני משתתף בצער המשפחות ומחבק אותם בשעתם הקשה.
נמשיך להילחם באמונה ובנחישות – עד לניצחון והכרעה.
יהי זכרם ברוך.
הלב נשבר על נפילתם בקרבות של שלושת לוחמי גבעתי:
סמ"ר ליאור שטיינברג
סמ"ר אופק ברהנה
סמ"ר עומר ואן גלדר
לוחמינו הצעירים נושאים על כתפיהם את משא המלחמה המתארכת ואת הצורך להגן על מדינת ישראל.
פגשתי את חלקם לא מזמן, רגע לפני שעברו שוב את הגבול לעזה.
הם נראו ונשמעו מצולקים מהמחירים, עייפים מהעומס האדיר ומאובקים מהעבודה הקשה, אך עם עוז רוח, מחויבות ערכית ואהבת הארץ.
שוב ושוב הם נעמדים מול האויב ורק מבקשים שנהיה ראויים להם.
תנחומים למשפחות ולחברים.
יהי זכרם של ליאור, אופק ועומר ברוך.
בשם כל אזרחי ישראל, רעייתי ואני שולחים תנחומים מעומק הלב למשפחותיהם של לוחמינו הגיבורים, סמ״ר ליאור שטיינברג, סמ״ר אופק ברהנה וסמ״ר עומר ואן גלדר, שנפלו בעזה במערכה להכרעת החמאס ולשחרור חטופינו.
לב כולנו דואב עם המשפחות ברגען הנורא מכל.
לעד נוקיר את גבורת לוחמינו ליאור, אופק ועומר.
יהיה זכרם ברוך ונצור בלב האומה.
משפחת פתחון-לב כואבת ומשתתפת בצער משפחות הנופלים, גיבורי ישראל, שנפלו במערכה בעזה בשבוע האחרון. ליבנו עם המשפחות בשעתן הקשה מכל 💙
- סמ"ר ליאור שטיינברג ז"ל, בן 20 מפתח תקווה, חובש קרבי בחטיבת גבעתי.
- סמ"ר אופק ברהנה ז"ל, בן 20 מיבנה, חובש קרבי בחטיבת גבעתי.
- סמ"ר עומר ואן גלדר ז"ל, בן 22 ממעלה אדומים, מפקד כיתה בחטיבת גבעתי.
- רס"ר (במיל') אלון פרקס ז"ל, בן 27 מכברי, לוחם בגדוד הסיור 6646 בעוצבת 'שועלי מרום' (646).
- רס"ם (במיל') חן גרוס ז"ל, בן 33 מכפר יאשיה, לוחם ביחידת מגלן בעוצבת הקומנדו.
- סמ"ר יואב רוור ז"ל, בן 19 משדה ורבורג, לוחם ביחידת יהל"ם בחיל ההנדסה הקרבית.
- רס"ל תום רוטשטין ז"ל, בן 23 מרמת גן, לוחם ביחידת יהל"ם בחיל ההנדסה הקרבית.
- סמ"ר אורי יהונתן כהן ז"ל, בן 20 מנווה ירק, לוחם ביחידת יהל"ם בחיל ההנדסה הקרבית.
יהי זכרם ברוך.
בוקר קשה.
סמ״ר ליאור שטיינברג, סמ״ר אופק ברהנה וסמ״ר עומר ואן גלדר לוחמי גדוד רותם שנפלו על הגנת המולדת בצפון רצועת עזה.
שולח תנחומים למשפחתם בשעתם הקשה כל כך, ואיחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה לפצועים באותה תקרית.
גיבורי ישראל.
יהי זכרם ברוך🕯️
20 שנה הורים מגדלים ילדים וברגע אחד הם אינם.
סמ”ר ליאור שטיינברג, סמ”ר אופק ברהנה וסמ”ר עומר ואן גלדר נפלו בקרב בצפון רצועת עזה.
עד מתי?!
אובדן בלתי נתפס.
יהי זכרם ברוך.
הותר לפרסום: שלושה לוחמי צה"ל נפלו בקרבות בצפון רצועת עזה
סמ"ר ליאור שטיינברג הי"ד, בן 20, מפתח תקווה, סמ"ר אופק ברהנה הי"ד, בן 20, מיבנה וסמ"ר עומר ואן גלדר הי"ד, בן 22, ממעלה אדומים. יהי זכרם ברוך
https://www.c14.co.il/article/1229217
צילום: דובר צה"ל
בוקר קשה מאד.
שלושה לוחמים גיבורים נפלו בקרבות ברצועת עזה:
סמ”ר ליאור שטיינברג, בן 20 מפתח תקווה
סמ”ר אופק ברהנה, בן 20 מיבנה
סמ”ר עומר ואן גלדר, בן 22 ממעלה אדומים
שלוש משפחות שאיבדו את היקר להן מכל.
החיוכים היפים שלהם בתמונות מפלחים את הלב.
שלושה צעירים בתחילת חייהם, עם חלומות, עם עתיד, שאינם עוד. זיו העלומים.
הלב עם המשפחות, עם החברים והמכרים. שרק נהיה ראויים.
יהי זכרם ברוך
בוקר כואב💔
סמ״ר ליאור שטיינברג מפתח תקווה הי"ד
סמ״ר אופק ברהנה מיבנה הי"ד
סמ״ר עומר ואן גלדר הי"ד
לוחמי גבעתי שנפלו במהלך הקרבות ברצועת עזה. שולח תנחומים וחיבוק גדול למשפחות היקרות ולחברים, ומתפלל יחד עם כל עם ישראל לרפואת הפצועים.
יהי זכרם ברוך🕯️
בוקר קשה עם הבשורה על נפילתם של
החיילים הגיבורים סמ״ר ליאור שטיינברג, סמ״ר אופק ברהנה וסמ״ר עומר ואן גלדר.
משתתף בצער המשפחות ומתפלל להחלמת הפצועים.
בוקר עצוב וכואב לכולנו.
צער עמוק וכאב גדול על נפילתם של לוחמי גבעתי בצפון רצועת עזה,
סמ״ר ליאור שטיינברג,
סמ״ר אופק ברהנה,
וסמ״ר עומר ואן גלדר.
השם ייקום דמם.
שלושה לוחמים צעירים עם חיוך כובש שמפלח את הלב ומשאיר חור גדול שלא יתאחה לעולם.
תנחומיי למשפחותיהם על האובדן הגדול. מחיר המלחמה הוא מחיר כואב, כואב מאוד.
יהי זכרם ברוך 💔
בוקר קשה.
שלושה בנים יקרים שלנו שלחמו למעננו ואינם עוד.
סמ״ר ליאור שטיינברג
סמ״ר אופק ברהנה
וסמ״ר עומר ואן גלדר
לוחמים אמיצים מחטיבת גבעתי.
אני כואב עם המשפחות שאבדו את היקר להן מכל.
יהי זכרם ברוך💔
התעוררנו הבוקר לחדשות הקשות, על שלושה מבנינו שנפלו בקרב. סמ"ר עומר ואן גלדר, סמ"ר אופק ברהנה, וסמ"ר ליאור שטיינברג זכרם לברכה.
הלב בוכה על הבנים הגיבורים, שמסרו את חייהם בהגנה על כולנו, במלחמה נגד הארורים שבאויבנו בעזה.
שלוש משפחות שבורות ומדינה שלמה דומעת.
שולחת את תנחומיי למשפחות.
יהי זכרם ברוך
🕯️🕯️🕯️
שלושה מבני הטובים של עם ישראל נפלו בהגנה על הארץ.
ליבנו עם המשפחות ברגעים הקשים.
סמ״ר ליאור שטיינברג ז״ל, בן 20 מפתח תקווה, היה חובש קרבי.
סמ״ר אופק ברהנה ז״ל, בן 20 מיבנה, היה חובש קרבי.
סמ״ר עומר ואן גלדר ז״ל, בן 22 ממעלה אדומים, היה מפקד הכיתה.
יהי זכרם ברוך 💔
יום קשה ועצוב מאוד הותרו לפירסום שמותיהם של שלושה חיילי צה''ל
סמ"ר ליאור שטיינברג בן 20 מפתח תקווה, חובש קרבי בפחת״ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
סמ"ר אופק ברהנה בן 20 מיבנה, חובש קרבי בפחת״ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
סמ"ר עומר ואן גלדר בן 22 ממעלה אדומים, מפקד כיתה בפחת״ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
גיבורי ישראל 🙏ה' יקום דמם הטהור הקרוב אמן
בס״ד
חצי שנה אחרי שקרוב משפחתו נפל בלבנון, עומר נפל בעזה.
תושב העיר מעלה אדומים ,לוחם גבעתי, עומר ואן גלדר הי״ד, נפל בקרבות ברצועת עזה.
עומר, מטובי בניה של מעלה אדומים - למד בביה״ס אמית איתן, אהב את המדינה, היה מלא בנתינה למען האחר, התנדב מגיל צעיר ומסר נפשו למען העם והארץ.
בשם כל תושבי מעלה אדומים אנו מחבקים את המשפחה ונלווה אותה בכל צעד ובכל צורך.
הלוויתו תתקיים היום בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
ת.נ.צ.ב.ה
משפחת מגן דוד אדום כואבת את נפילתו בקרב של חברנו, עומר ואן גלדר מתנדב מד"א מרחב ירושלים ומשתתפת בצער משפחתו ובצערה של טליה, אחותו של עומר, המתנדבת אף היא במד"א.
משפחת מגן דוד אדום תעמוד לימין המשפחה ותלווה אותה
״על אלה אני בוכיה״.
הלב עם משפחותיהם וחבריהם של סמ”ר ליאור שטיינברג, סמ”ר אופק ברהנה, סמ”ר עומר ואן גלדר, שחשו בגבורה לעזרת חבריהם בשדה הקרב.
606 ימים לפרוץ המלחמה.
יש להביא לסיומה.
בצער עמוק וגדול, אנו מודיעים שבן העיר - לוחם גבעתי עומר ואן גלדר הי״ד, נפל בקרבות ברצועת עזה.
עומר, מטובי בניה של מעלה אדומים - למד בביה״ס אמית איתן, אהב את המדינה, היה מלא בנתינה למען האחר, התנדב מגיל צעיר ומסר נפשו למען העם והארץ.
בשם כל תושבי מעלה אדומים - אנו מחבקים את המשפחה ונלווה אותה בכל צעד ובכל צורך.
הלוויתו תתקיים היום בשעה 16:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
ת.נ.צ.ב.ה
Guy Yifrach
סמ״ר עומר ואן גלדר הי"ד
מפקד כיתה בפחת״ק רותם בגדוד 9
בן 22 מעלה אדומים (מימין).
סמ"ר אופק ברהנה הי״ד, חובש קרבי בפחת״ק רותם בגדוד 9,
בן 20 מיבנה (במרכז)
סמ"ר ליאור שטיינברג סמ״ר ליאור שטיינברג הי"ד, חובש קרבי בפחת״ק רותם בגדוד 9 בן 20 מפתח תקווה (משמאל).
נפלו במלחמה קשה שאין צודקת ממנה,
יהי זכרם ברוך 🇮🇱
עצב שאין לו סוף.
סמ"ר אופק ברהנה בן 20, סמ"ר ליאור שטיינברג בן 20 וסמ"ר עומר ואן גלדר בן 22.
יהי זכרם השראה.
הגעתי להר הרצל כדי ללוות בדרכו האחרונה את סמ"ר עומר ואן גלדר הי"ד, בן 22 ממעלה אדומים.
עומר שירת כמפקד כיתה בגדוד רותם של חטיבת גבעתי, ונהרג בקרב בג'באליה שבצפון רצועת עזה, יחד עם שניים מחבריו, לאחר שרכבם עלה על מטען במהלך פעילות מבצעית.
עומר היה לוחם נחוש, מסור ואהוב – אבל מעל הכול, נשמה גדולה. בן בכור למשפחה חמה, מתנדב במד"א וב"כנפיים של קרמבו", צעיר ערכי, עם חיוך שתמיד האיר את כל מי שסביבו.
הוא חלם להיות רופא. גם מתוך עזה, גם בתוך הקושי – המשיך לחלום, להאמין, לשאול ולשאוף לטוב.
הכאב עמוק, והאובדן קשה. אך עומר השאיר אחריו שובל של אור, של תקווה ושל טוב.
יהי זכרו ברוך 🕯💔
אמו של עומר ואן גלדר, שנפל בקרב בג'באליה, סיפרה לאולפן ynet על השיחה בערב החג: "הוא רצה מאוד להחזיר את החטופים ולהילחם על הארץ שלנו - שנחזור להרגיש ביטחון ושלא יחזור שוב 7 באוקטובר.
הוא אמר לנו שבלילות האחרונים הם עושים דברים חשובים מאוד ושהוא לא יכול לדבר על זה בטלפון, אבל הוא מחכה להתראות ולספר לנו". האם ציינה כי "זו הייתה למעשה השיחה האחרונה עם עומר - בערב חג השבועות"
חדשות 14 | התקרית הקשה בג'באליה: סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גלדר נהרגו בפיצוץ מטען
כמה כאב.
עומר ואן גלדר, הלוחם והמפקד מגבעתי, אחד משלושת הנופלים בעזה, הוא בן הזוג של הבת האהובה שלי.
עומר היה מלח הארץ. אישיות נדירה. כל מפגש איתו היה מלא בשפע טוב ושמחה, והביא למשפחה אינסוף אושר ואהבה.
התאהבנו בו כולנו מהרגע הראשון. הלב נשבר.
הלוויה היום ב-16:00 בהר הרצל.
הלב נשבר💔 החיילים האהובים ששומרים עלינו😭
הותרו לפרסום שמותיהם של שלושה חללי צה"ל אשר הודעה נמסרה למשפחותיהם
- סמ״ר ליאור שטיינברג (Lior Steinberg), בן 20, מפתח תקווה, חובש קרבי בפחת״ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
- סמ״ר אופק ברהנה (Ofek Barhana), בן 20, מיבנה, חובש קרבי בפחת״ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
- סמ״ר עומר ואן גלדר (Omer Van Gelder), בן 22, ממעלה אדומים, מפקד כיתה בפחת״ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה.
יהי זכרם ברוך!
רשב"י תשמור עלינו מלמעלה, ותאמר די לצער ולכאב שלנו, אין אפשרות לעמוד בצער הזה❗
נעמה, דודתו של עומר ואן גלדר הי"ד, מספרת בראיון לערוץ 7 על דמותו המיוחדת: "זו אבדה לא רק למשפחה אלא לעם ישראל כולו. הוא היה בחור חכם, סקרן, מאוד מוכשר, מחונן, למד בבית ספר למחוננים, רצה להיות רופא, התנדב במד"א, ובכל יציאה לאפטר מהצבא עשה גם משמרת כחובש באמבולנס"
סמ"ר עומר ואן גלדר, תושב מעלה אדומים, מפקד כיתה בפחת"ק רותם בגדוד 9 של חטיבת גבעתי, נהרג אתמול מפיצוץ מטען בצפון רצועת עזה. עומר היה בן 22 במותו. יהי זכרו ברוך
הלב כואב על נפילתם של שלושת הלוחמים בעזה-
סמ"ר ליאור שטיינברג
סמ"ר אופק ברהנה
סמ"ר עומר ואן גלדר
אי אפשר להשלים עם עוד ועוד נופלים, עם קרבות אינסופיים ללא תוחלת ובלי אופק.
מחבקת את המשפחות השכולות באבלן הכבד.
תוך שמונה ימים
שמונה לוחמים
יפי הבלורית
גיבורי החיל
אורי יהונתן כהן
תום רוטשטין
יואב רוור
חן גרוס
אלון פרקס
עומר ואן גלדר
אופק ברהנה
ליאור שטיינברג
יהי זכרכם ברוך, גיבורים,
שנהיה ראויים לכם.
ממשלת ישראל. עבורם, עבור הדורות הבאים,
חייבים להכריע בכל הכח, עד הסוף.
לא נסכים שדם אחינו יהיה לשווא.
שלושה לוחמי גבעתי, סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גולדין נפלו אמש בקרב בצפון רצועת עזה. הכוח עלה על מטען בזמן נסיעה בהאמר בשכונת ג'באליה.
יהי זכרם ברוך
בני משפחותיהם של שלושה חללי צה"ל, שנהרגו בעזה בימים האחרונים, הסכימו לתרום את איבריהם: ממשפחתו של רס"ר אלון פרקס ז"ל, בן 27 מפרדס חנה, שנפל בשג'אעיה - נתרמו קרניות ורקמות.
גם ממשפחותיהם של עומר ואן גלדר ז"ל, בן 22 ממעלה אדומים, וליאור שטיינברג ז"ל, בן 20 מפתח תקווה - נתרמו קרניות ורקמות להצלת חיים.
במרכז הלאומי להשתלות אמרו: "אנחנו מסתכלים בתמונות של החללים ובאצילות הנפש של המשפחות ברגעים הקשים ביותר. העוצמה של העם שלנו, הערכים, הסולידריות ואהבת האדם מתחדדות בכל פעם מחדש"
איתן גליקמן | צילום: דובר צה"ל
תושבי מעלה אדומים, אין כמוכם בעולם 🌎
היום תרמתם 111 מנות דם – נתינה מהלב שממש מצילה חיים. תודה על ההתגייסות המרגשת ❤️
בהמשך לפניות רבות מחר (יום שלישי) תתקיים התרמת דם נוספת לזכרו של עומר ואן גלדר ז״ל, מתנדב מד״א, שנפל לפני כחודש בקרב הרואי ברצועת עזה.
📍 חט”ב חלל ותעופה (דרך מדבר יהודה 13)
🕛 12:00–18:00
בואו להמשיך את דרכו של עומר דרך של נתינה והצלת חיים
היום בשעת בוקר מוקדמת מדי יצאו צוות מסלול של יחידת חילוץ מגילות (כמעט כולו) ועוד כמה מתנדבים לאתגר ניווט ונהיגה בין טבק קוטייף דרך ראס מועקיף
לתצפית על המרסבא.
הסיור הוקדש לזכרו של עומר ואן גלדר, בנו של חגי מתנדב היחידה.
הקדשנו זמן שיח לזכרו של עומר.
תודה לחגי על השיתוף המרגש. האימון היום היה האימון האחרון של צוות מסלול.
זהו, עכשיו אתם עם פז"מ כתום.🧡🧡
תודה לכל השותפים והשותפות לדרך. גם היום ובכלל.
שתהיה לנו שבת רגועה . 🌻 ובשורות טובות
בני משפחותיהם של שלושה חללי צה”ל, שנהרגו בעזה בימים האחרונים, הסכימו לתרום את איבריהם: ממשפחתו של רס”ר אלון פרקס ז”ל, בן 27 מפרדס חנה, שנפל בשג’אעיה - נתרמו קרניות ורקמות.
גם ממשפחותיהם של עומר ואן גלדר ז”ל, בן 22 ממעלה אדומים, וליאור שטיינברג ז”ל, בן 20 מפתח תקווה - נתרמו קרניות ורקמות להצלת חיים.
במרכז הלאומי להשתלות אמרו: “אנחנו מסתכלים בתמונות של החללים ובאצילות הנפש של המשפחות ברגעים הקשים ביותר. העוצמה של העם שלנו, הערכים, הסולידריות ואהבת האדם מתחדדות בכל פעם מחדש”
איתן גליקמן | צילום: דובר צה”ל
אבידה כואבת,
אליאור אוחנה, מחנכו של של סמ"ר עומר ואן גלדר הי"ד, שנפל אתמול בקרב ברצועת עזה, ספד לתלמידו בכאב: "האובדן בלתי נתפס, עומר הוא מהפירות המשובחים ביותר של הארץ הזו",
"איבדנו תלמיד מיוחד. מלא באהבה ובאחריות לכלל" שיתף אוחנה בצער, "הוא היה פעיל מאוד במד"א ובכל התנדבות שהיתה בביה"ס, היה הראשון להגיע עם הגיטרה שהביא איתו לכל מקום.."
יהי זכרו וזכר חבריו שנפלו איתו ברוך, הי"ד🕯🕯🕯
"הייתי רוצה שכולנו נהיה קצת עומר - חיוך מרוח על הפנים ולראות טוב באחר": תהילה תורג'מן, אימו של סמ"ר עומר ואן גלדר ז"ל שנפל מפיצוץ מטען בג'באליה >>> https://kannews.org/4kNJyzJ
#קלמןליברמן קלמן ליבסקינד Asaf Liberman
לאחר שאיבדנו את עומר ואן גלדר ז"ל, משפחתו מצאה רשימות מרגשות שכתב בטלפון 📱. המילים שלו מלאות משמעות, והם ביקשו לשתף אותם לזכרו. קראו ותנו להן להשפיע עליכם 🙏:
"אם נחשוב כל הזמן על האובדן והכאב 😢, נרגיש קרועים. מצד אחד, האבל עצום 😔, ומצד שני, יש תחושת שליחות גדולה 💪. כל כך הרבה אנשים יקרים מסרו את חייהם למעננו, ולכן החיים שלנו חייבים להיות משמעותיים יותר 🌟.
רק לחיות לא מספיק. אנחנו צריכים לעשות דברים גדולים וטובים, להפוך לגרסה הכי טובה של עצמנו 😇. אם נבזבז את החיים שלנו, זה כאילו לא נכבד את ההקרבה שלהם 😞. אבל אם נחיה במלוא העוצמה ונשאף להיות הכי טובים שאפשר, נהיה ראויים למתנה שהם נתנו לנו 🎁.
אם לא אהיה כאן יותר, אני מבקש: תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות! 💖"
זכרו את עומר, ותנו למילים שלו להאיר את דרככם ✨.
אימו של עומר: "בני בכורי. שבר אדיר"
עומר ואן גלדר, בן 22 ממעלה אדומים, היה מפקד כיתה בפלוגת רותם שבגדוד 9 בחטיבה. הוא הניח את אימו תהילה ואביו חגי. קרוב משפחתו, רס"ל במיל' עמר גאלדור, נהרג לפני כחצי שנה מפגיעת כטב"ם בדרום לבנון
עומר ואן גלדר. הי״ד.
אם היה היום איתנו רבן יוחנן בן זכאי היה חוסך את הדיון עם תלמידיו והיה אומר להם:
צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם - הדרך של עומר ואן גלדר.
https://www.facebook.com/MKAmitHalevi/videos/1899896127448410
לא מאמינה שגם המשפחה שלנו הצטרפה למשפחת שכולי צה"ל...
לפני חודש, האחיין שלי עומר נפל בעזה באסון ההאמר. אנחנו בכלל עוד לא מעכלים ולא מבינים, והנה השבוע כבר מציינים את השלושים...
עומר היה מיוחד ורגיש, מלא אהבה ונתינה. התנדב במד"א ובעמותות, וגם לאחר מותו תרם את איבריו....
אבידה גדולה וכואבת מאד!!!!
אשמח לעזרת המומחים פה לעצב סטיקר (עגול או מלבן) בצבעי גבעתי, עם התמונה שלו ועם הכיתוב הבא :
"אם לא אהיה כאן יותר אני מבקש מכל מי שאוהב אותי- תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות"
סמ"ר עומר ואן גלדר ז"ל,
לוחם ומפקד בחטיבת 'גבעתי', נפל בעזה בחג שבועות תשפ"ה, 2.6.25
תודה, והלוואי ולא יהיו עוד חיילים שמילותיהם יהפכו לסטיקר 😭😭— with Tehila Turgeman Van-Gelder.
בוקר שהלב בו נשבר לרסיסים עם הידיעה על נפילתם אתמול של שלושה לוחמים בעזה- החובש הקרבי סמ״ר ליאור שטיינברג, בן 20 מפתח תקווה, החובש הקרבי סמ״ר אופק ברהנה, בן 20 מיבנה והמ"כ סמ״ר עומר ואן גלדר, בן 22 ממעלה אדומים, שלושתם לוחמי גבעתי בפחת״ק רותם בגדוד 9. נפלו בזירת מטענים בג'באלייה. שלושה גיבורי ישראל, צעירים כל כך שנלחמו למען המדינה ונתנו לה את חייהם. אם מישהו שכח שאנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה מול אויב אכזר- זו התזכורת הכואבת לכך וזה המחיר הכבד כל כך של טובי בנינו.
יהי זכרם ברוך🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.
7:00 בבוקר..
מתחילה לי עוד יום..
רגע לפני שמעירה את הילד , קוראת קצת חדשות.
ואז
מרגישה כאילו מישהו בעט לי בחזה , בעצמה.
והכאב הזה , מאותו הרגע
נשאר
לא עובר..
עומר..
איזה ילד.
כמה שמחת חיים.
כמה טוב וטוהר.
איזה חור ענק השארת בתוך הלב של כולנו...
כל משמרת איתך הייתה מלאה בצחוק.
ידעת לעודד , ידעת להכניס אופטימיות בכל פינה ובכל מצב , גם אם הוא נראה שחור משחור.
זרמת עם השטויות שלי, לא משנה כמה מפגרות .
איך עוצרים דמעות?
עוד שעה ההלוויה שלך..
עוד שעה ילוו אותך כולם בדרכך האחרונה .
זה לא הזמן שלך..
זה לא הזמן שלך ללכת..
וזה לא הזמן להיפרד .
אתה תמיד תהיה איתי.
בלב, בצחוק .
אני מבטיחה שאגיע להביא לך את פייגי(החד קרן).
שישמור לי עליך.
סליחה עומר
סליחה שאותך לא הצילו .
ערב התרמה אמבולנס על שם עומר ואן גלדר ז׳ל גיבור ישראל תודה קלי על האירגון ממש ריגשת ותודה לכל מי שתרם 🙏שנדע ימים טובים🙏🙏🙏
סיפור אחד קטן שמסביר כמה הלב האנושי גדול - אנשים שלא מפסיקים לפעול ולעזור בדרכם הם.
לזכר עומר ואן גלדר ז״ל - חובש, לוחם, איש של לב ואור, שתמיד ראה את האחר, תמיד חיפש איך לעזור ואיך להרים את מי שלצידו.
מורשת של נתינה, תקווה ואהבת אדם ממשיכה לחיות בכולנו בזכותו.
יהי זכרו ברוך 🕊️
אנחנו כואבים והמומים מנפילתו של עומר ❤️
מוזמנים להגיב זכרונות שלכם איתו ממד״א או בכללי.
שלא נדע עוד צער
אני כבר כמה שעות מסתכלת על השם שלך עומר
ולא נקלט לי..
הלב שלי כל כך שורף שבור ..
איזה ילד זהב אתה
החיוך שלך הצחוק שלך יחסרו לנו מאוד
תודה על הזכות לגדול איתך בסניף,
איך שמחתי שהבנתי שאתה חניך שלי בקורס חובשים ,
איי עומר חבר יקר
תשמור עלינו מלמעלה
אנחנו נתגעגע אליך כל כך ותמיד נזכור אותך ..
יהי זיכרו ברוך גיבור ישראל
עומר וואן גלדר ז”ל, לוחם גבעתי ומתנדב מד”א, הקדיש את חייו להצלת אחרים - בשדה הקרב ובקהילה. השבוע קיבלה משפחתו בשורה מרגשת: תורם אנונימי תרם ניידת טיפול נמרץ ממוגנת ירי לזכרו, שתפעל במעלה אדומים ותציל חיים בכל יום. בתוך כך, האמן סם פיליפ הוסיף את שמו ואת הדיוקן שלו לאנדרטת “חרבות ברזל” המרהיבה בשכונת נופי הסלע, לצד גיבורי העיר שנפלו במערכה.
ראש העיר, גיא יפרח: “עומר ז״ל הוא סמל של שליחות, נתינה ואהבת אדם. משפחת וואן גלדר היא השראה לכולנו. תודה מעומק הלב לתורם על המחווה האצילית שתנציח את עומר במעשה יומיומי של חסד ועזרה”
מנהל מחוז אדומים במד״א ומחזיק תיק הבטחון במועצת העיר יעקב אהרון:
״ מאז נפילתו, עומר ממשיך ללוות אותנו. בכל רגע של קושי, בכל החלטה קטנה לבחור בטוב, בכל פעם שאנחנו בוחרים לחייך במקום להתלונן – אנחנו זוכרים אותו. הוא מזכיר לנו שהמורשת האמיתית שלו היא לא רק מה שעשה בשטח, אלא איך שחי את חייו: מתוך נתינה, מתוך אהבה, ומתוך אמונה שאין דבר חשוב יותר מלראות את האחר. עומר, החיוך שלך, הרוח שלך, והלב שלך – ילוו אותנו תמיד. נמשיך ללכת בדרך שסימנת לנו, נמשיך לשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, ונמשיך להאמין בטוב – בדיוק כמו שאתה האמנתי, יהי זכרך ברוך, מתגעגעים.״
Moving from Grief into Mourning
Written by Noam Sendor
In memory of Omer van Gelder H”YD
The placement of the laws of the Parah Adumah at the beginning of Parshat Chukat feels out of place. Many commentators explore its connection to the previous parsha, but perhaps most simply, these laws, which outline how a person purifies themselves after contact with death, serve as an introduction to a parsha that is, in many ways, about learning how to move forward from loss. In Chukat, Moshe loses both his sister Miriam and his brother Aharon.
What has always struck me is that the most dramatic moment of the parsha, Moshe striking the rock instead of speaking to it, unfolds directly after Miriam's death. Miriam, who protected him as a baby, who led and nurtured the people with devotion, is gone. And suddenly, the people are without water. They complain, and Moshe, in a moment of anger, hits the rock. The act is perplexing; the punishment is severe.
I believe Moshe wasn’t given time to grieve. Thrust immediately back into leadership, still raw from loss, he acts from a place of unprocessed pain. The grief clouds his judgment, and he makes a grave mistake.
This may be why the Torah opens the parsha with the laws of Parah Adumah, a process that insists we pause, confront death, and cleanse. Halachic mourning laws reflect this too. They create a structure through which one moves from grief into mourning, from chaotic pain to sacred remembrance.
The theologian Serene Jones, in Trauma and Grace: Theology in a Ruptured World, articulates this distinction powerfully. Grief, she writes, is raw and overwhelming. It’s chaotic, unstructured, visceral. It arrives in the wake of trauma, when the world is unrecognizable.
Mourning, by contrast, is what allows grief to move. It is a process, communal, ritualized, that names the pain and begins to weave it into a story. She writes:
“In trauma, when one is able to come to grips with what happened, not resolve it, not fix it … but to move from grief to mourning is to move from a place of sheer loss to a place of acknowledging the loss.”
And this, she says,
“creates a space, in mourning, for you to make sacred the pain so that the rest of your life is transformed by it … [allowing] … the possibility of a future.”
There is so much to grieve today, lives lost, innocence shattered, the world changed. And it’s easy to remain stuck in grief, in pain that doesn’t allow for hope. But, as Jones suggests, when we sit with our grief and acknowledge it fully, we can begin to mourn. To make it sacred. “To make sacred the pain so that the rest of your life is transformed by it.”
With this in mind, as we consider how to move forward, as individuals and as a people, I want to share something I read recently that stopped me in my tracks.
Omer Van Gelder z”l fell in battle in Gaza over a month ago. He dreamed of being a doctor and volunteered for the MDA ambulance service for years. He had just recently brought his girlfriend for a meal to meet the family and already "spoke about a ring and a wedding after the war." Omer was a graduate of the Amit Eitan High School in Ma'ale Adumim. His teacher Elior Ohana described him as a “special student, full of love and responsibility,” always the first to volunteer, guitar in hand. Daniel Be'eri, the school principal, added, “Omer was truly special, warm-hearted, and full of energy. Giving to others was a core value for him.”
After his death, Omer’s family discovered a note he had written on his phone, words of startling clarity and moral depth. At their request, journalist Chanoch Daum shared them publicly. I share them with you now, in his memory:
"If we constantly reflect on the situation we’re in, and on the losses we’ve endured,
If we truly grasp the number of precious souls who gave their bodies and their lives for us,
We will be overwhelmed by emotion.
On one hand, the grief is immense, unbearable.
But on the other hand, there is a tremendous sense of purpose:
Our lives were paid for at an unimaginable cost,
So they must be worth more.
Just living is not enough.
Our lives must be worthy of the sacrifice.
We have to do meaningful, great things.
We have to use this life to become better, much better.
If we waste our lives and fail to become the best version of ourselves,
we are disrespecting those who gave everything for us.
But if we live to the fullest,
if we strive every day to be the best we can possibly be,
maybe then, maybe, we’ll be worthy of their sacrifice.
And if I’m no longer here, I ask this of everyone who loves me:
Be good.
Be the best you can possibly be."
May his memory be blessing, and a call to move from grief into mourning.
תרגום לעברית של דרשה שניתנה בשבת פרשת "חוקת":
לעבור מהאבל הפרטי לאבל מקודש
מאת הרב נועם סנדור
לזכר עומר ואן גלדר הי"ד
מיקומן של הלכות פרה אדומה בתחילת פרשת חוקת מרגיש כאילו אינן שייכות למקומן. פרשנים רבים עוסקים בקשר ביניהן לבין הפרשה הקודמת, אך אולי בפשטות – מדובר בהלכות המטהרות אדם שנגע במת, כהקדמה לפרשה העוסקת, בדרכים רבות, בלמידה כיצד ממשיכים הלאה לאחר אובדן. בפרשת חוקת מאבד משה את אחותו מרים ואת אחיו אהרון.
מה שתמיד היכה בי הוא שהרגע הדרמטי ביותר בפרשה – כאשר משה מכה את הסלע במקום לדבר אליו – קורה מיד לאחר מותה של מרים. מרים, ששמרה עליו בינקותו, שהובילה את העם במסירות ובאהבה, איננה עוד. ופתאום, אין מים. העם מתלונן, ומשה – בעיצומו של כאב שטרם עובד – מכה את הסלע בכעס. המעשה מפתיע, והעונש חמור.
אני סבור שמשה לא קיבל זמן להתאבל. הוחזר מיד לעמדת המנהיגות, כשהכאב עודו חי ובוער – והוא פועל מתוך צער בלתי מעובד. האבל מערפל את שיקול דעתו – והוא טועה טעות מרה.
ייתכן שזו הסיבה לכך שהתורה פותחת את הפרשה בהלכות פרה אדומה – תהליך הלכתי שמחייב אותנו לעצור, להתעמת עם המוות ולטהר. גם דיני האבלות ההלכתיים משקפים את זה – הם מציבים מבנה וסדר שמאפשרים מעבר מהאבל הגולמי לאבל מקודש, מהכאוס של הכאב לזיכרון קדוש.
ההוגה הדתית לינדה סרן ג'ונס, בספרה טראומה וחסד: תיאולוגיה בעולם קרוע, מבארת את ההבחנה הזו בעוצמה רבה. אבל, היא כותבת, הוא גולמי ומציף. הוא כאוטי, חסר מבנה, גופני. הוא מתפרץ בעקבות טראומה – כאשר העולם הופך לבלתי מזוהה.
אבלות, לעומת זאת, היא שמאפשרת לאבל לנוע. היא תהליך – קהילתי, טקסי – שמכיר בכאב ומתחיל לרקום ממנו סיפור. היא כותבת:
> "ברגע של טראומה, כאשר אדם מצליח להתמודד עם מה שקרה – לא לפתור, לא לתקן – אלא לנוע מהאבל לאבלות – זהו המעבר ממקום של אובדן מוחלט למקום של הכרה באובדן."
והיא מוסיפה:
> "המעבר הזה יוצר מרחב שבו אפשר לקדש את הכאב, כך ששארית החיים תשתנה על ידו … [ומתוך כך תתאפשר] האפשרות לעתיד."
היום יש כל כך הרבה על מה להתאבל – חיים שאבדו, תמימות שנשברה, עולם שהשתנה. קל להיתקע בתוך האבל – בכאב שאינו מאפשר תקווה. אך, כפי שג’ונס מציעה, כאשר אנו מתיישבים עם האבל שלנו ומכירים בו עד תום – אנו יכולים להתחיל להתאבל. לקדש את הכאב. "לקדש את הכאב – כך ששארית חיינו תשתנה על ידו."
מתוך כך, כשאנו שואלים כיצד להמשיך הלאה – כיחידים וכעם – ברצוני לשתף בדבר מה שקראתי לאחרונה, שעצר אותי לחלוטין.
עומר ואן גלדר ז"ל נפל בקרב בעזה לפני למעלה מחודש. הוא חלם להיות רופא והתנדב במשך שנים במד"א. זמן קצר לפני מותו הביא את בת זוגו לארוחה משפחתית, וכבר "דיבר על טבעת וחתונה אחרי המלחמה." עומר היה בוגר ישיבת אמית איתן במעלה אדומים. מחנכו, אליאור אוחנה, תיאר אותו כתלמיד מיוחד, מלא באהבה ובתחושת אחריות, שתמיד היה הראשון להתנדב – עם גיטרה ביד. מנהל בית הספר, דניאל בארי, הוסיף: "עומר היה באמת מיוחד – לבבי ומלא אנרגיה. הנתינה הייתה ערך יסוד עבורו."
לאחר מותו, גילתה משפחתו פתק שכתב בטלפון – מילים מעוררות השתאות ועמוקות מבחינה מוסרית. לבקשת המשפחה, העיתונאי חנוך דאום פרסם את הדברים. הנה הם, לפניכם, לזכרו:
> **"אם נחשוב כל הזמן על המצב שבו אנחנו נמצאים, ועל כל מה שאיבדנו,
אם נבין באמת את מספר הנשמות היקרות שמסרו את גופן ואת חייהן בשבילנו –
הרגש יציף אותנו.
מצד אחד, העצב עצום, בלתי נסבל.
אבל מצד שני – יש תחושת שליחות אדירה:
החיים שלנו נקנו במחיר בלתי נתפס –
אז הם חייבים להיות שווים יותר.
עצם לחיות – זה לא מספיק.
החיים שלנו חייבים להיות ראויים להקרבה.
אנחנו חייבים לעשות דברים משמעותיים, גדולים.
אנחנו צריכים להשתמש בחיים האלה כדי להפוך לטובים יותר – הרבה יותר.
אם נבזבז את החיים ולא נשתדל להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו –
אנחנו לא נכבד את אלה שנתנו הכול בשבילנו.
אבל אם נחיה את החיים במלואם,
אם נשתדל בכל יום להיות הכי טובים שאנחנו יכולים –
אולי אז, אולי – נהיה ראויים להקרבה שלהם.
ואם אני כבר לא פה – אני מבקש מכל מי שאוהב אותי:
תהיו טובים.
תהיו הכי טובים שאתם יכולים להיות."
יהי זכרו ברוך – ויהיה קריאתו אלינו לעבור מן האבל לאבלות מקודשת.
התרגשתי לשמוע שבנות השכבה הבוגרת (80 בנות כיתה ח) בביהס 'חן נריה' בגוש עציון, בחרו לכתוב את המשפט של עומר בחולצת מחזור שלהן , אותה הן תלבשנה ביום הראשון ובראשי חודשים במהלך השנה.
🥹🥹🥹🥹🥹
היי לכולם ❤️
ממש אשמח לשתף בנקודת אור מהשבוע האחרון
בשבוע שעבר ביחידה שלנו - יחידת גשרים - התבקשנו לבחור כל פלוגה שם לפלוגה. ההנחיה הייתה לקשר את שם הפלוגה לחלל, בהתמקדות על הדרך שלו ומה שהוביל אותו
כמובן שישר חשבתי על עומר, ההיכרות שלי איתו חשפה אותי לכל כך הרבה טוב וזו הייתה הזדמנות ממש מיוחדת. אפילו עוד יותר בעקבות כך שארוסתו נעמה שירתה בפלוגה שלנו.
אני מפקדת בפלוגה, אז ניצלתי את המשבצת כדי לספר לכל החיילות קצת על עומר. אחרי כן הן המשיכו לחקור עליו ולהכיר אותו בעצמן, עוד נשים שזוכות להכיר אותו ואת הטוב הבלתי נתפס שבו
החיילות הציעו הרבה שמות שהתבססו על הדרך של עומר ובסוף נבחר השם שח"ק -
ראשי תיבות של שליחות, חברות וקבלת האחר
החיילות אפילו ציירו דגל כמובן בצבע סגול 💜🙂
מתרגשת לספר לכם שמהיום והלאה יש לנו פלוגה בצה"ל על שם עומר ולזכר האדם המדהים שהוא היה, פלוגת שח"ק
היום החל קורס הכנת סגל של מד"א ירושלים. את היום הזה בחר שלם, מרכז הקורס, לעשות בהר הרצל.
הוא פנה אליי וביקש שאדבר על עומר וכך עשיתי.
התרגשתי לפגוש את יונתן חבר שלך, והתרגשתי מנגה ששמעה שמדברים עליך והגיעה לספר שהיא הייתה חניכה שלך. סיפרה שהכירה אותך כאדם נטול אגו, מנהיג מכוח המעשים ומכוח הלב ולא מכוח הסמכות והדרגות. אמרה שהיו לכם שיחות והתכתבויות על ספרים ושירים ובעצם שהיה קל וכיף לדבר איתך על כל דבר.
בסוף קלטתי שהחניכים הכינו חולצה שלך לקורס.... וקיבלתי אחת מתנה.
היה מרגש מאוד.
תודה למד"א שמנציחים את עומר בכל כך הרבה דרכים. תודה לנוער האיכותי שהופכים להיות הסגל הבא של מד"א ירושלים.
אני חייב לספר גם
שמי יצחק ועומר היה המדריך שלי בקורס שהתחלתי רק להתנדב ומאז הוא תמיד ליווה מהצד אפילו היום שאני פראמדיק
בחודשיים האחרונים הדרכתי יחד עם אורי כהן, דורין כהן, יונתן סורין וארבל כמובן שכולם ממרחב ירושלים והכירו את עומר באופן אישי
במצטבר כ16 כיתות ובממוצע בכל כיתה 15 חניכים.
בכל הכיתות שלנו עומר הוזכר כמה פעמים וסיפורו הונצח בכל הכיתות
עומר בעצמו היה חניך בקורס מדריכים מה שגרם לחניכים עוד יותר להתחבר לסיפור ולהנצחה בכיתות שלי אף ביקשתי שיזכירו אותו בכל קורס שידריכו.
גאה להיות חלק בדרך של עומר ולהעביר אותה הלאה
הלוואי ונהיה ראויים.
אשתף אתכם בנוסף לדברים של יצחק,
קוראים לי דורין ואני מכירה את עומר כבר 5 שנים מאז כניסתי למדא.
בחודשיים האחרונים אני מדריכה כיתה בקורס מדריכים של מד״א.
בקורס האחרון שנערך כשבועיים העברתי לחניכים שלי על עומר.
סיפרתי להם כמה עומר היה משמעותי עברו החניכים, כמה הוא היה מדריך בחסד עליון, וכמה החניכים זכו בו.
חילקתי לחניכים שלי את המדבקות של עומר ביחד עם הקטע כתיבה שלו וביקשתי מהם בכל קורס מחדש שלהם להזכיר את עומר, לספר את הסיפור שלו.
ותמיד לזכור את מה שהוא אמר
״תיהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות״
המשפט הזה ילווה את הכיתה ואת הקורסים הבאים מכל הארץ
חניכים ממטולה- ועד אילת.
והמדבקות של עומר נמצאות עכשיו בכל תחנות מד״א מרחבי הארץ.
דן חזיזה, מהמחלקה של עומר התחתן הערב. כך קיבל את פני האורחים בחתונתו 🥹
קיבלתי מחברה לעבודה:
היי
רוצה לשתף אותך: הבן שלי התחתן ביום חמישי האחרון.
במתנה שלהם לאורחים הם ביקשו להנציח חיילים שנפלו (כמובן באישור המשפחות).
ערב התרמה אמבולנס על שם עומר ואן גלדר ז׳ל גיבור ישראל תודה קלי על האירגון ממש ריגשת ותודה לכל מי שתרם 🙏שנדע ימים טובים🙏🙏🙏
לפייסבוק יש דרכים משונות להכאיב....שנתיים לגיוס ממנו לא שבת. נשבר הלב .
תהילה טליה אורי איתי אומנם קצר אבל היה קולע איזה כיף של מפגש משפחתי ומרגש במיוחד לחוות איתכם את ערב התרמה לאמבולנס על שם עומר ז׳ל גיבור ישראל
שוב תודה לכל התורמים וגם לחברים שלי 🙏🫶שנדע ימים טובים🫶🫶🫶🫶🫶
עומר שלי,
היום החל קורס הכנת סגל של מד"א ירושלים. את היום הזה בחר שלם, מרכז הקורס, לעשות בהר הרצל.
הוא פנה אליי וביקש שאדבר עליך. נפגשנו ליד הקבר שלך , שם סיפרתי לחניכים היקרים עליך.
התרגשתי לפגוש את יונתן חבר שלך והתרגשתי מנגה ששמעה שמדברים עליך והגיעה לספר שהיא הייתה חניכה שלך. סיפרה שהכירה אותך כאדם נטול אגו, מנהיג מכוח המעשים ומכוח הלב ולא מכוח הסמכות והדרגות. אמרה שהיו לכם שיחות והתכתבויות על ספרים ושירים ובעצם שהיה קל וכיף לדבר איתך על כל דבר.
בסוף קלטתי שהחניכים הכינו חולצה שלך לקורס.... וקיבלתי אחת מתנה.
היה מרגש מאוד.
תודה למד"א שמנציחים אותך עומר ואן גלדר בכל כך הרבה דרכים.
תודה לנוער האיכותי שיש לנו, לסגל הבא של מד"א ירושלים.
חזרה לשגרה.
כשאגיע ל120, על הקבר שלי, ביקשתי פעם מילדיי, אני רוצה שתכתבו "אמא ומורה".
ככה אני. אמא גאה. מורה גאה. שתי זהויות איתנות בי.
מחר לראשונה בחיי אפתח את שנת הלימודים, עם כאבי בטן שאינם של התרגשות. כאבי בטן פשוט של כאב.
לחזור לשגרה? איך חוזרים למשהו שאיננו קיים יותר?
אני כבר שלושה חודשים לומדת לחיות את החיים החדשים שנכפו עלינו. בהתחלה הזכרתי לעצמי לנשום, אחכ ללכת, לנהוג, לבשל (עוד לא), אני עדיין מנסה לתרגל אכילה ושינה. צחוק. ושוב נשימה. כאילו כל המערכות עברו אתחול ולאט לאט אני מדליקה אותן מחדש, מבינה שיש כפתורים שכשאני מנסה להרים אותם- מקריסים את כל המערכת, אז אני מחכה עוד קצת ומנסה שוב אחרי כמה ימים.... לדוגמא: עוד לא הצלחתי לחזור לחדר הכושר. עוד מגששת את דרכי. מה אני מסוגלת? מה עדיין לא?
מי לוקח לאמא ילד? איך אפשר בכלל?
לפעמים אין שגרה לחזור אליה. רק מציאות חדשה שצריך לברוא.
שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה מחר.
והנה, שתי תמונות חזרה ללימודים, מהחיים הקודמים שלנו.
זה המנהל של בית החינוך של בניי. זכות שאלו האנשים הנדירים ששותפים בחינוך ילדנו.
תמיד כשבאים להר, קורה משהו מפתיע.
לפני שבועיים יהודי חרדי ניגש אלינו, אמר שהוא גר בניו יורק וכל פעם כשהוא מגיע לישראל-הוא קופץ דבר ראשון להר הרצל. הוא דיבר איתנו מעל חצי שעה. התעניין, שאל, בכה איתנו .
היום כשהגענו להר הגיעה קבוצה של תגלית , ביקשה לשמוע על עומר ואן גלדר , הקשיבו, שאלו, בכו איתנו....
מעניין מה יקרה בפעם הבאה?
ואיך התחיל הבוקר שלכם? 😭
תודה על מה שעשית ועל מי הייתה.
עומר ואני בבית הספר הכרנו ״שלום-שלום״ לא יותר מזה.
במסע לפולין יצא לנו לדבר קצת יותר, כמובן שהוא הביא לי המלצות לספרים ממלחמת העולם השניה חחחחחח, רק עומר אהב להחכים כל-כך.
במסע הזה למדתי להכיר אותו קצת יותר לעומק, ילד חכם, עניו, מדבר בגובה העיניים, מצחיק, שם לעזור כשקשה.
עומר הלוואי ויכולתי לספר עליך קצת יותר,
אני מתנחם בזה שהמסע הזה חיבר בנינו אפילו במעט.
תשמור עלינו מלמעלה גיבור ישראל 💔
(בתמונה: עומר הי״ד מתפלל בתוך תא גזים -מסע לפולין 2020 אמית איתן מעלה אדומים)
https://my.israelgives.org/he/fundme/omerescue
רכב חילוץ לזכרו של סמ"ר עומר ואן גלדר ז"ל
תמונה שילד בכתה ח עשה מפסוקי תהילים
את קרש החיתוך הזה הכנתי לעומר לפני שנתיים.
עומר חתך סלט בצורה מקצועית. רצה לחתוך כמו שף, אז כמו כל תחום שעניין אותו- הוא התמקצע: צפה בסרטונים ביוטיוב ולמד טכניקות לחיתוך מקצועי ומהיר- ומאותו הרגע הוא היה אחראי על הסלט, שיצא הכי טעים שיש. אז הכנתי לו קרש.בוצ"ר מקצועי, כיאה לשף שהוא.
3 חודשים וקצת מאז האסון, אני לא מסוגלת לבשל. נכנסת למטבח והעיניים דומעות. הלב כבד. קשה לי להיות במטבח. אין צורך לקרוא לרווחה- הילדים אוכלים אוכל מוכן קנוי, או שאנחנו מכינים משהו יחד, למרות הכאב. גם הלאור עוזר ומכין אוכל כשהוא מגיע.
חושבת על החגים בפתח, איך מבשלים כשעומר לא כאן? מי יכין סלט? מי ירפא ללב?
חוזרים הביתה. ליד הדלת מונח משלוח.
אשל ושילה מישיבת 'אורות יהודה' באפרת, מאחלים לנו שנה טובה, למדו וקראו על עומר ואן גלדר , קיבלו על עצמם להיות טובים יותר ולעזור לזולת. שמחתי שצירפו טלפונים -כך יכולתי לכתוב להם חזרה.
אשרי העם שאלו בניו!!
"יצאנו לרענון, אפשר לקפוץ לומר שלום?"
והם "קופצים" מעזה הארורה ועד למעלה אדומים, לשבת, לדבר, לומר שנה טובה. מחממים את הלב כל כך.
ופתאום אני קולטת את הפאץ' שהם נושאים על המדים.
ידעתי שהם רצו לעשות, והנה הם כבר עשו, נושאים אותו על המדים ובלב.
חברים של עומר. אתם יקרים מפז. שהקב"ה ישמור עליכם מכל משמר אהובים שלנו 💜
באים ערב החג לחיבוק ולביקור בקבר שלך.
שלושה קברים טריים חדשים מזכירים לנו את המחיר הקשה והיקר שאנחנו משלמים במלחמה הזו.
ניקינו את הקבר, סידרנו- כמו שאתה אוהב.
שתלנו עציץ סיגליות שדידי הביאה לך, עם כל הלב הגדול שלה.
הרבי מליובביץ' היה אומר שצריך לומר שנה טובה ומתוקה, כי שנה טובה תהיה, כי כל מה שה' עושה- לטובה הוא עושה 😭😭😭😭, אבל שימתיק לנו את הדינים, ושתהיה לנו שנה טובה ומתוקה!!
אני לא עוצמת עיניים לטוב ולאור העצומים שיש סביבנו ומודה עליהם, לצד הכאב הבלתי נסבל בלאבד אותך בן יקר ונדיר שלי. כמות האנשים: חברים ומשפחה וגם אנשים שאיננו מכירים, שבאים, מתקשרים, מתעניינים, עוטפים אותנו באהבה - היא פשוט אדירה ונותנת ככ הרבה תקווה. יש אור וטוב בעולם! על אף ולמרות החושך.
אני ככ אוהבת ומתגעגעת אליך עומר שלי ומייחלת לשנה טובה ומתוקה לנו ולכל עם ישראל.
"עין במר בוכה, ולב שמח,
עוקד והנעקד והמזבח"
שנה טובה ומתוקה!
טקס מרגש, מכובד שכל כולו - עומר ואן גלדר. מעתה יש ניידת טיפול נמרץ הנושאת את שמו של עומר, עם ציטוט משיר שכתב:
"אך תמיד ישנה תקווה אחת באופק,
*לעצור עיסויים ולהמשיך הנשמות, חזר הדופק" מתרגשת שמורשת הצלת החיים של עומר תמשיך גם עכשיו.
במהלך החודש נערך בקריית מד"א ברמלה טקס חנוכת ניידת טיפול נמרץ ממוגנת ירי חדשה, לזכרו של לוחם צה"ל ומתנדב מד"א, סמל ראשון עומר ואן גלדר ז"ל, שנפל ביוני האחרון בפיצוץ מטענים בג'באליה שברצועת עזה.
עומר ז"ל, בן העיר מעלה אדומים, החל את דרכו במד"א כנער מתנדב, הדריך דורות של בני נוער והמשיך כחובש רפואת חירום וכונן תגובה מהירה.
הניידת נתרמה על ידי תורמים אנונימיים באמצעות אגודת ידידי מד"א בישראל, והוצבה בתחנת מד"א במעלה אדומים – העיר בה גדל והתנדב עומר. רק שעות ספורות לאחר טקס החנוכה כבר הוזנקה הניידת החדשה לפיגוע במעבר אלנבי, והעניקה טיפול רפואי ראשוני לנפגעים.
בני משפחתו של עומר סיפרו בטקס על אהבתו להצלת חיים ועל השפעתו הגדולה על סביבתו. אמו, תהילה, אמרה:
"עומר התחיל להתנדב במד"א בתקופה קשה בחייו, והארגון היה עבורו מקום משמעותי שנתן לו כוח ותקווה. אנחנו מודים למד"א ולתורמים על ההנצחה המרגשת."
אביו, חגי, שיתף קטע משיר שכתב עומר ז"ל:
"אך תמיד ישנה תקווה אחת באופק, לעצור עיסויים ולהמשיך הנשמות, חזר דופק." – משפט שנחקק גם על הניידת החדשה.
ו' תשרי. ארבעה חודשים מהאסון.
ימי חגים. תחילת שנה.
כל מילה כאן אוצרת בתוכה בליל רגשות ותחושות שגועשות בי פנימה ודומעות החוצה.
כל בוקר אני קמה ומבקשת מבורא עולם כוח לעבור את היום.
כל בוקר, כל יום.
כל יום אני נפעמת מכמות החסד והאהבה שסובבים אותנו. תודה!!
"אבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה"
"כל יום הוא יום נהדר להציל חיים" היה עומר מצטט את מקדרימי מהאנטומיה של גריי, כשהיה יוצא למשמרת, מלא באנרגיה וצחוק.... והנה עוד יוזמה מרגשת כל כך, שהיא כל כולה עומר ואן גלדר שלנו. Shosh Bear יזמה רכישה של אמבולנס לבן על שם עומר. יש לינק שמוכר למס בארץ ואחד שמוכר למס בארהב. שם כבר נאספו 20 אלף דולר. יש לנו הזדמנות גם כאן לתרום לרכישת האמבולנס. כל יום הוא יום נהדר לעשות טוב 💜
ופתאום צלם מתקשר לסקרלט, שהיא אדם מדהים וגם קצינת הנפגעים שלנו, ואומר לה שיש לו תמונות של חייל שלה, שבטח המשפחה תרצה לראות.... והיא שולחת לנו תזכורת ככ חיה מעומר. החיוך. הגאווה בצבא. החברות. הפנים הטובות. החיבוקים מעומק הלב.
כמה געגוע.....
עומר התגייס באוגוסט 2023, חודשיים לפני השביעי באוקטובר.
ואז התחילה המלחמה, זמן ההכשרה התקצר, הורידו את סדרות החינוך ותרבות יום א והתרכזו בדבר אחד: הכשרת הלוחמים. בתום המסלול הוא כבר נלחם עם חבריו בגזרות השונות ויצא לקורס מ"כים.
לוחם חזק, אמיץ, ובתוכו, נפש עדינה ורגישה, אותה כתב בכתבים רבים שאנחנו מגלים ואוספים.
הנה מה שכתב על השביעי באוקטובר:
מדמיינת אותך כבר ארבעה וחצי חודשים יושב ליד כיסא הכבוד ועושה מהלכים שם למעלה.
תודה לך בן אהוב. לך ולכל שאר הלוחמים, אלו שאיתנו כאן ❤️💜 ואלו שאיתך למעלה 💜❤️💔
תראו איזה לוחמים יש לנו!!! חבר של עומר ואן גלדר כותב לנו:
"אתמול קיבלנו את החדשות לגבי העסקה, אני יושב עם חיילים שלי בעיר עזה אחרי פעילות ומסתכל לכיוון שטח הארץ, אחרי שנתיים של לחימה עצימה החטופים הולכים לחזור הביתה וכל זה בזכותך, בזכות עומר וה 913 לוחמים שנפלו במלחמה הם הולכים לחזור, בזכות אנשים כמוך משפחות יוכלו להתאחד עם יקיריהם או לקבל את הוודאות לגבם.
אבל מבחינתי העסק לא נגמר.
מתגעגע אליך המון עומר, לא אפסיק להנציח את הבן אדם שאתה❤️"
תודה בן אהוב שלי 💜
היום הזה קורה גם בזכותך 🇮🇱
בלוז כנעני
מאז ההלוויה של עומר בהר הרצל, יש שיר שתמיד בראש שלי, ובכל פעם שהוא קופץ בפלייליסט אני נזכר בעומר ובחיוך שלו שהוא נכנס אליי לחדר בקורס מכים, רואה אותי עם גיטרה, תופס את הגיטרה ומרביץ איזה סולו גיטרה בעמידה, היום הלכתי לתצפית יפה ליד השטחי כינוס, כל בית חאנון החרבה פרוסה פה, מדי פעם פיצוץ ועשן מכיוון העיר עזה, אני וגיטרה, שקיעה ומחשבות על עומר שהפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה פה בשטח כינוס בעמדת שמירה 💜
*מתנצלת אם משהו לא מדוייק, התרגשתי כל כך שהכל מעורפל לי
בחמישי קפצתי לבקר את עומר, לאחל שנה טובה, קצת לשתף מה קורה בחיים שלי ובעיקר להגיד כמה אני מתגעגעת…
ישבתי שם לבד ופתאום הגיעו גבר ושתי בנות,
הוא הציג את עצמו ואת הבנות שלו וסיפר שאחרי חודשים שהוא מתלבט אם לספר להן או לא, הוא החליט שזה הזמן.
״את עומר הכרתי בערך 7 דקות״.
אמשיך במילים שלי, הוא סיפר שעשה מילואים בכניסה לציר ממנו נכנסים לג׳באליה, דרכו נכנסו עומר והצוות באותו יום מקולל.
הוא סיפר לי כמה צחק איתם לפני שנכנסו, שאמרו לו להכנס איתם ושהוא באמת רצה ואפילו ביקש מהמפקד שלו אישור להכנס (שלא אישר)…
הוא אמר שכעבור 20 דקות מהפרידה שלו מהם, קרה האסון.
הוא הדגיש כמה הוא זוכר את עומר, את הצחוקים איתו, את העיניים הטובות שלו, ואני עניתי שהוא בהחלט אחד שאי אפשר לשכוח
אותו מילואימניק סיפר לי שהוא מורה דרך, ובמסגרת העבודה יוצא לו להגיע הרבה להר הרצל.
הוא הבטיח להנציח את עומר, להזכיר אותו ולספר עליו, וגם לבקר אותו כל פעם שיהיה בהר.
כל כך שמחתי על הזכות להיות שם, לפגוש אותו ולשמוע את זה ממנו
דוכן ארבעת המינים בעכו
חבר ביקש ממני כמה מדבקות של עומר, והוא העמיד אותם בדוכן מכירה שלו
כל מי שקונה, מקבל גם מדבקה של עומר והסבר קטן על האדם שהוא היה
הוא שלח לי עכשיו
לא לא, מה שרואים בתמונה זה לא שאריות של סיגריות אלא חתיכות קטנות של נייר, במילה אחרת, 🎉 קונפטי.
הדבר המעצבן ביותר שזורקים בשמחות.
הפעם היחידה שממש פגשתי את עומר היקר היה בחגיגת אירוסין של הבת שלי, אוריה.
כל החברות שלה הגיעו ביום שהארוס שלה, הלל הציע לה.
ואז אמרו, אולי גם נזמין את עומר, חבר של נעמה וגם יהיה ממש נחמד להלל שיהיה לא עוד חבר בחגיגה.
הערב היה כיף ואווירה טובה וגם יש סרטון קצר אבל אהוב עם שני הזוגות רוקדים יחד בשמחה.
ואז קרה הדבר הנורא ביותר…ולא הרבה אחרי הערב הזה.
מיד אמרו משפטים כמו, ״הרגע רקדו יחד אבל עכשיו הוא היה אצלינו…איך יכול להיות״?
אחרי ימים וחודשים, כל פעם שהייתי בא לנקות את הבית, הדפים המעצבנים היו עפים לי, ויוצאים מהעציצים.
אבל לא התעצבנתי, ההפך.
שמחתי וכמה פעמים בכיתי גם.
ראיתי את זה כסימן שעומר איך שהוא עדיין איתנו.
מי יודע, זה יכול להיות אחלה start up,
‘הקונפטי 🎊🎉 של עומר’.
תודה שקראתם,
דניאל אחדות 🌺
הבוקר הגעתי עם המחלקה לסיור בהר הרצל, פתחנו בשיחה אצל עומר על חיים של מסירות והתנדבות.
ובנימה אישית על הדמות המדהימה שהוא היה, מתגעגע💜
משפחת ואן גלדר האהובה!!
ביום הקדוש הזה, שולחים לכם חיבוק גדול ולא שוכחים אפילו לרגע איזה אוצר גידלתם וטיפחתם, נצר ללוחמי בית דוד, גיבור שבגיבורים!!
בזכותו, בגבורתו ובאומץ רוחו אנו רואים הצלחות וניסים במערכה!!!
עומר אהובנו,
בלבנו לעד!🫂🇮🇱🙏🏻
זכותו תגן בעדנו.
את שחרור החטופים אני הלכתי לחגוג עם מי שגרם לשחרור החטופים 💜
הוא ועוד 914 גיבורים הביאו את זה ואני לא יכולתי לחשוב על מקום טוב יותר לשבת לבירה ביום שכזה❤️
תודה לקהילת אמי"ת איתן ולעומד בראשה הרב שלומי דהן ולמי שהיה בראשה עד לפני חודשיים הרב דניאל בארי, על הליווי, האהבה והתמיכה הצמודים. אתם מרגשים אותנו כל פעם מחדש. תודה.
היי רציתי לשתף אתכם שאתמול הכנתי מצגת לציון שנתיים ל7.10 לפלוגה שלי ואותה פתחתי בקריאת הקטע שכתב עומר על השביעי באוקטובר ובסיפור על האדם שהוא. לאחר המצגת אחת הבנות סיפרה שאף שמעולם לא פגשה את עומר הוא מיוחד לה מאוד.
היא שירתה בשנה שעברה במעלה אדומים בתור משקית בבית הספר וסיפרה שביום הזיכרון מנהל בית הספר סיפר על עומר, על האדם שהיה והאור שהפיץ.
היא אמרה שזה הרגע המיוחד ביותר בכל שירותה הצבאי ורגע שמלווה אותה כל הזמן.
חשבתי שחשוב לשתף אתכם איך עומר מפיץ אור, תקווה ושמחה גם עכשיו וגם לאנשים שלא פגשו אותו מעולם בגוף אלא רק ברוח.
היום הגעתי לאזכרה בהר הרצל, אחר כך עברתי להגיד שלום לעומר והשארתי לו משהו מאיתנו
עומר חסר בכל רגע ובו זמנית האור שלו כל כך חי בכל דבר
אוהבים ומתגעגעים אליו מאוד❤️
לפני כמה ימים נפל לי האסימון שאני מדברת עם בערך 300 נוסעים ביום ושיש דרך להעלות את עומר בשיח ולהזכיר את המילים החשובות שלו❤️ כמובן שזה שהוא תמיד עליי עוזר בקצת להפיג את הגעגוע
היי רציתי לשתף ❤️
את עומר הדרכתי בקורס חובשים שלו במדא
ואני מכירה אותו מהסניף של בני עקיבא ומנוער מד״א :)
היום סיימתי ברוך ה תקופה משמעותית בחיים והיה לי מבחן גדול
ושיצאתי מהמבחן
רצתי לרכבת ובמקרה ממש בזווית העין בין כל המדבקות ראיתי את המדבקה של עומר
שמסר לי דרישת שלום חמה
הרגשתי ממש סוג שלך של סימן שאני במקום הנכון
ומישהו מזכיר לי ליהיות הגרסה הכי טובה שלי 🤍
אולי זה קצת מוזר אבל אני ממש מרגישה שזה לא מקרי ❤️💜 זהו רציתי לשתף ☺️
יש עכשיו ערב מורשת קרב לזכר נופלי חיל הרפואה ובכללי בהובלתנו, הקצינים של חיל הרפואה לכל חיילי בה״ד 10 (בית הספר לרפואה צבאית)
היה לי חשוב להכניס גם את עומר על קצה המזלג שיכירו ויקראו עליו
מוסיפה כאן את הקטע שנכתב עליו וקטע שהוא כתב שבחרנו להכניס
כמובן שגם ליאור ואופק נכנסו לשם❤️
שנמשיך להפיץ את האור שלו והבן אדם שהוא היה
היום בבוקר העברתי סיור לצוות שלי בבה״ד 1, בנושא רוח לחימה.
לפעמים בקורסים ובמקומות כמו בה״ד 1, נורא קל לדבר על הדברים הללו גבוהה גבוהה מבלי להבין איך ואיפה זה פוגש אותנו בחיי היומיום כקצינים ולוחמים בצבא.
קל לבחור בסיור הר הרצל לעבור בקברים של מנהיגי צבא, רמטכ״לים ואגדות שגדלנו עליהם בשיעורי היסטוריה בבית ספר. אבל מנגד, אי אפשר להתעלם מרוח הלחימה שפוגשת אותנו היום במלחמה, ובמיוחד סביב החברים שאיבדנו, אך יש מורכבות איך לקשר את זה.
בחרתי לסיים את הסיור דווקא אצל עומר עם אחד הטקסטים שכתב. עומר כתב שהוא מוכן ליפול שוב ושוב בקרב, רק שלא יקרה כלום לחברים ולמשפחה, ושמח שזכיתי ללמוד וללמד שיעור משמעותי ממנו ברוח לחימה אמיתית. פתאום כשהקראתי להם את מה שעומר כתב, הבנתי איזה קו ישיר יש בין אותם גיבורים ממלחמות ישראל שעליהם למדנו לעומר ושאר החללים בחלקה.
סיפרתי על המפגש האחרון שלי עם עומר, שהיה כמה שבועות לפני האירוע באמצע עזה, על החיוך המיוחד שלו ועל האור שהביא לכל מקום, ומקווה שנמשיך להפיץ את האור שלו בכל יום ובכל מקום💜
היום התקיים במרכז הרפואי קפלן טקס יום הזכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל.
לזכרם של
רס"ל עמר משה גאלדור הי"ד
סמ"ר עומר ון גלדר הי"ד
שנפלו בקרב בהגנת המולדת 🫡
בתור מישהי של מילים, קשה לי להעביר את החוויה המשמעותית שחווינו Helor Meroz ואני בריטריט אליו הוזמנו מכורח הנסיבות. כן אגיד שני דברים: 1. מנחות הריטריט Limor Simon Lilly Shefi היו מקצועיות, רגישות ועשו את מלאכת הנחייה באומנות שאין שני לה. תודה לכן ועליכן 🙏💜 2. הסתדרות המורים נשמע כמו ארגון ענק שעסוק בהסכמי ענק. ובכן, זה נכון. אבל מסתבר שלא רק. באסון שלנו ליוו ועדיין מלוות אותי באופן אישי וישיר יפה בן דויד - Yaffa Ben David ומנהלת הסתדרות המורים בירושלים בירנית גולן. הרגשה של עיטוף וצעידה יחד במסע שלא בחרנו בו ואין בעברית את המילים המספקות לתאר את ההודיה וההוקרה שלי לנשים האלו.
מרתון ניו יורק, אנחנו בדרך! 🇺🇸🇮🇱🗽
התשובה הראויה ליום הזה
Don't count the days, make the days count
מרתון ניו יורק- done 💪
את יוסף חדד פגשתי אתמול בערב הנשף שהיה לנו אחרי המרתון. דיברנו כמה דקות והוא הבטיח לזכור ולהזכיר את עומר ואן גלדר בפרוייקט הנצחה שלו. תודה רבה יוסף חדאד - Yoseph Haddad על מלאכת ההסברה שלך, על הקול הערכי והמוסרי שאתה משמיע בכל העולם ועל זה שאתה מזכיר את החיילים שלנו ובתוכם את עומר. תודה 🙏
גיבור ישראל סמ"ר עומר ואן גלדר ז"ל היה מפקד כיתה בפחת"ק רותם בגדוד 9, חטיבת גבעתי. הוא נפל לפני 5 חודשים בעזה.
לפני נפילתו הספיק לכתוב צוואה, שאומרת הכל:
"אם נחשוב בצורה מתמדת על המצב שאנחנו נמצאים בו והאובדנים שחווינו. אם באמת נבין ונעכל את כמות האנשים היקרים שמסרו את גופם ונפשם למעננו, אנחנו ניקרע בתחושות.
מצד אחד האבל עצום וגדול ונורא, ומצד שני תחושת שליחות עצומה - על החיים שלנו שילמו מחיר כל כך כבד ולכן הם חייבים להיות שווים יותר.
עצם זה שנחיה לא אומר שהחיים שלנו יהיו שווים את ההקרבה שלהם, אנחנו צריכים לעשות דברים ראויים וגדולים. לנצל ולהפוך את עצמנו לטובים יותר, הרבה יותר.
אם נבזבז את חיינו לריק ולא נהיה טובים - אנחנו מזלזלים באנשים שהקריבו את עצמם למעננו, אם נחיה את החיים בצורה הטובה ביותר שנוכל ונהפוך לגרסא הטובה ביותר של עצמנו אולי נהיה ראויים להקרבה העצומה שנעשתה למעננו.
אם לא אהיה כאן יותר אני מבקש מכל מי שאוהב אותי - תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות".
שנהיה ראויים לו ולכל הגיבורים שמסרו את נפשם למען החיים שלנו כאן!
גיבור ואמא לביאה של הlife !!
Tehila Turgeman Van-Gelder 🙏💕🇮🇱🌍
איזו צוואה עומר השאיר. איזו בגרות וחיוך של ילד מחונך להפליא. מה ירומם את נפשה של המשפחה. ?! עשייה טובה. וכוחות לרוץ עוד ועוד קדימה אל הטוב.
תודה עומר על הצוואה שכתבת בבהירות לכולנו. תזכורת חקוקה ומהדהדת.
ביום ראשון האחרון חציתי את קו הסיום של מרתון ניו יורק 2025.
לקח לי כמה ימים לשבת ולכתוב פוסט סיכום למרתון. ולמען האמת זה לא רק סיכום למרתון אלא לכל המסע שעברתי בשמונת החודשים האחרונים עם שלוה.
אמנם סופו של המסע היה הביצוע של המרתון אבל מבחינתי הדרך שעברתי הייתה משמעותית מאוד והיא החשובה.
חימום
כבר 6 שנים לא הצלחתי למצוא תירוץ מספיק טוב לרוץ מרתון. קורונה, עניינים אישיים, מלחמה, השאירו אותי בשגרת האימונים שלי אבל זה לא היה מספיק כדי להרים את הרף ולרוץ מרתון שלם. רציתי לרוץ שוב מרתון, אבל חיפשתי משהו עם משמעות. משהו שיהיה עבורי רחב יותר מלרוץ עוד מרתון שייראה כמו קודמיו.
לפרוייקט מרתון ניו יורק של שלוה נחשפתי בשנה שעברה בזכות אחותי וגיסי שרצו אותו מטעם ״שלוה״. האמת, לא הבנתי מה זה אומר עד שראיתי אותם חוזרים משם באורות. מוקסמים ומועצמים כפי שלא חוויתי אותם מעולם.
באותו רגע הבנתי שהגיע הזמן שלי לעשות שוב מרתון. שנראה לי שמצאתי את המרתון לו חיכיתי כמה שנים. משהו עם משמעות אחרת , כאשר מבחינתי הריצה עצמה היא לא הדבר העיקרי.
קו הזינוק
במשך שמונה חודשים עסקתי בעיקר בגיוס כספים לטובת ילדי שלוה. וזה היה ממש לא פשוט. מעולם לא הייתי איש מכירות, וכפי שאתם חווים ממש עכשיו בעודכם קוראים את השורות הללו, אני לא יודע להעביר מסר בצורה קצרה 😊.
אבל כאן הייתי חייב לשפר את עצמי כדי להגיע ליעד. זה לווה בהודעות רבות לחברים ובקבוצות, פירסום סטורי'ס ופוסטים (טובים יותר וטובים פחות) ברשתות, שיחות טלפון ושיחות מסדרון עם אנשים – הכל למען מטרת-על של גיוס כסף עבור מי שצריכים אותו באמת.
היו לא מעט רגעי שבירה ותיסכולים מכך שהקמפיין שלי לא מתרומם ונשאר "תקוע". אבל לשמחתי תמיד הייתי מוקף באנשים טובים וקרובים, שהזכירו לי את המטרה לשמה אני עושה את כל זה. וכל פעם שהמחשבות היו במקום הנכון, אזי גם קרו דברים טובים.
קיר
אני לא יכול לסכם את המסע הזה בלי להזכיר את האסון שפקד אותנו בעיצומו של המסע. בחג שבועות נהרג עומר ואן גלדר, בנה של בת זוגי האהובה תהילה, בהיתקלות בעזה. האסון הזה עירער אותי מאוד ולקח ממני את הכוחות שהייתי צריך בשביל להמשיך להתאמן ולהביא תורמים. המחשבות הראשוניות שלי היו לוותר על ההשתתפות במרתון ולקוות שבשנה הבאה אוכל להשלים את המסע הזה. אבל אחרי מותו של עומר מצאנו בין כתביו את צוואתו עבורנו - "תהיו טובים. הכי טובים שאתם יכולים". עומר כתב שכדי לכבד את זכר הנופלים, אנחנו החיים צריכים לשאוף להיות הכי טובים ולהרבות בטוב כדי לקדש את זכר הנופלים ולהוכיח שמותם לא היה לשווא. מילותיו אלו, צוואתו, יחד עם תמיכה גדולה שקיבלתי מאנשים קרובים וממשפחת ״שלוה״ נתנו לי את הכוח להמשיך הלאה, למרות הכאב והחלל הגדול שנוצרו.
ממשיכים הלאה
המרתון עצמו, שיקף את כל המסע שעברתי. היו בו רגעים טובים וקלים יותר בהתחלה, רגעים מאתגרים מאוד באמצע ובסוף, פגשתי אנשים נחמדים לאורך המסלול והיו רגעים שהסוף היה נראה רחוק מתמיד. אבל לאורך כל הדרך היה עידוד מדהים של מליוני אנשים שלא נתנו לי לרגע אחד לחשוב על להרים ידיים. סיימתי אותו בדיוק בזמן ובהתאם לתכנון. את החלק הזה של המסע אתן לתמונות לתאר ולסכם.
קו הסיום
אני רוצה להודות לכל 108 התורמים היקרים ובני משפחותיהם שבחרו לתרום דרכי לעמותת שלוה הנפלאה.
למשפחה הקרובה שלי, לבנותיי עופרי ואביב שתמכו בי, עודדו אותי לאורך כל הדרך , איפשרו לי לצאת לאימונים בשעות מוקדמות וידעו לתמוך גם כשהייתי טיפה פחות נוכח, למען מטרה חשובה.
להודות לעמותת שלוה שלוה שעושה דברים מדהימים עבור ילדים עם צרכים מיוחדים ובני משפחותיהם, ומרבה אהבה ושמחה בעולם. ל Itamar Shevach שמוביל בגאון את הפרוייקט הזה ונותן לאנשים כמוני את הזכות הגדולה לשלב בין תחביב לבין עשייה חברתית מיוחדת ומשמעותית.
ואחרונה חביבה- תודה גדולה לאישה שאיתי תהילה ואן גלדר Tehila Turgeman Van-Gelder. שתמכה בי מההתחלה ולאורך כל הדרך, שאף פעם לא נתנה לי ליפול, שסבלה בשקט משעונים מעוררים שמצלצלים בשעה מוקדמת מדי ומבן זוג שנרדם בשעות ערב מוקדמות. שליוותה אותי בחלק מהריצות ובטיסה לניו יורק. את ההשראה שלי. תודה לך ועליך.
הלאה
פוליקר שר "לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה".
זכיתי להיות שותף במסע משמעותי וחשוב מאין כמוהו. ואחרי שמגיעים לפסגה כזו גבוהה ישנה תחושת ריקנות. כשתיגמר תרועת הפסטיבלים ואחזור לשיגרה, מקווה שאת תחושת הריקנות הזו אמלא ביעד משמעותי אחר, בדרך לפסגה הבאה.
אני אפילו לא יודעת להעביר את ההתרגשות שלי במילים מהועידה הזו שיזמו ומרימים שני בחורי זהב Eliyahu Nezlobin ואליה חבשוש.
יום אחד. שני מושבים. הכל לזכרם הטוב של הרב אילון וייס, יקיר טייטלבוים ועומר שלנו- כולם ממשפחת אמית איתן .
מושב הבוקר כבר נמכר, נותרו עוד מספר כרטיסים לערב- מוזמנות ומוזמנים
מד"א מעלה אדומים- הדף הרשמי , עוד מקום שהוא כמו בית ומשפחה עבורנו 💜
הצוות של חגי מעורב גולני הם אחים בלב ובנשמה, הם גאווה לעם ולמדינה שלנו והם גאווה למשפחה שלנו.תודה רבה לכל אחד ואחד מכם. 💜
אין לתאר את מה שמעגלי השכול עושים לחיים שלנו.
עומר ואן גלדר, לוחם בגבעתי, נהרג בעזה ביוני 25.
חגי, אבא של עומר, שירת בצעירותו בעורב גולני.
והרי אין כמו עם ישראל בעולם כולו, אז ברגע שחגי הופך לאב שכול, החברים שלו מהצוות בסדיר מצופפים שורות, עוטפים אותו.
הם כמעט בני חמישים, מאז שהתגייסו עברו 30 שנה, והם עדיין אחים.
השבוע הם מוציאים טיול לארה"ב, דואגים שחגי ינשום קצת, יתאוורר, בתוך החודשים הכל כך קשים שעוברים עליו.
שלשום, באמצע טרק, על פסגת הר גבוה במיוחד, חגי ואֶחָיו לנשק מגולני, מצטלמים עם הדגל של גבעתי, שעליו תמונתו של עומר הגיבור.
ובשביל חגי זאת עוד סגירת מעגל, כי לפני שעומר התגייס, הם טסו יחד לעשות כמה טרקים בארה"ב.
וככה זה, באמצע שום מקום, כשמסביב טבע פראי אמריקאי, תמונה שאין ישראלית ממנה.
חברים הם המשפחה שאנחנו בוחרים. תודה עומר ואן גלדר על המשפחה המדהימה שבחרת לנו 💜
אסף, עידן, מאור, נידם, מתן, אליה ועדן- זכינו, תודה לכם ועליכם ❤️
חברים הם המשפחה שאנחנו בוחרים.
תודה @omer_van_gelder על המשפחה המהממת שבחרת לנו 💜
אסף, עידן, מאור, נידם, מתן, אליה ועדן- זכינו, תודה לכם ועליכם ❤️
ראש חודש. ערב שבת. יש הרבה הכנות, אבל הלב קורא לסוע אליך. הלאור ואני מגיעים. מסדרים, יושבים, מדברים, בוכים. 5 חודשים ושלושה שבועות שהם 173 ימים של געגוע.
אני אוהבת אותך עומר ואן גלדר שלי וגאה
ומאוד מאוד מאוד מתגעגעת 💔
ו' כסלו. חצי שנה בלעדיך עומר ואן גלדר .
מתגעגעת לצחוק המתגלגל שלך.
מתגעגעת לחיבוקים, לשיחות העמוקות ולהתכתבויות.
מתגעגעת לנגינה.
מתגעגעת לאפשרות להתקשר או לכתוב, מתוך ידיעה שתענה, גם אם לא מיד...
ובמקביל, עושה מה שניתן להלחם בעצבות. לעצור אותה ממש.
אני יודעת שזה נשמע מוזר, הרי איבדתי בן!! ברור שאהיה עצובה! לא?? ברור... ברור...
רק שאני זוכרת שיש עצב ויש עצב.
וכבר חוויתי עצב של תהום, שגדל במהירות למימדי ענק והוא כילה כל חלקה טובה וובסופו-אודליה לא חזרה... שום דבר טוב לא יצא מהעצב הזה. רק רע. אין לו תכלית, ואת זה אני לא רוצה.
שערי שמחה, אל תסגרו בפנינו 🙏
בווידאו: עומר שידע לצחוק, צחוק מתגלגל, מכל הלב.
ועידת “בואי הרוח” חוזרת לזכר יקיר טיטלבוים, עומר ואן גלדר והרב אילון וייס הי״ד
שנה לאחר הועידה הראשונה, “בואי הרוח” חוזרת בפעם השנייה - אירוע ערכי ומעצים שמובילים בוגרי תיכון אמי״ת איתן, להנצחת שלושת בני העיר שנפלו בקרבות בעזה.
הביקוש האדיר הוביל להכפלת האירוע לשני מושבים, בוקר וערב, עם כ־1,200 משתתפים. מושב הבוקר נמכר כולו ומושב הערב, שיתקיים מחר (1.12) בהיכל התרבות, יופיעו תא״ל עופר וינטר, דיצה אור, אורית מרק־אטינגר, שולי רנד ואחרים.
אירוע של רוח, אחדות והנצחה - זכרם של יקיר, עומר והרב אילון מלווה כל רגע בו.
כרטיסים אחרונים - בתגובות.
טוב רציתי לשתף
היום עשיתי עם החיילים שלי את המסע כומתה, וכמו כל מסע מתחילת המחזור עומר הולך איתנו.
עומר מתחנכים לדרכך ולאורך לוחמי ומפקדי העתיד של צה״ל.
ממשיך ללמוד ממך אוהב ומתגעגע💜
היי אנחנו שבט מעפילים מסניף בני עקיבא גני טל.
כחלק מחודש ארגון החלטנו לעשות פרוייקט שבטי לזכרו של עומר ואן גלדר הי״ד, בן דוד של חברתנו לשבט, שנהרג בקרב בצפון רצועת עזה, במלחמת חרבות ברזל.
עומר היה מתנדב מד״א, ולכן הפרוייקט שלנו הוא להציב עמדת דפיברילטור במושב שלנו לזכרו.
ואנחנו מאמינים שכמו שהוא נפל בזמן הגנה על הארץ שלנו ועלינו, בזכותו נציל חיים של אנשים אחרים.
למען מטרה זו אנחנו צריכים להשיג כ20,000₪
נשמח לכל תרומה ולהפצה לכל מי שאפשר
תודה רבה🙏השימוש ב-PayBox חינם!
מחכים לך בקבוצת "פרויקט לזכרו של עומר",
לחיצה להצטרפות לקבוצה:
חצי שנה מאז עומר נפל חלל.
רוצה להביא חלק ממה שהוא כתב על הפירוש לחלל..
'למילה חלל ישנן כמה פירושים - חלל מערכות ישראל, מי שנפל בהגנה על המולדת. חלל ריק, כזה שאי אפשר למלא, והחלל הגדול, זה שיש בו הכל.
כל חלל מותיר אחריו איזור ריק שיש בו הכל, מעין חור שחור שמותיר את הסביבה לידו חסרה, כמהה למשהו שכבר לא פה. ובחלל הזה יש הכל - תקוות, חלומות לעתיד שכבר לא יתגשמו, סודות שרק הוא ידע, פחדים, חרטות והמון פוטנציאל לא ממומש לגדול. בחלל הזה יש המון משפטים שנאמרו ושלא נאמרו, חוויות שישארו לנצח בזכרונם של הקרובים והחברים.'
עד כאן עומר...
חלל שנשאר ריק הוא כמו חור שחור- שואב אליו פנימה ובולע את הכל.
המטרה שלנו היא להצליח למלא את החלל בדברים טובים. שמחה, צחוק, עשייה ועשיית הטוב, חברים, משפחה וגם בגעגועים...
החוסר הוא עצום והקושי אדיר. אין לנו אלא להעזר אחד בשני בשביל להצליח למלא את החלל
שלום, הנכם מוזמנים לטקס תורמי איברים ורקמות
ביום רביעי ה-03/12/2025
הטקס יתקיים באולם "סמולש", תל אביב יפו
להזמנה ואישור הגעה לחצו על הכפתורים 👇
הוראות הגעה:
רכבת ישראל: יש לרדת בתחנת "תל אביב - אוניברסיטה". משם ניתן להגיע לאולם בהליכה קצרה, (כ-10-15 דקות) או באמצעות קווי האוטובוס הפנימיים של הקמפוס.
אוטובוסים (דן ואגד): קווים רבים מגיעים לקמפוס אוניברסיטת תל אביב. יש לרדת באחת מהתחנות הסמוכות לאולם. תחנת "אוניברסיטת תל אביב/חיים לבנון" (קווים לדוגמה: 7, 13, 25, 45, 49, 271, 572), תחנת "הפקולטה להנדסה/ג'ורג' וייז"
חניה: ניתן לחנות בחניונים בתשלום הסמוכים לאולם: חניון סמולארש (תת-קרקעי, סמוך לאולם), חניון הפקולטה לרפואה (חניון ג'ימי), חניונים נוספים ברחבי הקמפוס
נשמח לראותכם, משרד הבריאות
הסרטון הזה והיום הזה זכורים לי מאוד .. בזכות עומר
לפני כמה שנים יצא לי להדריך את הקורס חובשים הראשון שלי
ויצא שעומר (שאני מכירה אותו מהילדות מהסניף בבני עקיבא ) היה ברשימת חניכים שלי
וכל כך שמחתי שמישהו שאני מכירה יהיה .. והוא הפך לי את הקורס להרבה יותר חוויתי..
בסרטון ואני ועומר מדגימים קבלת לידה
ואני זוכרת שלפני השיעור יצא לי לדבר עם עומר על תקופה קצת קשה שעברתי בזמנו ,והיום הזה התחיל בבכי
ואני ממש זוכרת שהוא הפך לי אותו בשניה לאחד מהימים המצחיקים וכיפיים שיצא לי להדריך .. בלי קשר לאווירה הטובה שהיה עושה,
הדאגה שלו להסביר לחניכים שהתקשו בחומר ,והידע הנרחב שלו
תרמו מאוד …
הצחוק המתגלגל שלו היה מדביק בשניה ומעלה לכולם חיוך ❤️
תהילה יקרה שלנו,
רבים שמעו ולמדו על האיש היקר שהיה עומר האהוב, התרשמו מסיפור חייו ונשאו בליבם את כאב האובדן העצום. מבוסטון שבצפון-מזרח ועד אריזונה שבדרום-מערב ארה״ב, אנשים התגייסו להנציח את זכרו הטוב ואת המשך דרכו של עומר הי״ד באמצעות תרומת שני דפיברילטורים למד״א.
מי ייתן שזכרו ימשיך להאיר, ושמעשה זה יעמוד לעילוי נשמתו ויביא מעט אור ונחמה.
בלילה לבן בבני עקיבא בגני טל אפיתי עם חניכות שלי חלות לחיילים בעזה, ועשינו את הפרשת החלה לעילוי נשמת עומר💜
חברים יקרים וחברות יקרות, אנו- בוגרי תיכון אמי"ת איתן, מתכבדים להזמינכם לועידת "בואי הרוח" ה-2, לזכרם של יקירינו- עומר ואן גלדר, יקיר טיטלבוים והרב אילון וייס הי"ד.
אירוע מרגש ועוצמתי המתקיים בפעם השניה לאור ההצלחה האדירה של הועידה הקודמת.
מטרת הועידה- חיזוק האחדות בינינו לאור הערכים המשותפים שלמדנו משלושת הגיבורים שלנו: נתינה, אהבת ישראל, מצוינות ועוד...
באירוע יופיעו מיטב המרצים והמרצות וכן יתקיימו פאנלים בהשתתפות פצועי צה"ל והמשפחות השכולות.
נשמח לראותכם- יחד ננציח את יקירינו🫶🏻
לינק לרכישת כרטיסים (מחיר סמלי לכיסוי עלויות)
פוסט ארוך, אבל חשוב:
ימים קשוחים עוברים עליי. מאוד. ימים דחוסים. מה זה אומר? שכל יום מכיל בתוכו שבועיים מבחינת התוכן, ההתרחשויות והעומס הטכני והרגשי. ואני מחזיקה וגם לא. נעדרת מהעבודה כי איך אפשר הכל ומלאה באשמה ומיד עושה עבודה עם עצמי להניח אותה בצד ולהפרד ממנה, כי מה בכלל אשמה עכשיו....
הכל מרגיש מת מבפנים וגם בוער, קשה להסביר.
יש לי מערכות ומעגלי תמיכה, שבלעדיהם אני לא חצי בן אדם, בלעדיהם אין אותי, פשוט כך. טיפול, פעמיים בשבוע, וכשצריך גם תרופות, ועובדת סוציאלית של משרד הבטחון, שעוזרת לי להביט על צרכי ילדיי, וקצינת נפגעים שהיא בכלל כבר חברה, ומשפחה שהיא זהב צרוף: אחיות שלי ואחים שלי שאין כמותם בעולם, מחבקים ועוטפים אותי, בזמן שהם בעצמם אבלים. וההורים שלי, שאיבדו בעצמם בת ועכשיו נכד, והם לצידי ואיתי, והמשפחה של חגי וחגי בעצמו ובת הזוג המקסימה שלו מיכל. והחברות הכי טובות בעולם- חלקן עוד מילדות וחלקן חברות שאספתי בדרך שהן בואצאפ ובטלפון וגם כאן ברגע שאני מבקשת אם אפשר ולעיתים קרובות הן פה, עוד לפני שאני קולטת כמה אני צריכה את זה.
ויש לי את בן הזוג שלי- הלאור. הלאור זה הֶלְחֵם של המילים הילה ואור וזה בדיוק מה שהוא בשבילי, עוד לפני האסון. ועכשיו בכלל.
אתן 2 דוגמאות: השבעה. הלאור ומיכל הם היו האחראים הראשיים על תפעול השבעה. צריך לקרוא את המשפט הזה שבעים פעמים כדי לקלוט אותו. חגי ואני, ההורים של עומר ישבנו שבעה ובני הזוג המדהימים שלנו תפעלו את השבעה.
ועוד אחת: ביום שני הייתה ועידת "בואי הרוח", שני מושבים מדהימים שהיו בהיכל התרבות, לזכרם של נופלי 'אמית איתן' במלחמה, הרב אילון וייס, יקיר טייטלבוים ועומר שלנו. בין המושבים היו לנו אורחים, חברים של עומר מהצבא, קצינות הנפגעים שלנו ומשפחה, ואז גילינו שהביוב של הבניין מציף את קומת הקרקע של הבית שלי 🤢. אחלה טיימינג.... כשכבר עמדתי להתייאש מחברת הביטוח של נזקי המים, הלאור הסתכל ואמר לי "עליי". זהו. טלפונים לאנשים הנכונים, דיבור אסרטיבי ותוך שעתיים הוא כיוון את הביובית שהגיעה לשחרר את הסתימה ופינה אותי להיות עם האורחים ולהיות באירוע הערב המרגש.
חסדים גדולים.
אלו 2 דוגמאות מתוך מאות. בחיי.
אני (בין היתר, גם) אמא שכולה. ומה הוא? כמעט ארבע שנים אנחנו יחד. הוא מכיר את עומר ואוהב אותו ונפשו קשורה בנפשו והוא איבד את עומר, וכמו הרבה מעגלים נוספים- אין לו שם ( ג'קי לוי Jacky Levy לטיפולך, למילה בחמישי).
ובימים כאלה קשים, מה שלפעמים נותן לי אויר, זו ההרגשה שאני מצליחה להניע משהו, דווקא כשאני מרגישה שהכל תקוע.
אז אני רוצה להניח כאן שבעזרת ה' בחודש מרץ יצא ריטריט ראשון, להורים שכולים ולבני זוגם שאינם שכולים. בריטריט הזה האבל שלהם והזוגיות שלהם יעמדו במרכז, ויקבלו את הטיפול המקצועי והמסור של Limor Simon ו- Lilly Shefi שנוגעות באנשים דרך מילים ודרך עיניים חכמות וטובות ודרך לב רחב, כמו הים סביב קפריסין, שם נמצא בית הריטריט שלהן.
אני שמה את זה כאן, כי אנחנו מחפשים מסגרת שתאפשר את זה תקציבית וחוכמת ההמונים יכולה להיות יצירתית ולסייע כאן, וגם כדי שתתייגו כאן, או תשלחו אליי בפרטי, אנשי מפתח שיוכלו לסייע לנו בהוצאה לפועל של היוזמה הזו ושתתייגו זוגות נוספים כאלה: הורה שכול ובת/בן זוג שאינם שכולים (למרות שהם גם איבדו). וגם בבקשה- שתפו את הפוסט הזה, אולי יגיע לעיניים הנכונות וללב הנכון.
סוג האירועים שלא דמיינתי שאהיה בהם אי פעם....
גם זה קרה השבוע:
ועידת "בואי הרוח" לזכרם של הרב אילון וייס, יקיר טייטלבוים ועומר שלנו. נופלי 'חרבות ברזל' של קהילת אמית איתן .
שני מושבים של הרצאות ופאנלים קצרים, בעלי תוכן ערכי, מרומם רוח ומעורר מחשבה.
המפיקים והיזמים של הועידה: Eliyahu Nezlobin ו Eliya Habshush. שני בחורים שכבר כמה חודשים, אני מנסה להזכיר לעצמי שהם 'רק' בני 23....
בכישרון ורגישות אין קץ, לצד מקצועיות ברמה הכי גבוהה, הם הרימו מושב בוקר ומושב ערב, מותאמים לקהלי יעד שונים, משמעותיים ומעוררי השראה.
משאירה פה את סרטון ה- AI איתו שני המושבים נפתחו. יוצר הסרטון: עומר ג'רבי המוכשר.
https://www.facebook.com/reel/1918203672461174/?s=single_unit
יום ההוקרה לפצועי צה"ל. הפצוע 'שלנו' הוא אסף קרן הבן של רפי ו דפנה קרן המדהימים, שהם והילדים שלהם גיבורים לא פחות.
אני מוסיפה כאן בתגובות הצצה לכתבה על אסף. זו באמת רק הצצה. לוחם סיירת נשאר כזה, גם כשהוא בלי יד, גם כשהראיה איננה בעין אחת, גם כשכל הגוף שלו מלא ברסיסים. פייטר אמיתי. אוהבת, גאה ולומדת ממך!
בתמונה: שני חברים, אחים.
סוגרים את השבוע בטקס מרגש של חנוכת רכב החילוץ על שם עומר שלנו, ב יחידת חילוץ מגילות ים המלח Megilot Search and Rescue
זכות להכיר אנשים ערכיים, שהצלה ונתינה היא דרך חיים עבורם.
זכות שעומר מונצח במקום כזה, של נתינה ואהבה ויופי.
תודה לכל מי שטרח ועמל על הפרויקט המדהים הזה. רכב החילוץ "עומר" מוכן להציל חיים.
הילדים שלנו על דגלים, חולצות, שלטים, סיכות, סטיקרים, מגנטים, צמידים....
הזיה.....
https://www.facebook.com/reel/1347309720473869/?s=single_unit
גם לפני שנה לא היית בבית
היית בלחימה בעזה,
אבל כתבתי לך, וענית...
עוד חג בלעדיך. געגוע שקורע את הלב.
אתמול הגיעו מהפלוגה של עומר ואן גלדר שלנו, לחבק, לדבר ולהכניס קצת אור סגול לבית.
אין על החברים שעומר אסף בדרך.
כמה אור 💜
תושבים יקרים, אחרי העפלה דרמטית לליגה הלאומית בכדורסל ורצף ניצחונות מרשים מכבי מעלה אדומים רוצה להמשיך את המומנטום. הקבוצה תארח מחר את הפועל צפת למשחק החשוב ביותר של הסיבוב הראשון 🩵
✨ לפני המשחק תתקיים הדלקת נר רביעי של חנוכה במעמד ראש העיר וחלוקת סופגניות
🕯️ יתקיים טקס לזכרו של בוגר המועדון סמ״ר עומר ואן גלדר ז״ל
טקס הדלקת נרות חנוכה עם ראש העיר גיא יפרח והענקת חולצת המועדון עם השם של עומר ואן גלדר. מעמד מרגש ומרומם. שנזכה להדליק עוד ועוד אור!
יאללה מכבי מעלה אדומים !!!!
בשבעת החודשים האחרונים אנחנו מקבלים תמונות של הסטיקרים של עומר ואן גלדר מכל רחבי הארץ והעולם. רגע לפני שהם עולים על מטוס, החברים שלו, החברים שלנו ובני משפחה ולפעמים אפילו אנשים שאנחנו לא מכירים - באים לקחת סטיקרים ושולחים לנו תמונות של עומר על ראשי הרים, בבתי קפה, בטרקים ובתחנות אוטובוס, תחנות רכבת ושדות תעופה.
אבל זה? זה עוד לא היה לנו. תום הולץ המדהים לקח את עומר לסט"יל באילת וחימם לנו את הלב. חבר, בן של חברים. איזה אנשים מדהימים יש סביבנו.... תודה תום 💜
חברות וחברים יקרים.
זכות גדולה נפלה בחלקנו הערב, להכין אצווה משותפת של ״לימונצ'לו ברזי״ - על שם אחייני, רס״ל נועם ברזילי ז״ל, בנם של Amir Barzilay ו זהר ברזילי די-נור, שנפל בלבנון ב 2.10.2024, ערב ראש השנה תשפ״ה - יחד עם "לימונצ'לו עומר", על שם סמ"ר עומר ון-גלדר ז"ל, בנה של Tehila Turgeman Van-Gelder שנפל ברצועת עזה ב 2.06.2025 - שלב ראשון.
הוכן היום בערב, עם הדגשים בהקשר המתכון והביצוע, כפי שיתואר גם בהסברים לתמונות המצורפות:
1. שימוש בלימונים אורגניים בלבד - 14 במספר - שנשטפו ונוקו היטב - כאשר קילוף זהיר וסופר עדין מסיר רק את החלק הצהוב של הקליפה, ללא הבשר הלבן של הקליפה - הלימונים באדיבות Mike Eldar ו גילה אלדר - מה אנחנו עושים בלימונים שקליפתם הוסרה, נגלה לכם בפעם הבאה.
2. אלכוהול - שימוש במתכוני לימונצ'לו הוא אך ורק באלכוהול 95% אשר מוגדר ומאושר לשימוש למזון ומשקאות בלבד! כל סוג אלכוהול 95% שאינו כזה מסוכן לשימוש כפי שיודע כל אחד ואחת מחבריי.
3. יחס המהילה בתמיסת מים/סוכר - השלב השני בהכנת המשקה הנפלא הזה - יתבצע לאחר תהליך ההשריה של הקליפות, שיימשך כ 40 יום, על מנת להגיע למוצר סופי המכיל כ 40% אלכוהול.
4. צנצנת אחסון מזכוכית - הכרחית סטריליזציה של הצנצנת לפני הכנסת הקליפות הצהובות והאלכוהול הנקי ואטימתה.
5. גם הפעם, הוספתי לטעם העדין של המשקה העתידי שני עלים של נענע שטופה, כדי לשפר אותו מבחינת הצבע והטעם גם יחד.
נתראה כאן אחרי השלב השני בתהליך ההכנה המסודר.
סדרת בקבוקונים חדשה ( ומוגבלת קשות כתמיד כיצרן המשקאות האלכוהוליים הוותיק בעצמו ... ) עוד כ 50 יום על המדפים ...
ב'ה סופסוף יצא הסרטון המסכם את הפרויקט המדהים של' להאיר את העיר' שהבנות שלנו עשו!
תודה על השיחה ועל שחיברת את כולנו לדמות המופלאה של עומר, ועל ההתמודדות והדרך..
היה פרויקט מדהים שנרתמו אליו כל בנות השכבה, בשמחה גדולה ומתוך תחושת שייכות, משמעות וגאווה גדולה!
זכות גדולה בשבילנו!
ותודה ענקית ענקית לכם💖
לטיול שנתי של שכבה ח' באולפנת חפץ חיים של זוהר, עשו סווצ'ר עם המשפט של עומר
כעת חנוכת אמבלונס טיפול נמרץ חדש, לגזרת אדומים, לע"נ של בן העיר היקר סמל ראשון עומר ואן-גלדר ז"ל
מד"א מעלה אדומים- הדף הרשמי
אתמול נערך טקס קבלת ניידת טיפול נמרץ ממוגנת ירי – אמבולנס 447,
לעילוי נשמתו של עומר ואן גלדר הי"ד,
מתנדב מד״א מרחב ירושלים, תושב מעלה אדומים,
שנפל במלחמת חרבות ברזל.
בטקס השתתפו בני משפחתו של עומר
חבריו, מתנדבי מד״א, נוער נהגים וחובשים.
הוריו, תהלה וחגי וסגנית וממלאת מקום ראש העיר מעלה אדומים, גב׳ רחל הר־זהב,
מנהל מרחב מד״א ירושלים, אבי חובב, וראש צוות מד"א מעלה אדומים, יעקב אהרון, נשאו דברים מחממי לב. המילים שנאמרו, ובמיוחד דברי ההורים,הזכירו לכולנו שעומר בחר להציל חיים וגם היום, דרכו ממשיכה.
ניידת טיפול נמרץ זו תעניק מענה מציל חיים
לתושבי גזרת אדומים וגוש אדומים.
ויהי רצון שתצא הניידת הזו רק לקריאות של חיים ושמחה.
#remember_omervan
דברים שלא חשבתי שאכין אי פעם: ספריה לקבר של עומר ואן גלדר...
בוקר טוב.
אתמול בערב יחידה, הגיעה גם משפחת הררי, שהבן שלהם מלאכי, לוחם בגדוד רותם של גבעתי, נהרג באוקטובר 2024 בג'באליה.
קרוב משפחה שלהם תיווך את עסקת הרכב שנתרם לזכר עומר והם החליטו שהם גם תורמים. כך שהם אספו תרומות ובמקביל היחידה הביאה תרומה מקבילה וכך הושלם עוד סכום לרכישת טויוטה היילוקס שאמורה להגיע בעוד 4-6 שבועות ולהיות מוצבת במעלה אדומים.
מסתבר שמשפחה נוספת פנתה אלינו לתרום רכב והפנינו אותם ליחידת חילוץ עציון.
אז 'עומר' פתח דלת נוספת לתרומות והתנדבות ובקרוב בעז"ה יצטרף ליחידה רכב נוסף 'מלאכי' שכמובן הבטחתי להורים שלו (טל וליאורה) שאני אדאג לרכב
רוצה לשתף בהודעה מרגשת שקיבלתי הבוקר...
היי חגי שבוע טוב,
בשנה האחרונה הייתי משקית ת״ש בגדוד 9 של פלוגת מגן (פלוגת טנקים בגדוד)
ולפני כמה חודשים עזבתי את הגדוד לתהליך קצונה, מסיימת את בה״ד 1 ממש עוד שלושה ימים. אני לא מרבה לשלוח הודעות כאלה אבל משום מה הרגיש לי נכון. ב2.6 הייתי במשמרת במכלול הגדודי (מאין חמ״ל בו שומעים ועוקבים אחרי כל צעד שנעשה בזמן שהגדוד בעזה) התפקיד שלי במכלול בתור נציגת משא״ן הוא לעקוב אחרי כוח האדם (מי נכנס, מי יוצא, מי נמצא באיזה כלי או באיזה מוצב וכו)
את רוב הפחת״ק אני מכירה באופן אישי וכך גם את כל החבר׳ה שהיו באירוע יחד עם עומר, אבל את עומר לא יצא לי להכיר בכלל. מאז האירוע שנכנס לי עמוק מאוד ללב, עם המון רגשות מעורבים ותחושות פספוס ואשמה היה לי חשוב להגיע להלוויות והאזכרות של עומר, אופק וליאור,
הגעתי לאזכרת ה30 ימים של עומר ושם הוא נכנס לי עמוק כלכך ללב, אני מרגישה שדרך הסיפורים שלכם והמכתבים שעומר השאיר אחריו ממש יצא לי להכיר אותו - הדרך שלו כבן אדם, ושלכם כמשפחה היא לא פחות ממעוררת השראה עבורי ואני לומדת כלכך הרבה ממכם כל יום.
בתהליך שלי בבה״ד 1 עומר ליווה אותי כל יום ויום, למרות שאפילו לא הכרתי אותו,
כחלק ממשימות הבה״ד אנחנו צריכים לכתוב מכתב של תפיסת פיקוד, כשכתבתי את המכתב שלי היה לי ברור שעומר הולך להיות חלק ממנו באיזשהי צורה כי הוא באמת חלק כלכך משמעותי ונוכח ביום יום שלי ובדרך שבה אני רוצה להיות גם כמפקדת וגם כבן אדם, אצרף לך חלק מהמכתב למקרה שתרצה לקרוא:)
בנוסף אני אספר שכחלק מההכשרה התבקשתי להעביר לצוות שלי סיור בהיכל הזיכרון ובהר הרצל,
כחלק מהסיור ביקרנו בקבר של עומר, סיפרתי להם עליו ועל האירוע שחוויתי מאוד מקרוב, סיפרתי עליכם כמשפחה מעוררת השראה וביקשתי מהם ללכת בדרך שלו, ולהיות טובים, סיפרתי להם מה זה אומר בעיניי להיות טובים וכמה חשוב שנהיה טובים עבור כל מי שבחרו להיות טובים עבור מדינתנו וחירפו את נפשם בכך.
אני אסכם כי הארכתי במילים,
ואגיד שברור לי שלמחיר ששילמתם אין תמורה, אבל שהדרך של עומר חקוקה ונוכחת בהרבה יותר אנשים מאשר שאתם חושבים, ויש בזה כוח ענק.
אני לא הכרתי אותו לצערי אבל הוא חלק כלכך ניכר וגדול מהחיים שלי
וזה כלכך הרבה בזכותו אבל גם בזכות החינוך המדהים שלכם והדרך שבחרתם לגדל את הילדים והמשפחה שלכם, להיות קודם כל בני אדם.
אז אני לא יודעת למה בחרתי לשתף אותך בזה אבל אני חושבת שאני מנסה להגיד תודה.
מדהים לראות את ההשפעה שנוצרת גם על מי שלא הכיר את עומר באופן אישי.
חמישה ימים, יחידת זמן לא גדולה מדי, לא קטנה מדי- משהו טוב באמצע.
רציתי לומר תודה מעומק הלב על יחידת הזמן הזו.
ליו"ר 'יד לבנים' אלי טהר וסגנו נחום קדמיאל, אנשים של לב, שבוחרים כל יום להתמיר את הכאב לעשייה למען האחר, למעננו. תודה שבאתם להיות איתנו.
למנכל יד לבנים מושיק אביב Moshik Aviv היקר, אדם שכולו אהבה ולב טוב, מקצועיות ונתינה. תודה על רוח טובה, אוזן קשבת והרבה צחוק (ועל ביסלי בצל! 🤣).
גלית, האמא של המסע, תודה על הארגון והדאגה לפני ובמהלך המסע- יומם וליל, על כל פרט קטן וגדול, אין עלייך. את לא שפויה, בקטע הכי בריא שיש!
ירדן, תודה על החיוך, הנכונות להיות איתנו ועבורנו בכל רגע, תמיד עם עדינות והומור.
שירה ודקלה המנחות- תודה על סדנאות מעשירות ונוגעות. תודה על הנוכחות המטיבה שלכן איתנו כאן.
אורי ( Ori Shemesh), תודה על העין הטובה מבעד לעדשה, וגם על הנוכחות הנעימה שלך איתנו כאן. תודה רבה גם לארגון שאתה הנציג שלו כאן FIDF, על התמיכה הבלתי מסויגת במשפחת השכול.
ולכם ההורים השותפים למסע, תודה לכל אחת ואחד מכם. היה מדהים להכיר, לשמוע בשיחות אחד על אחד, על הבנים והבת, על ההתמודדות ועל החיים עצמם, תודה רבה על הפתיחות , לנו זה היה המסע הראשון בעולם השכול- תודה שקיבלתם אותנו באהבה. עשינו לנו מנהג כואב: בכל ערב עשינו חיפוש על כמה שמות של הבנים/הבת, כך למדנו עוד, הכרנו עוד וכאבנו ובכינו עוד.... במסע הזה, בקטן, אפשר לראות ולהרגיש את ישראל היפה. הכואבת והיפה. תודה רבה.
עכשיו שכבר אין חטופים בעזה בפעם הראשונה מאז 2014, ואחרי שהורדתי מהמדים את הסיכת חטופים החלטתי לעשות משמרת במד"א לעילוי נשמת עומר שהיה שותף בלחימה שבזכותה הצלחנו להגיע לשלב הזה וכמובן שמתחת למדים שהוא כולכך אהב אני עם החולצה לזכרו💜💪🏼🇮🇱
שכבה יב במדרשת אמית מודיעין מזמינות את כל תושבי העיר לתרומת דם את ההתרמה נקיים לזכרו של עומר ואן גלדר הי״ד
למען הסדר, יש לקבוע תור לתרומה בקישור הבא: https://bd.mda.org.il/#/pub-schedule/d9f9b674-49f4-427f-86dc-66584597daea לוודא כי הנך עומדת בתנאי הסף לתרומת דם: : https://www.mdais.org/blood-donation/who-can-donate תרומתך מצילה חיים 🩸
אתמול פגשתי במקרה בחור צעיר שהתנדב במד״א מעלה אדומים וירושלים, השיחה התגלגלה כמובן לעומר. ישר השתתף בצערנו וסיפר איך זוכר את המשמרות עם עומר, צוחק, מחייך, אהוב על כולם.
זוכר שבמשמרת הראשונה שלו עם עומר (שאולי גם היתה הראשונה בכללי) הם ישבו יחד לפני המשמרת באמבולנס, עומר הסביר בסבלנות את כל הדברים החשובים ואמר לבחור שיפנה אליו בכל שאלה ובכל בעיה שמתעוררת.
סיפר (כמו ששמענו מעוד הרבה אנשים) כמה עומר היה יסודי איתו ורציני וחי את הידע הרפואי.
שתהיה שבת של שלום❤️🩹❤️🩹
אני אתחיל בזה שאני נמצא הרבה זמן בקבוצה וקורא כמעט כל הודעה שכותבים על עומר והרבה זמן חשבתי מה אוכל להגיד עליו
כשסיפרו לי שעומר נפל זה היה בתוך עזה חבר שלי שהיה חניך שלו בקורס מכים בא אליי משום מקום ואמר לי תקשיב היה אירוע ומי שנפל בו זה כנראה עומר
אמרתי לו ישר ״אתה צא להלוויה זה היה מפקד שלך״
רק מהמקום שידעתי כמה החיילים היו חשובים לעומר
את עומר הכרתי בטרום טירונות היינו יושבים סיגריה ביחד כל הפסקה ומדברים על החיים (בין אם זה השטויות הכי גדולות או סתם על מה שאנחנו מתכננים רוצים לעשות בעתיד)
מההתחלה הבחנתי בבן אדם עם החיוך הענק שלוקח הכול בחיוביות
אחרי הטירונות נפגשנו שוב בקורס מכים וישר היה את ה״קליק״
היה כבוד הדדי ביני לבינו כאילו הכרנו 10 שנים
עבר הזמן ועשינו תפקיד ביחד וחלקנו את אותו חדר ושם למדתי להכיר את עומר באמת
אני לא אשתמש בססמאות אבל באמת אגיד שעומר היה בן אדם שרק יודע לתת חיוך גם בעצבים וגם בקשיים הוא היה מחייך זה מראה על בן אדם הרבה שגם בתוך כל ״החרא״ הוא ידע למצוא את הטוב
היו ימים שעומר היה חוזר לחדר אחרי שיחות עם חיילים ונעמה כל הלילה והבן אדם היה נרדם על התיק ברצפה
עם כמה שזה נשמע
תהילה אהובה
רגע לפני שבת, משתפת אותך, שבתעודות של תלמידי בית ספרי, מופיע המשפט של עומר האהוב, כל התלמידים ילמד עליו ביום חלוקת התעודות ויכירו איזה אדם מדהים היה!
ממשיכים להנציח אותו.
אתם בלבי כל הזמן
אוהבת המון💜
אני משתדל שלא להיות אנוכי
מנסה בכל הכוח, אך בתוך תוכי
מסתתרות להן מחשבות על עצמי
שלא רוצות שאתבוסס בדמי
הרי אני הקטן מתבטל בפני הכלל
אז למה הראש שלי כל כך מבולבל?
השלם עולה על סך חלקיו
ואני כה קטן, חלקיק - שבב
אני דואג קצת לעצמי, והרבה לאחרים
לחברים, למשפחה, בעיקר להורים
חוויתי את העצב והיגון הקודר
אך אם לא אני - זה יהיה מישהו אחר.
איך אוכל לחיות עם דילמה כה נוראה?
להתבטל בפני הכלל או להסתכל במראה?
לחשוב על עצמי או על אחי שלי?
לא אוכל לחיות אם ימות בגללי.
אני גם לא יכול למות ולצער את כולם,
הלוואי ולא יהיו מלחמות בעולם.
כתב עומר ואן גלדר
בימים אלו, מוקם ביישוב אלון, ב'חווה של רותי' מרכז טיפולי הוליסטי לחיילים הגיבורים שלנו.
בחווה הזו עומר רכב והתנדב (גם אחותו ואחיו)-
בעלי החווה, רותי וחיים, החליטו שהמרכז יוקם על שמו של עומר שלנו.
הלכתי היום לעזור בבניה
רגעים מיוחדים וקסומים ממש. ירח מלא של ט"ו בשבט. "הבטון מוכן" (6 שעות מיציקה) וכולם מצטרפים לחשוף את האבנים מהבטון. בדיון איזה שיר לשים ג'ון אומר, השיר שמדבר על מה שאנחנו עושים כאן "something good is going on"... חצי מקירות המבנה הושלמו... מרכז שיטפל בלוחמים המדהימים שלנו קורם עוד עור ועוד גידים... מרכז שישא את שמו של עומר ואן גלדר שרכב אצלנו בחווה, גדל לנער מדהים, מוזיקאי, מטפל, נפל בלחימה בעזה והיום אחיו הקטן אתי... ממשיך ורוכב בחווה, מעבד גם את ההתמודדות עם אובדן קשה כל כך.
https://www.facebook.com/reel/1434696734730304/?s=single_unit
בת דודתי היקרה ואהובה הגיעה לערב התרמה בפילדלפיה למגן דוד אדום וזכתה להנציח את עומר היקר יהי זכרו ברוך 🙏🏼😔גיבור ישראל 🇮🇱
https://www.facebook.com/1372818849/videos/pcb.10233747739899892/2135875986949266
במקום שבו היופי והכאב נפגשים- שם נוטעים עצים, יער חרבות ברזל.
נטיעות לזכר הנופלים.
נוטעים עץ לכבודו של עומר שלנו.
מקום ככ יפה, הכל פורח וכאן נוטעים עצים שהם סימן לכל כך הרבה כאב...
מקום עם ככ הרבה אויר ועדיין- קשה לנשום...
כדי להגיע רשמו בגוגל מפות ובווייז- "העץ של סמ"ר עומר ואן-גלדר".
חנוכת כיתת 'עומר', בביה"ס למחוננים "שחקים" בו למד עומר שלנו 6 שנים.
התרגשות ותחושת סגירת מעגל שהיום זה מקום בו אני עובדת.
https://www.facebook.com/786283112/videos/pcb.10163060782663113/862198203357619
סגולת הנצח.
פרויקט מרגש של גבעתי.
כל מחלקה שמתגייסת מקבלת שם של חלל גבעתי, 'מאמצת' אותו, לומדת עליו, נפגשת עם המשפחה ולאחר ההיכרות המחלקה עושה פרויקט קטן לזכר החלל, ברוחו ובדרכו.
בסוף ההכשרה המשפחה של אותו חלל מצטרפת לקילומטר האחרון של מסע הכומתה ומעניקה לחיילי המחלקה את הכומתות.
זכינו לקבל מחלקה של חיילים חרדים בגדוד תומר (רותם) בגבעתי. המפקד שלהם, אורי ביים, הוא חבר של עומר והכיר אותו היטב.
החיילים הגיעו בבוקר לקפה ועוגה ושיחת היכרות איתנו ודרכנו גם עם עומר, אח"כ יצאנו לסיור רכוב בשלוש נקודות ציון משמעותיות:
פסל הידיים שעומר מאוד אהב לשבת לידו, והפלוגה שלו צפויה להקים בסמוך אליו מצפה לזכרם של עומר, ליאור ואופק.
אנדרטת חרבות ברזל- אצלנו בעיר, בה עומר מונצח.
החווה של רותי באלון , בה מוקם בימים אלו מרכז לטיפול בלוחמים הסובלים מפוסט טראומה ויקרא על שם עומר.
אח"כ חזרנו הביתה ל'על האש' שארגנו לנו "החברים של יניב" ולשיחת סיכום.
אין לי מילים לתאר את ההתרגשות שאחזה בי בימים האחרונים ובמשך כל היום. בימים בהם הנפש שלי סוערת בכל פעם שאני שומעת על הקומבינות שמנסים לעשות כדי להעביר את חוק הפטור מגיוס- היה לנו הכבוד לארח בביתנו 20 חיילים מהחברה החרדית, חלקם עלו במיוחד מארצות שונות כדי לשרת את ארצנו, בזמן מלחמה. בחורים צעירים וערכיים שנתנו לנו השראה ושאר רוח.
בעוד מספר שבועות נגיע לראות הפרויקט שהם יעשו לזכרו של עומר, אחרי שהכירו אותו היום, ובהמשך- נעניק להם את הכומתות בסוף מסע הכומתה שלהם.
תודה לחטיבת גבעתי על הפרויקט המרגש, תודה לאורי מפקד המחלקה, שביקש והתעקש לעשות את הפרויקט הזה עם המחלקה שלו על עומר, ותודה רבה רבה לחיילים המקסימים על השירות שלהם, על האומץ ועל התקווה שהעניקו לנו היום.
שמונה וחצי חודשים מאז האסון. זה אחד הדברים שהכי חסרים לי.
האנרגיות, החיוּת, השמחה שעומר הביא איתו.
האם אצליח לשחזר אותם אי פעם?
facebook.com/reel/2045370076034067/?s=single_unit
חברות וחברים יקרים.
זכות גדולה נפלה בחלקי הבוקר, לסיים הכנת אצווה משותפת של ״לימונצ'לו ברזי״ - ע״ש אחייני, רס״ל נועם ברזילי ז״ל, שנפל בלבנון ב 2.10.2024 , ערב ראש השנה תשפ"ה, בנם של Amir Barzilay ו זהר ברזילי די-נור ובאישורם, יחד עם "לימונצ'לו עומר", ע"ש סמ"ר עומר ון-גלדר ז"ל, בנה של Tehila Turgeman Van-Gelder , שנפל ברצועת עזה ב 2.06.2025 - שלב שלישי וסופי בהכנה, לאחר כ 50 ימי השריה של קליפות הלימון שהתחילה ב 24.12.2025:
1. ערבוב מדי כמה ימים של קליפות הלימון המגורדות בצורה עדינה מאד רק בחלק הצהוב של הקליפה - החל מתחילת ההכנה ב 24.12.2025 , עם אלכוהול מאושר לשתיה 95% ומ 2.02.2026 בה הוספה תמיסת הסוכר להגעה לריכוז סופי של 40% אלכוהול במשקה.
2. סינון וערבוב סופי של התמיסה ומזיגה לבקבוקים אטומים שעברו סטריליזציה ע״י מילוי במים רותחים.
3. הוספת פלפל צ׳ילי, לפי רעיון של דורון שחר Doron Shachar, לכל בקבוקי הסדרה הזאת, לאחר ניסיון מצוין של טעימות באצוות הקודמות.
4. הקפאת הבקבוקים - לצורך ״קיבוע״ וייצוב סופי.
5. הדבקת תוויות ייעודיות למשקה המיוחד הזה - תתבצע בגמר כתמיד - את התווית של "לימונצ'לו ברזי" תוכלו לראות בתמונות.
סדרת בקבוקוני 250 מ״ל חדשה ( ומוגבלת קשות כתמיד כיצרן המשקאות האלכוהוליים הוותיק בעצמו ... 😇 ) עוד כ 2 שבועות על המדפים - לא למכירה כתמיד בהקשר למשקאות האלכוהוליים אותם אני מייצר באהבה כבר 15 שנים אלא למפגשי פלברה עם חברים ומשפחה...🎯
חברים יקרים ואהובים
שעברו דבר או שניים בחיים.... מהם למדתי שכשהחיים נותנים לנו לימונים... כדאי ומומלץ להכין מהם לימונצ'לו!
לחייכם אריאל ואביבה!
לחיי נועם ועומר האהובים!
לחיי המדינה היקרה שלנו! לחיי החיילים שלנו!
ו' אדר,
בדיוק תשעה חודשים של געגוע.
כמו הריון, אבל בדיוק ההפך.
לפני קצת יותר מחצי שנה נולד ילד במשפחת ואן גלדר בטנסי. ארה"ב.
ההורים, יושי וג'נט הזמינו אותנו להשתתף בזום בברית של הבן שלהם, לו הם בחרו לקרוא עומר.
אז כבר מעל חצי שנה יש עוד עומר ואן גלדר בעולם, והוא מתוק ואני מקבלת תמונות שלו ומתרגשת לראות את הפלא שהוא.
חבר של עומר, הראל טמפלהוף, מטייל בטנסי, ושמח ללכת לבקר אותם. לתת להם מתנה בשמנו, לספר להם על עומר שלנו ולהכיר אותם.
אין מילים שיכולות לתאר את ההתרגשות שלנו. תודה @~הראל טמפלהוף יקר.
Мы мечтали путешествовать и создать семью.
Источник:ynet
Прочитать оригинал на иврите
חלמנו לטייל ולהקים משפחה.
Я горжусь
Источник:ynet
Прочитать оригинал на иврите
אני גאה
Мы все одна семья, очень сионистская семья, семья, которая любит эту страну
Источник:ynet
Прочитать оригинал на иврите
כולנו משפחה אחת, משפחה מאוד ציונית, משפחה אוהבת הארץ
Омер был юношей, который весь был самоотдачей
Источник:ynet
Прочитать оригинал на иврите
עומר היה נער שכולו נתינה
Он умел подойти к каждому с открытым сердцем и открыть сердца других.
Источник:c14.co.il
Прочитать оригинал на иврите
הוא ידע לגשת לכל אדם עם לב פתוח ולפתוח לבבות.
Их правнуки, Омер и Омер, память которых мы чтим здесь сегодня, — серебряное блюдо наших дней
Источник:ישראל היום
Прочитать оригинал на иврите
עמר ועומר ניניהם, שאותם אנחנו מנציחים כאן היום, הם מגש הכסף של ימינו
Он всем улыбался и был приветлив с каждым. Быть приветливыми к другим и становиться лучше, приумножать добро в мире
Источник:ערוץ 7
Прочитать оригинал на иврите
לכולם הוא היה מחייך ומאיר פנים. להאיר פנים לאחר ולהיות טובים יותר, להוסיף טוב בעולם
Ты сказал столько добрых слов
Источник:משרד הביטחון — יזכור
Прочитать оригинал на иврите
אמרת המון מילים טובות
Сегодня мир потерял великую душу
Источник:משרד הביטחון — יזכור
Прочитать оригинал на иврите
העולם איבד היום נשמה גדולה
Ты моя опора и мой лучший друг.
Источник:משרד הביטחון — יזכור
Прочитать оригинал на иврите
אתה העוגן והחבר הכי טוב שלי.
Я благодарю жертвователей и вас, Маген Давид Адом, за то, что посвятили реанимобиль его памяти
Источник:אגודת ידידי מד״א בישראל
Прочитать оригинал на иврите
אני מודה לתורמים ומודה לכם מד"א על הקדשת הניידת טיפול נמרץ לזכרו
Выступления в День памяти
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת