История жизни
В холодный день 25 декабря 2001 года, когда мир замирал в преддверии Рождества и Нового года, в Беэр-Шеве родился мальчик, чье лицо светилось с самого появления на свет, — Идо. Он был первенцем Шелавет и Янива, принеся в их дом свет и радость. Постепенно в маленькой семье появились две сестры, Ротем и Адия Хадасса, и Идо мгновенно превратился в старшего брата — ответственного, защищающего и обнимающего, став для них образцом для подражания на каждом шагу. Дом, традиционный по своему укладу, с раннего возраста заложил в нем прочные основы любви к своей земле и народу. Он не просто впитывал истории, а жил ценностями: наследие битв, повествующее о мужестве и самопожертвовании, и героические сказания, эхом отдававшиеся в доме не как далекое прошлое, а как призыв к будущему. Мицпе-Рамон, поселение, где он рос и воспитывался, было больше, чем просто точкой на карте; это была теплая, обволакивающая община, где каждый знал своего соседа, и имя Идо опережало его как имя доброго, блестящего и жизнерадостного ребенка. Его широкая улыбка и сияющее лицо стали его визитной карточкой, через которую он встречал мир. В начальной школе «Рамон», а затем в средней школе «Ха-Шалом» имени Ицхака Рабина, о нем говорили как о вежливом и приятном в общении подростке, который никогда не хвастался и не требовал уважения. Его любовь к людям была искренней, неподдельной, и он уважал каждого человека, кем бы тот ни был, без различия. «Лидер, умный и всегда стремящийся только вверх», — так описывали его учителя и знакомые. «Доброта и мягкость жили в тебе с малых лет; на каждом твоем шагу ты не забывал о воспитании родителей, которое отражалось в твоем облике», — говорили о нем, и эти слова глубоко проникали в его душу, формируя его путь.
С того момента, как он научился держать книгу и переворачивать страницы, Идо был очарован миром написанных историй. Он был не просто читателем, а настоящим «книжным червем», который погружался между переплетами, теряясь в мирах персонажей и идей. Книги всех жанров находили путь в его руки: богатая проза, открывавшая ему окна в человеческую душу, детективные триллеры, требовавшие от него разгадывать тайны вместе с героями, и, главное, главное — биографии. Его привлекали истории жизни людей, оставивших свой след, но особенно истории военных были для него своего рода указателем. Он не просто читал, а изучал, учился, усваивал. Книга «Оз 77» героя Израиля Авигдора Кахалани, описывающая бои регулярного танкового батальона в Войне Судного дня, не была для Идо просто еще одной книгой на полке; это был живой документ, руководство, которое переходило из рук в руки до тех пор, пока его страницы почти не рассыпались. Она глубоко отпечаталась в его сознании и наглядно демонстрировала ему, больше любого сухого определения, значение понятия «сионизм» — высшей ценности, ставшей внутренним компасом и направлявшей его поведение и повседневную речь. Наряду с любовью к книгам, с раннего возраста у него развился глубокий интерес к оружию. Он не довольствовался поверхностными знаниями, а изучал их тайны, сложные механизмы, различия между различными типами, пока не стал разбираться в них, как во втором языке. Этот интерес достиг своего апогея во время поездки на бар-мицву с отцом в Соединенные Штаты. В Лас-Вегасе, на шумном и ярко освещенном стрельбище, он впервые испытал настоящую стрельбу. Его отец, Янив, стоял в стороне и с изумлением наблюдал, как Идо, всего тринадцати лет, уверенно потребовал у продавщицы «снайперскую винтовку M4» и «Глок». Выстрелы пронзали воздух, и он создавал точную группу, как опытный снайпер. «Когда я увидел тебя на стрельбище в Лас-Вегасе, — написал его отец годы спустя, — требующего у продавщицы ‘снайперскую винтовку M4’ и ‘Глок’ и создающего великолепную группу, как опытный снайпер, — я знал, что ты станешь бойцом». Это было не просто мимолетное восхищение, а глубокое признание предназначения, которое начало формироваться в душе его сына.
Его семья была краеугольным камнем его жизни. Он любил своих родителей, своих сестер, свою расширенную семью — искренней и глубокой душевной любовью. Он был образцовым сыном, внимательным, уважительным. Для своих сестер, Ротем и Адии, он был гораздо больше, чем старший брат; он был опорой, другом, источником вдохновения. Ротем, с которой он разделял общую страсть к музыке, часами сидела с ним на музыкальных сессиях. Идо умело играл на гитаре, извлекая теплые, резонирующие звуки, а Ротем сопровождала его своим пением. Нередко они играли без слов, только взглядами, легкими кивками головы, понимая друг друга. «Мы понимали друг друга с полувзгляда, — написала Ротем, — мысли одни и те же — только без слов». Эта связь, выходящая за рамки слов, была ярким выражением интимности и глубокого взаимопонимания, царившего между ними. Идо всем сердцем любил и членов своей расширенной семьи. На каждой семейной встрече, будь то праздники или обычные события, он одаривал всех теплыми объятиями и поцелуями в щеку, шалил с младшими двоюродными братьями и сестрами и следил за тем, чтобы все чувствовали себя любимыми и желанными. Он был «психологом для ребят», всегда готовым выслушать чужие беды и сомнения, дать мудрый совет или просто поделиться успокаивающей улыбкой.
В юности, помимо безграничной любви к своей семье, Идо начал проявлять большой интерес к миру автомобилей. Он не довольствовался восхищением проезжающими машинами, а лелеял ясную и осязаемую мечту: автомобиль марки «Шевроле Камаро», символ свободы и мощи, приобретение которого он планировал финансировать упорным трудом и настойчивостью. Тем временем он довольствовался более творческими проектами, такими как «Гротрали» — уникальный социально-познавательный проект, который особенно его очаровал. В рамках этого проекта он и его друзья превращали старые автомобили, которые были на пути к свалке, в улучшенные внедорожники. Он любил грязь, запах масла, вызов разборки и повторной сборки, чувство удовлетворения, когда старый двигатель снова оживал. «Гротрали» был не просто ремонтом автомобилей, а встречей с такими же любителями бездорожья, как он сам, людьми, которые любили вызовы, навигацию по немощеным дорогам, вытаскивание машины из вязкой грязи и обслуживание в сложных условиях. Это были моменты командной работы, пота и разочарования, но также смеха и гордости, когда машина преодолевала препятствие. Он любил путешествовать по стране, открывать скрытые уголки, познавать ее разнообразные ландшафты. И при всем этом он всегда находил время для друзей. Многие фотографии изображали его сидящим с бокалом холодного пива или вина в руке, в окружении многочисленных друзей, смеющихся, говорящих о жизни, о планах на будущее. Он был магнитом любви, смеха, гениального цинизма и зрелости, который без усилий притягивал к себе людей.
Перед призывом в армию, когда ему было ясно, что значимая служба является бескомпромиссной целью, Идо решил продолжить обучение, углубляться, получать опыт и совершенствоваться. Он не хотел просто так идти в армию, а хотел прийти подготовленным, целеустремленным и с четкими ценностями. Учитывая его глубокую любовь к родине, он стремился к максимально значимой военной службе. Как всегда, он ничего не оставлял на волю случая; он рассмотрел несколько вариантов, изучил каждый путь, и после тщательного процесса был принят в доармейскую подготовительную программу по командованию и лидерству «Миншарим Калу» в кибуце Мааган Михаэль. Эта программа, предназначенная для развития социального и военного лидерства и продвижения ценностного образования, стала для него плавильным котлом знаний и развития. Там, между увлекательными лекциями и бурными дискуссиями, он знакомился с материалами, которые оттачивали его еврейскую и гуманистическую идентичность и усиливали его желание наилучшим образом способствовать развитию общества и государства. Он был частью комитета по иудаизму и праздникам в программе, привнося в него традиционный дух, который он впитал в своем доме, в естественном соединении миров.
В рамках обучения на подготовительном курсе он и его друзья не ограничивались теоретическими знаниями, а участвовали в проектах, имеющих глубокое социальное значение. Один из них, который особенно тронул Идо, был углубленным исследованием боевого шока и посттравматического стрессового расстройства. Он столкнулся с огромными трудностями, которые испытывают ветераны боевых действий во время фейерверков в День независимости, когда взрывы и шум возвращают их к пережитым ужасам. Данные и свидетельства глубоко затронули его, и он не мог пройти мимо этого. В результате исследования он вместе со своими друзьями и в сотрудничестве с общественными организациями, занимающимися поддержкой людей с психическими расстройствами, инициировал проект по отмене фейерверков в канун Дня независимости или замене их на более тихие альтернативы. Он опубликовал пост в социальной сети «Facebook», выражая свою боль и решимость: «Абсурд заключается в том, что, пока мы празднуем, мы наносим дополнительный вред всем тем, чье тело вернулось с войны, но чья душа все еще борется. Мы инициировали этот проект с целью убедить как можно больше городов и региональных советов прекратить использовать фейерверки на мероприятиях в День независимости, перейти на альтернативы, которые не вредят пострадавшим от посттравматического стресса, животным и здоровью, или использовать деньги на другие необходимые вещи. Мы будем рады, если вы присоединитесь к нам, вместе мы сможем изменить ситуацию!» Этот проект, выросший из его огромной чувствительности, увенчался успехом. В результате инициативы и повышения общественного сознания некоторые местные власти начали менять виды фейерверков на мероприятиях в День независимости, а некоторые даже полностью отменили их, и все это благодаря молодому человеку, который верил в свою способность изменить ситуацию.
Наряду с огромной чуткостью, Идо был также человеком принципов и убеждений, человеком, который не боялся выражать свою позицию, даже если он принадлежал к меньшинству. Он вырос в традиционном доме и всем сердцем верил в необходимость объединения миров – между священным и мирским, между традицией и современностью. На подготовительном курсе, который был по своей сути светским, он предложил руководителю курса, Дрору (который позже произнес ему панегирик), добавить к множеству учебных материалов немного из трудов раввина Кука. Это было смелое предложение, требовавшее мужества и уверенности в себе, но Дрор, выдающийся педагог, высоко оценил его. Идо сумел достучаться до сердец всех, и за год обучения на курсе он установил крепкие и близкие связи с друзьями и подругами, связи, которые продолжались и после того, как они разошлись и каждый пошел своим путем. Ярден (Джорди), его подруга по курсу, описала их особую связь: «Я благодарна каждую минуту за то, что наши пути пересеклись, и мне посчастливилось познакомиться с таким человеком, как ты. Ты был единственным человеком, которого чем меньше мы соглашались, тем больше любили. Из разногласий мы научились слушать и ценить, смеяться вместо того, чтобы ссориться. Ты был настоящим сионистом, любил страну каждой частичкой своего сердца». Идо был настоящим патриотом, который верил в молодое поколение и хотел доказать, что он отдает себя на благо государства. Даже после подготовительного курса он всегда приходил на встречи, преодолевая долгие расстояния из Мицпе-Рамона, чтобы встретиться со всеми друзьями, сохранить связи, завязавшиеся в комнате номер 7 на курсе, комнате, которую он делил с Йони Голаном, также любителем гитары, другом по пути и судьбе.
По окончании подготовительного курса перед Идо, чьи данные были исключительно высоки, открылись все возможности для военной службы. Он успешно прошел все отборочные этапы для летного курса, прошел отбор, но, будучи принятым, решил отказаться. Он также успешно завершил отбор на курс морских офицеров и мог быть принят в любое специальное подразделение. Тогдашний директор подготовительного курса, Муки Бецер, один из ведущих командиров Сайерет Маткаль и основатель подразделения Шалдаг, человек, видевший десятки тысяч солдат и бойцов, сказал, что именно такой человек, как Идо, представляющий собой ценностную опору и личный пример, необходим в полевых батальонах, а не только в элитных спецподразделениях. Слова Муки, наряду с неиссякаемым вдохновением от героя его детства Авигдора Кахалани, в героизме которого он видел вершину службы бойца и командира, перевесили чашу весов. Идо решил отказаться от воспринимаемого «престижа» элитных подразделений и пойти служить в танковые войска. «Вокруг него были те, кто поднимал брови, спрашивал и недоумевал, как и почему», — рассказывал его отец, но Идо был непоколебим. Вместе с двумя своими друзьями из комнаты 7 на подготовительном курсе, Йони Голаном и еще одним другом, они решили создать «командирское ядро» в 77-м батальоне 7-й бригады — батальоне Кахалани, батальоне, которым он так восхищался.
Идо был призван в ЦАХАЛ 15 декабря 2021 года и направлен в танковые войска, как он и планировал. Он начал свой путь по программе «Кохавим» — специальной программе для офицеров, предназначенной для выявления и развития будущих командиров. С самого начала он всей душой привязался к танку. Он стал настоящим «фанатом» танков: любил сложные системы танка, глубокий запах масла, пыль, которая прилипала к каждому уголку, необходимость в регулярном обслуживании и уходе, и считался одним из самых педантичных в группе. Каждый винт, каждый рычаг, каждая система получала от него уважение и преданность. Он гордился мощью танка, его разрушительной и защитной силой одновременно, и удивительной способностью машины и экипажа на поле боя. Он был рад своему выбору, который оказался правильным для него во всех отношениях. По мере продвижения по службе и по программе его любовь к танку и роду войск росла. «Целая служба с улыбкой», — рассказывали члены семьи, — «и по определению не жаловался, даже когда было очень тяжело». Даже в трудные моменты, когда усталость проникала в кости, а носки, пропитанные потом и пылью, прилипали к ногам, улыбка не сходила с его лица, и он продолжал выполнять свои задачи с преданностью и профессионализмом.
Во время этапа ЦАМАП – тренировки экипажа, взвода и роты – Идо с 75-м батальоном («Ромах») поднялся к северной границе. Там, среди пейзажей Верхней Галилеи, он интенсивно тренировался в танковых боях, отрабатывая маневры, точную стрельбу и понимание поля боя. Моторы ревели, снаряды свистели, и он был неотъемлемой частью отлаженной машины. Затем батальон спустился «занять позицию» в Иудее и Самарии, где он столкнулся со сложностями безопасности и текущей оперативной деятельностью. По завершении оперативной службы Идо отправился на курсы командиров танков, где отточил свои командные и контрольные навыки. По окончании курсов он колебался, стоит ли сразу идти в офицерскую школу или сначала занять командную должность. В конце концов, он решил присоединиться к 77-му батальону – батальону, к которому он изначально планировал присоединиться, историческому батальону Авигдора Кахалани. Он отправился с ним на изнурительные учения в Цаалим, а затем на границу с Газой, глубоко понимая важность оперативного опыта. «Чтобы стать офицером и командиром, – объяснил он своей семье серьезным тоном, – необходимо получить опыт боевых действий и хорошо изучить этот аспект, прежде чем переходить к более высокому командованию». Это было характерное для него решение: не стремиться к продвижению ради самого продвижения, а строить прочные основы знаний и опыта.
Идо был назначен на позицию «Ифтах», расположенную рядом с кибуцем Зиким в районе Газы, стратегическую позицию, охранявшую один из въездов в поселения. Он был назначен командиром передового командного пункта командира батальона — ответственная и важная должность, требующая хладнокровия, быстрого мышления и высоких координационных способностей. В рамках своих обязанностей он сопровождал командира батальона во всех операциях в секторе, как сложных, так и рутинных. Он был там, где требовалось, на местности и в оперативной комнате, заботясь о мельчайших деталях, понимая общую картину. Командиры и товарищи описывали его как выдающегося бойца и командира, на которого можно было положиться с закрытыми глазами. Его сослуживцы с восхищением рассказывали о нем, что он был для них гораздо больше, чем другом; он был братом, который всегда был готов без колебаний пожертвовать собой ради другого. Так, в Рош ха-Шана 2023 года, когда солдат заболел и не мог нести свою вахту, Идо вызвался заменить его и остаться на базе, хотя мог бы поручить эту задачу солдату более низкого звания. Это был лишь один из многих примеров его преданности и товарищества. В силу своей должности Идо несколько раз встречался с Авигдором Кахалани, и каждая такая встреча была для него моментом подъема. Он не скрывал своего восхищения, и Кахалани, заметивший искру в глазах молодого бойца, очень полюбил его. Их души, несмотря на огромную разницу в поколениях, были связаны узами бойцов, которые всей душой любят свой народ и свою землю. Идо даже несколько раз вызвался подвезти Кахалани на поминальные церемонии в честь бойцов 77-го батальона, а за несколько дней до своей гибели, в день памяти павших бойцов батальона в Войне Судного дня, Идо приехал к Кахалани домой — круг, начавшийся с детской книги и завершившийся глубокой личной встречей.
И вот наступило утро субботы, 7 октября 2023 года, праздник Симхат Тора. Было шесть тридцать утра, и в районе Газы царила напряженная тишина, тишина, предшествующая буре, которая никогда не будет забыта. Террористическая организация ХАМАС начала жестокое и беспрецедентное внезапное нападение на Израиль. Под прикрытием массированного обстрела тысячами ракет из сектора Газа, которые пронзили тишину и обрушились на обширные районы страны, тысячи террористов – по суше, по морю и по воздуху – проникли на территорию и начали кровопролитное нападение на поселения в районе Газы. Они вторглись в кибуцы и мошавы, в город Сдерот, в Офаким и Нетивот, на музыкальные фестивали рядом с кибуцами Реим и Нирим, на базы ЦАХАЛа и на людей, ехавших по дорогам в этом районе. Террористы жестоко убили около восьмисот невинных гражданских лиц в их домах, в их машинах, совершив над ними тяжкие преступления, похитили в сектор Газа сотни израильтян – женщин, детей, стариков, мужчин – и разрушили, разграбили и сожгли дома и имущество. Сотни солдат, полицейских, сотрудников сил безопасности и членов местных отрядов самообороны пали в бою, пытаясь защитить собой граждан страны. В это роковое утро началась война, война, которая изменила облик Ближнего Востока и душу народа.
В то утро Идо находился в комнате отдыха на позиции «Ифтах» после смены. Он погрузился в глубокий сон, который внезапно прервался пронзительными сиренами и грохотом непрекращающейся ракетной атаки. Он быстро проснулся, понимая, что ситуация серьезнее всего, что они знали раньше. В первую очередь, он беспокоился о своей семье. Он успел поговорить с родителями по телефону, его голос звучал напряженно, но он старался их успокоить, обещая, что все будет в порядке, и призывая своих товарищей на позиции немедленно укрыться в защитном сооружении. Когда отчетливо послышались звуки интенсивной стрельбы, он сразу понял, что террористы пытаются проникнуть на саму позицию. В тот момент одна мысль молниеносно пронеслась в его голове: его сослуживица, сержант по вопросам тылового обеспечения Наама Бони, одна дежурит на посту КПП, уязвимой точке на входе на позицию. Без колебаний, не раздумывая, он схватил свое личное оружие и побежал к ней. Он был одет только в шорты, без защитного снаряжения, без бронежилета, на ногах были только шлепанцы. Бегом, под приближающиеся звуки стрельбы, он приказал двум саперам, управлявшим бульдозером D9, немедленно укрыться в защитном сооружении, понимая, что они находятся в непосредственной опасности для жизни и что необходимо защитить всех, кого можно. Прибыв на пост КПП, когда перед ним уже показались фигуры террористов, он с удивительным хладнокровием отдавал приказы. Он разместил на огневых позициях двух солдат «Голани», которые прибыли с ним на позицию, и направил их на источники огня. Параллельно он вызывал дополнительные силы по рации и вел открытый бой лицом к лицу с врагом. Во время боя он сам составил точную картину источников огня, определяя местоположение террористов и реагируя соответствующим образом.
Идо, почти в одиночку, вооруженный личным оружием и одним магазином, сражался с невероятным мужеством. Ему удалось ликвидировать пятерых, а по некоторым данным, шестерых террористов, прежде чем он сам пал. Битва была героической, но силы террористов были слишком многочисленны. Идо пал в героическом бою на позиции «Ифтах» в Зиким 7 октября 2023 года. Ему был двадцать один год. Многие солдаты, участвовавшие в бою рядом с ним, также пали. Но благодаря их невероятному героизму, решимости и стремлению к контакту, проникновение террористов на позицию было остановлено. Им удалось предотвратить еще большую катастрофу, и остальные обитатели позиции были спасены. Идо был похоронен на военном участке кладбища в Мейтаре, и сержант Идо Харуш, да будет благословенна его память, оставил после себя скорбящих родителей, Шелавет и Янива, и двух сестер, Ротем и Адию Хадассу, с разбитыми сердцами.
Сотни людей — семья, друзья, командиры, жители Мицпе-Рамона и многие другие — проводили Идо в последний путь и отдали ему дань уважения. Воздух был тяжелым, пропитанным одновременно горем и гордостью. Его сестра Ротем, чье сердце было разбито больше всех, нашла в себе силы произнести прощальные слова, которые разрывали душу: «Идо, мой старший брат, ты моя гордость. Я всю жизнь хожу и хвастаюсь тобой. Я так горжусь тобой и твоим выбором пути. Ты — соль земли, Идоду. То самое желанное будущее поколение, о котором все говорят, поколение, которому не все равно. Ты пожертвовал своей жизнью ради самых важных для тебя принципов. Ты настоящий мужчина, настоящий герой. Магнит любви, смеха, цинизма для гениев и зрелости. Обещаю заботиться обо всех, быть взрослой, стоять с высоко поднятой головой и заботиться о родителях, чтобы мы продолжали жить героически, даже с огромной дырой в сердце. Всегда твоя, твоя младшая сестра». И Ротем, вдохновленная своим любимым братом, поступила на курсы инструкторов танковых войск, успешно их закончила и была назначена на престижную и секретную должность в танковых войсках, продолжая его путь своим собственным, неся его наследие на своих плечах.
Даже Авигдор Кахалани, герой Израиля, которым Идо так восхищался, приехал на похороны и произнес болезненные и трогательные слова: «Наша страна держится на плечах таких хороших бойцов, как Идо. Как символична его смерть, как и его жизнь – человек, который всегда хотел быть на передовой. Человек, который стремился быть гордостью для семьи и гордостью для страны. Человек, который читал, слышал и узнавал о подразделении, оставившем свой след, и хотел быть его частью – батальоне ‘Оз 77’, и теперь присоединяется к тем именам в Долине Слез. …Подумать о том моменте, когда человек бросается в огонь – для этого нужно огромное мужество. Идо – символ батальона ‘Оз 77’. Он погиб как герой». Муки Бецер, директор доармейской подготовительной программы «Миншарим Калу», также произнес ему панегирик, его голос был сдавлен от слез: «Любимый и дорогой Идо, рука дрожит, и горло сжимается. Какое воспоминание может нести педагог от ученика? Урок – урок дружбы и товарищества, которому нет равных. Ты был другом, каким многие не умеют быть. Куда бы ты ни пришел, ты уже делал это место лучше, веселее, светлее, легче и приятнее. …Герой, ты сражался до последнего патрона. Теперь отдохни, а мы продолжим отсюда. Мы будем сражаться, строить и расти сильнее, лучше и всегда будем помнить, что нужно быть друзьями. Я люблю тебя».
Когда семья вернулась с похорон в Мицпе-Рамон, вся община устроила молчаливый и трогательный «прием». Сотни жителей Мицпе-Рамона стояли у въезда в поселение с израильскими флагами в руках, разделяя боль семьи в почтительном молчании. Они продолжили пешее шествие, окутывая семью теплым общественным объятием, до самого дома семьи. «Мы потеряли милого юношу, верного друга, человека, проникнутого ценностями, который стремился делать только добро в нашем мире», — написали члены общины. «Ребенок с великим будущим, который сделал бы мир лучше, чем он его нашел. Герой всей своей жизни и до самой смерти. Сражался и отдал всего себя, чтобы защитить других — именно та черта, которая так привлекала к нему людей с самого начала». История героизма Идо, павшего, защищая землю, которую он так любил, широко освещалась в средствах массовой информации, и его память увековечена в свете фразы, которая его характеризовала: «День долог, а жизнь коротка, используйте ее и не забывайте наслаждаться по пути».
Семья Идо посадила в его память рощу деревьев в лесу Рамот в Беэр-Шеве, рощу, где зеленые ветви будут продолжать расти и приносить плоды, символ обновляющейся жизни. «Он был крепким стволом при жизни и крепким стволом в смерти, — написала подруга семьи, — придут дни, и вы будете сидеть под его ветвями». Завод «Ордан», производящий компоненты для танка «Меркава» и бронемашины «Намер», увековечил Идо уникальной фреской на стене входа на завод. Картина, выполненная художником Ноамом Шемешем, изображает сияющее лицо Идо рядом с фразой «Человек в танке победит» — лозунгом, придуманным генералом Исраэлем Талем, одним из инициаторов создания завода. Ориан, подруга детства Идо, открыла в его память страницу в социальной сети «Инстаграм» и написала: «Мне посчастливилось каждый день узнавать что-то новое от Идо. Я узнала от Идо, что такое ценности, что такое любовь к родине, любовь к стране, что такое настоящая дружба. Я научилась от Идо улыбаться и радоваться в любой ситуации, независимо от того, насколько плоха ситуация. Я научилась от Идо, что такое честность. Идо был для меня определением того, как нужно себя вести. Идо заставил меня исправить что-то в себе и стать лучше для окружающих… Ты всегда сопровождал меня на каждом шагу, который я делала, и будешь продолжать сопровождать меня на любом пути, который я выберу. Обещаю сделать тебя гордым!» Страница в его память также была открыта на сайте «memoriz+», где представлена галерея фотографий и множество прощальных слов. Имя Идо высечено в Государственном мемориальном зале на горе Герцля в Иерусалиме и на сайте «Яд ле-Ширьон» в Латруне, а свиток Торы был пожертвован в память о его душе. 1 мая 2024 года была открыта мемориальная стена у памятника 7-й бригаде на перекрестке Кацавия, новая стена, посвященная сорока двум павшим в войне в Газе, включая Идо. История Идо Харуша, ребенка с улыбкой, который стал бойцом, героем и отдал свою жизнь за свой народ и свою землю, — это история любви, преданности, мужества и возрождения — возрождения народа, который помнит своих сыновей и дочерей и продолжает строить свое будущее на основах героизма и памяти.
Мгновения жизни
Все фотографии · 893
Видео и ссылки
В СМИ
Видео
C14 ·
Мемориальные сайты
- Идо Харуш — мемориальная страница
כאן 7.10.360
- Янив Харуш
יפעת פאר — חיבוק אחרון
Проекты памяти
Отец описывает смотровую площадку в Мицпе-Рамоне, обзорную площадку в посёлке Ятир, лесной участок в Беэр-Шеве, сад в тюрьме Кциот и настенную роспись на заводе «Ордан». Также упоминаются вечера пива и песен, поездки «Грутералли» и лекции; на момент публикации свидетельства книга о его жизни ещё писалась.
Его отец рассказывает о большой синагоге в Ашдоде, построенной в его честь.
Свиток Торы был пожертвован во имя возвышения его души; его имя также увековечено на новой стене мемориала 7-й бригады на перекрёстке Кацбия, открытой 1 мая 2024 года.
Истории о них
В подготовительной программе «Миншарим Калу» он вместе с друзьями исследовал трудности, которые испытывают люди с боевой психической травмой во время фейерверков, и участвовал в проекте их замены на празднованиях Дня независимости. Во время службы он предпочёл сначала получить опыт боевого командования в 77-м батальоне, прежде чем идти на офицерские курсы.
Жизнь и служба
Профиль
- Дата рождения
- 25 декабря 2001 г.
- Место рождения
- Мицпе-Рамон
- Дата гибели
- 7 октября 2023 г.
- Возраст
- 21
- Город
- Мицпе-Рамон
Служба
- Звание
- Сержант
- Подразделение
- 7-я танковая бригада
Семья
- Отец
- Yaniv
- Мать
- Shalevet
Захоронение
Место упокоения
Все фотографии · 4
Воспоминания и соболезнования
יהי זכרך ברוך .
הילד הזה ראוי לצל״ש..
בזכות חיילים כמוך אנחנו חיים פה היום גיבור ישראל לא נשכח ולא נסלח הי"ד
קראתי עליך. איזה מלח הארץ היית. דמעות חונקות את גרוני על גודל האבידה! תודה עידו, תמיד נזכור אותך.
ישבנו היום, משפחה קטנה של אמא אבא ותינוק, בפינת ההנצחה של עידו הרוש במצפה רמון. נהננו מהנוף המדהים והרגשנו את משב הרוח על הנדנדה. קראנו על עידו והכרנו את סיפורו. יהי זכרו ברןך
תודה על מהשישית עבורנו
גדלת כמה שכבות מעל הבן שלי, הכרתי אותך מרחוק, הכרתי את הוריך מלח הארץ, אביך שהיה בקבע ועדיין היה לו זמן להיות וועד כיתה, ב8.10.23 קיבלתי אגרוף בבטן כשראיתי את השם והתמונה שלך במסך, מצפה רמון.. לאט גיליתי אותך, אבידה גדולה לעם, למדינה, למצפה רמון, שולחת חיבוק למשפחה היקרה שלך. תנוח על משכבו בשלום ה. י. ד
גיבור ישראל
נחשפתי לסיפורו לאחר קבלת נרות שבת במצפה רמון עם תמונותו ופרטיו.
גיבור ישראל, תודה לך ששמרת עלינו.
משתתפת בצער המשפחה.
סיפור הגבורה של עידו נודע לי רק מספר חודשים לאחר נופלו, סיפור שמעיד על הרצון העז לדאוג לזולת ועל אומץ לב שאינו ניתן לתיאור במילים. יהי זכרו ברוך!
שמשפחת הרוש לא תדע עוד צער.
יהי זכרו ברוך
תמיד תשאר צעיר לנצח ותמלא בגאווה את הוריך,אחיותייך,סבתך ודודייך וכל משפחתך המורחבת.
ילד מתוק שלנו. לנצח נזכור אותך
הלוואי ונהיה ראויים להקרבה שלך
נתגעגע תמיד
גיבור
יהי זכרו של עידו ברוך. תודה ששמרת עלינו
אוהבים ילדי כיתה ב בבית הספר מושב מעגלים.
אנחנו לא מכירים אישית אני לומדת עם בת דוד שלך אבל היא ספרה ככ הרבה עליך כמה שאתה טהור וכמה שהיא מתגעגעת אליך
מלח הארץ, מטובי בנינו, לנצח נזכור. יהיה זכרו ברוך.
נזכור ולא נשכח
עידודי, מתגעגעים אלייך המון ודואגים להזכיר אותך כל הזמן. בבכי, באהבה ובעיקר בצחוק
עידו יקר שלנו, נזכור אותך לעד.
יהי זכרך ברוך
הלכת בטרם עת, לא נשכח אותך לעולם
יהי זכרך ברוך עידו, תודה לך שעשית את כל יכולתך למען המדינה שלנו. מהקצת שיצא לי להכיר אותך אתה בנאדם מקסים וקורן. שמור על המשפחה האהובה שלך ותחזק אותם.. שנהיה ראויים
עידו היקר, נזכור אותך תמיד.
עידו, אנחנו לא מכירים רשמית אבל אנחנו משפחה. אלמד עליך ועל הסיפור שלך ואמשיך להנציח ולזכור. בשבילך, בשביל אבא שלך ובשביל דודה (סבתא) רינה
עידו לב ענק עטוף חיוך, לוחם ואדם, בן, אח וחבר שאין שני לו. הוא נפל בגבורה, אך האור שהפיץ ממשיך להאיר את דרכנו גם כעת. זכרו ודרכו חיים בלבנו, ומובילים אותנו ברגעים של כאב ותקווה. במותו ציווה לנו את החיים חיים של ערבות הדדית, של משמעות, של אהבת הארץ והאדם.
הלוואי שנדע לשאוב כוח מדמותו ולבנות מכאב האובדן עם מלוכד, מרפא, ומתחדש.
חיבוק עמוק של השתתפות בצער ונחמה מהלב להוריו ואחיו היקרים
שנה של אימון אצלי, שנה של להנות מילד מדהים!!!
יהי זכרך ברוך .. תודה שהגנת עלינו
עידו יקר שלנו הי״ד,
שתנוח על משכבך בשלום.
שתמיד תשמור ותגן על ההורים ואחיות שלך.
אוהבים ומתגעגעים אליך
כאב שיהיה לעד בליבנו על הגיבור הזה עידו הרוש הי"ד
אוהבת ומתגעגעת חושבת עלייך תמיד
עידו, בני בכורי:
אני כותב לך ואין לי אוויר.
איך עשית לנו את זה הא?
הייתי בטוח שהסתערת ראשון כדי להגן על חייליך, אבל אתמול הגיעו אלינו קצינים בכירים ונתנו לנו פרטים ראשוניים על התקרית:
זה התחיל בפצמ"רים על הגזרה, המג"ד קופץ עם הצוות ואתה לא במשמרת, לאחר מכן אתה שומע ירי ויודע שנעמה לבד בש"ג, לוקח את הנשק, רץ יחף חובר אליה עם מחסנית אחת, מחסל חמישה מחבלים לפני שאתה נופל בידי בני העוולה.
הנשק היה אהבתך הגדולה עוד מילדות, כשראיתי אותך עומד במטווח בלאס וגאס כשאתה רק בן 13, דורש מהמוכרת: סנייפר,m4 וגלוק ומייצר מקבץ מפואר של צלף מדופלם.
ידעת תמיד שאתה רוצה להיות בקרבי, עברת את כל המיונים לקורס טייס וחתמת ויתור, סיימת גיבוש חובלים ונפתחו בפניך כל האפשרויות המיוחדות: צוללות, סיירות , קורל.. ואתה...? רק שריון.. מוקי בצר אמר ואני מבצע..התגייסת לחטיבה 7 שכל כך רצית וחתרת להגיע לגדוד 77 (אביגדור קהלני היה הגיבור שלך, הערצת אותו וגדלת על מורשת הקרב והגבורה שלו) מתוך רצון לפקד ולהשפיע.
התעקשת לפקד אחרי הצמ"פ ועלית ללבנון.
גם אחרי הקמ"ט כששאלנו אותך למה אתה לא יוצא לקורס קצינים, אמרת: אני לא יכול להיות קצין לפני שאדע להבין מה זה פיקוד וכך הגעת לעזה הארורה.
כל שיחה איתך הייתה נפתחת עם המערכונים של שאולי, ז'ורז הוטרינטור ושאר חברי הפרלמנט.. שירות שלם של חיוך, ובהגדרה לא מתלונן גם כשהיה שחור.
ביום ראשון הקפצתי אותך לבאר שבע אחרי חג סוכות ושבת מושלמת של יין, צחוק וכיף עם אורי חברך הטוב.
נהגת כמובן לבאר שבע וסיפרת לי על הענקת דרגת הסמ"ר והמילים הטובות שאמר עליך המג"ד, היית מבסוט והרגשת שסגרת בינכם את כל מה שהיה.. וגם על כך שהחלטת סופית שאתה לא יוצא לבה"ד 1... אני עוד ניסיתי לשכנע ולהציע לך לשקול שוב אך אתה החלטת וזהו.
הורדתי אותך בתחנה, נפרדנו בחיבוק ונשיקה ולי לא הייתה הרגשה טובה.
למעשה, אם לומר את האמת חיכיתי לקציני החבלה כבר מאז שהתגייסת.. ואתמול? אתמול בשעה 16:00 כבר ירדתי מהיחידה כי לא יכולתי לתפקד.
ירדתי כדי להיות בבית כשהם יגיעו.
איך ממשיכים עידו?
תן איזו עצה טובה..
היית לי הרבה יותר מבן בכור: כל כך בוגר, אוהב ואהוב על כולם.. אפילו דבש מסתובב עצוב וממש מרגיש בחסרונך.
אנחנו משפחה חזקה ונתחזק עוד יותר בזכותך, נגדל את רותם ועדיה, לא נפסיק להנציח את זכרונך ולספר לעולם איזה גיבור היית.
כואב לי בכל הגוף אני מתגעגע אליך ואוהב אותך יותר מאת חיי.
הקב"ה מנסה את אברהם אבינו עשרה נסיונות, הקשה ביותר הוא עקידת יצחק:
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ...
אחרי שאברהם לוקח את המאכלת :
וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי..
לצערי עידו, הסוף שלך שונה בתכלית.
בראש השנה התנדבת להחליף חייל ולהישאר ביחידה, אמרת לי : אבא, יש חייל חולה וחבל לי להשאיר חייל במקומו, אני אשאר...
כעסתי עלייך והייתי גאה בך כאחד.
ועכשיו, בכל שנה כשאקרא את הפסוקים הקשים הללו בראש השנה, הם יקבלו משמעות אחרת:
שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה,
הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה
הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה
צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
עידודו, אני מבטיח לך שעד יומי האחרון, ארדוף את כל האחראים למחדל העצום הזה שלקח אותך ואוודא שהם נושאים באחריות.
מצדיע לך אהוב.
אחי הבכור ,
סמ״ר עידו הרוש הי״ד ממצפה רמון
לחם בחפק המג״ד
בגדוד העז 77 בחטיבה 7 בחיל השיריון .
נפל ביום שבת קודש פרשת בראשית כ״ב תשרי
בהגנה על מוצב יפתח
עידו הסתער להגן על חבריו בשורט ובלי נעליים מבלי שאף אחד אמר לו . עידו חיסל חמישה מחבלים
עידו אחי הגדול
אני לא מאמינה שאני מקריאה דבר כזה בפורום כזה.
בסיוטים הכי גדולים שלי לא דמיינתי שהדבר הזה יקרה לי , יקרה לנו . אתה הגאווה שלי אחי . אני מסתובבת ומשוויצה בך כל החיים , כמה ארץ ישראל ועם ישראל חשובים לך , איך יכולת ללכת לכל מסלול של גאונים או לטיס ובחרת לעשות את מה שאף אחד לא רוצה לעשות . אני כל כך גאה בך בדרך שבחרת לך . שעל אף שבירת רגל קטנה בדרך , התגייסתם מהמכינה חדר 7 לחטיבה7 .
אתה מלח הארץ עידודו . דור העתיד הנכסף שכולם מדברים עליו, הדור שאכפת לו . הקרבת את חייך למען העקרונות הכי חשובים לך . קפצת על הרגליים האחוריות לנסות להגן על חברה טובה, לבוש בשורט ורגליים יחפות הסתערת על המחבלים כי אתה גבר אמיתי , גיבור אמיתי .
גם כשנסיתי לחנך אותך ולהתבלבל שאני האחות הגדולה, גם כשהתפוצצנו מכעס אחד על השנייה בחיים לא הפסקתי לאהוב ולהעריץ אותך . הבנו אחד את השנייה במבט , הראש אותו ראש רק בלי מילים . אני אוהבת אותך , אני מתגעגעת אליך אני הרגשתי שחלק מהלב שלי נקרע בלי שום סיבה לפני שהודיעו , כולם אמרו שיהיה בסדר אבל ידעתי שלא .
אתה אבדה מטורפת אחי לי לעדיה להורים למשפחה , ולעשרות מעגלי החברים שלך. אתה מגנט של אהבה .
״האדם שבטנק ניצח ״ ועוד ינצח שלא יהיה לאף אחד טעות ! המעשה האצילי שלך שווה כל דמעה שיורדת לי מהעיניים
מבטיחה לשמור על כולם להיות בוגרת , לעמוד בראש זקוף ולדאוג להורים שנמשיך את החיים בגבורה גם עם חור ענק בלב .
שלך תמיד אחותך הקטנה ❤️
שלום לכולם,
ברשותכם רציתי לאמר מספר מילים.
ביום שבת במהלך חג שמחת תורה נכנסו לשטח מדינת ישראל מחבלים.
חלאות המין האנושי שאני לא מוצא מילים שיכולות לתאר את היצורים האלו.
כל מטרתם היא לרצוח, לאנוס, לחטוף, לפגוע ולהרוס ככל הניתן בכל מה שניתן.
היצורים האלו תיכננו בקפידה איך להיכנס למוצבים , ליישובים או לשטחים פתוחים כדי לבצע את זממם .
לעומתם חיילינו העומדים על המשמר כל מטרתם היא לשמור, להגן ולזרוע ביטחון בכל מקום שבו הם נמצאים.
עידו שלנו במהלך חג שמחת תורה בזמן מתכונן לחזן בבית הכנסת מסר את נפשו בחירוף נפש למען הגנת עם ישראל וחבריו למוצב.
אחרי כל זאת אני רוצה לשאול שאלה אחת שלא מופנת אליכם אלא אל ריבונו של עולם.
אם זהו לא קידוש השם ואהבת חינם אז מה הם?
נכון "שאין אנחנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך
יהוה אלהינו ואלוהי אבותינו , צדיקים אנחנו ולא פשעו"
אבל ראה את בנינו ובנותינו .
רחם עלינו.
ריבונו של עולם בבקשה
בלתי נתפס שאני עומד כאן ומדבר אליך בסיטואציה הבלתי מתקבלת, לחלוטין לא מובנת והעצובה כל כך.
בחודש שחלף מאז השבת הארורה סיפרו עליך וכיבדו בנוכחותם גיבורי ישראל בכבודם ובעצמם, חברים אהובים וכאלה שהצלת מהתופת ונשארו בחיים בזכותך.
אתה יודע, היו לנו שיחות עוד טרם המכינה, במהלכה וכמובן לאורך השירות. לפחות ממני שמעת (ואני מעט מתנחם בזה), כמה היית גאווה והסבת נחת וכבוד להורים ולנו המשפחה במעגל השני. עוצבת בבית הכי טוב שיש, אין מצב שהיית עושה משהו אחרת.
התגייסת לשריון, למרות שיכולת להשתבץ בכל מקום אחר. ככה רצית, לשם כיוונת. למדתי שהחברים שם כינו אותך בשם המפוצץ: סוטה טנקים…אחלה כינוי…
תיפקדת במהלך הקרב טוב בהרבה, מהחיילים הכי מוכשרים ביחידות העילית של צה״ל.
הרבה במצב כמו זה שנכפה עליך היו קופאים במקום ונאלמים דום, גם אם התאמנו רבות לרגע הזה. אתה מט״ק מורעל, נתת פייט והסתערת על המחבלים בגבורה, תכל׳ס כמו טנק, נלחמת עד הסוף והפעולה האחרונה שלך היא למעשה תכלית חייך הקצרים. כשהתבקשת - הלכת, נלחמת ולמצער, נפלת כגיבור.
למדתי החודש שבחייו של אדם (למעשה זה ׳מצליח׳ רק למתי מעט מאיתנו), יש רגעים ספורים שהופכים להיות תמצית הווייתו. אותו רגע מזוקק של מעשה מיוחד ויוצא דופן שמלמד מיהו האיש הזה, ומה תפקידו בעולם.
אתה מצטרף לגיבורי ישראל, לא בפראזה, לא באגדה אלא באמת צרופה. אתה שייך לקבוצת גיבורים; לקהלני שיחיה, לנתן אלבז, לרועי קליין ז״ל וגם לפדיה מרק ז״ל (בן גילך שהלך בנחרצות אליי קרב למרות פגיעת הטרור והשכול במשפחתו הקדושה). איתם, אל אלה שחירפו נפשם להצלת אחרים, למסתערים ללא פחד אלי קרב, מול פני אוייב מר ונבזה הצטרפת - נלחם כארי, מקריב חיים. נפלת כגיבור על משמר המולדת והארץ.
אני יודע מה חשבת על מה שקורה במדינה, עברנו כולם שנה מסוייטת. אני מתפלל שהמדינה וגורמי השלטון כמו גם החברה כולה ראויה להקרבה העצומה שהקרבת. בסערת הנפש שלי, אני חייב לומר שאני לא משוכנע שאנחנו ראויים לקורבן היקר הזה שלך. לא יודע, הלואי. לפחות כרגע, השבר הוא גדול, הן האישי, המשפחתי וכמובן הלאומי.
אני מבטיחך שבכל הזדמנות אדאג כשיגיע הזמן, שהאחראים למחדל הזה ישלמו מחיר. סמוך על אבא שלך ועליי, נרדוף אותם ונוודא שחרפתם וכשלון פעולתם ייראו ויזכרו. במקביל נספר וננציח באופן המקיף את סיפור חייך וגבורתך. המחיר שלך הוא יקר מדי, צורב ומייסר.
ועוד משהו, אולי זוטא שאני מבקש לחלוק כאן איתך:
כשנסעתי בלילה הארור לכיוון מצפה רמון, כדי להיות במיידי ליד אביך שהוא לא פחות מבבת עיניי, התנגן לי בראש שיר אחד של אהוד בנאי בלוּפ (בוא הביתה). זאת עוד לפני ששמעתי פרטים על מה שעברת בבוקר המחריד הזה, לא יודע מדוע דוקא הוא. אבל…מבחינתי זה סמלי משהו, ומהיום הוא שלי ושלך וישמש לי כמזכרת עצובה ומצמררת:
״זה לא חושך, לא אור, זה הזמן לחזור, בוא הביתה, איש ציפור.
מגדלור מהבהב, קירעי עננים, ספק חשיכה, שלושה כוכבים, תמונת הלווין מטשטשת, אזור דמדומים.
בקצה הרקיע אתה נוגע, קודקוד לציפור האם שומע, האם אתה בכלל זוכר את מי שמתגעגע…״
עידו אהוב שלנו, שלח כוחות להוריך היקרים, לאחיותיך המקסימות לסבתא ולנו. למד אותם להתמודד ולחיות לצד זכרונך הקדוש באופן המיטבי שרק ניתן. תן להם סימנים בדרך, תנחה אותם במשעול חייהם החדש, אתה יודע איך…
נוח על משכבך בשלום ילד גיבור…אוהב אותך מאוד.
עידודו,
התהפכו לנו החיים.
כבר חודש שלא שומעים ממך והגעגועים כואבים לי בגוף ובנשמה.
כמה דברים שמענו עליך בחודש האחרון: מושגים נשגבים כמו נהרג על קדושת השם, גיבור ישראל,
אמירות על כך שהרוגי מלכות מגיעים ישירות אל כסא הכבוד.
אנחנו אנשים מאמינים, המוח מבין שכל הדברים האלה נכונים אבל הלב.. הלב לא מבין ומסרב להתנחם מהעובדה המדהימה שיש המסיימים 120 שנה ולא זוכים להשלים את משימת חייהם, ואתה הצלחת בחמש או עשר דקות של קרב למצות את כל המהות של חייך למות על קדושת השם והמולדת ולהגן בגופך על חברייך..
ב22 שנותיך הקצרות הספקת כל כך הרבה.
לצערי אני לא מצליח להתנחם מהעובדות המדהימות הללו על חייך הקצרים, הלב מתפוצץ מגאווה על כך שברגע האמת עשית את מה שהיה מצופה ממך..
אגב, צדקת כל כך בוויכוח הנצחי שלנו על כך שאולי תפחית מעט מהחטיפים והמתוקים ותיכנס לכושר.. הגבת כמו לוחם חוד בסיירת הכי מובחרת.
עדיולי עלתה על דבר מדהים במהלך השבעה:
התחלת עם יוני גולן המתוק הי"ד, עם אדיר וסגל שהשם ישמור אותם בחדר 7, החלטתם ללכת לחטיבה 7, לגדוד 77, ולדאבון הלב סיימת את חייך ב7 בחודש ביום השביעי.
באותה שבת לא השתתפתי בתיקון הגשם שסבא כל כך אהב ששרתי בבית הכנסת ועברנו לבקש על הגשם.
"משיב הרוח ומוריד הגשם", שמעתי פירוש כל כך מדהים בפשטות שלו:
כדי להיות ראויים, אנחנו צריכים להשיב חזרה את הרוח, הרוח היהודית, האמונית שעל בסיסה אנחנו אומה מפוארת אלפי שנים. ואחרי שנשיב את הרוח עלינו להוריד את הגשם, הכוונה היא לשחרר קצת מהגשמיות העלובה שמנהלת בפועל את חיינו.
הלוואי שנזכה ליישם מעט מהתפיסה הזאת שמאוד אפיינה אותך: בטיפשוטי חשבתי שהתרחקת והחודש הזה לימד אותי ההיפך, לכל מקום שהגעת, חתרת למגע והפצת את המסורת שעליה גדלת ואפילו ניהלת ויכוחים ערים עם מוקי בצר והצוות על כמות השיעורים בציונות והרב קוק.
היית אדם מאוד צנוע ומעולם לא עניינו אותך מותגים , איך התענגת על סובארו מאובקת ומלאה בבוץ בזמן שאני חושב על ג'יפים מפוארים.. אמרת לי אבא, זה הכי כיף..
עידודו שלי
אני כותבת ומוחקת ממשיכה לכתוב ונחנקת מגעגוע
איך נפרדים ומסכמים 20 שנים של חברות
יש לי כל כך הרבה זיכרונות וחוויות איתך ולא באלי להיפרד
אני ועידו חברים מאז שנולדנו
אמא שלהבת גידלה אותי ואמא יעל גידלה אותו
היינו אוכלים ביחד , משחקים ביחד , נמצאים באותו גן באותו כיתה , מתקלחים ביחד , ישנים ביחד ופשוט הכל ביחד מהמעון ועד סיום יב תמיד ביחד
כל הילדות שלי זה זכרונות איתך
שהיינו מסיימים ביסודי והולכים ביחד ברגל פעם לבית שלך פעם לשלי מכינים ארוחת צהריים או מזמינים לאכול , רואים גאליס אליפים והחממה , צוחקים אחד על השני מי יותר מכוער או שמן , ביסודי שהיינו עושים משמרות ביחד במשמרות הזהב ותמיד היית צוחק עלי שאני מעופפת ויום אחד מישהו ידרס בגללי
תמיד צחקתי עלייך שאתה חננה שכל הזמן לומד ונמצא בבית ושאני חרוצה ושיצאתי לעבוד בגיל 13
ואיך כל שיחה שלנו לא משנה על מה הייתה נגמרת באופיר תעשי דיאטה 🤣 אז הלווו אם אתה לא יודע ירדתי כבר 12 קילו 🤣🤣
כל שנה נוסעים לפסטיגל ביחד דרך המלון , טיולים שנתיים , חופשות משפחתיות , ערבי גאס דאנס בהם הפגנת את יכולות הריקוד שלך 🤢 ועוד אלפי חוויות שהלוואי שהיה אפשר לזכור הכל
בשנים האחרונות קצת התרחקנו אני התגייסתי אתה הלכת למכינה אתה התגייסת אני השתחררתי כל אחד הכיר חברים חדשים ודרך חדשה אבל לא משנה מה גם שלא היינו נפגשים הרבה זמן תמיד היינו אחד בישביל השני.
ביולי השנה אני ודורי עברנו בית לידכם והפכנו להיות השכנים החדשים שלכם
הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה ביום שישי ערב חג סוכות ראשון חזרת לבית לחג אחרי שסגרת גם ראש השנה וגם כיפור באתי להביא לאמא פרחים ולאחל לה חג שמח וכשראיתי אותך הייתי בשוק נתתי לך חיבוק ענקי אמרתי לך שהתגעגעתי והבטחת שתבוא לראות את הבית החדש שלי וזה לא קרה …
תמיד שהיית נוסע לבסיס בשיזפון בבוקר היית בא לאכול מקסיקני ( לפחות שם הייתי רואה אותך ) וכל פעם מחדש אומר לי מה עם חתונה מה עם חתונה
כמה שרציתי שניהיה באירועים חשובים בחיים אחד של השני וזה לעולם לא יקרה
אני עוד לא קולטת שאתה לא פה יותר , שלא ניפגש , שלא נדבר , שלא תבוא לאכול אצלי או אני אצלך
ושהיה לנו רק 20 שנה ביחד ולא את כל החיים
אני בטוחה שאתה רואה הכל מלמעלה ורואה איך המשפחה שלך שתמיד הייתה חלק ממני הפכה להיות המשפחה השנייה שלי , שרותם ועדיול הן אחיות שלי לכל דבר ושאני דואגת ונמצאת עם המשפחה שלך
שאני ועדיה הנסיכה שלי עושות ביחד את כל מה שאני ואתה היינו עושים שהיינו קטנים
אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך בכל רגע ורגע ביום
הגעגוע באמת שורף לי את הלב
תיתן למשפחה שלך כוחות
ואני איתם לתמיד אני מבטיחה
שלך לתמיד בובי החיים שלך ( כמו שתמיד קראנו אחד לשני )
אחי האהוב . אני רוצה להגיד לך שעידו לנגד עיניי כל הזמן! רוחו חיה בקרבינו! חייו הבלתי תלויים בגוף ואמונתכם הבלתי נתפסת בחיים מכוונת אותנו להכריע ולהביס את הרוע . חיבוק עמוק וגדול
גלזר-משתף בתחושות מהאדם והדבר הטוב שהוא היה❤️
פעם ראשונה שראיתי אותו, חשבתי שהוא מפקד, הגעתי באיחור לצבא, הוא הצטרף למניין ושם אמרתי לו שלום פעם ראשונה, שבת ראשונה שסגרנו הוא הסביר לי את המונח שנקרא דתי הרוש שזה להיות דתי רק עם הדברים שהרוש אוהב והחיבור וכאלה
מההתחלה היה בינינו חיבור משוגע, היינו צוחקים מלא מלא ביחד, כשהיה לי מבאס הוא חד משמעית היה הכתובת, עם הבגרות שלו והדרך הקלילה שלו לעבור דברים ועם החיוך המהפנט הזה, הוא תמיד ידע לעשות את ההםרדה ולהיות גם בהומור חוד על וגם הכי רציני ושקול ואיש שיח עמוק.
מצאנו מלא תחומים משותפים ותמיד היינו קולטים דברים מפגרים שאנשים עושים ומריצים על זה פרצוף אחד לשני, תמיד במסדרים ברזל הייתי מדגדג אותו או נותן לו כאפה בטוסיק ואז היו צועקים עלינו שאנחנו זזים והיינו ברזל יורדים ביחד לשכיבות שמיכה, בצמפ עוס התחזק הקשר, היינו מתבכיינים ביחד על השעות שינה ותמיד עם חיוך לא משנה מה היה קורה, הוא םשוט היה הנקודת אור שלי במחלקה שלו
את הריצה האחרונה שלו בצמפ רצנו ביחד, אני זוכר כמה הוא קילל את באקסט (המפ שלנו) שגרם לו לעשות את כל הדברים ולעבור ובסוף החליט לשלוח אותו למחזור בגדוד, בקמט שמרנו על קשר טוב ואחרי הקורס משכתי אותו להיות מטק בפלוגה שלי, נלחמתי על זה בשיניים ובסוף המגד קיבל עליו המלצה ולקח אותו אליו, כל החודשים האלה בגדוד ביחד היינו תקועים אחד בתחת של השני כל הזמן מדברים על דילמות פיקודיות וכמה שהוא מושחט שהוא יוצא לכל הפעילויות המעניינות, איזה איש של עשייה אמלה, תמיד בא אליי ומדבר איתי על זה שהוא רוצה עוד ולעשות יותר והוא הגיע לרמה שהמפ בגדוד מבקשים ממנו אישורים על דברים והוא היה מכוון אותם ומחליט על דברים ולכולם זה היה כלכך טבעי בגלל הבגרות והמקצועניות הממכרת הזאת שהוא היה משדר, אולי גם קצת בגלל הקרחת שהתפתחה שגרמה לא להראות קצת יותר כמו מפ/מגד אבל זה נשאיר בצד😉
לא אשכח בחיים את הערבים שהוא היה מתקשר ואומר לי הלו אביב- בוא בוא לחדר שלי אני צריך קצת מישהו שיצחיק אותי וכמה כיף היה איתו כל הזמן, כמה סיגריות עישנו ביחד וכמה הנפש נפתחה איתך בכזאת קלות אחי אין אנשים טובמם כמוך בעולם הזה
לא אשכח גם את אותו היום המחורבן שהתקשרת אליי חצי חנוק ואמרת לי אחי אכלתי אותה, ואז שלחת לי בווצאת את ההתכתבות ען הסמגד אחרי שהוא קיבל צילומים שלך פותח זיגים, כמה נבהלנו מזה אחי אני זוכר שהשארתי את החיילים שלי רצתי לחדר הבאתי עוגה וקפה ובאתי אליך לפני המשפט מגד להרגיע אותך לפני שאתה נשלח לכלא, כמה הייתי נותן עכשיו לעוד שיחה כזאת מחורבנת שאני חושב שנפל על אחי עולמו ואיםה אתה עכשיו ימניוק איפה
ואחי מגיל 15 לא בכיתי, ועכשיו אני בוכה כבר שבוע, אבל איך היית אומר לי- מה יעזור לך לבכות לך תעבוד תעשה תתקדם, מבטיח חהמשיך את האדם שהיית בחיי, כל חיי, וככה לעולם ישאר חלק ממך בעולם, נוח על משכבך בשלום ותמשיך להסתלבט עליי שם מלמעלה, חיסלת לפחות 5 לפני שנפלת, אני מבטיח לחסל אותם עד תום בשבילך אחי היקר, שום דבר לא יחזיר אותך אבל לפחות אסיים את מה שהתחלת❤️
מתרגשת לראות תמונות ולקרוא על עידו ז״ל ולהכיר אותו דרך התמונות והסיפורים המרגשים .
את עידו זכיתי להכיר שהגיע ללוס אנג׳לס לטיול עם יניב זכור לי ילד שקט ענו ילד עם ערכים גבוהים מנומס שקט שהיה שותה נס קפה ביחד עם אבא יניב😅
בכל שנה אני מריצה את המיזם ביום הזכרון לחללי צה״ל ״רצים לזכרם״ בלוס אנג׳לס שיותר מתמיד השנה זה הייה שונה !
השנה אנחנו נרוץ בלוס אנגלס לזכרו של עידו הרוש ז״ל ויעשה הכל להנציח את זכרו
בעזרת השם 🙏
שבת שלום
את עידו זכיתי ללמד את קריאת התורה בבר המצווה, פרשת "ויחי". לא לחינם אמרו חז"ל שצדיקים במותם נקראים חיים. זוכר אותו כילד שקט , צנוע וחכם. כשבוע לפני פרשת ויחי חלמתי חלום שהיה נראה ממש מציאותי. בחלום, קבענו להפגש אשתי ואני עם שלהבת ויניב בלובי של בית מלון, וכשהגענו , ניגש אלי עידו עם חיוך גדול וחיבק אותי. הוא היה ללא חולצה והגוף שלו היה לבן ומואר. הפנים לא נראו בבירור אבל הם היו מאירים כמו קרנים של השמש. מיד אחרי זה התעוררתי מהחלום ודמעות זלגו מעיני. המראה הזה של עידו לא עוזב אותי עד היום. יהי זכרו ברוך. גיבור
עידו המתוק שלנו
בפעם האחרונה שראיתי אותך זה היה באירוע
אמרו לי שאתה מחפש אותי
ובסוף מצאת.
באת וחיבקת חזק ואמרת שאתה מתנצל ושאתה יודע שאתה צריך לבוא אלינו יותר.
עידו שלנו, אני זו שמתנצלת
מתנצלת שלא לחצתי יותר, שלא הזמנתי אותך הזמנות רשמיות כאלה שבטוח היית מתבייש לסרב להם.
לא שבענו ממך וכל כך היינו רוצים יותר.
בלב שלנו אתה תמיד תהיה חי כל כך ודרך הערכים שלימדת גם אותנו המבוגרים נחיה אותך.
מלאת הודיה על שזכינו להכיר אותך ושהיית מי שהיית בשביל רוני שלנו.
בטוחה שאתה בדיונים שם למעלה ומנסה לשפר את המצב, רק אתה יכול, כי מי יעמוד בפני החיוך שלך🙏
אוהבת
לימור💙
רעיון ספונטני של רום לנסוע להרוש ליומיים במצפה רמון, כולנו הופתענו שבאמת זרמנו ומצאנו את עצמינו במצפה😅 יצאנו בערב להיפגש עם חברים של עידו ממצפה וישבנו בפאב הברך ומשם המשכנו לעוד בר הזוי וסיימנו בתצפית מטורפת עד המכתש מתחת למרכז המבקרים.
בבוקר בעייפות רבה, יצאנו לטייל במכתש וראינו יעלים כאילו זה חתולי רחוב. רום ואני התלהבנו והרוש גיחח עלינו (אני מניח שככה מבדילים בין השאר מי גר במצפה ומי לא). סיימנו את הטיול וישבנו בבית המשפחה לאירוח חם ומרענן לפני היציאה חזרה הביתה.
להסתכל על התמונה הזו אחרי שעידו נפל, מעלה בי תחושת עצבות עמוקה אבל גם מלמדת אותי כמה חשוב להעריך ולהוקיר את הדברים שנראים לנו פשוטים ובנאלים. אין שמח ממני על כך שבסוף יצאנו למצפה וזכינו לחוויה כיפית ופרטית של רום ושלי עם עידו. וגם חבל לי שלא נסעתי יותר ונתתי למרחק להוות תירוץ נוח..
שתהיה שבת שלום ותודה עידו על שיעור חשוב לחיים, אוהב אותך ותמיד במחשבותיי❤️
בין כל השיחות, ההתכתבויות והשיח בין הרוש (עוד מתקשה לקרוא לו עידו) לביני, חלק גדול עסק במוסיקה.
היינו משתפים אחד את השנייה בשירים וקטעי מוזיקה שכל אחד מאיתנו אהב, שחשבנו שגם השני יאהב.
והיינו מתכתבים, ומדברים על זה גם פנים אל פנים, ומשתפים את החוויה ואת דעתנו על המוסיקה.
בשלב מסוים שלחתי לעידו קטע של מארק אליהו, שאני מאוד אוהבת.
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהוא נחשף אליו, והתאהב בו מהרגע הראשון.
מאז, בכל פעם שאני מאזינה לקטעים של מארק אליהו, אני נזכרת בעידו.
לפני שלושה שבועות הייתי בהופעה אקוסטית שלו, אינטימית ומיוחדת.
זו היתה הופעה מרגשת, מהולה בשמחה ושחרור, עם עצב וכאב, של כל הנוכחים.
כולם כאבו את הכאב הקולקטיבי ואת הכאב האישי של כל אחד.
לאורך כל ההופעה, עידו היה איתי שם...
מאז שהקבוצה נפתחה אני מנסה לחשוב על איזה זיכרון או סיפור מיוחד שהייתי רוצה לספר אבל אחרי 20 שנה של חברות איך בכלל אפשר לבחור חוויה או זיכרון אחד? יש לי כל כך הרבה מה לספר וכאילו המילים נעלמות
אני ועידו עברנו כל כך הרבה דברים ביחד, חברות מהסוג הנדיר, כזה שלא משנה כמה זמן לא נדבר ברגע שניפגש או נדבר שוב זה יהיה כאילו מעולם לא נפרדנו, קשר כזה של אחים - שאפשר לכעוס ולהתעצבן ואחרי דקה כאילו כלום לא קרה
אהבנו, כעסנו, צחקנו, העברנו ימים שלמים של חוויות וכמובן שהייתי בטוחה שזה יהיה לתמיד, שאזכה להיות בכל הדברים החשובים בחייו של עידו והוא בשלי, ואני לא חושבת שאי פעם אצליח לעכל את זה.
זה הזדמנות טובה להגיד תודה, גם לעידו וגם למשפחה של עידו שהיא כבר שנים כבר משפחה גם שלי כי הרי בלעדיכם עידו לא היה מי שהוא היה בשבילי, אז תודה לכם על זה, ליניב ושלהבת המדהימים, ולרותם ועדיה שהן כמו אחיות בשבילי, שאני מכירה מהיום שנולדו.
למדתי מעידו כל כך הרבה, גם כשהוא הלך הוא לימד אותי להעריך הרבה יותר כל רגע איתו ועם האנשים שיקרים לי, לא לקחת כמובן מאליו ולא לכעוס על שטויות כי רוב הכעסים שלנו, בטח על האנשים הקרובים לנו, הם כאלה שאפשר היה לנשום עמוק ולוותר עליהם.
לצערי, בתקופה האחרונה אני ועידו לא התראינו הרבה. אבל כמו שאמרתי, זה חברות שתמיד הייתה, ותמיד תהיה.
כל כך הרבה זכרונות:
מכל השירים שכל-כך אהבנו, לא יודעת למה זכור לי השיר של דודו אהרון ״האוטו שלי היופי שלך״ כשיר מהילדות שלנו, למרות ששמענו והכרנו ביחד מליון שירים,
והרכב קאמרו כמו של דני מהוואי חמש אפס שרצינו, ואיך שכעסת עליי שעשיתי רישיון על אוטומט ולא על ידני🤕 וששמת בערך מליון חגורות בפעם הראשונה שנהגתי איתך, לטיולים במכתש, וערבים שאתה מנגן ורותם שרה.
ביסודי אני עידו ואורי קראנו לעצמנו ״האגסים״, למה? אין לי מושג😂
ועוד מליון ימים שאני אופיר שיר ועידו העברנו בלאכול, לעשות שטויות, ולצחוק, וגם קצת לרכל אחד על השני כל פעם שמישהו לא נמצא😂
לתמיד אזכור איך בכל יום הולדת עידו היה מתקשר לברך אותי בטלפון (כי הוא אמר שהוא לא טוב בלרשום ברכות אבל הברכה בשיחת טלפון הייתה הכי שווה), והשנה, ההלוויה הייתה יום לפני היום הולדת שלי, אז לצערי לא הספקתי לקבל שיחת טלפון של מזל טוב, וזה היה חסר לי מאוד.
כל הזיכרונות והחוויות האלו הם רק הדברים הראשונים שעלו לי לראש והלוואי והייתי מצליחה לזכור כל יום שלנו ב20 שנים שעברנו יחד,
ואיזו תחושת פספוס שלא זכינו לצבור עוד חוויות בתור אנשים בוגרים.
פעם אחרונה שראיתי את עידו היה כשהוא בא אליי כמה חודשים לפני המלחמה, הוא היה בבאר שבע והתקשר לשאול איפה אני ובא לבקר קצת וכמובן המשפט הקבוע שהוא היה אומר לי ולאמא שלי כשהיינו כועסות עליו על זה שהוא לא בא יותר - ״צודקות אני חבר חרא אין לי תירוצים״ ובדרך כלל הייתי עונה לך משהו כמו צודק/נכון, אבל זה הכי רחוק מזה בעולם, ונכון ששנינו יכולנו לעשות יותר בשביל להתראות יותר, אבל אני שמחה וגאה שזכיתי להיות חלק מהחיים של עידו והוא בשלי, כל כך הרבה שנים.
אני שמחה שעידו זכה לעשות משהו משמעותי כפי שרצה, ואזכור אותו תמיד כגיבור שהוא היה.
קצת אחרי שזה קרה, הבטחתי שכל דבר טוב שאעשה יהיה גם בשביל עידו, אז אני מבטיחה גם להשתדל לעשות בעיקר טוב מספיק בשביל שנינו.
עידו אחי, חפרתי קצת, אבל זה הדבר הראוי לעשות אחרי 20 שנה של חברות, תמיד תהיה איתי, בכל צעד חשוב בחיים, תמיד אזכור אנציח ואזכיר אותך, אני אוהבת אותך הכי בעולם.
החברים הכי טובים לתמיד ❤️
שבוע שעבר קראנו את וירא עידו הרגע הזה שאברהם שם את הילד שלו על המזבח וזה זרק אותי שם הישר אל הספד של אבא שלך אני עדיין מחכה שתחזור אלינו חבר כאילו בכל רגע מלאך מן השמיים ואומרים לקחת לנו אייל במקומך והנה אתה דופק בדלת אבל הקבר שלך מזכיר לי בכל יום שלא יהיה אייל ולא תחזור אלינו היית כל כך ילד מדהים ,היית איש של אמת, חברות ואהבה הבריות מתגעגעים אלייך
עידודו, לא הספקתי להכיר אותך אישית אבל החור בלב נוצר מבטיחה לזכור אותך תמיד ולהנציח
עידו יקר, נפלת בקרב בגבורה. הרגת והסתערת על מחבלים ללא פחד, ללא היסוס. אמנם שריונר אבל טנק אנושי שרץ אליי תופת כדי להגן על חבריו. האבדן הוא עצום. נוח על משכבך בשלום גיבור !!!
עידו היקר, הכרתי אותך דרך סיפורים של אבא שלך שהיה מפקד בבסיס ששירתיתי בו. מלח הארץ, ילד יפה וטוב לב שהלך מאיתנו בטרם עת. הלב כואב ומסרב להאמין נוח על משכבך בשלום ! נזכור אותך תמיד
עידו היקר, גיבור ישראל! שמעתי על קרב ההירואי שנהלת ונפעמתי מעוצמתך, מהעוז והאומץ, מהחתירה למגע, ומהמחשבה על האחר. בזכות כל אלו הצלת חיים, אתה קולט עידו הצלת חיים! אתה אביגור קהלני של ימנו, הפכת להיות להגדה שעליה גדלת. תודה גדולה על מה שעשית בשבילנו, בשביל עם ישראל! וסליחה שלא הצלחנו לשמור עליך. תנוח במשכבך בשלום, ותחזק את המשפחה היקרה שלך בשעות קשות אלו 💔
עידו היקר לא הספקתי להכיר אותך וחבל אבל עכשיו משתדלת להגיד בכוונה כל מה שההורים שלך שיחיו עשו לעילוי נשמתך ובוכה כל פעם שמביטה בתמונה שלך ילד חתיך שטוב לב נראה על פניו
עידו, תודה גיבור ישראל , לעד נזכור, תנוח על משכבך בשלום💖💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם ינקום דמך.
כמה אומץ וגבורה! תודה עידו על כל מה שעשית למען החברים, הציבור והמדינה. אין מילים ואין ניחומים. חיבוק למשפחה
"...החיים עוד לא חזרו למסלולם, הפצעים עדיין לא הגלידו, אולי זה יישאר כבר לעולם, אולי צריך לתת לזה עוד זמן מה יהיה ימים יגידו אולי צריך לתת לזה עוד זמן." (א. איינשטיין) לעד אבכה את לכתך בדמי ימיך. תמיד תהיה בליבי.
בס״ד
עידולה שלי שלנו אהוב
אנחנו מכירים אותך עוד שהייתי בבטן של אמא ובברית שלך הייתי ממש בתחלת ההריון עם שיר החברה האהובה שלך, יש בינכם הפרש של כ8 חודשים וגידלנו אתכם יחד, גרנו בשכנות שנים ארוכות וטובות, זה בתחיל במעון מגיל 4 חודשים בנעמת ואז גן סיני בית ספר רמון ועד לתיכון, ילד מדהים, יפה תואר, חכם להפליא ונבון במיוחד שהיה מכיר מגיל אפס את כל השמות של המטוסים והטרקטורים ואוהב במיוחד רובים, חץי הנרף היו נמצאים בכל אחד מהבתים, שירונת היתה מפונקת ומאתגרת ושהיה קורה שהייתי זועקת שירררר על דברים מסוכנים שעשתה היית נבהל מתכנס בתוך עצמך אבל מאוד ומאוד מהר התרגלת..והייתי מחקה אותי.
שגדלתם היה לנו ולהורים שלך חלום שהיה נראה לימים שיהפוך למציאות שאתה ושיר תתחתנו..אפילו סבתוש קיוותה.מה שלצערנו הרב לא קרה.
חווינו טיולים, נופשים יחד המון חויות נעימות, טעימות ומצחיקות יחד..ושבתות אין סופיות.
גדלת להיות נער מצחיק, שנון שכייף להיות בחברתו, שאיציק חלה דאגת לו מאוד ותמיד שאלת והתעניינת לשלומו, לקראת גיוס כמו שחשבנו קיבלת את במיניום ליחידות הכי מובחרות ואפילו עברת שלבי מיון לטייס, גאון אמרנו? ואתה בחרת ללכת לשריון, יחידה שרבים נמענים מלשרת בא ואתה הלכת בגאווה ובראש מורם כמו שרק אתה יכול, מידיי פעם בא לביקור קצר על הדרך ומספר כמה אתה אוהב וכייף לך בשירות.
זכינו לבלות איתך סופ״ש באילת בחודש מאי 2023, רון לא ישכח את הנופש הזה שלקחת אותו לטיילת למטווח ועשיתם צחוקים כמו אח גדול וגילי שהעפת למים ואהבת לחקות ולצחוק איתה בשישי אחרי ארוחת בערב ישבנו כולם ואמרת לסבתוש בשקט שלא משנה מה יהיה ועם מי אתה ושיר תצאו אתם בסוף תתחתנו..
והפעם האחרונה שניפגשנו היה שבאת אלינו כמו שהבטחת לשבת חתן של רון , כולנו בתרגשנו לראות את בלוחם שלנו.
בשבת של שמחת תורה שהבנו שמשהו לא טוב קורה שאלתי את שיר מה עידו ושהיא סיפרה שאתה במוצב יפתח דאגנו מאוד אבל שלהבת אמרה שדיברה איתך ואתה במרחב מוגן..לאחר כמה שעות שלא היה איתך קשר הדאגה גברה אבל קיוונו בתוך תוכנו שאתה מסתתר מהמחבלים ושומר על עצמך, אבל אתה כמו שרק אתה יכול הגנת בגופך החשוף בלי לחשוב פעמיים ובטח שלא על עצמך על חברה שהיתה בש.ג וכל שאר חיילי המוצב והרגת מס לא קטן של מחבלים ארורים, עידולה האובדן שלך קשה מנשוא, השארת חלל ולב מרוסק שבור לרסיסים
אתה בלב שלנו כל היום
ביומולדת שלי, לפני 10 ימים נכנסתי לווצאפ שלנו וראיתי שבירכת אותי ״אמאאאא יום הולדת שמח… עידולה הייתי משלמת כל סכום שבעולם ועושה הכל כדי לקבל ברכה ממך גם השנה וכל שנה.
גיבור שלנו אהוב יקר השארת אחריך חלל עצום והמון סיפורים שממלאים אותנו בגאווה וגעגוע, בטוחים שאתה נמצא במקום טוב יותר והלוואי ונהיה ראויים לך
אוהבים לנצח
ליאת, איציק, שיר, גילי ורון רוזיליו
כי לא נשוב לאחור, ודרך אין אחרת
אין עם אשר יסוג מחפירות חייו.
עידו האהוב והיקר
היד רועדת והגרון נחנק, בלתי ניתן לחשוב ולכתוב עליך בלשון עבר. לחשוב שמעכשיו אין בעתיד ציפייה למפגש רק זיכרון.
איזה זיכרון יכול לשאת מחנך מתלמיד?
שיעור- שיעור בחברות ורעות שאין שניה לה.
היית חבר כמו שרבים לא יודעים להיות.
לכל מקום שהגעת, כבר הפכת אותו לטוב יותר, לשמח, למואר לקליל ונעים.
תראה כמה באו להיות איתך ביחד.
זה השיעור שלי, שלנו ממך, להיות פשוט חבר.
האדמה הזו תדע ברכה והבטחה.
ברכה על כך שהיא טובה יותר כשאתה חלק ממנה.
והבטחה על כך שהיא חשובה יותר כשאתה חלק ממנה.
גיבור,
נלחמת עד הכדור האחרון
עכשיו תנוח, ואנחנו נמשיך מכאן.
נילחם, נבנה ונצמח חזקים יותר , טובים יותר ונזכור תמיד להיות חברים
אוהב אותך
נמצא כרגע בהודו הרחוקה ושם לב במקרה לבחור ישראלי עם הצמיד של עידו . כמובן ששאלתי אותו ישר על הצמיד בלי להראות לו שאני גם איתו או לספר לו את הקרבה ביננו . הבחור לפני גיוס סיפר שהיה בהרצאה של יניב במכינה ושהסיפור גבורה של עידו ממש לא יוצא לו מהראש ושהוא לא מפסיק לספר לחברים עליו בלי להכיר אותו , ואפילו גרם לכמה חברים להתגייס לשריון בעקבות ההרצאה , הזכיר את יניב ואת הכוח שהוא נתן לכולם בהרצאה ובקיצור ממש התרגש לספר על הצמיד . כשהוא סיים הראתי לו שאני גם עם הצמיד וסיפרתי לו שאני בן דוד של עידו ושהבחור המדהים שהעביר להם את ההרצאה הוא דוד יניב היקר . רגע מרגש מגואה הרחוקה ❤️ לא נפסיק לספר על עידו היקר ועל סיפורי הגבורה שלו לעולם 🙏❤️
יום בלילה חלמתי חלום שאני לא אשכח בחיים. העליתי תיק לאוטובוס ופתאום אני רואה מולי את עידו. כל כך התרגשתי - פשוט קפצתי עליו, חיבקתי אותו חזק והתחלתי לבכות. שאלתי אותו "איך זה הגיוני שאתה עומד פה מולי?" והוא ענה שהוא פשוט התעורר ויצא מהקבר, את השאר לצערי אני לא זוכר.. אני אחרי סבב של לחימה שבמהלכו כשהיה לי קשה, פשוט הסתכלתי על הצמיד שיש לי על היד, קורא שוב ושוב את שני המשפטים וישר נטען בעוד אנרגיה. הצמיד הזה מבחינתי חשוב כמו הקרמי שבווסט וכמו המחסניות בפונדות, כל עוד אני נלחם הצמיד והזיכרון של עידו יהיו איתי. לזכור ולעולם לא לשכוח💛🖤
עוד מלפני המכינה זיכרון הנופלים היה משמעותי עבורי. כשקיבלתי את השיבוץ לשריון ישב בראש הזיכרון של עוז צמח ז"ל וכל אלו שאיבדו את חייהם למען החברים שלהם והמדינה.
בחודשים האחרונים, בלחימה ובהכשרות ועם המתח ההולך וגובר לקראת סבב לחימה נוסף התבהרה עוד יותר המשמעות שעבורה אנו נלחמים ועידו הוא חלק בלתי נפרד ממנה. (למרות השיוך לחטיבה 188) כך בחרתי להנציח את עידו, יוני וגיבורים נוספים אל מול השריונרים לעתיד בשלב אימון המתקדם שכמובן עוד ישמעו את סיפורי הגבורה שלהם
https://www.instagram.com/p/C66czZxosMS/?igsh=MWFrdzdxMGRsa290
אתמול ציינו במכינת מנשרים קלו ערב שירי לוחמים שהוקדש לעידו ויוני שלנו❤️ הקמנו בחדר 7, בו גרו בשנת המכינה, פינת הנצחה עבורם. שרנו ושיתפנו את כל המחזורים כמה הם היו הלב הפועם של המכינה שלנו וכמה שאנו מתגעגעים אליהם. חיבוק חזק לכולם! מתגעגעת מאוד להרוש❤️🩹
לזכותו ולזכרו של גיבור ישראל, סמ"ר עידו הרוש הי"ד, אנו מבקשים להאיר אור של תורה וקדושה, באמצעות פתיחת קבוצת ווטסאפ ייעודית, ללימוד הלכה יומית לעילוי נשמתו.
נשמח להצטרפות כל אחד ואחת, בני משפחה, חברים וכלל בית ישראל - באמצעות הקישור הבא:
בני בכורי,
סמ"ר עידו הרוש הי"ד,
לוחם חוד בגדוד עוז 77 בחטיבה שבע בחיל השריון.
נפל ביום שבת קודש פרשת בראשית כ"ב בתשרי תשפ"ד, בקרב גיבורים עת קם להסתער ולהגן על חבריו במוצב יפתח בזיקים.
חיסל חמישה מחבלים ומנע בגופו הרג של חיילים ומפקדים רבים.
היום נערך טקס אזכרת השבעה.
הטקסים המרגשים כמו מאות המבקרים שפקדו את ביתנו בשבוע האחרון חיממו לנו את הלב והקלו על הבשורה הקשה שמשנה לנו את החיים.
אנחנו מבקשים להודות למאות המנחמים, לכל מי שהרים את כל המנהלות בחצר ולא עזב אותנו לרגע.
יותר מדי אנשים היו חלק משמעותי בשבוע המטורף הזה, אני לא אזכיר שמות כדי לא לשכוח אף אחד.
אתם בליבנו, ריגשתם והפתעתם אותנו לטובה.
אגיד רק מספר תודות באופן כללי:
משפחת אשכנזי, משפחת הרוש, קהילת מצפה רמון המופלאה, יב"א 509 ואנשי מערך הבקרה, גיבור ישראל אביגדור קהלני, חטיבה שבע וגדוד 77 על הליווי והתמיכה שקיבלנו ושעוד נכונים לנו.
השבעה הסתיימה ומהיום אנחנו מתחילים חיים חדשים.
תודה רבה .
ואתה עידו, אני בטוח שאתה יושב בין טובים ואהובים על איזה מנגל מטורף ובין בירה לבירה שלח לנו כוחות מלמעלה.
מתגעגע אליך עד שכואבות לי העצמות, גאה בך ומצדיע לך ולמורשת שהשארת לנו.
מבטיח לך שנקום מהשבר האישי והלאומי, ננצח ואז ננציח .
עם ישראל חי.
״הי חנוך. אחיין שלי גיבור ישראל עידו הי״ד נפל בקרב במוצב יפתח בזיקים. היה מפקד החפ״ק של המג״ד בגדוד 77 בחטיבה 7 שהגיע אליה עקב הערצתו לאביגדור קהלני גיבור ישראל.
עידו עבר גיבוש חובלים ואת הסינונים לטייס אך ראש המכינה הקדם צבאית ״מנשרים קלו״ בה היה, מוקי בצר, אמר לו שאנשים טובים כמוהו צריך בגדודים ולאו דווקא בסיירות.
אז עידו הקים גרעין לטובת גיוס לשריון ולימים הפך למפקד טנק.
ביום השחור, עידו סיים משמרת וישן.
כשהתחילו האזעקות הספיק לדבר עם אמא שלו.
לאחר מכן שמע יריות והבין שחברתו הטובה מש״קית הת״ש ששמרה בש.ג לבדה.
הוא הספיק לומר ל10 חיילות להתחבא והציל את חייהן.
יצא עם בוקסר ויחף בלי ציוד.
מש״קית הת״ש הספיקה לכתוב שהיא לא יודעת מאיפה הרוש הגיע והוא בלי ציוד ולצלם חצי גוף שלו בזמן שירה על המחבלים.
עידו הרג 5 מחבלים לפני שנפל. חייל מגולני היה איתו ונלחם ונפל. גם מש״קית הת״ש נפלה.
אביגדור קהלני הגיע להלוויה שלו וספד לו. סיפר שכשהיה צריך להגיע לאירועים בחטיבה החיילים היו רבים מי יסע להביא אותו… עידו זכה בכבוד פעמיים וקהלני זכה בחברתו.
אשמח שתפרסם כדי שסיפור גבורתו יונצח״.
יהי זכרו של עידו ברוך. נזכור את גבורתו לעד💔
" עד אחרי הנצח, עד לפני הכל, ניפגש תראה בסוף .."
כל מה שנשאר זה להנציח אותך ואת גבורתך.
נטיעות לזכר גיבור ישראל סמ"ר עידו הרוש הי"ד, לוחם ומפקד שנפל בקרב גבורה על ארץ ישראל.
פורים שלי השנה היה אחר בתכלית.
ערב לזכר עידודי אהובי, ערב של צחוק, בירה וחברים מכל קצוות הארץ שהגיעו לצחוק, לשתות את הבירה של עידו ולשתף בחוויות עם עידו.
תודה לכולם ובפרט לבית הבירה שבזכותו הכל יצא לפועל.
ערב צחוק ובירה של עידו יהפוך למסורת לבקשת החברים המהממים שלו.
אז נתראה בשנה הבאה🤍
עידודי שלי אני מקווה שראית מלמעלה את כמות האנשים שאוהבים אותך ומתגעגעים אינסוף💔
זה לא שהייתי שמח לרגע מאז ה07/10/23, גם רגעי השמחה מהולים ברגשות מעורבים.
אבל בימים האחרונים אני עצוב .. עצוב על מה שנראה כמו חזרה בלתי נשלטת לימים שקדמו ליום שבו בדיוק כמו בשואה: הושפלנו עד עפר בגלל יהדותנו.
בני הבכור, סמ"ר עידו הרוש הי"ד מפקד טנק בגדוד 77 שנפל בקרב גבורה במוצב יפתח בשבת שמחת תורה רץ אל התופת בידיעה ברורה שהוא בנחיתות והוא לא חוזר משם (הוא היה אדם נבון ופיקח מאוד), הוא רץ להציל חיילת שלא היה לו מושג מה השקפתה הפוליטית, הוא רץ והגן עם עוד חברים על מוצב שהכיל עשרות חיילות, חיילים ואזרחים בלי לקחת בחשבון שאולי חלק מהם יגיעו לכנסת חצי שנה אחר כך, יצבאו על הפתחים, יבזו את המשכן בצבע צהוב על החלונות, יצבאו על בית ראש הממשלה ויזרקו לפיד בוער על שוטר שבסך הכל מבצע את תפקידו.
האם עלה בדעתכם שאתם לא מייצגים את כולנו..? מי שמכם לקרוא בשמנו ובשם השכול להקדמת הבחירות ולהפלת השלטון..?
אולי אנחנו חושבים אחרת?
לכם יש עוד תקווה לראות את יקירכם חוזר מהשבי חי .. לי אין את התקווה הזאת, הייתי בבית כשדפקו על הדלת קציני החבלה, הייתי בלוויה של הבן שלי הוא מת על מלא מלא...
תמשיכו ככה ואתם הולכים ומצמצמים את הסיכוי לראות אותם בחיים..
אתם עושים שירות מצוין לסינוואר צורר היהודים ולחוליגנים שהכניסו להריון את בנותיכם ומענים אותם כבר חצי שנה.
שבו בשקט !
אין יהודי שלא חרד לגורלם, אין יהודי שלא רוצה להפוך את העולם כדי להחזיר אותם..
ההנהגה וכוחות הביטחון עושים הכל כדי לשחרר אותם אני בטוח.
תסתמו את הפה ותפסיקו להרים את המחיר..
כשבחמאס הבינו שההפגנות בישראל עושות להם שירות הם ירדו למדרון אחורי ועל אחד כפול גלעד שליט שחררנו 1000 נוחבות מתועבים וצמאי דם יהודי.
לאן אתם רוצים להגיע?
איך ייתכן שחברתם לאחים לנשק, שונאי ישראל? אשר בשם הרצון להפיל את הממשלה גם השכול הפך עבורם ועבורכם לכלי לגיטימי.
פורום הגבורה
בגרון חנוק מדמעות עליתי לשיר לך , כואב לי לדבר עליך ולעשות את הדברים שקשורים בך, אם זה לשיר ולנגן או להתלהב מטנקים . החיוכים מזויפים אחי שלי , שום דבר לא יעביר את מה שבלב , מקווה שהשיר לי עלה אליך ואתה מתגעגע כמוני לפחות , כל שנה יום הזכרון מרסק והשנה גיליתי מימדים נוראיים שלא ציפיתי להם. ככ הרבה חברים הגיעו להיות לצידך ולצידנו בצפירה , על כמה אנשים השפעת . מתגעגעת אלייך עד אחרי הנצח וגם ליוני המון אז תמסור לו והלוואי ונפגש שוב 💔 @remember_ido_harush7
הודעה שקיבלתי ולא עמדתי בפניה.
יהי זכרו ברוך 💔
הי בן.
הבן שלי הגיבור עידו הרוש הי״ד נפל בקרב גבורה במוצב יפתח בזיקים.
עידו שירת בשריון בחטיבה 7 והיה מפקד החפ״ק של מג״ד 77.
עידו למד במכינת "מנשרים קלו", סיים גיבוש חובלים ונפתחו בפניו אופציות רבות לשירות בסיירות, עבר את כל תהליכי המיון לקורס טיס אך התעקש לשרת ביחד עם עוד שני חברים בשריון.
בשבת ה7/1/23 , עידו סיים משמרת והיה בחדר במנוחה.
כשהתחילו האזעקות הספיק לדבר איתנו בטלפון ולהרגיע (כשבזמן הזה הוא דוחף ומאיץ באנשי המוצב להיכנס לחמ"ל הממוגן)
כשששמע את הירי ידע מיד שחברתו הטובה מש״קית הת״ש שומרת בש.ג לבדה.
עידו רץ אליה עם מכנס קצר, יחף ורק עם הנשק האישי, בלי ציוד.
מש״קית הת״ש הספיקה לכתוב בקבוצה המשפחתית שהרוש הגיע להציל אותה ...צילמה אותו חצי גוף בזמן שהוא ירה על המחבלים.
עידו הספיק לחסל בין חמישה לשישה מחבלים לפני שנפל. הוא נהרג, יחד עם מש"קית הת"ש, חייל נוסף מהחפ"ק ועוד לוחם מגולני.
עידו ואני היינו בהופעה שלך בבאר כחודשיים לפני שזה קרה, נהננו כל כך וזה למרבה הצער הבילוי האחרון שלנו יחד..
אשמח שתפרסם כדי שסיפור גבורתו יופץ ושכמה שיותר אנשים יכירו את עידו.
תודה אחי 💔
הנה רק שני סיפורים קטנים ששמעתי ביממה האחרונה, במלאת שלושים לאסון:
* יניב הרוש, אבא של עידו הרוש שנפל בקרבות בשמחת תורה כשהציל חיים, מספר כמה הבן שלו העריץ את גיבור ישראל, אביגדור קהלני. הוא התנדב לקחת אותו ברכב, לתת לו טרמפ להרצאות, רק כדי לנהוג ולדבר איתו בדרך. כמה פייק ניוז סיפרנו על "דור הטיקטוק" הזה, כאילו הוא מפונק, אגואיסטי, מנותק. איזה דור יפה.
* אחותו של ידידיה אליהו שגוייס למילואים ונפל בעזה, סיפרה לי שכאשר הייתה שואלת אותו מה שלומו, הוא היה עונה: "חיים את החלום". והיא תמיד חשבה לעצמה איזו תשובה יפה זו, וכמה טוב שאדם שלם עם עצמו, עם אשתו, עם ילדיו, עם עשייתו. חיים את החלום.
בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, מופיע ההספד הראשון בתורה. "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". גם אצלנו זה שבוע עם הרבה הספדים ובכי.
חכמינו אומרים שיש טעם בהספדים שגורמים לנו ללמוד מהם, למלא את החלל שהם הותירו, להמשיך את דרכם. אלה הם רק שני ניצוצות קטנים.
לוויה ראשונה.
הראש מפוצץ, ובין מענה לסטודנטים, לבשורות איוב, אני מבינה שהבן של יניב, עידו הרוש נהרג.
יניב הוא איש צבא, מתגורר במצפה רמון, איש דתי מלח הארץ שהחליט תוך כדי שירות בחיל האוויר, ולקראת פרישה להשתתף בתכנית הסבת אקדמאים להוראה, ולהיות מחנך. לימדתי אותו שנה שלמה, בכמה וכמה קורסים והתחברנו מאוד. יניב רצה לעבוד עם נוער בסיכון והדרה, זה היה החלום שלו. יניב, האב היה הדבק של חבורת הלומדים, תמך בכולם ובעיקר בחברה שחלתה במהלך הלימודי והוא, במסירות נפש, סייע לה לסיים ללמוד,חיבר אותה לזום בכל שיעור, סייע לה להשלים משימות, אחרי כימותרפיות. איש ענק.
עניין הלוויות הוא מורכב מאוד, נוצרים דגמים חדשים של קבורת בזק, לוויות מצומצמות, שבעה מקדימה לוויה ואני עוד לא רוצה לחשוב על הדילמות שעוד יגיעו לגבי הקבורה בעוטף.
אובך ומזג אויר מוזר היכו בי כשיצאתי לראשונה מזה שלושה ימים מהבית, אבל היציאה עשתה טוב, לראות שהעולם מתקיים, ויש מחסום בכניסה לעיר, בכניסה למיתר שולחנות איסוף מזון לחיילים ולבית החולים סורוקה.לוויה מצומצמת.
סיפרו על נער שהתקבל לטייס, עבר את כל המיונים וויתר, ואז התבקש לעבור לחובלים ושוב ויתר, הוא רצה גדוד 77 בשריון כמו קהלני. הוא עבר שירות משמעותי על קו עזה, בראש השנה עוד החליף חבר חולה ונשאר שבת.
יניב ספד לעידו וסיפר שידע מתחילת השירות שעידו ייהרג.
ביום שבת עידו שמע יריות, יצא יחף במטרה להגן על חברה לצוות ששמרה בשערי הבסיס, מאוחר יותר ראיתי כתבה בטלויזיה שבה היא מסמסת להוריה :" הרוש פה הוא בא לשמור עלי " , בדרך לשער הסתער והצליח לחסל 5 מחבלים ואז שניהם נורו.
יניב דיבר על כך שידע, ויצא מהבסיס מוקדם וחיכה למודיעים. הוא הרגיש.
כשדיבר על עקידת יצחק לא יכולתי שלא לחשוב על ההקרבות שאנחנו עושים כאן במדינה.
קהלני, גיבור ישראל, מלווה את המשפחה מאז הידיעה וספד לעידו, סיפר שהוא יצטרף ללוח החללים של גדוד 77 בעמק הבכא, וזעק: " כבשו לנו את המדינה על טויוטות !! ". קדיש. מטח כבוד.
הספקתי לחבק את יניב ולומר לו שהוא במחשבותיי. כשיצאנו מבית העלמין השמים טיפטפו על האבק המדברי, ושלוש נשים עם שלטים קיבלו את היוצאים : " תודה!", "הלב אתכם" " אנחנו ננצח".
לוויה ראשונה יומן מסע.
עידודי שלי
ההספד שלך לא מצליח לצאת כבר שבועיים.
אולי זה בגלל שאני מחכה להתעורר מהסיוט הזה?
אולי כי אני עדיין לא מעכלת/ מקבלת?
אולי כי להספיד אותך זה מעשה כל כך סופי ולא בא לי שזה יהיה הסוף.
כל בוקר זה להתעורר ולקבל אגרוף בבטן, כשהעיניים נפתחות ואני מבינה שקמתי למציאות חדשה שבה אתה לא חי.
בשבת לפני שבועיים אני ידעתי, בכל גופי אני ידעתי. שלחתי לך הודעות ובלב תחושה שלא יקבלו מענה.
כשהתמונות התחילו לזרום בשטף שטני, אני ידעתי.
כשדיברתי עם אבא שלך ושמעתי את קולו, ידעתי שגם הוא יודע והתמוטטתי.
אמרתי - עידו שלא יוצר קשר עם שלהבת זה כמו שאביב לא יצור קשר איתי.
פשוט אין מצב כזה.
אני כועסת כי תמיד ביקשתי שלא תהיה גיבור ותחזור בשלום ובאותה נשימה אני גאה בך כל כך.
הצלת כל כך הרבה חיילים, בגבורה, יחף עם בוקסר ומחסנית.
נלחמת כמו שחונכת, בלי שאלות, בלי היסוס, למען הגנת המולדת שכל כך אהבת והציונות.
הם פשוט היו רבים מדי ולך רק מחסנית אחת מול עשרות מחבלים, מרצחים, שטניים.
אני זוכרת כשנולדת כשהייתי בקורס מדריכות שיריון ולא נתנו לי לצאת לברית שלך וזעמתי כל כך זעמתי כבר אז הייתי דודה שרופה ומשוגעת, היית תינוק כל כך יפה ומתוק.
כשהיית מגיע לסבתא ומבקש לישון בזולה של נועה ויותם והיית ישן בינינו ויותם כל כך אהב אותך.
היינו קמים והולכים לחפש שופלים וטרקטורים בשכונה וידעת את השמות של כל הכלים הכבדים האלה, כאילו כבר אז היית ממוקד מטרה למרכבה.
אני נזכרת שאתה האחיין היחיד שבגיל שלוש כשסיפרו את שיער הזהב שהיה לך בכיתי כמו מפגרת.
אהבתי כל כך כשהיית בא לישון אצלי, תמיד על הספה שלי שאהבת.
בפעם האחרונה שהיית אצלי, עצרת לפני דייט במרכז ואני אמרתי לך מה קשור דייט במרכז??
ואתה צחקת.
היית האחיין שבגללו כולכם קוראים לי דודה כאילו אני זקנה בת מאה.
ובקבוצה שלי ושל יותם איתכם האחיינים הבוגרים יש הקלטות שלך ושל מעיין ויותם מסתלבטים עליי ואני לא מסוגלת לשמוע.
ההתכתבויות איתך באינסטגרם על סטורי שהיית מעלה היו כל כך מצחיקות והיינו מתכתבים עם מילים בערבית, ששנינו כל כך רצינו ללמוד. וואו כמה געגוע.
ואילת בפסח וכמה שתיתם והברחתם ערק בבקבוקי פלסטיק לבריכה במלון עם השומר המפחיד וצחקנו ומעיין קרא לך ולשגיא צהובים וכמה כיף היה איתך תמיד.
ואיך ממשיכים מכאן עידו איך?
כשכולם אמרו לך ללכת לטייס/ חובלים סיירות, כשהכל פתוח בפנייך כי היית כל כך כישרוני ורציני, אני עודדתי אותך ללכת לשיריון.
ודיברנו על זה המון ואמרתי לך שכמו המרכבה פשוט אין.
ועכשיו אני מרגישה חרא כל כך. אמרת לי שכיף שאני תומכת ואני הייתי כמו טווס גאה. אבל עכשיו אני שבורה לרסיסים.
אני מבטיחה לך שננציח אותך תמיד.
מי שאחראי למחדל הזה עוד ישלם, לא אשכח ולא אסלח.
אני מתגעגעת שזה כואב לי בגוף.
יש לך הורים עם תעצומות נפש בלתי רגילות שמחזקים אותי כמה שזה נשמע הזוי.
נצעד איתם ועם רותמיק ועדיולי בדרככך.
דודי שלי זאת אולי קלישאה,
אבל באמת יש לי חור בלב בצורה שלך.
חברה שלי היא ממ בגדוד קרקל של מחזור מרץ 24 ואתמול היא הוציאה מסע ממ לזכר יוני והרוש. לפני המסע היא חילקה פתקים עם התמונות שלהם ומשפט שמזוהה איתם וגם הוציאה דגלים עם התמונות שלהם.
אני חושבת ששום טקסט בעולם לעולם לא יוכל לתאר מי היית לעולם ומה היית בשבילי , אבל אני מבטיחה לנסות
כל בן אדם שאי פעם דיבר עם עידו ישר הבין את משמעות המשפט מלח הארץ. הבן אדם שזכיתי לגדול לצידו מגיל 0 וזכיתי ללמוד ממנו כל יום משהו חדש היה עידו. לא חושבת שמישהו יצליח לעולם להבין איזו זכות זאת !! חשבתי הרבה איך אני יכולה לתאר בן אדם כזה במילים, מה כבר אפשר להגיד עליו שלא אמרו, החלטתי שאני קודם כל אספר מה זכיתי ללמוד ממנו. אני למדתי מעידו מה זה ערכים, מה זה אהבת המולדת, אהבת המדינה, מה זה חברות אמיתית,למדתי מעידו לחייך ולעשות שמח בכל סיטואציה לא משנה כמה רע המצב, למדתי מעידו מהי כנות, אני יכולה להגיד שבזכות עידו הפכתי להיות מי שאני היום.
עידו היה בשבילי ההגדרה לאיך צריך להתנהג, עידו גרם לי לתקן דברים בעצמי שהייתי צריכה לתקן מזמן, עידו גרם לי להיות בן אדם יותר טוב לסובבים שלי, עידו גרם לי להתבגר, אצלי תמיד זה היה עידו.
המשפחה שלי ושל עידו גדלו זה לצד זו, אני ועידו גדלנו ביחד תרתי משמע ! למשפחות שלנו יש קשר שאי אפשר להסביר במילים, קשר שאין ולא יהיה לאף אחד ! מעבר לקשר דם, אנחנו מחוברים אחד לשני לנצח לא משנה מה יהיה.
יניב זה אבא שלי, שלהבת אמא שלי, מיקמיק היא אחותי הגדולה, ועדיולי היא אחותי הקטנה ! לנצח !
זה תמיד היה ברור לכולם, זה היה החלום של יניב שבסוף אני ואתה נהיה ביחד ! הובטח לי בית איתך במיתר, הובטח לי שאיתך לא יחסר לי כלום , ובשנייה שהודיעו לי שהלכת הרגשתי שחרב עליי עולמי, ראיתי שחור, לילות שלמים שלא עצמתי עין , אין שנייה שחולפת שאני לא חושבת עליך, תמיד ליוות אותי בכל צעד שעשיתי ותמשיך ללוות אותי בכל דרך שרק אבחר, אתה תמיד תהיה שם איתי. מבטיחה לעשות אותך גאה !
סמ״ר עידו הרוש, יש לי ככ הרבה דברים להגיד עליך, ככ הרבה סיפורים איתך, ככ הרבה רגעים שבשנייה שהלכת נחרטו לי בלב לנצח ! מבחינתי , מאותה שבת ארורה שהלכת לי אלוהים נתן לי את האחריות לדאוג שכל העולם יכיר אותך מבלי להכיר אותך, אלוהים נתן לי את הזכות להנציח אותך ולהפיץ את האור שהפצת לנו בכל דרך שרק אוכל, מהשנייה שהעמוד הזה נפתח אני מרגישה שקיבלתי את משימת חיי, וזו המשימה הכי כואבת וטובה שיכולתי לקבל !
מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות לגדול לצידך , להכיר את הבן אדם שהיית, וללמוד ממך את כל מה שאני יודעת היום.
הנחמה היחידה שאני יכולה לתת לעצמי זה שהלכת לי בדרך הזו, אין לי ספק שאם כבר היית אמור ללכת היית הכי רוצה ללכת בדרך הזו, למות כגיבור כמו שמגיע לך, כי עכשיו אתה לא רק הגיבור שלי, אתה הגיבור של כל המדינה !!
אז עידו , תשמור על העולם ילד, אני סומכת עליך.
אני אוהבת אותך עידודו, תמיד אהבתי ותמיד אוהב.
אוריאן, אחותך הקטנה והכלה העתידית שלך בגן עדן ❤️🩹
אנחנו חברים של עידו הרוש ז״ל ויוני גולן ז״ל שנפלו בקרבות בעוטף ב7.10 .
את יוני ועידו הכרנו במכינת מנשרים קלו לפני שלוש שנים ומאז דרכנו לא נפרדו.
יוני ועידו הם מסוג האנשים שנכנסים לך ללב ונשארים שם עמוק עמוק.
הדבר שחיבר בינהם מהרגע הראשון היה המוזיקה, יוני חילוני מנווה מונסון ועידו מסורתי ממצפה רמון, אבל איכשהו הם נהפכו לחברים הכי טובים.
אז אנחנו מזמינים אתכם,
לזכור אותם כמו שהם היו רוצים, להנות, לשתות קצת בירה ולחגוג את החיים🫶🏼
·
אחי הגדול בריאיון במעריב❤️
חשוב לציין שמעריב החליטו להשמיט את העובדה שיניב החזיר את המכתב שקיבל מהנשיא לבית הנשיא באופן אישי.
כנראה שאמירה ערכית שיוצאת נגד פשעי האחים לנזק ומעשיו התמוהים של הנשיא זה טומאץ״
#עדהניצחון
יניב הרוש, ששכל בשבעה באוקטובר את בנו עידו, מפקד טנק בגדוד 77, החזיר השבוע לנשיא המדינה יצחק הרצוג את מכתב הניחומים כמחאה על הענקת פרס הנשיא לחמ"ל האזרחי המזוהה עם 'אחים לנשק'.
"החזרתי את מכתב הנחומים של נשיא המדינה. הגעתי לבית הנשיא והחזרתי אותו", שיתף הרוש, איש קבע בחיל האוויר. הוא סיפר: "נשיא המדינה ביקש שאפגש איתו וסרבתי. מי שמעניק פרס למעודדי סרבנות בעוד חיילי צה"ל נלחמים ונהרגים כל יום פוגע בכבוד המשפחות ובחללים ורחוק מלהיות הנשיא שמתיימר להיות הגורם המאחד את עם ישראל. הדבר האחרון שאנחנו צריכים בתקופה הזאת זה נשיא מוטה פוליטית".: "הסכנה הכי גדולה היא שארגון כמו אחים לנשק מקבלים פרס. אם הם מקבלים פרס זה אומר שאנחנו מנציחים את הסרבנות ומעודדים אותה. ההבדל בין אחים לנשק לבן שלי זה שעידו לא היתנה תנאים. הוא נלחם כמו אריה בלי תנאים. רץ לש"ג, חיסל מחבלים רבים ונהרג על קידוש המולדת. אחים לנשק סירבו להגיע והתגאו בכל חייל מילואים שהצהיר כי הוא לא מגיע למילואים בחיל האויר ובכל היחידות המובחרות".
ערוץ 7
היום נפלה בחלקי הזכות להגיע למוצב יפתח, בו נפל עידו הרוש הי״ ד, גיבור ישראל, בשבעה באוקטובר.
לא ידעתי מה יהיה או איך אגיב… לא תיארתי לעצמי שאצא מחוזקת.
קיבלו אותי בחיבוק חם וערכו לי סיור, עמדתי איפה שהיה הקרב שגבה את חייו בגבורה עילאית.
נכנסתי לחמ״ל ושמעתי על הלילות בהם ניגן שם בגיטרה.
פגשתי את גדוד 7029 חטיבה 401 בשריון והעברתי להם הרצאה על הילד, הנער והלוחם הדגול שהיה ואינו.
הרגשתי אותו מלווה אותי, שומר עליי.
https://www.facebook.com/100009135872171/videos/pcb.3688939184753908/400149549706570
פסטיבל בירה ונשירה לזיכרם של עידו ויוני
היום השתתפנו בטקס מאוד מרגש, מחווה מדהימה של אבא של חבר של עידו , תת גונדר יוסף כניפס מפקד כלא קציעות שהגה ובנה גן יפהפה על שם עידו ושני חיילים נוספים במתחם הכלא סמוך ל'היכל הסוהר'.
"גן השלושה"
עידודו.
לפני 11 חודשים , שתיים עשרה וחצי בלילה , דפיקה בדלת והחיים שלנו השתנו לעד.
אתם ההורים של עידו הרוש ? כן – עידו נהרג בפעילות מבצעית.
נהרג - מילה שטומנת בחובה חורבן והרס, סוף העולם..
כמוך, גם אני הייתי ביחידה באותו יום, גם אני ראיתי את הכשלון בעיניים, את הבושה את ההלם הגדול את היהירות והבטחון העצמי המופרז קורסים יחד עם החומה והמצלמות המשוכללות של עזה.
גם אני הייתי בטוח שיש לנו יחידות מודיעין דמיוניות ושצה"ל לעולם לא יפקיר את אזרחיו. הלוחמים האמיצים שלנו עמדו על הגדרות ורק המתינו להיכנס והפיקוד העליון לא היה מוכן למה שנפל עליו.
ואתה עידו, לא המתנת למפקדים.. רצת והסתערת בלי פקודה מפורשת, זיהית סיטואציה , בנית את תמונת הקרב ויצאת להילחם. לא מפתיע, היית כל כך חכם ופיקח עד שחירפנת מורים, מחנכות ומפקדים רבים.
אני חושב עליך כל כך הרבה.. למעשה כל פעם שאני לא חושב על משהו אחר אני חושב רק עליך והשאלות אינן מרפות:
מה גרם דווקא לך להבין שמה שאתה שומע בש"ג זה ירי נק"ל? למה לא נכנסת לחמ"ל הממוגן והמתנת?
ממתי ידעת שנעמה לבד שם ושאתה חייב לחבור אליה? למה לא נכנסת עם מפעיל ה D9 למכולה ? הרי אמרת לו שייכנס כי יש מחבלים והוא ניצל, הוא דיבר איתי .. כמה נוחבות ארורים ושפלים ראית על המערבי וכמה ראית מדרום? איך הפחד לא שיתק אותך?על מה חשבת כשיובל נפל? איך ידעת להילחם ככה? ומאיפה לכל הרוחות אומץ הלב הזה? שאלות קשות שאין מי שישיב לי עליהן תשובה מנחמת.
לפני שהורידו אותך כאן לבור הבטחתי לך שלושה דברים : המשפחה שלנו, להנציח אותך ולדאוג שהנבלות שגרמו לך להיות גיבור ישלמו מחיר .. אני על זה!
משפחה שכולה באנגלית היא bereaved family.. לא בכדי האנגלית משווה את השכול לאומץ..
אמא ואני מתאמצים בכל יום ומצליחים לייצר שגרה טובה בבית, מדברים עליך המון, כל הזמן .. בלי חשש מנפילות.. עדיה הנסיכה עולה לכיתה ו' ובעוד שנה תתחיל בתיכון (עדיולי בתיכון היית מאמין), ילדה בוגרת, חכמה בטירוף ועצמאית כל כך. שתחגוג בשנה הבאה בת מצווש בהפקת ענק תהיה בטוח.
רותמיקי האלופה, חיילת למופת, שבוחרת להמשיך את המורשת שלך.. כבר עוד מעט נוגעת בקיר..
יש לך שתי אחיות נדירות והן כל עולמנו.
אני בטוח שאתה רואה את כל ההנצחה. לפעמים כבר אין לי יכולת לעקוב אחרי הדברים ובשביל זה יש לנו את אוריאני כלתי האולטימטיבית שממש עובדת בלזכור אותך ! הפנים היפות שלך מרוחים במדבקות, בשלטי גבורה וניצחון בכל הארץ, אנשים לובשים את החולצה של סיום הקמ"ט ועונדים את הצמיד והדיסקית שלך בגאווה.
ילדים ומבוגרים רבים כל כך קראו לעילוי נשמתך מאות פרקי תהילים ומשניות למרות שעל פי מה שאומרים כאן גדולי ישראל אתה נמצא ממש ממש צמוד לקב"ה – אגב, תעדכן את יוני וכל החברים שבכל קדיש וכל פעם כשאני מזכיר אותך אני מזכיר גם אותם וגם את החברים החדשים שזכינו להכיר במהלך השנה: עוז בן מירב, רום בן רחלי, ושיר בת אורי גיבורי וגיבורת ישראל.
הוצאת קורן (ההיא מהוצאת התנ"ך) בחרה 40 סיפורי גבורה מה 7.10 ואתה אחד מהם.. כל מי שקורא את הספר יום אחד באוקטובר ונחשף לכמות הגיבורים העצומים שהתגלו באותו יום רק מבין יותר ויותר על איזה נבחרת אתה נמנה..
בקרוב ממש יוצא לאור ספר פרטי על חייך, טל העורכת ואיילת הסופרת ראיינו חברים ובני משפחה רבים ואני בטוח שהספר יספר את סיפור חייך ויהווה מזכרת חיה וראויה לגיבור שכמותך.
המחזור המטורף שלך במכינה הרימו ערב בירה ונשירה לזכר יוני האהוב ולזכרך. לאחר 550 כרטיסים עצרו את המכירה ואני מאמין שבשנה הבאה יהיה גדול הרבה יותר. מיכה שטרית וארז לב ארי הגיעו בהתנדבות ושרו את השירים שכל כך אהבת, נועה וענבר שרו לכבודך שיר חדש, היה אוכל טוב ומלא מלא בירה .. בדיוק כפי שאהבת.
בעזרת דודי , אשר, יחיאל ובוריס התחיל ייצור בלנד של יין שיהיה על שמך, לא יין רגיל.. , היין מאוד מזכיר את היתיר שאהבת והוא יופץ דרך הרשתות לכל מי שיחפוץ להבין כמה אהבת והבנת ביין.
מצפה הרוש – ע"ש עידו הרוש שחנכנו אתמול במצפה רמון הוא עוד סמל לכך שאת סמ"ר עידו הרוש לא ישכחו לעולם, מונומנט עצום וכל כך מיוחד שהגה נתי זיו Nati Ziv אהוב ליבי ומשלב את כל מה שאפיין את שנותייך האחרונות : החיל, החטיבה, הגדוד הטנק ואפילו הפרלמנט.. (ואם הזכרתי את הפרלמנט, לא יכול שלא להזכיר את המחווה היפה של אסי כהן שהקדיש את ההופעה של שאולי לכבודך.)
באדיבות מיטל המקסימה, שמש צייר את דמותך עם הטנק על שער הכניסה לאורדן וכל מי שעובר שם מצטמרר ממש.
יחד עם עוד שני גיבורים, באדיבות משפחת כניפס האהובים נחנך גן השלושה בבית הכלא בקציעות.
אני עובר ביחידות צבאיות, בתי ספר, מכינות ומוסדות רבים ומרצה עליך בגאווה..
ובחודש שעבר יוסי וויקי אלמקיאס האהובים החליטו העניקו לבן שלהם את השם עידו יאיר..
יש לא מעט דברים נוספים וכולם כולם מרוכזים בדף המתעדכן ששקד הקימה על שמך בREMMBER .
חווינו שמחה גדולה בשבוע שעבר כשמעיין הציע נישואין ללינור ובע"ה יתחתנו בקרוב.
בפרשת השבוע- עקב, משה מתאר לעם ישראל למה כל כך אהבת את הארץ הזאת : כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: {ח} אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: {ט} אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת:
מיד לאחר מכן הוא מזהיר אותם : וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה:
לא מעט פרטים נחשפים ושורטים לי את הלב, עדויות על כך שהכל היה ידוע והיוהרה הגדולה גרמה למידע להיעלם.. הרי אפילו אתה בשיחות שלנו סיפרת לי עד כמה אתה מתוסכל מכבילת הידיים שלך ושל חייליך בהפס"דים.. כל כך חבל לי על חייך וחיי כל הפנים הצעירות שנגדעו בטרם עת בגלל פיקוד עלוב, יהיר ומנותק.
אני עדיין על מדים ונמנע מלהגיב כפי שהייתי רוצה אבל הי.. במרץ אני מתחפשש (עוד חושב לממש את הטיול שדיברנו עליו – לבד).. וכפי שהבטחתי לך: אקדיש את כל חיי לרדוף אותם, לוודא שלא יברחו מהאחריות שלהם ושאף חייל בעולם לא יאבד בגלל זלזול של מישהו..
המדינה שלנו לא בטוב וזה התפקיד שלך ושל כל החברים הגיבורים שלך למעלה.. תייצרו מצב אחר לעם ישראל, תגרמו לקב"ה להפסיק את הצרות שלנו, די הבנו את הרמז .. בקשו ממנו לפתוח לכל העולם את העיניים ולהבין שמדובר באמת בעם סגולה בעם נבחר, תגרמו לו לכפות עלינו אחדות ואהבת חינם – אנחנו לא מצליחים לבד.
עד שתתגשם ההבטחה מההפטרה שקראנו בשבת: כִּֽי־נִחַ֨ם יְהוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל־חָרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֤שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהוָ֑ה שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה׃
עידודו , תבוא לבקר בחלומות .. אני לא מצליח לבכות , תעזור לי.
אוהב אותך לנצח !
מחר אזכרה.
11 חודשים.
לא נתפס, לא מתעכל ולא מתקבל בשום צורה.
איך שהיית וחיית ועכשיו אינך.
יש שיר מקסים של בר צברי - Bar Tzabary
שנקרא אקורד שבור, יש בו משפט שריסק לי את הנשמה.
״ובטח גם הלילה
יתנגן אקורד שבור״
המנגינה שלך תתנגן בליבנו לנצח, אבל הלילה האקורד מרוסק.
איך ממשיכים? איך מכילים? איך מקבלים את חסרונך?
יש ששמים סטופר על האבל ומצפים שנעלה ונתחזק ויש שיודעים מהו הכאב המפלח הזה ששום סטופר לא יעצור.
עידודי שלי, אני מתגעגעת לשתות איתך, לשיר כשאתה מנגן, לתת לך נשיקות מציקות, לשאול אותך מתי תתחתן עם שיר, לשמוע כמה הספה שלי נוחה, לצחוק איתך על המצב ההזוי במדינה, לשמוע שאני זקנה, לקבל באהבה את הסתלבט שלך ושל יותם עליי, לאהוב אותך, להיות דודה שרופה ודודה מביכה…
אני רוצה לספר לך שמענן שלנו התארס ושתכריז על זה במיקרופון בגרוטראלי שלך ושתחזור.
תן לי כוחות אהוב שלי כי אני מרוסקת. 💔
דברתי על עידו בישיבת Flatbush שבניו יורק, זכות גדולה❤️
זהו סיפורו של סמ”ר עידו הרוש ז"ל.
עידו נולד והתחנך במצפה רמון, בן ליניב ושלהבת ואח לרותם ועדיה.
עידו שירת כמפקד החפ״ק של המג״ד בגדוד 77 בחטיבה 7 שהגיע אליה עקב הערצתו לאביגדור קהלני גיבור ישראל.
עידו אמנם עבר גיבוש חובלים ואת הסינונים לטייס אך ראש המכינה הקדם צבאית ״מנשרים קלו״ בה היה, מוקי בצר, אמר לו שאנשים טובים כמוהו צריך בגדודים ולאו דווקא בסיירות. זה הוביל את עידו התגייס למשימה ולהקים גרעין לטובת גיוס לשריון. כך הפך לשריונר ובהמשך למפקד טנק. בבוקר ה-7 באוקטובר, עידו סיים משמרת במוצב יפתח וישן. כשהתחילו האזעקות הספיק לדבר עם אמא שלו ולהרגיע אותה.
לאחר מכן שמע יריות והבין שהמחבלים מנסים לחדור למוצב. עידו ידע שחברתו הטובה מש״קית הת״ש, שמרה בש.ג לבדה. הוא מיהר לשם כשהוא רק עם בוקסר וכפכפים יחד עם הנשק, ועוד הספיק להזהיר בדרך חיילות רבות שיתחברו ובכך הציל את חייהן.
עידו הגיע לש.ג והספיק לחסל 5-6 מחבלים לפני שנפל.
בין הרבים שהגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה היה גם אביגדור קהלני אותו העריץ שאף ספד לו.
עידו השאיר למשפחתו את המסר שהפך לצוואתו:
“היום ארוך והחיים קצרים, נצלו אותם ואל תשכחו להנות בדרך
אוהב אתכם באמת..."
יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל🇮🇱🕯
שנהיה ראויים.
רותם הרוש וענבר אחייניות שלי, לב שלי.
געגועים עידו הרוש💔 אנחנו שבורים בלעדייך.
https://www.facebook.com/100009135872171/videos/1515985262614404
מצפה עידו הרוש של שפת המכתש❤️
מיקום בוויז :
נסיעה עם Waze אל מצפה עידו הרוש, נחל ערוד 14, מצפה רמון: https://waze.com/ul/hsv2wpgm1s
חנוך. אנו מציינים אתאזכרת ה11 חודשים לבן שלנו עידו הרוש הי"ד ששרת כמפקד טנק בגדוד 77 ונפל לאחר שחיסל מחבלים והגן בגופו יחד עם חבריו על מוצב יפתח באופן כזה שלמוצב לא נכנסו הנבלות מהנוחבה , לא חטפו ולא בזזו.
נשמח שתספר לציבור שהקמנו תצפית על שמו במצפה רמון, מקום הולדתו וחייו הצופה על המכתש שהוא כל כך אהב. נשמח שתעלה את הדברים ואת המיקום כדי שכמה שיותר אנשים יגיעו ויכירו את עידו, אחד מגיבורי ישראל. זה יעזור לנו לדעת שאנחנו לא לבד. ושזכרו של עידו שכל כך אהבנו קיים.
נסיעה עם Waze אל מצפה עידו הרוש, נחל ערוד 14, מצפה רמון: https://waze.com/ul/hsv2wpgm1s
"להנציח אותו עד סוף חיי": מצפה הוקם לזכרו של סמ"ר עידו הרוש, גיבור הקרב במוצב יפתח >> cutt.ly/GeT2X4uN
צילום: באדיבות המשפחה
מכתב שכתב רלכ"א - ראש להק כוח אדם בחיל האוויר.
המכתב נשלח לכלל משרתי החייל.
מרגש 😢💛
מלאך שלנו שנה בלעדייך💔
https://www.facebook.com/100023574502565/videos/pcb.1683104672485333/536249765794277
רותם האחות של עידו הרוש ז"ל
בן דוד , אח , שותף , חבר 🥀
שנה עברה מאז היום הנורא שהגיע למשפחה שלנו.
זכות שלי להיות ביום הזה במוצב שלך, איפה שהיית, אכלת, ישנת, נלחמת ונפלת בגבורה!
שנה של זכרונות בלי סוף, של מחשבות קשות במהלך היום יום ושאלות לא עוצרות של אם היית עושה ככה או עושה ככה .
היית לוחם עם אומץ מטורף - לרוץ לתוך היריות, לנהל את הקרבות, להרוג כמה מחבלים (5-6) שהגיעו מכל מקום והקיפו את המוצב וכל זה עם בוקסר וכפכפים .
אבל זה היית אתה וגם עוד מאה פעם היית עושה את אותו הדבר ולוקח את אותן ההחלטות..
ששואלים אותי על הצמיד או השרשרת ישר אני מספר את הסיפור בגאווה של החיים!!
מצדיע לך אחי האהוב , לוקח על עצמי כל פעם עוד משהו קטן ועוד משהו קטן לעילוי נשמתך למרות שאתה במקום הכי גבוה שיש!
מתגעגע ים גיבור ישראל ה׳ יקום דמך
טקס זיכרון במיתר🥀 יניב אבא של עידו קורא קדיש💔
https://www.facebook.com/61559659831101/videos/1041707961298351
בערוץ 12 ובידיעות אחרונות.
מצפה עידו הרוש🥀
נסיעה עם Waze אל מצפה עידו הרוש, נחל ערוד 14, מצפה רמון: https://waze.com/ul/hsv2wpgm1s
https://www.facebook.com/61559659831101/videos/pcb.122137960244321994/565115329278799
עידו הרוש ז"ל נהרג ב-7 באוקטובר בקרב על מוצב "יפתח" כשהגן על חברתו, רב"ט נעמה בוני ז"ל, ששמרה לבדה בש"ג.
משפחתו הקימה לזכרו מצפה עם פסל מיוחד, עשוי מחלקי טנק, שמשקיף על מכתש רמון - בלב המדבר שאותו עידו כל כך אהב. "כשאני מגיע למצפה אני מרגיש בעיקר שבר גדול", אומר אביו, "כשאני רואה את קריעת הפלדה - זה מזכיר לי איך הלב שלי קרוע"
עידודו.
עוד דרך מופלאה להנציח אותך..
היה מרגש, שמח, קשוח ובעיקר עצוב שלא אתה הנהג...
Grutarally - גרוטראלי
המסע לזכרו של עידו הרוש ז"ל.
וכמו תמיד, כשמתפזר האבק תרתי משמע אתם אלה שיודעים לזקק במילים את החוויה. כך מסכם פיני הרוש דודו של עידו את המסע.
לחבורת האנשים ,
חברי מועדון הגרוטראלי המקסימה והמיוחדת - תודה גדולה.
גרמתם לי לפחות, כאחד שמכיר שטח, להבין כמה אני לא יודע.
חדוות הפשטות, נועם הביצוע, מסירות הקבוצה והמקצוענות הייחודית בהוכחה שרכב זקן הוא כמו יין משובח שנותן בראש בשטח אתגרי, כמו דיפנדר צה״לי. טוב, לא ממש…הרי הוא יוצא חבוט ומשאיר שיירי מתכת לאורך המסלול אבל מסמן נחישות, ענווה והכי חשוב שמחת חיים מקסימה, של האיש והמכונה.
עידו התאהב בצדק, הוא היה מיוחד במינו וידע מה הוא עושה ובמה הוא בוחר במסלול חייו. לא בכדי הוא בחר גם בכם.
כל הכבוד ויישר כח לכולכם. חג שמח אנשים יקרים מאוד!
ואנחנו נאמר לכם, משפחת הרוש:
תודה על הזכות שקיבלנו מכם להכיר ולהנציח את עידו דרך הגרוטאות, זכינו להכיר משפחה נפלאה וחזקה. בטוחים שבכל פעם שנצא למסע בנוף הנפלא של מכתש רמון נזכור אותו תמיד.
תודה ענקית על התמונות שצולמו על ידי צלם המסע Alon Levite
https://www.facebook.com/profile.php?id=61559659831101
Yaniv Harush
#חרבותברזל
יינות לזכר גיבורי ישראל שנפלו במלחמת חרבות ברזל. משפחות הנופלים ביקשו להנציח את יקירם שנפל 💔. כל בקבוק מספר את סיפורם של אלו שנתנו הכל כדי להגן עלינו. בהזמנת יין מהסדרה המיוחדת הזו, אתם לא רק נהנים מיין איכותי, אלא גם מכבדים את זכרם של גיבורי ישראל.
הצטרפו אלינו בהוקרת זכרם ורכשו את היין היום באתר.
גם עידו הרוש מונצח ביין שהוא אהב כל כך
https://www.facebook.com/wineandfriendsIL/videos/496608970065532
כל הטסים באל על בחודש דצמבר יקבלו את העיתון במטוס ויראו כתבה על 'מצפה עידו הרוש '
זוכרים את עידו תמיד❤️
ברק בכר בסוף המשחק אתמול מספר על גבורתו של עידו.
https://www.facebook.com/61559659831101/videos/1111260663747780
שנה גדושה ועמוסה והופכת ושוברת לחתיכות הכל בה השתנה מקצה לקצה והיה בה הכל אבל הכל עוד כל כך ריק .השביעי באוקטובר . יום הולדת .
כל שנה עד השנה חגגתי את שלי ב1 לספטמבר אבל החל מהשנה השביעי באוקטובר הוא יום הולדת.
לא כזה עם בלונים ועוגה , אבל כזה שכל החברים מתכנסים בו , עידו השנה לא בירך אותי ליום הולדת ..
וזה כמו חץ בלב בכל פעם שבטעות המחשבות יזלגו לשם . כמה הוא חסר , כמה חלל ריק השארת , כמה אני שונאת להכנס לחדר שלך , ושונאת את עצמי החדשה של אחרי השביעי באוקטובר , שכבר שנה לא פנו אלינו בעידו ורותם או ברותם ועידו .
שלכל כך הרבה סביבי יש את מה שלי אין כבר ואני שונאת לקנא , שונאת שאין לי יותר אח גדול ושונאת להיות אחות גדולה . הלוואי ויכלתי לריב עם עידו , באמת לא משנה לי על מה רק שיהיה פה , כי החוסר הזה חונק את הגרון , ואני לא מסוגלת לשמוע שמבטיחים שזה יהיה יותר טוב, שיהיה לכאב איזה מנוח כי לא יהיה , ואף אחד לא יכול להחזיר לי אותך , לא אותך ולא את שאר הגיבורים שאיבדתי במלחמה הזאת , ואני מצטערת עידו אבל הכל אותו דבר , ועדיין לוקחים החלטות גרועות, והחטופים עוד לא בבית , והצפון בוער , והאהוב שלי וחברים שלי מהבית ומהצבא עוד נלחמים שהדברים זזים בקצב איטי מדי . גם שנה אחרי זה חיילים מתים מוות מיותר כי אף אחד לא לוקח את עצמו בידיים , ומי ששורד , יאלץ לסחוב כאב וטראומה ואת החוסר והגעגוע לחברים לחברים שאיבד , ואחר כך להתחנן שיסתכלו עליו ושמשהו כבר יתן לו עזרה .אתמול ניצלתי בפיגוע במרכזית , פחדתי למות כל המדינה מפוצצת באנשים שמפחדים למות .
והעם קרוע, והלב שבור , וכולם בחרדה ענקית ומפחדים מכל רעש חזק , מאופנועים , מכל רכב עם חזות קצת חשודה , מאזעקות , טילים ממדינות אויב , כטב״מים ,משיחת טלפון מפתיע ובעיקר בעיקר מדפיקה על הדלת . זאת השנה הכי גרועה שידענו , שידעתי . אני רק מתגעגעת אליך , ובוכה שוב ושוב כי לא תחזור , רק מתפללת לא לאבד עוד קרובים וחברים כי הלב לא יכול כבר להכיל . סליחה אחי שאנחנו לא מלוכדים ולא חזקים ביחד על קדושת הארץ שבעדה רצת לתוך התופת והשארת את כולנו שבורים .
בשבת האחרונה לקחתי חלק בהפקת מסיבת טבע
כמובן שהדבר החשוב ביותר שהיה לי בראש הוא ליצור שם מרחב הנצחה . הקמנו שולחן עם סטיקרים תמונות וצמידים של עידו
סיפרתי את הסיפור לכל מי שרצה לשמוע והתעניין וכל הצמידים והסטיקרים שהיו נלקחו 🙏
לא נשכח ונמשיך להנציח לנצח 💔
בסירטון שהפגיש אותי עם הסיפור, דודה של עידו צורחת באמוק ברכב שמקפץ לו באגרסיביות בשטח: ״עידו יא ילד זבל, איך הבאת אותי לפה?״
אני לא יודע איך עושים את זה, אבל ככה המשפחה הזאת החליטה לקום בבוקר. עם חיוך. לכאוב בפנים ולהמשיך הלאה עם החיים האלה - לקחת מהם את כל הטוב שאפשר למשוך.
יניב הרוש ממש ״התייצב״ אצלי להקלטה. זאת הפכה להיות משימת חייו לבוא ולספר על כל מה שהיה עידו ומה שהוא כבר לא יספיק להיות. המילה ״להנציח״ נראית לי תמיד קצת גדולה מדי ודרמטית, ואני בסך הכל התרגשתי לשבת שעה עם יניב הכריזמטי ולשמוע אותו מספר את סיפורו המרתק של עידו, שנפל ב-7.10 ואת סיפור המסע שקם לזיכרו - כאילו נתפר במיוחד בשבילו, רק שהוא לא היה נוכח שם בגופו.
הגרוטראלי הוא מפעל שעומד בפני עצמו. הרעיון לקחת דווקא את הפשטות של המכונה, את ההיפך ממה שבדרך כלל מייצג רכב שנוסע בשטח קשה, הוא מקסים. המכונה הופכת תלויה באדם והאדם הוא בעצם קבוצה של אנשים שתלויה יותר במיומנויות האנושיות שלה - אם בנהיגה ואם בחילוץ וכמובן במשיכה - הם מושכים שם לא מעט את המכוניות.
מתוך המסעות ה״רגילים״ שלהם, אנשי הגרוטראלי יודעים לקחת פרוייקטים חברתיים אמיתיים ולשמש בסיס ותמיכה לקבוצות של אנשים שמקבלים מהם רוח גבית אנושית מופלאה. כך נולד גם המסע לזכר עידו הרוש ז״ל, שיריונר שגם הוא היה אחד מאלה שעמדו מול גלי המחבלים, במקרה שלו עם גופיה, כפכפים ונשק. עידו, היה חולה הגה וחלם לקחת את הגרוטאה שלו לאחד המסעות האלה, רק שהוא לא הספיק בעצמו.
זאת היתה שעה לא פשוטה של עצב וגם אופטימיות, של כח וגם חולשה. שמח שיש לי הזדמנות להביא את הסיפור הזה במארג המסעות של הפודקאסט. פרק 42, פרק אחר לגמרי מכל מה שהיה בעבר. פרק של זיכרון והמשכיות, פרק שמביא יופי אנושי שכל כך מאפיין את עולם המסעות.
תודה רבה לאלון לויטה - צלם, על התמונות שהביא מהמסע הזה ואיפשר את השימוש בהן.
תודה גם לחגית זיידנר - על החיבורים.
״לטייל בקלילות״ - קישורים לפודקאסט בכל הפלטרפורמות:
ספוטיפיי
https://open.spotify.com/show/4wkQh9PDiQrUz2e3ukwEts
אפל
https://pod.link/1697737934.apple
יוטיוב (עולה טיפה בעיכוב)
https://www.youtube.com/playlist...
פלטפורמות נוספות
שלהבת הרוש האמא של עידו הגיבור ♥️♥️
מתכוננים למרוץ ה-7 !
מרוץ 7 ק"מ על שפת מכתש רמון לזכר חברנו האהוב סמ"ר עידו הרוש, בן חטיבה 7, גדוד עז 77 , שנפל ב7. באוקטובר. המרוץ ביום שלישי ב11.3 יא' באדר. 8:30 בגן הפסלים,מחכים לכם!! נרשמתם? [https://docs.google.com/.../1RaNBUoPcx4gd.../edit...](https://docs.google.com/forms/d/1RaNBUoPcx4gd_caLoiZZQfAjePHcYgbNO4SmMQuY0A8/edit?hl=he&fbclid=IwZXh0bgNhZW0CMTAAAR0MLJBFdQXiGqiD1MLyd1cPrbBHi8Y9ybV1T4HilgBdD_RsXhx20459GLU_aem_ykStMdzoFKTfucc1br1y4w) לפרטים ושאלות: 0587204653
לא נפסיק להנציח אותך 💔
תמיד ננציח אותך אהוב שלנו 💔
פרויקט מרגש במיוחד ותודה לשי קופיטמן מאיש הטבק בבאר שבע שבחר להנציח את עידו שלנו🩷
ביום ראשון הקרוב יפורסמו על 80 אוטובוסים פניהם הטהורים של הלוחמים היקרים הללו יחד עם צוואתם (ציטוט אישי המיוחד להם)
תודה לכל מי שלקח חלק...
ההרשמה מס' 1 יצא לאוויר...
אם תהיה היענות מעוד בעלי עסקים, נצא עם עוד אוטובוסים נוספים בע"ה...
שנזכה יחד לעשות רק טוב בעולם
ושנהיה ראויים להם... 🇮🇱
בתקופה שלפני גיוסנו לצה"ל, צריך לזכור את האירועים הקשים בשביעי באוקטובר, ולזכור את מורשתם של החללים שנפלו בהגנה על הבית.
שוהם וייטר מספרת מראות עיניה על התקופה מאז השביעי באוקטובר, המסר לקראת ימי הגיוס, והסיפור שבחרה להזכיר סיפורו של סמ"ר עידו הרוש הי"ד, טור אישי.
אין ספק שהשנה וחצי האחרונות חיזקה אצל רוב בני הנוער את שאלת ה״למה אנחנו עושים את זה״ ובעיקר את הרצון להתגייס לשירות משמעותי כל אחד ביכולתו, את ההבנה שאין לנו מישהו אחר שיגן עלינו בשבילנו, שעכשיו תורנו לשמור ולהגן על הבית.
עבורי ועבור החברים שלי המלחמה שינתה את תפיסת העולם שלנו, להשתדל לנצל כל רגע ולקחת מכל רגע ורגע חוויות ותובנות לעתיד כי התחזקה בנו ההבנה שאין לדעת מה יהיה מחר, ומשתדלים לשמור על האופטימיות ולראות גם את הטוב בתקופה כה קשה.
כן לפעמים זה קשה כי ברוב הפעמים כשמדברים איתנו על השנה וחצי האחרונות מתעסקים בעצב ובאסון, וברור לנו שתמיד צריך לזכור את האסון שנפל עלינו באותו היום, את הנופלים, הנרצחים ולהתפלל לשובם של החטופים.
אנחנו כבני נוער מנסים להכניס כמה שיותר אופטימיות בשיחות האלה, משתדלים תמיד לראות גם את האור בתקופה קשה כמו זו, ולשמור על מורל גבוה ומחפשים דרכים להנציח את הנופלים והנרצחים, זוכרים שמאחורי כל סיפור גבורה של נופל או נרצח יש אדם עם סיפור חיים שלא רצה להיות גיבור.
הסיפור של עידו הרוש הי״ד נכנס לי עמוק ללב, עידו הרוש הי״ד ,נער שרק מלראות את התמונות שלו אפשר לראות את הטוב בעיניים, עידו היה נער טוב לב, מצחיק עם מלא שמחת חיים וזיקה לארץ.
עידו היה חניך במכינה הקדם צבאית ״מנשרים קלו״ שבמעגן מיכאל, עבר את כל המיונים לטיס ובחר לוותר על הגיבוש, וכן גם סיים גיבוש חובלים ולמרות שהיו פתוחות בפניו כל יחידות העילית בחר לשרת בשריון בעקבות גיבור ילדותו אביגדור קהלני, ומנהל המכינה מוקי בצר מקים יחידת שלדג ומפקדה הראשון.
עידו התגייס ב15 בדצמבר 2021 לשריון והחל במסלול ״כוכבים״-ייעודי לקצונה בשריון וכשהגיע לסוף שלב התעסוקה המבצעית התלבט אם לצאת באופן מיידי לבית הספר לקצינים או להשתבץ לתפקיד פיקודי.
לבסוף החליט עידו לעלות לגדוד 77 אליו תכנן להצטרף מרגע גיוסו ולחבור לאימון בצאלים ולאחר מכן לקו בעזה, ״על מנת להיות קצין ומפקד," הסביר למשפחתו, "ראוי להתנסות בלחימה מבצעית ולהכיר היטב את הפן הזה בטרם ממשיכים לפיקוד גבוה יותר."
בסוף המכינה התבקשו החניכים לכתוב משפט להמשך ועידו בחר לכתוב לחבריו את המשפט ״היום ארוך, החיים קצרים, נצלו אותם ואל תשכחו להנות בדרך, אוהב אתכם באמת, הרוש״.
את עידו, יש לזכור לפי הנער שהיה, לקחת השראה משמחת החיים שלו ,החיוך שהיה מרוח על הפנים, וכמובן כגיבור שהיה ולהודות לו ולכל החללים על מה שעשו למעננו.
הי.
בע"ה אעביר הרצאה על עידודו בלוס אנג'לס.
שתפו עם מכרים / משפחה באזור.
מנציחים תמיד💔
משחק של חיפה אתמול❤️
בואו להיות חלק ממשהו גדול!
ספר "מנגינת חיים" לזכר הנופלים
יצאנו לשבוע גיוס סוכנים!
מה זה דורש? פרסום בשבוע המיועד ולהיות נקודת חלוקה לספרים!
עבודה קטנה עם משמעות ענקית!
רוצה עוד פרטים? מוזמן לפנות אלי- עוז צוקרמן
רוצה להיות סוכן?
מרכיבים (כ-12 יחידות):
לבצק : 2 כוסות אורז עגול
1/2 כפית מלח
1 כף שמן
מים לבישול האורז
למילוי:
300 גרם בשר טחון
1 בצל קטן קצוץ דק
חצי כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
חצי כפית כמון
(אפשר גם מעט פטרוזיליה קצוצה אם אוהבים)
לטיגון: שמן חם עמוק
אופן ההכנה:
שוטפים את האורז, שמים בסיר עם מים (יחס של 1:2.5), מלח ומבשלים עד שהוא רך מאוד.
מסננים אם צריך, ואז מועכים אותו היטב עם כף או מועך פירה עד שמתקבלת עיסה דביקה ואחידה.
מוסיפים כף שמן ולשים עוד קצת בידיים. אם קשה לעבוד איתו – אפשר לטחון במעבד מזון לקצת זמן.
מטגנים בצל עד הזהבה, מוסיפים את הבשר והתבלינים ומבשלים עד שהבשר מוכן. מצננים.
מרטיבים את הידיים, לוקחים חתיכה מהאורז, יוצרים גומה קטנה, ממלאים בכפית מהבשר, וסוגרים בעדינות לצורת אליפסה או כדור. מהדקים טוב שלא יתפרק בטיגון.
•מחממים שמן בסיר קטן או מחבת עמוקה.
•כשהשמן חם, מטגנים כל קובה עד שהיא זהובה מכל הצדדים.
מעבירים לנייר סופג.
בתיאבון❤️❤️
https://www.facebook.com/reel/697155679559266
העוגיות שעידו אהב
כתבה מרגשת בגל״צ בה חבריו של עידו למכינה משתפים על החוויות, החלומות והצחוק עם עידו ויוני
חברים,
אנחנו משתתפים בבניית מרכז תורני לזכר עידו: בית כנסת, אולם שמחות למעוטי יכולת ובית מדרש.
מחפש קשר לקרנות צדקה/פילנתרופיה, לפילנתרופים או בכלל לאנשים בעלי יכולת כלכלית גבוהה ורצון להתחבר למעשה גדול.
אם אתם מכירים, אנא צרו קשר בפרטי.
משתתפי מרוץ באר שבע🏃🏃♀️
מחר אהיה במרוץ ( לא רצה 🙃 ) עם פינת הנצחה לעידו הרוש הי״ד, אחייני האהוב.
בואו לשמוע עליו ועל גבורתו ואם זכיתם להכיר אותו נשמח שתשתפו🩷
נתראה מחר החל מ-17:00 בספורטק, פארק נחל באר שבע.
מרוץ נחל באר שבע🏃🏃♀️
הגעתי לספר על עידו, יצאתי עם כוחות.
תודה לכל מי שעצר, שאל ובחר לרוץ עם עידו.
היו עוד מלאאאא אבל לא הספקתי לצלם🩷
מחנה גלילות
תחקיר מוצב יפתח..
מתוך הררי החומר המודיעיני, התמונות והסרטונים, מסכם לך בקצרה :
א. יחידת העילית של נוחב'ה חטיבה צפונית , גדוד ג'באליה מגיעה במספר גלי תקיפה עם פ"מ מסודר מתוך הבנה שמדובר על מחנה חשוב ואסטרטגי. הפקודה היא לכבוש, להרוג , ולשבות כמה שיותר חיילים ולהמשיך הלאה לאשקלון.
ב. אתה לא מופיע בשום שבצ"ק ולמעשה לא בכונונות לאף צוות תגובה.
ג. המתחקר:
" 27 מחבלים מזוודים הם אתגר מורכב לפלוגת חי"ר סדירה.. בוודאי לשריונרים "
אתה אפילו לא רובאי 7..
ד. המתחקר: "מחנה יפתח נחדר אך לא נכבש בזכות חתירה למגע, אומץ לב, רעות ולחימה נחושה על מרחב הש"ג".
ה. המתחקר: " יציאה מהירה של עידו הרוש ז"ל לעמדת הש"ג השפיעה מהותית על תקיפת המחבלים תוך חתירה למגע"
ו. המתחקר: "אי הצטרפות של לוחמים (פלוגה....) ללחימה הנה התנהגות שאינה ראויה ופגעה ביכולת להתמודד עם כמות גדולה של מחבלים"
מפקדים הודחו...
ז. המתחקר: "ראוי לציון
עידו הרוש על רעות, חתירה למגע, נחישות ואומץ לב"
"מעטים מול רבים קלאסי..."
מה עוד נותר לי לספר לך על קרב הגבורה שלך..?
לא היית בכוננות אך יצאת ראשון בלי פקודה מתוך תחושת רעות וחתירה למגע, נלחמת במשך 50 דקות כשאתה מחליף מחסניות מהווסט של נעמה.
לא כל מי שהיה צריך לקום, באמת קם ונלחם..
יואב, יובל, נעמה , עילאי, נתנאל, טל ואתה נפלתם בקרב הבלימה אך הצלחתם להתיש את המחבלים ששרדו את הקרב, הם היו מותשים והעדיפו לברוח חזרה לעזה.
כל תוצאה שונה בקרב הזה הייתה מביאה אסון ליושבי המחנה, לגזרה כולה ולעיר אשקלון (לדברי המתחקר).
לא הופתענו.. ועל אף שידענו, שמענו ולמדנו מאז היום הארור ..
עדיין, כל מילה שיצאה מאנשי התחקור, מפקדי הגדוד והחטיבה ומראש אכ"א האלוף דדו בר כליפה רק מעצימות את ההילה ששזורה מעל ראשך.
גיבור לא נמדד בכמות האויבים שהפיל אלא בכמות החיים שהציל.
הלב מתמלא בגאווה גדולה ומתרוקן שוב באותה המהירות שהתמלא.
תבוא לבקר אותי עידודו..
הייתי הערב במצפה רמון, באתי כדי להופיע לתושבי המקום שעשו מאות ימי מילואים. היו שם גם פצועי מלחמה גיבורים ובשורה הראשונה ישבו יניב ושלהבת הרוש שאיבדו את בנם עידו שנפל בשביעי לאוקטובר בקרב גבורה. אמרתי להם שלראות אותם צוחקים היה שווה שעתיים וחצי נסיעה לכל צד. יש הרבה טוב בעם שלנו. הלוואי ויהיו גם יותר בשורות טובות.
צילום תמונה: ראש המועצה החמוד שלהם.
שבת שלום מהסאלר בבוליביה🩵
חושבות ומתגעגעות להרוש מאוד, הרוש ויוני איתנו בכל מקום! בלב ובמחשבות תמיד
חיבוק חם לכולם, תשמרו על עצמכם בתקופה המשגעת הזאת חושבים עליכם פה הרבה❤️🩹
אז אחרי שאשתי ואני חזרנו מטיול של שלושה וחצי חודשים ופיזרנו ברחבי המזרח עשרות מדבקות בשביל להפיץ את האור של אחי האהוב שלא שוכח ממנו בשום יום❤️
חשבתי שישמח אתכם לראות מעט מהמקומות המרהיבים שעידו מודבק בהם, המדבקות הודבקו בהודו, תאילנד ויאטנם ונפאל.
עידודו,
הרבה אירועי הנצחה זימנת לי מאז שנפלת.
אנחנו עומדים בהבטחה להנציח אותך תמיד.
ועם כל זה, לא האמנתי אף פעם שאשב לצד גיבור ישראל, גיבור מלחמת יום הכיפורים, אביגדור קהלני וביחד נדבר עליך ונספר על גבורתך המיוחדת.
מודה לשלמה רז על העבודה המדויקת והרגישה.
אגב עידו, ההבטחה לחשוף את כל מי שהפך אותך לגיבור ולחייב אותו לשלם את המחיר הראוי עדיין בעינה עומדת.
הגעגוע אליך מרסק לי את הלב ומה שמחזיק אותי נושם מלבד רותם עדיה ואמא זה הפצת סיפור גבורתך!
הופעה של טונה וממשיכים להנציח אותך עידודו בכל הכח🩷Tuna - טונה
גם ראש הממשלה ששמע כל כך הרבה סיפורי גבורה, נלחם בעצמו ושלח לוחמים לקרב נפעם והתרגש היום מסיפור גבורתך.
תזכורת קטנה: יש עוד רבים שזוכרים. אנחנו לא לבד. והגיבורים שלנו ראויים לכל הוקרה, בכל יום מחדש.
תודה לכם
חברים שלי שהיו רוצים שנחגוג את החיים כל יום ויום!!
מקווה שתבואו לקחת חלק באירוע המיוחד הזה❤️
ומוזמנים לשתף כדי שיגיע לכל מי שאי פעם הם נגעו בו!!
*🍻בירה ונשירה חוזר-🍻*
*לזכר יוני גולן ועידו הרוש ז"ל*
⏰ *28.8 17:00-23:00*
📍 *מגדל המים ישוב מתן*
את יוני ועידו הכרנו במכינת מנשרים קלו לפני ארבע שנים ומאז דרכנו לא נפרדו.
גיבורים אמיתיים שנפלו בקרבות בעוטף ב7.10
החברים הכי טובים,
אנשי מוזיקה, צחוק ואהבה- מסוג האנשים שנכנסים לך ללב ונשארים עמוק בפנים.
אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו,
לזכור ולהנציח אותם כמו שהם היו רוצים, להנות, לשתות קצת בירה ולחגוג את החיים🫶🏼
יניב היקר והאהוב בריאיון אצל איילה חסון🩷
סליחות במצפה עידו, מוזמנים באהבה
בבוקר ה-7.10 גבריאל טימנצ'קו היה מפקד כיתת הכוננות במוצב יפתח שסמוך לבסיס זיקים. יחד עם נתנאל יאנג ז''ל, עידו הרוש ז''ל, יואב מלייב ז''ל, נעמה בוני ז''ל, יובל בן יעקב ז"ל ועילי בר-שדה ז"ל, הגנו בגופם על שלמות המחנה מול עשרות מחבלים. יחד עם לוחמים נוספים שהגיעו במהלך היום הצליחו לשמור על הבסיס, על החמ"ל שתיפקד לאורך כל אותו יום ללא הפסקה, ועל עשרות החיילים שהיו במחנה ללא נשק. זה הסיפור של בוקר האסון במוצב יפתח - המוצב שלא נפל.
סליחות במצפה עידו הרוש הי״ד.
לילה של חיבור ותפילה לעילו נשמת הגיבור הקדוש עידו.
היום במצפה רמון פגשתי את יניב הרוש, מנכ״ל המועצה החדש במצפה רמון.
יניב הוא אביו הגאה של סמ״ר עידו הרוש, הי״ד.
בשבעה באוקטובר, כשהמחבלים היו בדרכם למוצב יפתח, עידו, מפקד טנק בגדוד 77 של שריון, קפץ בכפכפים, בוקסר ונשק לש.ג כדי להציל חברה מהבסיס ששמרה לבדה.
קרוב לשעה הוא ניהל יחד עם חבריו לנשק קרב הירואי מול 27 מחבלים, שבסופו הצליח לחסל יחד עם חבריו כעשרים מהם. כך הם מנעו את כיבוש המוצב והציל כמאה חיילות וחיילים. אך לצערנו, מאותו קרב הוא לא שב.
יניב, ששירת בקבע שנים רבות עד לאחרונה שסיפר בגאווה על גבורת בנו ועל כמה אהב את המדינה שעליה נלחם ולמענה נפל.
רוחו של עידו הגיבור תלווה את עם ישראל עוד דורות קדימה, גם כשאנו כולנו כבר לא נהיה פה, כממשיך דרכם של לוחמי יהושע בן נון ויהודה המכבי.
יהי זכרו של עידן הרוש ברוך ונצור בלב האומה לעד.
התאפקתי. באמת.
לא כתבתי כמה אני שונאת את החגים בלי אבא שלי, בלי עידו.
התאפקתי גם לא לכתוב כמה אני מאמינה בעד הניצחון, אבל יודעת שאין מצב בעולם שזה יקרה, לא אצלנו.
ואז ראיתי מ״פ וולקן וידעתי שוולקן זה גדוד 77, הגדוד של עידודי.
ולא בא לי להתאפק יותר.
הגיבורים האלה הולכים במודע לעיר של מוות.
והפוליטיקאים שולחים אותם לשם.
אז נכון שהם חיילים.
אבל אם עוד רגע תהיה עסקה אז למה? למההההההההההה?
באמת שהנפש שבורה והלב מרוסק 💔🥀😔
סליחה נתנאל פשוט סליחה.
עידודו,
היום אנחנו ברגשות מעורבים..
מצד אחד שמחה גדולה ממש שהחטופים חוזרים הביתה עם תפילה גדולה שעוז דניאל הי"ד חוזר לקבורת ישראל ..
מצד שני עצב גדול.. עצב על כך שאתה לא תחזור לעולם , על כך שאתה השארת את חייך בגבול עזה הארורה.
אני בטוח שאם יכולת, כמו חבריך הגיבורים שקמו מה7.10 היית ממשיך : מתמרן, נלחם, מוביל ועושה כל מה שאתה יכול כדי לשמור על חייליך במעלה ראשונה וחותר להבאת חטופים גם במחיר חייך.
היום משפחות החטופים שמחות, כל כך שמחות שהן אפילו לא אומרות לך תודה .. לא לך ולא לכל חבריך הגיבורים שנהרגו במטרה להחזיר את יקיריהן.
לעומת זאת הן מודות לעינב צנגאוקר, למחאה האגרסיבית, לדונלד טראמפ, לקושנר, לוויטקופ ואפילו לביבי ולקב"ה שומו שמיים...
לך ולחבריך לא צריך להגיד תודה.. מאוד טריוויאלי שנהרגו כאן עשרות חיילים שהלכו להביא להם את הילדים.
אני לא יודע איך יראה הסכם הכניעה הזה.. הוא מביא את החטופים ברוך השם אבל משחרר את גדולי הרוצחים המתועבים שלצערנו כמו סינוואר לא ירשמו לחוג מקרמה או קרמיקה בשובם הביתה.. כבר עכשיו הם טוענים שהם לא יודעים איפה כל החללים קבורים ושזה ייקח זמן אבל בינתיים אנחנו נסוגים.
כל מי שמכיר אותך ואותנו יודע מה עשיתם חבורת גיבורים, מעריך ומכבד ואומר תודה .. הגדולה היא להגיד תודה למי שאתה לא מכיר.
אז אני אומר להם תודה: לזמורה, לסעדיה, לבוזגלו לריף לנבו, לרומצ'י ולעוד מאות חיילים שאני לא מכיר . אני אומר להם תודה ואני אומר תודה למשפחות שלהם ושולח להם חיבוק חזק ומנחם (מאחד שיודע..)
אבל יותר מהכל, היום אני אומר תודה לך .
בזכות אלה שנלחמו עד הרגע האחרון
בזכות 915 ששילמו בחייהם 😪
לזכרו של עידו הרוש הי"ד
*האדם שבטנק ינצח*
אהוב שלנו💔🥀
יש רגעים שבהם השמחה של אחרים צורבת את הכאב שלנו.
שנתיים עברו ועדיין לא מצליחה לנשום באמת.
תזכרו אותם. את אלה ששילמו בחייהם כדי שאחרים יחיו.
אני רואה את התמונות, את הסרטונים, את דמעות ההקלה, את המשפחות שמחבקות שוב, את הלבבות שנפתחים אחרי תקופה ארוכה של פחד ושל חוסר ודאות.
אני שמחה בשבילם. בשביל כל אחד מהם.
כל נשימה שחוזרת, כל ילד שחוזר, כל אם שמרגישה שוב את החום של הבן שלה זה נס.
נס של חיים.
אבל בתוך כל השמחה הזו, יש גם כאב עצום.
כאב שאין לו מנוחה, אין לו הפוגה, ואין לו סוף.
אנחנו נשרפים פה.
הלב שלי נשבר שוב ושוב, כי הילד שלי לא יחזור.
הילד שלי לא יחזור הביתה, לא יקבל טיפול פסיכולוגי, לא ילמד איך להמשיך.
המשפחה שלי לא תשלים מעגל, לא תתאחד, לא תחזור להיות שלמה.
תשמחו, זה טבעי, זה אנושי, זה נכון.
אבל גם תזכרו.
תתחשבו.
בין כל החיבוקים והחגיגות תזכרו את אלה שלא זכו לחזור.
תזכרו את הבנים ואת הבנות שלנו
שנלחמו, שהסתערו, שנתנו את כל מה שהיה להם כדי שאחרים יחזרו.
הם כבר לא כאן.
אז כשאתם שמחים, תתנו מקום גם לשקט.
לזיכרון.
לדמעה.
לאלה שאין להם על מי לשמוח היום.
קצת תזכרו.
בשבילנו.
כי אנחנו חיים את ההיעדר, את החוסר, יום אחר יום, ולא מפסיקים לזכור.
כל יום אני חיה עם האין...
עם הצחוק שלא ישוב,
עם השיחות שלא יתקיימו,
עם החדר שעדיין מחכה לו.
כל נשימה מזכירה לי מה אין, וכל דקה מנציחה עוד קצת את החיים שלא נחוו.
ולמרות הכול, אני ממשיכה לחיות, לזכור, ולאהוב אותו בכל רגע.
שלהבת 💔
אמא של סמ״ר עידו הרוש הי״ד מפקד חפ״ק מג״ד שנפל בקרב גבורה במוצב יפתח בכ״ב תשרי התשפ״ד
26 אבות שכולים, שאיבדו את ילדיהם ב-7/10 וב"חרבות ברזל", פותחים את ליבם בתערוכת הצילומים "חיבוק אחרון" ומספרים על הגעגועים שלא נגמרים, הדמעות שזולגות והזיכרון שנשאר לנצח. עכשיו יניב מספר על הנסיעה האחרונה עם בנו, סמ"ר עידו הרוש ז"ל, ועל התחושה המוזרה שעטפה אותו:
"בדרך כלל הייתי מוביל אותו לבסיס או מקפיץ אותו לבאר שבע, ותמיד הפרידה הייתה מתנהלת באופן זהה, בתוך הרכב: הייתי נותן לו איזה טפיחה קטנה על השכם, הוא היה יוצא מהאוטו והיינו נפרדים", הוא נזכר, "אבל באותו יום הרגשתי צורך לא ברור לצאת מהרכב ולחבק אותו. זה היה חיבוק ארוך שאחריו אמרתי לו - 'שמור על עצמך', ונפרדנו"
זה היה החיבוק האחרון בין האב לבנו. כמה ימים מאוחר יותר, ב-7 באוקטובר, עידו, שהיה מפקד חפ"ק מג"ד בגדוד 77 של חטיבת שריון, נפל בקרב גבורה במוצב יפתח. בן 20 היה במותו. "עידו לא היה אמור להשתתף בקרב ההוא. הוא לא היה תחת שום שיבוץ קרבי בבסיס, ולמעשה היה אמור להישאר במיגונית שאליה נכנס כשהחלו האזעקות"
אבל ברגע שעידו שמע ירי וצעקות בערבית, הוא הבין מיד שלא מדובר ברקטות הרגילות אלא בפשיטת מחבלים. "הוא מבין שזה לא רק טילים ו'צבע אדום', הוא לא חשב פעמיים, לקח את הנשק ורץ החוצה בבוקסר וסנדלים בניסיון להציל את בת זוגו, רב"ט נעמה בוני, שהייתה מש"קית הת"ש בגדוד ובאותו בוקר הוצבה לשמירה בש"ג של המוצב.
במשך כמה דקות הוא נלחם לבדו, כשמולו כמעט שלושים מחבלים שהגיעו בכמה גלים. בהמשך, הצטרף אליו חייל שלו, יובל בן יעקב, ועוד כוחות מגולני וכמה מחברי כיתת הכוננות. אף מחבל לא הצליח לחדור למוצב. הוא לא נכבש ולא נחטפו ממנו תצפיתניות. החמ"ל במחנה יפתח הוא אחד החמ"לים היחידים בבסיסים באזור, שהמשיך לעבוד ולייצר תמונה מבצעית כל הזמן - רציפות תפקודית שאפשרה לכוחות להמשיך ולנהל את הקרבות הקשים בכל השעות הארורות האלה. עידו ונעמה נהרגו, ויחד איתם נפלו עוד ארבעה לוחמים. אבל אין ספק שהם ניהלו שם קרב גבורה מטורף, ובזכותם ניצלו עשרות רבות של חיילים וחיילות ששהו בבסיס באותו בוקר"
צילום: יפעת פאר | כתבתן של אופיר האוזמן ואלכסנדרה לוקש
Ofir Hauzman
ליאור, חברה לגדוד של עידו ממשיכה להנציח אותו תמיד🙏🏻
תקווה וצמיחה דרך העיניים של יניב הרוש
בהכנות למפגש המסכם של תכנית הצמיחה, ביקשנו מכל משתתף ומשתתפת לשלוח תמונה אחת שמסמלת תקווה וצמיחה מחדש.
יניב הרוש, מנכ”ל מועצת מצפה רמון, שלח תמונה של בנו הגיבור, סמ”ר עידו הרוש הי”ד.
במילותיו של יניב:
“אני בוחר לשלוח תמונה של בני הגיבור, סמ”ר עידו הרוש הי”ד ששירת כמפקד טנק בגדוד 77 ונפל בשבת שמחת תורה כשהגן בגופו ויחד עם חבריו מנעו פלישה של מחבלים ליחידה והצילו עשרות תצפיתניות מחטיפה וממוות בטוח. מבחינתי עידו הוא הסמל לתקווה ולצמיחה ובשמו ובזכותו אנחנו בכלל יכולים לפתח תקווה כאן בישראל.”
ב-7 באוקטובר, כשהמחבלים היו בדרכם למוצב יפתח, עידו קפץ מיד לפעולה כדי להציל חיילות וחיילים שנותרו במוצב. במשך שעה ניהל יחד עם חבריו קרב מול 27 מחבלים. הם מנעו את כיבוש המוצב והצילו כמאה חיילות וחיילים. עידו נפל בקרב.
מרכז בלומברג-סגול עומדים לצד יניב ומשפחתו. אנחנו רואים איך גם מתוך הכאב הכי עמוק, הוא ממשיך להוביל, לבנות ולהאמין.
יהיה זכרו ברוך.
עידודו, לקראת סוף היום העוצמתי הזה , יום הולדתך ה- 24 אני רוצה להגיד לך שהשארת חותם עמוק בליבם של כל כך הרבה אנשים:
התחלנו את היום מוקדם בבוקר, בריצה לזכרך במסגרת מרוץ זרוע היבשה בבה"ד 1.
ביקרנו בבית העלמין לחגוג לך 24 עצוב וסיימנו בערב מרגש וייחודי בו השקנו את הספר: עידול'ה..
ספר שנכתב במסגרת פרויקט 'סיפור חיים' אשר דרך ראיונות רבים עם המשפחה והחברים יצר מסמך מדהים שמלווה את חייך הקצרים והמלאים כל כך, זכינו להרצאה מרתקת מפי תא"ל במיל' עופר וינטר שדיבר על ערכיך, על עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. (איך היית נהנה מההרצאה לו ישבת בקהל..) סגל, אילי, יוחאי ורותם שהקריאו חלקים מהספר והמון בני משפחה, מכרים ואפילו אנשים שלא מכירים אותנו.
ליאת אמרה שהלוואי שהיינו חוגגים יום הולדת רגילה עם עוגה מרולדין והיא כל כך צודקת אבל אין ספק שסיימנו עוד פרויקט הנצחה מיוחד שישאר על שימך לעולם.
מזל טוב בן אהוב שלי.
ובתוך כל זה, עידול'ה שלי, אני רק אמא שמתגעגעת.
מתגעגעת לחיוך שלך, לצחוק, לנוכחות השקטה והבטוחה שלך.
כל כך רציתי לחבק אותך היום, לאחל לך מזל טוב ולראות אותך נבוך מכל האהבה שסביבך.
במקום זה אנחנו לומדים לחגוג אותך דרך הזיכרון, דרך הערכים, דרך כל מי שנגעת בו בלי לדעת.
אתה חסר לנו בכל נשימה, וגאה בך עד אין סוף.
היום 25/12, הוא יום הולדתם של עידו, ראובן, אוריה, אלקנה ובצלאל, חמישה גיבורים שנפלו על משמר ארצנו בחרבות ברזל.
פרטים על הספר עידול׳ה
עלות הספר היא 77 שקלים בלבד
ניתן להיכנס לקישור, למלא את הפרטים
קיימת אופצייה לאיסוף עצמי - מצפה רמון
האופציה הזו מחויבת בתיאום מראש!
אופצייה נוספת למשלוח בדואר ישראל
https://docs.google.com/.../1FAIpQLScumWKgKNWrIV.../viewform
За секунду до того, как Идо опустили в могилу, я пообещал ему беречь девочек и семью и хранить память о нём до конца своих дней.
Источник:ישראל היום
Прочитать оригинал на иврите
שניה לפני שהורידו את עידו לבור אני הבטחתי לו לשמור על הבנות ועל המשפחה ולהנציח אותו עד סוף חיי.
Идо не должен был участвовать в том бою
Источник:ynet
Прочитать оригинал на иврите
עידו לא היה אמור להשתתף בקרב ההוא
Я проснулся, чтобы пойти в синагогу, и тут моей жене позвонил Идо
Источник:ynet
Прочитать оригинал на иврите
התעוררתי כדי ללכת לבית הכנסת, ואז אשתי קיבלה שיחה מעידו
Спасибо, я буду помнить и любить тебя вечно.
Источник:The Times of Israel
он был мальчиком с глубокими сионистскими убеждениями и высокими нравственными принципами
Источник:The Times of Israel
Он очень, очень гордился тем, что служил в армии, в бронетанковых войсках
Источник:The Times of Israel
Это движет мной каждое утро. Я приезжаю в разные места и бесплатно выступаю с рассказами о нём.
Источник:רשת 13
Прочитать оригинал на иврите
זה מניע אותי בכל בוקר. אני מגיע למקומות ומרצה עליו בחינם.
Мы оба любили стендап, и каждый наш телефонный разговор начинался с монолога «Шаули» из «Парламента».
Источник:יפעת פאר — חיבוק אחרון
Прочитать оригинал на иврите
שנינו אהבנו מופעי סטנדאפ וכל שיחת טלפון בינינו נפתחה במונולוג של “שאולי” מהפרלמנט.
Ты моя гордость.
Источник:יזכור
Прочитать оригинал на иврите
אתה הגאווה שלי.
Идо — символ батальона «Оз 77».
Источник:יזכור
Прочитать оригинал на иврите
עידו הוא הסמל של גדוד 'עוז 77'.
Ты умел быть таким другом, каким многие быть не умеют.
Источник:יזכור
Прочитать оригинал на иврите
היית חבר כמו שרבים לא יודעים להיות.
Герой всю свою жизнь, до самой смерти.
Источник:יזכור
Прочитать оригинал на иврите
גיבור כל חייו ועד מותו.
Чтобы ты гордился!
Источник:יזכור
Прочитать оригинал на иврите
לעשות אותך גאה!
Выступления в День памяти
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת