История жизни
В тихих переулках Бейт-Шеана, древнего города, раскинувшегося среди зеленых долин Севера, Двир Давид Фима появился на свет в четвертую ночь Хануки, в четверг, пятого декабря 1991 года. Он был первенцем из шести сыновей – Авраама, чье имя сократили до Бар, Шломи, Уриэля, Наве и Илая – принесших свет и озорство в дом Даниэлы и Шимона Нисима Фимы. С самого начала пути Двир впитал от родителей глубокие, укоренившиеся ценности любви к Земле и народу, сионизма, который был не просто лозунгом, а образом жизни, и безграничной заботы о ближнем. Дом всегда был открыт, кипел деятельностью и разговорами, и Двир, хоть и был по натуре тих, впитывал этот дух, это глубокое чувство принадлежности к месту и людям. Он видел, как родители трудятся, поддерживают друг друга и воспитывают свою семью с честностью и скромностью, и эти вещи глубоко проникали в его молодую душу.
В детстве Двир был тихим, добросердечным мальчиком, для которого честность и ценности были путеводной звездой. Он не искал центра внимания, но его присутствие ощущалось. Родители рассказывали, как он помогал друзьям с домашними заданиями, терпеливо сидел рядом, спокойно объяснял сложный материал и не сдавался, пока не увидит искорку понимания в их глазах. Это было не просто желание помочь, а глубокое внутреннее стремление видеть, как все преуспевают, ощущать удовлетворение от отдачи. Он учился в начальной школе «Гильбоа», где заложил основы своих знаний, а затем продолжил обучение в шестилетней школе «ОРТ Амирим Бейт-Шеан», где прошел среднюю и старшую ступени. Учеба была для него важна, он был усерден и прилежен, подходил к каждой задаче серьезно и аккуратно, поскольку верил, что образование — это ключ к более широкому миру.
Но жизнь Двира состояла не только из книг и уроков. С двенадцати лет он был активным членом молодежного движения «Цофим» (Скауты), где нашел друзей, впечатления и вызовы. В сине-белой форме, в пеших походах по тропам страны, он все больше и больше впитывал любовь к Родине, учился разжигать костер, ориентироваться на местности, и главное – работать в команде, доверять своим товарищам и подставлять плечо. Ему нравилось чувство свободы и простора, которое он получал в движении, дискуссии о ценностях и будущем страны, и он чувствовал, что «Цофим» сформировали значительную часть его личности. Помимо скаутской деятельности, Двир был также увлеченным спортсменом. Он специализировался на беге на длинные дистанции, бегал снова и снова, растягивая свои пределы выносливости и снова и снова доказывая себе, что сила воли — самое главное. Он несколько раз участвовал в Тель-Авивском марафоне, бежал рядом с тысячами, ощущая равномерный ритм бегунов вокруг себя, сладкую боль в мышцах и эйфорию от пересечения финишной черты. Бег, велосипед, теннис — все это было для него способом выплеснуть энергию, бросить вызов телу и поддерживать форму, и он занимался ими усердно и прилежно. И не забудем его пылкую любовь к футбольной команде «Маккаби Хайфа». Каждую субботу или посреди недели, когда был матч, Двир прилипал к экрану, усердно смотрел, волновался от каждого хода, делился энтузиазмом с братьями и оставался верен команде в зелено-белом всю свою жизнь.
Как старший сын, Двир нес на своих молодых плечах большую ответственность. Он был помощником родителей, их правой рукой и служил образцом для подражания своим младшим братьям. Они видели в нем стабильную, профессиональную, тихую, но решительную фигуру, честного и скромного человека. Самая особая и близкая связь у него была с отцом, Шимоном Нисимом. Шимон, сам военный, был для Двира не только отцом, но и родственной душой, советником и наставником. Они часами разговаривали о жизни, об армии, о ценностях и о том, что действительно важно. Влияние отца на сына было глубоким, и оно сформировало желание Двира идти по схожему пути. Еще будучи подростком, Двир выразил свое сильное желание служить бойцом, защищать государство и дом. Он видел в этом не только обязанность, но и призвание. В возрасте всего шестнадцати лет он начал совершать совместные пробежки со своими дядями, изнурительные тренировки, предназначенные для укрепления его тела и подготовки к физическим испытаниям военной службы. Эти пробежки, по меняющимся ландшафтам долины Бейт-Шеан, были для него не только физической тренировкой, но и ментальной, оттачивая его решимость и приверженность цели. Параллельно он присоединился к движению по подготовке к армии «Ахарай!», где получил дополнительные инструменты, встречался с командирами и бойцами и еще больше укрепился на своем пути.
Когда первого августа 2010 года за ним приехал военный автобус, Двир был полон предвкушения. Он надеялся попасть в бригаду «Голани», престижную пехотную бригаду, которая привлекала его своим духом и наследием. Но судьба, или, возможно, более грандиозный план, привела его в бронетанковые войска, и он был направлен в учебную базу танкистов, 460-ю бригаду в Шизафоне на юге. В начале курса молодого бойца его настроение было немного подавленным. Мысль о танках вместо штурмовой винтовки и окопов была не тем, что он себе представлял. Ему было трудно привыкнуть к огромным машинам, к реву моторов, к пустынной пыли. Но его командиры, опытные танкисты, которые видели в нем огромный потенциал – его спокойствие, решимость, интеллект и честность – решили взять его под личный «проект». Они вложили в него время и усилия, объяснили ему важность рода войск, мощь танка, тяжелую ответственность, лежащую на каждом танкисте. Они катали его, показывали ему пейзаж из башни, давали ему касаться холодного металла и чувствовать пульсирующую под его руками мощь. «Он был очень особенным человеком, — рассказал Саги, служивший с ним на том же курсе молодого бойца, — хороший друг, который помогает, поддерживает и подталкивает. Всегда был рядом со всеми». Независимо от того, насколько тяжелой была тренировка, Двир всегда находил силы подбодрить своих друзей, протянуть руку, поделиться водой или закуской.
Миссия командиров превзошла все ожидания. Когда Двир дошел до этапа ЦМАП – командного, взводного, ротного этапа, этапа продвинутой полевой подготовки – его роман с бронетанковыми войсками уже стал свершившимся фактом. Он не только смирился с назначением, но и влюбился в род войск, в шум моторов, запах дизельного топлива, чувство силы и ответственности. Его желание продвинуться по службе взлетело до небес. Он видел себя не только бойцом, но и лидером, тем, кто может вести за собой других. «Двир был любимым человеком и хорошим другом, — рассказал Ариэль, прошедший с ним долгий путь. — Человек, который приносил радость всем вокруг. Замечательный парень с редкой энергией и огромной трудовой этикой. Он был «пушкой» и тружеником, боролся за то, чтобы стать офицером, и мне было ясно, что он далеко пойдет». Он тренировался без устали, читал учебные материалы, задавал вопросы, ни на минуту не отдыхал. Он понимал, что путь к командованию требует жертв, решимости и глубоких знаний, и он был готов заплатить эту цену.
И действительно, Двир пошел на командирские курсы. Он выделялся среди курсантов своими способностями, душевным спокойствием, природными лидерскими качествами. По их окончании он вернулся в ЦМАП в качестве командира, и на этот раз не только учился, но и обучал, и наставлял. Его командиры, не пропустившие ни одного шага в его развитии, подтолкнули его к офицерской карьере и назначили его на специальный офицерский курс бронетанковых войск – курс «Кохавим» (Звезды). Это был престижный курс, на который он изначально не ориентировался, но который подошел ему как перчатка. Таким образом, после двух курсов, на которых он служил командиром, он отправился на престижные офицерские курсы в БАХАД 1, а оттуда на завершение войсковой подготовки. По окончании изнурительной подготовки Двир вернулся молодым, но опытным офицером и сразу же был назначен командиром танкового взвода в роте «Гимель» 53-го батальона, батальона «Суфа». Он командовал танковым экипажем, несколькими бойцами и прививал им свои ценности: профессионализм, приверженность цели и взаимную заботу.
Через год службы Двир получил новую, сложную должность: командир минометного взвода в роте «Алеф», вспомогательной роте (Палмас) 53-го батальона. Это была одна из первых боевых рот в танковом батальоне, которая функционировала как специализированная пехотная рота, что требовало гибкости мышления и способности к адаптации. Двир, пришедший из «железа» бронетанковых войск, испытывал естественные опасения – как его примут в роте, в которой он никогда не служил, роте со своей культурой и динамикой? Но он не позволил этим опасениям овладеть им. Уже в первый день он собрал своих солдат для «разговора о перезагрузке». Он стоял перед ними, молодой, но опытный офицер, и объяснил им спокойным, но решительным тоном: «Я, возможно, новенький здесь, но я лучший командир, которого вы могли бы себе пожелать. Я буду требовать от вас максимума, но буду рядом с вами в любой момент». И действительно, Двира быстро назвали «потрясающим командиром». Он завоевал сердца своих подчиненных не только своим профессионализмом, но и своей человечностью, своим отношением к ним на равных, своей способностью видеть каждого из них. Вместе с ними он прошел переподготовку в пехоту, завершил обучение и получил заветный значок бойца «вспомогательных танковых войск». Он жил на местности, часами ходил пешком, изучал язык пехоты и стал их неотъемлемой частью.
Летом 2014 года, когда началась операция «Нерушимая скала» в секторе Газа, Двир оказался глубоко вовлеченным в события. Он служил заместителем командира роты на курсах командиров отделений вспомогательной роты и участвовал в военных действиях, командуя молодыми солдатами, изучая сложности боя в застроенной и открытой местности. Через несколько месяцев он был назначен заместителем командира роты в 74-м батальоне, батальоне «Саар», батальоне танков «Меркава Марк 4» 188-й бригады, дивизии «Барак». Эта должность требовала от него еще большей ответственности, глубокого понимания поля боя и способности командовать сложными боевыми системами. В 2017 году на сайте ассоциации «Яд ле-Ширьон» была опубликована статья, в которой описывались последние бригадные учения, в которых он участвовал в составе батальона двумя годами ранее. В этой статье Двир ясно и спокойно объяснил роль вспомогательной роты: «Задача Палмас — вести батальон, собирать предварительную информацию о противнике и передавать ее дальше, чтобы вход в бой был плавным». Он говорил о важности командной работы, точной разведки и тщательного планирования. Далее он сказал, в духе, который стал его визитной карточкой: «На любых учениях в армии нужно до конца держать ногу на газе. Отдавать все силы». Он не верил в полумеры, не верил в короткие пути. Каждая задача, маленькая или большая, требовала от него и его подчиненных полного внимания и профессионализма. И на вопрос журналиста о быте бойцов Двир объяснил свою командную философию: «Прежде чем мы бойцы — мы люди. Когда границы между командиром и его подчиненными ясны, он может позволить себе снять маски. Я командир, который поведет их в бой. То, что меня ведет, — это не бояться командовать». Он верил в сочетание авторитета и человечности, профессионализма и близости. Он знал, когда требовать, а когда быть снисходительным, когда быть жестким командиром, а когда поддерживающим другом.
Больше года Двир служил заместителем командира роты в 74-м батальоне, накапливая бесценный опыт, командуя бойцами и участвуя в бесчисленных тренировках и операциях. Но в ноябре 2015 года он почувствовал потребность в переменах. После долгих лет в военной системе он почувствовал, что пришло время попробовать гражданскую жизнь, развиваться в других направлениях. Он демобилизовался из ЦАХАЛа, но не отказался от своих ценностей. Двир был человеколюбивым в самом глубоком смысле этого слова. Он умел показывать другим путь, с радостью брал под опеку тех, кто нуждался в руководстве и помощи, и становился частью их жизни. После демобилизации он переехал в Ход-ха-Шарон и начал работать в хостеле с подростками, которых по решению суда изъяли из семей. Это была сложная работа, требующая бесконечного терпения, эмпатии и способности к принятию, и этих качеств у Двира было в избытке. Он сидел с подростками, слушал их истории, пытался понять их сложный мир и сопровождал их на первых шагах к возвращению к нормальной жизни. Ему нравилась эта работа, которая позволяла ему проявить дополнительные навыки и присущую ему любовь к наставничеству.
Помимо работы, Двир, став офицером, продолжал активно участвовать в проекте по поощрению призыва молодежи на значимую службу, который проводила его школа «ОРТ Амирим» в Бейт-Шеане. Он регулярно приходил на «Панель выпускников по подготовке к ЦАХАЛу», где рассказывал ученикам о своем пройденном пути, о трудностях и успехах, а также о ценностях, которые он старался прививать своим солдатам: самоотверженности и любви к Родине. Он стоял перед молодыми учениками, в его глазах светилась искра гордости и любви, и делился с ними своим опытом, давая им честный и правдивый взгляд на военный мир, на важность службы и на удовлетворение от защиты государства. Он был для них образцом для подражания, живым доказательством того, что можно сочетать военное превосходство с глубокой человечностью.
Однако ЦАХАЛ не так легко был готов отказаться от его оперативных способностей и командного опыта в бронетанковых войсках. Ввиду нехватки командиров рот Двиру предложили вернуться в войска и занять должность командира роты. Это было заманчивое предложение, которое затронуло струны его военной души, но также бросило вызов его новой гражданской жизни. После искренних раздумий и долгих разговоров с семьей он ответил согласием. Таким образом, примерно через полтора года после демобилизации он снова поступил на срочную службу в постоянную армию. Он был назначен командиром роты в 195-м батальоне, батальоне «Маген» 460-й бригады, дивизии «Бней Ор», и командовал новобранцами в бронетанковой школе. Он вернулся к запаху дизельного топлива, к шуму танков, к армейской жизни и снова почувствовал себя дома. Он был строгим командиром, который требовал от себя и своих солдат максимума, но также умел понимать их, сопровождать их в трудностях и учить их не только боевым приемам, но и ценностям товарищества и взаимного уважения.
В одной из поездок батальона на озеро Кинерет, когда лучи послеполуденного солнца окрашивали синие воды, Двир встретил Офек. Она служила в батальоне сержантом по вопросам алии, нежной, но решительной личностью. Их взгляды встретились, и в сердце Двира вспыхнула искра любопытства. Он подошел к ней, удивленный, и с улыбкой спросил: «Как так получилось, что я служу с тобой на одной базе и до сих пор не знал о твоем существовании?» Офек, с очаровательной улыбкой, ответила ему: «Не волнуйся, мы еще познакомимся». Это было началом совершенно особенных отношений. В течение четырех месяцев, пока они служили вместе, они держали свои развивающиеся отношения в секрете, что приводило ко множеству забавных моментов, украдкой брошенных взглядов и быстрых разговоров в коридорах базы. «Все сержанты называли его «добрым командиром роты», — рассказала Офек, — потому что Двир был единственным, кто относился к ним и разговаривал с ними на равных». Его солдаты также свидетельствовали, что, несмотря на его звания, он был командиром с наименьшей дистанцией, которого они когда-либо знали. Он умел идеально сочетать авторитет и близость, требовательность и понимание, и именно это заставляло всех так сильно любить и ценить его.
На следующей должности Двир служил командиром роты в Офицерской школе БАХАД 1, месте, где он сам проходил офицерскую подготовку. На этой должности он расцвел. Он любил своих курсантов, любил учить, наставлять и развивать их. Он видел в них будущее ЦАХАЛа и вкладывал в них всю свою энергию и душу. «Кто заботится о днях, тот сеет пшеницу; кто заботится о годах, тот сажает деревья, а кто заботится о поколениях, тот воспитывает людей» — это был его статус в WhatsApp, фраза, которая хорошо выражала его мировоззрение и его призвание как воспитателя командиров. Он верил в важность инвестиций в людей, в создание лидеров с ценностями, с независимым мышлением и широким сердцем. Он часами сидел с ними, разговаривал, слушал, советовал и передавал им все свои знания и опыт.
Впоследствии Двир был назначен офицером штаба (АГАМ) 53-го батальона. Это была оперативная и сложная должность, которая требовала от него широкого кругозора, высоких навыков планирования и управления сложными событиями. Он профессионально развивался на этой должности, приобрел дополнительный набор инструментов, расширил свой кругозор и укрепил свои стратегические возможности. Незадолго до вступления в должность, в один из волшебных моментов их совместной жизни, Двир сделал Офек предложение. Он встал на одно колено, предложил ей свое сердце и свое будущее, и она, конечно же, с большим волнением ответила «да».
По окончании службы в должности офицера штаба Двиру предложили вернуться на должность командира вспомогательной роты, которую он любил и в которой преуспел. Однако Двир, будучи рассудительным человеком, отказался. Вместо этого он стал заместителем начальника отдела резервистов на базе Цаэлим. Ему очень нравилась эта должность, в рамках которой он отвечал за всю сферу резервистов бронетанковых войск – задача, требующая организации, межличностных связей и способности к интеграции. Эта должность также позволила ему больше времени проводить дома, рядом с Офек, и вместе с ней планировать предстоящую свадьбу. «Мы не расставались, даже когда он был на огромных расстояниях по всей стране, – рассказывала Офек, глаза которой блестели от воспоминаний. – И даже когда он переезжал между базами. Я с гордостью приезжала в любую дыру в стране, где он был, мы так сильно любили друг друга». Их связь была крепкой и прочной, способной выдержать испытание расстоянием и военными трудностями.
Двир и Офек поженились в 2021 году, позже запланированного срока, из-за пандемии коронавируса, бушевавшей в стране и мире и нарушившей их планы. Но любовь победила, и свадьба стала радостным и трогательным событием, объединившим две семьи вокруг счастливой пары. Они обустроили свой дом в Кфар-Йоне, тихом и общинном городе, и начали строить свою совместную жизнь. Параллельно Двир поступил на факультет делового администрирования в Академическом центре Оно, стремясь расширить свой кругозор и развиваться также в гражданской сфере. Он усердно учился, снова проявил свою прилежность и серьезность и окончил учебу с отличием.
В мае 2022 года родился Арель, единственный сын Двира и Офек. С рождением Ареля Двир будто сам родился заново. Он полностью посвятил себя отцовству, принимая центральное и значимое участие в воспитании сына. В первый год жизни Ареля Двир оставался с ним дома, параллельно с учебой, используя каждую минуту, чтобы провести время с маленьким ребенком, менять подгузники, кормить, играть и обнимать. Он был связан с ним узами любви, и каждое мгновение с ним было дороже золота. «Он был очень поддерживающим партнером, — рассказывала Офек о Двире в этот период, — абсолютно семейным человеком, защитником и оберегающим. Часто он брал на себя больше, чтобы я могла развиваться и реализовать себя». Он видел свое счастье в ее успехе и счастье, а также в счастье Ареля. Он любил самые простые вещи, тишину дома, совместное приготовление ужина, монитор Ареля на столе и бокал белого вина в конце дня. Он был человеком людей, таким, который не держит зла, который был прост и скромен, но глубок и сложен.
Двир был добросердечным, чувствительным и одновременно жестким человеком. Он был принципиальным, напористым и целеустремленным, но также умел понимать и принимать. Он был строгим командиром, который так же, как требовал от себя максимума, ожидал от своих солдат высочайшего уровня исполнения. И при этом умел понимать их и сопровождать в их трудностях. «Хамелеоном я его называла, — сказала Офек с улыбкой, смешанной с грустью, — потому что он умел приспосабливаться к любой ситуации и к любому человеку, который стоял перед ним. Был Двир армейский и Двир домашний — и оба они были очень разными». Дома он был мягким, обволакивающим, любящим, преданным отцом и поддерживающим партнером. В армии он был решительным, острым, профессиональным командиром, но всегда с широким сердцем. Армия, рассказывали родственники Двира, текла в его жилах. Его мечтой было стать заместителем командира танкового батальона, продвигаться по служебной лестнице и стать командиром батальона. Он видел в этом вершину своей военной карьеры, место, где он мог бы внести наиболее значимый вклад в развитие страны.
В августе 2023 года он приступил к новой должности заместителя командира 198-го батальона, батальона «Азуз» ЦМАП, в бронетанковой школе в лагере «Маген Сайарим» в районе Эйлат. Это был огромный шаг на пути к осуществлению его мечты. Он отдал всего себя, чтобы достичь цели, доказать свои способности и стать лучшим заместителем командира батальона, каким только мог быть. Он часами планировал, обучал, командовал и был полон решимости добиться успеха.
Но тишина и рутина были внезапно прерваны. В субботу, 22-го числа месяца Тишрей, в праздник Симхат Тора 5784 года, 7 октября 2023 года, в половине седьмого утра, разверзся ад. Террористическая организация ХАМАС начала жестокое и беспрецедентное внезапное нападение на Израиль. Под прикрытием массированного обстрела тысячами ракет из сектора Газа по обширным районам страны, тысячи террористов – по суше, морю и воздуху – проникли на территорию и начали убийственную атаку на населенные пункты вокруг Газы и на города Сдерот, Офаким и Нетивот, на участников музыкального фестиваля недалеко от кибуцев Реим и Нирим, на базы ЦАХАЛа и на проезжающих по дорогам в этом районе. Террористы убили около восьмисот мирных жителей в их домах, в их машинах, совершив над ними тяжкие и жестокие преступления. Они похитили в сектор Газа сотни израильтян, младенцев, женщин, стариков, и разрушили, разграбили и сожгли дома и имущество. Сотни солдат, полицейских, сотрудников сил безопасности и членов местных отрядов быстрого реагирования пали в бою, защищая свои дома своими телами. В это утро все изменилось. В это утро началась война.
Когда Двир узнал о происходящем, его сердце сжалось, но голова оставалась холодной и сосредоточенной. Он знал, что каждая секунда критична. Он руководил сбором солдат из их домов по телефонам и сообщениям в WhatsApp, отдавая четкие и краткие указания, убеждаясь, что каждый знает, что ему делать. Параллельно он начал готовить с ними учебные танки, те, что использовались для тренировок, и быстро превратил их в боевые машины, готовые к бою. Он работал без устали, потный, грязный, но решительный. В течение первых трех недель войны он напряженно ждал входа в сектор Газа, все время тренируясь, планируя и готовясь. С началом наземного вторжения Двир был среди первых маневрирующих сил. Он вел своих солдат в пекло и сражался плечом к плечу с солдатами 931-го батальона, батальона «Шахам» бригады НАХАЛЬ.
В первые недели Двир выполнял двойную и сложную роль: как заместитель командира батальона за пределами сектора, отвечающий за логистику, планирование и подготовку, и как командир боевых действий изнутри, ведущий силы на самой территории. Это были тяжелые и напряженные недели, с многократными выходами и входами, под непрерывным огнем, с накапливающейся усталостью и огромным напряжением. Но Двир не сломался, он был там, присутствовал, руководил и командовал. Затем он приступил к более значимым боевым задачам внутри сектора, глубоко на вражеской территории, в местах, где опасность была реальной и экзистенциальной в любой момент.
В один из редких коротких перерывов вне сектора, на фоне тяжелых военных событий, Двир получил волнующую и просвещающую новость: маленький Арель, его единственный сын, начал стоять. Ему удалось поговорить по видеосвязи с Офек, которая в прямом эфире показала ему это достижение. «Вокруг него было много людей, — вспоминала Офек этот трогательный момент, — но он создал вокруг себя тишину, чтобы сосредоточиться на Ареле и разговоре — и это было самое важное в тот момент». В эти мгновения, между боями, Двир вкусил момент нормальности, чистой любви, жизни, которая продолжает расти даже в пекле. Это дало ему силы продолжать, понять, за что он сражается.
После нескольких тяжелых инцидентов с дружественным огнем в 931-м батальоне, событий, которые потрясли войска и повысили уровень напряжения, Двир, посоветовавшись с командиром батальона, решил, что они оба будут более постоянно присоединяться к бойцам на местности. Они разделили дни между собой и поочередно присоединялись к бойцам, ведя их вплотную, укрепляя моральный дух и обеспечивая значительное командное присутствие. Двир был на передовой, всегда первым, всегда ведущим. Во время войны он спас около двадцати бойцов и эвакуировал десятки раненых под огнем. Он сражался с 931-м батальоном в Джабалии и Шати, двух тяжелых террористических очагах, кишащих террористами, участвовал в захвате опорного пункта ХАМАСа № 17, одного из важнейших оплотов организации, и добился со своим батальоном многих успехов. Он был там, в каждом событии, в каждом столкновении, присутствующий, храбрый и хладнокровный командир. В интервью корреспонденту «ynet» он рассказал о тоске по семье и о спасении раненых под огнем в тяжелых столкновениях. «Это война, все должно быть быстро и точно, — сказал он решительно. — Ты не боишься, ни о чем не думаешь — только о спасении тех, кто с тобой». Это была суть его личности: приверженность цели, бескомпромиссный профессионализм и глубокая забота о своих солдатах. В другом интервью, за месяц до своей гибели, он выразил свое более широкое видение, глубокую причину борьбы: «Мы останемся здесь столько, сколько потребуется, чтобы через 40-50 лет жители района вокруг Газы и Государство Израиль полностью реализовали свой суверенитет, чтобы каждый фермер, близкий к границе, мог безопасно собирать свой апельсин, свой лимон, свой мандарин. Это наша миссия здесь на поколения вперед». Он видел общую картину, будущее, фермера, который вернется на свои поля в безопасности, детей, которые будут играть у забора без страха.
В конце декабря, после пятидесяти долгих и тяжелых дней разлуки, Двиру удалось встретиться со своей семьей. Это была трогательная встреча, полная объятий и слез, драгоценные мгновения тишины посреди хаоса. Он успел сфотографироваться на танке со своим маленьким сыном Арелем – фотография, которая станет символом, последним воспоминанием об отце с сыном, о воине с домом, который он защищал. Три дня спустя, 25 декабря 2023 года, в разговоре с командиром батальона, Двир получил предложение, которого так жаждал – быть назначенным заместителем командира оперативного батальона. Это было не просто звание, а подтверждение его отличной работы, его преданности, его командных и оперативных способностей. Он был на пороге осуществления своей мечты.
Всего через два дня, 27 декабря, была получена важная информация о живых заложниках. Командная группа, в которую входил Двир, вышла из здания для сбора жизненно важных разведывательных данных. Они двигались по местности, готовые и настороженные, их глаза сканировали каждый уголок. Но наблюдатели ХАМАСа, которые были готовы и ждали, заметили их. В одно мгновение террористы дистанционно активировали взрывное устройство. Взрыв был мощным. Двир, находившийся на высокой и открытой позиции, принял на себя основной удар. Он погиб на месте. Майор Двир Давид Фима пал в бою 15-го числа месяца Тевет 5784 года, ему было тридцать два года.
Тяжелая весть пришла в Кфар-Йону, в дом Офек и Ареля, в дом его родителей и братьев в Бейт-Шеане, как стук в дверь, разрушивший их мир. Офек, которая «бесконечное количество раз представляла себе этот момент с начала войны, и тем не менее, никто не подготовил меня к стуку в дверь», оказалась лицом к лицу с непостижимой реальностью. Двир был похоронен на военном участке кладбища в Бейт-Шеане, городе, где он родился и вырос, в окружении тысяч людей, пришедших отдать ему последние почести. Он оставил после себя жену, сына, родителей и пятерых братьев. На его надгробии его близкие выгравировали слова: «Отец, муж, сын, брат и командир. Человек людей. Ты оставил огромную пустоту, которую никто не заполнит».
Скорбно, но твердо произнесла его супруга Офек: «Любовь моей жизни, моя вторая половинка. Мой любимый, ты один на миллион. Не просто так Бог выбрал именно тебя. Он знал, что забирает лучшего мужа, отца, сына и брата… Ты умер смертью героя, потому что был таким, и не мог умереть иначе». Его мать, Даниэла, рыдала: «Наш Двир, отдаю тебе честь на твоем последнем пути. Ты навсегда останешься в моем сердце, мой первенец. Я взяла от тебя много напутствия. Ты всегда помогал мне, всегда наставлял меня в любой проблеме, в любом вопросе, в любой ситуации. Ты устал там, в Газе, а теперь отдохни. Я люблю тебя». Его друг Йогев, чьи глаза были красными от слез, сказал: «Мой любимый брат, ты был частью моего сердца. Ты совершал великие дела, но что я запомню о тебе, так это то, как ты радовался мелочам. Ты смотрел на то, что есть, и на то, что еще можно достичь. Теперь у меня есть личный ангел, который находится ближе всего к Создателю мира». Его тетя Шавит написала: «Наш Двир, отныне ты будешь называться героем Израиля! Израиля, которого ты так любил; веры, которую ты так почитал – любить эту Землю. Свою страну вообще и армию в частности. Армию, которая была источником твоей гордости, армию, которая была твоим знаменем. Ты был гордостью всей семьи. Ты прошел долгий путь… Ты завершил свое предназначение как герой Израиля, как ты так сильно хотел! Покойся с миром, дитя, герой целой Родины». И его брат Бар скорбно сказал: «Он был образцом для подражания для всех пяти своих младших братьев. Скромный, честный и самый профессиональный в мире. Семья была для него самым важным в жизни».
История героизма Двира широко освещалась в средствах массовой информации и социальных сетях. Его семья давала интервью различным каналам и рассказывала о его личности и его истории, донося его голос, его характер и его наследие до каждого дома в Израиле. Двир был увековечен различными способами, каждый из которых выражал боль и гордость целого народа. 12 января 2024 года футбольный клуб «Хапоэль Бейт-Шеан» отметил сто дней со дня событий 7 октября и провел матч-посвящение в память о Двире и других павших сыновьях города. Через два дня состоялся трогательный вечер памяти бойцов батальона «Азуз», во время которого его командиры произнесли слова в его память, а его родителям был вручен бак танка, которым он управлял, сражаясь с врагом. 25 января 2024 года в Бейт-Шеане состоялся массовый марш в его память и в память о павших в войне, марш, в котором приняли участие тысячи людей, выражая свою любовь, свою боль и свою решимость продолжать его путь.
Память о Двире увековечена на мемориале 460-й бригады в Шизафоне, месте, где он начал свой путь танкиста; на мемориале 198-го батальона на базе Сайарим, последнего батальона, которым он командовал в качестве заместителя командира; и на мемориалах павшим в Кфар-Йоне, городе, где он построил свой дом с Офек и Арелем, и в Бейт-Шеане, городе его рождения и детства. Он оставил после себя огромную пустоту, но также славное наследие человеколюбия, бескомпромиссного профессионализма, решимости и редкого мужества. Двир Давид Фима, герой из Бейт-Шеана, был солью земли, маяком ценностей, который до конца исполнил свое предназначение, и его история навсегда останется выгравированной в наших сердцах, источником вдохновения для возрождения и израильской гордости.
Мгновения жизни
Все фотографии · 504
Видео и ссылки
В СМИ
Статьи
- Трогательный жест: мемориальная палатка в честь болельщиков «Маккаби Хайфа», которые были похищены, пали в боях и были убиты — «Хай По», новостное издание Хайфы и окрестностей
haipo.co.il ·
- Бейт-Шеан склоняет голову: майор Двир Давид Фима, благословенной памяти, погиб в бою в центральной части сектора Газа
emek.mynet.co.il ·
- ЦАХАЛ объявляет о гибели трёх солдат в Газе, число погибших в наземной операции выросло до 167
The Times of Israel ·
- Отдали жизни за Израиль: в секторе Газа погибли еще три воина ЦАХАЛа
9tv ·
Видео
- Когда речь идёт о жизнях тех, кто сражается рядом с тобой… ты знаешь, что нужно делать.
Israel from the Inside / Daniel Gordis ·
Мемориальные сайты
- Майор Двир Давид Фима, благословенной памяти — мемориальная страница
noflim.org.il ·
- Изкор — майор Двир Давид Фима
יזכור, משרד הביטחון
- ОРТ «Амирим», Бейт-Шеан — ОРТ — помним погибших
memorial.ort.org.il
Проекты памяти
В репортаже за июль 2024 года о мемориальном шатре для болельщиков «Маккаби» Хайфа возле входа на трибуну Гимель письменная подпись указывает на футболку в память о майоре Двире Фиме. Отнесение подписи подкрепляется его именем, званием и болением за команду, зафиксированным в «Изкор»; изображённый не проверялся по декодированным байтам.
«Хапоэль Бейт-Шеан» провёл 12 января 2024 года матч в его память и в память других погибших. Позже в городе состоялось мемориальное шествие; его память увековечена на памятниках 460-й бригады, 198-го батальона, Кфар-Йоны и Бейт-Шеана.
На сайте ОРТ задокументированы встреча одиннадцатиклассников с вдовой Офек в рамках проекта «Аваним медаброт», мероприятие на Ту би-Шват и дискуссия по подготовке к службе в ЦАХАЛе в память о Двире в феврале 2025 года.
Истории о них
Двир и Офек поженились в 2021 году, а их сын Харэль родился в мае 2022 года. В первый год жизни Харэля Двир оставался дома, совмещая это с учёбой, и играл главную роль в его воспитании; незадолго до гибели он успел встретиться с семьёй и сфотографироваться на танке вместе с сыном.
Жизнь и служба
Профиль
Служба
- Звание
- Майор
- Подразделение
- 460-я бригада «Бней-Ор»
- Место боя
- В центре Сектора Газа
Семья
- Отец
- Shimon Nissim
- Мать
- Daniela
Захоронение
Воспоминания и соболезнования
יהי זכרך ברוך.
שנהיה ראויים!
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים
רב-סרן דביר פימה ז״ל הוא גיבור ישראל שזיהה בור ממולכד, זינק ונשכב עליו - ובכך הציל שלושה חיילים שלו. זוהי תמונתו האחרונה של דביר ז״ל. הלב שלי נשבר לראות את פניו הטובות של דביר. לעולם לא נשכח את גבורתך, דביר.
לדביר הבן שלי היקר אני הולכת לספר את גבורתך בבית ספר שלמדת היום 04/11/25
שנהיה ראויים לך, דביר, גיבור ישראל, אתה מהילדים הכי מיוחדים שהארץ הזו הצמיחה.
"איך נפלו גיבורים אדירים..."
נזכור ולא נשכח.
יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל
דביר,
היום הייתי ליד מיגונית בדרום, שלימים קיבלה את השם ׳מיגונית המוות׳. מאחורי עצר רכב ומתוכו יצא בחור שנראה קצת עצוב. די מהר התחברנו והוא שיתף שהוא אח שלך. בהתחלה לא זיהיתי את שמך אבל זה נשמע לי מוכר. עכשיו אני יודעת גם למה. יש אנשים ששמם הולך לפניהם ואתה אחד מהם. ואם היית כמו אחיך, אז אני כבר מתארת לעצמי איזה בן אדם מקסים וטוב לב היית. אני רוצה לנחם את משפחתך בכמה שאפשר. אתם לא לבד!
גיבור ישראל דביר פימה ז"ל
תודה ומצדיעה לך שנחלמת עבורנו
יהי זכרך ברוך
השם יקום דמו
תנצב"ה גיבור ישראל
דביר, היית לי חונך מעולה. היית כמו אח בשבילי
דניאלה היקרה, תנוחמי מהשמיים. ליבי איתך ביום הקשה והכואב הזה. גידלת ילד לתפארת
גיבור .
תהא מנוחתך עדן.
פימה
איש של אנשים, תמיד רציני פעלתן לא נח לרגע.
הכל לאנשים שלך, צמד עם שבתאי במסייעת 74.
נסיך אמיתי, נתגעגע אליך תמיד
הי"ד
ת.נ.צ.ב.ה
יהי זכרך ברוך
נזכור אותך לעד על גבורתך על הגנת המולדת בזכות גיבורים כמוך המדינה שלנו ממשיכה להתקיים תמיד תהיה חקוק בליבנו תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים
גיבור ישראל, נוח על משכבך בשלום
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים
יהי זכרו ברוך לעד
לא הגיוני לרשום עליך ושאתה לא נמצא בכל מקום ראשון כמו שהיית.
כל כך חי.
מתגעגעת אליך המון ולא מפסיקה לחשוב עליך
אוהבת אותך גיסי
פימה אח שלי, נוח על משכבך בשלום, אוהב אותך לעד
חושב עליך המון, מתגעגע חבר!
דביר המלאך,
רואה את אמך כואבת.. בשקט וענווה כל יום דואגת להזכיר אותך, להחיות אותך ואנחנו זוכים כל יום להכיר עוד קצת את דביר.
נוח בשלום גיבור ישראל ושלח להוריך כוחות, תן להם כח לחיןת לצד המכאוב
יהי זכרו ברוך
נזכור אותך לעד
יהי זכרו ברוך
נזכור לעד את דביר השכן האהוב, גיבור ישראל. יהי זכרו ברוך.
נזכור אותך תמיד
רב סרן דביר דוד בן בכור יקר שלי
היה ברור לי שתהיה שם ראשון מוביל ומסתער קדימה
דביר
אתה בני בכורי
כבר מרגע גיוסך לצהל היתה לך מטרה ברורה
עלית בסולם הדרגות מעלה מעלה
בשיחות בשבתות סיפרת כי אתה לא פוחד על חייך
והכל לשם ביטחון מדינת ישראל
רב סרן דביר היקר
למי שהכיר אותך כמוני היה ברור שגם את חייך תנהל כך
תשקיע במקצוע לפרטי פרטים תסבול את הקשיים בשטח ללא הנחות תחרוק שניים
היית ילד חכם שנון מבריק שהצלחת לחבר בן ניגודים ולהפוך אותם לשילובים כמעט בלתי אפשריים
שילבת בן עובד אדמה מסור ואוהב לבן קצין וחייל מסור מאין כמוהו
כל מה שהיה חשוב,לך אהבת האדם ואהבת הארץ וכיבוד הזולת אלה רק דוגמאות מתוך ים ערכים בהם האמנת ולאורם הלכת והולכת! .
שילבת בן איש משפחה מסור לבין רב סרן בשריון במסירות שאין כמותה
באותו יום רבעי שלא אשכח בחיים 27/12 מבשרי רעות הקישו לי בדלת
ועלתה לי תמונה שלך שאתה לא ויתרת בשנייה האחרונה של חייך להגן בגופך על חיילך ועל מדינה שלימה
כל כך מתאים לך דביר!
ואני פה נשארתי עם הכאב, העצום הגעגוע לחיוך התמים שלך לפנים המאירות שלך
עכשיו אנחנו מוקפים אנשים מכל העולם חברים משפחה .עבודה. ואפילו .. כאלו ששמעו טובות עליך .
הבית שלנו לא היה שמח מעולם כך. מאז,שהלכת נהרו והגיעו בלי הרף
נתת לי נחת 32 שנה .בטוחה אני שאתה נח במקום טוב,
אל תדאג לנו יותר כהרגלך שהתכונה הבולטת שלך זה "דאגה "
ועל כן יעידו כל הפקודים שעברו איתך דרך
דביר נשארנו עם מלא זיכרונות. תמונות .הפתעות .ממך
כואבים והמומים את לכתך כפרח
מצאתי עצמי כותבת הספד ??? מה לי ולהספדים שאלתי לרגע .
ואז ,,עניתי שאני אדאג קודם לקבוצה שאיתי ואחכ לעצמי
בדיוק כמוך
השארת לי נכס,אמיתי הראל הקטן שיגדל בנחת בע"ה ונספר לו שהיה לו אבא גיבור נעזור לו להגשים את החלומות שלך
זכיתי להיות אמא שלך דביר הגדול כך אתה מכונה אפילו באנשי הקשר
גאה בך מתגעגעים
אני תמיד כאן לצידך נשבעת להנציח אותך מבטיחה לשאר חזקה כמו שהיית רוצה
תן לי כח להמשיך את החיים
מצדיעה לך הנני תמיד איתך אמא
אין מקום כבר להכיל את סדר גודל העשייה שלך את הדמות שלך את האישיות את המודל לחיקוי שבך
אתמול חגגו לך מסיבת סיום מגדוד עזוז וכפי שהכרת את פרטנר שאהבו אותך מאוד
היית חסר שם מאוד על הבמה להעניק אותות לחיילך
שמרת עלהם עד הדקה האחרונה ללחימה
הראלי שלך היה שם מתגעגע אילך מאוד
אופק שלך דיברה בשמך
ואני לא הפסקתי לבכות
רק אתה מכל הגדוד הזה היה חסר
תיתן לנו כוחות להמשיך לא לא נתפס אתה אחד הצדיקים בדור
תנוח כי מגיע לך
"מחשבות רבות בלב,איש ועצת ה היא תקום "
אחי אהובי.
לא דמיינתי תסריט שאני מספיד אותך.
במקום שתעמוד בחופה שלי ושנברך שבע ברכות, אני הולך לשבת
בסוכה שלך שבעה ימים.
היית חלק מהלב שלי.
גם כשלא דיברנו תקופה חזרנו לדבר מאותו מקום כאילו כלום.
אני זוכר איך אמרת לי בחינה של פסקה שהשיחות שלנו חסרות לך.
הרי תמיד יצא מהן משהו טוב.
קשקשנו שעות בעיקר על הבעיו ת שלי בחיים ואתה פשוט הקשבת .
חתמת כל שיחה במילים "אוהב אותך".
כן, גם אחרי שאני אכלתי לך את הראש שעות, כ שאת ה כבר מת
לצאת מהאוטו ולעלות הביתה לאשתך אחרי עוד יום עמוס בצבא או
אחרי כדורגל או טניס.
הקשבת שבכיתי לך ובאת כשקראתי לך . מצאת תמיד זמן לחזור אלי
בין כל הבלגאן שלך. הייתה לך מילה ורצית לעזור גם כשלא יכולת.
אתה זוכר שבאת אלי לדירה לסדר לי את הווילון בחד השינה?
למרות שהיו חסרים שם מיליון חלקים התעקשת לקמבן משהו.
היית בלחץ של זמן אבל הרצון שלך לעזור לי גבר.
בתמורה ניגינתי לך בגיטרה את חלק מ הזמן של עידן עמדי ואמרת לי
שהתקדמתי יפה כשבתוך הלב אולי הובכת מ הסיטואציה.
באחת השיחות שלנו, נתקפתי בחרדה.
אמרת לי שזה לא בושה להיות חלש ולבקש עזרה ואני לא הבנתי איך
בן אדם שתמיד היה חזק אומר לי את זה.
הרי אף פעם לא היית במצב שלי אז איך אתה מבין אותי?
הרי אף פעם לא נשבר לך הלב מבחורה .
הרי בחיים לא הבעת דאגה מיוחדת מענייני כסף ופרנסה או שלפחות
לא הראית את זה.
בזמן שאני הסתכלתי תמיד על החוסר אתה עם התמימות המעצבנת
שלך סיפרת לי על מכונת קפה, משקפי שמש ובגדים חדשים שקנית.
גם אחרי שלא ראיתיאותי תקופה ממושכת המשפט הראשון שלך היה
"עבאדן איך הלוק".
לא סיפרת לנו שבתוכנית שלך להיות בוגר נשאר עם בור ענק בלב.
היום אני מבין איזה אדם גדול ותמים היית.
היום אני מבין שאתה להבדיל ממני מצאת את הנוסחה.
עשית דברים גדולים, שמרת על המדינה, הקמת משפחה, אבל מה
שאני אזכור ממך זה איך שמחת מ הדברים קטנים.
הסתכלת על מה שיש ועל מה שאפשר עוד להשיג.
התעלמת מהתקופות הקשות שעברת בבית הספר, מפדיחות
ומכעסים על אנשים.
שחררת את הכל ופשוט חיית את הרגע בלי להחזיק טיפה של
טרחנות על העולם, על החברים, ההורים ועל הקלפים שאלוקים זרק
לך.
אם היית פה עכשיו בטח היית אומר לי שאני סתם מבזבז דמעות
במקום להסתכל קדימה ולהתאפס על החיים שלי. הייתי אומר לי
עבאדן אתה במקום הכי טוב שטוף ת 'פנים ות משיך קדימה.
חשבתי על זה שבהלוויות כל אחד בוכה עליך אבל בעיקר על עצמו.
על החלק שלו החשוך שרק אתה הצלחת להאיר.
אז לא תאיר לי יותר את המקומות הטובים עם פנס ולא אוכל עוד
להתלבט איתך על הבחורה ההיא או על הבוס המעצבן אבל אני יודע
שאהבת אותי אהבת נפש ואם יש משהו שמנחם אותי שיש לי קבר
של צדיק ליד הבית.
אז עכשיו יש לי מלאך פרטי שנמצא הכי קרוב לבורא עולם שמקשיב
לי ושיעזור לי לרפא את הנפש ולהצליח לקום.
עבאדן, אני רוצה לבקש ממך שתרוץ לרבי נחמן. תספר לו כמה
אהבת י אותך ותשלחו לנו כוח.
אני מבקש סליחה על תקופות בחיים ש בקושי דיברנו ועל זה שכמ עט
בכל שיחה שלנו בשנים האחרונות אתה היית ה שם בשבילי יותר
ממה שאני הייתי בשבילך.
אתה היית י כמו האח הקטן שלי כשלמד נו בבית הספר והאח הגדול
של כשהתבגרנו.
זכרת לי חסד נעורים ת מיד ועכשיו תורנו לזכור אותך.
בנקודה שבה הכל מתחיל תגיד לי?
האם ליבך בוכה מאושר או כאב
האם אתה זוכר אחי רגעים אינטמיים
בהם אני פותח לך את הלב.
אני זוכר את דביר ביסודי כשצילמו סרט של הכיתה כחלק ממסגרת הלימודים , הוא שיחק בסרט ואני הכנתי לו חולצה כאחראי תפאורה ..
מי היה מאמין אז ,
שאני חלק מדרך של מי שיהפוך ויהיה הרוג מלכות .
כמו שכתוב במסכת בבא בתרא דף י' עמוד ב' "הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן " (מגודל מעלתם) .
במשך השנים שהכרתי את דביר יש דבר אחד שנחקק לי בזכרון והוא ;
אני זוכר בכיתה ט' בערך איך דביר החליט שהוא נכנס לכושר , ולא רק שהוא נכנס לכושר , אלא הוא כל כך שיפר את היכולות הפיזיות שלו !!!(שכן היינו משחקים כדורגל וכדורסל הרבה במשך השנים)
שאני עד היום זוכר כל כך חזק מה הפרוש של המושג "כח רצון" בזכותו ! (הזיכרון הזה ממנו , זה דבר מאוד מהותי בחיים האישיים שלי .. )
ת.נ.צ.ב.ה
עבאדן,
איזה מוזר זה לשבת לכתוב עליך סיכום של החיים.
אני עדיין מתקשה להאמין שמישהו שכל כך חי את החיים כמוך יצריך סיכום של החיים בגיל כזה צעיר.
בטח בספר הזה יהיו הרבה שיזכירו איזה תלמיד למופת היית וכמה השקעת גם כשלא הכל הלך חלק.
כמובן שיספרו כמה תחרותי היית וכמה שנאת להפסיד, ואיך בכל שנה מחדש רצית להשתפר עוד קצת ולהיות מאלה שמסיימים ראשונים את הריצת 2000 המיותרת הזאת שהיינו רצים סביב הבית ספר. מיותרת בעיניי כמובן, בשבילך היא הייתה עוד אתגר שחייב לצלוח אותו ולא משנה מה צריך לעשות בשביל זה.
בטוח יכתבו איזה חבר טוב היית. היית חבר כזה שכל אחד רוצה. אחד שיעזור לך בכל מה שתבקש גם אם הוא יצטרך ללמוד את הנושא מאפס כדי לעזור לך. אחד כזה שיבוא לעזור בכל מחיר, פשוט כי ביקשת, שיעשה הכל בשבילך, ואחד שלא מפר הבטחות.וכל דבר כזה שעשית, עשית במאה אחוז, לא מוכן להתפשר על אחוז אחד פחות.
אותו דבר היה בלימודים, מצד אחד רוצה להצטיין ומצד שני לא מוכן לגלות לצילה המורה לערבית שהספר שהיו מוקפות בו כל התשובות הוא בכלל של מירן. למרות שהיא איימה לפסול לך את המבחן, לא היית מוכן לתת לה את הספר ולהגיד לה של מי זה, כי אין סיכוי שתפקיר חבר.
כמה חוויות היו לנו וכמה צחוקים עשינו ביחד. בשיעורים, בטיולים של הכיתה, אחרי הצבא ולדעתי בכל פעם שנפגשנו. כשאני כותב את זה עכשיו אני נזכר בצחוק שלך ואיך היית מחכך ידיים כשהיינו עושים שטויות בכיתה. כמו אותה הפעם שמרחנו דבק על המשקוף של הכיתה בתקווה שזה יפול לאותה צילה המורה לערבית על הראש כשהיא נכנסת.
אחשלי,
זאת המילה הראשונה שהיית אומר לי כשהיינו מתראים, ואז היית נותן חיבוק של אהבה מכל הלב. כמו זה שרואים בסרטון ההוא כשחיבקת את אבא שלך אחרי תקופה בעזה. אותו חיבוק אוהב, כל פעם מחדש.
"אחשלי איך החליפה?", "אחשלי מה איתך כמה זמן לא שמענו ממך", "אחשלי איך העראיס?", "אחשלי אתה בא היום בערב לקבל בראש בפיפא?", "אחשלי איך הנעל?", "אחשלי זה בשר של לגזיאל זה של הביוקר", "אחשלי תהיה מוכן היום לערב מדרכות", "אחשלי אתה בא לטניס?", "אחשלי בית"ר קבוצה של עגלות, אין לכם לא הווה לא עבר ולא עתיד", "אחשלי אני לא פוחד לפקד!", "אחשלי אני טייקון? אתה חי כמו זמר!".
אחשלי,
היית אח שלי ושל כל מי שהכרת בחיים, או לפחות ככה כולנו הרגשנו. אני זוכר שבשבעה שלך הגיעו חיילים שלך וסיפרו שהם בחיים לא פגשו רב סרן שדואג לחיילים שלו לפני שהוא דואג לעצמו. אחד כזה שמדבר איתם בגובה העיניים ואשכרה אכפת לו מה קורה איתם, מפקד שהוא כמו אח גדול. כמה לא מפתיע.
היית בן אדם שאוהב אנשים ואנשים אוהבים אותו. היית הבן אדם הכי חי והכי שמח שאני מכיר.
נכון שגם היית קצין למופת, אבל ככה אני רוצה שיזכרו אותך, בן אדם שמח שעשה הכל הכי טוב ואהב את החיים.
אוהב אותך ומתגעגע מלא אחשלי, נתראה בגלגול הבא.
תומר כהן
אחי אהובי,
מעל חצי שנה עברה מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה ויצא לי לחשוב על איך היה נראה מפגש שלנו היום.
יש תחושה מיוחדת בלפגוש אדם שאהבת אחרי שנים שלא התראיתם.
זה יכול להיות חבר מהעבר, מורה מבית הספר, אהבה ישנה או אדם שחלקת איתו רגעים משמעותיים.
איכשהו גם אם זה נגמר רע זה גורם לך להעלות חיוך על הפנים.
בשנת 2021 פסקה חגג חינה. אני ואתה באנו אחרי תקופה קצת עקומה וממושכת שבה לא דיברנו.
אופק עוד עישנה סיגריות (לצערך חח), וקלטה "בחצי עין" שיצאתי לעשן.
היא ניגשה אליי והזכירה לי כמה אני חסר לך.
באצילות נפש, ולמרות גילה הצעיר, היא אמרה לי משהו ברוח הדברים הזו:
"יוגב, אני אומרת לך אני מכירה את החברים של דביר ויודעת מי חשוב לו, ואתה אחד מהאנשים שהוא באמת אוהב".
היא כאילו התעקשה שהסוף שלנו לא יהיה ככה - צולע.
חזרתי פנימה, אזרתי אומץ, וחיבקתי אותך.
אמרתי לך שלא משנה מה היה בינינו אני תמיד כאן ואתה יכול לדבר איתי בכל רגע.
תקעת את המבט ברצפה ברגע טהור של ביישנות ואמרת "השיחות בלילה עבאדן, זה השיחות שחסרות".
תהיתי איך אדם חזק כמוך עוד זקוק לגלגל כמה מילים איתי אל תוך הלילה. הרי עם הזמן אני הייתי זה שלוקח הכל ללב בינינו.
לא הבנתי איך למרות שפתיחת קריירה צבאית מעוררת הערצה, מצאת את שאהבה נפשך והיית מוקף באנשים, עדיין השיחות איתי היו חסרות לך.
אני נשבע לך שאני לא אשכח את הרגע הזה בחיים. בשנייה אחת הבנתי מה ששנים בתהליך מגמגם של חזרה בתשובה, לא הצלחתי להבין.
לימדת אותי מה זה קשר בעל ערך נצחי ומה המשמעות של הפסוק מספר ירמיהו: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
מאותו רגע חזרנו לדבר כאילו כלום.
סיפרת לי דברים אישיים שעוד אשמור אותם בינינו, עודדת אותי כשהלב שלי נשבר מאהבות ישנות, הרמת לי והזכרת לי כמה אני שווה.
בתמורה, ומתוך ניסיון לפצות קצת על התקופה שלא דיברנו, ניסיתי לעזור לך בכל מיני "תסבוכות משפטיות" קטנות, למרות שלא ביקשת (זוכר את בעל האולם ההוא שלא רצה להחזיר לך ולאופק את תשלום המקדמה למרות שהחתונה שלכם נדחתה בגלל הקורונה?).
פקדתי את הבית של ההורים שלך כמעט בכל שבת כשהגעת לבקר, ובכל מפגש כזה הפצרת בהורים שלך שלא ידברו איתי על ענייני עבודה.
באחד הערבים הפנויים שלך הלכנו לבד להופעה של עידן חביב שבה הפגנת יכולת מרשימה ב-איך שרים בלי חוש קצב בכלל. עד עכשיו לא הצלחתי להבין איך הצלחתי לשכנע אותך לבוא איתי לשם הרי לא היית טיפוס רגשן.
השיא הגיע בחתונה שלך שכדי לתאר אותו צריך ספר שלם.
כמה חודשים לאחר מכן ערן שלח לי תמונה שלנו מבין שלל תמונות שאופק העלתה כנראה לפייסבוק.
תמונה שלא שמנו לב בכלל ברגע שהיא צולמה.
בתמונה אני נראה מחבק אותך מאחורי הגב ואתה פותח את הידיים כהרגלך. ערן אמר לי כמה מזל שהשלמנו ואיך רגע כזה היה מתפספס. היום התמונה הזו תלויה אצלי בחדר ומזכירה לי כמה אור הבאת מהמרחק הזה שאלא דיברנו.
כשהתחילה המלחמה שאלתי אותך "עבאדן איך המורל". אמרת לי "גבוה ...זו זכות גדולה שנפלה בחלקנו". הרגשתי צורך לעזור, והדבר היחיד שחשבתי שאני יכול לתת לך זה לכתוב לך כמה מילים על אמונה בקב"ה על תקווה, על תפילה שתחזור בשלום.
שלחתי לך כל מיני סרטונים של שיעורי תורה קצרים, סגולות והלכות מלחמה של הרמב"ם.
תימצתתי לך אותן שוב ונדנדתי לך בכל הזדמנות לא לשכוח לעשות את הדברים המוזכרים שם כדי שתשוב בשלום הביתה.
באחת הפעמים שנדנדתי לך ענית לי "היישר אחשלי".
מאז קמתי בכל בוקר כשהדבר הראשון שעשיתי היה לוודא באינטרנט שהשם שלך לא מופיע ברשימות הנופלים.
שבועיים לפני שנפלת התקשרת אלי בפעם האחרונה. שמחתי ממש בתחילת השיחה ועוד יותר בסופה.
בתחילת השיחה שמחתי שבתוך כל הלחץ העומס ועשרות האנשים שניסו להשיג אותך, עוד היה חשוב לך לעדכן אותי על התחושות שלך ועל ההישגים שלכם במלחמה. ברגע אחד החזרת אותי לרגעים הקטנים האלה בבית הספר שבהם שיתפת אותי בדברים כמו אח קטן שמדבר עם האח הגדול שלו כדי שיהיה גאה בו. בסוף השיחה אמרת לי שאתה לא מפחד למות ותוך כדי שלחת לי סרטון שלך מדליק נרות חנוכה ומברך בגאווה.
כמעט 30 שנה של היכרות איתך ובחיי שמעולם לא הרגשתי ממך את מה שהרגשתי באותו שיחה.
זה הרגיש לי מוזר ועדיין קשה להסביר את זה במילים, אבל מתוך החושך הגדול הזה שבלב עזה הכנסת בי תקווה ענקית ללב ביום מריר שעבר עלי.
אומרים שהנשמה מרגישה כשהיא הולכת לצאת מן העולם ולהידבק באור האינסופי. אולי הנשמה שלך הרגישה שהיא הולכת לאור הזה, ואולי זו הייתה תחושת סיפוק אדירה שהחליפה את החששות והקשיים שהיו לך בתחילת המלחמה, כשסיפרת לי על הגעגוע להראל ואופק ועל השפשפת שהייתה לך אחרי חודש ללא מקלחת.
אני זוכר שאמרת לי "עבאדן אני הולך בעזה כמו שריף". בדיעבד הבנתי כמה דברים מהמשפט הזה שאולי חלק יגידו שהוא היה מיותר ומנחס.
נזכרתי איך בתקופות השמחות והמוצלחות בחיים שלך שמרת על צניעות. ביישנות זו תכונה שאני אוהב. נזכרתי, איך במקומות הצרים והחשוכים בחיים שלך הלכת עם גב זקוף, לא התייאשת והתנהגת כמו גבר שבגברים שמשלים עם זה שהחיים מורכבים גם ממקומות מרירים, ושדווקא משם אפשר להוליד רגעי אושר טהורים, כי הרי שמחה שלמה היא שמחה שיש בה גם קצת עצב.
כלום זה לא סתם עבאדן.
הדאגה אליך בזמן הלחימה;
החנוכייה שהדלקת בלב עזה;
המפגש האחרון שלנו בחתונה של מירן אליה התעקשת שאבוא;
המילים "אוהב אותך" אותן אמרת בסוף כל שיחה;
ואפילו הכתובת של הבית שלך - "האושר 9".
מעל חצי שנה עברה ועוד לא פגשתי מישה שבא מרחוק. מישהו שהצליח להביא לי תובנה מאירה מתוך החלקים החשוכים שבחיים, מישהו שלמילים שלו "יהיה בסדר" יהיה ערך עבורי, מישהו שיזכיר לי שהאושר יכול לזוז איתנו לא משנה באיזה מקום וזמן נהיה.
חשבתי על הפגישה שלנו היום עבאדן
דמעתי ועלה לי חיוך ...
בהכנעה, ביישנות ואהבה אין סופית
יוגב
דביר, הנו המקום הקדוש ביותר בבית המקדש. הורים הבוחרים לבנם שם זה- רוצים להעניק לו שם עוצמתי, שכן שם זה מבטא גם את האמונה באל ובתקומת בית המקדש. לפי הנומרולוגיה אנשים עם ערך נומרולוגי 9 , הינם מחוננים, בעלי כריזמה, רוחב לב ויכולת וורבלית גבוהה, מלאי אהבה לזולת, מקרינים ביטחון. מאחדים בתוכם בצורה מושלמת את העולם הפיזי האינטלקטואלי
והרוחני.
ועכשיו.. אני מדמיינת אותך קורא את זה...
ואומר: בתיה, עזבי אותך שטויות - תבשרי לי משהו טוב- תבטלי איזה שיעור- מת מרעב! רוצה ללכת הביתה, נו בתיה תהיי טובה... והצחוק שלך קודם מתחיל בעיניים ואחר כך מתגלגל בקול רם וגדול... ככה... ככה אזכור אותך תמיד...
מכירה אותך מהיום שראיתיך קטנציק בכיתה ז' ילד קטן שמגיע לתיכון של הגדולים עברנו דרך יחד עד לי"ב
תמיד היית עלם חמודות...
במשך שש שנים, ניפגשנו כמעט על בסיס יומיומי,
ילד נמרץ, שנון, שובב מלא באנרגיות, תמיד, צמיד שמח. דומה שהאמביציה להתגייס ולעשות שירות משמעותי למען.. להיות פייטר, תמיד היו חלק ממך מרצונותיך ושאיפותיך
ידעת ורצית יעשות קריירה צבאית...
כמה גאווה הבאת לכולנו... לחברים, למורים, למשפחתך...עקבנו בהרבה גאווה בדרכך הצבאית ועלייתך בסולם הדרגות...
ופתאום....מתקשה להאמין כמו כולם.. ששמחת החיים הזו נגדעה... שלא תיזכה לראות את ילדך גדל, לחבק אשה אהובה, לדבר עם ההורים, האחים, לצחוק עם חברים. הלכת מאיתנו כגיבור...וכך תיזכר לעולם. הילד עם החיוך הניצחי, אוהב אדם, ערכי וחכם. יהי זכרך אהבה😪
בבקשה לקרוא עד הסוף
גורלה של אמא הוא לחכות לילדיה…
בהתחלה היא חיכתה לך כשהייתה בהריון.
חיכתה לך עד שתסיים ותיצא מבית הספר.
חיכתה בגיל ההתבגרות שתחזור הביתה אחרי בילוי לילי.
חיכתה לך שתסיים את השירות הצבאי.
חיכתה לך כשהתחלת את חייך הבוגרים.
חיכתה לך עד שתחזור מהעבודה כדי שתגיע לארוחת ערב נחמדה.
חיכתה לך באהבה, בחרדה ולפעמים בכעס שחלף מיד כשראתה אותך ואפשר היה לחבק אותך.
ועכשיו…
ודא שאמא שלך לא תצטרך לחכות יותר.
בקר אותה, תאהב אותה, חבק את מי שאהבה אותך כמו שאף אחד אחר לא יאהב לעולם…
אל תגרום לה לחכות, היא מצפה לזה ממך!
כי אולי היא הזדקנה - אבל הלב של אמא אף פעם לא מזדקן.
תאהב אותה כמה שאתה יכול!
זכור - אף אדם לא יאהב אותך כמו אמא שלך 💟
דביר היקר! לא אשכח אותך! חבר ואיש מדהים! אוגוסט 10
מרגש הגבורה גיבור ישראל רוח השם תנחנו בגן עדן
אדם מיוחד, קצין משכמו ומעלה וגיבור, תמיד היית ותמיד תהיה. לעד נזכור אותך
מתגעגעים אליך המפקד. אוהבים המון ולנצח.
יהי זכרך ברוך
דביר היקר תודה לך גיבור ישראל ועל היותך מפקד מוערך לנועה בתי היקרה אשר היתה מד״אגית בגדוד 53 של חיל השריון. יהי זכרך ברוך 🙏🏻
.
איזה בנאדם..
דוד , תודה לך גיבור ישראל, לעד נזכור 💖. יהי זכרך ברוך אמן.🙏 השם יקום דמך.
פימה! תודה שהיית סמג"ד נערץ לנעה שלי! תודה על מה שהיית בשבילה! דמות נערצת ואהובה! תודה על הדוגמא שנתת לה! אני מצדיעה לך! יהי זכרך ברוך! תהא נשמתך צרורה בצרור החיים! שלח כוחות למשפחה שלך ולכל אוהביך! נזכיר אותך תמיד!
השם יקום דמך-תודה על ההקרבה! תהיה מליץ יושר על כולנו.
גיבור איש ישראל האמת תודה רבה לך שהגנת עלינו מפני הרוע אנחנו יודעים שאנחנו עם קדוש בבקשה ממך תבקש רחמי שמיים שננצח במלחמה ונצליח להשיג את המטרות של המלחמה ושלא ימותו חיילים אמן אתה ליד כיסא הכבוד תודה לך
רס״ן דביר פימה בן 32 מכפר יונה נהרג אתמול בעזה. כאן הוא נפגש עם אבא בשבוע שעבר כשחזר להפוגה, מה שהתברר כפגישתם האחרונה.
בשוכבנו ובקומנו מגיעות בשורות האיוב האלה.
והלב. הלב כבד מצער.
תנחומים
💔בת זוג כותבת:
" בעלי דביר דוד פימה הלוחם הגיבור בחר לשלם בחייו ולהציל את חבריו.
דביר שלי הגיבור קפץ על מטען בעזה ונפל. מבקשת שתשתפו לזכרו של בעלי הגיבור!!"
יהי זכרו ברוך🕯️🥀
·
רס"ן דביר דוד פימה ז" ל
גיבור ישראל, נתן את חייו כדי שאנחנו נמשיך לחיות ולגדל פה דורות .
הוא נתן את חייו , אנחנו נותנים לו זכויות בשמיים !
הכרת הטוב גם למי שכבר לא איתנו .
שרק נזכה להיות ראויים לך...לכם...גיבורי ישראל 💔
אני משתתף בצערה הכבד של משפחת גיבור ישראל, רס"ן דביר דוד פימה הי״ד, בן עירנו כפר יונה, שנפל בקרב ברצועת עזה.
״ הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל: אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים…״
יהי זכרו ברוך 🥀
הותרו לפרסום שמותיהם של שלושה לוחמי צה"ל שנפלו בקרבות.
•רס"ן דביר דוד פימה ז"ל, בן 32, מכפר יונה, סגן מפקד גדוד 198, עוצבת 'בני-אור' (460), נפל אמש בקרב במרכז רצועת עזה.
•סרן (מיל') נריה זיסק ז"ל, בן 24, ממשואות יצחק, מפל"ג שריון בגדוד 52, עוצבת 'עקבות הברזל (401), נפל אמש בקרב במרכז רצועת עזה.
•רס"ל (מיל') אסף פנחס טובול ז"ל, בן 22, מקריית מוצקין, לוחם בגדוד 77, עוצבת 'סער מגולן' (7), נפל אמש בקרב בדרום רצועת עזה.
יהי זכרם ברוך🕯
חודש לפני שהקריב את עצמו למען הצלת חבריו, רס"ן דביר פימה (32) סיפר לקול הפצצות בג'באליה על געגועיו לאשתו אופק ובנו הראל הקטן, ועל חילוץ פצועים תחת אש בהיתקלויות. "זו מלחמה, הכול חייב להיות מהיר ומדויק. אתה לא מפחד, לא חושב על שום דבר - רק להציל את מי שאיתך", אמר ל-ynet https://www.ynet.co.il/news/article/rkbno39vt
דביר שלנו...
אי אפשר באמת לכתוב עלייך בלשון עבר
כל כך הרבה חווית ביחד
למדתי ממך המון על החיים
אישיות לדוגמא ולמופת
לעולם לא אשכח את הרצון העז שקיים בך.. להצליח בכל דבר
תמיד להיות ראשון בהכל
מסוג האנשים שאתה יכול לבקש מהם עזרה והם יעזבו הכל ויבואו לעזרתך.
זכיתי לשבת איתך לבירה בפעם האחרונה ביום חמישי, יומיים לפני תחילת המלחמה.
מתגעגע ובטוח שנפגש !
דביר חבר יקר לליבי
מאוד קשה לי להנציח אותך ולכתוב עלייך מילים ש"מסכמות" את חייך המלאים.
מלאים בהמון דברים קטנים וגדולים, ואתה תמיד ידעת להנות גם מהדברים הכי פשוטים של החיים.
עוד מתקופת בית הספר , היית מאושר ומתלהב מכל ביטול של שיעור, עד לתקופה של אחרי הצבא היית מאושר עד הגג כשהיינו מגיעים למרכז, נפגשים יוצאים יחד לאיזה מסיבה מטורפת.
תמיד איכשהוא אתה היית הכי שיכור ומצחיק את כולנו, וכמובן איך לא, מאבד משהו.
באחת הפעמים שיצאנו למסיבה בפורים שתית בלי הכרה והייתי בעננים, עד שהסתיים הערב ולא מצאת את האשראי.
כל הרצפה קונפטי אבל אתה דביר, כמו בכל דבר בחיים, עקשן ולא מוותר להשיג.
התעקשת לחפש את האשראי ולהרים קונפטי קונפטי מהרצפה עד תמצא.
עד שכבר פינו אותנו מהמקום, חחחח, כמה צחקנו באותו ערב.
ולא נשכח את "מסיבה בחיפה", רק בשבילך מתן השמיע בלופים את השיר , אהבנו לראות אותך פורח ובטירוף משיר אחד שלא הפסיק להתנגן.
אני יכולה להמשיך לכתוב עוד הרבה זיכרונות יפים ממך, כי מאז שאני מכירה אותך זיהיתי את האדם המיוחד שאתה, את הלב הגדול שמוכן להעניק ולתת לכל מי שרק צריך וזקוק לחיבוק מנחם.
קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר, כי אתה אדם כל כך נוכח, מלא חיים!
היית ילד לתפארת להוריך, חבר נאמן לחבריך, בעל אוהב ומסור לאישתך ואבא מדהים להראלי המתוק.
אתה יחיד ומיוחד, אחד למיליון.
עוד בחייך נהננו , מתן ואני לציין את זה שאתה אחד לדור וכל כך מיוחד.
תמיד שאפת והצלחת לחיות כמו שאהבת תמיד לומר- חיים של זמר.
מתן ואני מדברים עליך כל הזמן ומעלים זיכרונות ממך ויחד איתך.
כמה שהיה כל כך כיף במחיצתך וכמה שאתה חסר לנו.
יש משפט שילווה אותי תמיד ויעיד על היותך בעולם.
"האדם שאהב את כולם, וכולם אהבו אותו".
תודה להשם שזכיתי להכיר אותך ולהיות חבר לאדם כמוך, תודה לך על רגעים שלנצח חרוטים בליבי.
אזכור ואזכיר אותך תמיד.
דביר
אין לי כל כך מאיפה להתחיל, הרי כל הילדות שלנו הייתה סביב כל כך הרבה חוויות משותפות.
כל כך הרבה דברים , מחשבות, סיטואציות שעולות לי בראש שבכל פעם שהיינו נפגשים , היינו נזכרים ומתפוצצים מצחוק.
זה התחיל מהבית ספר, כיתת "גמיש"- גם אם אנסה, לא אוכל לתאר את הכיתה שהיינו, הגיבוש, האהבה, המשפחתיות וזה שכיתה שמה הייתה גרה באותה שכונה.
ההליכות לבית הספר בבוקר, וההליכות בחזור מבית הספר הבייתה שפשוט היו מלוות בצחוקים ובשטויות שהיו רק לנו-
"יוגב- אתה לא דיסקרטי בעליל", "סלטון- סדר את הגבה"
משפטים שלך שפשוט חקוקים בראש!!
הישיבות כמעט בכל ערב מול הבית של בוזי בגן, בבית - ישיבות של כל הכיתה! 247 פשוט יחד.
היית המרכז, תמיד גיבשת את כולם, יום ההולדת שלך - הייתה תמיד הסיבה למסיבה.
כמה היינו מחכים, תמיד המסיבה הכי טובה , והכי כיפית והקבועה בשנה.
לא אשכח גם את "עונת הטניס"
אנחנו- אני, ליאור ודנה פחות היינו משחקות אבל איכשהוא תמיד היינו באות לראות אותך, ואת מוריה ואת הוד , משחקים- ככה זה היה, תמיד ביחד!
ואז עלה לך הרעיון! (סליחה שאני מספרת?)
"קשה לי לשחק עם השיערות ברגליים- תעשו לי שעווה!!"
כמובן שישר יצאנו למשימה, כי ככה היינו- משפחה!
זוכרת את היום הזה כאילו זה היה אתמול, כמה סבלת וכמה צחקנו!
ולבסוף התוצאה הושגה!
יש עוד כל כך הרבה, שלא אצליח לבטא, אתה תמיד היית דביר- עוזר, אוהב, מגבש, מצחיק וטוב לב!
עברו השנים- סיימנו בית ספר, יצאנו כל כך לדרכו ותמיד בכל מצב שהיינו נפגשים או מדברים זה היה כאילו זה קורה בכל יום!
שנת 2019, יצאתי לטיול בתאילנד ובמעבורת מקוסמוי לקופנגן, בהפתעה גמורה פתאום נפגשנו!!
אני זוכרת כמה היית מאושר!
היית עם אופק היקרה, התחבקנו, הצטלמנו ואיך לא- ישר שלחנו את התמונה בקבוצה של הכיתה
דביר, לא היית צריך ללכת, היית אדם של החיים, אהבת אותם, אהבת את המשפחה, את החברים.
אהבת.
תמיד היית ותמיד תישאר גיבור!
חשוב לי שתדע- לא אשכח אותך לעולם!
היי דביר, זוכר אותי?
חן תורג'מן, למדנו יחד באותה השכבה.
בימים ההם לא נפגשנו הרבה ולא הסתובבנו באותם המקומות אבל אתה בטוח זוכר אותי כי אני זוכרת אותך.
אני זוכרת ילד איכותי שקט וטוב.
אני רוצה לשתף אותך ביום אחד שקצת שינה אותי, יום הזיכרון האחרון.
יום שהיה טעון ועצוב מדי לכולם.
אותי הוא פגש בעבודה.
אני מלמדת במח"ט אורט בית שאן וכמו בכל שנה ערכנו טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל.
השנה הטקס שלנו כולו התבסס עם הסיפור הגבורה שלך.
הגיע אלינו יוגב חברך הטוב וברגע הראשון שהוא התחיל לספר עליך הרגשתי שהלב שלי עומד להתפוצץ.
כולם הרגישו את זה.
היה משהו באיך שיוגב העביר את הסיפור שלך, את החברות שלכם, את האישיות והגבורה שלך שלא יכל להשאיר אף אחד אדיש, גם לא את תלמידי מח"ט שהשאירו אותנו המומים מהאיפוק והכבוד שהם עשו בזמן הטקס.
יוגב שדיבר עליך על עך יפה אמר משפט שאפיין אותך ואני מיד פתחתי "פתקים" וכתבתי אותו כדי שהוא יהפוך להיות גם המשפט שמאפיין אותי.
"בן אדם מתחיל לחיות כשהוא מוצא משהו שהוא מוכן למות בשבילו".
הוא ייחס את המשפט הזה לעובדה שאתה כל כך אהבת את מה שאתה עושה ואני התחברתי אליו ואימצתי אותו כי הבנתי שהחיים קצרים מדי וכדאי שהם יהיו משמעותיים מספיק כדי שנחיה אותם באושר גדול ונהיה מקור השראה ומודל לחיקוי לילדים ולמשפחות שלנו עד 120.
אנחנו לא היינו "חברים" בתיכון אבל הדברים שכולם אומרים עליך, האנרגיה שאני זוכרת ממך וגבורה שלך, כל אלה גורמים לי להצטער שלא הכרתי אותך טוב יותר.
יהי זכרך ברוך
דביר איש יקר
קשה לכתוב עליך, אני עדיין לא קולטת את הסיטואציה..
דביר ואני היינו ביחד בכיתה 6 שנים, כמעט בכל שיעור אפשרי דביר היה הכוכב בכיתה, זה שתמיד משתתף בשיעורים, אומר תמיד את מה שהוא חושב, ויודע הכי טוב מכולם איך לקרוע אותנו מצחוק בשיעורים.
דביר לא היה החבר הכי טוב שלי, היו לי את החברות הטובות שלי שהייתי דבוקה אליהן בעיקר, אבל דביר היה אדם שגם לא הייתי החברה הכי טובה שלו, תמיד אהבתי והערכתי אותו בכיתה.
תמיד הוא בירך אותי בבוקר טוב בחיוך, תמיד התעניין והתסכל לתוך העיניים בהקשבה רבה כשדיברתי איתו, תמיד היה כה צנוע ושובה לב עם החיוך שלו.
כשליהי סיפרה לי מה קרה לדביר, לא האמנתי שהוא אשכרה הקריב את החיים שלו בשביל כל החיילים, לא ידעתי עד כמה הוא ערכי ואכפתי, כי בכל זאת לא הכרתי אותו לעומקים האלו.
אבל כמובן שעכשיו הכל מתיישב, אדם כזה צנוע וטוב לב, עם רוך בעיניים , שתמיד רואה את הזולת, אף אחד לא שקוף בעיניו , אז איך הוא לא יעשה מעשה הירואי כזה מבלי לחשוב פעמיים..?
אבל אני עדין תקועה בכיתה י'א וי'ב , מהגולאסוווו שלך וזה שהיית מדבר שתשובה על דברים מסוימים והיית סוחף אותך את כל החברים שלך בצחוק שגורם לנו להתפוצץ ולהיות אדומים ולבכות ממך מרוב שאתה מצחיק...
אתה מסוג האנשים , שלא משנה מה תעשה, תמיד יאהבו אותך.
אתה כל כך מיוחד ואישיות יחידה במינה, כובשת וצבעונית, שעטופה בצניעות ותום לב.
הלוואי והייתי יכולה להחזיר אותך לפה, הייתי עושה כל שביכולתי לחבק אותך, עם כמה שזה מוזר כי נראה לי שמעולם לא התחבקנו.
מצטערת שכשהיינו ילדים לא היינו קרובים יותר, עכשיו אני מבינה שהיינו יכולים לפתח כמה שיחות נפש ולהתחבר יותר.
אני מקווה שטןב לך , למרות לנו זה הפוך.
אני מקווה שאתה נח, שאתה מחייך ומאושר, שאולי יש לך שם מקום עם החברים ואתה צופה שם במכבי חיפה וצועק את הגולאסו שלך חחח
אני אוהבת אותך , חושבת עליך, על המשפחות שלנו, תודה עליך וסליחה שלא יכולנו למנוע את בכאב העמוק הזה.
ולפחות עכשיו אני יכולה קצת לדבר איתך בבית העלמין, אולי אתה מקשיב לי..
אוהבת אותך דביר, חיבוק חזק חזק חזק
יש רגעים
במיוחד לפני השינה
שזה קצת כמו חץ בלב
היית אדם שראו לו תום בעיניים , לא היה בך שום דבר ניבזי.
אפילו שרבת עם עדן, הדבר הכי "מרושע" שהצלחת להגיד לה זה "את דומה לקלמנטינה"
חחח זה ייזכר לשנים!
אה אחד כזה שחי על מנת לעשות טוב.
אמא שלי, או כמו שאתה זוכר אותה "בתיה יש ביטול בתיה?"
סתם , חחחח בטוח שהייתה הרבה מעבר עבורך.
אמא שלי פחדה שיגידו לי, אמרה לי שהיא ידעה כמה אהבתי אותך, מעניין אם ידעת את זה.
כמה אתה אדם מוערך ואהוב מבחינתי, הרי לא היה בנינו קשר.
אהבה כנה כזאת של ילדים.
רק כשספד לך יוגב הבנתי כמה דברים עברת מתחת לפני השטח.
כמה זה נגע בך, איזה פספוס זה שלא ידעתי.
יכולנו בכיף לנהל כמה שיחות נפש, וכמה השראה אתה רק מלשמוע סיפורים עליך, מהאנשים שהיו קרובים אליך.
לי זכור איזה בחור מצחיק היית, עם הגולאסווו
וזה שהיית חדור מטרה ותמיד מצאת את הדרך לפעול בצורה שבה לא תיפגע באף אחד.
וזו בחירה שהיא נדירה בימנו ומעידה על כמה אדם איכותי היית.
אף פעם לא העזתי להיות מעורבת יותר מידי בשכבה שלנו.
אישיוז ל ביטחון אולי
והנה אני מוצאת את עצמי מתגברת על כל מיני פחדים מול קהל רב כדי לארגן עבורך ערב זיכרון כי מגיע לך דביר.
נהרגת אחרי שילדתי, ועשיתי את הכל שיהיה מספיק חלק להללי, ושמתי פחדים בצד למרות שהיא פיצית , בהנקה בלעדית.
כי אין מצב שלא אגיע לחלוק לך כבוד אחרון
ומגיע לך רק טוב , אתה מבין?
זה לא פייר דביר, זה לא.
אני לוקחת על עצמי להענקי עוד פיסת זיכרון עבור אישתך, עבור הילד שלך, עבור אמא ואבא שלך.
אפילו אם זה מרגיש כגרגר אבק לעומת הרצון שתהיה בחיים.
אבל מרגיש לי, לעשות כל שביכולתי, כדי לתמוך ולהראות כמה חשוב היית ועדין עבורינו.
יומהולת - אביחי הולנדר.
שיר שמתנגן לי בראש, חושבת על כל הנשים שאיבדו את היקר מכל, על המשפחות, זה לא נתפס.
שתדע לך שאני רוצה להבטיח לאופק, אפילו שהיא לא מכירה אותך עדיין, שבכל מה שאני אוכל לעזור אי פעם , אעזור לה.
אני יודעת שיש לה מלאך צמוד עכשיו, אבל על האדמה הזו, היא מבחינתי אחות.
שתדע שבשביל לעשות את הערב הזה, אני מתגברת פה על כמה חרדות חברתיות מילדות דיי מורכבות.
אבל כמו שלא יכולתי לפספס לתת לך כבוד אחרון אין מצב שלא נעשה לך ערב.
פשוט מגיע לך.
אז אני מניעה עכשיו את השיכבה ומדברת וזה לא פשוט לי, כמו שיוגב אמר בהספד שלך , שהוא לא אוהב לדבר מול כולם, והיום הוא מרצה עליך.
אתה גם כשאינך כאן, עוזר לנו לצאת מעצמינו ולפעול באומץ.
צנוע, הייתי צנוע.
תם.
ושמח בחלקך.
זה אולי יראה לא מובן מאליו כי אנחנו בקושי היינו בקשר, אבל המוות שלך שבר אותי.
אני כותבת ובוכה.
היית גיבור, אדם מיוחד במינו.
שמח, חזק, מצחיק, שאפתן, מתמיד, דוגמא ומופת עבר הילד שלך.
ואני שמחה שאנחנו כותבים לך את הספר הזה, שהוא ידע איזה אדם מיוחד היה אבא שלו.
תמיד אומרים דברים טובים על אלו שנשמתם המשיכה המסע והם לא אינו בגוף, אבל עליך, עליך תמיד דיברנו טוב, עוד בחיים.
כה אתה, מסוג האנשים האלו, אנשים שהם טוב מזוקק.
אני גאה בך ומודה לך, ומצטערת כל כך שזה נגדע.
שמעתי איזה תוכניות מדהימות היו לכם, כדי להבטיח שזה לא היה סתם.
הלך הרוח שלך בה"ה תמיד יישאר איתנו, נעשה הכל, כל אחד בדרך שלו, כדי להבטיח שזה לא היה סתם.
אסיים בזה, שכשביקרתי אותך בקבר שלך
ראיתי את השם שלך על המצבה, את הקסדה והתמונות , והתפרקתי.
זה היה כל כך כואב ובלתי נתפס.
וכשהתחלתי ממש לבכות, כל הממטרות הסתובבו אלי בבת אחת, הרטיבו את כולי.
עד שפשוט לא הייתה לי ברירה אלא להתחיל לצחוק.
והרגיש לי שזה ממש אתה שם, עם מסר בסגנון של "יאללה, חדש חדש , קדימה, לא לבכות".
כמו שתמיד היית ולא מעט העידו עליך.
וזה מה שאני מאחלת שימשיך איתנו
הצחוק, העוצמה, והגישה להמשיך הלאה בגבורה.
אמן שהעוצמות שלך יצליחו לחזק את אהוביך אפילו מהעולם הבא.
ושתצליח להעביר להם את המסרים האל בדרך שרק הנשמה שלך יודעת
אוהבת הרבה
אתה בליבנו תמיד
דביר, אדם שנוכחותו ומעשיו הותירו חותם בל יימחק על כולנו.
בעודנו מהרהרים בחייו, אי אפשר שלא להתרגש מההשפעה העמוקה שהייתה לו על כל מי שפגש וההקרבה האולטימטיבית שהקריב למען חבריו.
דביר היה יותר מקצין מוערך, הוא היה אדם חם לב, בעל עקרונות עמוקים ולוחם בלתי פוסק למען צדק, עם זאת , אפילו בעיסוקיו הנלהבים, הוא תמיד נשא תחושה על ענווה, ולעתים קרובות נלחם על מה שהוא האמין בו כשעיניו מופנות כלפי מטה. ענווה זו הייתה עדות לאופיו, שכן הוא ניווט אפילו במצבים המאתגרים ביותר ובחיוך בלתי מתפשר.
הוא זכור לי בעיקר על מגרש הטניס, פרפקציוניזם של דביר זהר באור. הוא התאים בקפידה את מידי המחבט שלו, תמיד שואף לביצועים הטובים ביותר. מסירות זו ותשומת הלב לפרטים באו לידי ביטוח בתפקידו כמפקד טנק. הוא הוביל בדייקנות, ודאג תמיד לשלומם ולרווחתם של חייליו.
דביר היה ג'נטלמן במלוא מובן המילה, נקי , מסודר ותמיד מוכן להושיט יד, הוא היה עמוד תווך של כוח ותמיכה, וגם כנער בגיל ההתבגרות, לאימו.
הנוכחות שלו היית גברית וקרבית כאחד, אך הוא שידר אינטליגנציה רגשית עדינה וכבוד אמיתי לאנשים ובעיקר לנשים.
דביר היה קודם כל חבר טוב, הייתה לו יכולת מולדת להבין מצבים לעומק, לעתים קרובות עם סקרנות שובבה שמעולם לא עברה את הגבול. אפילו ברגעים של מבוכה, הוא היה צוחק לעצמו, ולעולם לא מייצר אי נוחות לאחרים.
הטבע המלאכי שלו היה ניכר בכל היבט בחייו.
למרות ניסיונות גיל ההתבגרות, הוא נשאר טהור איתן, מעולם לא היה מורד או פורע חוק.
אביו של דביר , שמעון, שיבח אותו תמיד, ובצדק, בשירות לצידו של שמעון בצבא ומילואים, ראיתי ממקור ראשון את הגאווה וההערצה שהוא זכה לבנו.
דביר היה השתקפות הנותנת והדואגת - ממנה הגיע, משפחה שטיפחה את רוח הגבורה שלו.
במעשה האומץ האולטימטיבי שלו, הגן פיזית על חייליו, תוך שהוא מגלם את רוחו האמיתית של מנהיג.
הוא לקח אחריות מלאה, צעד בחזי, והקריב את עצמו כדי להציל אחרים זה לא רק ביטוי, דביר באמת מסר את חייו למען אנשיו, והוכיח את עצמו כגיבור ישראל.
כפי שאני זוכרים את דביר הערב, אנו מכבדים גם את המורשת שהוא משאיר אחריו. אשתו, אופק , עומדת בראש מורם ומשתפת בסיפורים על האיש המדהים היה דביר.
בנו, הראל, יגדל עם סיפורי גבורתו ואהבתו של אביו, ויוביל את מורשתו של גיבור אמיתי.
דביר, היית בינינו מלאך, מגדלאור של טוב ואהבה , הראית לנו מה זה לחיות ביושרה, בחמלה ובאומץ לב.
חייך היו עדות לערכים שאהבת, וההקרבה שלך תזכר לעד.
נוח על משכבך בשלום חבר יקר.
רוחך חיה בליבם של כל מי שהכיר אותך.
ביקשו ממני לרשום משהו על דביר, על אחד האנשים הבודדים שעברו בחיי ויש לי ממנו רק זיכרונות טובים.
הכרתי את דביר במסיבת בריכה בכיתה ה'.
הייתי ילדה קצת מוזרה מהכיתה המקבילה.
דביר היה נחמד לכולם, גם לזאתי, שהיא קצת עוף מוזר.
ניסיתי באותו היום לדבר עם הבנות האחרות מהכיתות המקבילות וזה לא כל כך הלך, אפשר להגיד שאפילו דחו אותי על הסף.
היו לי מעט חברות מהכיתה, וניסתי להעביר את הערב בצורה נעימה, ובאותו יום הכרתי את דביר, ילד עם תספורת פטריה.
צחקנו באוו יום, אני לא זוכרת משם המון, כמה חודשים אחרי עוד היינו צוחקים בהפסקות במסדרון.
בכיתה ח' שובצנו לאותה הכיתה, ומאז ןעד יב' למדנו ביחד באותה הכיתה, ועדין אין לי ממנו אפילו זיכרון אחד רע.
דביר היה חריף וסקרן, ועדיין היה נחמד לכולם, גם לילדים המוזרים, ואני יודעת כי אני הייתי אחת מהם.
כמו שאמרתי לא היינו קרובים , אבל לדביר הייתה את היכולת לגרום לכולם להרגיש חלק, גם אם הוא לא הכיר אותך לעומק.
אני זוכרת ילד מצחיק, שנא להצטלם, שהיה מקובל ואהוב.
עד שהיינו מגיעים לצומת ומתפצלים.
לפעמים היינו מדברים, סתם על דברים שקשורים ללימודים, פשוט כי דביר היה נחמד לכולם.
כששמעתי שדביר נקטף, בלי לחשוב פעמיים אמרתי "אם אתה חושב על מישהו , מתקופת התיון, וזוכר שהוא היה אדם טוב, סימן שמדובר באדם שהוא 100% זהב, כי בתיכון , כולם מרושעים ומרוכזים בעצמם".
וזה בשבילי היה דביר, הילד הנחמד עם הלב הזהב והנמשים.
דביר, אני מנסה למצוא את המילים שיצליחו להמחיש בצורה הטובה ביותר איזה בנאדם היית ואפשר להגיד שאני די מתקשה.
מה אני יכולה לספר עליך שעוד לא נאמר, הרי רק מלשמוע את סיפור הגבורה שבו נלקחת מאיתנו, ניתן להבין איזה בנאדם גדול היית.
אבל אני דווקא אספר על הדברים הקטנים, הדברים הקטנים שכולנו לא שמים לב אליהם אבל יכולים לתאר בדיוק איזה בנאדם אתה ואיך לימדת את כולנו להעריך כל דבר בחיים , בכל רגע.
אז נתחיל מההתחלה, עברנו לאותה כיה בכיתה י', ואתה היית דביר, זה שיפוצץ שיעור בוויכוח מי הקבוצת כדורגל הכי טובה, שיבוא עם נעליים חדשות ויפחד לדרוך על הבוץ, שיתלהב מחולצה או גי'נס חדש שהוא קנה, זה שמציב לעצמו מטרה ומשיג אותה לא משנה מה, שיעלה איתי לכדור באילת, רק כי ביקשתי, למרות שזה הדבר שהכי לא רצית לעשות, זה שמעריך את הרגעים הקטנים.
כמה אני לומדת ממך עכשיו, תמיד ידעת לשמוח בחלקך, לשמוח מהדברים הקטנים, גם כשהיה קשה, והיה.
תמיד ידעת לעודד, להוציא את הכיף והצחוקים מכל סיטואציה.
אנחנו חוגגים יום הולדת יום אחרי יום , תמיד אמרת לי מזל טוב, ומיד אחרי ה אני לך , איזה כיף לחגוג איתך, תמיד חיכנו ימי הולדת שלך, או היו הימי הולדת הכי כיפיים , כולם באים ומרשים לעצמם להתפרק.
לא חושב שהייתה שנה שמישהו פספס את יום ההולדת שלך.
כל כך הרבה זיכורנות יש לי איתך, וכל כך הרבה רגעים שאי אפשר לתאר במילים, הדבר היחידי שנותר לי להגיד לך זה תודה.
תודה על מי שאתה, על מי שהיית ועל מה שהצלחת ללמוד אותי בדרכך, תודה שזכיתי להכיר אותך , הלב מתפוצץ מגאווה.
נזכור אותך לנצח
כמחנכת הייתה לי הזכות, כמה ניתן ללמוד ממנו , מנומס. מכבד, טוב לב , אהוב על כולם .
מצטיין בכל, פשוט מושלם.
הקב"ה לוקח אליו את הטובים, צריך לצעוק ולהתפלל , די לצרותינו
דניאלה היקרה, כמה עצב, הלב נשבר לרסיסים.
לא נתפס.
אין לי מילים לנחם, מלאך טהור.
הלב נשבר לרסיסים , זכיתי לחנך את דביר, ילד מיוחד במינו.
שאף להצטיין בכל תחום, ערכי , טוב לב, מכבד על אדם באשר אדם.
הצטיין בצבא.
מפקד אהוב על כל פקודיו.
אין לתאר את גודל האבידה, עצוב.
אני זוכרת אותו בכיתה עם הניצוץ בעיניים והחיוך הכובש, לנצח אזכור את דביר הי"ד.
כל היום במחשבותיי.
לזכור של דביר
גיבור ישראל, הוא למד כימיה בהצטיינות, בעניין , בסקרנות.
לנצח אזכור אותו
שמתי את התמונה שלו על הטבלה המחזורית.
המקום ינחם אתכם
ודביר עכשיו מלאך בשמיים, צדיק
כל כך אהבתי אותו.
הכאב עצום
אבידה ענקית
גיבור על
זכיתי להכיר גיבור
לנצח אזכור אותו
דביר
הייתה לי הזכות להיות המחנכת שלך בחטיבת הביניים באורט כללי בכיתה ז-ט.
כשהזיכרונות מתחדדים במחשבה עליך עולה דמותך ואישיותך- נער מלא בחן, חייכן, דעתן ותלמיד שבהחלט ידע לנהל מו"מ עם המורים ולסחוף אחריו את תלמידי הכיתה.
כשההיכרות עימך העמיקה למדתי להכיר את דביר השקדן, זה שמשקיע ולומד ברינות ושחשוב היה לו למצב את עצמו בקבוצת התלמידים הטובים והמשיגים בכיתה.
בכל אסיפת הורים , כשאביך שמעון הגיע לפגוש אותי הוא היה אומר לי שהוא לא היה צריך לבוא כי ציונך היו מעולים. ברגעים אלו נמלאתי גאווה יחד עם הוריך שהעריצו אותך על הנחת והאושר שהענקת להם.
אך הזיכרונות שנצרבו אצלי באופן בולט במיוחד קשורים ביכולות החברתיות שלך.
היית תלמיד מעורב שחותר להיות שותף בכל הנעשה בעיתה ובשכבה.
ניחנת בתכונת מנהיגות שהתאפיינה בשילוב של ענווה גדולה וביישנות.
סחפת אחריך את תלמידי הכיתה ותמיד לקחת על עצמך את תפקיד האחראי- זה שמתכנן, מנהל, מארגן ומדיד את העיינינים.
הייתי הראשון להתנדב וידעתי תמיד שאם דביר לוקח את האחריות לאירוע אז הדברים יתנהלו באופן מופתי.
לימים סיימת את הלימודים ופגשתי אותך כקצין מוערך בפאנל בוגרים של תלמידי שכבת יב בבית הספר אליו הגעת כי לספר לתלמידים על שרות צבאי משמעותי.
וואו, כמה שלבי התרחב כשסיפרת לתלמידים על השירות הצבאי שלך בעיניים מאירות, בביטחון ובאמונה שלימה בדרך בה הלכת.
כשהגיעה הבשורה הקשה מכל והגעתי לבית הוריך לניחום , פגשתי את אימך דניאלה שהתרגשה מאוד לראות אותי.
היא ביקשה שיחפשו את תעודת הזהות שלה והתעקשה להראות לי אותה.
היא הוציאה מתוף התעודה פתק קטן מנוילן ובגאווה גדולה הזכירה לי שקיבלה אותו ממני בערב בני מצווה בכיתה ז'.
בפתק ביועד להוריך כתבתי משמעות שמך, ואת התכונות הבולטות באישיותך הכל כך מיוחדת.
איך ריגשה אותי כשאמרה שזה היה הרגע שבו הבינה איזה ילד מיוחד יש לה.
ביום הזיכרון האחרון שבו כבר הפכת לחלק ממשפחת חללי צה"ל פגשתי את אופק אישתך, ושמחתי על האפשרות להכיר חלק נוסף בפאזל חייך.
כמובן שנפעמתי מהאישיות המתפרצת שלה אך לא הופתעתי שזו הייתה בחירתך- היית הכי ראוי לכזו פרטנרית לחיים משותפים.
דביר היקר, היית והינך חלק חשוב ממורשת המדינה שלנו ובזכותך אנו מרימים את ראשנו ומודים על הזכות לחיות במדינה שלנו.
במעמד זה אני מוקירה ומעריכה את פועלך ואת דמותך שהותירה זכרון משמעותי ועוצמתי שימשיך ללוות אותי בדרכי החינוכית והאישית.
אוהבת ומתגעגעת
דביר שלי,
עברו 12 חודשים מאז שהשמיים נפלו עלינו, והשארת אותנו כאן, מתמודדים עם כאב שלא ניתן לתאר במילים. שנה של געגוע שאין לו סוף, של דמעות שנשפכות בלי הפסקה, של חלל ענק בלבנו שאין לו תחליף.
דביר, היית צנוע ועניו, מלא בנתינה ובלב רחב. היית לוחם צדק אמיתי, כזה שמוכן להילחם עבור מי שזקוק לעזרה, תמיד עומד על עקרונותיך ללא פשרות.
לזכרך ולבכבודך, אנו מכניסים ספר תורה – סמל לחיים, לערכים, לאמונה. ספר שיסמל את מה שאתה היית עבורנו: אור שמאיר את הדרך, מורה דרך של אמת ויושר.
השארת בלב שלנו חור גדול, כזה שלא ניתן למלא. אבל אנחנו מוצאים נחמה קטנה בהראלי הקטן, שמתהלך בבית ומזכיר אותך בכל צעד, בכל חיוך, בכל מבט. דרכו אנחנו ממשיכים לראות אותך, והוא מביא איתו שמחה בתוך הכאב.
לפני שבועיים היית צריך לחגוג יום הולדת 33. הפעם חגגנו לך בצורה צנועה – בדיוק כמו שאתה היית רוצה. הדלקנו נר, זכרנו אותך וסיפרנו על הרגעים היפים שהיו לנו איתך.
זו הייתה שנה קשה ואינטנסיבית, שנה של התמודדות בלתי פוסקת, אבל מתוך השבר הזה אנחנו מבטיחים לצמוח. נמשיך לשמור על מה שיצרת, על מה שהשארת אחריך. נמשיך לשאת את דמותך בליבנו, נמשיך לחיות את חייך דרך הזיכרונות, דרך האהבה האינסופית שאתה השארת לנו.
דביר שלי, תמיד תהיה בלב שלנו, תמיד תהיה חלק מאיתנו. אנחנו אוהבים אותך, גאים בך ומתגעגעים אליך בכל רגע ורגע.
אמא.
שמות הקשרים ומשמעויות. והמשמעות שהסתלקה מחיינו😔
דביר שלנו קרוי גם דביר דוד, על שם סבא דוד פחימה ז״ל שקרוי על דוד מלך ישראל🙌🏾
ישנו סבא נוסף, שיבדל לחיים ארוכים שדביר היה מאז ומעולם משוש חייו - סבא שלמה שטרית. שקרוי על שלמה המלך👑
שלמה המלך - שבנה לנו את בית המקדש.
בתוך בית המקדש, בחדר פנימי, הונחו בתוך ארון הברית, לוחות הברית - הלוחות שמסמלות, את הברית של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל.
בחדר הפנימי והמיוחד הזה בתוך קודש הקודשים שלנו, היה קיר שמסתיר את ארון הקודש ושמו היה - דביר.
לתוך החדר הזה הורשה להיכנס, רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, אהרון הכהן.
ואף הוא, היה מעלה קטורת ועשן על מנת שזה יסתיר את קודש הקודשים שלנו.
כל כך הרבה קדושה, טמונה בשמך דביר שלנו😔🙌🏾
השם דביר, על משמעותו של הקיר הפנימי בבית המקדש, מוזכר גם בתפילת ״על הניסים״ במוסף שנאמר בחג החנוכה.
החג האחרון שזכית אף אתה להדליק נר אי שם ברצועת עזה לזכר מנורת הזהב שהייתה דולקת בבית המקדש שלנו.
״בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.״
ההקשר של מלחמה זו היא בדיוק על ההקשר לעם היהודי. כפי שפעם אמר רב אלוף דוד אלעזר: ״המלחמה עכשיו היא לא על הר הבית, אלא על הבית עצמו.״
הבית לעולם לא יחזור להיות כפי שהיה כשהיית נוכח בו😔
נוכחותך ונשמתך שבחרה תמיד ללכת בדרך של מסורת, ערכים יהודיים השתדלת מאוד לקיים ולהמשיך מורשת עתיקת יומין זו של העם היהודי.
בשבת הראשונה לאחר מותך. ערכנו סעודת שבת עם משפחתך ורק לשמוע את סבך שלמה שיחי׳ עם זמירות השבת.. אשת חיל.. עם כל הקושי שהיה לנו רק יומיים לאחר אובדנך הגדול.
אני התרגשתי עד שד עצמותי לשמוע את סבא עם המבטא המרוקאי המוכר לנו כל כך. לא שוכח את אלוהיו ברגעיו הכי קשים. ומקדש את השבת ומזמר לכבודה.
השבת הזו נטעה בי תקווה והזכירה לי את הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל🙌🏾
גם אתה, כמו סבא שלמה התעקשת להדליק נר להמשך המסורת של העם היהודי גם בשעתו הקשה ביותר בתוך לחימה במקום עוין וזר ובכך הדלקת נרות רבים של תקווה🙌🏾
אני אמונה, שהתקווה מתה אחרונה..
וכל עוד, נמשכת המסורת היהודית, בכל מקום שנהיה בו בעולם, ובכל מצב קשה ככול שיהיה..
אם נזכור, מהיכן באנו?
אנו נזכור, את הברית של אלוקים איתנו, ולא תאבד התקווה🙏
היום ה 82
היום השמונים ושתיים היה הנורא מכל
לא ״ השבעה באוקטובר״ ולא לאחריו
היום השמונים ושתיים
לקח מאיתנו את הכל
את ההגנה
את האמונה
את החיוך
ואין לנו נחמה
מה ארורה זו המלחמה
בו בוכים אם ואב שכולים
בוכה רעיה צעירה, עם ילד, שמעתה אביו נמצא גבוה עם אלוקים
נקטפת באיבך
נלקחת מאביך ואימך
נלקחת מאומה שלמה
נותרו אחיך פצועים וכואבים
ולנו המשפחה נגמרות כבר המילים
מה נאמר על לכתך בטרם עת
העת שדפק על הדלת ביום ה 82
היום השמונים ושתיים שבו בכו גם השמיים
ובכית גם אתה
על מלחמה ארורה
על חיים שנגדעו לך
על מעמד אירוני שהוענק לך ״הרוג מלכות״
נותרנו מתפללים על עצמנו
שהאל שלקח עכשיו יהיה איתנו
שלא תאבד התמימות
ותחזור האמונה
שיחזור החיוך ונרגיש קצת הגנה
כי בעינינו כרגע אין מי שיגן
כי 82 ימים לחם הכי גיבור בישראל!
אך, כשמביטים באחיך הקטנים
בחבריהם ובכל המנחמים
מבינים שכך נוצרות אגדות
כך נולדים גיבורים
זה החומר!!!
וניצוץ נחמה שוב נדלק
שיקום דור המשך
ושמותך לא יהיה לשווא
יקום דור המשך של גיבורים ואמיצים
שיגדלו על תורתך ומסירותך לצבא, למשפחה וחברים
ויזכרו לעד את 82 הימים, שלחמת בגבורה
את שמונים ושתיים הימים
שבסופם לא שבת בחזרה
ויחרטו על ליבם את ההבטחה:
״ישראל לא תיפול שנית״ - כל עוד הם על פני האדמה
כי כך נוצרות אגדות
כך נולדים גיבורים!
ומעתה לדורי דורות
יגדלו על מורשתך אלפים
ואפילו רבבות של גיבורים
שיאזינו בקשב רב, בכבוד ובהצדעה
על 82 ימי גבורתך!
נוח על משכבך בשלום דביר היקר גיבור ישראל💪🏻🇮🇱
לזכרו של דביר דוד פימה הי״ד❤️🩹
#כתיבה_להנאה.
חצבים פורחים ושמיים כחולים 🥀
״.. אם שולחת בניה על הארץ לשמור.. חצבים פורחים וציפורים אין ספור״ (תיסלם)
והינה זה מגיע..
יום הזיכרון לכבודך - גיבור ישראל
הו מה נאמר ומה נהלל
כולנו אליך היום נתפלל
שתשמור עלינו מלמעלה
שתחזיק בכס המלכות
ותרחם על עמך כאן למטה
כי אם נבחרת להיות שליחו
יד ימינו
מי אנחנו, שנגיד לו לא.
רק תרחם..
תרחם על אם בוכיה
ששולחת בניה, על הארץ לשמור
חצבים פורחים
במקום שהיה פעם בור
ציפורים אין ספור בשמיים כחולים
ואתה שוכן לך בין העננים
יום זיכרון ראשון
זיכרון, של יום מר ונמהר
שישאר חקוק בליבנו לעד
ונבכה בו עד יובש דמעותינו עליך
עליך, ועל בני דורך…
איך הלכתם, ששים אלי קרב
והשארתם את משפחותיכם
כמו ביום שרב
בערפל מוחלט
ביובש בנשמה
ואין…
אין נחמה!
לא צריך מילים גדולות
רק תפילות
תמיד נשאיר לך, אור אחד ק ט ן
יהי זכרך ברוך, מעתה ועד עולם🕯️
רס״ן דביר דוד פימה
ה׳ יקום דמך
לפנינו עוד דרך ארוכה… ובדרך הארוכה והמלאה מהמורות, נציין תאריכים שקשורים במותו של גיבור ישראל.
רס״ן דביר דוד פימה הי״ד❤️🩹
יום הולדת שלו🥹
יום נישואין שלו💔
הולדת בנו יחידו🙌🏾
יגיע גם חג שמחת תורה הבא…
וגם ה ״שבעה באוקטובר הבא….
ואז יום מותו😥😥😥😥😥😥😥😥😥
״חבל על דאבדין ולא משתכחין״🙏
השבוע, זהו עוד שבוע מיני רבים, שיחזרו על עצמם מידי שנה בשנה, לקראת יום הזיכרון.
בשבוע הזה נזכיר את הלוחמים והלוחמות את גבורתם ואת סיפור נפילתם❤️🩹
לכל איש יש שם.. ולכל לוחם יש סיפור!
אך, לנו ולדביר שלנו יש את אופק המקסימה, המיוחדת ואינטיליגנטית בצורה אחרת!!👑
שיודעת לשים את הדגש, על סיפור אישה היקר שנפל במלחמת ״חרבות ברזל״
מקפידה לציין ולספר את סיפור חייו!!!
חייו, מהוויו וגבורתו כלוחם בצבא הגנה לישראל💪🏻🇮🇱
מתמקדת בעיקר!! ולא, בתוצאה הטראגית שפקדה אותה😔
על אף הסקרנות והטבע האנושי לדעת את סיבת מותו של יקירה, חשוב לה לספר את סיפור גבורותיו בעודו בחייו💪🏻💪🏻💪🏻🙏
איך דאג לפקודיו, איך הציל את חייליו!!
לכל איש יש שם… ומסתבר שיש לו עוד נדבך גם אחרי מותו… וצריך שמישהו יהיה שם בשבילו🙏😥
אנחנו זכינו, עם כל האירוניה במילה ״זכיה״, שזה נפל במשמרת של אישה אחת, אינטליגנטית, חרוצה ומעשית. שבזכותה ובזכות האהבה הענקית שהייתה בינהם, יודעת להנציח אותו בצורה הכי ראויה לגיבור ישראל💪🏻🇮🇱 הגיבור הפרטי שלה♥️ שבכלל לא רצה להיות כזה!!
ועל אף שיודעת היא, שהיה רוצה לסיים את חייו בשקט וצנעה, ללא גינונים מיוחדים, היא מתעלה על עצמה ומתאימה את מהותה לאלה הימים.
עומדת בגאון, בחיל ורעדה, ומספרת לעם ישראל אודות סיפורי הגבורה של זו המלחמה, סיפורי גבורה שישמרו לשנים ויוזכרו תמיד באלה התאריכים…
יום זיכרון..
יום הולדת…
יום נישואין…
אז תודה עלייך אישה אצילית 👑
אוהבים אותך מאוד♥️♥️
ולעולם אל תשכחי…״בעלך אוהב אותך״🌹
יהי זכרו ברוך🙏
גיבורי המתכת גיבורי הברזל
בחרבות שלופות, הגנתם על ארץ ישראל.
צעדתם לקרב חשופים וכואבים
כדי ללחום באויבים הכי אכזריים!!
גיבורי המתכת גיבורי הברזל
הוי מה עצוב, בוקר זה, בארץ ישראל
בו בוכה, אם שכולה, ובוכים הילדים
בנופלו של מלאך- שביקשו האלוקים.
יצא הוא להגן, על הארץ, על המולדת.
והשאיר את אימו פצועה ומייבבת.
בוכה ודומעת, על לכתו של גיבור.
על לכתו של בכור - שבישראל יקרא הוא גיבור!
גיבורי הברזל גיבורי המתכת,
חרבות ברזל שכמותכם!
גיבורי העוז והעופרת.
מה נאמר ומה נהלל
גיבורים כמותכם, לא נראו עוד,
בכל צבא הגנה לישראל.
לזכרו של סמג״ד רס״ן דביר דוד פימה הי״ד❤️🩹
#כתיבה_להנאה.
אישה אצילית אחת👑
אישה אצילית אחת
יושבת במבוכה
יושבת במועקה
כל עיני הכפר אליה נשואות
אישה אצילית אחת
מה עוד יכולת להיות..
היית אהובה
עכשיו כאובה
נתת את היקר לך מכל
לבטחון המדינה
יושבת כאובה וחושבת
האם היה יכול להיות אחרת..
ותשובתך היא אחת
אהובך, לא היה משנה דבר!!
נפל הוא גיבור
והשאיר גיבורה
ולך לא נשארה הברירה
אלא - להיות אצילה👑
אצילת נפש למען היקרים
שאותך מאוד מאוד
מעריכים ומוקירים
אולי זה בגלל שמאוד אהבו אותו
אבל בעיקר התאהבו במי שאהב אותו
ואת אהבת!!
אהבת עד מוות..💔
ולצד השכול והכאב
בחרת להפגין במה דביר התאהב..
התאהב בך אישה אצילית
כי ראה בך את חציו השני
במפגן אצילי מאין כמוהו
בחרת להשאיר את קברו
קרוב אלנו
ועל כך אנו אסירי תודה
ונדמה לי שמצטרפים אלי
כל המשפחה!!!!!!!
לומר לך תודה♥️
תודה על הלוא מובן מאליו
תודה שהשארת אותו כאן🙏
לתודה ענקית זו, מצטרפים באופן אישי
(וזאת שמעתי באוזניי באחד הימים)
סבא וסבתא שולה ושלמה שיחיו
ששכלו נכד יקר ואהוב.
נכד, מיוחד במינו ומשוש חייהם😔🙌🏾
אז לציון ה - 30 וגילוי המצבה
נצדיע לגיבור ישראל בגאווה!!🇮🇱🫡
ונצדיע גם, לאישה אצילית אחת..
שלעד נהיה לה אסירי תודה🙌🏾
תודה, שבחיינו הופעת👑♥️
קוד קוד האם שומע עבור?
ואין מי ישיב הנני😢
ביום בו נופל אח בכור!
ביום בו נופל אח בכור, נופלים השמיים.
מוסרת החופה מעל הראש ורועדים הברכיים.
איך ממשיכים מכאן?
מי יודע לאן?
כך שאלו האחים השכולים כשנלקח מהם ה-גיבור של החיים!!!!!!!!!!!!!!!
מעבר להיותו גיבור של מדינת ישראל, גיבור בצבא הגנה לישראל, ראשית היה בכור!
אח גיבור!!
הותיר חמישה אחים, אחים שלבואו מייחלים.
מכולם, עשה עימו את הדרך הכי ארוכה יחד, מספר שתיים שלו אחריו במספר אחיו
בר
בר שמייד לאחר חורבנו האישי, לקח פיקוד!!
לקח את המושכות, התעשת והמשיך.
המשיך להיות אח בכור שני חדש לאחיו הקטנים.
לקח פיקוד כמו שאחיו הבכור היה רוצה!!
כפי שהיה מצופה!
והוא דואג להעלות את נשמתו מעלה מעלה בקדושה ותפילה.
בשקט מופתי וענווה מנהל את הסדר במשפחה עם המון המון תפילות ״שחרית״ ״ערבית״ ״ומנחה״
כותב הוא המון ומחפש תשובה.
והלוואי שימצא גם הוא נחמה.
שקודקוד שלו נפל במלחמה לא סתם!!!!!!!!!!
קודקוד שלו נפל במלחמה, כדי ליצור כאן שלום ואחווה.
כפי שמספר שתיים שלו עושה עכשיו באהבה גמורה♥️
מכבד את זכרו.
מעלה את נשמתו.
מכבד את מוקירי המשפחה.
מכבד את הוריו.
מסוכך על אחיו.
מהווה דוגמא לאחיו הקטנים שעליו עכשיו הם מביטים.
מביטים בגאווה שיש מישהו שמעלה את זכרון אחיהם מעלה מעלה🙌🏾
כי כשיקראו לו בשעת מצוקה, קודקוד יענה:
״מיד אליכם, הנני בא!״
שמות הקשרים ומשמעויות. והמשמעות שהסתלקה מחיינו😔
דביר שלנו קרוי גם דביר דוד, על שם סבא דוד פחימה ז״ל שקרוי על דוד מלך ישראל🙌🏾
ישנו סבא נוסף, שיבדל לחיים ארוכים שדביר היה מאז ומעולם משוש חייו - סבא שלמה שטרית. שקרוי על שלמה המלך👑
שלמה המלך - שבנה לנו את בית המקדש.
בתוך בית המקדש, בחדר פנימי, הונחו בתוך ארון הברית, לוחות הברית - הלוחות שמסמלות, את הברית של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל.
בחדר הפנימי והמיוחד הזה בתוך קודש הקודשים שלנו, היה קיר שמסתיר את ארון הקודש ושמו היה - דביר.
לתוך החדר הזה הורשה להיכנס, רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, אהרון הכהן.
ואף הוא, היה מעלה קטורת ועשן על מנת שזה יסתיר את קודש הקודשים שלנו.
כל כך הרבה קדושה, טמונה בשמך דביר שלנו😔🙌🏾
השם דביר, על משמעותו של הקיר הפנימי בבית המקדש, מוזכר גם בתפילת ״על הניסים״ במוסף שנאמר בחג החנוכה.
החג האחרון שזכית אף אתה להדליק נר אי שם ברצועת עזה לזכר מנורת הזהב שהייתה דולקת בבית המקדש שלנו.
״בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.״
ההקשר של מלחמה זו היא בדיוק על ההקשר לעם היהודי. כפי שפעם אמר רב אלוף דוד אלעזר: ״המלחמה עכשיו היא לא על הר הבית, אלא על הבית עצמו.״
הבית לעולם לא יחזור להיות כפי שהיה כשהיית נוכח בו😔
נוכחותך ונשמתך שבחרה תמיד ללכת בדרך של מסורת, ערכים יהודיים השתדלת מאוד לקיים ולהמשיך מורשת עתיקת יומין זו של העם היהודי.
בשבת הראשונה לאחר מותך. ערכנו סעודת שבת עם משפחתך ורק לשמוע את סבך שלמה שיחי׳ עם זמירות השבת.. אשת חיל.. עם כל הקושי שהיה לנו רק יומיים לאחר אובדנך הגדול.
אני התרגשתי עד שד עצמותי לשמוע את סבא עם המבטא המרוקאי המוכר לנו כל כך. לא שוכח את אלוהיו ברגעיו הכי קשים. ומקדש את השבת ומזמר לכבודה.
השבת הזו נטעה בי תקווה והזכירה לי את הברית בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל🙌🏾
גם אתה, כמו סבא שלמה התעקשת להדליק נר להמשך המסורת של העם היהודי גם בשעתו הקשה ביותר בתוך לחימה במקום עוין וזר ובכך הדלקת נרות רבים של תקווה🙌🏾
אני אמונה, שהתקווה מתה אחרונה..
וכל עוד, נמשכת המסורת היהודית, בכל מקום שנהיה בו בעולם, ובכל מצב קשה ככול שיהיה..
אם נזכור, מהיכן באנו?
אנו נזכור, את הברית של אלוקים איתנו, ולא תאבד התקווה🙏
״האיש שבטנק ינצח״
השבוע, כשהגיעו האגזים הכחולים - הארורים מצה״ל.. תפסה את עיני, מחברת אחת שלך, של לימודיך השקדניים בתפקידך.
ועליה היה מוטבע המשפט:
״האיש שבטנק ינצח״
וחשבתי לעצמי..אז למה שלנו לא?…😢
אך, ככול שהתעמקתי, בבגדיך הספוגים, ריח מלחמה.. ועלו במוחי התמונות שלך מן הקרב שלא שבת.. הבנתי שאומנם לא חזרת מהמלחמה אך את הקרב ניצחת!!!!!!!!!!!
ברוב עוז וגבורה
בהדר וניצחון
בהשגים, על האויב שעוד נשמע אודותיך..
בחדווה לאנשיך ופקודך
ביכולת הפיזית שלך, לעמוד נכון לקרב ולא להתלונן.
ברוח ובחיוך כשהגעת לכל לוחם באומרך: ״הנני!!״
אם הייתי צריכה לרשום במילה אחת, מי היה דביר דוד פימה ז״ל, כדי שבהמשך הדורות ידעו מי היית?.. הייתי רושמת את המילה ״הינני״
היית מוכן לכל קריאה ומשימה שנקראת אליה.
אמש, במעמד מרגש ביותר!!!!!!
הגדוד שלך, ״גדוד עזוז״ כשמו כן הוא, גדוד של גיבורים ואמיצים יצא משטח הלחימה בעזה והגיע לחלוק לך כבוד אחרון.
דיברו מפקדים שלך.. ריגשו.. דמענו.. במחווה יוצאת דופן, כי כזה היית דביר, יוצא דופן מהרגיל!, הוענק להוריך, בקר הטנק, שאותו אחזת במו ידך כשלחמת באוייב הכי אכזר שלנו.
ויודעת אני, כי לא בקר הטנק זה מה שנתן לך את הרגשת העוצמה והבטחון, כי אם האמונה וצדקת הדרך, שאתה נלחם עתה במלחמה הכי צודקת שהייתה למדינת ישראל - במלחמת הקיום שלנו!!
ומכוון שזכינו אמש, לחגוג עם הגדוד שלך, את חלוקת הדרגות, התעודות, סמלי העוז והגבורה.
וראיתי במו עיני, לוחמים חדשים, צעירים, מלאי מוטיבציה וגיבורים, שמוכנים ללכת את כל הדרך שלך, ועל פי מורשתך בצנעה וענווה, על אף הסוף הטראגי שלך.
אני בטוחה, שהאיש שבטנק, ניצח את המלחמה!!
ביום שבו נשברתי ברוח..
משהו בי התערער.
ביום שבו, רעדו לי ברכיי וכאבו לי כל עצמותיי.
הבנתי, שהפעם, מרגישה משהו אחר..
ביום שבו, עוד לא עיקלתי אפילו, מה היית בשבילי…
הרגשתי, שהפעם זה שונה!!
לא הצלחתי להבין, מדוע אני מרגישה את זה?
את הכאב בכל הגוף.
את השריפה בעצמות.
את הדם הבוער.
בעצם.. קרבת הדם, ביני ובינך, רחוקה עד מאוד..(אתה אחיין של בעלי)
אפילו הילדים שלי, אמורים להיות, יותר אבלים ממני - כי איבדו בן דוד יקר..🥹
אז מדוע, ליבי, זה שנבר?💔
מדוע נשברתי ברוח? שאלתי אתי עצמי..
מדוע, רחמי מרגיש, כאילו ילדתי אותך אני?
דביר שלנו -גיבור ישראל!
זאת אומרים כולם.
אבל, עוד לפני שהיית גיבור של כל העולם, היית הגיבור הפרטי שלי☺️💪🏻👑
הרוח הנושבת בגבי💪🏻🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱🇮🇱
בכל העשיה שלי, למען החיילים, מאז היום הנורא ההוא..
עקבתי אחריך, ומידי פעם פרגנו האחד לשניה..
היית מעריץ שלי, ואני שלך👑
זכיתי לומר לך זאת בחייך🙌🏾
ועל כך, יש לי נחמה😌 ״שאתה הגאווה שלנו״ ואתה כהרגלך.. השבת עם המון אהבה ♥️♥️
ממש בדיוק, כמו שהספידו אותך חבריך.
״שהיה לך זמן להכל ולכולם. ואף פעם לא השבת ריקם את צרכי הבריות, לדבר איתך, או סתם, כשרצו להיות בקירבתך.״
אז למה נשברתי ברוח שאלתי את עצמי, במשך השבעה עליך? מדוע חוויתי את מותך כמו המוות של אבי עליו השלום, שהיה עבורי מוות מדרגה ראשונה הכי קשה שחוויתי בחיי?
מדוע נשבר לי הלב, בשנית?💔😢
חברך הטוב, יוגב, הספידך ואמר.. ״כשאנחנו בוכים, אנחנו כמובן בוכים גם עליך, אבל, בעיקר בוכים על החלק שהיית בחיינו״.
ואני השבתי לו, שזה משפט כל כך נכון, וחכם!
אבל, עדיין הסתובבתי בביתך העמוס והגדוש אנשים ומכרים ולא הרפת ממני המחשבה, מדוע גופי חש את אותה תחושה של צער שחוויתי לפני כ 17 שנים?
אפילו שהצלחתי לחלום אותך, מיד בבוקר שלאחר הלוויה, שאתה מגיע אלי מחוייך עם חיוך ענק, מאוזן לאוזן ואתה מאושר.
ועדיין, הסתובבתי עם צער עמוק, עד שד עצמותיי, והמחשבות לתחושות המוזרות הללו לא הרפו.
לאחר השבעה, קיבלתי את התשובה!!🙏
הרהרתי הרבה, במה שחברך הטוב והחכם אמר.. וחשבתי מה היית בשבילי דביר?
מה היה חלקיך בחיי?
ואז, לפתע פתאום, התנגן השיר ״כמו בלדה״..אם זר קוצים כואב.., שפרץ אצלי, את שק הדמעות, בשורה, ״הוא כנראה, אהב אותי, האיש הזה״😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢😢
והמועקה סוף סוף השתחררה, בהבינותי -שאהבת אותי!!!🥹♥️
אהבת אותי, יותר ממה שיכולתי לאהוב אותך♥️
וברגע, שמאבדים אדם שאוהב באמת, מאבדים חלק מאיתנו..💔
יש לכולנו חברים, בני משפחה, אוהבים.. אבל רק מעטים האנשים שאנחנו סמוכים ובטוחים שאוהבים אותנו באמת!!♥️♥️♥️♥️♥️
ויוגב צדק באומרו ״כשאנחנו בוכים, בוכים על מי שהיית בשבילנו דביר😢״
אז איבדתי אדם שהערצתי.
איבדתי קרוב משפחה.
איבדתי ילד, שזכיתי לחוות את גידולו ולהיות בשמחות שלו.
איבדתי לראות, את המשכיות המשפחה שלך.
איבדתי אדם, שיכולנו להתגאות בו באישיותו ובמעשיו.
אבל, באופן אישי,
פנימה,
בתוך הלב..
איבדתי מישהו,
שהיה אותי, כל כך אוהב😢💔
וקצת בנימה אישית משפחתית.. דברים לזכרו של דביר דוד שלנו הי״ד🥹❤️🩹
אמש, פגשתי בחור מאוד מוכר בבית שאן, משה שמו. מוכר הגרעינים האגדי במרכז ״רסקו״ שלנו.
הוא נזכר בסבא דוד, סבא דוד פחימה שאתה קרוי על שמו.
אז אפתח סוגריים ואניח זאת כאן: שגיאת הכתיב פימה/ פחימה, נגררת לכולנו מרישומים של משרד הפנים. וזו אינה החלטה של מי מאיתנו לקרוא בשם זה או אחר.. לעברת או כל דבר אחר.
אם היה תלוי בנו, בדור היורש, היינו נשארים ונושאים שם זה בגאווה!!!
אז לעניין הפגישה שלי אמש עם משה.. הלה נזכר איך היה מעסיק את סבא דוד בחפירת בורות שיועדו ליסודות בניין כאשר נבנה האגף של בית ספר ״אורט״
ועוד סיפר, שסבא דוד היה עושה זאת לאחר יום עבודתו בקיבוץ ניר דוד בלולי התרנגולים שם.
וחשבתי לעצמי.. מה מהעוצמות האלה הושרשו בך? אתה, דביר דוד שקרוי על שם סבא דוד, מה עבר בגנים המשפחתיים? ומה נשא אותם הרוח אליך עם נשיאת שמו של סבא דוד, האמיץ והחזק.
ואני מוצאת הרבה מן המשותף, מן העקשנות, המרץ, הכוח, לעשות, להזיז, להיות ער למצבים. לא להתלונן גם כשקשה- וקשה!!!!!!!
גם סבא דוד כמוך בנה בית בישראל, וראה לנגד עיניו את ילדיו, כמוך דביר.
זו הייתה המטרה החדשה שלך אליה חתרת, והיית מוכן עד אפיסת כוחותיך להילחם ולהביא גאולה, שלום בארץ, צדק!!
אתה דביר, כמו רבים, מדורות רבים של סבי סביך, הצלחתם להכות שורש בארץ האבות, ולהמשיך דרך ילודת דורות חדשים, את זרע העשייה, הרוח הנושבת בעם היהודי - להכות שורשים!
כמו סבא דוד, שחפר בורות לבניית בית ספר שאתה בעצמך זכית ללמוד בו, כך גם אתה בעשייתך, למען עם ישראל. בגבורה יצרת גיבורים חדשים, שמוכנים ללכת בדרכך ולהיות ראשונים לקרב להקרבה, לאומץ ולגבורה.
והכל למען המשך הדורות, העם, הארץ והילודה!
אימך דניאלה שתחי׳, נהגה לצטט במשך כל השבעה את המשפט שהיה שגור בפיך:
״ הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים״
כך, שאתה כמו סבא דוד ז״ל, השארתם אחריכם, דורות רבים, שחבים לכם את חייהם, ומבטיחים לא לשכוח לעולם🙏
נוח על משכבך בשלום ילד, והקדוש ברוך עושה שמיים וארץ, כבר ינקום את מותך🙏
לא בגלל עיני הדבש, דביר
התאהבתי דווקה בך..
גם בכלל לא התפעלתי
מגובהך או מרוחבך
לא בגלל צחוקך הפרא
הכובש כל לב נשי
צניעותך, היא שכבשני
כבשה את לבבי!!!!!!!♥️
הוא פשוט שריונר לא פחות ולא יותר
קצת צנוע קצת כזה זה הכל זהו זה
הוא פשוט שריונר לא פחות ולא יותר
קצת צנוע קצת כזה זה הכל זהו זה!
דביר דוד פימה הי״ד
בין הרי הגלבוע להרי הגלעד
שם נשמתך תנוח לעד
עטוף בלבן כמו מלאך מן הגן
תביט לשמיים ותבקש להיות כאן
להיות כאן עוד רגע רק עוד דקה
לספר לכולם, איך נפלת בעוז ובגבורה
ולתת לנו מן החוזק העידוד והנחמה
כי כזה היית אתה!!
אז אנחנו כאן למטה מבטיחים ליושב במרומים
שנגיע היום לסעודת האבלים בראש מורם וגאה, זקוף ואצילי.
פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
ונספר לכולם שאנחנו בך, גאים!!!!!!!💪🏻🇮🇱
ולא תיפול רוחנו כי אתה מלמעלה כל הזמן ממשיך לשמור עלינו🙏
לשמור על עם ישראל, שכל כך אהבת
ועל ילדיו הקטנים…
ויש לי תחושה קטנה בפנים, שבגלל אומץ ליבך נבחרת אתה, לשמור על היושב במרומים!!👑
דביר שלנו גיבור ישראל
מעתה תקרא גיבור של ישראל!
ישראל, שכל כך אהבת
אמונה, שכל כך קידשת -
לאהוב את הארץ הזו.
את, המדינה שלך בכלל
ואת הצבא בפרט.
הצבא שהיה מקור גאוותך
הצבא שהיה נס דגלך.
היית גאווה, לכל המשפחה
הלכת דרך, כל כך ארוכה..
הצלחת בדרכך, על אף המסירות האינסופית שלך,לצבא ולמולדת, להקים בית בישראל
עם אישתך האוהבת.
ואפילו להביא ילד לעולם את הראל🙌🏾
ובדיוק בזמן, שנראה שהכל כבר מסתדר
בשמיים מחליטים, שרוצים אותך יותר😢
ואין לנו ויכוח איתו, אם זו שעתך?
ובכך, סיימת את יעודך.
כגיבור ישראל💪🏻🇮🇱
כמו שכל כך רצית להיות!
נוח על משכבך ילד
גיבור של אימא.
גיבור, של משפחה כולה.
גיבור, של מולדת שלמה💪🏻🇮🇱
ה׳ יקום דמך❤️🩹
נוח על משכבך בשלום 🙌🏾😢
דניאלה בוקר טוב הבת שלי ברומא צילמה את זה ושלחה לנו מרגש מאוד שגם ברומא התמונה של גיבור ישראל
https://wineandfriends.co.il/?s=דביר+פימה
קוד הנחה : דביר
שיר מס' 1:
אני רק חובשת
לזכר דביר פימה ז"ל
אני רק חובשת.
רגילה לשברים, לחבלות, לדופק שנעלם –
אבל אין תחבושת
לשבר הזה.
שלחו אותי להודיע.
"משפחה אחת,
בן נפל,
תהיי עדינה."
הכנסתי את החולצה למכנסיים,
סידרתי את הפנים,
אבל בפנים –
הכול רעד.
הגעתי אל הדלת.
רגע לפני שדפקתי –
הרגשתי כאילו אני שוב ילדה,
מחפשת אמא שתשמור עליי.
אבל לא הייתה אמא,
רק אני –
והבשורה.
היא פתחה.
אם.
חזקה כלפי חוץ,
אבל בעיניים שלה –
ראיתי שכבר יודעת.
היא תפסה לי את היד,
ולפני שאמרתי מילה
היא נפלה אליי,
והלב שלי התפורר יחד איתה.
בכיתי איתה.
לא היה שם "פרוטוקול",
לא היה "מרחק רגשי".
הייתי איתה, עד הסוף.
ואז –
היא שאלה אם הוא סבל.
אמרתי – לא.
והיא אמרה –
"אני ממשיכה.
אני חיה.
בשבילו.
אני לא נותנת להם לנצח."
אני רק חובשת,
אבל באותו רגע
היא ריפאה אותי.
נתנה לי כוח להמשיך
לעוד בית, לעוד כאב,
לעוד תקווה
שנולדת מתוך האובדן.
מא כותבת: זה הבן המלאך שלי דביר דוד פימה ז"ל הוא הקריב את חייו במלחמה למען המדינה 💔 אין יום שאני לא חושבת על המלאך שלי 😪 תשתפו לזכרו שלא ישכחו אותו לעולם 🇮🇱
https://www.facebook.com/reel/3119801588195453
לזכר רס"ן דביר דוד פימה סמג"ד עוצבת עזוז
רב-סרן דביר פימה (32) מכפר יונה, . נציגי הצבא סיפרו לבני משפחתו שדביר נהרג כשזיהה בור ממולכד, זינק ונשכב עליו - ובכך הציל שלושה חיילים.
בחרתי תמונה מחתונתו ביום המאושר ושילבתי עם דמות המפקד
מונטנגרו - הר שחור
היום, שבעה באוקטובר😢
כן, כן, אנחנו לא מבולבלות.
מכולם, אני חושבת, שאת המחיר שילמנו💔
עם נפילתו של גיבור ישראל
@דביר🥀
אנחנו כאן, אף על פי כן ולמרות הכל💪🏻🇮🇱
כדי לנצח את החושך, לנצח את השחור♠️
״לחיות כמו זמרים״ כמו שתמיד היית אומר דביר..🥹
הלוא, נלחמת על החטופים🎗️ על החופש🦋ועל החיים!!✌️
ומי נהיה אנחנו, אם אנו מוותרים?
אז טסות אנחנו, להר השחור - מונטנגרו.
ולו רק בשביל, להדליק את האור!🤩🇮🇱🎗️✈️🇮🇱
ולהראות לכל העולם, לעם ישראל ולמשפחה שלך במיוחד, שהחיים חזקים💪🏻💪🏻💪🏻
החיים מ מ ש י כ י ם!!!
ועל החיים, שבגבורתך הוענקו לנו, אנחנו לא מוותרים!!!✌️✈️🦋(במקרה שלנו מוותרות👯♀️)
טיול ג׳יפים ביערות השחורים מתחיל עכשיו🚙♠️💪🏻
מבטיחות לזכור🎗️
להנציח🥀
ליהנות🦋
לחיות!!!❣️
"פן תשכח את אשר עשה לך עמלק" הוא ציווי מהתורה, מתוך פרשת כי תצא (דברים כה, יז-יט), המורה לישראל לזכור לעולם את האכזריות של עמלק, שתקף את היהודים בדרכם ממצרים, ואת החובה למחות את זכרו של עמלק מהעולם. המצווה דורשת זיכרון אקטיבי.
עד הניצחון המוחלט💪🏻💪🏻💪🏻🇮🇱
מתנה להורים מופלאים שמעון ודניאלה פימה👑 שגידלו ילד למופת! מלח הארץ🇮🇱 שנפל כגיבור בעת מילוי תפקידו💔הי״ד.
נפל, על קדושת השם העם והארץ🥀
האומן Zaki Ashkenazi
בחר תמונה מהיום הכי שמח בחייו - יום חתונתו עם אופק המקסימה👑 כדי שהחיוך לא ירד מפניהם לעולם🙌🏾
לא בכל יום נופלת בחלקנו הזכות לעשות משהו אחד קטן למען🥺
אמש, האומן Zaki Ashkenazi סיים את יצירתו החדשה, למען לוחם שריון שנפל במלחמת ״חרבות ברזל״ גיבור ישראל💪🏻🇮🇱
דביר דוד פימה הי״ד💔
ועוד הגדיל לעשות את האביזרים המזוהים איתו ואת המילה שייחדה אותו ״הנני״ - שהיה מוכן לכל משימה.
💪🏻🇮🇱💪🏻🇮🇱💪🏻🇮🇱💪🏻🇮🇱💪🏻🇮🇱💪🏻🇮🇱
דניאלה פימה היקרה למענך ולמען משפחתך, שהחיוך שעל פניו, יביא לכם שמחה ואור, ימים וזמנים טובים אמן🙌🏾🥰♥️💋 שבת שלום🍷
היכן שכשלו הראשויות..ותפסה את מקומה הבירוקרטיה.. התסכול… חוסר הערכה,
לגיבורים שנפלו, על קידוש השם, העם והארץ💪🏻🇮🇱
נכנסו יוזמות פרטיות ואישיות.
במחוות קטנות של סולידריות, עם ההורים השכולים, האחים, האלמנות והיתומים.
וכמובן המשפחה המורחבת סבא,סבתא, אחיינים דודים ודודות🥺 כל אחד ויוזמתו.
לא הייתי צריכה, לומר יותר משלוש מילים, לאדם שענה לי מהקו השני: ״אני דודתו של גיבור ישראל…״ ומייד ענה הקול מהצד השני: ״גברת אני מפרסם במיידי וללא עלות!!״
האדם הזה הוא לא אחר ממשה ויצמן מ״שפע תקשורת״ 👑
שביוזמתו, החליט להעניק שלטי חוצות, חינם אין כסף, לגבורתו של גיבור ישראל - רס״ן דביר דוד פימה ה׳ יקום דמו💔💪🏻🇮🇱🥀
משפחת פימה/פחימה המורחבת, מתרגשת מאוד ומודה לך מעומק הלב עבור המחווה המנחמת♥️
איתנו גם בדרכים גיבור שלנו💔🕯️🥀
חודש בלעדייך לא נתפס💔💔💔
הלב של כולנו נחצה לשניים 💔💔
לזכרו של דביר דוד פימה ה"יד
דביר שלא זכיתי להכיר😥
בשביעי לאוקטובר כשהשמש הפציעה
נצבעו השמים בצבעי מלחמה
ודביר שידע רק צבא כל ימיו ,
התכנס במכונה משוריינת
הצטייד באפוד שאביו לו הביא
ולראשו קסדה משובצרת.
ובליווי חייליו
הוא נשלח אל הקרב שאליו התכונן
הוא נשלח אל הקרב של חייו
בין תימרות העשן וקולות פגזים
נלחמים הם - נופלים וקמים.
עייף ומפוייח מאבק השריפות ומריח הדם שנחרך
בגבורה
לדין מוות עצמו הוא שלח מבלי לחשוב מי הותיר אחריו
צוואה של חיים הוא ציווה עליהם ובכך גורלות הוא חרץ
על קידוש השם הוא נפל מות קדושים
והציל את חיי חבריו
כשהשמש שקעה לעת ערב
נקטעה לה דממת הרחוב
אל הבית הגיעו לובשי המדים
בישרו את בשורת האיוב
כך רצה הגורל
עת נשמתו לשמיים עלתה מעלה אל על
צעקה מפלחת של אם
וכאב על פניו של האב
שיברון ליבם של חמשת אחיו הקטנים בלי בכור שילכו אחריו
וציור שתלוי לו על דלת כניסה עדיין ממתין לבואו
זעקות הכאב והשבר נשמעו לכל עבר
לא כך הם יחלו לשובו
וכולם התקבצו בביתו של גיבור
ויצאו למסע של פרידה
שיירות רכבים עם דיגלי המולדת בצידי הדרכים
המונים בעיניים דומעות מצדיעים
כי כזה היית מלא ערכים, אוהב אדם, איש של אנשים.
ואחר יריות במטח של כבוד וגאון
עטוף תכריכים בארון הוא נשלח לליווי אחרון
והוא שעלה השמיים
על כיסא של מלכות התישב במרומים
מלווה בשורות חיילים מלאכים
שאותם עוד הורים מבכים.
במבט מהסס הוא מביט אל האופק
נפעם מעוצמת ההמון
ולוחש לעולם ולהם- "כאן -הנני"
אך אינו עוד,
כי ליבו שנדם לא הותיר לו עוד דופק.
והשמש זורחת וחולף לו עוד יום
ציפורים במעוף השמיים
ילדים במשחק של שיגרת חייהם
גורלות נחרצים משמיים
והשמש שקעה לה שוב
ודביר שלצערי לא זכיתי להכיר
מהקרב לא ישוב
שרק נהיה ראויים🙏
מצדיעה לך
בשעה הקרובה עד השעה 12:00 יוקדש לך שיר שכל כך אהבת ברשת גימל😔💔 ה׳ יקום דמך🥀 מלחמת חרבות ברזל⚔️ המלחמה שממנה לא שבת😥
#לילאמש ששנו ושמחנו בשמחת תורה🙌🏾 והיו משפחות שלא😔
לכבודם וכדי שנהיה ראויים להם, אסור לנו לשכוח אותם #לא_נשכח_ולא_נסלח💔
בזכות חיילנו הגיבורים
בזכות רחמיו של בורא עולם🙌🏾
בזכות התורה הקדושה שבחרה בנו מכל העמים נקום לימים חדשים 🫶
#אנחנו_עוד_נזרח💫✨🌟
נגדל ונתעצם לגוי גדול⭐️
אשרי התורמים לשם שמיים
אשרי המאמינים בתורה תמימה
יד אוחזת ספר, יד אוחזת דגל🙌🏾🇮🇱
והשנה גם יד אוחזת נשק!
מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד💪🏻💪🏻🇮🇱🙌🏾🇮🇱💪🏻💪🏻💪🏻🇮🇱🙌🏾💪🏻💪🏻🇮🇱🙌🏾
הקפה שביעית של דוד המלך👑 לעילוי נשמתו של גיבור ישראל💪🏻💪🏻🇮🇱
רס״ן דביר דוד פימה ה׳ יקום דמו❤️🩹
יום שישי ה 8/11/24
תפילת מנחה וערבית
בבית המשפחה
לעילוי נשמת דביר דוד פימה ה״ד💔
אזכרת 11 חודשים לגיבור ישראל💪🏻🇮🇱
יום חמישי 14/11/24
בית עלמין בית שאן
שעה 15:30🥀
בית ספר גולני בהכנות לכבוד הכנסת ספר תורה
לעילוי נשמת רב סרן דביר דוד פימה
היקר שלנו
עצוב ומרגש
כל יום תפילות מנחה וערבית בבית המשפחה האבלה לעליוי נשמת גיבור ישראל אחי היקר והאהוב רב סרן דביר דוד פימה ה' יקום דמו
16:10 מנחה
שיעור קצר ולאחר מכן ערבית
תודה לכולם
אני אח של דביר דוד פימה זצ" ל הי"ד
עוד מהשבעה הבנתי מהבכירים שהלחימה דועכת וגדודים יוצאים החוצה ולאט לאט בלי שנרגיש מכבסת מילים כזו. .
רק ניראלכם שהדם של אח שליי הגיבור ושל כלל הנופלים והדם של הילדים הרכים החפים מפשע מה7.10 הדם הזה אינו הפקר אנחנו לא שוכחים מה שעשו לנו אחי לא נהרג סתם כי אם יצא טיל מעזה בעוד חודשיים שלוש שנה או וואט אבר אח שלי ושאר הנופלים הלכו סתםםםםםםםם
אנחנו המשפחות השכולות שחיינו נהרסו ברגע אחד לא מוכנים שביידן ינהל את המלחמה לא כל דבר צריך ליידע אותו ושהוא יסכים או לא עם כל הכבוד והערכה שיש לעם ישראל אליו האמת מונחת על השולחן אנחנו לא עשינו דברים כאלה מעולם ,הם צמאי דם הרגו אותנו שחטו ילדים בעריסות אנסו התעללו ערפו ראשים וזה רק קצה קצהו של הזוועות מה7.10 ובכלל מאז ומתמיד
ביידן אתה שומע? אין חפים מפשע בעזה אין תראה לי אחד חף מפשע אחד אין אותו תינוק שאתה טוען שהוא חף מפשע בעוד 20 שנה הוא פעיל נוחבה אכזרי רוצחחחח
איזה סיוע הומניטרי? למי?
משאיות של כל טוב נכנסות ומיים חשמל למה?
היתי מכניס להם לשם רק אש ועשן וריח של מוות.
על חשבון מי אנחנו נחמדים? על חשבון הייקרים לנו על חשבון משפחות שנהרסו ויהרסו?
על חשבון אותם ילדים שנשרפו חייים ואין גופה אפילו
ביבי נתניהו כל חיי הלכתי אחרייך תגיד לי אתה משוגע?
איך אתה נותן לזה לקרות
שחכת שעמדת מעל כל במה והבטחת שלא יהיה יותר חמאסס איפה המילים האלו עכשיו
יואב גלנט?היית נחרץ חד וברור שלא יהיה עוד איום מעזה יקח כמה שיקח הבהרת שאין לחץ בין לאומי וכל ההחלטות מתקבלות על ידינו מה קורה פה?
איבדנו את טובי בנינו הכי יפים הכי מוכשרים וטובים שלנו
גדי איזנקוט? איבדת בן על אדמת עזה המקוללת אולי תהפוך שולחנות בכדי להרחיב את התמרון לא לצמצם
אולי תעמוד מול ביידן ואנשיו
איך אתם עושים את זה הנסיגה מהשטחים האלה זה בגידה בנו באלו ששלחו את הבנים הבעלים להלחם עד הניצחוןןןןןןןן הבטחתם לא לעצור אנחנו לא נתן לזה לקרות האדמה תרעד ראו הוזהרתם הניצחון מעל הכל וככה לא נראה נצחון עם ישראל מאוחד בדרך לניצחון בלבד אנחנו לא מקבלים שום דבר חוץ מניצחון מוחץ כאן ועכשיו מייד!
עם ישראל חיי ובייחד ננצח.
והנה עובר עוד יום אחי הייקר עוד יום ואתה לא פה 21 יום חיים שלי כבר אין כבר אווייר אחי למה הלכת כל כך מהר אבל אחי הייקר אתה יודע מה עוד כואב כאילו דוב הורגים אותך?
לראות כל הפוסטים והסרטונים של תודות ותמונות של יציאה מעזה גולני יצאו והם לא סתם יוצאים אחי הם יוצאים בשיירות עם דגלי ישראל כאילו תמונת ניצחון רק כאילו.
סיכומים למיניהם כבר כולם מסכמים אחי
זה הכי כואב אחייי
שאתה והחברים נשלחתם למשימה בידיעה שהולכים עד הסוףףף לניצחון
אחרי הזועות שנראו כאן ב7.10 השואה שעברנו ביום הזה חשבתי שמשהו אצלנו השתנה וצדקתי העם התאחד,
אבל ראשי העם,מקבלי ההחלטות עדיין נשלטים על ידי גורם חיצוני שמצד אחד נותן נשיקה בצד השני סטירה
אולי אני לא מבין פוליטיקה וטוב שכך אני יודע דבר אחד, אם לא ננצח עד הסוף ועד הסוף זה כולם בעזה מתיםם כך מחבל מת ואנחנו שולטים שמה 10 שנים כן כן מה יגידו בעולם? לא מעניין
מה שכן מעניין אלו התינוקות שנשחטו במיטה הילדים שנשרפו חיים מחובקים
האונסים המזעזעים ועוד דברים שקשה לכתוב.
ביבי,גלנט,גנץ,איזנקוט להתעורר אתם ישנים
לא איבדנו את הייקר לנו מכל ואתם תמשיכו לעשות מסיבות עחתונאים ולשקר עלינו דייי נמאס
אם אתם תחליטו לצאת מעזה אנחנו נחליט שאין מדינה הבנתם?
הדם של אל שלי אינו הפקר
והדם של כל הלוחמים התינוקות צעירים מבוגרים זועק מהאדמה ניצחוןןןןן
צוואת הנופלים היא מחיקת עזה לא רוצים לשמוע שום דבר אחרר
אנחנו מדינה אבלה אין בית שלא בוכה
מה ניהיה פה הם פשוט גמרו עלינו וממשיכים ואתם ממשיכים לשקר עלינו שאנחנו נתנו מכה חזקה לאוייב שקרניםםם
תרסקו אותם כבר למי אתם מחכים?
אל תשקרו עלינו עמדתם והצהרתם מעל כל במה עשרות פעמים שלא תייהיה יציאה ויקח כמה זמן שיקח דברתם על שנים.
אתם צוחקים עלינו אנחנו המשפחות השכולות לא ניתן לכם להרוג את היקרים שלנו שוב
בנסיגה שלכם אתם הורגים אותם שוב תדעו את זה.
ואני אישית מבטיח שאני יצעק את הצעקה הזאת בשבילך דביר אחי הייקר עד הניצחון אני יודע איזה ווינר היית לא הית אוהב להפסיד ואנחנו לא נפסיד!
במותם ציוו עלינו לנצח!
עם ישראל חיי ובייחד ננצח!
לעילוי נשמת החייל גיבור ישראל רב סרן דביר דוד פימה ה' יקום דמו!
להצלחת חיילי צהל וכוחות הבטחון,
לרפואת כ הפצועים ולהחזרת החטופים היקרים במהרה אמן!
תהילים פרק לב
א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי-פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה: ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֹ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּה: ג כִּֽי-הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כָּל-הַיּֽוֹם: ד כִּ֤י | יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה: ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲוֹ֘נִ֤י לֹֽא-כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה: ו עַל-זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל-חָסִ֨יד | אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ: ז אַתָּ֤ה | סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה: ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ | וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ-ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי: ט אַל-תִּֽהְי֤וּ | כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג-וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ: י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ: יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל-יִשְׁרֵי-לֵֽב
מי היה מאמין אחי מי
במלאת 30 יום לפטירת החייל הקדוש רב סרן דביר דוד פימה בן דניאלה ושמעון הי"ד שנהרג על קידוש ה' בהגנה על המולדת במלחמת חרבות ברזל.
יום חמישי-
7:00 תפילת שחרית בבית המנוח עם ספר תורה.
15:00 ירידה העלמין גילוי מצבה והתייחדות עם זכרו!
16:30 תפילת מנחה בבית הכנסת "הדסים"
ברכות לעילוי נשמת הנפטר סעודת מצווה וערבית הציבור מוזמן !
נודה למוכירי זכרו משפחת פימה!
אח שלי?
שבוע טוב כל יום שאתה לא פה כל יום שעובר התסכול העצבים והתחושה של איך איך אתה איך אחי?
לא הגיוני לא יכול ליהיות אחיי אני לא מאמין נשבע לא מאמין אחיי אני מתגעגע אלייך כמו משוגע חצי שנה לא ראיתי אותך בכלל 3 חודש בעזה ועוד 3 חודש שאתה בבית חדש.
אוהב אותך אחי אהבה גדולה מחכה לך משיח בדרך ונראה אותך אמן 💔💔💔💔💔
לנצח אחי נזכור אותך תמיד
רב סרן דביר דוד פימה ה' יקום דמו!
לא נשכח ולא נסלח אח שלי.
נלחמת כמו גבר אמיתי הצלת עשרות של אנשים חיים בזכותך.
האנשים שחיים בזכותך ספרו לי שרק בזכותך בזכות האומץ והגבורה שלך הם היום חיים חילצת ביום אחד לבד 18 פצועים כמניין חי השארת אחרייך מורשת ודרך להנחיל לדורות הבאים,מיוחד שבמיוחדים אחי עם ישראל מוקיר לך תודה על שחירפת את נפשך בהגנה על ארץ ישראל בזכותך ובזכות שאר הנופלים אנחנו חיים אוהב אותך ומצדיע לך🇮🇱🙏❤️
עולם הפוך אני רואה,
עולם הפוך ומהופך
עולם שבו רוצח ההמונים,
זוכה לדקת דומייה וניחומים
שבית דין לצדק בהאג, הוא מקור הפשע
שהאומות המאוחדות, מתאחדות עבור הרשע
שבו הדרך להשיב בנים לגבולם
הוא *לא* ללחוץ על האויב הצורר אותם
שבו ניצחון הוא דבר אסור
והכנעת האויב הוא פשע חמור
שדמקורטיה משמעותה שלטון המיעוט
ו64 מנדטים אסורים בהתבטאות
שדיקטטורה היא ממשלה שלא יכולה להעביר חוק
בלי שבגץ, יבטל אותו בשחוק
שבו הרמטכ״ל הכושל בתולדות מדינת ישראל,
מככב ב4 עמודים ראשיים, ובכל העיתונים ברחבי תבל.
שבו ראש אגף המודיעים
עסוק בלחימה במשבר האקלים
שקיום גדודי ביטחון בשטחים
על מנת לשמור על התושבים
הופך לסיבת אי הימצאותם של גדודים נוספים
על גדרות עוטף עזה בקיבוצים
כאשר הצבא הקטן הוא המטרה
ומקצרים את השירות לשנתיים ושמונה
וכמובן שאין איום מחמאס עזה
ומספיקים שני גדודים כדי להמתין להקפצה
כאשר ראשי מערכת הביטחון
מתמידים לתת לאויב את היתרון
וכל מי שיגיד משהו לא בקו הדימיון
הוא משיחיסט הזוי וסיבת הכשלון
עולם שבו מי שאמור לקדש את ה׳ במלחמה
בכלל נמצא בתלמוד התורה,
הוא לומד את מצוות לא תעמוד על דם רעך
אבל כמובן שלא על מנת לקיימה
שבו הצדיקים שזכויותם צריכות להגן עלינו בקרב
כברק ודבורה, בן יהוידע ויואב,
משה רבינו שלחם בסיחון, יהושע המצביא הגאון
היו לסיפורי מליצה ורחוקים מההיגיון
וְאָשִׁ֤יבָה שֹׁפְטַ֙יִךְ֙ כְּבָרִ֣אשֹׁנָ֔ה וְיֹעֲצַ֖יִךְ כְּבַתְּחִלָּ֑ה
אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן יִקָּ֤רֵא לָךְ֙ עִ֣יר הַצֶּ֔דֶק קִרְיָ֖ה נֶאֱמָנָֽה׃
צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה
5 חודשים לנפילתו של אחי הגיבור ,
אותו יום ארור שלא אשכח בחיים אוראל בא לקחת ממני בגד לאירוע 5 דקות אחרי הוא מתקשר אלי תגייע לביית ביי
מה אוראל עכשיו היתה אצלי מה יש לך?!בר תבוא דביר..וניתקתי תפלאפון ולא רציתי להבין מה אמרת לי בכלל ואז הודעה בקבוצה של המשפחה כולם לבית עכשיו,וזהו הבנתי נפלתי על הרצפה ולא הבנתי מה קורה לי בכלל התחלתי לצעוקקק , לא יכול ליהיות אחשלי הייקר אני אוהב אותך ומתגעגע אלייך בכל ליבי ונשנתי,לנצח אחי אזכור אותך תמיד🙏🙏 ❤️❤️
אח שלי גיבור מלחמה אין געגוע כזה שבת שלום לב ליבי כל יום שעובר מתגעגע ואוהב אותך יותר יקר שלי אין עוד אנשים כמוך כבר לא מייצרים צדיק ויישר איך הלכת לנו איך אחי אוהב אותךךךךךךךךךך יותר מאת עצמי תחזור כבר חייים שליי תבואאא❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️😭😭💔💔
8 חודשים לנפילתו של אחי הגיבור רב סרן דביר דוד בן דניאלה הי"ד ,
8 חודשים של ריקנות של חוסר שהחיים התהפכו ברגע אחד אח שלי מתגעגעים אלייך ותמיד איתך בכל זמן בכל ציון דרך וככה זה ימשך,
אוהב אותך דביר הייקר מתגעגע אלייך כל הזמן מקווה שטוב לך איפה שאתה שאתה נח אחי מכל מה שעברת בחיים מהמלחמה הזאת תתפלל על החטופים על החברים בשדה הקרב עלינו על המשפחה אוהב אותך עד כאב אחי❤️❤️❤️
המדינה בוערת אנשים יצאו לרחובות כל הכבישים בוערים הכבישים מלאים באנשים בכל צומת בכל רמזור,ובתי העלמין ריקים
איפה הכבוד שלכם לנופלים הפקרתם אותם בתי העלמין ריקים תתביישו לכם אלה שהלכו להלחם באמת ברוע הטהור פנים אל פנים,לא הלכו להלחם איש באחיו לשרוף כבישים ולזרוע שנאה ,איזה בושה איזה בזיון לנופלים שחכתם מהם הפקרתם אותם והלכתם לכבישים להשביע את סינוואר באוכל שהוא אוהב לא הלכתם להחזיר את החטופים הלכתם להפיל את הממשלה אל תערבבו בשר עם חלב,אני לא שוכח אותך אח שלי כל יום אני יבוא אלייך גיבור ישראל לוחם אמיתי של צדק ואמת אתה וכל הנופלים הלוחמים האמיצים שחירפו את נפשם שהשאירו משפחות מאחורה ולעולם לא ישובו
אנחנו לא ראויים לכם 😪
היום לפני 9 חודשים איבדנו איש יקר איש אמיתי,רב סרן דביר דוד בן דניאלה ה' יקום דמו.
איך ביום אחד החיים מתהפכים איך אפשר להמשיך
מיום שהלכת העולם נראה לי כבר אחרת הכל עובר ליידי חוץ מהזמן , אני עדיין תקוע באותו היום.27,12.2023
היום שאני מגוייס למילואים אני יותר מבין מי אתה ומה עברת שאני נכנס לטנקים אני משתגע איך שרדת שמה 3 חודשים אני לא מצליח להבין איך אפשר בכלל לחיות שמה,אני מעריץ אותך וגאה בך על צניעות אין סופית על גבר אמיתי שלא מתבכיין אני מצדיע לך.דביר אתה חסרר יותר מידי אנחנו מתגעגעים אלייך החגים בדרך ובלעדייך עדיף שלא יבואו החגים.
אני אוהב אותך ומתגעגע כמו שלא הכרתי אח שלי דביר הייקר נוח על משכבך בשלום 💔💔💔❤️❤️❤️
10 חודשים דביר ,
אוהבים ומתגעגעים גיבור,
כל יום זוכרים אותך ומנציחים אותך,
תודה דביר שזכיתי ליהיות אח שלך למדתי ממך.המון בחיים וגם אחרי לכתך ממשיכים ללמוד ממך ועלייך,אין עוד אנשים כמוך בפס יצור של החיים העולם הפסיד אותך איש יקר איש של אנשים❤️🇮🇱🎗
תחילת המלחמה הייתה אחת התקופות הקשות ביותר בחיי.
ביום שצפיתי בלא מעט חברים ומפקדים נופלים, הסמג"ד שלי, אדם יקר שעמד בראשנו והוביל אותנו, נהרג בקרב. מאז, כל יום הוא לא פחות מאתגר, מלא בזיכרונות של אדם שהקריב את כל מה שיש לו למען המדינה והאנשים שלו.
אחרי שחזרתי מהמילואים, קיבלתי שיחה מאשתו של הסמג"ד, שדיברה אליי במילים מלאות כאב, אך גם בחוזק שלא ניתן לתאר. היא ביקשה ממני להכין לה טבעת יהלומים – טבעת שתכיל שני יהלומים בצורת טיפה. כל טיפה מסמלת את הדמעות שהיא שופכת, אך גם את התקווה והאהבה שהיא נושאת איתה בכל יום מאז אותו יום קשה.
היה לי הכבוד להוציא את הבקשה שלה לפועל, וכשהיא קיבלה את הטבעת, הרגשתי שזו לא רק מתנה או תכשיט. זו הדרך שלי להנציח את הסמג"ד – את האיש שהיה לנו מפקד, חבר ואדם עם לב ענק. זיכרונו יישאר תמיד איתנו, וכל תכשיט כזה נושא עימו סיפור, וזיכרון חי של אדם שאיבדנו, אך לא נשכח.
הטבעת הזאת, כמו כל זיכרון ממנו, תישאר איתה – סמל של אהבה ושל אובדן, של זיכרון שלא יימחה
לזיכרו של דביר דוד פימה
יהי זכרו ברוך 💔🙏🏼
דביר.עברו 12 חודשים שנה שלמה מהדפיקה בדלת אותו יום ארור שמסרת את נשמתך לבורא,ואנחנו פה המשפחה חברים, עוד מנסים לאסוף את השברים
כל יום הוא התמודדות כל יום הוא יום זיכרון,תמונות שלך פוגשות אותי בכל מקום בארץ ואני שוב תוהה האם זה אמיתי שאחי דביר נמצא על תמונות?על סידורים על ברכונים על דגלים,אז דביר למרות שאני רואה את כל זה אני עדיין מסרב להאמין שאינך בין החיים, שנה עברה כל כך מהר ובו זמנית כל כך לאט ,שנה שכל חג וכל שבת חיכיתי שאולי תבוא אולי תפתח את הדלת ותאמר הגענו,אבל זה לא קרה
היתה אור גדול במשפחה חסרונך מורגש בכל ארוחה בכל שבת בכל חג זה אף פעם לא יהיה אותו דבר אחי, בלעדייך זה לא זה,
היתי רוצה לאחר שנה לסכם ולהודות לך אחי בשמי בשם המשפחה ובשם עם ישראל ,נלחמת ברוע פנים אל פנים הרגת מהם וניהלת קרבות עזים בתוך התופת נלחמת עד הרגע האחרון עד המשימה האחרונה ושם זה קרה דביר אתה גיבור של מדינה שלמה.
יום לפני שנהרגת כתבתי לך שאני גאה בך שאתה כותב את ההיסטוריה של מדינת ישראל שאתה חלק מדברים גדולים וככה זה דביר כתבת את ההיסטוריה של מדינת ישראל לפרק זמן מסויים ועכשיו אתה תיכתב בדפי ההיסטוריה של עם ישראל כגיבור שנלחם על האדמות הקדושות על ארץ ישראל,ומתת מות גיבורים הכי מתאים לך.
אי אפשר באמת להיפרד אתה כאן איתנו בליבנו מלווה אותנו אנחנו חיים ונושמים את הרוח שלך .
היתה לי אח הכי טוב שיכולתי לבקש תומך ועוזר מבין ומקשיב לכל בעיה וראשון למצוא פתרון יעיל ,
היתה לי דמות לחיקוי מודל להערצה בחייך ואף יותר במותך אני אוהב אותך יותר משחשבתי הגעגוע שורף את הלב נזכור אותך תמיד ועוד נפגש בסוף אתה יודע 💔🇮🇱🙏 Dvir Fima
אחי היקר דביר דוד מדליק נר שני בעזה,
כמה חושך גרשת אחי כמה אור היה בך.
הנר שלך לא יכבה לעולם
27.12 תאריך לועזי לנפילתו בקרב של רב סרן דביר דוד פימה הי"ד.
אותו יום ארור של ההודעה הדפיקה בדלת לא אשכח לעולם היום הזה נמשך כבר שנה.
אחי חג חנוכה שמח שבת שלום אוהב אותך ומתגעגע המון💔❤️🇮🇱
הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי לתפקיד,
זה לשים אותך פה איתי אחי הגדול,אתה תמיד איתי בכל רגע בכל זמן.
׳והיו עינייך רואות את מוריך׳
דביר הילד שלי החבר שלי הבן הבכור שלנו המודל האח שלנו
אבא של הראלי
והאיש של אופק אח של בר שלומי אוראל נווה ועילאי
הנכד של סבא וסבתא .. ..שכאובים מאוד .
מרגע ההודעה השחורה בדלת
השתנו חיי וכל חוקי הבית שלנו
לקחת. איתך את השמחה ,את האור ,והבינה שכנסת הבית ה
עוצרים אותי ברחוב ,דבר ראשון מחבקים .. מרחמים ... ושואלים לשלומי איך את מתמודדת ??
ואני עונה כי מסרת לי את הוראות ההפעלה של החיים האמיתיים אם זה בכתב בעל פה בהודעות או
בטלפון .
ממשיכים... בדרך ומשתדלים רק בדרכי דביר ...
לא אותו דבר אבל עם הרוח שלך
מי יאמין שאצטרך לספר בגבורתו
של דביר הצנוע שלי
במעשיו ובפיקודו
אלפי סיפורים אלפי אנשים אלפי הנצחות מגיעים אלינו
והיום יום זיכרון לדבירוש המלך הזה שלא היתלונן ובטוח רק אופטימיות בפיו
אמא יהיה בסדר
אני אוהב אותך יכולנו לדבר שעות ... ותמיד היה לנו על מ ה
לא היה לך רגע דל היית עסוק רק במטרות טובות
אני כותבת מילים אלו בשעה, מאוחרת בלילה... שאני במיטה ,בנוח ומי יודע באיזה ענן אתה עכשיו
הכי קרוב לאלוהים בכל יום זיכרון דאגת ורצת לעמוד עם משפחות שכולות מהגדוד שלך ... ואני כמו
כל אמא ביום הזיכרון יושבת מול הטלוויזיה ובוכה דמעות קשות ..
והיום הגיעו הנה לבכות איתנו וגם לעודד אותנו .. דביר שלחת לי הרבה מלאכים טובים כמוך שיעזרו
יהיו איתנו דאגת לי לפחות להיות עסוקה כל כך בלהסביר להנציח לספר לפתוח עוד סיפור ועוד עליך
דביר באמת זה לא פשוט בלעדיך.. אתה חסר לי כל דקה ויחד עם זאת אתה גם איתי בנשמה כל
רגע ורגע עוזר לי להמשיך ולצמוח לטפל באחים שלך .. ונותן לי כח לשחק עם הראלי הילד שלך
אוי דביר כל כך ציפיתי שתשוב ונשב יחד נעשה על האש שמאוד אהבת רק לשמוע ממך לפחות עוד
פעם אחת.
חבל מאוד דביר שלא הספקת להגיד לי שלום לפחות ..
יתכן ואמרת בדרכים אחרות שהיום אני מבינה הכל
השלום שלך זה לא להתראות.
אתה לא מבין כמה כותבים עליך משבחים מפארים וזה בזכותך כזה היית לעזור בכל מצב
... ואז מוסיפים .. נו דניאלה את לא צריכה לספר לנו על דביר אנחנו ראינו אותך זה אומר הכל
דביר אחרי שנה ו 5 חודשים הכאב תוקף אפילו יותר
הדמעות זולגות. כמו גשם ..
לקחו לי אותך והביאו לי כאב כמו חץ בלב
דביר אני אספר לך את האמת
אין תרופה לכאב, כזה
אנחנו מנסים לשים מסיכה ולשדר כרגיל ... זו תורתך שלא מפסיקים לא מבטלים הולכים ועושים
ואפילו בצבא כינו אותך הנני כאן ..
יש לי מזל אחד ... גדול
שהשארת לי מתנה את הראלי שזה אתה !
ועוד שיש לי הקלטות כל כך מציאותיות מהיום יום היית דעתן ואותנטי אפילו מורה לחיים
לשמוע אותך לפחות זה עושה לי טוב..
עוד נתראה ונשתמע .. באחרית הימים .
אמא שלך
קִנְאַת שְׁכוֹל
בַּשְּׁנָתַיִם הָאַחֲרוֹנוֹת
עִם כָּל חַיָּל שֶׁנָּפַל
נִשְׁבַּר לִי הַלֵּב
בֶּאֱמֶת נִשְׁבַּר
בְּלִי שֶׁהִכַּרְתִּי אֶת כֻּלָּם
כָּל פַּעַם רְסִיס נוֹסָף נָפַל
הוֹתִיר לֵב מְצֻלָּק
בְּכָל פַּעַם
חָשַׁבְתִּי עַל הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ
עַל הָאַחִים
הָאֲחָיוֹת
עַל הַסַּבָּא וְהַסָּבְתָא
בְּחֵלֶק מֵהַלְּוָיוֹת חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי עָדִיף לְאַבֵּד יֶלֶד
מִלָּדַעַת שֶׁהוּא עוֹבֵר עִנּוּיִים בַּמִּנְהָרָה בְּעַזָּה
וְאֵין דֶּרֶךְ לַעֲזֹר לוֹ
אֶתְמוֹל בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה
כְּשֶׁבַּקּוֹמָה לְמַטָּה 13 יְלָדוֹת בְּנוֹת עָשָׂר חוֹגְגוֹת יוֹם הֻלֶּדֶת
וְהַמָּסָךְ נִצְבַּע תְּמוּנוֹת שֶׁל דִּמְעוֹת אֹשֶׁר שְׂמֵחוֹת
יָדַעְתִּי
שֶׁיֵּשׁ אָבוֹת וְאִמָּהוֹת
שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם אֵינֶנּוּ
וְהַלֵּב שֶׁלָּהֶם מִתְמַלֵּא קִנְאָה
קִנְאָה בּוֹעֶטֶת כָּזוֹ
קִנְאָה עֲצוּבָה
קִנְאָה שֶׁמְּפֹרֶרֶת אֶת הַלֵּב מֵחָדָשׁ
כְּאִלּוּ שֶׁהוּא יָכוֹל שׁוּב
הָיָה לִי בָּרוּר
שֶׁהַשִּׂמְחָה הַזּוֹ
תָּבִיא אִתָּהּ גַּם תְּחִיַּת כְּאֵב אֵינְסוֹפִי
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בְּאָבְדַן בַּמִּלְחָמָה
שֶׁמַּשְׁאִיר אוֹתְךָ עָצוּב כָּל הַזְּמַן
וּפִתְאוֹם לִפְגֹּשׁ שִׂמְחָה
בְּתוֹךְ כָּל הָאָבְדָן
מֵבִיא אוֹתָם לְקַנֵּא מַמָּשׁ
בְּכָל חֵלֶק בַּגּוּף
קִנְאָה אֲמִתִּית
אָז בְּיוֹם רִאשׁוֹן
אוֹ שֵׁנִי
אוֹ שְׁלִישִׁי
שֶׁאַחִים שֶׁלָּנוּ יַחְזְרוּ הַבַּיְתָה
נִשְׂמַח כָּל כָּךְ
נַחְזֹר לִנְשֹׁם
אֲבָל נִזְכֹּר
שֶׁיֵּשׁ הוֹרִים
שֶׁמְּקַנְּאִים בָּרֶגַע הַזֶּה
בֶּאֱמֶת
בְּלֵית בְּרֵרָה
כִּי הֵם גַּם רָצוּ
אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם חוֹצֵה גְּבוּל
בּוֹכֶה מֵאֹשֶׁר
וְחוֹזֵר הַבַּיְתָה
וְאוֹי לָנוּ
אִם נִשְׁכַּח אוֹתָם
אִם לֹא נָבִין שֶׁהַקִּנְאָה שֶׁלָּהֶם
שָׁם
וְשֶׁאֲנַחְנוּ פֹּה
בִּזְכוּת הַיֶּלֶד שֶׁלָּהֶם
לזכר כל הנופלים המלחמה
כל אנשי הבטחון שלא יחזרו
לפני שנתיים,
המפגש האחרון איתך דביר
לא אשכח את היום הזה בחיים ערכת לנו סעודת פרידה לא ידענו, לא הבנו
אולי מישהו מלמעלה ידע
זו היתה סעודת מלכים בכלים נאים ומשובחים ואוכל מכל טוב בשר ויין טוב כמו שאהבת זה היה ערב בלתי נשכח,מי היה מאמין.
אוהב אותך מתגעגע המון 💔
אח שלי גיבור מלחמה,
הצלת כל כך הרבה אנשים אבל אותך לא היה מי שיציל
היום נר שני של חנוכה
לעילוי נשמתו של גיבור ישראל💪🏻🇮🇱
רב סרן דביר דוד פימה ה׳ יקום דמו❤️🩹
https://www.facebook.com/100011764639198/videos/pcb.2498083700593760/1142751094335368
תכינו טישו - כי לי לא היה היום בהישג יד...
והרגע הזה תפס אותי לא מוכנה...
זה התחיל בסיטואציה נחמדה, משמחת,
אפילו קלילה... היה משהו משחרר וזורם
באישה המתוקה שנכנסה אלינו היום לבית הקשתות
עם מגש מלא בסופגניות !!
לא זיהיתי אותה...היא הציגה את עצמה:
דניאלה מבית שאן והוסיפה שהיא מטעם ההסתדרות
והיא מחלקת את הסופגניות לעובדים.
יש מספיק גם לדיירים - ככה זה משלוח שיוצא מבית שאן
שפע. שפע. יש מספיק לכולם !!
והתחלנו להצטלם, היא עוברת דייר דייר ומברכת אותו בברכת חג שמח 😉 ואנחנו מודים לה על המחווה.
וככה תוך כדי, אני קולטת בזווית העין מדבקה על מגן הפלאפון, זיהיתי את הסגנון של המדבקה...
היא לזכר נופל... אי אפשר לפספס
לא ידעתי במי מדובר,
אבל לא יכולתי שלא לשאול -
ממ.... מי.. מה.. איך את מכירה? מה הוא בשבילך....
זה הבן שלה! דביר דוד פימה הי"ד
"הוא נהרג בעזה, במלחמה..."
הוא היה סמג"ד בשריון
תוך שבריר שנייה - צללנו יחד עם דניאלה המדהימה
ורצינו לשמוע עוד, על הדמות, על התכונות המיוחדות,
כמו נתינה, אומץ וענווה. שמענו על הנער שהיה,
שתמיד ראה קודם כל את האחר, לפני שדאג לעצמו.
וכך גם מונצח על המדבקה -
"אני לא דואג על עצמי... אני דואג על מי שסביבי..."
פחות או יותר זה מה שנחקק בזכרוני. זה הרעיון המרכזי
שמתאר במשפט - את דמותו הייחודית של המפקד
שהספיק להציל חיי רבים בחודשים בהם נלחם
יום ולילה ללא הפסקה.
גם באותה תקרית איומה... הוא היה ראשון והציל חיים.
ישבנו מהופנטים, שותים בצמא כל מילה
שנאמרה לזיכרו של הבן. של המפקד.
של האבא -
דביר דוד פימה הי"ד, היה בנופלו אבא!
ואם עד הרגע הזה ניסינו להיות חזקים, בשביל דניאלה...
ברגע הזה - בוא צפינו בבנו המתוק
הראל, בן השלוש
שר עם גיטרה בידו:
"באנו חושך לגרש, בידנו אור ואש...
סורה חושך.............."
פרצנו בבכי ואף עין לא נותרה יבשה
והוא המשיך... הראל המתוק
סך הכל בן שלוש
"סורה חושך...... הלאה שחור!
סורה מפני האור"
נותרנו ללא מילים
והדמעות זלגו
והתערבבו
עם הריבה ואבקת הסוכר
ערבוב של -
מר ומתוק
עצבות ושמחה
חושך ואור
הלב כעת מוצף -
המשך יבוא. בטוח!
תודה דניאלה יקרה על ביקור "שגרתי"
שהפך את המפגש לסיפור גבורה
יוצא דופן!!
מהיום, מבטיחים להמשיך להנציח
ולהפיץ את האור המיוחד של דביר
הבן שהפך אותך
לאמא
רב סרן דביר דוד פימה ז״ל בן 32 גיבור ישראל שנפל במלחמת ״חרבות ברזל״ בעזה ביום 27.12.23
ט״ו בטבת התשפ״ד
נולד יום 5.12.91 כ״ח בכסלו התשנ״ב
למד גדל והתחנך בבית שאן
בוגר בית ספר יסודי ״גלבוע״
בוגר חטיבה עליונה בבית ספר ״אורט אמירים״
אהב לעסוק בספורט תחרותי - ריצה, אופניים, טניס ועוד..
היה חרוץ ושקדן ולימודים תמיד היו בראש מעייניו ולימים רכש השכלה גבוהה באוניברסיטה.
דביר גדל בבית מוסרי וערכי על תורת ה׳
אהב את הזולת, היה אכפתי מאוד לדברים ששייכים לו, פדנט מדויק בכל דבר שעסק.
דביר היה אח בכור לחמשת אחיו: בר, שלומי, אוראל, נווה ועילאי.
גילה בגרות ואחריות והיה מודל לחיקוי עבורם.
מלח הארץ, אהב את המולדת אהבת נפש.
חיוכו היה הקסם שלו ופניו היו מאירות תמיד.
רזי צניעותו ופשטותו ייחדו אותו.
אהב לאחד את המשפחה והלבבות.
נשא לאישה את אופק ולהם בן יחידי - הראל בן שנה ושבעה חודשים.
את מסלולו הצבאי החל עם גיוסו לצה״ל ביום 1.8.2010 לגדוד שריון, ומאז עלה בסולם הדרגות עד לתפקידו האחרון סמג״ד גדוד עזוז 198 בחטיבה 460 עוצבת ״בני האור״
בין הכשרותיו לתפקיד:
שרות צבאי בחטיבה 188 שריון
קורס קצינים בה״ד 1
קורס מטקי״ם
השלמה חילית בחטיבה 460
תפקיד מ״מ גדוד 53
תפקיד במ״פ מסייעת
קצין אג״מ מוערך בגדוד 53
לחם במלחמות ישראל:
2012 ״עמוד ענן״
2014 ״צוק איתן״
2023 מלחמת ״חרבות ברזל״ - שבה נפל,
ה׳ יקום דמו.❤️🩹
״האיש שבטנק ינצח״
השבוע, כשהגיעו הארגזים הכחולים - הארורים מצה״ל.. תפסה את עיני, מחברת אחת שלך, של לימודיך השקדניים בתפקידך.
ועליה היה מוטבע המשפט:
״האיש שבטנק ינצח״
וחשבתי לעצמי..אז למה שלנו לא?…😢
אך, ככול שהתעמקתי, בבגדיך הספוגים, ריח מלחמה.. ועלו במוחי התמונות שלך מן הקרב שלא שבת.. הבנתי שאומנם לא חזרת מהמלחמה אך את הקרב ניצחת!!!!!!!!!!!
ברוב עוז וגבורה
בהדר וניצחון
בהשגים, על האויב שעוד נשמע אודותיך..
בחדווה לאנשיך ופקודך
ביכולת הפיזית שלך, לעמוד נכון לקרב ולא להתלונן.
ברוח ובחיוך כשהגעת לכל לוחם באומרך: ״הנני!!״
אם הייתי צריכה לרשום במילה אחת, מי היה דביר דוד פימה ז״ל, כדי שבהמשך הדורות ידעו מי היית?.. הייתי רושמת את המילה ״הינני״
היית מוכן לכל קריאה ומשימה שנקראת אליה.
אמש, במעמד מרגש ביותר!!!!!!
הגדוד שלך, ״גדוד עזוז״ כשמו כן הוא, גדוד של גיבורים ואמיצים יצא משטח הלחימה בעזה והגיע לחלוק לך כבוד אחרון.
דיברו מפקדים שלך.. ריגשו.. דמענו.. במחווה יוצאת דופן, כי כזה היית דביר, יוצא דופן מהרגיל!, הוענק להוריך, בקר הטנק, שאותו אחזת במו ידך כשלחמת באוייב הכי אכזר שלנו.
ויודעת אני, כי לא בקר הטנק זה מה שנתן לך את הרגשת העוצמה והבטחון, כי אם האמונה וצדקת הדרך, שאתה נלחם עתה במלחמה הכי צודקת שהייתה למדינת ישראל - במלחמת הקיום שלנו!!
ומכוון שזכינו אמש, לחגוג עם הגדוד שלך, את חלוקת הדרגות, התעודות, סמלי העוז והגבורה.
וראיתי במו עיני, לוחמים חדשים, צעירים, מלאי מוטיבציה וגיבורים, שמוכנים ללכת את כל הדרך שלך, ועל פי מורשתך בצנעה וענווה, על אף הסוף הטראגי שלך.
אני בטוחה, שהאיש שבטנק, ניצח את המלחמה!!
דברים לזכרו של רב סרן דביר דוד פימה הי״ד❤️🩹
שנתיים לנפילתו😥
מי לא מכיר את משה - מוכר הגרעינים האגדי שבמרכז ״רסקו״ שלנו?
הוא סיפר לי פעם סיפור קטן, שכלל לא שמעתי אותו קודם לכן, על סבא דוד, סבא דוד פחימה. (כן, לחלקנו נשמטה החית בתעודת הזהות וכך הגענו שחצי משפחה פחימה וחצי פימה)
משה נזכר ומספר לי, איך היה מעסיק את סבא דוד בחפירת בורות, שיועדו ליציקת יסודות לבניין, כאשר נבנה האגף של בית ספר ״אורט״.
ועוד סיפר, שסבא דוד, היה מגיע לחפור את היסודות, לאחר יום עבודתו בקיבוץ ניר דוד שבו עבד, בלולי התרנגולים שם.
וחשבתי לעצמי… מה מהעוצמות הללו הושרשו בך דביר?
אתה דביר דוד, שקרוי על שם סבא דוד, מה עבר בגנים המשפחתיים? ומה נשאה אותם הרוח אליך, עם נשיאת שמו של סבא דוד, החרוץ, הנחוש והחזק?
ואני מוצאת הרבה מן המשותף, מן העקשנות, המרץ, הכוח לעשות, להזיז, להיות ער למצבים, לא להתלונן גם כשקשה - וקשה!!!!!
גם סבא דוד כמוך, בנה בית בישראל וראה לנגד עיניו את ילדיו. כמוך דביר זו הייתה המטרה החדשה שלך אליה חתרת, והיית מוכן עד אפיסת כוחותיך להילחם ולהביא שקט, שלום וצדק בארץ הקטנה שלנו.
אתה דביר, כמו רבים מדודות קודמים של סבי סביך, נשאתם בליבכם את הרוח הנושבת בעם היהודי והצלחתם בזכות נחישותכם וחריצותכם, לכבוד דורש בארץ האבות ולהמשיך דרך ילודת דורות חדשיים, את זרע העשייה, שהביאה לתקומת מדינת היהודים.
כמו סבא דוד, שחפר בורות לבניית בית ספר שאתה בעצמך זכית ללמוד בו, כך גם אתה בעשייתך למען עם ישראל, בגבורה יצרת גיבורים חדשים, שמוכנים ללכת בדרכך ולהיות ראשונים לקרב, להקרבה, לאומץ ולגבורה.
אימך דניאלה שתחי׳ נהגה לצטט במשך כל השנתיים האחרונות בכל טקס שהיא הוזמנה לדבר עליך, את המשפט שהיה שכור בפיך והיה המוטו שלך בחיים: ״הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים״.
כך, שאתה כמו סבא דוד ז״ל, השארתם אחריכם, דורות רבים, שחבים לכם את חייהם ומבטיחים ללכת על פי מורשתכם וללמוד ולו במעט על נחישות, התמדה, אומץ, גבורה ועבודה קשה, מה היא?
אנו ניצבים היום לציון שנתיים מאז נקטפת באיבך דביר היקר, מאז נפלת בקרב, מאז שנפלת על קידוש ה׳, העם והארץ. ואני יכולה להישבע לך שראיתי במו עיניי, שמגדלים כאן דורות חדשים ומחנכים על פי מורשתך. שם בין כותלי בית הספר שבו למדת. שם, בבניין שסבא דוד חפר יסודות, שם אתה מהווה דוגמא ומופת לכל אותם נערים ונערות שתיכף הצטרפו אל השורות - באומרם הנני!
אז גם אנחנו כאן הננו מצדיעים לך גיבור ישראל ונפרדים שוב ממך בכבוד, בהערכה וכמו שאני תמיד נהגתי לומר, ב ג א ו ו ה.
בטוחה שסבא דוד מתגאה בך למעלה, ואנו מתגאים כאן למטה. מתגאים לשאת את שם משפחתך פימה. ולהיות נצר למשפחה שורשית וגזעית.
נוח על משכבך בשלום ילד, והקדוש ברוך הוא עושה שמיים וארץ, יקום את דמך אמן. 🙌🏾
שנתיים בלעדייך - הספד מתוך האזכרה שהייתה היום
בובה שלי,
730 ימים בלעדייך.
שנתיים שעברו מאז שהפיזיות שלך עזבה את העולם של כולנו.
חשבתי הרבה מה אוכל להגיד היום,
איך אוכל להעביר את גודל הגעגוע אלייך בצורה טובה?
איך אוכל להסביר לכל מי שנוכח פה כמה אתה מלווה אותי בחיי היום יום שלי?
אני חושבת איך לתאר לך בובה, כמה אני והראל השתנינו
הראל מרגע לרגע יותר ויותר דומה לי בחיצוניות מצד אחד, ואלייך באופי מהצד השני
אני רואה בו את המנהיגות שלך,
אני רואה בו את הנחישות שלך,
אני רואה בו את העקשנות שלך,
ואני בעיקר רואה אותו, מנווט בעולם הגדול הזה עם החוסר שלך..
בחדר שלו בבית תליתי 3 תמונות, אחת שלו ושלך
אחת של שלושתינו ואחת שלי ושלו
בכל פעם שאנחנו מדברים על התמונות הוא מסתכל על שלי ושלו ואומר , פה הראל גדול
ועל שלך ושלו ואומר פה הראל תינוק..
ורק אני יודעת בלבי, כמה חיכית להגיע לגיל הזה איתו, לשחק איתו בכדור, לרדוף אחריו בגינה
הראל מדבר עלייך מלא בובה, ממציא עלייך סיפורים כל יום.. על כל הדברים שהוא מאמין שעשיתם ביחד, על כל הדברים שהוא רואה את האבות האחרים בגן עושים.
אני מראה לו את הסרטונים שלך ושלו, ותאמין או לא הסרטון שהוא הכי אוהב לראות זה שלך מקלח אותו ושר לו ״חיפה חיפה מכבי שלי״
אני כבר רואה את העתיד שלי בסמי עופר.
בובה שלי, אני החלטתי ללכת בצלך להגשים לך את החלומות על ההתקדמות בחיים
לא אשכח איך כשקנינו את הבית שלנו, עוד לא נכנסנו אליו ואתה כבר דמיינת את הבית הבא והמשך החיים, לא הבנתי מה אתה רוצה ולמה אתה לא מסתפק במה שיש
אבל אתה בפשטות אמרת לי
״בובה מי שלא שואף לא מגיע לשום מקום״
ולכן החלטתי, ללכת בעקבותיך ולתת לנו בית חדש
מקום שלי ולהראל יהיה טוב שתהיה לנו התחלה חדשה מלווה בחיים הקודמים ושאתה תהיה חלק ממנו בכל דבר.
בכל דבר שעשיתי, דמיינתי אותך
אני בטוחה שאהבת את כל הבחירות שלי, שנתת לי את צדקת הדרך שלך, למרות שקניתי טוחן אשפה ולא הרכבתי אחד בעצמי, אני מקווה שאתה מבין אותי בובה
גדול עליי להיות כמוך.
אני בטוחה שאתה מלווה אותי בדרכי
רואה כמה אני מנסה כל יום לשמר את דמותך להראל
שלא יעבור יום בלי סיפור עליך, או מבלי תמונה
אנחנו מתגעגעים אליך בלי סוף,
מחכה לך בחלומות כל יום.
שלך, אשתך
"את היחידה שמסוגלת להוציא אותי מהצבא"
זה היה הצחוקות המרכזי בינינו כשהגעת אלינו להוסטל בית השחף- בית לנערים בסיכון של חסות הנוער, השתחררת מהצבא מבולבל לא יודע אם להמשיך לקורס מ"פ או שמיצית את הפרק הזה בחיים ואתה מעז ללכת מעט שונה מזו משל אבא, ככה שיתפת. זו היתה שנה מדהימה של התפתחות אישית שלך שבה שינית לנערים רבים את החיים, נגעת בליבם ויצקת משמעות ושייכות, הדרכת, כיוונת, לימדת ועזרת להם לבחור בדרכים אחרות. היום הם אנשים עובדים, תורמים לחברה, משרתים בצבא ובמילואים, חלקם הגיעו לחלוק לך כבוד אחרון בהלוויה הקשה והעצובה אתמול וחלקם שולחים הודעות כאב וצער על הפרידה ממך.
היית מדריך משמעותי ומוביל בצוות, תמיד היית רגיש, קשוב, מאורגן, רואה כל אחד, מזהה את הצרכים ומעניק מענה מקדם באכפתיות, מקצועיות ואהבה גדולה.
אחרי שנה הגעגועים גברו בך וחזרת הביתה לצבא, לקורס מ"פ ומשם המשכת להתפתח ולצמוח, גם ברמה האישית בקשר עם אופק שהתממש להקמת משפחה מדהימה, כמה שהתרגשת מהראל המתוק. בשיחות שלנו שיתפת בגאווה על הרגעים שלכם יחד, על הצחוק שלו, על הלימודים שלך, על טיולים בעולם, על קניית בית ועל החיים...
תודה שנשארת חבר, ששיתפת בשמחות שלך, בהתקדמות, בדאגה לאופק, בתמונות של הגשמת החלומות שלך ובשמחה על החיים עצמם.
עוד הספקנו לקשקש סביב יום ההולדת שלך החודש ואפילו לפני שבועיים שוב, כשהראל ישב איתך בטנק, אז הבטחת לי שאתה שומר על עצמך "מה יש לך תמר?! בטח ששומר.."
כואבת הנשמה והאוויר שנכנס בכוח, אתה תמיד תהיה בלב חבר יקר.
היה מלווה אותנו עם הטנק שלו בתוך עזה במלחמה כמעט כל לילה.
היינו חוברים אליו רק בעומק והוא היה מלווה את האמרים והמשאיות עם התחמושת והציוד ללוחמים שהיו במגנן.
כמה אהבנו לשמוע את קולו בקשר.
תמיד היה באווירה טובה ובשמחה.
אנחנו היינו בהאמרים פתוחים והוא היה מגיע עם טנק עם כל הטכנולוגיה.
והוא היה משרה עלינו ביטחון בתוך החוסר ודאות.
כל כניסה חיכינו לשמוע אותו בקשר ולדעת שאנחנו בידיים טובות.
יהיה זכרו ברוך!
אהלן דניאלה
אני כותב קצת דברים שעולים לי עכשיו, אם אני אזכר בעוד אכתוב לך
קודם כל כל החברים אצלנו כל הזמן אמרנו גם לפני המלחמה ובטח שבמלחמה שמכל אנשי הגדוד דביר הוא הבן אדם הכי גבר והכי טוב, היחיד שהרגשנו שתמיד רואה אותנו ותמיד אנושי ונותן תחושה נעימה בתוספת הומור כמובן.
הייתי בטנק של צורי ומדי פעם יצא שדביר עלה לטנק במקומו, בין אם זה היה לצאת לתקן את הטנק או לקצת כשהחליף את צורי כשנפצע.
כל פעם שיצאנו לתקן את הטנק הייתה אווירה מטורפת בטנק ודביר העלה לנו חיוכים גדולים על הפנים, תמיד חד ומצחיק וגם מאוד אמיתי אם מה שהוא מרגיש שזה דבר קשה לקצין לעשות, כשמשהו נראה לו קאדר או לא בסדר הוא לא התבייש להגיד.
כשהגענו למל"ק ושהחוליה התחילו לעבוד על הטנק, הלכנו להסתובב במל"ק שזה נחמד כי זה בלי ציוד לחימה וברגוע והוא הסתובב איתנו שם באמת כמו חבר, בשבילי אלו רגעים שממש נתנו לי כוח להמשיך.
אחר כך כשישנו בטנק הוא התעקש כל כך לישון במקום הכי גרוע ולא נוח מכולנו רק כדי שלנו יהיה יותר טוב
(הרגליים מתחת למעלית והראש לכיוון כיסא תותחן).
אני זוכר שכשצורי נפצע אז דביר עלה במקומו להיות המג"ד, והדבר הראשון שהוא עשה בתור מג"ד היה לשחק איתנו רביעיות, היה לי רביעיות של מועצת רמת נגב שהיינו משחקים לפעמים, הוא נכנס כל כך למשחק וקילל בצחוק כזה וזה היה מטורף לראות שבאמת יש הרבה דרכים לפיקוד ולא אחת, כמובן שאחרי זה הוא היה על הדברים.
כל המלחמה הייתה לנו פנטזיה איתו שכשנסיים נעשה איתו כל החפ"ק על האש של זמרים כמו שהוא אמר, עם סטייקים ודברים טובים
ואחר כך עשינו אחד כזה לכבודו ובכללי כל פעם שיש על האש אני נזכר בו.
בן אדם מדהים מיוחד ומצחיק!
שבוע טוב ובשורות טובות🙏
היי דניאלה זה ניר מהחפ״ק של פימה.
מה שאני זוכר מדביר מעבר להיותו מפקד זה שהוא קודם כל היה בן אדם וראה גם בצד השני בכך.
בכל שיחה איתו בין אם מאורגנת ובין אם סתם שיחת חולין תמיד הרגשתי שדביר מתסכל עלי כבן אדם ולא כחייל.
השיחה הראשונה שלי עם דביר הייתה במשרד שלו לאחר שירדתי מלוחמה ודביר כהרגלו עם החיוך ידע להרגיע אותי לעזור לי לנטב את עצמי ולעזור לי לשנות את המטרות שלי להמשך השירות.
בנוסף כשהתחילה המלחמה דביר ראה שאני מתוסכל מזה שאני לא מצליח לתרום בעורף ושאני כשיר ללחימה והוא עזר לי להיכנס עם הגדוד לעזה ולעזור לחברים לגדוד וגם לעצמי.
ועל זה אני לעד אזכור אותו
הרגע שאני הכי זוכר מדביר זה שבאחד מהימי התרעננות גילנו ארבע חבר׳ה מהחפק שאחד החברים הטובים שלנו נפצע קשה וישר ניסינו לחשוב על דרך להגיע לבקר אותו
ברגע שסיפרנו את זה לדביר גם אם לא היה לדבר אישור הוא ידע שזה משהו מעל ומעבר והוא ישר סידר לנו דרך להגיע לבקר את החבר גם אם זה עלה לו בכמה צעקות.
הרגשתי שדביר מבין אותי בהרבה מהדברים, הוא ידע להדביק את כולם באווירה הטובה שלו והחיוך שמלווה אותו תמיד לא סתם הוא תמיד היה אומר לנו
״תחיו כמו זמרים״
דניאלה אני מתן מררו, הייתי בצוות של צורי אבל היינו הרבה מאוד מהזמן גם עם דביר ואפילו ימים שלמים אך ורק איתו
הוא היה אדם שמאוד קל להתחבר אליו ואנחנו מהרגע הראשון הרגשנו שיש מולנו מישהו אמיתי וכנה שמדבר בגובה העיניים, שמקשיב, ושבאמת רואה את האנשים שמולו. האהבה שלו למשפחה שלו הייתה נוכחת בכל דבר. הוא דיבר עליכם בטבעיות ובגאווה וכולנו ידענו שזה הדבר שהכי חשוב לו ושמשם הוא שואב כוח להמשיך ולהילחם.
כמפקד, האנושיות שלו היא זו שחיברה אותנו אליו. הוא גרם לנו להרגיש שהוא איתנו באמת, לא מעלינו. בגלל זה הלכנו אחריו תמיד. היה ברור לנו שהוא סומך עלינו, ואנחנו סמכנו עליו.
הוא לימד אותנו והראה לנו איך להיות בני אדם, לא רק חיילים. בין אם זה שחבר זורק שיש לו סרבל קרוע אז הוא מביא לו את שלו או לחלק את האוכל שהיו מביאים לו במיוחד, הוא לא פחד להראות גם צדדים רגישים יותר, כאלה שלא כל מפקד מוכן לחשוף, וזה משהו שנחרט בנו עמוק. הדרך שלו תישאר איתנו תמיד בזה אין לי ספק.
מכתב על דביר.
אני מתן הראל, הייתי עם דביר בטנק במהלך כל המלחמה, הייתי חלק מהצוות שהוא בנה. לפני המלחמה לא הכרתי את דביר כי למ״מ וסמג״ד אין ממשק כלל. כך שההכרות הראשונה שלי איתו בתוך הטנק בעזה. תפקידי היה לעזור לדביר בניהול של הטנק ובטיפול השוטף , מכיוון שדביר היה סמג״ד ורוב הקשב שלו הופנה לגדוד. במהלך המלחמה היינו במשך חודשיים 24/7 אחד עם השני. הצחוק שלו היה מדבר כמו גם הצורת דיבור שלו. הוא תמיד הבין אותנו ודאג לנו לכל דבר, החל מלהביא לנו את הפלאפון שלו בעזה כדי שנעדכן את ההורים שהכל בסדר ועד לדאוג לנו לאוכל של אופק במהלך השהייה בעזה או בהתרעננות. מעבר לאישיות המדהימה גם חוויתי את דביר כאיש מקצוע שכולנו סמכנו עליו. הוא שיתף אותנו בחייו האישיים ובהתלבטויות שלו מה לעשות בהמשך הצבא. אני זוכר שהוא היה מזכיר הרבה את הראל וכל הזמן היה חשוב לו לדעת כל התקדמות קטנה של הראל בזמן שהוא לא נמצא. אני תמיד אזכור את הצחוק שלו והמשפט הקבוע שהוא אמר לנו: ״תחיו כמו זמרים״.
היי דניאלה, אני אוהד הייתי הנהג בצוות טנק של דביר.
מה שאני הכי זוכר מדביר זה שתמיד היה עם חיוך על הפנים, גם לפני המלחמה בשגרה היומיומית וגם אחרי שהמלחמה התחילה, ביציאות לטפל בטנק ועובדים על הזחל, השינה הלא נוחה בתוך הטנק, כשאוכלים כל יום את אותו הדבר. הוא לא התלונן ונשאר מחויך.
לאורך כל התקופה שבה היכרתי אותו, מלפני המלחמה במשרדי הגדוד ובזמן המלחמה איתו בטנק, הוא תמיד תמיד דאג לשלומנו ותמיד הרגשתי את היחס החם והאוהב כלפינו.
הבן שלך לא יתן לך ליפול
הוא כל כך אוהב אותך
שבא אליי בהתפרצות ממש
והייה נחוש
קומי קומי לכי לאמא שלי יש שם בלגן
לא הפנה אותי לאף אחד באותו הרגע
אלא
לאמא שלו
אני מחבקת אותך באור טהור מהלב שלי
שתראו מכאן רק טוב גדול יותר ויותר
8.11.2023 אשכרה עברו שנתיים כבר…
סבב ראשון של המלחמה עוד היינו מפנים בהאמרים והשם של הכוח שלנו היה "כוח דולפין"
היה התקפה של חטיבת הנח"ל על מוצב 17 מעוז צבאי של חמאס במערב ג'באליה שבצפון הרצועה
זה היה יום עם הרבה מאוד קרבות והקפיצו אותנו לאר"ן קיבלנו דיווח על פצועים בכמה טנקים שנפגעו
דהרנו לאירוע והגענו ממש סמוך לקרב שהתנהל עם המחבלים וניסנו להבין איפה הפצועים נמצאים
בהמתנה להבין תמונת מצב טנק עומד מולנו ומגיע עוד טנק ויוצא ממנו סמג"ד 198 רב סרן דביר פימה ז"ל ומתחיל לזורק אבנים על הטנק שעומד והם לא מגיבים בקשר ולא זזים … אמרנו יאללה בואו נעזור לו להעיר את החיילים שנרדמו בטנק וגם התחלנו להרים אבנים ולזרוק להם על הצריח. החיילים התעוררו ופימה אמר להם לפנות את הציר.
חברנו לפימה שניסה להבין איפה הפצועים מהאירועים השונים בגדוד והחלטנו שחייבים לרכז את הפצועים לג אחורה מהקרב שמתנהל סמוך אלינו והטנקים עם הפצועים ואנחנו דילגנו לצומת אחת אחורה ושם נחשפנו לראשונה לאירוע רב נפגעים. מכל טנק שפותח את הכבש יוצאים פצועים ואנחנו מסתערים עם האלונקות לפנות אותם כמה שיותר מהר ברקע הכל צעקות ומלא חיילים רצים ממקום למקום עם אלונקות וסוחבים את הפצועים.
אני הייתי מפקד האמר והיה איתי את ענר הרופא ועוד שני חובשים מהצוות והעמסנו להאמר את הפצוע הכי קשה. הטנק שלהם עלה באש ואת כל הפצועים מצוות הטנק פיזרנו בין האמרים וא' קיבוצניק מבית השיטה הגיע במצב קשה מאוד מחוסר הכרה לאחר שאיפת עשן כבד במשך דקות ארוכות. הרופא הגדודי של גדוד 931 עלה איתו על האמר והוא העניק לו טיפול ראשוני וענר הרופא וחובשים עזרו לו להמשיך לייצב את המצב של א' כמה שאפשר.
טסנו עם האמרים בצירים השבורים של עזה ובאמצע הדרך ענר הרופא ביקש שנעצור את הנסיעה כדי לייצב את המצב של א' שהלך והחמיר.
המשכנו בנסיעה וחטפנו פנצ'ר והבנו שאנחנו לא יכולים לעצור לטפל בבעיה הזאת כי החיים של א' בסכנה וכל רגע הוא קריטי.
לאורך כל הדרך חיילים מסמנים לנו וצורחים לנו שיש לנו פנצ'ר ואני רק מסמן להם שהכל בסדר ואנחנו חייבים להמשיך.
הגענו למנחת תוך כמה דקות והעמסנו את כל הפצועים למסוק. ענר הרופא אמר לנו שהסיכוי של א' לשרוד הוא כנראה אפסי והוא ימות בדרך לבית חולים כי לא היה לנו את האמצעים להשאיר אותו בחיים.
א' הגיע לבית חולים וכנגד כל הסיכויים שרד והתעורר מקומה אחרי 3 שבועות. הלכנו לבקר אותו הצוות ולסגור מעגעל ולספר לו על האירוע המטורף הזה ועל איך הוא שרד כנגד כל הסיכויים.
שנה לאחר האירוע וישקום ארוך א' קיבל את אות מצטיין הנשיא והיום שנתיים אחרי א' התחיל ללמוד.
קשה לתאר במילים את ההרגשה הזאת שהצלנו את חייו של א' וצוות הטנק משדה הקרב והוא שרד כנגד כל הסיכויים ולראות איך הוא חזר לחיים לתפקד ולחיות.
השליחות העוצמתית הזאת של להיות לוחם פת"ן ולהציל חיים משדה הקרב.
"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"
לסיפור גם יש סוף עצוב רב-סרן דביר פימה ז"ל (32) מכפר יונה, סמג"ד 198 בעוצבת בני אור (460) נפל בקרב ביום ט"ו בטבת תשפ"ד (27.12.2023). חודש וחצי אחרי האירוע יהי זכרו ברוך. בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בבית שאן. הותיר אישה, בן, הורים וחמישה אחים. על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "אבא, בעל, בן, אח ומפקד. איש של אנשים. השארת חלל עצום שאף אחד לא ימלא".
https://omny.fm/shows/kan-news/45344398-13dc-47d1-b6f1-b3d700954c8b
אופק פימה, אלמנתו של דביר ז"ל, על ההכרות, הנפילה במלחמה ומפעל ההנצחה לנופלי חטיבה 460
דניאלה שלום, היום התקשתי לפקוד קבר לכן לא אגיע, היום יותר מתמיד זוכר ואוהב את דביר, במקרה הכרנו והצטרפתי אליו, תקופת השטחי כינוס הייתה מדהימה זכיתי לארח אותו בביתי, שנפצעתי הוא הראשון שבא אלי וסחב אותי לפינוי בלי לחשוב,ב רגע שקרא לי לחזור אליו שוב לא יכולתי שלא לחזור אליו, יש לו חלק גדול בכך שחזרתי לשירות ,כל פעם מחדש הייתי רוצה רק להגיד לו תודה, משתתף בצערכם🌹
היי דניאלה, היום אני משתחרר אחרי שנתיים שחזרתי לשירות.לדביר יש חלק גדול מהסיבות שחזרתי לשרת ולתרום,היום כמו בכל יום תמיד זוכר🌹
עבדנו ביחד בלהציל חיים
הייתי מפקד השיירת פינוי החטיבתית של חטיבת הנח״ל
פיניתי 224 פצועים במהלך ה3 חודשים הראשונים
עד נפילתו של דביר, כל פינוי שהגדוד שלו היה מעורב אני תמיד זוכר את דביר בתור מי שמוביל ומראה דוגמה אישית בהכל. כל מעשה שלו היה דוגמה למצוינות ומקצועיות.
יצא לי לדבר איתו כמה מילים בין הפינויים, סיפר קצת על הבית ועל אשתו ועל הילדה שמחכה, תמיד היה עם חיוך
הייתה לי הזכות גם לפנות אותו בדרכו חזרה לארץ, הפינוי היחיד שבכל הנסיעה חשבתי על המשפחה של המפונה, על ההורים על האישה ועל הילדים
כמה עוצמה יש לו שהוא הצליח להשפיע עליי למרות שבקושי דיברנו ונפגשנו במקרה
אני אפילו לא מהחטיבה שלו
"את היחידה שמסוגלת להוציא אותי מהצבא"
זה היה הצחוקות המרכזי בינינו כשהגעת אלינו להוסטל בית השחף- בית לנערים בסיכון של חסות הנוער, השתחררת מהצבא מבולבל לא יודע אם להמשיך לקורס מ"פ או שמיצית את הפרק הזה בחיים ואתה מעז ללכת מעט שונה מזו משל אבא, ככה שיתפת. זו היתה שנה מדהימה של התפתחות אישית שלך שבה שינית לנערים רבים את החיים, נגעת בליבם ויצקת משמעות ושייכות, הדרכת, כיוונת, לימדת ועזרת להם לבחור בדרכים אחרות. היום הם אנשים עובדים, תורמים לחברה, משרתים בצבא ובמילואים, חלקם הגיעו לחלוק לך כבוד אחרון בהלוויה הקשה והעצובה אתמול וחלקם שולחים הודעות כאב וצער על הפרידה ממך.
היית מדריך משמעותי ומוביל בצוות, תמיד היית רגיש, קשוב, מאורגן, רואה כל אחד, מזהה את הצרכים ומעניק מענה מקדם באכפתיות, מקצועיות ואהבה גדולה.
אחרי שנה הגעגועים גברו בך וחזרת הביתה לצבא, לקורס מ"פ ומשם המשכת להתפתח ולצמוח, גם ברמה האישית בקשר עם אופק שהתממש להקמת משפחה מדהימה, כמה שהתרגשת מהראל המתוק. בשיחות שלנו שיתפת בגאווה על הרגעים שלכם יחד, על הצחוק שלו, על הלימודים שלך, על טיולים בעולם, על קניית בית ועל החיים...
תודה שנשארת חבר, ששיתפת בשמחות שלך, בהתקדמות, בדאגה לאופק, בתמונות של הגשמת החלומות שלך ובשמחה על החיים עצמם.
עוד הספקנו לקשקש סביב יום ההולדת שלך החודש ואפילו לפני שבועיים שוב, כשהראל ישב איתך בטנק, אז הבטחת לי שאתה שומר על עצמך "מה יש לך תמר?! בטח ששומר.."
הבטחת לי דביר שתשמור לנו עליך, כמה שכעסתי עליך שלא קיימת, כעסתי ועדיין עובדת על לסלוח כמה שזה קשה. הנשמה כואבת והאוויר נכנס בכוח.
בתקופה הבאה- אחרי שנה ואחרי שנתיים בכל שמחה שאני חווה עם הילדים שלי וההתפתחות שלהם, עם הצלחה עם כל התרגשות בדרך אתה מופיע לי מעל הרגע, לצד החברים הנוספים שלי שנפלו כששמרו עלינו וזה רגע כזה שאני רואה אותך, מסתכלת לך בעיניים בהתרגשות עצומה ומודה לך על האפשרות לחוות זיק של אושר, שבזכותך, בזכותכם אנחנו חיים וזוכים לרגעים שכאלו.
זה רגע כזה שאנלא נושמת, לא מצליחה, העיניים מוצפות, הלב דופק והגעגוע דוקר וחא מרפה.
לפני חודש בערך היתה בדיקה לאור- התקווה שנולדה לנו בסוף המלחמה, המרפאה נמצאת ליד משרדי אמדוקס שם ערכנו הכנת צוות ואני נכנסת שם עם עגלה ורואה אותך בכל פינה שם צוחק, פה מדבר עם מדריכים, רגע ליד יושב עם הקפה עם מבט מבוייש ומארגן מחשבות איך לגשת, איזו החמצה, איזה בזבוז שהפסדנו אותך.
אני לומדת לחיות בחיים החדשים שעדיין לא מובנים.
דביר חבר שלי,
מבטיחה לעשות את החיים שלנו שווים ומשמעותיים, מלאים בתרומה ובנתינה ובעשיית טוב עם אור בלב, לזכרך.
אתה תמיד תהיה בלב חבר יקר.
לא יכולת לדעת, תמכת בו בבחירות שלו, שמרת על יחסים קרובים ומאפשרים אין לנו באמת שליטה על מציאות שקורית- שאם היינו משכנעים יותר ומשלמים מחיר ביחסים עכורים למשל אז הוא לא היה נהרג כי לפי ההיגיון הוא לא היה שם-
רק שאנחנו עדיין לא אלוהים ואין לנו יכולת לשנות אירועים איפה כן יש לנו השפעה? באיך להתייחס אליהם, זו הבחירה שלנו.
ההתעסקות היא בלתי נמנעת, חלק מתהליך פרידה, כדאי להיות הגונה ולחבק אותך, לא באמת יכולת לשנות משהו- אלא במחיר כואב ביחסים עם דביר ובואי- הוא כנראה לא היה מקשיב בכל מקרה...
שולחת לך חיבןק מרחוק🫂
אי אפשר לעכל וזה נורא טרי, מרגיש לך שבאמת עברו שנתיים? שנתיים כמו שבחיים הקודמים הרגשנו מה זה שנתיים? זה מרגיש כאילו אתמול, הזמן מיהר את עצמו כל כך.
נלמד לחיות עם הכאב, לצידו, יש משמעות רבה בעשייה לזיכרון שלו כמו שאת פועלת ועוד 5 (נכון? 😬) בנים לחיות למענם ולעזור להם להתמודד עם הכאב ולדאוג שיהיו להם חיים משמעותיים ולבעלך בטח ולאופק והראל, כל כך הרבה שזקוקים לך ואתם משפחה תומכת, ראינו בשבעה כמה כולם עוזרים ונרתמים ומאוחדים.
נחמד לחיות עם הכאב, יש ברירה תגידי?
נזכור ולא נשכח לשניה! 💔
אמא כותבת בכאב - תכירו את הבן המלאך שלי!
דביר פימה זכרונו לברכה, הוא לחם והקריב את חייו במלחמה למענינו ובשביל המדינה 💔
כל יום מחדש אני חושבת על המלאך שלי! 🥀
ספבבקשה שתפו לזכרו שכולם יכירו ולא נשכח אותו לעולם 🇮🇱❤️
תראו לה את הכוח שלנו ואהבה! יהי זכרו ברוך! 🥀
לחצו שניה לעקוב אחרינו שלא תפספסו כלום! 👇🏻💚
Бейт-Шеан скорбит и страдает.
Источник:emek.mynet.co.il
Прочитать оригинал на иврите
בית שאן אבלה וכואבת.
Двир олицетворяет всё хорошее в мире.
Источник:emek.mynet.co.il
Прочитать оригинал на иврите
דביר מייצג את מה שטוב בעולם.
Наш Двир, я отдаю тебе честь в твоём последнем пути. Ты навсегда будешь запечатлён в моём сердце, мой первенец. Так много из того, что ты мне дал, я взяла с собой в дальнейший путь.
Источник:יזכור, משרד הביטחון
Прочитать оригинал на иврите
דביר שלנו, מצדיעה לך בדרכך האחרונה. תמיד תהיה חרות בליבי, בני בכורי. לקחתי ממך המון צידה לדרך.
Герой Израиля. Гордость семьи. Соль земли.
Источник:noflim.org.il
Прочитать оригинал на иврите
גיבור ישראל. גאווה של המשפחה. מלח הארץ.
Мне посчастливилось знать тебя.
Источник:noflim.org.il
Прочитать оригинал на иврите
זכיתי להכיר אותך.
И это наша миссия здесь — обеспечить это, надеюсь, для будущих поколений.
Он был совершенно особенным человеком,
Источник:www.izkor.gov.il
Прочитать оригинал на иврите
הוא היה איש מיוחד מאוד,
Человек, который дарил радость всем вокруг.
Источник:www.izkor.gov.il
Прочитать оригинал на иврите
איש שעשה שמח לכל הסביבה שלו.
Любовь моей жизни, моя вторая половина.
Источник:www.izkor.gov.il
Прочитать оригинал на иврите
אהבת חיי, החצי השני שלי.
Брат мой любимый, ты был частью моего сердца.
Источник:www.izkor.gov.il
Прочитать оригинал на иврите
אחי אהובי, היית חלק מהלב שלי.
Выступления в День памяти
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת