Амит Вакс

אוהבים

נזכור אותך תמיד עם החיוך הבלתי נשכח!

אי אפשר לתפוס את החוסר.

היית תמיד מרים את האווירה ואיש אגדה הרפתקן מטורף חייכן וכיפי

היית חבר טוב להורים שלי שנים

שמת את אחרים קודם

תודה שזכינו בך

איש נדיר, לוחם, מפקד, הלכת לשמור על פתח הבית ולא שבת.

באהבה נזכור מלב

לזכר איש הים, שאהב אדם ,

שאהב את החסר כשלם,

עם חיוך משלים. מושלם

המתנדב הכי מתמיד בעולם

היית חלק בלתי נפרד מחיי, ולעד תהיה .

מתגעגע אליך אח יקר .

עמית,הצניעות שלך לימדה אותי רבות לאורך שמונה שנים של שרות כתף אל כתף,תזכר בלי עם החיוך הנצחי ואין סופי שלך.

אוהב ומתגעגע

אח אתה חסר

חבר יקר שלי

הכאב קשה מנשוא

אתה חסר כל שניה ושניה בחיים.

מתגעגעת למבט המחייך של העניחם הכחולות והטובות שלך

לזכרו של עמית וקס,

ביום זה אנו מתייחדים עם זכרך.

נזכור את מסירותך, את הדרך שבה הלכת, ואת המחיר ששילמת למען כולנו.

יהי זכרך ברוך

אוהב האדם והאדמה איש משפחה ורע

יהי זכרו ברוך

חבר יקר, יזכור אותך לנצח

עמית חבר יקר

מוקיר ומעריך אותך מאוד

מתגעגע לחיוך והאופטימיות

כמו שתמיד אומרים.

לוקחים את הטובים ומשאירים אותנו לסבול

לזכרך אח יקר ,גיבור ישראל

לנצח חקוק בליבנו

לוחם, דמות, צנוע, סוחף, אמיץ

תודה על שהיית מי שאתה ועל הדברים שלמדתי ממך!

לנצח אחי, אזכור אותך תמיד

תמיד אזכור אותך לטובה. צנוע, חרוץ, אמיץ ואהוב. תודה על כל תרומתך למדינה. נוח על משכבך בשלום.

יהי זכרך אהוב וברוך

יהי זכרו הטוב אהוב וברוך

יהי זכרך ברוך

לזכר גיבור, מלאך, מדריך, מתנדב, מתמיד, לוחם, תומך מכל הנשמה, אהוב ואוהב אדם, בעל חיוך חם וומושלם

תודה לך,עמית היקר, על הגנתך

ועל הקרבתך הנוראה מכל.

תנחומים לכל משפחתך היקרה.

יהא זכרך ברוך,גיבור ישראל

מתגעגעים

יהי זכרו ברוך לעד

עצובה ומתגעגעת, אתה חסר.

וקסי תודה שהיית עבורי מודל לחיקוי בקבוצת ההכנה לצבא "לזכרו וברוחו של יוחנן" אזכור אותך לעד. נוח על משכבך בשלום גיבור ישראל

תודה וקסי

אוהבים ומתגעגעים

לא זוכרת עם פגשתי אותך, אבל אבא שלי כן, גם רווח. אני גאה בך כלכך!

רק אחרי שעמית וקס נהרג בשבת הארורה שבה נרצח גם אחיו, גילתה אשתו עינת עד כמה מסוכן היה שירותו בשב"כ. שנה וחצי לאחר שנפל בהגנה על נתיב העשרה שבו גדל ובנה בית, היא מדברת לראשונה על בעל מסור ולוחם נועז ששמר תמיד על עיניים פקוחות: "המחדלים היו מעצבנים אותו. בעיקר זה שלא לוקחים אחריות"

במשך שמונה חודשים בלבד הספיק לוחם שב"כ עמית וקס ז״ל לחיות מחוץ לצללים. אחרי 25 שנים של שירות באגף המבצעי של שירות הביטחון הכללי, הוא פרש משירות פעיל בינואר 2023 ועולם חדש נפתח בפניו. גם עבור עינת אשתו, שמונת החודשים האלה היו התחלה של עידן חדש, עמוס בתוכניות לעתיד עם הבעל שהיה נוכח-נפקד בחייה, עוד מגיל 15. הם קיוו להשלים פערים ולהגשים חלומות, אבל בעיקר להיות יחד, היא והוא, ושלושת הילדים – דניאל, טליה ואוריה.

כל כך הרבה שנים של לילות לבנים מלאי דאגה עברו על עינת, שכלל לא ידעה איפה עמית נמצא ומה הוא עושה. עד היום היא זוכרת את החיבוק המסורתי שלהם, בכל פעם שהוא יצא מהבית לעוד הקפצה מעכשיו לעכשיו. אבל דווקא באותה שבת, 7 באוקטובר, היא בכלל לא דאגה כשעמית יצא להסתער על חוליית המחבלים שחדרה למושב, עשרות מטרים מביתם.

במשך שנה וחצי סיפורו של אחד הלוחמים המובחרים ביחידה המבצעית של שב"כ לא סופר. שמו ותמונתו מותרים לפרסום, אבל חלף זמן עד שהמשפחה החליטה לדבר. עכשיו הם רוצים לספר על הלוחם שהשתתף בפעולות מסוכנות ומכריעות, ונפל בקרב על הבית.

הקשר של עמית ועינת התחיל עוד כשהיו ילדים קטנים. שניהם גדלו בחבל ימית, ויחד עם משפחותיהם עברו אחרי פינוי סיני למיקום החדש של נתיב העשרה בעוטף עזה, על דיונה גדולה דרומית לאשקלון. שניהם גדלו במשפחות חקלאיות, מלח הארץ, שלמרות השבר הגדול לאחר עקירתם מסיני, השתקמו והקימו משקים חקלאיים מפוארים.

בין השניים היחסים החלו עוד בגיל 15. "היינו קבוצת ילדים במושב, ילידי 1974, 'קבוצת סיני' היה השם שלנו. עד היום כולנו בקשר טוב", עינת מספרת. "אני זוכרת שנסענו לטיול של תנועת הנוער, עמית התיישב לידי באוטובוס ופתאום נתן לי יד. לא הבנתי בהתחלה מה הוא רוצה ממני, אבל הוא עשה את זה בכל כך עדינות, שמיד הבנתי שזה מה שאני רוצה. ככה הוא היה תמיד - כשהוא רצה משהו, הוא ידע להשיג אותו בנחישות ובעדינות".

אחד הדברים שעמית מאוד רצה היה הגיוס לשייטת 13. "הוא מאוד אהב את המים, היה כמו דג, זה היה הבית השני שלו. הוא היה ילד קטן ורזה, וזה שפתאום הלך לצבא ועבר את הגיבוש לשייטת - זה היה ממש קטע. אפילו הוא היה מופתע מזה שהוא עבר. אף פעם לא היה לו צורך להוכיח לאחרים, הוא מאוד האמין בעצמו ולא היה צריך את ההכרה מהסביבה".

אחרי השחרור מהצבא, עמית ועינת יצאו לטיול של כמה חודשים במרכז אמריקה. כשחזרו ארצה, לדירה בתל אביב, עמית כבר היה במגעים מתקדמים עם שב"כ. זמן קצר אחרי שסיים את הקורס של השירות, הוא שובץ כלוחם במרחב דרום של שב"כ, ורוב פעילותו התמקדה ברצועת עזה. באופן טבעי, השניים ארזו את החפצים וחזרו להתגורר קרוב להורים, במושב.

"בשנים הראשונות הייתי מאוד בחרדה, אם הוא לא היה עונה לי הייתי נכנסת ללחץ נוראי. באיזשהו שלב, די מוקדם יחסית, החלטתי עם עצמי שלא אוכל לשרוד ככה ובחרתי להיות בת יענה. עדיף לי לדעת כמה שפחות", עינת מספרת.

למרות הדאגות הרבות, עינת לא חשבה לרגע לעצור את השירות של עמית בשב"כ. "ידעתי שזה מה שעושה לו טוב. הוא היה כל כך שלם עם מה שעשה, זה היה כל כך חשוב ומשמעותי עבורו שזו לא הייתה שאלה בכלל. הוא מימש את עצמו והרגיש גאווה גדולה להיות שם. עמית האמין תמיד שאנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו, ושכל אחד צריך לקחת אחריות. הוא היה אומר לי, 'אני לוקח אחריות על מה שאני יכול, והאחריות שלנו היא לדאוג שנוכל להמשיך לחיות פה ויהיה לנו ביטחון. זה התפקיד שלי, ושם אני רוצה להיות'".

ב-2005 הם הגשימו חלום ובנו את ביתם בחלקו הדרומי של המושב, צמוד לחומה שמפרידה בינו לבין רצועת עזה. "עמית היה לוחם, ואחד הדברים שהיו חשובים לו זה להגן על המדינה", מבהירה עינת. "בכל פעם שהיו סבבי הסלמה, אמא שלי אמרה לי, 'אולי תבואו לגור אצלנו בבית, במקום שהוא קצת יותר רחוק מהחומה?' אבל עמית לא רצה לשמוע על זה בכלל, הוא תמיד אמר שזה הבית שלנו ושאין לנו מקום אחר".

אבל הוא רוב הזמן היה בשירות, ואת לבד בבית, עם הילדים והמצב הביטחוני.

"בהתחלה הוא שירת במרחב דרום, אבל רוב הזמן היה באזורים אחרים ובאגף המבצעים. המשכנו בכל זאת לגור במושב, עמית התחייב שהוא זמין ולקח על עצמו את הנסיעות. הוא גם נתן לי ביטחון ותחושה שלא משנה איפה הוא או מה קורה – אנחנו במקום הראשון, ואם צריך הוא תמיד זמין. אני זוכרת, כשנסעתי ללדת את הבת האמצעית, טליה, הוא היה בפעילות בדרום ואני הייתי כבר בדרך לבית החולים. הוא לא היה זמין, אז הגעתי למנהל שלו והצלחנו להעביר את המידע שאני בדרך. עמית התקשר אליי ושאל, 'את בטוחה שאת יולדת? שאני לא אבוא סתם'. הוציאו אותו מפעילות, ואח שלו אסף אותו".

לאורך השנים עמדה בפני המשפחה האפשרות לנסוע לתפקיד בחו"ל, אבל עמית סירב בכל פעם מחדש. "הוא היה פטריוט, ולא רצה לעזוב את הארץ. הוא ראה שליחות בזה שהוא כאן, שיש לו אחריות על המדינה. הוא היה אומר, 'אם אני רוצה שדברים יקרו, אני דואג שהם יקרו ולא מחכה שמישהו אחר יעשה את זה בשבילי'. ככה הוא גם חינך את הילדים: הוא לא היה מדבר איתם או עושה להם הרצאות, הם פשוט ראו את העשייה ולמדו את זה מההתנהגות שלו, זה היה טבעי. עמית היה מעורב בכל הפעילויות במושב, בכל הזדמנות היה מלווה טיולים".

איך זה השתלב עם העבודה בשב"כ?

"לעמית הייתה יכולת מדהימה לעשות מעברים. גם אם היה חוזר באמצע הלילה, אין לי מושג מאיפה, ברגע שהוא היה נכנס - הוא היה הופך בשנייה אחת להיות אבא ובן זוג. אי-אפשר היה לראות עליו כלום. וגם ההפך, אם היו מקפיצים אותו - הוא מיד קם ונכנס לתפקיד. אני לא יודעת איך הוא הצליח לשלב את הכול, במיוחד כי עמית חי בווליום מאוד-מאוד גבוה. הוא תמיד אמר שהוא לא מחכה לפנסיה, שצריך לחיות את הרגע, לעשות דברים שאוהבים כאן ועכשיו.

"טיילנו המון בארץ, חוויות בלתי נשכחות. הוא היה לוקח אותנו לטיולים ואומר שזה בסך הכול טיול מעגלי של שני קילומטרים, קליל כזה, ותמיד זה נגמר במסע של עשרה קילומטרים. הוא גם היה מבטיח לנו שבסוף מחכה מעיין צונן ונעים, וכשהיינו מגיעים התברר שזו ביצה עם מים. אבל עמית כל כך התלהב, שהיה מוריד את הבגדים וקופץ למים בטירוף".

לצד העבודה הקשה, לעמית היה חשוב להיות אבא נוכח, "בין אם זה לבוא לאסיפות הורים או למסיבות. כמובן שהיו דברים שהתפספסו, אבל הוא היה אבא מאוד משמעותי, אבא כיפי, אבא מצחיק שעושה שטויות. כשהוא לא היה, תמיד הייתה לי עזרה. המשפחה המורחבת מאוד משמעותית עבורי, ההורים שלו וההורים שלי מאוד עזרו. אף פעם לא הרגשתי לבד", עינת אומרת.

ת התקופה הקצרה של עמית אחרי הפרישה מהשירות הפעיל, עינת מתארת בשמחה. "בחודשים הבודדים שהיו לו הוא הספיק לעשות הרבה. הוא יצא לטרק סובב מון בלאן, וכהכנה עשה את שביל הגולן; הוא הוציא רישיון סקיפר - קיבלנו את התעודה אחרי שנהרג. עשו לו גם הרבה אירועי פרישה מהשירות, וגם אנחנו, החברים מקבוצת סיני, עשינו לו מסיבה. אני שמחה שהוא הספיק להיות באירועים האלה ולשמוע מאנשים כמה הם אהבו והעריכו אותו. עמית מאוד התרגש והיה נבוך מכל האירועים האלה, אבל גם קיבל המון אהבה.

"הוא היה בעננים רק מלהיות הרבה בבית עם המשפחה. אני זוכרת שאמר לי, 'זהו, הילדים גדולים, אני יוצא לפנסיה ואנחנו מתחילים לכבוש את העולם'. היו הרבה תוכניות ויש תחושה גדולה של החמצה, שזה החלק הכי, הכי קשה".

בבוקר 7 באוקטובר עמית יצא מהבית כדי להגן על המושב, שבו גדל והקים את ביתו, בלי לחשוב פעמיים. הוא חתר למגע לעבר ביתם של בני הזוג שלומי ואיילת מולכו זכרם לברכה, עד שנפגע מירי ונהרג. "על הבוקר הוא ישר עלה על ציוד, לקח את הנשק והאקדח האישי ויצא יחד עם השכן שלנו, שמעון עמר. לצערי הוא לא הספיק לדבר איתי לפני שיצא. כשהיו מקפיצים אותו לעבודה הייתי מספיקה בדרך כלל לתת לו חיבוק ולהגיד לו שישמור על עצמו. באותו בוקר זה לא קרה. בכלל לא היה לי בראש שהוא לא חוזר.

"אני כן זוכרת שכשהסתכלתי עליו בפעם הראשונה בבוקר הזה, זה לא היה עמית שאני מכירה. בשנייה אחת הוא נכנס לתפקיד של הלוחם, היה מאוד ממוקד, מאוד דרוך. אני הייתי בטוחה שזה ייגמר מהר, שהמושב מלא בצבא ושנצא משם מהר. חשבתי שאני לא צריכה להפריע לו, אלא לתת לו לעשות את התפקיד שלו, ועוד מעט הוא יחזור. בינתיים דניאל כתבה לי 'אמא, מה קורה?' ואמרתי לה שאנחנו בסדר. במקביל, קיבלתי פתאום את כל הודעות הווטסאפ של המושב וראיתי שאנשים כותבים שהם שומעים ערבית מחוץ לבית. לא הבנתי מה קורה. ניסיתי שיהיה נחמד בממ"ד, התגנבתי למטבח והבאתי אוכל, כדי שיהיה לנו כיף. ניסיתי לייצר אווירה קלילה".

השעות חלפו ועינת שלחה הודעה לעמית – אבל הוא לא ענה ולא חזר אליה. "אני כותבת לשחר, אח שלי שגם גר במושב, שעמית לא עונה לי. שלחתי גם הודעות לחברי כיתת הכוננות ולצוות צח"י של המושב (צוות החירום היישובי - מ"צ). בדיעבד, יתברר לי שהוא הלך לכיוון מולכו יחד עם שמעון (שמעון עמר - מ"צ). שמעון חטף כדור ברגל תוך כדי לחימה, ועמית נלחם בהם עד שהם הפתיעו אותו ופגעו בו. אחרי זה, חברים שלו מהשירות סיפרו לי שלפי התחקיר הוא פעל מאוד נכון מבחינה מבצעית. ראו שהוא היה לוחם מיומן, שהספיק להילחם ולירות לעברם. אחר כך גם מצאנו את התרמילים של הכדורים שהוא ירה, והילדים עשו מזה שרשרת עם חריטה".

בינתיים, בשעות אחר הצהריים של 7 באוקטובר, מתקבלת הבשורה הקשה בבית משפחת וקס. "הגיעו אליי הביתה מהשירות, יחד עם אח שלי, והודיעו לי. אני זוכרת רק שהתיישבתי על המיטה ואמרתי 'לא, לא'. אחר כך חילצו אותנו מהמושב לאחד המתקנים של שב"כ, וכשהגעתי לשם, אחרי כל מה שעברנו באותו היום, זאת הייתה תחושה של בית".

בתחקיר הצבאי שנערך על הקרב בנתיב העשרה התגלה מחדל של ממש. בניגוד ליישובים אחרים בעוטף עזה, אל המושב שצמוד לגדר הרצועה פלשו כעשרה מחבלים. בדיעבד, כך עולה מהתחקירים, ניתן היה למנוע או לצמצם את הפגיעה במושב, אילו כוחות צה"ל וכיתת הכוננות היו פועלים במדויק יותר. התוצאות, בסופו של דבר, היו קשות. 17 תושבים נרצחו בשבילי המושב באותה שבת, בהם גם יגאל וקס ז"ל, אחיו של עמית.

https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14340936

בשבעה באוקטובר רב"ט דניאל וקס סגרה שבת בבסיס ולא הייתה בביתה שבמושב נתיב העשרה. אביה ודודה יצאו להילחם במחבלים שפרצו את הגבול ונהרגו תוך שהגנו בגבורה על המושב. מאז היא ממשיכה למלא את תפקידה בבסיס והיום היא מספרת על האבל, ההתמודדות ועל הצורך להמשיך להגן על הבית

רב"ט דניאל וקס מספרת על אביה, רס"ב עמית וקס ז"ל, שהיה תמיד הראשון לעזור, הראשון להגן והראשון לשמור. גם בשבעה באוקטובר היה זה הדחף הראשון שלו - לצאת ולהגן על ביתו ועל משפחתו. הדחף להגן בער גם בדודה, יגאל וקס ז"ל, שיצא מביתו כדי להילחם. השניים נהרגו מאש המחבלים ובעודה בבסיס באותה שבת קיבלה רב"ט דניאל את הידיעה. היום, היא ממשיכה בתפקידה כטכנאית בגף התקשוב של בסיס עובדה ופועלת כדי להבטיח את המשך הפעילות של חיל-האוויר מסביב לשעון.

"המשכתי לעבוד וביקשתי שיעדכנו שהם בסדר"

"בשש וחצי בבוקר התקשרתי לאמא שלי כדי לבדוק מה קורה איתם. היא ענתה שהכול בסדר, שיש צבע אדום אבל שהם בממ"ד", משחזרת רב"ט דניאל. "הידיעות התחילו להגיע מהשטח. אמרתי לעצמי, זה לא הגיוני, הרי אמא אמרה לי שהכול בסדר". רב"ט דניאל גדלה כל חייה במושב נתיב העשרה; המושב צמוד הגדר הקרוב ביותר לגבול עם עזה. את המושב מקיפה גדר, בנוסף לחומה עם שער חשמלי. כיוון שמחבלי חמאס הפילו את רשתות החשמל שער המושב נותר נעול, אך המחבלים חדרו מהאוויר עם מצנחי רחיפה. חלקם השתחלו מתחת לשער, הורסים ויורים בכל מי שנקרה בדרכם.

משפחתה של רב"ט דניאל הייתה נצורה בממ"ד, ללא חשמל וללא מים, לסירוגין ללא קליטה וידיעה על מה שמתרחש בחוץ. "באותו הזמן המשכתי לעבוד. אמרתי למשפחה שלא אהיה זמינה וביקשתי שיעדכנו אותי לעיתים קרובות שהם בסדר. ניסיתי להתרכז ולא לחשוב על מה שקורה כדי שאוכל לתת את כל כולי לתפקיד בידיעה שאני נותנת לבית שלי את כל ההגנה האפשרית".

יוצאים להגן

אביה של רב"ט דניאל, רס"ב עמית וקס ז"ל, היה לוחם בשייטת 13 וגמלאי של השב"כ (שירות הביטחון הכללי). כמו כן, היה חלק מכיתת הכוננות של נתיב העשרה. כשהכול החל הוא יצא עם הנשק האישי שלו כדי להגן על הבית. "אבא שלי התחיל לחתור למגע, כי זה מה שהוא רגיל אליו", היא משתפת.

"הוא וחברים נוספים בכיתת הכוננות התחילו להתקדם לכיוון מרכז המושב, שם הם נתקלו במחבלים ונפתח קרב יריות. תוך כדי נורו טילים ופצמ"רים (פצצות מרגמה) ואזעקות צבע אדום נשמעו ללא הרף״, ממשיכה רב״ט דניאל. ״מחבלים עם מצנחי רחיפה הגיעו לאחד הבתים, אבא שלי פנה לעברו כדי להציל את יושבי הבית. הוא התקדם לכיוון הבית כדי להפתיע את המחבלים, אך מחבל הסתתר מאחורי שיח גדול, התפתח ביניהם קרב יריות ואבא שלי נהרג".

בסרטי מצלמות האבטחה ניתן לראות את דודה של רב"ט דניאל, יגאל וקס ז"ל, אחיו הגדול של אביה, יוצא מביתו עם מצ'טה ורץ לכיוון ביתו של רבש"ץ (רכז ביטחון שוטף צבאי) המושב כדי להתחמש ולסייע בלחימה. בעודו רץ המחבלים פתחו באש לעברו, וכדור פגע בגבו. חרף זאת, הוא הצליח להגיע אל ביתו של הרבש"ץ. "הם סיפרו לנו שהוא צעק 'חמולות, חמולות', הוא ראה את המחבלים וניסה להזהיר אותם". יגאל וקס ז"ל מת מפצעיו בביתו של הרבש"ץ.

אני רואה שרב"ט דניאל ממשיכה בעיני רוחה ללכת בתוך המושב, וליד כל בית שהיא עוצרת בתוך ראשה היא מספרת לי על מה שקרה למשפחות שמתגוררות בו. היא מספרת לי על האב שקפץ על הרימון שזרקו המחבלים כדי להציל את שני בניו הקטנים, על האם שהתחבאה במשך שעות בתוך מדרגות יחד עם ילדיה וכלב שבאורח פלא לא השמיע קול, על הבית שירו עליו טיל RPG ונשרף כליל ועל שלושה מבני שכבתה של אחותה הקטנה שנרצחו בעודם בחוף הים - היא מכירה וזוכרת כל פרט.

״לפני רגע עוד היינו ביחד״

בצהרי היום, מפקדיה של רב"ט דניאל קראו לה לחדרם. "נכנסנו לחדר, והתחלתי להבין שמשהו רע קורה. הם ביקשו ממני לשבת ושמו מולי טלפון, לפתע שמעתי את הקול של אמא שלי אומרת לי 'דני'. עניתי לה 'אמא', עד שלבסוף היא אמרה: 'אבא ויגאל נהרגו'. באותו רגע לא האמנתי, אמרתי לה שהיא משקרת לי. היא שאלה אם אני רוצה שיבואו לאסוף אותי, ואמרתי לה שלא, אני צריכה להמשיך לעבוד".

"הם ניתקו את השיחה, אני לא מצליחה לעכל מה קרה, ורק בוכה. הלכתי לחדר, ישבו איתי חברות מהגף, שתיתי מים והתאפסתי על עצמי. באותו יום חזרתי לעבוד עד ארבע וחצי בבוקר. כשחזרתי לחדר לא באמת הצלחתי לישון. עצמתי עיניים וראיתי פלאשבקים". בבוקר שלמחרת, נסעה רב"ט דניאל אל בית מלון במרכז אליו אמה ושני אחיה הקטנים פונו. "ירדתי מהרכב ורצתי אליהם כמו שלא רצתי מעולם. אמא שלי, אני ואחיי התחבקנו ולא הפסקנו לבכות". קרובי משפחה רבים של רב"ט דניאל התגוררו בנתיב העשרה, ורבים מהם פונו לאותו בית המלון. "אני רואה את כל המשפחה שלי, אבל אבא שלי ודוד שלי לא פה. לפני רגע עוד היינו ביחד, ועכשיו לא".

https://www.iaf.org.il/9738-61824-he/IAF.aspx

האחים יגאל ועמית ז"ל אהבו מאוד את הים, ולכן החליטה המשפחה לקיים את טקס ההלוויה בחוף בפלמחים, עם כלל החברים וקרובי המשפחה. משם מספר מצומצם של קרובי משפחה המשיך באוטובוס לנתיב העשרה. ״לאורך כל הדרך שמענו פגזים, פיצוצים ומטוסים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי במושב מאז מה שקרה. מאז ביקרתי עוד מספר פעמים, ובפעם האחרונה הגענו גם למקום שבו אבא שלי נהרג. כשהסתובבנו שם מצאנו תרמילים של M-16, הנשק שאבא שלי השתמש בו בכיתת הכוננות. אני ואחיי החלטנו שנעשה מהתרמילים משהו ועשינו לאבא שרשרת. מאז אני לוקחת אותה איתי, חרטנו על התרמיל את המילים 'אבא גיבור', והפכנו את הדבר הנוראי הזה למשהו טוב ששומר עלינו ונמצא איתנו תמיד".

"גם אם אמא שלי הייתה מנסה לעצור אותו שלא יצא להילחם, זה לא היה עובד", רב"ט דניאל מחייכת בכאב. "זה היה מי שהוא. לא היה לנו ספק שאם קורה משהו אז הוא הראשון להושיט יד. הוא אהב מאוד לטייל, תמיד הוא היה מבטיח לנו מסלול קצר ובסוף היינו הולכים המון. היה לו רישיון לכל דבר בעולם, הוא היה מלמד אותנו נהיגה בשטח. אני שמחה שחווינו איתו את כל זה ושיש לנו זכרונות משמעותיים ממנו. כמו אבא שלי גם דוד שלי ידע לעשות המון דברים, הוא היה מרתך ומתקן רכבים, הוא אהב מאוד לבשל ולשחק - הם היו מדהימים".

עם סיומה של השבעה החליטה רב"ט דניאל לחזור לבסיס למלא את תפקידה. "מה זה יעזור אם אני אשב בחדר ולא אעשה כלום? אני לא אחזיר לחיים את האנשים שנהרגו. מתחילתה של המלחמה המשימה שלי בראש ובראשונה הייתה לשמור על הבית, כמו שאבא שלי עשה את זה, גם אני אעשה את זה. אבא שלי ודוד שלי היו רוצים לראות אותי ממשיכה, חווה חוויות חדשות, מסיימת את השירות הצבאי ובוחרת בחיים. זה לא יהיה אותו הדבר בלעדיהם - אבל הם תמיד איתנו".

https://www.iaf.org.il/9738-61824-he/IAF.aspx

פרק מיוחד ב#רוקודוקו

לזכרו של עמית וקס ז״ל.

עמית נשוי ואב לשלושה, ממושב נתיב העשרה

שנפל במהלך לחימה מול חוליות

מחבלים.

את יואל ועמית פגשתי בשבוע התנדבות

עם עמותת ארז בסקי בבולגריה.

קראתי להם אנה ואלזה.

החברים הכי טובים.

שמעולם לא נפרדו.

במהלך השבוע בבולגריה,

עמית ביקש ממני שאלמד אותו על אינסטגרם

ואני לא מצאתי זמן לזה..

הלוואי שעכשיו כל האנשים פה באינסטגרם

יכירו את עמית.

https://www.instagram.com/reel/CybIlGLopLE/

Седьмого октября мы потеряли Амита и его брата Игаля, когда они вышли защищать нас. Благодаря им мы здесь.

Источник:ישראל היום2025-01-02

Наряду с болью, тоской и памятью я выбираю сосредоточиться на жизни. Я верю, что именно это и завещали нам наши дети.

Источник:ערוץ 142026-07-16

Человек, к которому идут за советом. На любом жизненном перепутье, где не находилось решения, разговор с Амитом на балконе всё разрешал

Источник:כאן 7.10.360

Лучший папа в мире, который, даже если его нет рядом физически, всё равно присутствует.

Источник:כאן 7.10.360

Прошло два года, всё это до сих пор невозможно осознать.

Да будет благословенна твоя память

Источник:זוכרים ומנציחים / Elbit memorial2025-10-21