7 באוקטובר · סיפור אישי
טל שהם
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
קיבוץ בארי
סטטוס
שחרור בחיים · 22 בפברואר 2025
שוחרר בחיים ב־22 בפברואר 2025 לאחר 505 ימי שבי.
01
החיים לפני
טל שהם חי במעלה צביה עם עדי וילדיהם, נווה ויהל. לפי פורום משפחות החטופים כפי שדיווח Associated Press, התנדב בשירות הפרמדיקים של מד״א וניהל את בית הדפוס של קיבוץ בארי. בסוף השבוע של שמחת תורה נסעה המשפחה לבקר את הוריה של עדי בבארי. עדי גדלה שם וגם בני משפחה מורחבת התארחו. הביקור לחג הפגיש סבים, ילדים, בני דודים ומחותנים. בשנים שלאחר מכן הפך הניגוד בין ביתם בצפון לביקורים בבארי לחלק מהסיפור שטל סיפר בפומבי לאחר שחרורו.
02
החטיפה
ב־7 באוקטובר נכנסו התוקפים לחדר המוגן של משפחת הרן בבארי. טל כתב בהמשך שלא הצליחו לפתוח את הדלת ואז פרצו דרך חלון. לפני שהפרידו את המשפחה, הביט בנווה ואמר שאינו יודע אם ימותו. התוקפים גררו את טל והכניסו אותו לרכב. עדי והילדים נלקחו בקבוצה אחרת. בשבועות שלאחר מכן נודע לקרובים שחלק מבני המשפחה נרצחו ושטל, עדי והילדים מוחזקים בעזה. המשפחה החלה את החג יחד; בסוף המתקפה היו קרובים שנהרגו, נעדרו או הוחזקו בעזה.
03
השבי
טל שהה בשבי 505 ימים, חלק ניכר מהם עמוק מתחת לאדמה. במאמרו האישי תיאר מעקב רצוף במצלמה ופצצה שהוטמנה מעל החטופים, לצד איומים שמחלצים יפעילו אותה. לדבריו, השומרים עינו אותו ואת החטופים האחרים לפעמים לשם שעשוע והציתו נייר כדי לצרוך את מעט החמצן שבמנהרה. הוא והגברים האחרים יצרו טקסים יומיומיים והחליפו סיפורים כדי לזכור שהם בני אדם. במשך 50 ימים לא ידע אם אשתו וילדיו שרדו. ואז הגיעה אליו פתקה מעדי: היא והילדים שוחררו. הוא נותר בנפרד מהם יותר משנה לאחר שחזרו.
04
השיבה
טל שוחרר בחיים ב־22 בפברואר 2025, לאחר 505 ימים. הוא התאחד עם עדי והילדים, שחזרו בנובמבר 2023. הפרידה נמשכה 15 חודשים: עדי והילדים בנו חיים בישראל בלי לדעת מתי ישוב, וטל קיבל מהם בעזה רק פתק קצר. שחרורו חיבר מחדש שתי כרונולוגיות שהחלו באותו ביקור משפחתי והתפצלו ב־7 באוקטובר.
05
החיים לאחר השיבה
לאחר ששב, כתב טל שאור השמש, האוויר הצח והזמן השקט עם ילדיו הרגישו אחרת אחרי יותר משנה מתחת לאדמה. הוא גם הבטיח לדבר בשם חטופים שאינם יכולים לספר את סיפורם. ההבטחה הפכה לחלק מחייו הציבוריים לאחר השחרור. דיווח AP על שחרורו בפברואר 2025 תיאר אותו עומד לפני חציית הגבול, ואילו המאמר שלו מתעד את דבריו לאחר מכן: לכל מי שנותר בשבי יש שם ומשפחה שמחכה.