לכל הסיפורים
שושן הרן
KAN 7.10.360

7 באוקטובר · סיפור אישי

שושן הרן

תאריך החטיפה

7 באוקטובר 2023

מקום החטיפה

קיבוץ בארי

סטטוס

שחרור בחיים · 25 בנובמבר 2023

שוחררה עם חמישה קרובים לאחר 50 ימים; טל שהם נותר בשבי.

01

החיים לפני בארי

שושן הרן גדלה בקיבוץ בארי ולמדה חקלאות באוניברסיטה העברית. שם פגשה את אבשלום. לאחר הלימודים טיילו בעולם במשך יותר משנה, ואז חזרו לבארי, שם נולדו שלושת ילדיהם, עדי, יובל ושקד. כאגרונומית הקימה את Fair Planet כדי לסייע לחקלאים קטנים באפריקה לקבל גישה לזרעים איכותיים ולידע חקלאי. יומיים לפני 7 באוקטובר ליוותה את אחותה לילך לאירוע של נשים עושות שלום. בערב 7 באוקטובר הייתה אמורה לטוס להולנד לפגישות של Fair Planet.

מקורות לפרק[1] ynet[2] Hebrew University

02

7 באוקטובר

ב־6 באוקטובר הגיעה עדי לבארי עם בעלה טל וילדיהם נווה ויהל; גם שרון אביגדורי ובתה נעם נשארו ללון. בבוקר הכינה שושן לנכדיה את השוקו האהוב עליהם, כשהאזעקות נשמעו ב־6:29. המשפחה נכנסה לממ״ד. אחרי שלא הצליחו לפתוח את הדלת, פגעו המחבלים בחלון באמצעות בולדוזר. אבשלום וטל החליטו להיכנע, מחשש שרימון יושלך דרך הפתח. שושן נלקחה עם עדי, הילדים, שרון ונעם, והופרדה מאבשלום ומטל.

מקורות לפרק[1] ynet[2] Hebrew University

03

השבי

הרן שהתה 50 ימים בשבי עם שלושה דורות במשפחה. היא תיארה מעבר בין דירות ומעקב אחר השובים, מתוך חשש שכל שינוי עלול לסכן אותם. כשהפיצוצים הפחידו את הילדים, המבוגרות כיסו אותם בכריות ובגופן ואמרו להם ללחוש ולהתרחק מהחלונות. הרן סיפרה שהתמקדה בהווה ובמשימה להחזיר את משפחתה הביתה. הילדים ידעו שהם בעזה ושמעו הפצצות.

מקורות לפרק[1] ynet

04

השיבה

ב־25 בנובמבר 2023 חזרה שושן לישראל לאחר 50 ימים בשבי עם עדי, יהל, נווה, שרון ונעם. טל נותר בעזה. בבית החולים סיפרו לה ילדיה שאבשלום נרצח. כשנציגי משרד הפנים הנפיקו לה תעודת זהות חדשה במקום זו שנשרפה במתקפה, נרשם בה שהיא אלמנה. היא תיארה לאחר מכן את הכאב שבקריאת המילה, שעות ספורות לאחר שנודע לה על מותו.

05

אחרי השיבה

לשושן נודע גם על רצח אחותה לילך, בעלה של לילך אביתר והמטפל שלו פול קסטלבי ב־7 באוקטובר. היא נאבקה לשחרור טל ונסעה שוב ושוב לפגישות עם מנהיגים בחו״ל. בריאיון בינואר 2026 סיפרה ששחרורו לאחר 505 ימים אפשר למשפחה לנשום שוב. היא החלה לכתוב בנובמבר 2024 ותיארה כיצד העברת הזיכרונות אל הכתב הפחיתה את החזרה המתמדת של השבי במחשבותיה. את ספרה הקדישה לאבשלום. בעת הריאיון התגוררה בהרצליה, וסיפרה שהביקורים של ילדיה ונכדיה מחזיקים אותה ושחשוב לה שחייה יכללו גם את השנים שלפני 7 באוקטובר, לצד כל מה שבא אחריו.

מקורות לפרק[1] ynet