7 באוקטובר · סיפור אישי
עודד ליפשיץ
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
קיבוץ ניר עוז
סטטוס
השבה לקבורה · 20 בפברואר 2025
שרידיו הושבו לישראל לקבורה ב־20 בפברואר 2025.
01
החיים לפני החטיפה
עודד ליפשיץ נולד בחיפה ב־1940 וגדל על רקע מלחמה ושנות הקמת המדינה. הוא למד בבית הספר הריאלי והצטרף לשומר הצעיר לפני שירות בגרעין נח״ל מוצנח. ב־1958 הגיע לניר עוז, הכיר שם את יוכבד ונישא לה ב־1960. הם הקימו את ביתם בקיבוץ וגידלו ארבעה ילדים. ליפשיץ עבד בחקלאות, ובהמשך כיהן כמזכיר וכגזבר הקיבוץ. אתר ההנצחה מתאר אותו כרגיש, נבון וצנוע. לאחר מכן היה לעיתונאי וכתב בעל המשמר ובעיתונים נוספים. פעילותו הציבורית כללה זכויות מיעוטים ומאמצים לקידום שלום. בבית אהב לנגן בפסנתר, לטפח גינת קקטוסים, לפתור תשבצי היגיון ולבלות עם נכדיו, ללמד אותם בנגרייה ולטייל איתם בקלנועית. הוא בנה להם אוהלים מכיסאות בבית ולימד נכדה לנגן בפסנתר.
02
החטיפה
ב־7 באוקטובר 2023 פרצו מחבלים לבית משפחת ליפשיץ בניר עוז. עודד ניסה לסגור את דלת הממ״ד ונורה בידו. יוכבד נלקחה ראשונה; עודד נותר פצוע, ולאחר מכן נחטף לעזה. אתר ההנצחה של המוסד לביטוח לאומי מתאר את השתלשלות האירועים בביתם.
03
השבי
המוסד לביטוח לאומי מציין את 26 באוקטובר 2023 כתאריך מותו של עודד וקובע כי נרצח בשבי. לפי ההנצחה, הוא הוחזק 20 יום עם שכנתו חנה קציר. יוכבד חזרה בחיים ב־23 באוקטובר 2023; קציר שוחררה בנובמבר. הזיהוי בידי הצבא וההודעה למשפחה נערכו בפברואר 2025 ואישרו את מותו ואת השבת שרידיו.
04
השבה
שרידיו של עודד הושבו לישראל ב־20 בפברואר 2025, יותר משנה לאחר תאריך המוות הרשום בהנצחה הרשמית. לאחר מכן קיבלה המשפחה את שרידיו לקבורה בקיבוץ שבו חי את רוב חייו הבוגרים.
05
אחרית דבר
ליפשיץ נקבר בבית העלמין בניר עוז. לו וליוכבד היו ארבעה ילדים, אחד־עשר נכדים ונינה. משפחתו תיארה אותו כאדם סקרן ומעורב ציבורית, שהיה קרוב לכל אחד מנכדיו. הוא הכין ארוחות בוקר לנכדים שבאו לבקר, הראה להם טרקטורים ואורווה, ערך להם ימי למידה בקיץ ולימד נגרות. גם לאחר פרישתו המשיך בעשייה חברתית ובעיתונות. הוא היה סב מסור. גינת הקקטוסים ותשבצי ההיגיון היו חלק מחיי הבית, ונכדותיו זכרו את כובעו ואת העט שבכיס חולצתו. הוא הקשיב לכל אחת מהן בתשומת לב.