7 באוקטובר · סיפור אישי
נוגה וייס
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
בית הוריה בקיבוץ בארי
סטטוס
שחרור בחיים · 25 בנובמבר 2023
שוחררה בחיים עם אמה שירי ב־25 בנובמבר 2023 לאחר 50 ימים.
01
החיים לפני 7 באוקטובר
נוגה וייס גדלה בבארי עם הוריה אילן ושירי ואחיותיה הגדולות מיטל ומעיין. היא תכננה להתגייס לצה״ל. חודש לפני 7 באוקטובר התחילה שנת שירות ודחתה את הגיוס; בהמשך אמרה שהתחרטה ותכננה להתקשר ב־8 באוקטובר כדי להקדים אותו. חייה היו נטועים בבארי, עם משפחה קרובה ועתיד בשירות שבחרה בו.
02
7 באוקטובר
נוגה הייתה בבית הוריה כשנשמעה אזעקת צבע אדום. אביה אילן יצא לסייע לצוות החירום; היא ואמה נכנסו לממ״ד. בסביבות 10:30 חמושים פרצו פנימה. שירי אמרה לנוגה להסתתר מתחת למיטה; התוקפים הוציאו את אמה בלי לראות אותה. עשן מילא את החדר לאחר שהבית הוצת. נוגה יצאה מהחלון והסתתרה בשיחים, אך חמושים מצאו אותה, קשרו את ידיה והסיעו אותה לעזה. היא חשבה ששירי נרצחה ולא ידעה מה קרה לאילן.
03
בשבי
נוגה הובאה לבית משפחה בעזה ופגשה חטופה נוספת, מורן סטלה ינאי. היא סיפרה שהמזון והמים היו מועטים. היא הועברה בין בתים ופחדה שתיהרג או תישאר אחרי שאחרים ישוחררו. ביום הארבעה־עשר נתן לה שובה טבעת ואמר שתישאר בעזה ותלד לו ילדים. אחרי ימים בנפרד הביא את שירי לפגוש אותה ולבקש את הסכמת אמה. נוגה לא זיהתה את שירי בתחילה וחשבה שהיא לבדה. הן נשארו יחד עד סוף השבי.
04
השיבה
נוגה ושירי שוחררו בחיים ב־25 בנובמבר 2023, לאחר 50 ימים. בריאיון מאוחר סיפרה נוגה שראיית חיילים במדים ביום השחרור הייתה הפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר שבה הרגישה בטוחה. הן שבו יחד למשפחתן, אך חזרו בלי אילן. בינואר 2024 נודע למשפחה שהוא נרצח ב־7 באוקטובר וגופתו נלקחה לעזה. החזרה סיימה את השבי של נוגה אך הותירה את המשפחה באי־ודאות בנוגע לאביה.
05
אחרי השיבה
נוגה התגייסה בהמשך והייתה מש״קית ת״ש, תפקיד שרצתה בו לפני המלחמה. היא אמרה שעזרה לחיילים נתנה לה מטרה וסייעה גם לה. דפיקות חזקות, ערבית ברחוב וריח אש עדיין החזירו זיכרונות מהממ״ד. באוגוסט 2025, בנסיעה עם צעירים ששרדו, נודע לה ששרידי אילן הושבו מעזה לאחר 693 ימים. היא תיארה הלם, עצב והקלה על כך שיש לו קבר. שירותה ופעילותה למען החטופים נמשכו לצד הטראומה.