7 באוקטובר · סיפור אישי
נועה מרציאנו
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
מוצב צה״ל בנחל עוז, סמוך לגבול עזה.
סטטוס
השבה לקבורה · 17 בנובמבר 2023
צה״ל מסר שנועה נפצעה בתקיפה ב־9 בנובמבר, שהפציעה לא הייתה מסכנת חיים, ובהמשך נרצחה בבית החולים שיפא. ב־17 בנובמבר הודיע צה״ל שכוחותיו חילצו את גופתה ממבנה סמוך לשיפא והעבירו אותה לישראל; היא נקברה באותו יום במודיעין.
01
החיים לפני
נועה נולדה במודיעין ב־12 באוקטובר 2004, בתם הבכורה של עדי ואבי מרציאנו ואחותם הגדולה של יובל, הדר ואיתי. היא למדה בבית הספר היסודי אילן רמון ובתיכון מוטה גור, שם למדה גאוגרפיה, סייבר ותיאטרון. היא אהבה לקרוא, לשיר ולרקוד, הופיעה על במה וביימה הצגה בבית הספר. היא התנדבה כמדריכה בתנועת שדה וטבע והייתה תלמידה מצטיינת. לפי אתר ההנצחה, בירכה את המאבטח בבית הספר בשמו ולעיתים הביאה קפה למנקה הרחוב. חברתה מאי סיפרה שכאשר נועה הבינה שהיא מרגישה לבד, חזרה עם עוגה והפכה את יום הולדתה לחגיגה.
02
7 באוקטובר
נועה התגייסה ב־16 באפריל 2023 ושירתה כתצפיתנית גדודית בגדוד 414 של חיל הגנת הגבולות. היא הוצבה בבסיס נחל עוז. בשעה 6:29 בבוקר 7 באוקטובר החלו הרקטות; נועה שהתה במיגונית עם חיילות נוספות בזמן שלוחמי חמאס תקפו את המוצב. שבע חיילות שרדו את התקיפה על המיגונית ונחטפו לעזה, ובהן נועה. היא הייתה בת 18, חמישה ימים לפני יום הולדתה ה־19. לפני המתקפה המליצו מפקדיה שתמשיך לתפקיד עם אחריות, והיא הייתה צפויה לחזור לקורס פיקוד. משפחה וחברים זכרו אותה כאדם שחיפש קשר ודאג לסובבים אותה.
03
השבי
בהמשך מסר צה״ל שתקיפה אווירית ב־9 בנובמבר פצעה את נועה ונטרלה את השובה שהיה איתה. נמסר שהפציעה לא הייתה מסכנת חיים, ושמחבל חמאס רצח אותה מאוחר יותר בבית החולים שיפא. הוריה ביקשו מידע על מצבה בזמן שהוחזקה.
04
השבה
ב־17 בנובמבר 2023 הודיע צה״ל שכוחות מצאו את גופתה של נועה במבנה סמוך לבית החולים שיפא והעבירו אותה לישראל. נועה נקברה באותו יום בבית העלמין הצבאי במודיעין. הוריה ביקשו חדשות במשך השבועות שקדמו לכך. אחותה יובל ושאר בני המשפחה התכנסו להלוויה.
05
משפחה וזיכרון
בהצהרה פומבית ב־16 בנובמבר, לפני שגופתה של נועה הושבה, זכרה אמה עדי בת שאהבה מוזיקה וספרים והכניסה חום לבית. בני המשפחה סיפרו על רגעים קטנים בין האחים: נועה איפרה את הדר בכל פורים וצפתה בסרטי דיסני עם איתי. חברתה מאי זכרה את העוגה שנועה הביאה כשגילתה שמאי מרגישה לבד בבית ספר חדש. באתר ההנצחה נשמרו גם ברכותיה היומיומיות למאבטח ולמנקה הרחוב. המחוות האלה מתקיימות לצד עבודתה כתצפיתנית ותוכניותיה לקורס פיקוד, ומשמרות חיים של חברות, שגרה משפחתית ושירות שבחרה.