7 באוקטובר · סיפור אישי
נילי מרגלית
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
קיבוץ ניר עוז
סטטוס
שחרור בחיים · 30 בנובמבר 2023
נילי שוחררה בחיים והושבה לישראל ב־30 בנובמבר 2023.
01
החיים לפני החטיפה
נילי מרגלית התגוררה בקיבוץ ניר עוז ועבדה כאחות במחלקת המיון לילדים במרכז הרפואי סורוקה. היא למדה סיעוד באוניברסיטת בן־גוריון ובהמשך הצטרפה לסגל ההוראה במחלקה לסיעוד. דף ההנצחה של משרד הבריאות מזהה אותה כאחות בסורוקה; אוניברסיטת בן־גוריון מציינת שהיא בוגרת האוניברסיטה פעמיים. עבודתה הפגישה אותה עם מטופלים מקהילות שונות, ובמהלכה למדה מעט ערבית. היא תיארה עזרה וטיפול באחרים כחלק מרכזי מזהותה.
02
החטיפה
בבוקר 7 באוקטובר 2023 הייתה נילי בממ״ד ביתה מסביבות 6:30. בסביבות 9:00 פרצו מחבלים לבית, הוציאו אותה מהמיטה כשהיא בפיג׳מה ולקחו אותה באיומי נשק ברכב גולף לכיוון הגבול עם עזה. אביה נרצח בניר עוז מוקדם יותר באותו בוקר; היא סיפרה שלא ידעה על כך כשנחטפה. משרד הבריאות מזהה אותה בין תושבי ניר עוז שנחטפו באותו יום.
03
השבי
מרגלית סיפרה ששוביה לקחו אותה דרך חאן יונס למנהרה תת־קרקעית, שבה שהתה בשבי. היא הוחזקה עם תושבים מבוגרים מניר עוז ועם אנשים מנירים הסמוכה, ובהם חברים של הוריה ואביה של אחת מחברותיה הקרובות. היא תיארה מנהרה בעומק של כ־40 מטרים, עם מעט חמצן וקושי לנשום. חלק מהחטופים נפצעו ולאדם מבוגר אחד הייתה אסתמה. כאחות הרגישה שעליה לסייע להם. היא השתמשה במעט הערבית שרכשה בעבודתה בסורוקה כדי לדבר עם שוביה, ביקשה תרופות ועקבה אחר צורכי הטיפול של החטופים. היא תיארה את הסיוע כחובה כלפי אנשי הקהילה שלה.
04
השבה
מרגלית שוחררה מהשבי ב־30 בנובמבר 2023 במסגרת שבוע השחרורים הראשון של החטופים. דף ההנצחה של משרד הבריאות מציין תאריך זה, ואוניברסיטת בן־גוריון מזהה אותה כחטופה ששוחררה. היא שבה בחיים ובהמשך סיפרה בפומבי על החטופים האחרים ועל הטיפול שהעניקה בשבי. חברים ושכנים נותרו בעזה לאחר שחרורה.
05
אחרית דבר
בדיווח מ־26 ביולי 2025 תיארה אוניברסיטת בן־גוריון את נסיעתה של מרגלית לקולורדו עם נשיא האוניברסיטה ואת האירועים הפומביים שבהם סיפרה על 7 באוקטובר והשבי. לפי הדיווח, היא פעלה להשבת החטופים, ובהם אביה אליהו, שנרצח ב־7 באוקטובר וגופתו הייתה אז עדיין בעזה. האוניברסיטה ציינה שקיבלה את פרס נשיא האוניברסיטה במפגש חבר הנאמנים ב־2024.