7 באוקטובר · סיפור אישי
הירש גולדברג-פולין
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
פסטיבל נובה ליד רעים
סטטוס
השבה לקבורה · 31 באוגוסט 2024
גופתו של הירש הושבה לישראל ב־31 באוגוסט 2024.
01
ברקלי, ירושלים ומפות
הירש גולדברג־פולין נולד בברקלי שבקליפורניה לרחל ולג׳ון. הוא היה הבכור מבין שלושת ילדיהם, ולו שתי אחיות צעירות, ליבי ואורלי. כשהיה בן שבע עברה המשפחה לישראל וקבעה את ביתה בירושלים. בילדותו למד מפות ואטלסים ושינן שמות של ערי בירה ורכסי הרים; בהמשך העסיקו אותו שאלות על דת, אתיקה, זכויות אדם ופוליטיקה. אביו זכר אותו כמי שהקשיב היטב וידע לשוחח גם עם מי שלא הסכים עמו. הירש אהד את הפועל ירושלים, אהב מוזיקה וטיולים. לאחר טיול בן תשעה שבועות בשש מדינות באירופה לפסטיבלי מוזיקה, תכנן מסע ארוך יותר באסיה ולימודים באוניברסיטה לאחר השירות הצבאי.
02
נובה, 7 באוקטובר 2023
ביום שישי בערב, 6 באוקטובר 2023, הלך הירש לבית הכנסת עם משפחתו, ולאחר מכן נסע עם חברים למסיבת הנובה ליד רעים. כשהרקטות והירי גרמו למבלים לעזוב את המסיבה, הירש ואחרים הסתתרו במיגונית לצד הדרך. הוריו קיבלו ממנו שתי הודעות קצרות: „אני אוהב אתכם” ואחר כך „אני מצטער”. עדים סיפרו בהמשך לסוכנות הידיעות AP שהושלכו רימונים למיגונית ושהירש איבד את זרועו השמאלית מתחת למרפק. הוא חבש את עצמו בחוסם עורקים. הירש נלקח מהמיגונית לעזה יחד עם מבלים נוספים. משפחתו המתינה כמעט אחד־עשר חודשים לחדשות.
03
משפט שזכר בן ערובה אחר
בספטמבר 2025 סיפר החטוף לשעבר אור לוי ל־SA Jewish Report ששהה שלושה ימים עם הירש במנהרה, לצד אורי דנינו ואלמוג סרוסי. הם שיתפו סיפורים, בכו וצחקו. לוי אמר שמילותיו של הירש נעשו למנטרה שלו: „אם יש לך למה, תמצא איך”. בריאיון שפורסם בספטמבר 2025 תיאר החטוף לשעבר אליה כהן מפגש מחודש וקצר עם הירש; הם היו יחד שלושה ימים. הירש נרצח בשבי ב־29 באוגוסט 2024.
04
הושב לירושלים
גופתו של הירש הושבה לישראל ב־31 באוגוסט 2024, יומיים לאחר מותו ב־29 באוגוסט. היא חולצה ממנהרה ברפיח. ההלוויה התקיימה בירושלים ב־2 בספטמבר, והוא נקבר בהר המנוחות. קרובי משפחה, חברים ואוהדי הפועל ירושלים הגיעו להיפרד. המשפחה המתינה כמעט אחד־עשר חודשים לשובו; ההלוויה איחדה אותם כדי לזכור את החיים שחלקו עמו.
05
משפחתו זוכרת את הירש
בהלווייתו של הירש נזכר אביו ג׳ון במשפט שאמר הירש בעת המעבר לישראל: „אני הירש, והישראלים יתמודדו”. אמו רחל דיברה על השנים שבהן זכתה להיות אמו, ואחיותיו ליבי ואורלי נפרדו מאחיהן. במשך חודשים פעלה המשפחה למען שחרורו, ולאחר מותו המשיכה להשמיע קול למען החטופים שנותרו. חברים זכרו את סקרנותו, את החום שלו ואת יכולתו להקשיב גם במחלוקת; משפחתו ביקשה שיזכרו את חייו לצד נסיבות מותו.