לכל הסיפורים
גיא גלבוע דלאל
KAN 7.10.360

7 באוקטובר · סיפור אישי

גיא גלבוע דלאל

תאריך החטיפה

7 באוקטובר 2023

מקום החטיפה

פסטיבל נובה סמוך לרעים

סטטוס

שחרור בחיים · 13 באוקטובר 2025

שב בחיים ב־13 באוקטובר 2025 לאחר 738 ימי שבי במסגרת ההסכם.

01

החיים לפני 7 באוקטובר

גיא גלבוע דלאל הגיע לפסטיבל נובה עם חברים, ובהם חבר הילדות אביתר דוד. השניים גדלו יחד, וגיא היה מאלפי מנשה. החברות ביניהם הייתה חלק מהמעגל המוכר שהביא אותו לפסטיבל. הלילה החל במוזיקה ובאנשים שהכיר; המתקפה הפרידה את גיא מאחיו, שהצליח להימלט, ומהחברים שהיו לצדו.

02

החטיפה

כשהמתקפה החלה ב־7 באוקטובר 2023 ניסו גיא וחבריו לעזוב את פסטיבל נובה. אחיו הצליח להימלט; גיא נחטף משטח הפסטיבל ונלקח לעזה.

03

בשבי

בפברואר 2025 הראו שוביו בסרטון את גיא לצד חבר הילדות אביתר דוד כשהם צופים בחטופים אחרים משתחררים. גיא סיפר בהמשך כמה מפחיד היה לראות את שחרורם בעודו נותר בשבי. שוביו ביימו וצילמו את הסרטון; גיא ודוד לא הופיעו בו מרצונם. בסרטון הם נראו ברכב בזמן ששלושה חטופים הועברו לידי הצלב האדום. בריאיון לסוכנות הידיעות Associated Press ביוני 2026 תיאר גיא פגיעה מינית שאמר שחווה בשבי. חלק גדול מהזמן שהה עמוק מתחת לאדמה בתא צר עם שלושה חטופים נוספים. לדבריו, הפגיעות התרחשו יותר משנה לאחר חטיפתו; הוא קפא מפחד ונחלש גופנית. איומים ומעקב צמוד מנעו ממנו לדבר עליהן. זמן קצר לפני שאחד החטופים שוחרר במהלך הפסקת האש בפברואר 2025, סיפר גיא לאדם נוסף שהוחזק איתו. הוא דיבר בפומבי על הפגיעות כחודש לאחר שובו, ובהמשך העלה אותן שוב בשיחה עם רעיית נשיא ישראל.

04

השיבה

גיא שב בחיים ב־13 באוקטובר 2025 לאחר 738 ימי שבי, במסגרת ההסכם שהביא את החטופים החיים הביתה. הוא הגיע לבית החולים בילינסון והתאחד עם משפחתו בישראל. השבי שלו החל כשנלקח מפסטיבל נובה ב־7 באוקטובר 2023.

מקורות לפרק[1] Associated Press

05

לאחר השיבה

בריאיון ל־AP ביוני 2026 אמר גיא שהוא רוצה שנפגעי תקיפה מינית יידעו שאינם לבד ושמה שקרה אינו באשמתם. הוא חשש שנפגעים יישארו מבודדים או יאשימו את עצמם. הוא ניסה להחלים ולבלות עם משפחתו, וכתב ספר ותסריט אנימה על חוויותיו. הוא שוחח בירושלים עם רעיית הנשיא מיכל הרצוג לקראת היום הבין־לאומי למאבק באלימות מינית בסכסוכים. הוא אמר שנפגעים עלולים להאשים את עצמם: ״אבל זו לא הייתה אשמתי וגם לא אשמתם של הנפגעים האחרים״.

מקורות לפרק[1] Associated Press