7 באוקטובר · סיפור אישי
דניאל פרץ
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
מוצב נחל עוז
סטטוס
השבה לקבורה · 13 באוקטובר 2025
גופתו הושבה לישראל ב־13 באוקטובר 2025; הזיהוי הושלם והמשפחה עודכנה ב־14 באוקטובר.
01
חייו לפני המלחמה
דניאל נולד ביוהנסבורג וגדל בשכונת גלנהייזל, שבה אביו שימש רב ומחנך קהילתי במשך 15 שנה. משפחתו עברה לישראל ב־2014, זמן קצר לאחר בר המצווה של דניאל, והתיישבה ביד בנימין. הוא השאיר מאחוריו בית וחברים; אביו סיפר שביומו הראשון יצא דניאל לרכוב על אופניים וחזר עם חבר חדש. הוא שמר על קשר קרוב עם חברים בישראל ובתפוצות במהלך התיכון וגם לאחר שהתגייס. בבית גדל על מסורת דתית וציונית, ובנה קשרים עם יהודים מרקעים שונים. דניאל אהב ספורט עתיר אדרנלין. הוא עסק בגלישת ווייקבורד, למד לבצע סיבובים באוויר וקרע את הרצועה הצולבת בברכו כשנפל מרמפה. אחרי תשעה חודשי פיזיותרפיה ושיקום המשיך להתאמן במרכז שיקום ספורטיבי כדי להתקבל לשירות קרבי.
02
השירות ו־7 באוקטובר
דניאל קיווה ללכת בעקבות אחיו הגדול יונתן לחטיבת הצנחנים, אך הפציעה בברך שינתה את מסלולו. הוא העלה את הפרופיל הצבאי באמצעות שיקום והפך למפקד טנק בחיל השריון, בגדוד 77 של חטיבה 7. אביו תיאר משפחה פעילה וספורטיבית ואמר ששני הבנים בחרו בשירות קרבי. דניאל היה מפקד טנק במוצב נחל עוז ולאחרונה חזר לבסיס; הוא ציפה לשוב הביתה לחתונת יונתן ב־17 באוקטובר. כשהמתקפה החלה ב־7 באוקטובר, דניאל רץ לטנק ונלחם עם הצוות. מקליט הקשר הפנימי בטנק שמר שעתיים ושש־עשרה דקות מתקשורת הצוות. בחלק האחרון של הקרב ירד דניאל מהטנק כדי לסייע לצלפי גולני.
03
גופתו הוחזקה בעזה
לבסוף הוכרע הטנק ודניאל נהרג ב־7 באוקטובר; גופתו נלקחה לעזה. במשך שלושה שבועות לא ידעה משפחתו אם הוא בחיים. אביו סיפר שלאחר מכן נודע להם שהמדים המגואלים בדמו נמצאו יום לאחר המתקפה ושדניאל נפצע. במרץ 2024 הודיע צה״ל למשפחה שדניאל נהרג ב־7 באוקטובר ושחמאס מחזיק בגופתו. המשפחה פעלה להשבתו, ובמקביל למדה על הקרב האחרון מתוך הקלטת הטנק.
04
השבה לקבורה
חמאס העביר את גופתו של דניאל לישראל ב־13 באוקטובר 2025, שנתיים ושישה ימים לאחר המתקפה. צה״ל השלים את הזיהוי והודיע למשפחה למחרת. באוגוסט 2026 נפגשו הוריו דורון ושלי עם נשיא דרום אפריקה סיריל רמפוזה והודו לו על תפקיד הממשלה בהשבת הגופה.
05
המשך הדרך והזיכרון
משפחתו של דניאל קיימה הלוויה שנייה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, יומיים לאחר ההשבה, ב־15 באוקטובר. לאחר הודעת צה״ל על מותו ב־2024 התקיימה קבורה ראשונה, ובה נקברו המדים המגואלים בדמו; השבת השרידים אפשרה למשפחה לקיים הלוויה לדניאל עצמו. אביו ואחותו נפגשו עם קהילות ופעלו למען השבת החטופים לאורך תקופת ההמתנה. המשפחה תיארה את ההשבה כאפשרות להביא אותו לקבורה ראויה לאחר יותר משנתיים ללא גופתו.