7 באוקטובר · סיפור אישי
ארבל יהוד
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
קיבוץ ניר עוז
סטטוס
שחרור בחיים · 30 בינואר 2025
שוחררה בחיים לאחר 482 ימים בשבי בעזה.
01
החיים לפני
ארבל גדלה במשפחה ששורשיה עמוקים בקיבוץ ניר עוז. היא ואריאל קוניו היו אהובי נעורים וחלקו בית בקיבוץ לאחר שחזרו ממסע ממושך בדרום ובמרכז אמריקה. בני משפחתה זכרו אותה כדודה שבאה, שיחקה ודאגה לילדי המשפחה. היא אהבה חלל ואסטרונומיה, תחומי עניין שליוו אותה גם כשדמיינה חיים לאחר השבי. ביתה, בן זוגה, קרוביה והקיבוץ היו חלק מהעתיד היומיומי שבנתה.
02
החטיפה
ב־7 באוקטובר 2023 נחטפו ארבל ואריאל מביתם בניר עוז. אחיה של ארבל, דולב יהוד, נהרג בקיבוץ באותו יום; שרידיו זוהו ביוני 2024. משפחתם חיה בניר עוז במשך דורות. החטיפה ניתקה את ארבל מהקהילה ומקרובי המשפחה שעיצבו את חיי היום־יום שלה, ובן זוגה נלקח יחד איתה.
03
השבי
ארבל הוחזקה בשבי 482 ימים, לבדה, בידי הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני, לפי ריאיון שנתנה שישה חודשים לאחר שחרורה. היא תיארה את הזמן כיום ארוך אחד, עם פחד שלא פסק ואי־ודאות שהפכה כל משא ומתן לשברירי. לדבריה, התנאים הורעו כששיחות קרסו, ורגע השחרור היה קשה משום שאריאל לא נכלל ברשימה. היא קיוותה שלא יראה אותה עוזבת. לאחר שחצתה בחזרה לישראל, אמרה שמחשבותיה נשארו עם מי שעוד הוחזקו בעזה.
04
השיבה
ארבל שוחררה בחיים ב־30 בינואר 2025, לאחר 482 ימים בשבי. היא חזרה לישראל בלי אריאל, שנותר בעזה. שישה חודשים לאחר מכן אמרה כי מחשבותיה עדיין נתונות למי שטרם שבו, ותיארה את 7 באוקטובר כיום אחד ארוך. אריאל שוחרר בחיים ב־13 באוקטובר 2025; לפי דיווח ב״טיימס אוף ישראל״, השניים התאחדו באותו יום. מאז חטיפתם מניר עוז הם היו בנפרד, וכל אחד מהם עבר את השבי לבדו. האיחוד לא יכול היה להשיב אותם לביתם הקודם, שנהרס. ב־2026 הם תיארו תקוות להחלמה, לבית חדש ולעתיד משותף כתוכניות שהם מבקשים לבנות.
05
החיים לאחר מכן
לאחר שחרורו של אריאל דיברה ארבל על בנייה משותפת מחדש. ביתם בניר עוז נהרס, והם חיו בקרבת חברי קהילה שעברו להתגורר במקום אחר בזמן בניית הקיבוץ מחדש. בריאיון ב־2026 סיפרו ארבל ואריאל שהם רוצים בית, חתונה ומשפחה, לצד חלומות רחוקים יותר כמו מסע לחלל. היא אהבה אסטרונומיה עוד לפני השבי; העניין הזה הופיע לצד תקוות יומיומיות לביטחון ולמקום מגורים. בריאיון המוקדם יותר ניכר עד כמה מחשבותיה היו נתונות לבני ערובה אחרים. דבריה המאוחרים הוסיפו פרק נוסף: פינוי מקום לעתיד שלה ושל אריאל.