לכל הסיפורים
אלמוג מאיר ג׳אן
KAN 7.10.360

7 באוקטובר · סיפור אישי

אלמוג מאיר ג׳אן

תאריך החטיפה

7 באוקטובר 2023

מקום החטיפה

פסטיבל נובה סמוך לרעים שבדרום ישראל

סטטוס

חילוץ בחיים · 8 ביוני 2024

חולץ בנוסייראת במבצע ישראלי לצד נועה ארגמני, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו.

01

החיים לפני 7 באוקטובר

אלמוג מאיר ג׳אן היה בן 21 וגר באור יהודה. לאחר שסיים שירות צבאי ועבד בעבודות זמניות, היה אמור להתחיל עבודה לטווח ארוך ב־8 באוקטובר 2023. בני משפחתו תיארו אותו כמקור לשמחה, עם חיוך כובש, חוש הומור ויכולת לחבר בין אנשים. הם זכרו את האהבה וטוב הלב שהביא לחבריו ולמשפחתו. בלילה שלפני ההתקפה יצא לפסטיבל נובה ליד רעים. יום העבודה הראשון שתכנן היה בבוקר שלמחרת.

02

7 באוקטובר

ב־7:45 בבוקר 7 באוקטובר התקשר אלמוג לאמו: המסיבה נסגרה וירי נשמע מכל הכיוונים. הוא הבטיח להתקשר כל חצי שעה ואמר לה שהוא אוהב אותה. הקשר אבד. בעדות מצולמת מאוחרת נזכר שהסתתר מאחורי שיח, הרים ידיים כשהתוקפים מצאו אותו ונלקח לעזה בטנדר. משפחתו ביקשה מידע ברשתות החברתיות. בסביבות הצהריים קיבלו סרטון בטלגרם שבו נראו הוא וארבעה צעירים נוספים שוכבים על הרצפה, מפוחדים ומכסים את פניהם.

03

בשבי

אלמוג שהה בשבי 246 ימים עם שלומי זיו ואנדריי קוזלוב. בראיונות תיאר כיצד נלקח תחילה למחסן, הושאר על הרצפה ונחקר לבדו. בשלושת הימים הראשונים היו עיניהם מכוסות והם היו קשורים; לאחר מכן נותרו קשורים במשך חודשיים וחצי. הוא סיפר שהשומרים אפשרו מקלחת רק פעם בשבועיים ולעגו לריחו. פעולות קטנות יכלו לגרור עונשים ופקודות לשתוק. הגברים נעזרו במבטים, בלחישות ובהומור כדי לתמוך זה בזה. אלמוג אמר שבלילה הראשון ישן כדי להתנתק מהמתרחש.

04

השיבה

ב־8 ביוני 2024 חילצו כוחות ישראליים את אלמוג בנוסייראת, יחד עם נועה ארגמני, אנדריי קוזלוב ושלומי זיו. השבי נמשך 246 ימים. הוא הגיע במסוק למרכז הרפואי שיבא, שם נפגש מחדש עם אמו ומשפחתו. אביו יוסי מת זמן קצר לפני החילוץ ולא זכה לראות את שובו. בימים שלאחר מכן סיפרו בני המשפחה עד כמה יוסי עקב אחר כל דיווח על בנו. הגעתו של אלמוג הביאה מפגש עם אמו ואת הבשורה על מות אביו.

05

אחרי השיבה

בהודעה מצולמת שהוקרנה ב־6 ביולי 2024 תיאר אלמוג את המפגש המחודש עם אמו כלידה מחדש. הוא אמר שהם מבינים זה את זה במבט ושיש משמעות לכך שהוא יכול לחבק אותה בכל בוקר. הוא קיווה שגם שאר החטופים ומשפחותיהם יזכו למפגש כזה, והביע תנחומים למשפחת ארנון זמורה, שנהרג במבצע החילוץ. בעדות מאוגוסט אמר שהחזרה הביתה מרגישה מוזרה משום שאנשים מסתכלים עליו אחרת. הוא שמח לייצג משהו גדול יותר, וידע שהחיים לא יחזרו להיות כפי שהיו.