7 באוקטובר · סיפור אישי
עדה שגיא
תאריך החטיפה
7 באוקטובר 2023
מקום החטיפה
ביתה בקיבוץ ניר עוז
סטטוס
שחרור בחיים · 28 בנובמבר 2023
שוחררה בחיים ב־28 בנובמבר 2023 במסגרת עסקת הפסקת האש הזמנית.
01
החיים לפני 7 באוקטובר
עדה שגיא נולדה בתל אביב ב־1948 להורים ששרדו את השואה בפולין. בגיל שמונה־עשרה עברה לקיבוץ, בעקבות ערכי השוויון והחיים המשותפים. היא גידלה שלושה ילדים ועבדה כמורה וכמנהלת בית ספר. למדה ערבית כדי לדבר עם שכנים פלסטינים ליד ניר עוז, ובהמשך לימדה ישראלים אחרים. נסיעה מתוכננת ללונדון לרגל יום הולדתה ה־75 באה אחרי שנה קשה: בעלה, שעמו חיה 54 שנים, מת מסרטן והיא החלימה מניתוח בירך.
02
7 באוקטובר
ב־7 באוקטובר התקשרה עדה לבנה נועם מביתה בשעה 9:20. היא סיפרה ששמעה קולות בערבית בחוץ ונכנסת לממ״ד; לאחר מכן נותק הקשר. נועם ראה בהמשך תיעוד מבית המשפחה ברשת. כשקרובים וכוחות הביטחון הגיעו לבית, עדה כבר לא הייתה שם. בתה נבית סיפרה על שיחה מוקדמת יותר ב־8:40, שבה עדה הזכירה יירוטי רקטות ושמועה על מחבל ליד המרפאה. היא הספיקה לשלוח הודעה לשכנה לפני שהקשר אבד. דם וסימני מאבק לא אפשרו למשפחה לדעת אם נפגעה או נלקחה.
03
בשבי
עדה סיפרה על יום הולדת בשבי בחאן יונס. בלי חשמל ישבה בקומה החמישית של בניין דירות ובכתה, ותהתה מה היא עושה שם. בעל הדירה הניח נר על הרצפה ושר לה בערבית עם השומרים. עדה הורשתה להאזין לרדיו הישראלי במשך שעה; לדבריה, כך למדה מה קרה בקיבוצים ובפסטיבל נובה. במשך שעה הרדיו קישר אותה לבית, כשעדיין לא ידעה מה עלה בגורל משפחתה.
04
השיבה
עדה שוחררה בחיים ב־28 בנובמבר 2023 בזמן עסקת הפסקת האש הזמנית, לאחר 53 ימים בשבי. בבית ראתה שילדיה וששת נכדיה בטוחים. עדה כינתה את 28 בנובמבר ״יום הולדתה השני״. השיבה סיימה את השבי והפגישה אותה עם הרס ביתה ואובדן קהילת ניר עוז.
05
אחרי השיבה
במפגש מאוחר במרכז לניצולי שואה דיברה עדה על בנייה מחדש, בלי להעמיד פנים שהחיים חזרו למסלולם. היא סיפרה שחזרה כמעט שבורה ואיבדה את ביתה וקהילתה, אך שוב קיוותה והאמינה שאנשים יוכלו להשתקם. הוראה, פעילות שלום וערבית עזרו לה ליצור קשרים עם שכנים. אחרי השבי נשאו דבריה פגיעה ותקווה: שיקום לכולם והעבודה האיטית של התחלה מחדש.