אוריה סרוסי

אוריה סרוסי, בנם של לאה ורפאל, היה תושב הר ברכה ובן היישוב כוכב השחר. הוא היה בן ארבעים ושמונה במותו, נשוי לתהלה ואב לשמונה ילדים שנותרו אחריו. באתר יזכור של משרד הביטחון הוא מונצח בדרגת רב סמל מתקדם, בשיוך לחיל הרפואה. בחייו שילב משפחה, עבודה כמהנדס אלקטרוניקה, לימוד תורה ושירות מילואים. בדברי הפרידה של מכריו חוזרים התיאורים של חריצות, אחריות וצניעות, לצד מסירות למשפחה ולקהילה.

חברו יגאל ללום הכיר אותו בתחילת לימודיהם בישיבת הר ברכה, כשלושים שנה לפני מותו. השניים למדו יחד בספר ישראל קדושים של רבי צדוק הכהן מלובלין ובנתיבות עולם של המהר״ל. ללום סיפר על הדיוק והיסודיות בלימודו ועל יכולתו לזכור תובנות מן הלימוד המשותף גם לאחר שנים. אוריה התמיד גם בלימוד כתיבת סת״ם, עד שכתב מגילת אסתר. בזיכרון אחר תיאר החבר מפגש מקרי ליד חורש ירון, שבו שיחה על המילואים הפכה לשיחה ארוכה על גידול ילדים וחינוכם.

הרב אליעזר מלמד סיפר כי אוריה קבע עתים לתורה לצד עבודתו ועזר בגידול הילדים ובהחזקת הבית. הוא השתתף בההדרת ספרי רבי צדוק הכהן ובכתיבת המפתחות. לפי הרב, שירת כחובש קרבי, המשיך במילואים בהגנה המרחבית ובמלחמה הצטרף להנדסה קרבית והשתתף בלחימה בעזה ובלבנון. את ידיעותיו המקצועיות העמיד לפיתוח פתרונות ולהסברים להפעלת מכשירים. בתיעוד שפורסם לאחר מותו נראה צד נוסף בחייו: אוריה מנגן בחליל צד בטקס יום הזיכרון, בסרטון שצילם יצחק מלמד.

בו׳ בניסן תשפ״ו, 24 במרץ 2026, במהלך טיול משפחתי בצפון ובחופשה קצרה משירות המילואים, נכנס אוריה למי הירדן בניסיון להציל את בנו שנקלע למצוקה. הוא נסחף וטבע למוות סמוך לגשר אריק. למחרת הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בלוויה נפרדו ממנו משפחתו, חבריו ואנשי קהילתו, וסיפרו על מסירותו להצלת חיים בשירות ועל מקומו כאב וכחבר. יהי זכרו ברוך