סיפור החיים
הוא נולד בברכיה, יישוב קהילתי קטן בדרום, ביום עשירי בכסלו תשנ"ג, החמישי בדצמבר 1992, אל תוך בית שוקק חיים, תוסס ורוחש אהבה. הוריו, רבקה ובן ציון, גידלו בנחישות ובענווה שמונה ילדים – אפרת, אלירז, דורון, גיל, הילה, יהונתן, נוריאל, וטל, שהיה אחד מהם, ינק עם חלב אמו את תחושת השייכות העמוקה והאחריות ההדדית. הבית בברכיה לא היה רק קירות ותקרה, הוא היה מרחב של שיח בלתי פוסק, של צחוק מתגלגל ושל ויכוחים ענייניים סביב שולחן שבת עמוס כל טוב, שבו כל ילד וילדה ידעו את מקומם ואת תרומתם למארג המשפחתי. טל, כילד, ספג את הערכים האלה כדרך חיים: חריצות, הקשבה, סקרנות וחתירה בלתי מתפשרת להבין כל דבר לעומקו. כבר בגיל צעיר, כשהיה מתיישב להרכיב דגם של מטוס או לבנות מגדל מקוביות, ניכר בו אותו יסוד פנימי של דיוק ושלמות; הוא לא היה מניח לחלק קטן להיות עקום או רופף, היה מפרק ומרכיב מחדש, שוב ושוב, עד שהתוצאה הייתה בדיוק כפי שדמיין אותה, מתוך תחושה עמוקה שכל דבר שראוי לעשות, ראוי לעשות אותו על הצד הטוב ביותר.
השנים הראשונות בברכיה עברו עליו בתוך המרחבים הפתוחים של היישוב, בין שדות ירוקים ופרדסים עמוסי פרי, תוך כדי לימוד במוסדות חינוך ששמו דגש על ערכים ועל פיתוח אישי. הוא גדל עם קבוצת חברים נאמנה, איתם חלק את משחקי הכדור בשעות אחר הצהריים הארוכות, את טיולי האופניים בשבילי העפר ואת שיחות הנפש הראשונות על מהות החיים ועל העתיד. המעבר לישיבת עלי, שם למד בנעוריו, לא היה רק מעבר פיזי אלא קפיצת מדרגה אינטלקטואלית וערכית. הוא לא היה תלמיד שרק שומע וקולט, אלא כזה שחוקר, ששואל שאלות עמוקות, שמנסה לפצח כל סוגיה מכל צדדיה. ישיבת עלי, על אווירתה המיוחדת, חידדה בו את היכולת לחשוב באופן ביקורתי, להעמיק בחומר, אך גם לראות את התמונה הרחבה ואת ההקשרים המורכבים. הוא פיתח שם את יכולתו יוצאת הדופן לחבר בין אנשים מרקעים שונים, בין דעות מנוגדות, מתוך הבנה שכל אחד נושא איתו עולם שלם של ידע וניסיון. הוא ידע להקשיב באמת, לתת לכל אדם להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו, וזה היה סוד קסמו. הוא לא הסתפק בידע שניתן לו, אלא תמיד חיפש דרכים להעשיר את עולמו, להרחיב את אופקיו, אם דרך ספרים, אם דרך שיחות עם מוריו וחבריו, ואם דרך התבוננות פנימית מתמדת.
עם הגיעו לגיל שמונה עשרה, ביום ה-23 ביולי 2012, התגייס טל לצה"ל, כשהוא חדור תחושת שליחות ואחריות. הוא החל את דרכו בחיל המודיעין, תחום שדרש ממנו את אותה יסודיות וחתירה לעומק שאיפיינו אותו מילדות. השעות הארוכות מול מסכי המחשב, ניתוח הנתונים המורכבים ופענוח המידע הרגיש, היוו עבורו אתגר אינטלקטואלי מרתק. הוא שקע בעבודתו בטוטאליות, לא מותיר אבן שלא נהפכה, לא מסמך שלא נבדק בקפדנות. יכולותיו הבלתי מתפשרות, חדות מחשבתו וראייתו המערכתית, בלטו במהרה, והוא נחשב לכוכב עולה בתחום. אך רוחו של טל, ששאפה תמיד לאתגרים פיזיים לצד האינטלקטואליים, לא מצאה מנוח. הוא ביקש להיות בחוד החנית, במקום שבו ההחלטות מתורגמות למעשים בשטח, במקום שבו הוא יכול להשפיע באופן ישיר על ביטחון המדינה. כך מצא את עצמו עובר לחטיבת גבעתי, לפלח"ן עורב – יחידת קומנדו שדה שדרשה נחישות, כושר גופני גבוה ויכולת קבלת החלטות תחת לחץ קיצוני.
בגבעתי, טל התבלט במהרה כמפקד יוצא דופן. חייליו ראו בו לא רק דמות סמכותית, אלא מנהיג אנושי, רגיש ודואג. הוא הקפיד לרדת לעומקם של דברים, לא רק מבחינה מבצעית אלא גם מבחינה אישית. "טלכו", כפי שכונה בחיבה על ידי פקודיו, היה כזה שהפך עולמות עבור החייל הפשוט ביותר. זכור במיוחד סיפורו של חייל צעיר, בן לאם חד הורית, שהגיע לטל בלב כבד וסיפר על מצוקתו. טל, מבלי להסס, לקח אותו תחת חסותו. הוא דאג לו לכל צרכיו, פינה מזמנו העמוס כדי לוודא שאימו לא תישאר לבד בחגים, והשתדל להשיג לו שחרורים מיוחדים הביתה. הוא לא הסתפק רק במילים, אלא פעל בנחישות, הזיז הרים וגבעות במערכת הצבאית כדי להבטיח את שלומו ורווחתו של החייל. חייל אחר סיפר כיצד טל דאג לו לציוד ובגדים כאשר הבין שמשפחתו נמצאת במצוקה כלכלית. "הוא לא היה רק מפקד," סיפר החייל בעיניים דומעות, "הוא היה אבא." הוא הקרין סמכות טבעית, שילוב של מקצועיות בלתי מתפשרת עם אמפתיה עמוקה. הוא דרש מצוינות, אך גם העניק תמיכה בלתי מסויגת. חייליו העריצו אותו, הושפעו ממנו בכל תחומי החיים, וראו בו מודל לחיקוי. הוא היה מקצוען אמיתי, חדור מטרה, אך תמיד עם עין פקוחה לראות את האדם שמאחורי המדים, להבין את צרכיו, את חששותיו, את חלומותיו.
המוניטין של טל כמפקד וכלוחם בעל יכולות יוצאות דופן הלך לפניו. שתי היחידות, גבעתי וסיירת מטכ"ל, "רבו עליו," כל אחת רוצה שהוא יהיה חלק משורותיה. בסופו של דבר, הכישרון העצום שלו והחתירה הבלתי נלאית למצוינות הובילו אותו לסיירת מטכ"ל, היחידה המובחרת ביותר בצה"ל, שם שימש כמפל"ג אימונים. בסיירת מטכ"ל, טל מצא את מקומו הטבעי. הוא היה "לוחם אמיתי, כמו בסרטים," כפי שתיארו אותו חבריו. חדור מטרה, "צהוב" – ביטוי סלנג צבאי למי שמוכן להקריב הכל למען המשימה – ו"מורעל" על המדינה. אהבת המדינה לא הייתה עבורו סיסמה ריקה מתוכן, היא זרמה לו בווריד, הניעה אותו לפעול, להקריב, ולשאוף תמיד להיות הטוב שבטובים. הוא לא ויתר לעצמו לרגע. הציב לעצמו יעדים גבוהים מאין כמוהם, ועמד בהם בנחישות ובגבורה, אם באימונים מפרכים שארכו ימים ולילות, ואם במבצעים מורכבים שדרשו תעוזה, תחכום וקור רוח. הוא ירד לעומקם של דברים, הקפיד על כל פרט ופרט, מתוך הבנה שגם הטעות הקטנה ביותר יכולה לעלות בחיי אדם. בינוניות הייתה עלבון עבורו, לא רק כלפי עצמו, אלא גם כלפי המשימה, כלפי היחידה, וכלפי המדינה שעל ביטחונה הופקד.
אפילו כמפקד בכיר בסיירת מטכ"ל, טל שמר על ענווה יוצאת דופן ועל פתיחות ללמוד מכל אדם, ללא קשר לדרגתו או תפקידו. עדי עקיבא, סמלת צעירה שהייתה אולי חודשיים בתפקידה, סיפרה על מפגש מכונן עמו. "הייתי סמלת צעירה, אולי חודשיים, ואתה ביקשת ממני לספר לך הכל על הגזרה. כל כך הופתעתי, ממתי מ״פ בגדס״ר בא ללמוד מהתצפיתניות?" נזכרה עדי. "במשך זמן ארוך סקרנו את הגזרה, ישבנו על המפות, מה רואים בתצפית. הקשבת באדיקות, שאלת שאלות. באת ללמוד מאיתנו בענווה גדולה. מהר מאוד לתוך הקו הבנתי שזה אתה. מקצוען אמיתי, חדור מטרה. מעריך כל חייל וכל חיילת, מעריך כל תפקיד, סמכת עלינו. ההערכה שלך חיזקה אותנו כל יום. בזכותך היינו טובות יותר." עדי עקיבא לא הייתה היחידה שהרגישה כך. טל ידע להעצים את הסובבים אותו, לגרום לכל אחד להרגיש שחשיבותו למערכת גדולה, שתרומתו משמעותית. הוא סמך על פקודיו, האמין ביכולותיהם, ונתן להם את המרחב לצמוח ולהתפתח. הוא לא רק פיקד, הוא חינך, והפך את חייליו ללוחמים טובים יותר, ואנשים טובים יותר.
לצד הקריירה הצבאית התובענית, טל מצא זמן לכל מה שהיה חשוב באמת. הוא היה איש משפחה למופת, בעלה האוהב של נתלי ואבא לשלושה ילדים יקרים – צור, עברי ודרור. את נתלי הוא העריץ ברמה שקשה לתאר במילים. הוא היה מספר לחבריו, מבלי שהיא שומעת, כמה היא המורה הכי טובה, האמא הכי טובה, והאישה הכי טובה. הוא התגאה בה בטירוף, וראה בה עוגן ושותפה אמיתית לדרך. הקשר העמוק והמיוחד ביניהם בא לידי ביטוי בסיפור קטן ומרגש שסיפר צור, בנם הבכור, כשהיה בכיתה א'. כשנשאל איך הוא מתאר את אמא, השיב צור בפשטות ובכנות ילדותית: "אבא אוהב אותה." זו לא הייתה רק אהבה, זו הייתה הערצה עמוקה, כבוד הדדי ותמיכה בלתי פוסקת. בבית, הוא היה אבא במאה אחוז. מסור, נוכח, לא מתפשר. הוא דרש מילדיו להיות הכי טובים שיש, תוך שהוא מתמוגג מכל צעד קטן שלהם, מכל התקדמות, מכל חיוך. הוא נלחם תמיד על הטוב ביותר עבורם, גאה בהם בטירוף, והעניק להם חום, ביטחון ואהבה אינסופית.
חג הסוכות האחרון בחייו של טל היה עמוס בהכנות אינטנסיביות, הן לקראת החג עצמו והן לקראת משימות צבאיות. אך בנו הקטן ביקש ממנו שיבנה לו סוכה קטנה. טל, למרות העומס הרב, לא היסס לרגע. הוא פינה מזמנו היקר, התיישב עם בנו, וביחד בנו סוכה קטנה ומהממת במיוחד. זה לא היה רק מבנה עץ ובד, זה היה סמל למסירותו הבלתי מתפשרת כהורה, ליכולתו להניח בצד את כל הטרדות והמשימות ולהתמסר לרגע טהור של יצירה ואהבה עם ילדיו. האירוע הקטן הזה שיקף את מהותו של טל: איש של עשייה, של הקשבה, של נתינה, שגם כשהוא עסוק עד מעל לראש, תמיד ימצא את המקום והזמן לאהוביו. הוא איזן במומחיות בין הקריירה הצבאית התובענית לבין חיי המשפחה הגרעינית והמורחבת, לימודים, ותחביבים.
אישיותו של טל הייתה רבגונית להפליא. הוא היה חולם בענק, איש פשוט מצד אחד ואיש עשייה ומקצועיות מצד שני. לפני כשנתיים, לדוגמה, החליט ללמוד פסנתר. וכמו כל דבר בחייו, הוא לא עשה זאת בחצי הדרך. הוא קנה פסנתר מיד, ובנחישות אופיינית לימד את עצמו לנגן. "האיש הכי עסוק שאני מכירה מוצא זמן להתעסק בתחביב חדש ולהיות מצוין גם בזה," סיפרה אחת מחברותיו, בהתפעלות גלויה. הוא לא הסתפק בלנגן כמה אקורדים, הוא התעמק, תרגל שעות, ושאף להגיע לרמת ביצוע גבוהה. זה היה עוד ביטוי לאותה יסודיות שאיפיינה אותו מילדות, אותה דרישה בלתי מתפשרת למצוינות בכל תחום שבו נגע. הוא היה צדיק, לא במובן של מליצה דתית, אלא במובן של אדם שחי על פי ערכים עמוקים, שאינו מוותר על לימוד תורה בבית, על "חברותא" עם רבו, ועל חינוך ילדיו – צור, עברי ודרור – לתורה ולמצוות כדרך חיים. כל אלה היו חלק בלתי נפרד מאישיותו השלמה, מהחיפוש המתמיד שלו אחר משמעות ועומק. הוא היה איש של חיבורים, שידע לחבר בין עולמות שונים, בין אנשים שונים, ובין חלקים שונים בנפשו שלו.
ואז הגיע בוקר שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023. בוקר שהחל כמו כל בוקר חג אחר בגני טל, יישובו של טל, ביישובים ובקיבוצים מסביב לעזה. שקט של שבת נדירה, תפילות חג אחרונות, צחוק ילדים שרצו בחופשיות. טל ונתלי, עם צור, עברי ודרור, התעוררו לבוקר חג שקט, בטח תכננו את המשך היום, אולי טיול קצר, אולי מפגש משפחתי. אך השקט הזה התנפץ במהרה. האזעקות הראשונות לא היו כרגיל, הן היו חריגות, בלתי פוסקות, מלוות ברעשים כבדים של נפילות. עד מהרה התברר שזו אינה עוד התקפה שגרתית. הדיווחים החלו לזרום, ראשית כהדים מעורפלים, אחר כך כזרם שוטף של ידיעות אימה: מחבלים חדרו ליישובים, ירי, חטיפות, טבח. רס"ן טל כהן, לוחם בסיירת מטכ"ל, הבין מיד את גודל האירוע. הוא לא חיכה לקריאה, לא המתין להוראות מלמעלה. האינסטינקט המיידי שלו, היסודיות שאפיינה אותו, ותחושת השליחות הבלתי מתפשרת, הכתיבו לו את הדרך. הוא ידע שעליו לצאת, מיד.
הוא מיהר להצטרף לצוות שהתגבש במהירות שיא. בתוך הכאוס שהחל להשתרר, הוא פעל בקור רוח מדהים, אסף ציוד, תדלק, ותוך דקות ספורות היה בדרכו דרומה, מהראשונים להגיע לזירת התופת. בדרך, כשהוא מבין את גודל הסכנה ואת מימדי האסון, התקשר לאחותו אפרת, שמתגוררת בזיקים, יישוב קרוב לגבול. קולו היה נחוש, אך כנראה גם מלא דאגה. הוא ביקש ממנה להסתגר בממ"ד ולא לצאת, לדאוג לעצמה ולילדיה. זו הייתה שיחה קצרה, קוטעת, ששיקפה את האהבה העמוקה שלו למשפחתו ואת תחושת האחריות שחש כלפיהם, גם כשהוא עצמו דהר אל עבר הסכנה הגדולה מכל. הוא המשיך בנסיעה מהירה, הדרך שהייתה אמורה להיות שקטה וריקה מאדם בבוקר חג, הפכה לזירת התרחשות של פחד ובהלה. עשן החל לעלות מקיבוצים בוערים, קריאות לעזרה בקשר התערבבו עם קולות ירי ופיצוצים. טל, עם צוותו, התקדם במהירות לעבר כפר עזה, אחד היישובים שנפגעו באופן הקשה ביותר.
כשהגיעו לכפר עזה, המראה היה בלתי נתפס. הרחובות היו שקטים באופן מצמרר, אך ניחוח העשן והמוות כבר עמד באוויר. בתים בוערים, מכוניות שרופות, גופות פזורות. מחבלים עדיין הסתובבו חופשיים, יורים לכל עבר, רוצחים בדם קר. טל וצוותו נכנסו ללב התופת. הם נלחמו בחירוף נפש, מבית לבית, מחדר לחדר, משחררים תושבים לכודים, מחסלים מחבלים, ומצילים חיים. גבורתו ותושייתו של טל היו בלתי רגילות. הוא הוביל את חייליו לתוך אש תופת, תוך שהוא מנתח את השטח, מזהה איומים, מקבל החלטות גורליות בשניות, ומגן על כל מי שנקרה בדרכו. הוא לא חשב על עצמו, רק על המשימה: להציל את תושבי כפר עזה, להדוף את הפולשים, להגן על הבית. הוא הפגין קור רוח, מנהיגות וכישורי לחימה ברמה הגבוהה ביותר, כפי שאימנו אותו וכפי שחי את חייו. הוא היה הלוחם שבסרטים, אך הפעם, זה היה אמיתי, ומפחיד הרבה יותר.
במהלך הקרב העז והבלתי מתפשר בכפר עזה, בעודו מגן על תושבי הקיבוץ, תוך כדי חילופי אש קשים, נפגע טל. הוא נפל כגיבור, בן שלושים בנופלו, על הגנתם של אנשים שלא הכיר, ביום שבו מדינת ישראל נכנסה למלחמת התקומה. הוא נפל כפי שחי: בנחישות, באומץ לב, במסירות מוחלטת למשימה, ועם אהבה עמוקה לעמו ולארצו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, שם מצא את מנוחתו האחרונה, לצד גדולי האומה.
הותיר אחריו אישה אהובה, נתלי, ושלושה ילדים יקרים – צור, עברי ודרור, שאך לפני ימים ספורים בנה לבכורם סוכה קטנה ויפה. הותיר אחריו הורים, רבקה ובן ציון, ושבעה אחים ואחיות, שבורי לב וכואבים, אך גם גאים עד אין קץ בדרכו ובמורשתו. נפילתו של טל הותירה חלל עצום, בלתי ניתן למילוי, בלבבות כל מי שהכירו ואהבו אותו. אך לצד הכאב העצום, עלתה גם גאווה אדירה. סיפורו של טל, של האדם שמעולם לא ויתר לעצמו, שחתר בעקשנות להישגים, שהיה אב ובעל במאה אחוז, מפקד רגיש ומקצוען בלתי מתפשר, חבר אמיתי ואיש חיבורים – הפך למגדלור של השראה.
הוא השאיר אחריו מורשת של אנושיות, של מקצועיות, של אומץ לב ושל אהבת אדם ומדינה. חייליו ימשיכו ללכת לאור ערכיו, זוכרים את המפקד שהיה להם כאבא. ילדיו, צור, עברי ודרור, יגדלו לאור דמותו, כשסיפור גבורתו יסופר להם שוב ושוב, ויעצב את דרכם. נתלי, אשתו, תישא את אהבתו הנצחית בלבבה, ואת הגאווה על האיש המיוחד שהיה לה. טל כהן, רס"ן טל כהן, מגני טל, בן שלושים בנופלו, נצרף לשרשרת גיבורי ישראל, ששילמו בחייהם למען קיומנו. סיפורו אינו נגמר בנפילתו. הוא ממשיך לחיות בלבבות כל מי שהושפע ממנו, במעשים הטובים שימשיכו להיעשות בזכותו, וברוח התקומה הישראלית שהוא היה חלק בלתי נפרד ממנה. שמו חקוק לעד בדברי הימים של עמנו, זיכרונו לברכה, והגבורה שהקרין תמשיך להאיר את דרכנו.
רגעים מהחיים
כל התמונות · 7
סרטונים וקישורים
בתקשורת
כתבות
- רס״ן טל כהן, בן 30: מפקד בסיירת מטכ״ל והאב הגאה ביותר
The Times of Israel ·
- אבלים על נפילתו בקרב של הלוחם טל כהן הי״ד מגני טל
מועצה אזורית נחל שורק ·
- בת נולדה לחלל המלחמה רס״ן טל כהן ז״ל, לוחם סיירת מטכ״ל
ערוץ 7
- רס״ן טל כהן הי״ד: הלוחם הוא שמעלה את הרף, לא המפקד
Israel National News
אתרי הנצחה
- רסן טל (טלכו) כהן הי״ד
remember.bio
- טל כהן - דף הנצחה
כאן 7.10.360 / יזכור
- טל כהן · לנצח נזכור
לנצח נזכור
מיזמי הנצחה
שמו הונצח גם בכתב ברייל בהיכל הזיכרון בהר הרצל כדי להנגישו לבנו צור, שנולד עיוור.
עמוד ההנצחה מציין ספר תורה לזכרו של טל; אין בו תאריך או פרטי חנוכה מאומתים.
מיזם ההנצחה האזרחי לנצח נזכור מציג עמוד ותעודה על שם טל כהן במסגרת קמפיין מסר בבקבוק של אירופה קליפר. זו הצהרת המיזם שנקראה בעמוד האישי; לא נערך אימות מול נאס״א.
סיפורים שסיפרו עליהם
לפי נטלי, בנו ביקש ממנו סוכה קטנה בחג הסוכות האחרון והוא פינה זמן לבנות אותה למרות ההכנות לחג. חייל שהגיע לשבעה סיפר שטל דאג שיוכל להשתחרר בחגים כדי שאמו לא תישאר לבד.
“להיות טוב בהכל לא לעשות בערך או כמעט, לתת הכל בשביל להשלים את המטרה.”
חיים ושירות
שירות
- דרגה
- רס"ן
- יחידה
- סיירת מטכ"ל
משפחה
- אב
- בן ציון
- אם
- רבקה
קבורה
בית קברות
בית העלמין הצבאי הר הרצל
- גוש
- ד
תצלומים ממקום המנוחה
כל התמונות · 2
דברי זיכרון ותנחומים
יהי זכרו ברוך
ס׳, חבר של טל כהן (טלכו) מסיירת מטכל, בבוקר וסיפר לי שטל תמיד התווכח איתו על הקיבוצים והוא הרגיש שזה סמלי שלמרות המחלוקות את חייו סיים בקרב על קיבוץ בעוטף. הוא מטבע הדברים לא יכול להיחשף אבל ביקש שאשתף פה דברים שכתב לזכרו, כדי שיכירו את מי שהיה אגדה בחייו. ** טלכו אח יקר שלי, החלטתי לדבר עלייך דרך סיפורים, זה פשוט מה שיתאר אותך הכי טוב. הכל התחיל לפני שנתיים, שמו אותנו ביחד בחדר, מישהו שם החליט בשבילנו שנהיה חברים ויהי מה. הסיפור הראשון שלנו: נפגשים בשעת לילה מאוחרת בחדר, ואני מספר לך שבחור דתי ניגש אליי בבקשה להניח תפילין ברחובות תל אביב וסרבתי, אתה באותו רגע נכנס למוד חדור מטרה שלך שכל כך אופייני לך, ומסביר לי שימות העולם אתה תניח לי תפילין, הלילה. אני מסביר לך שאפילו לתורה לא עליתי, ואתה בתגובה שואל אותי בצחוק אם אני יהודי בכלל, זה הביא אותנו לשיחה על מה זה יהדות עד השעות הקטנות של הבוקר, שבסוף הנחת לי תפילין ואתה קראת על התנועה קיבוצית בויקיפדיה, סיימנו בחיבוק גדול. הסיפור השני שלנו: היה לנו מנהג של שיחות בדרכים, כשמשעמם לנו מתקשרים מהנסיעה אחד לשני, לפני כמה שבועות התקשרת בדרך מתרגיל ואמרת לי שאתה עייף ואין דבר יותר מעורר מלהתווכח איתי על משהו, מצאנו תוך שניות על מה להתווכח, זה היה כל כך כיף, אני כל כך יתגעגע לזה. הסיפור השלישי: לפני כמה שבועות, אתה מתלבט איתי על המשך דרכך בעתיד, האם לחזור לגבעתי או להשאר ביחידה, אני באופן אנוכי מנסה לשכנע אותך להשאר ביחידה, כי אין סיכוי שעד שהגעת אתה הולך, כל כך רציתי שתשאר. הסיפור הרביעי הוא הכי טרי: בוקר הלחימה, אני מפקד תורן ביחידה בסופש הארור הזה, מארגן את הכוחות המידיים לנסיעה, בתוך כל הטירוף, אני מרגיש חיבוק דוב מאחורה שמוחץ אותי מבפנים, בלי לראות את פנייך היה לי ברור שזה אתה, היית מהראשונים שהגיעו, מחיבוק וחיוך כהרגלך אתה זז מ-0 ל-100 ושואל אותי למי להצטרף, אמרתי לך לחבור לזיסר שבסדכ נמוך, אני מרגיש כל כך אשם על זה, אני שמח שברגעיך האחרונים הספקנו להתחבק בפעם האחרונה. טלכו, אנחנו ההוכחה שגם דעות שונות ומנוגדות יכולות להסתיים תמיד בחיבוק וחיוך, אני מאחל שכל מדינת ישראל תדע להתווכח כמונו ובסוף להתחבק, תמיד, לא רק ברגעי משבר. נטלי וילדים יקרים, משפחה של טלכו, אני כל כך משתתף בצערכם, אני אוהב אותכם, יהי זכרו ברוך.
תודה טל
חנוך, בעקבות כל הוויכוחים על גיוס חרדים, חשוב לי להזכיר את דמותו של *רב־סרן טל כהן הי״ד*, לוחם ומפקד בסיירת מטכ״ל- דמות מופת לשילוב אמיתי בין תורה לצה״ל, בלי שום פשרות. טל היה אדם שקבע עיתים לתורה במסירות נדירה, איש של יראת שמיים ושל טוהר מידות. בערב יום כיפור, שבועיים בלבד לפני שנהרג, חזר הביתה לאחר שבועיים רצופים במבצע צבאי סודי. במקום לנוח בבית עם משפחתו, בחר לנסוע לירושלים מהמרכז-מעל 40 דקות של נסיעה- רק כדי ללמוד תורה אצל רבו ולהגיע מוכן יותר ליום הקדוש. זה היה טל: מסור לתורה בכל ליבו, גם בתוך עומס השירות הביטחוני. טל היה האיש הכי צדיק שזכיתי להכיר- דמות נדירה שמוכיחה שאפשר גם וגם: להיות לוחם אמיץ ומפקד נערץ, ובו בזמן איש תורה גדול בלב ובנפש. ** יהי זכרו ברוך
גיבור, חבר, בן אדם. יהי זכרך ברוך.
לזכרו של טל
טל
אתה גיבור יש לך סיפור גבורה אתה לא חיכתה אפילו דקה וישר רצתה לעזור ולהגן על כל מדינת ישראל את גיבור
טל אני לא יודעת אותך אבל אני רוצה ממש לראות אותך לדבר איתך אני ממש שמחה שאני יכולה לכתוב לך תודה
היי חנוך, רס״ן טל כהן הי״ד היה מפלג בסיירת מטכ״ל ובתפקיד האחרון היה מצביא שפיקד והוביל מבצעים שאפשרו לכולנו לישון בבטחה. אני לא יודע אם אתה מכיר את סיפור חייו, אבל מדובר ליטרלי בעמנואל מורנו של ימים אלו, בר כוכבא שהתהלך בינינו והכל בשקט, עז וענווה ללא טיפת גאווה אבל מלא בלהט וחיות להגן ולשמור על ביטחון העם והארץ. בבוקר שמחת תורה הוא הגיע ראשון ליחידה, ואירגן צוות של קצינים שהצטרפו אליו והוביל את הכח הראשון שהגיע בשעות הבוקר המוקדמות לכפר עזה. שם הם נלחמו בגבורה עילאית, מעטים (9 קצינים) מול רבים (מעל 150 מחבלים) עד שבאחד האיגופים הכח הותקל, חמישה נהרגו במקום והנותרים נפצעו קשה מאוד. טל, אחי האהוב והיקר, היה נשוי לנתלי שאותה העריץ עד כלות, היה אבא לצור שנולד עיוור, עברי ודרור. ולמה אני כותב לך? כי בשעה טובה, עין במר בוכה ולב שמח- אתמול נולדה לטל ונטלי בת שלצערי תכיר את אבא טל הגיבור רק מסיפורים. הלוואי ונהיה ראויים לו.
[אורטל נ. מתנדבת בממוריז+]
רס"ן טל כהן ז"ל מסיירת מטכ"ל, גיבור ישראל שמסר את נפשו בהגנה על תושבי כפר עזה במוצאי שבת ובניסיון להדוף את האויב הנאצי שפלש לשטחנו. היה מראשוני החיילים שהסתערו קדימה. טל, תושב ברכיה מועצה אזורית חוף אשקלון בן 30 בנופלו, הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים. https://www.yeshuvnik.net/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A8%D7%A1-%D7%9F-%D7%98%D7%9C-%D7%9B%D7%94%D7%9F-%D7%96-%D7%9C-%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%98%D7%9B-%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A9%D7%91-%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%94-%D7%A0%D7%94%D7%A8%D7%92-%D7%91%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%97%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D-556516
[אורטל נ. מתנדבת בממוריז+]
ליטל שפיצר על טל: "הפיד של כולנו מוצף בסרטונים, שמות, פרצופים. כולנו בתוך סיוט שעדין נמשך... ולמרות כל ההצפה הזאת, אני מרגישה חובה מוסרית לספר קצת, על קצה קוצו של חוד, מי היה טל, מהעיניים שלי- כחברה של נתלי, אשתו האהובה. טל היה אבא, מסור, לא מתפשר, נוכח, איש חינוך- מלא חלומות עבורם ומלא בדוגמא אישית- לחלום בגדול, להיות מצויין, לא לוותר לעצמך. הוא דרש מהילדים להיות הכי טובים שיש, תוך זה שהוא מתמוגג מכל צעד קטן שלהם, מכל הצלחה והתקדמות. נלחם תמיד על הטוב ביותר עבורם, וגאה בהם בטירוף. טל היה בעל, הוא העריץ את נתלי, ברמה שלא חושבת שראיתי אי פעם. אהב אותה. גם כשאכלנו בארוחות משותפות של החברים, וכל אחד השתתף והביא משהו לארוחה- טל אכל רק מהאוכל של נתי, ולא הפסיק להעצים אותה, ולפרגן לה. טל היה מספר לנו בלי שנתלי שומעת כמה היא המורה הכי טובה, האמא הכי טובה והאישה הכי טובה. כמה הוא התגאה בה. כששאלו את צור כשהיה בכיתה א'- איך אתה מתאר את אמא- צור אמר- "אבא אוהב אותה". טל היה משוגע על העוגת שמרים שלה, שבת בלי עוגת שמרים- זאת לא שבת. ונתלי תמיד תמיד תמיד דאגה שתהיה לו עוגה כשהוא שבת בבית. טל דחף, עודד אותה. כשהיה נמצא במבצע או ביחידה ולא היה בבית- היה מוודא איתנו שאנחנו איתה, שהיא לא לבד, שהיא מקבלת עזרה. תמיד חשב עליה, על טובתה. טל היה לוחם, על אמת. הטוב שבטובים. בתפקידו הוא לא יכל לספר הרבה, וממילא באישיותו הוא לא היה דברן גדול כשדיבר על עצמו, אבל הבנו ללא מילים, וגם קצת מאנשים משותפים שהכירו אותו שהתפקידים שאותם מילא, המבצעים שלקח בהם חלק, והאנשים שעליהם השפיע במהלך השירות היו משמעותיים מאוד מאוד מאוד, ותרמו תרומה ישירה ומיידית לביטחון והגנת המולדת. כלוחם היה במשך ימים ושבתות נאלץ להיעדר והכל נעשה במסירות אינסופית ושליחות עמוקה. ביום הארור, בוקר של שמחת תורה כשהתחילו האזעקות טל פנה מיוזמתו (!!) ליחידה ואמר להם שהוא מגיע. וכמובן הגיע לשם ראשון, אסף כמה חבר'ה וישר רץ להילחם בכפר עזה. אף אחד לא ביקש ממנו, ואף אחד גם לא היה צריך... במותו הציל אזרחים רבים... טל היה צדיק, למרות שהיה אחד האנשים העסוקים ביותר שהכרתי, לא וויתר על חברותא עם הרב שלו, על ללמוד תורה בבית, לחנך את צור עברי ודרור לתורה ומצוות כדרך חיים. מתוך אהבה ואמונה גדולה. לא משנה כמה עייף הוא היה תמיד היה מגיע למניין המוקדם בשבת, כדי להספיק אחר כך להיות עם הילדים ועם נתי. טל היה חולם, באחת הפעמים שישבנו אצלכם לקפה בשבת בבוקר, שאלתי אותו מה הלאה- מה התפקיד הבא בצבא, ובכלל איפה הוא רואה את עצמו עוד כמה שנים מהיום. התשובה שלו הדהימה אותנו, הוא אמר בשאת נפש- או ראש המוסד, או חקלאי, או מפקד סיירת מטכ"ל או בכלל לשלב חינוך. כל כך צחקנו מהתשובה, איך הוא אומר זאת בדרך אגב, כאילו לא מדובר בתפקידים המשמעותיים ביותר במדינה, ויחד עם זאת איך השאיפות שלו "התפזרו" והוא חלם בכל כך הרבה כיוונים. זה היה טל שהכרנו- משוגע על כל הראש. חולם בענק, איש פשוט מצד אחד ואיש עשייה ומקצועיות מצד שני. לפני שנתיים טל אמר לנו שהחליט ללמוד פסנתר, וכמובן גם קנה מיד פסנתר אחד רציני, הוריד אפליקציה ולימד את עצמו לנגן. האיש הכי עסוק שאני מכירה, בעל, אבא, איש תורה-- מוצא זמן להתעסק בתחביב חדש ולהיות מצויין גם בזה. איזה איש. טל, מגיע לך שיידעו עוד מי היית. אתה ראוי לכל כך הרבה יותר מזה. הסיפורים שעוד יספרו עליך חבריך, פקודיך, אהובייך ילכו איתנו לעד. אני מבטיחה לך טל שלא נעזוב את נתלי, צור, עברי ודרור ונלווה אותם לנצח. נוח בשלום גיבור ישראל." ליטל שפיצר - הפיד של כולנו מוצף בסרטונים, שמות, פרצופים. כולנו... | Facebook
טלכו המלאך, אובדנך קשה לי עד מאוד
השם יקום דמות מנוחתו עדן
לנצח בלב
יהי זכרו ברוך
אח יקר ואהוב יזכור אותך לעולמי עולמים !!!
גיבור ישראל
בליבנו לנצח
יהי זכרו ברוך
ליהות טוב בהכל לא לעשות בערך או כמעט לתת הכל בשביל להשלים את המטרה
זיכרו ברוך
למשפחתו של טל כהן אני שולחת לכם תנחומים חזקים ורוצה לומר תודה רבה על כול מה שהוא עשה עבור מדינת ישראל
אתה אצל תה את המושב שלי תודה רבה
מתגעגע חבר
למשפחת כהן האהובה
משתתפים בצערכם, מבינים איזה אדם גדול וגיבור היה המפקד טל. לא ויתר ותמיד עשה דברים עד הסוף למען החיילים והמשפחה. עם ישראל זכה בו, הי"ד,
שולחים חיבוק ענק ומתפללים שתנוחמו מן השמים,
באהבה
לא הכרתי אותך אישית, אבל מרגע ששמעתי את סיפוריך הגבורה שלך הבנתי שעם ישראל הפסיד בר כוכבא ורבי עקיבא, היית גדול ביראת שמים וענק בצבא. מחזק את משפחתך
יהי זכרו ברוך
אוהבים אותך
ותודה על הנתינה שלך
לאם ישראל בזכותך אנחנו חיים
את החיים שלנו
יהי זכרו ברוך.
תודה טל שבזכותך אנחנו פה!
יהי זכרו ברוך .
טלכו
היית איש יחיד ומיוחד
תמיד חתרת למגע
ערכי, מקצוען
תמיד ידעת להגיד מילה טובה
ונתת את הדגשים הכי נכונים
וחשובים לאיך אוכל להתייעל ולהשתפר
עם חיוך גדול וכוונה אמיתית מהלב הענק שלך
למדתי ממך המון
אזכור אותך תמיד
לחבר ולחברותא
לא כל יום זוכים לפגוש אישיות כמוך
שנהיה ראויים לך ולשכמוך
יהי זכרו ברוך מישתתף בצער המישפחה אוהב מלא יהי זכרו ברוך גיבור ישראל
יהי זכרו ברוך גיבור משתתף בצער המשפחה תיהיו חזקים הלב שבור
"כבר בתור ילד בלטת בבגרות ובכריזמה שלך.
הערכים והחינוך שקיבלת בבית הובילו למסירות חסרת הקץ שלך למען עם ישראל וארץ ישראל. הלב מסרב להאמין שאנחנו נפרדים ממך כל כך מוקדם כשאתה כל כך צעיר, גיבור ישראל!
רס"ן טל כהן ז"ל מסיירת מטכ"ל, גיבור ישראל שמסר את נפשו בהגנה על תושבי כפר עזה במוצאי שבת ובניסיון להדוף את האויב הנאצי שפלש לשטחנו.
היה מראשוני החיילים שהסתערו קדימה.טל, בן 30 בנופלו, הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים, ומשפחה שלמה שכואבת אבל גם גאה!
אוהב אותך אח יקר ותודה על הזכות!"
" חברים יקרים ואהובים. אח של יוני כהן חברי היקר האהוב והצדיק Yoni Cohen
אחיו הצדיק שהציל תושבים בגופו ממש בקיבוץ בארי נרצח בשבת בצהריים על ידי מחבלים בני עוולה.
הלוחם הכי תותח שצה״ל איבד.
לוחם מובחר מסיירת מטכ''ל
מהראשונים שנכנסו פנימה לקרב.
שולחים נחמה גדולה וחיבוק גדול ומשתתפים בצערך אח אהוב ויקר.
טל כהן נשוי ואב לשלושה נרצח במלחמתו והגנתו על הארץ שלנו.
הנפש לא מסוגלת להכיל
יהי זכרו ברוך."
יניב כהן " מה ניתן לאמר ?
אין מילים
טל כהן נפל בהגנה כפר עזה.
איפה ישנם עוד אנשים כמו #האיש #הזה ?
אדם ערכי מאוד
מי ידע שהוא רב סרן ?
ועוד בסיירת מטכ"ל....
שוב מאוד מאוד ערכי
אחיו כולם תותחים
אחד אחד.
תותחים הכוונה
בכל הרבדים :
בצבא
באזרחות
#בלימוד_התורה
בעזרה לזולת
בשמחת חיים
כל הטוב הזה צמח תחת מטריה קטנה במושב ברכיה 32
להורים היקרים בנציון ורבקה כהן.
שלא תדעו יותר צער."
ערב טוב.
חייב לספר לכם סיפור על טלכו שנזכרתי בו עקב הסרטון Adir Vahavהעלה אמש.
הסיפור הזה ממחיש על קצה הלשון איזה מן מ״פ טלכו היה.
אני התגייסתי לפלחהן בנובמבר 16 אחרי תקופה בלוחמים אמרו לנו שבקרוב המ״פ התחלף ושם שמעתי לראשונה על טלכו.
שלושה ימים לפני שטלכו נכנס לתפקיד מ״פ הייתה לפלוגה סימולציה של בוחן פלוגה (3 קלימוטר שבסופם נפחות כמה אלונקות) כמובן שצריך לעשות זאת במינימום זמן.
הפלוגה עשתה את הסימולציה וזה היה פשוט כילשון פלוגתי מבחינת הזמנים, הנראות שלנו כפלוגה שצריכה להתחיל ולסיים ביחד.
כעבור כמה ימים טלכו איתנו כמ״פ והגיע היום של תחרות חטיבתית בין כל הפלוגות בחטיבה על בוחן פלוגה, טלכו הבין איך הפלוגה הייתה נראת בבוחן פלוגה האחרון ולפני שיצאנו הוא אמר כמה מילות קסם ומוטיבציה (שלצערי אני לא זוכר בדיוק מה) ובקיצור הפלוגה לקחה מקום ראשון בחטיבה!
ניסתי להמחיש על קצה המזלג איזה כוח מנטלי ואיזה יכולת לדבר בגובה העיניים של כל לוחם הייתה לטלכו.
היה לי לכבוד לעבור עם טלכו כלוחם בצוותים רוב שירותי בסדיר.
אחים שלי
לפני חודשיים וחצי בערך, כשהיינו בראש הנקרה. ישבתי בעמדה הצפונית וחשבתי על טלכו
ואז נזכרתי בחבר טוב מאוד שלי- גבריאל שמו. שהיה מאוד מחובר לטלכו.
גבריאל היה בסיירת צנחנים. והיה מודרך בקורס מכי"ם כשאנחנו היינו חניכים בקורס וטלכו היה מ"פ. שם הם הכירו. גבריאל אז היה מאורס. הוא וטלכו התחברו. וטלכו נהיה מעין גורו של גבריאל ואשתו. תמך אותם ועודד אותם לצאת קצינים. אפילו פעם אני זוכר כשהיינו במוצב הסלע- גבריאל ואשתו הגיעו במיוחד למוצב כדי להתייעץ עם טלכו על משהו.
גבריאל ואשתו גדלו ביקיר עם אשתי. ג'ובריל למד איתי ביחד במכינה ב-עלי. לאחר החתונה גרנו יחד ביקיר והיינו חברים מאוד טובים. לאחר הצבא למדנו ביחד צמוד 5 שנים בישיבה לבוגרי צבא ב-עלי
לפני חודשיים כשישבתי בעמדה הצפונית בראש הנקרה. היה לי משעמם וחשבתי שאולי ג'ובריל לא יודע על טלכו. שלחתי לו הודעה והוא מיד התקשר אליי. הוא לא ידע. ובשיחת טלפון התאבלנו אחד עם השני על טלכו
אתמול לצערנו נפל בעזה בהיתקלות עם מחבלים. היה מפקץ בגדס"ר של 646
היום הייתי בלוויה, אשתו בהספד הזכירה את טלכו. לא יכולתי שלא לקפוץ גם אליו
לאחר הלוויה עמדתי בהלם בין שני הקברים
לפני 7 שנים, בקורס מכי"ם היינו שם יחד כולם בסיור בהר הרצל של קורס מכי"ם. והיום שניהם שם כחלק מאותם הגיבורים
1.הכרות ראשונה איתך טלכו
אני מתקשר אליך מפק"צ תפקיד ראשון מתחיל בקורס מכים ואתה מסיים תפקיד מ"פ בקורס מכים.
טלכו מה עניינים זה אדיר מגבעתי שמעתי שאתה מסיים תפקיד ואני נכנס- הייתי שמח אם יש לך זמן שנשב על התפקיד טיפים וכו'
טלכו:סגור אחי תגיע מחר ונשב אבל תגיע מוקדם
אני ואתה יושבים שעות יושבים ואתה עובר איתי על כל הפרטים ומקפיד להזכיר כמה שחשוב לקרוא - כדי להיות מקצוען,
כולך שבור מעייפות -אבל הקדשת את זמנך.
2.אני מקבל תפקיד מפק"צ לוחמים בסיירת גבעתי נכנס למ"פ לוחמים מקביל אליך והוא אומר לי אתה תקבל את מרץ 16 אצלי בפלוגה.
אני זוכר שהתבאסתי שלא הייתי איתך (בין היתר),שהיית מפ לוחמים מקביל.
מחפש כל דרך להסביר לו ולי למה לא כדאי שאכנס לפלוגה שלו.
אני ואתה מדברים ואתה מושך אותי אליך להיות מפק"צ על מרץ 16 אצלך בפלוגה.
מרץ 16 האדירים-שעשו לי את השירות הצבאי ,ומקפידים להזכיר אותך בכל הזדמנות אפשרית.
3.אני ואתה פעילות ראשונה ביחד במ.פ בלטה בשכם.
אני מוביל ת'פעילות עם הצוות(מרץ 16) ולא עונה לך בקשר כל הפעילות.
סוף הפעילות אתה לוקח אותי הצידה ושואל אותי איך היה?
ואומר לי אח"כ
בצרחות ובכעס:פעם אחרונה שאתה לא עונה לי בקשר והייתה פעילות טובה כל הכבוד-"ותזכור תמיד אדיר לכעוס על הפקודים שלך מהשכל ולא מהרגש"
זוכר לימים את האש שהרגשתי ממך.
וגם ת'כנות בלי פשרות בין דרישה למצוינות, לבין פרגון מהלב באותו נשימה.
בין לא להוריד את הרף ששאפת אליו בכל דבר,לבין לראות את האנשים שמולך.
4.ישיבת פורום מוביל מתחילה ואתה בחדר סגור ונועל,מדבר עם נתלי וכלום יודעים שלא מפריעים לטלכו שהוא בשיחה איתך.
זה קודש!
שכולם יחכו(הפעיליות,אישורי תוכניות וכו')-השיחה עם נתלי תתקיים ותקח כמה שתקח.
5.אתה מחליט שסמ"פ ישאר לתפוס קו בשכם וכל המפק"צים ואתה יוצאים לצניחה חופשית בחוף נחשולים ולימוד ביחד עם הרב קשתיאל אדם שכל כך הערכת.
חיפשת כל הזמן את הגיבוש והערך מוסף,את העומק ,את האמת, והכנות.
6.מסיים את השירות בצבא ואני מנסה שתגיע לתפקיד שחשבתי שמתאים לך.
שולח את הקורות חיים שלך -ואתה מתחיל להתמיין ומפסיק את המיונים באמצע.
:"אדיר הפסקתי את התהליך אין לי פניות לזה עכשיו וטוב לי איפה שאני נמצא"
כל כך נהנת בתפקיד האחרון שהיית,
באחת השיחות האחרונות שלנו שאלתי אותך מה האתגר שלך בתפקיד?
ענית לי:
"להכין את הישיבות ולדעת לדבר בישיבה לכל היושבים בשולחן ,שזה יגיע בדיוק לאוזנים שאתה רוצה.
הכנה של הישיבה לוקחת לי שעה וחצי והישיבה יכולה להיות רק חצי שעה אחי."
היית חכם בצורה בלתי רגילה- בלדעת לרתום אנשים,אינטלגנציה רגשית, ויכולת ורבלית שבאה עם ידע, ובטחון במה שאתה אומר מתוך אמונה בעשייה.
בתפקיד האחרון היית אחראי למיין חבר'ה שהגיעו אליך ליחידה ספציפית אחרת.
ושאלתי אותך איך אתה יודע מי מתאים?
אמרת לי הגיע אלי בחור שעל פניו הכל על הנייר מתאים אבל לא פגשתי את הלב שלו אז לא העברתי אותו ובשנייה האחרונה לפני שאני בא להגיד לו שהוא לא ממשיך אלינו הוא סיפר על הכלי נגינה שלו והאור יצא ממנו -
פגשתי את הלב שלו וידעתי שהוא איתנו.
איש של אנשים ולבבות תמיד היית.
7.עברתם לגור בירושלים ואתה דחפת שנפגש שבתות,ובמהלך השבוע הרגשתי כל כך מעפן שאני מחזלש כל הזמן כי אני או בלימודים או בעבודה.
אז נפגשנו בשבתות ביחד ושחקנו עם עיברי וקצת עם דרור בגן בסן סימון-
עצבנת את נטלי שלי ששאלת אותה:"מה התהליך עומק שאת רוצה לעשות עם המטופלים שלך?:(בשפה כל כך צבאית ששייכת רק לך)
היית כל כך חד חריף ושיטתי.
היה בך את סיירת מטכל-שמייצג: שאיפה למצוינות,להיות הכי טוב,ללא פשרות
ואת גבעתי(סיירת פלחהן ועורב לימים)היכולת לעבוד עם כל האוכלוסיות ולדעת לרתום,
לקחת כל דבר ולהפוך אותו למצוין.
מי ידע שאפשר להיות מצוין כמ"פ בקורס מכים והפכת אותו לכזה.
מי הכיר אדם שיודע לדבר את שפת האנשים הפשוטים, ולהיות עממי מתוך המקום הפשוט שבאת ממנו.
וגם להרגיש כל כך בנוח עם אנשים בכירים,ומקומות לא נוחים לך כיאלו זה המקום הטבעי לך-שבאת משם.
היית מהאלפיון העליון והיית כל כך פשוט צנוע ו'עמכה'
היית הכי מזרחי והכי אשכנזי.
היית הכי שכונה אבל הכי מצוין.
היית הכי שכל, וגם הכי רגש.
היית מינון ואיזון.
והיית מפקד חבר לוחם ואח.
אוהב אותך אחי
מצטער שאני צריך לכתוב עליך בלשון עבר-
פחדתי לכתוב ולכן לא הצלחתי.
פחדתי שהכתיבה תכריח אותי להשלים עם המצב אבל כנראה שאמי בהכחשה עמוקה עדין.
הידיעה שאני כותב עליך -היא תחושה שאני משלים עם המצב שלך ואני לא מעוניין להיות שם.
לא נוח לי לפרסם את הדברים אבל בשביל האור הגדול שאתה זה שווה הכל.
טלכו הרוח שלך תמיד תהיה איתנו
לא מפסיק לחשוב עליך -לרגעים שאני עוצר לחשוב:
טלכו היה רוצה שנחיה במלוא המרץ שנגשים את עצמנו, ונממש את הפוטנציאל שבנו.
אז תודה לך אחי על כל התכונות, ועל כל האור הגדול שהבאת לעולם.
אני אוהב אותך מתגעגע ובעיקר שמח שהכרתי אותך.
נמשיך לחיות לממש את הפוטנציאל.
להיות אור לעצמנו,לסובבים אותנו ולייצר המון טוב.
מבטיח לך שהאור הגדול שלך לעולם לא יעלם מהעולם-לא כי רצית שאתה תהיה המרכז, אלא שפעלת כל כך למען העשיית הטוב שזה מה שיזכרו ממך!
אוהב ומתגעגע
טל היקר
היית מפקדנו בעורב נוב 13 עוד מהאימון המתקדם לימדת אותנו לזחול, להלחם, להיות אחים
הפכת אותנו מנערים לגברים
היינו לא קלים לך טל
אבל אתה בנחישותך ידעת תמיד לקחת כל אחד
ולבנות אותו מחדש תמיד הראית לנו שיש בנו יותר ממה שידענו
עזבת לקורס קצינים
בזמן הזה סיימנו את הכשרתנו
לאחר צוק איתן עלינו לקו והגעת אלינו שוב
הפעם כקצין
מעצרים ופעילויות אינספור בגזרת איו”ש
מארבים הפסדים
הקפצות
ואתה ? מחייך, מוכן לעוד, להכניע את האויב לנצח את המלחמה - כך תמיד אמרת
ואני ואתה המשכנו יחד עוד במפלג אוג מרץ 16
אינספור רגעים בשטח שחלקנו
לילות במפלג
תכנונים לעתיד
אימונים
קבלת חיילים טירונים והכשרתם
וויכוחים בשק”מ ועוד שלל הרפתקאות
המלחמה תנוצח טלכו
ואתה נלקחת מאיתנו בטרם עת
אבל תישאר בליבינו
נספר עליך
על גדולתך
על יכולותיך האגדיות
על אהבתך לארץ
לאשתך ולבנך אהובייך
נחרץ ואדי שאין בו סוף בליבנו על אובדנך
אוהבים אותך טל
מתגעגעים
זה לא אמיתי
הסיוט הזה
נזכור ולא נשכח
למה אלוקים לוקח דווקא את הטובים ביותר !
לא מצליח להתעורר מהסיוט !!
טלכו זה שם בעל משמעות ענקית עבורי.
מי שקלט אותי בבא״ח ילד בוסר גידל ועיצב אותי להיות לוחם מוסרי ומקצועי. לא אשכח את היום בו פגשת אותי שהמדים מהבקום עוד היו חדשים ומאז המבט הזה של האבא שמוכן לעשות הכל כדי שאני אצליח נשאר אצלי. זה המשיך בקורס מכים בתור מפקד עד למפקד פלגה , כאלו ה׳ רצה שתוביל אותי בכל השירות שלי, עם הענווה שלך וההקרבה שלך בשביל עם ישראל שהיה הדבר הכי חשוב לך בעולם .לעולם אזכור אותך ואנציח את דרכך המיוחדת בעולם 💜💔
אני לא חושב שהייתה דקה מאז שבישרו לי את הבשורה שלא חשבתי עליך ועל המקרה. אני הולך לישון עם זה וקם עם זה.
באותו יום שבת כמו כל עם ישראל הייתי חרד לגורל האנשים והחיילים ששם אבל לא ידעתי שיש לי גם דאגה אישית (בדיעבד הסתבר שהיא הייתה אמורה להיות פי 3). מאז לא פיספסתי אף פוסט שכתבו עליך וכל תגובה ישבתי וקראתי. ראיתי את ההשפעה שלך על אנשים וכמה אהבו והעריכו אותך וזה מחמם את הלב.
לא הפתיע אותי הדברים שכתבו עליו ואני אספר לכם קצת על ההיכרות שלי עם טל בתור בני דודים.
מגיל צעיר היינו קרובים והיה ידוע שכאשר אנחנו מגיעים לסבתא וסבא באשקלון גם טל ויוני מגיעים לשם או שאני הייתי יורד אצלם. בשלב מסוים זה כבר היה נוהל שההורים נוסעים לבקר את סבא וסבתא ואני יורד אצל טל ויוני ובחזור אוספים אותי ונוסעים הביתה. היינו מבלים שעות ביחד במשחק heroes (למרות שלא באמת היה לנו מושג איך לשחק תמיד היית נותן לי את הדברים היותר שווים במשחק). היינו מבלים שעות בחוץ במושב. כשהיינו הולכים לחברים שלך שהיה להם כלבים תמיד היית נכנס לפני כי ידעת שאני מפחד והיית מחזיק אותם עד שאני אכנס. לא ביקשתי את זה ממך מעולם, אבל זה פשוט הגיע ממך. גם כשהיית צריך להחזיק אותם בכוח כשהם השתוללו.
אני זוכר בשבעה של סבא וסבתא איך היית עובד ודואג שלכל מי שבא לשבעה יהיה מה לאכול ולשתות. לא ביקשו ממך לעשות את כל זה אבל זה פשוט היה האופי שלך. היית נמצא שם כל יום ודואג לכולם.
באחד הפוסטים עליך אחד החברים סיפר על הכוח שהיה לך. אני זוכר שהיינו יום אחד אצל דני ומזל באיזה שבת חתן ושיחקנו ב wwe ולא משנה כמה ניסיתי זה פשוט לא היה כוחות נגדך ואני מתאמץ בכל הכוח ואתה בקלות פשוט מחזיק אותי כי לא רצית להכאיב לי.
אבא סיפר שלא פעם היית מתקשר אליו ומבקש ממנו שיכין ציוד בחנות ותכף מישהו יבוא לקחת את זה, שזה בשביל המחלקה שלך בצבא. אבא היה אומר לך שזה יקר ושואל למה אתה לא מבקש מהצבא ואתה היית עונה שהכל טוב אל תדאג מחזירים לי. תמיד רצית לדאוג לכולם.
בחתונה שלי לצערי לא הספקתי לראות אותך כי היית באמצע אימון ועדין היה חשוב לך לבוא אז הגעת באמצע האימון רק כדי להגיד שלום למשפחה וחזרת. למרות כל הלחץ שהיה עליך עדין היה חשוב לך לבוא.
לא הפתיע אותי כשסיפרו שאיך שהתחיל הבלאגן קפצת בלי שקראו לך וישר שאלת לאן להצטרף. תמיד נתת מעצמך למען אחרים (אני זוכר שאנשים היו מתלהבים מפריט כלשהו שהיה לך ישר היית נותן להם אותו בלי לחשוב פעמים ובתור ילדים זה משהו שהוא לא מובן מאליו אני זוכר את המקרה שקיבלת שעון חדש ואחד החברים שלך התלהב ממנו ופשוט נתת לו אותו בלי לחשוב פעמיים).
אני אוהב אותך המון, מתגעגע מאוד ושמח על הילדות שהייתה לנו ביחד!
קהילת נחל שורק כולה כואבת איתך ועם הילדים את האסון הנורא ומשתתפת בצערכם הבלתי נתפס.
הלב שבור והכאב גדול אוהבת אותך מאוד
מקור:ערוץ 7
בשקט, ביסודיות בהתמדה.
מקור:ערוץ 7
היית הדבק שחיבר בינינו,
מקור:The Times of Israel
כמו מפקד טוב, השארת אחריך משימות לזמן שבו לא תהיה כאן
מקור:The Times of Israel
הוא לא היה רק מפקד, הוא היה אבא
מקור:remember.bio
דברים ליום הזיכרון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת