סיפור החיים
סלימאן אבו ג'אנם נולד בלוד ב־25 בפברואר 2000, בנם של עזיזה וסלמאן ואח לחאלד, סאלח, דיאב, אדם, וואעד ואמיר. הוא למד בבית הספר אלזהרא ובתיכון טומשין בעיר, ולאחר לימודיו יצא לעבוד. הוא נחשב תלמיד טוב ומסור. משפחתו עמדה במרכז חייו. כילד סייע בבית, ובהמשך שמר על קשר קרוב עם אימו ועם אחיו. בגיל עשרים ושלוש עבר עם משפחתו לרמלה.
אביו סיפר בראיון כי עודד אותו לבחור בשירות בצה״ל, וכי סלימאן נשא את מדיו בגאווה. את אהבתו לספורט המוטורי חלק עם אביו, שלימד אותו וטיפח את תחביבו. גם כאשר התגורר בדירה מטעם הצבא בראשון לציון, חזר אל אימו בחופשות ובילה בבית חלק גדול מזמנו. בארוחותיה, ובהן שעועית וממולאים שאהב, נשמר החיבור לחיי המשפחה שליוו אותו מילדותו.
ב־9 במאי 2024 התגייס לצה״ל ושובץ בגדוד הסיור המדברי. לאחר ההכשרה לחם ברצועת עזה, בעיקר ברפיח. בכתבות על חייו תואר כחייל שזכה להערכת מפקדיו וחבריו, ונבחר לצאת לקורס מפקדי כיתות. הוא רצה להתפתח בשירות וראה במפקדו דמות ללכת בעקבותיה. גם בתוך הלחימה עודד את חבריו לצוות וחיזק אותם, והקשר איתם היה חלק משמעותי מעולמו.
ב־3 ביוני 2025, בעת שיצא לחופשה, נהרג בתאונת דרכים בדרכו הביתה. בן עשרים וחמש היה במותו, והוא הובא למנוחות ברמלה. אביו סיפר שחבריו לשירות הגיעו להלוויה כדי לחלוק לו כבוד. ראש עיריית לוד יאיר רביבו הביע את אבל העיר על בן המקום ועל שירותו, והבטיח לפעול להנצחתו. סלימאן הותיר אחריו הורים ואחים, ואת זכרם של קשרי המשפחה והרעות שנשמרו לאורך דרכו. יהי זכרו ברוך