רועי בית יעקב

זכיתי להיות הגננת של רועי בגן חובה

זוכרת אותו ילד מקסים, עדין ומאידך עם תקיפות עדינו העצני, מלא סקרנות יצירתיות וחכמה.

יהי זכרו ברוך , הי"ד

רועי היה בן אדם מדהים עם חיוך מושלם חייל שנלחם עלינו ולמעננו שהיה זכרה ברוך

תודה.

סליחה.

מקווה שאנחנו ראויים ....

יהי זכרך ברוך

תודה על המסירות. תודה על ההקרבה הגדולה.

גיבור ישראל. מקווה שאנחנו ראויים.

שנה לנפילתו.

יהי זכרו ברוך.

יהי זכרו ברוך

אני מצדיע לך ולמשפחתך השכולה. יהיה זיכרך ברוך.

הי"ד. יהי זכרו ברוך.

יהי זכרך ברוך

תודה עליך ועל מה שהיית עבור אח שלי והחיילים שלך

יהי זכרך ברוך

לא נשכח לעולם

נזכור אותך תמיד אדם יקר ואהוב

נר זיכרון זה בשם כל משרתי מערך ביטחון המידע , יהי זכרו ברוך .

מתגעגעים ומוקירים

עוד מעט יום האזכרה שלך אבל נפילתך היא אבל לאומי ולכן כבר כעט מתאים להזכירך .

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. אמן.

מלח הארץ ומלאך יפה

המדינה זכתה שיש גיבורים כמוך

רק תודה לך ששמרת עלינו

יהי זכרו ברוך

בטח בא לך להרביץ לי עכשיו, אבל עשיתי עוד הרבת דברים שהרבצת לי בגללם אז זה לא משנה.

רועי, קקו, אח יקר

תמיד ידעתי שיכול להיות שהפלאפון הזה יגיע יום אחד, ולא כי פחדתי, זה לא עוזר. אלא כי ידעתי שאם צריך שמישהו יבצע את המשימה אתה לא תהסס. אני שזה בדם שלך, גדלנו באותו בית. ראיתי את זה בעיניים שלך. את הכאב והעצב שבשמחת תורה לא היית יותר 'שם'. אמא אמרה לך שמזל כי אז אולי היית נהרג ואתה הסתכלת עליה במבט של "אני לא אוציא את המילים מהפה כי הן יפחידו אותך. אבל את יודעת מה אני חושב על זה, זה בדיוק התפקיד שלי, להיות בחזית לזה הוכשרתי.

ככל שעברו החודשים התרגלתי לעובדה שאתה נכנס ויוצא. דיברת מקצועיות ונחישות וידעתי שאתה עובד בדיוק לפי הספר האימונים והתרגולות. גם אתמול נהגת באותה מקצועיות, חתרת למגע ושמרת עליך ופקודיך. אבא אמר היום שהוא ידע שהם לא יכולים עליך. ובאמת הם לא הצליחו, נפלת בתאונת דו"צ.

השבת האחרונה שהיית בבית, לפני שבועיים שבת 'אחרי מות' כרגיל היה השלב שבו אתה יורד מהשולחן לספה, ענבל משגעת אותך. רק שהפעם כולם זרמו איתה, גם אמא. הפיצים לא הפסיקו לשיר בצעקות כל דבר אפשרי, רצו בסלון, בקיצור היה שם שמח בצורה מיוחדת כאילו ארגנו לך פרידה.

פעם אחרונה שראיתי אותך הייתה שהורדתי אותך לתחנת אוטובוס ביום ראשון. אמרתי לך שבוע טוב, חודש טוב, יום עצמאות שמח. לא ידעתי אם להמשיך או לא, מסתבר שצדקתי שלא המשכתי. כשהלכתי חשבתי לעצמי "ואם זאת השיחה האחרונה את לא רומה להוסיף משהו?" לא הוספתי.

הייתי כל כך גאה בך. הייתי מגיע לבית כנסת בלי רובה הרגשתי קצת בושה, אבל כשהיית נכנס עם הנשק הרגשתי בסדר.

היית אח טוב, חבר ילדות. גם שחר. היינו משחקים הרבה ביחד גם הייתי מצטרף אליכם עם החבר'ה בגיל שלכם לתחרויות עם הסקייטבורדים, רולר הוקי וזה לא הרגיש לי מוזר, ברור שאח גדול לוקח איתו את האח הקטן גם כשהוא עם חברים שלו.

בערב שמחת תורה נפגשנו בטרמפיאדה ביציאה מעלי, אני בדיוק יצאתי למצפה ואתה הגעת הביתה. החלפנו כיפים ואמרת לי שניפגש במוצ"ח, אמרתי לך "לא יודע נראה".

במוצאי החג שאלת מה שלומי ואמרתי לך שאני על הפרצוף. אין לי מושג איך אבל אח שנמצא בחזית באמצע הקרבות מרגיע אח שנמצא במקום הכי בטוח במדינה. כדי לסיים באווירה טובה שלחתי לך 'ניפגש במוצ"ח'

עכשיו אתה לא פה ולכולנו יהיה קשה בלעדיך, לקחתי ממך דוגמא להרבה דברים. נכון גם התווכחנו והלכנו מכות שהלחיצו את אמא, אבל מרחוק תמיד צפיתי והתגאיתי בך. בקורונה כשאבא היה במכינה וגם אמא המשיכה לעבוד, היית הבוס שלנו במשך תקופה לא קצרה ואף אחד לא שוכח את התרגילי כושר שעשינו איתך כל הזמן. השרית סביבך אווירה טובה ונינוחה, לא סתם קבעתי את מקומי הקבוע בשולחן לידך.

במוצאי חג עצמאותנו דודי ירד לגנו ללקוט שושנים, ולי יהיה חוץ מהיום זיכרון שעליו נבנתה המדינה עוד יום זיכרון פרטי שיזכיר לי שלא עצרנו שם, אנחנו בדרך למשהו הרבה יותר גדול שבשבילו שווה למות, לחכות, לעבוד קשה ולא לצעוק 'עכשיו!' בלי שום עבר ועתיד.

אני זוכר שסיפרת לי על דיון שהיה לכם בקורס קצינים על "טוב למות בעד ארצנו" היו שם טענות שלא אהבת ואתה אמרת את שלך, אמרת וקיימת.

הצבא הזה, העם הזה יש בנו רוח אדירה שאנחנו לא מצליחים לנתב למקום הנכון אז הקב"ה שלח לנו רועים, לחלק גם קוראים ככה. רועים שמטווים לעדר דרך ברורה. לא מתת כדי שמישהו אחר יחיה, זה לא שווה זה לא עניין של חיים תמורת חיים. מתת כי החיים שלך כל כך שווים שעדיף למות מלחיות אותם לא נכון. קול דמיכם צועקים מהאדמה למי שעוד לא הבין "עם ישראל חי".

אני מקווה שדוגמתכם האישית תיתן בעם ובעיקר במנהיגיו רוח. רוח גדולה שתעיף את כל המסכים ותחשוף את סיבת אחדותנו. אנחנו עם ישראל, אותו עם ישראל שיצא לפני 3336 שנה -כמו שכתוב בבית מעל השולחן- ממצרים לחירות לעבוד את ה' ועוד לא גמרנו את המסע.

נקראת על שם רועי קליין עוד בחייו ודבקת בדרכו ודרכם של עוד רבים אחרים בחייך ובמותך.

"כי דם עבדיו יקום" לא נקמה מהטנקיסטים שירו בך, אין לי בלב דבר עליהם. נקמה מבני העוולה שסביבנו ואלה שנמצאים באירופה ובאמריקה.

אתה במקום שכולו טוב מקום שראוי לך עם כל מוסרי הנפש, ואנחנו כאן מנסים לאחוז בטוב שהשארת. אנחנו עם רגליים נטועות באדמה וראש מופנה קדימה להמשיך, להמשיך ולהוסיף בחיים שציווית לנו.

רועי ה' ישמור עליך על תום דרכיך, על טובך, על ארץ צבי שנשמתך שזורה לנצח בבגד יום יומה.

יהי זכרך ברוך

כתבה בערוץ 7 עם האח יונתן

https://www.inn.co.il/news/637877?utm_source=whatsapp&utm_medium=social&utm_campaign=share

o רוצה להתנצל, שמענו כל כך הרבה עליך, ידענו שאתה מקצוען ודייקן,אך גילינו גם רגישות ואהבה אין סופית. כמה דאגת לכל חייל. חברים שטיילו עם רועי ברגילות או בסופי שבוע סיפרו לנו שבטיולים כל הזמן התקשרת למשק תש ודאגת לכל חייל. עזרת למי שקשה, דאגת לאווירה בכל מקום בו היית מבלי לקחת קרדיט. מתנצלים, לא ראינו את הגודל.

o יש כאלה שזורמים עם החיים, אך אתה כמפקד היתה לך שיטה, היית מחושב, ידעת מה אתה רוצה מעצמך. הכל היה מתוכנן ומחושב וכשהבנת שטעית בדרך ידעת להגיד טעיתי ולהתנצל ולתכנן את הדרך החדשה. לכן זה כל כך גדול - לא מדובר בכישרון, אלא בדרך שתכננת ובנית, אתה החלטת לאן ללכת ולא כי זה מה שהכרת. החלטת להתנהל בדיסטנס וקשיחות בטירונות כי זה נכון חינוכית וידעת אח"כ לשנות, וכך גם בסוף הדרך, ברגעי חייך האחרונים, לאחר שדחפת את יהודה

ופרג'יאן והצלת את חייהם החלטת לחזור למקום הסכנה ולהציל את שעשוע, לא הספקת. אבל זה אתה החלטת.

o אני מתנצל את הגודל הזה לא ראינו מספיק. ואני רוצה לדבר על הגודל הזה, כי זה השיעור הגדול ביותר שלימדת אותנו.

o מה זה גודל?

o הגמרא בקידושין מספרת שנשאלו חכמים "תלמוד תורה גדול או מעשה גדול"? אמר ר טרפון מעשה גדול אמר ר עקיבא תלמוד גדול, נמנו ואמרו כולם, גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. וזה קצת קשה - שאם כך, גדול דווקא המעשה.

o אני רוצה לדייק קצת - הגמרא לא שואלת מה גדול יותר, אלא במה יש גדולה. ומהו גודל? גודל היא מידתו של אברהם אבינו ע"ה, וזו מידת החסד. חסד הוא דבר שמתפשט ללא גבולות, באופן אין סופי. וזה אומר שגודל הוא דבר המתפשט באופן אין סופי. ולכן הבינו חכמים שבמעשה אין גודל כי הוא סופי ואילו תלמוד מביא לידי מעשה,

הוא מניע תהליך ולכן הוא מתפשט באופן אין סופי. אז התורה היא גדולה. היא המרכז ממנו מתפשט הכל. ומה הגודל של התורה? לימדנו ר"ע "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" זה אומר שזה הגרעין עליו מבוססת התורה וממנו מתפשט הכל. כך לימדנו הלל הזקן שבא אותו גוי וביקש ללמוד את התורה על רגל אחת, אמר לו "מה דסני עליך על תעביד לחברך" שזה ה"לא תעשה" של אהבת לרעך כמוך. אם תלמד את זה משם תצליח ללמוד כל התורה - ואידך זיל גמור.

o לימדנו מורי ורבי הרב צוקרמן זצ"ל שהיסוד העמוק של מצוות השירות הצבאי הוא ואהבת לרעך כמוך. רועי החזיק לגמרי בגודל הזה. והדבר בולט בכל מילה שאנו שומעים עליו בצבא.

o מצאתי דף שרועי כתב לעצמו בבהד 1 - ובו נשאל רועי מה הכי חשוב לו? הוא כותב שחיילי יפעלו מתוך תפיסה ערכית ולא ממניעים אישיים. וכשהוא נשאל מה קו אדום בשבילו? הוא כותב - חייל הפועל

ממניעים אישיים. זה בדיוק ואהבת לרעך כמוך.

o גם ברגע האחרון רועי גילה על מה מבוססת התורה שלו, הוא יכל היה להציל את עצמו. לאחר הפגז הראשון הוא הספיק להציל חלק מחייליו ובמקום להציל עצמו איתם, הוא ניגש מיד לעמדות, הוא הספיק להגיע לשעשוע הניח עלי ואת ידו להצילו, ואז נורה הפגז הקטלני. הם נהרגו.

o רועי אחזת לגמרי בגודל של התורה, והגודל הזה ממשיך להתפשט דרכנו, דרך חיילך ודרך מכריך. למדנו החודש לראות את הגודל באחיך ובאחיותך. אנחמו מתנצלים שלא ראינו מספיק את הגודל, אבל כל הזמן למדים ממך כמה השיטה שלך היתה לראות את הגודל בכל דבר. לזהות את הגודל בכל חייל, את תכונתו המיוחדת לו ולתת לה לגדול, בענווה גדולה של מחנך. חיפשנו את הגודל ולא מצאנו כי חיפשנו משהו "גדול" - אבל גדול זה לא משהו גדול, אלא זה הגרעין של כל דבר, זו תכונתו המגדלת אותו.

כשמחפשים את זה אז מוצאים. רועי אפילו כילד לימד אותנו ההורים את זה, בדרכו.

o זה השיעור שאנו מבקשים שכולנו נלמד. לראות הגודל של הנשמות שלנו - כל אחד בעצמו, באשתו, בשכניו, בילדיו וגם בבני המחלוקת איתו, באלה שלכאורה מהצד השני של המתרס. אנחנו כהורים תמיד נתקשה לראות את הגודל, זה אולי אפילו בלתי אפשרי - אבל צריך לדעת שהוא קיים. נפעל תמיד מתוך ידיעה שיש במי שמולי מישראל גודל כל כך ענק. ננסה לדייק מהי תכונתו המדייקת אותו.

o תודה רועי וסליחה.

o אבא ואמא

רועי הצדיק!

כמה צדיק היית, צדיק מדוייק. לפעמים היה קשה לך עם כל מיני החמרות, אז היית מתווכח עם שחר, אחרי כמה דקות היית מוציא קיצור שולחן ערוך או שמירת שבת כהלכתה ומוכיח שצדקת. בדרך כלל ניצחת.

על ההלכה הקפדת, לא יותר אבל בעיקר לא פחות. לעיתים היה נראה שאתה לא כל כך מתחבר להלכה, לשיח האמוני, אבל היית לך החלטת ברורה שעל ההלכה אתה לא עובר. היה לך ביטחון מיוחד בדיוק שלך. מאוד סמכת על עצמך. אנשים רבים כשיוצאים מהבית לטיול, או חייל שיוצא מהבסיס למלחמה, כל הזמן חושבים "מה יהיה חסר לי" ומפוצצים את התיק בכל מיני דברים – כי אולי הם יצטרכו. והתיק נהיה כבד ומסורבל. אתה לא כך, אתה מדוייק. תמיד לקחת דווקא תיק קטן ושמת בו בדיוק את מה שאתה צריך, לא מילימטר יותר. ואף פעם לא היה חסר לך משהו, ידעת בדיוק מהי הצידה הנכונה לדרך – רוחנית ומעשית. היית מדוייק, היית מקצועי.

בעבודות העץ שבנית בבית, בצילום עם מצלמה או עם רחפן, הכל היה מדוייק, גם כשבישלת, גם כשנהגת. את הדיוק הזה ואת המקצועיות אני בטוח שהבאת גם לצבא. זכו בך החיילים שלך, זכה בך עם ישראל.

למדנו יחד להיות אב ובן. בתחילת לימודיך בישיבה התיכונית, עשיתי כמה טעויות, היה לנו קשה – אבל מאז למדנו להתחבר. לימדת אותי להביט על הטוב, בדיוק כפי שעשית עם המצלמה. כמעט כל תחומי העניין שלנו היו משותפים – צילום, טיול, עבודה בעץ. כל דבר שצריך להתקין או לתקן בבית, ידעתי שיש על מי לסמוך, המשכת אותי והחלפת אותי – והתעלית עלי. אתה יודע – אני לא סומך על אף אחד. אבל עליך תמיד סמכתי. כבר מגיל 6 כשהיינו הולכים לטייל הייתה מוצא את הדרך חזרה לבד, נולדת נווט ואיש שטח. לא פספסת פניה. כמה גאה הייתי בך. התחלנו לבלות יותר יחד – הכי אהבתי לרוץ איתך על חוף הים, שם התחברנו, כמעט בשתיקה, לפעמים הרגשתי בך אח תאום.

בצבא פרחת ממש. מצאת את מקומך, היית בטוח בדרכך, מדוייק ומקצועי. עם פרוץ המלחמה קפצנו יחד, הבנו מיד שזו מלחמה ושהיא תהיה ארוכה. אמרנו יחד שלום לאמא – "נחזור עוד חודשיים...לפחות" – בדרך אסף אוצך המ"פ שלך – הלכת להילחם בשדרות ואני המשכתי לחטיבת הקומנדו. עברו חודשים – לא נפגשנו. אתה לחמת בעזה, עקבתי ארחיך דרך המשואה, לא התלוננת, שמחת, היית גאה בחיילך, במשימה החשובה שזכיתם לעסוק בה. כעסת כששמעת שהורים פנו למח"ט והתלוננו שאתם לא יוצאים הביתה. בסג'עיה זכית להוביל את ההתקפה החטיבתית, שוב עקבתי אחריך במשואה. כשיצאת מסג'עיה סוף סוף נפגשנו. סיפרת לנו על חיילך, כמה הצוות שלך מעולה, כמה בתים יצא לך לפתוח וכמה בתים פוצצת. אני בטוח שכל זה היה מדוייק ומקצועי – היה לי ברור שהצוות שלך לא יעלה על שום מטען ולא יחשף לאויב.

אחר כך נכנסנו לח'אן יונס, כן נכנסנו, זכינו ללחום יחד בח'אן יונס. אין יותר גדול מזה. פגשתי את חיילך ומפקדיך שמעתי שמספרים שהצוות שלך הוא היחיד שמקפיד להתקדם רק בדילוגים ושמקפיד על פתיחת כל זיג כמו שצריך גם עכשיו אחרי כמעט ארבעה חודשי לחימה רצופה. אמרתי ברור – זה רועי. מדוייק, מקצועי וקטלני.

עשינו מעבר כח דרך כח. הקמונדו דרך צנחנים. המשימה שלכם איית לפתוח לנו את הציר ולהעביר אותנו – ישבנו יחד בבית שלך לתאם תוכניות. אני התגאתי בך ואתה התגאת בי. ידעתי שאתה בלתי פגיע, לא חששתי – אתה מדוייק ומקצועי – באמת אף כדור אויב לא יכול להשיג אותך ולא פגע בך. נפגעת רק מהאש הקדושה של צה"ל. ואין בי מילימטר של כעס או טענה כלפי חיילנו, זו מלחמה וזה יכול לקרות. אתה נשארת קדוש אף כדור אויב לא פגע בך.

להילחם למדתי באמת מהרב עודד וולנסקי עם ספרו "אבן ישראל". את התורה הזו בדרכך, קיבלת גם אתה. "אבן ישראל" היא בלתי מנוצחת, "אבן ישראל" – אבן זה אב ובן. זכיתי להיות איתך בקודש הקודשים של עם ישראל, לבושי מדים, יחד במלחמה – אין יותר גבוה מזה.

רועי המתוק, כך קראתי לך. ידעת מה המחיר שאתה עלול לשלם ולרגע זה לא עצר אותך. לשנינו זה היה ברור. כמוך עוד אחפי חיילי צה"ל – לא ינצחו אותנו!

כן צה"ל צריך להתרומם, צריך לרכז מאמץ ולהכריע. זו תקופה לא פשוטה, אופן הפעולה שלנו מורכב ולא אידאלי. אנחנו צריכים לחזק את מנהיגנו ומפקדנו ולומר להם – מאות אלפי חיילי צה"ל מוכנים להכריע! אין בהם פחד! רק צריך להחליט. הדשדוש הזה הוא חלק מקשיי המלחמה, קשיי הגאולה, ואנו מקבלים אותו באהבה – לא באים בטענות. רק רוצים לחזק ולומר לכם – זה אפשרי – תהיו מדוייקים, תהיו מקצועיים ואנחנו נכריע. אני לא פונה למג"ד ולמח"טים – אני פונה אליכם מפקדי הצבא – יש תורה צבאית, תדבקו בה, זו הדרך בה רועי ניווט, זו הדרך בה רועי פעל. הוא לא דיבר כמעט, הו פעל הוא עשה. בעין של צלם מזהה את התמונה, בוחר את הדרך, מנווט אותה במקצועיות ופוגע באויב בדיוק. תכפילו את זה במאות אלפי לוחמי צה"ל – ותכריעו!!

תרימו את הראש, תרימו את המבט, תרימו את הדגל – ותכריעו!

רועיקוש – לא יכולנו לבקש מתנה טובה יותר – כמעט 23 שנה זכינו בך. אמא ואני נמשיך את הדרך – לא נשתנה – אנחנו יודעים את הכיוון – נעשה מאמץ להשתפר, להיות טובים יותר. גאים בך, אוהבים ומתגעגעים – אחיך ואחיותך – מעריצים אותך – ואתה קדוש – להעריץ קודש זה טוב.

ישבנו עם אלישע העו"ס עם הילדים לפני ההלוויה הוא אמר משפט שנשמע טכני אבל הוא מאוד עמוק, הוא אמר: " אתם יודעים, את הארון קוברים את הדגל לא קוברים!" הוא נמצא שם, הוא ממשיך להתנופף!

רועי היקר – נוח בשלום על משכבך והיה מליץ יושר לעם ישראל.

רועי בית יעקב ז״ל

איזה שם מדויק. רועי היה רועה טוב, מנהיג טוב, וחבר טוב, ולא סתם בן אדם טוב. הוא רצה להיות החבר הכי טוב ולתת הכי טוב שהוא היה יכול. רועה טוב לכל בית יעקב, לכל עם ישראל—לא משנה מאיפה באת.

זה בא על ידי ביטוי עם הצוות שלו.

כולם (לא רק הצוות אלא כל הפלוגה) סמכו עליו עם בטחון שלם, להוביל אותם לאיתור הנכון, לחדר הכי מוגן, לדעת איפה המקום הכי אסטרטגי לתקוף ממנו. הוא, והצוות שהוא גידל, הוביל את כל הפלוגה (וזה לא סוד שהפלוגה מובילה את כל הגדוד וש202 מוביל את החטיבה). מנהיגים טובים נמדדים על המנהיגים שהם יוצרים—ורועי יצר צוות שממנו יצאו מלא מפקדים טובים ואחראים. אבל הפרויקט שהיה הכי מרשים בעיניי זה היה להוציא את הפוטנציאל והטוב מהחבר הכי טוב שלו, הצמד שלו, לעולם ביחד: דניאל חמו הי״ד.

דניאל היה איש קטן, מלא באנרגיה ורגש וכישרון. הוא היה מצחיק וידע לעבוד עם אנשים ואיך להיות חבר טוב. רועי ראה את כל זה, ויותר ראה ישר לנפש שלו. הוא ידע שהוא יכול להוציא את כל הטוב לידי ביטוי. הוא ראה כמה חבר טוב דניאל היה, והוא אמר זהו זה צמד שלי. הם היו ביחד כל הזמן, כל אחד יותר גאה מהשני להיות צמדים. בדרך כלל, קצינים לוקחים את הלוחמים עם הכי הרבה כוח, הכי הרבה אגרסיביות, הכי גדול להיות איתם מקדימה אבל רועי לא היה כמו כל קצין.

רועי לקח על עצמו ליצר לוחמים מנהיגים שאכפת להם הכי הרבה מחברים שלהם. רועי הוביל עם אחריות, ידע להגיד טעיתי, ידע לקבל ביקורת ולהשתפר למען הצוות שיהיה להם הכי טוב.

הוא רצה תמיד שיהיה להם טוב, בין אם זה שהוא דאג שיהיה להם טעם של בית בתוך עזה, כשהוא ודניאל חמו בשלו שעות שיהיה אוכל לארוחת שבת, או ספינגים לחנוכה, חלה מתוקה, חמין וכו וכו. אני זוכר איך הוא הוביל את הצוות שלו לתוך הפלוגה שכבר נלחמה מלא זמן בעזה, ואף צוות אחר לא באמת בישל. פתאום צוות בית יעקב בא וכל הבית בהגנה מלא בריחות טובים. אני הייתי עם הקצינים וחפקים בקומה למעלה וכל פעם שרועי נכנס הוא הביא איתו אוכל שהוא והצוות בישלו וזה הביא מלא שמחה וכיף לכל הפלוגה.

רועי אהב להציק לחברים שלו, זה היה דרך שלו להראות שהוא אוהב אותם, נראה לי, הכל היה מאהבה. אחד מהחיילים מהצוות שלו, תמיד היה חייב לדעת תמונת מצב עולם, מתי מגיע מל״מ (הספקה) מה יהיה בהמשך וכו. רועי אהב אותו ולכן אהב להציק לו. הוא היה אומר לי, ״אני הולך עכשיו להנפיץ על פרנקל.״

״רק על פרנקל?״

״כן, הוא הכי מצחיק,״ הוא ענה.

הוא אהב לקחת דברים של החברים שלו, ולהסתיר אותם במקומות מוזרים וכל פעם שמצאנו משהו במקום רנדומלי, ידעתי שזה רועי צוחק עלינו.

רועי היה הקצין היחידי שהמ״פ נתן לו להציע לירות טילים. פעם רועי עלה על הקשר לבקש אישור ירי מטדור (טיל של 10 קילו) ״כדי לאפס אותו״. עכשיו חשוב לדעת שאין איפוס של המטדור. צחקנו ונראה לי בסוף המ״פ כן נתן לו לירות.

הוא ידע לעבוד עם הצוות, להביא להם את המידע שהם צריכים לשמוע. הוא היה מההתחלה קשוח איתם, אבל כשהם עמדו מולו ואמרו לו שהוא מגזים הוא הקשיב להם, והתאים את הציפיות שלו למה שהיה רלוונטי ונכון לעשות. הוא היה שילוב של רציני ומצחיק, מקצוען ומציק, אידיאלי ומְצִיאוּתִי.

פעם, אחרי שהוא כבר נלחם מלא זמן ברצועה, וממש הבין איך לתקוף ומה לעשות, בא אליו קצין אחד שלא אהב את מה שהוא ראה. הוא אמר לרועי שהוא לא עושה את הדבר הנכון ורועי אמר לו (בערך) ״אני יודע מה אני עושה, תן לי לעבוד".

הקצין אמר לו: אני אעיף אותך מהחטיבה אם אתה ממשיך ככה.

רועי לא מצמץ, הוא אמר לו, אז תעיף אותי, אני יודע מה אני עושה ואני סומך על הלוחמים שלי. תן לי לעשות את המקצוע שלי איך שאני יודע לעשות.

הוא לא פחד מדרגות ולא עשה דברים לפייס קצינים גבוהים. הוא עשה מה שהוא ידע היה הכי נכון והכי בטוח.

התדריכים לצוות שלו היו הכי טובים בפלוגה. הייתי תמיד רוצה לשמוע מה הוא אמר להם אז הייתי עומד קרוב לח׳ של הצוות. כשלא שמעתי או לא הבנתי הייתי מגיע לאחד מהלוחמים שלו ושואל: מה בית יעקב אמר?!

רועי אהב לצלם, למצוא את הזווית הכי מדויקת כדי לתפוס את הסצנה מולו הכי שלימות. וזה משל ממש טוב לרועי, הוא ידע איך לגשת למצבים ולאנשים בצורה הכי טובה בשבילם כדי להוציא את התמונה היפה ביותר מהם.

עוד משל טוב מהשמונה חודשים שהיינו ביחד בעזה:

רועי הביא את השעון שלו איתו, והיה לו מלא שירים שהוא הוריד על השעון. פעם היה לנו בוקסה קטן, ורועי שם מוזיקה. בהתחלה הוא שם שירים שכולם מכירים ואוהבים, ואז מישהו ביקש שיר hard metal כזה והוא שם. תמיד היה לו שיר מתאים לכל בן אדם. היה לו טעם רחב במוזיקה והוא ידע להתאים שכל אחד ישמע את השיר שהוא אוהב ורוצה לשמוע. לעשות את זה צריך הבנה של בני אדם, של כל סוג בן אדם. זה היה משהו שבא בטביעות אצלו.

עוד דבר מיוחד במנהיגות שלו: הוא ידע כמה חשוב זה בזמן מלחמה לשמור על הנפש של החיילים שלו. כשנפגשנו אוייב או שנכנעו או שתפסנו אותם הוא דאג שהצוות שלו יבינו שלא משנה כמה כואבים וכועסים הם, זה לא עליהם להיות אלים עם אסירים. והוא לא דאג לזה כי אסור לפי החוקים של הצבא. הוא עשה את זה כי באמת היה אכפת לו שהחיילים שלו ישארו כמה שיותר תמימים וטובים בלב.

דיברתי לפני כמה ימים עם אחד החיילים שלו מהצוות, והוא אמר לי שרועי היה אחד משני האנשים שהוא הכי סמך עליהם ושהוא ידע שלא משנה מה הם תמיד היו שומעים אותו, את הדאגות שלו, היו מקשיבים לתלונות ומקבלים ביקורת ועצה ולומדים מכל דבר. האנשים האלו היו רועי וגל שבת הי״ד.

כל זה מתאר מנהיג טוב. חבר טוב. רועה טוב. רועה של כל בית יעקב, של כל עם ישראל.

אבידן והדס וכל המשפחה.

בשבת הגדול התארחתם בקיבוץ לברית של רחימי.

אתה, אבידן, נכנס לבית כנסת עם הבנים הצעירים, תופסים ברוך השם ספסל וחצי...

מתיישבים ומתחילים בתפילה.

ואז

הוא מגיע

תמיר, זקוף, קליל, בצעדי אילה משתחל בגמישות למקומו בספסל.

השילוב של בגדי השבת המוקפדים, הנשק, התנועתיות הקלילה הזורמת והמדויקת , הזקיפות, וגם ההתרכזות בתפילה בלי התפזרות למבטים הצידה ושיחות (וזה לא שעקבתי אחריו...),

כל אלה היו הופעה צנועה, מושכת לב ומעוררת התפעלות של תכליתיות אלגנטית ומדויקת שמעידה על מרכז פנימי המכיר בערכו.

זה מן הסתם החינוך שלכם והדוגמא האישית (אני זוכר איך אחרי שהודחת מאיזה קורס נחשב ויכולת לבחור תפקיד מעניין וחשוב, החלטת לעזוב הכל ולהתחיל כמו טירון בחיל הרגלים.)

וכמובן האופן שבו הנהיג את עצמו.

לצערי לא זכיתי להכיר את רועי וגם לא הסתייע להגיע לניחום.

משתתף בכאבכם בדמעותיכם, וזאת חלק מן הנחמה, שבימים אלו אנו מסוגלים להרגיש יותר קרובים וקשורים זה בזה.

המקום ינחמכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

ונזכה לנחמה השלמה בקרוב.

היום ארבע חודש אחרי האירוע זכיתי לבוא ולהיפרד כמו שצריך מרועי הגעתי ואמרתי לו תודה תודה על שגייסת אותי והפכת אותי מנער מבולבל ללוחם חוד תודה על האמון ואחריות שהיית מטיל עליי שהארת לי שאני שווה משהו תודה על הערכים שהקנתה לי בשלוש ימים הראשונים אחרי שהתעוררתי חיכיתי לך לא הבנתי למה אתה לא מגיע לבקר אותי דמיינתי אותך מגיע זורק איזו בדיחה צינית ושואל מה איתי ואחרי שסיפרו לי מה קרה לא הצלחתי לעכל את זה וגם עכשיו ארבע חודשים אחרי עוד לא באמת הבנתי את זה ואיך אני יבין אני ילד אני בחיים שלי לא חוויתי אובדן לפני ואני לומד עכשיו לצערי מה זה אני מבין עכשיו איזה מקום תפסת בחיים שלי שגם עכשיו בכל מיני סיטואציות אני מוצא את עצמי חושב מה רועי הי עושה או אומר לי לעשות. ורציתי להגיד לך אבידן שבן אדם כזה זה מתחיל מהבית זה מגיע מערכים שעליהם הוא גדל ואני לצערי לא כל כך מכיר אותם לא לומדים את. זה מאיפה שאני גדלתי רק בשנתיים האחרונות התחלתי להבין את זה ורציתי לומר כמה אני מעריך אותך על הדרך והערכים שבה אתם מחנכים את ילדיכם ובעז״ה שאני יקים משפחה כך אני ירצה לגדל את הילדים שלי .

רועיקוש, לא יכלנו לבקש מתנה טובה יותר, כמעט 23 שנה זכינו בך

מקור:וואלה2024-05-16

דאגה לפרט הייתה עבורך משימה מרכזית.

מקור:וואלה2024-05-16

רועי לא ילד שמדבר יותר מדי - הוא פשוט עושה ופועל, ומאוד בשקט

מקור:ynet2024-05-16

איך אפשר לתאר במילים את מי שכל כך קימץ במילים?

מקור:ynet2024-05-16

הלכת אחרי האמת בלי להתבלבל,

מקור:ynet2024-05-16

קיבלתי מתנה מוזרה ליום ההולדת – שכול

מקור:ynet2024-05-16

קיוויתי שאולי הוא פצוע קשה.

מקור:ערוץ 72024-05-19

כמה צער כרוך בתקומת עם ישראל בארצו.

מקור:אתר היישוב עלי

ואתכם השריונרים, אנחנו אוהבים אתכם בדיוק כפי שאנחנו אוהבים את החיילים של רועי ואין בנו טיפת כעס.

מקור:ynet

בלוח השנה סוכות תמיד יהיה חג שמח, גם כשהשמחה מהולה באבל ובכאב על הנופלים.

מקור:Sivan Rahav-Meir2024-10-16

חצי דקה של פגישה, חיבוק, סלפי לאמא.

מקור:בשבע עיניים / Omny