סיפור החיים
בבית החולים "בילינסון" בכפר סבא, באותו יום סיוון חם של שנת 2001, נולדה רון. לידתה לא הייתה פשוטה; רגעים של דאגה וחרדה אפפו את חדר הלידה, כשהסתבכות לא צפויה של היפרדות שיליה דרשה התערבות מהירה וניתוח קיסרי. הרופאים עמלו במרץ, ורק בנס, כפי שהגדירו זאת לימים, יצאה רון אל העולם, תינוקת קטנה ופלאית, שהביאה עמה אור גדול. הוריה, לימור וארז צרפתי, זוג נשוי מזה שנים ארוכות, שאמונתם בחינוך מאפשר ומעצים הייתה נר לרגליהם, קיבלו אותה בזרועות פתוחות ובלבבות גואים. הם ראו בה לא רק את בתם הבכורה, אלא גם את ניצחון החיים, את ההתחלה המרגשת של מסע משפחתי משותף. הבית בכפר סבא, שבו גדלה והתחנכה רון במשך כל חייה, התמלא בצחוקה המתוק ובקולה הצלול. זה היה בית שבו הציבו יעדים ומטרות, אך לצד השאיפה למצוינות, שררה בו גם אווירה של חופש, של הקשבה ושל אהבה בלתי מסויגת.
כעבור כשנתיים, הצטרפו למשפחה הקטנה התאומים בר ורז, שתי נשמות חדשות שהפכו את רון לאחות בכורה מסורה ואוהבת. היא קיבלה את פניהם בזרועות פתוחות, חיבקה, תמכה וליטפה, והפכה בן רגע למודל לחיקוי עבור בר ולאוזן קשבת ולחברת נפש עבור רז. הקשר עם רז היה עמוק במיוחד; הן בילו שעות ארוכות יחד, חלפו בחדרים סמוכים בבית כפר סבא, צחקו, שיחקו ולחשו סודות מתחת לשמיכה באישון ליל. רז תמיד ראתה ברון את חברתה הטובה ביותר, את זו שאפשר לספר לה הכל, ללא חשש ועם ביטחון מלא באהבה ובהבנה. הבית היה תמיד מלא באור ובשמחה בזכות נוכחותה של רון, שהייתה מקור גאווה בלתי נדלה להוריה. חיוכה הכובש, שהאיר את פניה היפות, עם שיערה הזהוב שזרח בשמש ועיניה הכחולות שהבהיקו בסקרנות, היה סמל מובהק לאישיותה התוססת והמלאה בחיים. סבתא זהבה, אמה של לימור, הייתה דמות משמעותית נוספת בחייה של רון, קשר קרוב ואוהב שנרקם בין הנכדה לסבתא, והתמלא בסיפורים, בחיבוקים ובריחות של מאפים ביתיים שעלו מהמטבח.
את שנותיה הראשונות בילתה רון בין ספסלי בית הספר היסודי ע"ש דוד רמז, שם כבר ניכרו ניצני אישיותה הדומיננטית והחברותית. היא לא הייתה רק ילדה יפה, אלא גם ילדה חכמה ודעתנית, שאהבה ללמוד ולהבין. בתיכון "בית חינוך ע"ש הרצוג", בחרה ללכת לכיתה המדעית, שם נחשפה לעולם המספרים והנוסחאות, ולצד זאת, למגמת דיפלומטיה, שהרחיבה את אופקיה בתחומי החברה והפוליטיקה. רון הייתה תלמידה מצטיינת בכל קנה מידה, כזו שלא מסתפקת בפחות מהטוב ביותר. היא שקדה על לימודיה בשעות ארוכות, נשמה את ספרי הלימוד ופתרה תרגילים מורכבים במתמטיקה ובפיזיקה בנחישות שקטה, כשהיא רואה בכל אתגר הזדמנות לצמוח. ההצטיינות היתרה שלה זיכתה אותה בתעודה יוקרתית ממנכ"ל משרד החינוך, עדות להשקעה העצומה ולכישרונה הטבעי. אך מעבר לציונים, רון הייתה נערה עם מצפן פנימי ברור, שהציבה לעצמה יעדים ופעלה בכל מאודה להגשימם, מתוך הבנה עמוקה של הערכים שהנחו אותה. היא לא רק למדה, היא חיה את החומר, ספגה כל פיסת ידע והפכה אותה לחלק בלתי נפרד מאישיותה המתפתחת.
השאיפה למצוינות לא פסחה גם על תחום הספורט. רון הייתה אתלטית בנשמתה, וכבר מגיל צעיר ייצגה את בתי הספר שבהם למדה בתחרויות ספורט מגוונות. היא רצה, קפצה, התחרתה, ותמיד נתנה את כולה, דוחפת את גבולותיה הפיזיים והמנטליים. הזיעה שזלגה על מצחה בסוף אימון אינטנסיבי הייתה סמל לתשוקה ולמחויבות שלה. אך מעל הכל, הריקוד היה עולם שלם עבורה. מגיל צעיר גילתה כישרון מולד לזוז, לחוש את הקצב, לבטא את עצמה דרך תנועה. היא רקדה בלהקות מקצועיות, השתתפה בתחרויות, ונחשפה לסגנונות ריקוד שונים – מבלט קלאסי ועד ריקוד מודרני, אך לבסוף התרכזה בהיפ הופ, שבו מצאה את חופש הביטוי האולטימטיבי. מורתה לריקוד, טל סוואיד, תיארה אותה כרקדנית מוכשרת, דומיננטית ומלאת תשוקה, כזו שאי אפשר לפספס כשהיא נכנסת לחדר. "מהרגע שנכנסת לסטודיו התאהבתי בך," סיפרה טל, "מהפנטת, דומיננטית, מוכשרת, חריפה ושובבה. היה לך מבט שסחף את כולם שבי אחרייך." רון התאמנה שעות רבות בסטודיו, כשצלילי המוזיקה ממלאים את החלל והיא מתמסרת כולה לתנועה, מלטשת כל צעד, מדייקת כל קפיצה. הסטודיו הפך עבורה לבית שני, מקום שבו יכלה להיות מי שהיא באמת, ללא מסכות, להתחבר לגוף ולנפש. היא הקסימה בנוכחותה והרשימה בהופעתה, כשכל תנועה שלה הייתה מלאה באנרגיה ובביטחון.
מעבר להישגיה הלימודיים והספורטיביים, רון הייתה אישה של אנשים. היא אהבה כל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע או לאום. הסטטוס הקבוע שלה בכל הרשתות החברתיות, "הבא לאוהבך – השכם לאוהבו", לא היה רק סיסמה יפה, אלא דרך חיים, אמונה עמוקה שהנחתה אותה בכל צעד. היא הקיפה את עצמה בחברים רבים, מכל קצוות הקשת החברתית והגילים. היו לה חברים בדואים, איתם טיילה במדבר תחת שמיים זרועי כוכבים, התארחה באוהליהם ושיתפה איתם סיפורים סביב מדורה לוחשת. היא למדה מהם על פשטות, על קבלת אורחים ועל חיבור עמוק לאדמה. לצד זאת, טיפחה חברות קרובה עם אישה חרדית מבוגרת ממנה, בת חמישים מירושלים, עימה ניהלה שיחות נפש ארוכות ועמוקות. הן דנו בנושאי אמונה וחיים, צחקו יחד ובילו במסיבות טראנס לנשים בלבד, שם יכלו לשחרר עכבות ופשוט לרקוד. רון ידעה לחבר בין עולמות, לגשר על פערים, ולראות את הטוב שבכל אדם. חבריה כינו אותה "שמש" – בגלל חיוכה המאיר, שמחת החיים הבלתי נדלית שלה, והאנרגיות הטובות שפיזרה לכל עבר. היא הייתה חברת אמת, כנה, מכילה, קשובה ומצחיקה, כזו שכיף לבלות בחברתה, שיודעת לעודד, להרגיע ולהעלות חיוך על הפנים גם ברגעים קשים. רון נתנה לאנשים סביבה להרגיש שהם לא לבד בעולם, שיש מי ששומע אותם, מעריך אותם ומקבל אותם כפי שהם, על כל מורכבותם וגווניהם.
היא הייתה נפש חופשייה, כזו שרצתה "לטרוף את החיים". רון אהבה לבלות, לרקוד, לצאת לברים ומסעדות, לחוות את החיים הטובים בכל רגע ורגע. אבל מעל לכל, אהבה לטייל במדבר. שם, בין המרחבים האינסופיים, הדיונות הזהובות והשקט העמוק, הצליחה להתנתק מההמולה, להשתחרר, ולהתחבר לטבע בדרך ייחודית. מכריה כינו אותה "פיית מדבר", תואר שתפס את מהותה – עדינה אך חזקה, אוהבת חופש ויופי, ומתמלאת השראה מהנוף הקדמוני. מוזיקה, ובמיוחד מוזיקת טראנס, הייתה חלק בלתי נפרד מחייה. היא ראתה במסיבות טראנס מקום של אהבת חינם, שבו אנשים מתחברים זה עם זה ללא שיפוטיות, ללא מסכות, בחוויה שבטית של קצב ואחדות. בין שלל האמנים שאהבה, הזמר אביב גפן תפס מקום של כבוד. במשך חמש שנים רצופות, הייתה רון נוסעת עם אביה ארז להופעותיו, חוויה משותפת שחיזקה את קשריהם והפכה למסורת משפחתית אהובה. בתוך כל החופש והשמחה, רון הייתה גם נערה עם ראש על הכתפיים. היא הייתה דעתנית ועקשנית, הקשיבה לעצות ודעות של אחרים, אך תמיד בחרה בדרכה שלה, מונחית על ידי מצפונה הפנימי. היא הייתה לוחמת צדק אמיתית, אהבה לעזור לחלשים ולאוכלוסיות מוחלשות, ותמיד עמדה לצידם של מי שנזקקו לה. בנוסף, היא התנהלה נכון כלכלית, חסכה כסף רב, מתוך הבנה עמוקה שבארץ, כדי להגיע לבית משלך, יש להתחיל לחסוך בשלב מוקדם.
ביום י"ט בסיוון תשס"א, עם הגיעה לגיל שמונה עשרה, החלה רון את פרק השירות הצבאי שלה. ב-22 באפריל 2020, התגייסה לצה"ל, בלב מלא גאווה ותחושת שליחות. היא שובצה לחיל האוויר, שם החלה את דרכה במערך הל"א – לוחמה אלקטרונית. היא למדה במהירות את המערכות המורכבות, את עבודת הצוות ואת המשמעת הצבאית, והפגינה מסירות יוצאת דופן לכל משימה שהוטלה עליה. בהמשך שירותה, עברה לתקופה בחמ"ל עין שמר, שם בלטה בכושר מנהיגותה הטבעי ובנחישותה. המפקדים זיהו את הפוטנציאל הטמון בה, את יכולתה להוביל, להניע אנשים ולשמש דוגמה אישית. לאור זאת, יצאה רון לקורס קצינים יוקרתי, שהיה עבורה אתגר פיזי ומנטלי משמעותי, אך היא צלחה אותו בהצטיינות, כשהיא מוכיחה פעם אחר פעם את יכולותיה הפיקודיות. עם סיום הקורס, שובצה רון כקצינת אבטחה ביב"א 506, יחידת הבקרה האווירית הצפונית, הממוקמת על הר מירון. זה היה תפקיד הדורש אחריות עצומה, ערנות מתמדת ויכולת קבלת החלטות מהירה. רון מילאה את תפקידה במסירות אין קץ, כשהיא רואה את עצמה לא רק כמפקדת, אלא גם כמחנכת. היא הייתה מפקדת ערכית, חמה ואכפתית, שהאמינה במערכת יחסים קרובה עם פקודיה, ללא דיסטנס, כשהיא רואה בהם "הילדים שלי". היא דיברה איתם בגובה העיניים, הקשיבה לחששותיהם, תמכה בהם בקשיים ועודדה אותם להצליח. הפקודים, מצידם, גמלו לה באהבה ובהערצה עמוקה. הורים של חיילים רבים הגיעו לשבעה, וסיפרו בדמעות איך רון עזרה לילדיהם להתנהל נכון יותר, איך תמכה בהם ונתנה להם ביטחון. היא הייתה עבורם עוגן, דמות לחיקוי, ומקור השראה.
שנת 2022 הייתה שנת מפנה בחייה האישיים של רון, כאשר הכירה את עידן הרמתי דרך חברם המשותף אביתר. בין רון לעידן פרחה אהבה ממבט ראשון, מהסוג העמוק והמיוחד. הם הפכו לזוג יונים בלתי נפרד, שאהב לבלות יחד, לחלום יחד ולתכנן יחד את העתיד. יחד רקמו תוכניות לנסוע להודו לאחר שחרורה של רון מהצבא, טיול גדול שיסמל את תחילתו של פרק חדש בחייהם המשותפים. הם דמיינו את השווקים ההומים, את הנופים עוצרי הנשימה ואת החוויות התרבותיות שיצברו יחד, יד ביד. רון, שאהבה לטרוף את החיים, ראתה בטיול הזה את הגשמת אחד מחלומותיה הגדולים – לחוות את העולם, לראות מקומות חדשים ולפתוח את הראש לאפשרויות בלתי מוגבלות.
בשנת 2023, עברה רון עם משפחתה לחדרה, שינוי סביבה שהביא עמו התחלות חדשות. למרות המעבר, תמיד הדגישה: "אני אוהבת המון את הבית שבנינו, אך תמיד אהיה כפר סבאית". היא החלה ללמוד במרץ לבחינה הפסיכומטרית, כשהיא שואפת להתקבל ללימודי מדעי המחשב ומתמטיקה – תחומים שמשלבים את חוכמתה, את יכולותיה האנליטיות ואת שאיפתה למצוינות. היא הייתה אמורה להשתחרר מצה"ל בינואר 2024, וכל חייה היו פרוסים לפניה, מלאי תוכניות, חלומות ושאיפות. היא דמיינה לעצמה קריירה משמעותית, חיי משפחה מאושרים עם עידן, והמשך של חיים מלאים באהבה, בצחוק ובריקוד. היא חסכה כסף בנחישות, מתוך רצון לבנות את עתידה הכלכלי בישראל, ולהבטיח לעצמה עצמאות וביטחון.
ואז הגיעה השבת הארורה, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. השעה הייתה שש וחצי בבוקר, והשמש החלה לעלות מעל אופק עוטף עזה, מבשרת יום יפה ורגיל. אך השקט הופר לפתע בקולות נפץ אדירים. ארגון הטרור חמאס פתח במתקפת פתע רצחנית על ישראל, מתקפה ששינתה את פני המדינה ואת גורלם של רבים לנצח. בחסות ירי מסיבי של אלפי טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ, חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית. הם פשטו על יישובי עוטף עזה, על הערים שדרות, אופקים ונתיבות, ועל בסיסי צה"ל. מסיבת הטבע "נובה", שהתקיימה ליד קיבוץ רעים ונירים, הפכה ברגע אחד מזירת שמחה לזירת טבח אכזרית. המחבלים רצחו כשמונה מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, וביצעו בהם פשעים כבדים, אלימות בלתי נתפסת. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב, כשהם מגנים על אזרחים בגופם. בבוקר זה, ביום אחד, החלה מלחמה.
באותו סוף שבוע, רון נסעה לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים. היא הייתה שם עם בן זוגה עידן וחבריהם, אביתר דוד וגיא דלל. הם רקדו ושמחו עם עוד כשלושת אלפים מבלים, נשמות חופשיות שרק רצו לחגוג את החיים, את האהבה ואת המוזיקה תחת כיפת השמיים. צלילי הטראנס מילאו את האוויר, האנרגיה הייתה גבוהה, והחיוך של רון האיר את הרחבה. איש לא דמיין את הזוועה הממשמשת ובאה. עם הישמע האזעקות הראשונות, שחתכו את המוזיקה והשמחה, החל הבלבול והבהלה. רון, עידן וחבריהם ניסו לצאת ברכבם ממתחם המסיבה, מנסים למצוא מקלט, להתרחק מהסכנה הלא ברורה. אך הם קיבלו הוראה לחזור על עקבותיהם ולהשתטח על הקרקע, בשל הימצאות מחבלים בכל מקום. השעה הייתה 8:45 בבוקר, כאשר רון הצליחה לדבר עם בני משפחתה. קולה היה לחוץ, מלא פחד, כשהיא לוחשת, "יורים עלינו". זו הייתה שיחתה האחרונה. מאז, נותק איתה הקשר. רון ועידן נרצחו על ידי המחבלים באכזריות בלתי נתפסת. אביתר וגיא, חבריהם, נחטפו לעזה, גורלם לא נודע. השמש, שכה אהבה רון, הפכה לפתע לאפלה.
סרן רון צרפתי, בת עשרים ושתיים בנופלה, נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. מותה הטרגי הותיר כאב עמוק ופעור במשפחתה, בין חבריה ומפקדיה בצבא, ובקהילה כולה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי בכפר סבא, העיר שכה אהבה וראתה בה את ביתה. שם, תחת שמיים קודרים, נפרדה משפחתה וחבריה ממנה בכאב שאין לו מרפא. הותירה אחריה הורים שבורי לב, לימור וארז, ואח ואחות, בר ורז, שאינם מצליחים לדמיין את חייהם בלעדיה. לאחר נפילתה, הועלתה רון מדרגת סגן לדרגת סרן, כהוקרה על שירותה, מסירותה וגבורתה. על מצבתה חקקו אוהביה את המשפט שהנחה את חייה, את המוטו שאותו קעקעו רבים מחבריה ומשפחתה על גופם לאות זיכרון: "הבא לאוהבך השכם לאוהבו".
הוריה, לימור וארז, כתבו לה מילים שקורעות את הלב: "רונצ'י, מלאך שלנו, הימים עוברים, הדקות נוקפות, והגעגוע והכאב רק מתגברים. לא מצליחים לנשום בלעדייך. החיים נראים ללא מצפן ללא נוכחותך בהם. ילדה שלנו, העצב עלייך הוא כמו תהום ללא תחתית. לא יכולים בלעדייך, מושלמת שלנו. החיוך, העיניים הבוהקות, שמחת החיים שלך – כל אלה חסרים לנו כמו חמצן. אוהבים אותך, חיים ונושמים אותך בכל שנייה ביום". כל מילה נטפה דמעות, כל אות ביטאה את החלל העצום שהותירה אחריה. דודתה, אלמוג, הוסיפה: "פונצ'י שלנו, שמש אהובה, כל יום בלעדייך מרגיש כמו נצח. בכל רגע מרגישים בחיסרון הצחוק שלך, החוכמה, היופי המטריף, המוזיקה, אהבת האדם ובעיקר – האנרגיה שנעלמה. ברגע אחד הכול נעצר, ולא נתפס שהילדה המדהימה לא תחזור. פיית מדבר שלנו, בעשרים ושתיים וחצי השנים שהיית לצידנו טרפת את העולם ולא נחת לרגע אחד – במטרה להגשים את כל החלומות שלך. מקווה שאת גאה בנו ושומרת עלינו שם למעלה. אוהבת אותך ומתגעגעת ברמה שמילים לא יכולות לתאר". המילים הללו ציירו תמונה חיה של רון – אישה מלאת חיים, בעלת אנרגיה בלתי נדלית, שרצה קדימה, מגשימה חלומות, ומשאירה אחריה שובל של אור.
חבריה של רון, כמו אופק, התקשו לעכל את האובדן. "איך בדיוק מסכמים שנים של חברות כזאת ללא תנאי? רון היא אחת לדור. משהו שלא פוגשים גם בחיים שלמים. הילדה הכי חייכנית וצבעונית שתפגשו. ערכים חזקים שמובילים אותה באש ובמים... לאחות שלי, לעוגן שלי בחיים האלה, my soulmate, אני אוהב אותך ואוהב אותך לנצח. את תמיד תהיי חלק ממני, בכל בחירה ובכל צעד שאעשה. אני מקווה שאת תסתכלי עלי מלמעלה ותהיי גאה. יום יבוא וניפגש שוב". בר, אחיה, תיאר את הגעגועים והכאב הבלתי פוסק: "הגעגוע מתגבר מיום ליום, הבכי לא נפסק. מה צריך לעשות כדי שתחזרי אליי?! איך ממשיכים את החיים הלאה בלעדייך?! חברים שלך, רז ואני, גם כן על בסיס יומיומי. אנחנו מבלים, יוצאים ביחד, צוחקים, בוכים, טוב לנו. אבל את עדיין חסרה. יצא לי השבוע לדבר עם אשרף (המפקד שלך), שאלתי אותו איך החיילים שלך, אמר שקשה להם. מאוד. ביקשתי ממנו להגיע אל היב"א בהזדמנות לשבת איתם, לדבר עלייך, שהם ישתפו אותי איזו מפקדת היית, לשמוע הכל!". מורתה לריקוד, טל סוואיד, הוסיפה נדבך נוסף לדמותה הבלתי נשכחת: "הילדה עם השיער הזהוב, העיניים הנוצצות וחיוך של מיליון דולר. כזו שאי אפשר לפספס כשהיא נכנסת לחדר. מהרגע שנכנסת לסטודיו התאהבתי בך... היית מגיעה לכל השיעורים של כל הגילאים, ונשארת גם הרבה אחרי בשביל ללמוד, לעזור ולהיות חלק והיית חלק ענק בסטודיו ובלב שלי, שותפה לעשייה. הצבת מטרות ולא היית מוותרת עליהן. הייתה בך תשוקה לריקוד ולדברים בכלל, שלא הכרתי באף אחד אחר... קראתי לך דורסל כי לא עצרת לרגע, להספיק ולעשות. ותמיד ברוח טובה, גם כשקצת כעסת זה היה עם גומה מבצבצת. רונוש, החיוך שלך יהיה לנצח בזיכרון שלי, הרוח שלך פה איתנו ותישאר לעד אוהבת אותך". כל העדויות הללו, מפי הקרובים לה ביותר, שרטטו את דיוקנה של אישה יוצאת דופן, מלאה בחיים, באהבה ובכישרון.
לזכרה ולהנצחתה של רון, פתחו בני משפחתה דף אינסטגרם מיוחד, remember_ronzarfati, שבו מועלים תמונות, הקדשות ופעולות להנצחתה. מדבקה עם המשפט המזוהה עימה, "הבא לאוהבך השכם לאוהבו", הופקה ומופצת, מזכירה לכל מי שרואה אותה את רון ואת המסר שלה. בבסיס הטירונים "חוות השומר" נקרא צוות על שמה, ורחפן המשמש את כיתת הכוננות של היישוב גבעת עדה הוקדש לזכרה. במסגרת המיזם "רצים לזכרם", השתתפו בני משפחה, חברים ומכרים במרוץ לזכרה, כשהם רצים, נושמים וחיים את זכרה בכל צעד וצעד. חברת ילדות של רון, נויה דודסקו, כתבה והלחינה את השיר המרגש "פיית מדבר" לזכרה, שיר המופיע בכל פלטפורמות המוזיקה ומעביר את רוחה של רון, את אהבתה למדבר ואת האור שפיזרה. "לילה טוב ילדה יפה / רק רצית לשמוח / רק רצית לפרוח / היית צריכה לברוח / להשתחרר להירגע / להתמסר לרוח / את במקום בטוח / באדמה / מי חשב שאת תלכי / שזה יהיה חיבוק אחרון / עזבת כל כך מהר / לא הספקתי / לומר לך שלום / עכשיו את שמש / תזרחי לי / תלווי אותי בכל יום / להתראות / טוב שבאת / תבקרי אותי בחלום / בכל מקום פיזרת חיוך / כמו שאת יודעת / כמו שאת שומעת / אני מתגעגעת / מלאכית / הלכת לרקוד עם אלוהים / כי הוא רצה אותך קרוב / וגם אנחנו פה כל כך רוצים... פיית מדבר / היי שקטה / את יכולה לנוח / תלכי בגב מתוח / את גיבורה". רון צרפתי, "פיית המדבר", "השמש" של חבריה ו"הילדה המושלמת" של הוריה, נקטפה בטרם עת, אך סיפור חייה, גבורתה, אהבתה הבלתי מתפשרת לאדם ולחיים, נצרבו בלבבות רבים. זכרה יהיה נצח, ורוחה תמשיך להאיר וללוות את כל מי שהכיר ואהב אותה, כסמל לתקומה ולגאווה ישראלית שאינה יודעת סוף.
רגעים מהחיים
כל התמונות · 705
סרטונים וקישורים
בתקשורת
הסכתים
- אני נשאר || המסע של בר צרפתי
קול של תקווה / ענבל צרפתי כהן (בולי) ·
- מלך בלייצר חיים - פרק 22 | אבי הרוש מארח את ארז צרפתי
גלי צה״ל
אתרי הנצחה
- יזכור - סרן רון צרפתי
משרד הביטחון — יזכור
- סרן רון צרפתי ז״ל
עיריית כפר סבא — גלעד
- סרן רון צרפתי
Women Warriors / פורום דבורה
מיזמי הנצחה
בר כתב את הספר אני נשאר לזכר אחותו במשך שנה וארבעה חודשים; הכתבה מ־2026 מדווחת גם על שיר נוסף שפרסם לזכרה.
ביזכור מתועדים צוות בחוות השומר שנקרא על שמה, רחפן של כיתת הכוננות בגבעת עדה שהוקדש לזכרה וריצה במסגרת ״רצים לזכרם״. חברת ילדותה נויה דודסקו כתבה והלחינה לזכרה את ״פיית מדבר״.
סיפורים שסיפרו עליהם
בר מתאר כיצד רון דאגה לחייליה והייתה מכינה להם אוכל כשפספסו ארוחת ערב בשישי. הוא מספר על מנהיגה שגרמה לאנשים להרגיש שייכים ועל אחות שאהבה לרקוד ולטייל במדבר.
רון ואביה נסעו במשך חמש שנים רצופות למופע הרוק של אביב גפן, ששר בהלווייתה את ״מלאך״. כחלק מתפקידה כינתה את פקודיה ״הילדים שלי״ והקפידה על קשר קרוב עמם.
חיים ושירות
שירות
- דרגה
- סרן
- יחידה
- מערך הבקרה האווירית
- הוקרה
- קודם בדרגה לאחר מותו
משפחה
- אב
- ארז
- אם
- לימור
קבורה
תצלומים ממקום המנוחה
כל התמונות · 1
דברי זיכרון ותנחומים
שמעתי עליך מחברך והתרגשתי כלכך- זכיתם ביקר מכל. מתער כלכך מה שקרה, ןאת חסרה. יהי זכרך ברוך
יהי זכרך ברוך
יהי זכרך ברוך
היום (10.6) מציינים לך יומולדת. 24 זה 22 החדש. מזל טוב מלאכית שלנו. שלחי כוחות לאמא לימור, לאחים בר ורז, לסבתא זהבה, לדודים אלמוג ומוטי ותחבקי את כל אוהבייך.
אוהבת ומתגעגעת, אריאל וינטר, בת משפחה שלך.
תושבות ותושבים יקרים, בצער רב ובכאב גדול אנו מודיעים על מותה של סגן רון צרפתי ז"ל. רון, בת 22, קצינת אבטחה במערך הבקרה האווירית, בוגרת בית הספר רמז ותיכון הרצוג, גדלה והתחנכה בעיר, ועברה להתגורר רק לאחרונה בחדרה עם משפחתה. רון הייתה תלמידה מצטיינת ומובילה חברתית, ונפלה במהלך שירותה הצבאי. הלווייתה תתקיים היום, רביעי 11/10, בשעה 16:30, בבית העלמין הצבאי בכפר סבא. במהלך הלוויה יישמעו מטחי כבוד לזכרה. בשם כל תושבי כפר סבא אנו משתתפים בצער המשפחה, ושולחים להם תנחומים. רפי סער ראש העיר
רון המדהימה
לא הכרתי אותך ואני כבר אוהבת אותך
נוחי על משכבך בשלום תמשיכי להיות כמו שאת מלאכית פייה ותמסרי דש חם לאחיינית שלי הילה אם במקרה פגשת אותה שם למעלה
נגעת בליבי
הבא לאוהבך השכם לאוהבו.
לעד ננצור את זכרך.
תהיה נפשה צרורה בצרור החיים את ה׳ אלוהיה
יהי זכרה ברוך
עכשיו ראיתי את סיפור חייך ואני מתרגש לכתוב לך כמה שאנחנו שונים בעולם הזה אני בא מהמגזר החרדי ולי יש מנהג קבוע לפקוד חללים ונפגעי פעולות איבה בכל הזדמנות לבוא ולהתפלצ על הנשמות שלכם זה המעט ולספר לילדים שלי מי אתם כדי שיזכרו אותכם לעד ושיבינו כמה לאבא שלהם היה חשוב לבוא אליכם ולהתפלל חלקה חלקה עיר עיר שורה שורה כי אנחנו שונים רק פה בעולם העליון אנחנו נשמה אחת הדעות לא מעניינות אותי רק הנשמה שלכם
שולח לכם הרבה אהבה , משפחה יקרה , שלא תדעו עוד צער
הדמעות חונקות את הגרון כשרואים את הכתבה את המשפחה והחיוך התמים של ילדה מדהימה
הבא לאוהבך השכם לאוהבו
לא אשכח את החיוך שלך לעולם
כמה את חסרה בלתי נתפס
למלאך הטהור רון,
רוחך ונשמתך תמיד בליבנו לעד.
ת.נ.צ.ב.ה
רונצוק ילדת שמש.
אין לתאר את התחושה ההזויה של להדליק נר לזיכרך.. תמיד אזכור אותך. חייכנית, מוכשרת מלאת חיים... ימי הולדת צמודים עם ליטל. תמיד תמיד בליבי רונצוק. הי"ד
רון צרפתי הייתה קצינה בבסיס שלי הייתה אישה מדהימה שדאגה להפיץ סביבה רק אור וטוב הייתה אדם מיוחד ותמיד תישאר כזו
קרן שמש שאת מקווה שאת נחה עכשיו
מצדיעים לך רון. יהי זכרך ברוך.
האור שהיית מביאה לכל מקום שהגעת עליו לא ישתווה לאלפי שמשות, זכית להכיר אותך בתקופה הכי רעה שלי שבזכותך נהייתה טובה יותר, משהו ממני הלך איתך ביחד ואת לתמיד תהיי בליבי.
אוהב ומתגעגע
זוכרים אותך ואת האור שלך רונצ׳ו
רון זכיתי להכיר אותך בחטיבה ובתיכון, תמיד אזכור אותך כפיית מדבר
רון תלמידתי האהובה. את בלבי לנצח
בלתי נתפס שפרח כזה עזב את העולם הזה
יפה וחכמה מלאת חיים
יהי זכרך ברוך
קציצה מתגעגע אלייך ולחברה הטובה שאת
מתגעגעת אלייך, והולכת לפי דרכך.
רונצו אני מתגעגע אלייך את חסרה לכולם
זוכרים רון כל השנה והיום במיוחד, את החיוך המקסים, שמחת החיים ואהבת האדם
יהי זכרה ברוך
רון שלי מכתב 2
אני זוכר את הרגע הזה שהבנתי שאני באמת אוהב אותך.
יצאנו לקמפינג בים עם החברים.
ישנתי לצידך והיה קר. הסתכלתי עלייך וכיסיתי אותך עם השקש שלי. היית כל כך יפה ושלווה ואני בוהה בך ומתפעל מכל רגע. לא אכפת לי אם קר לי רק שלך יהיה טוב. שבוע וקצת אחרי זה ישבנו מתחת לבית שלך ואת נישקת אותי כי לך אין מעצורים. את תרצי משהו ותשיגי אותו. את לא כמו כולם. הרגע הזה שינה ועיצב את כל חיי וילווה אותי לנצח. היה זה הרגע שבו נכנסת לחיי באמת. הזוגיות הכי טובה, פתוחה, וכנה ממש חברים הכי טובים שיודעים לצחוק, לדבר, לכעוס ולאהוב תמיד.
הכל עשינו ביחד, כל הזמן ביחד בלי הפסקה את גילית לי עולמות שלא הכרתי והכרת לי צדדים חדשים בי שלא ידעתי עליהם מעולם. עיצבת ושינית אותי.
למרות הפרידה הקשה היופי שהיה בך הוא שאי אפשר להפסיק לאהוב אותך, אף לא לרגע. אני לא זוכר יום בחיי שלא עברת לי בראש ועם הזמן פשוט הבנתי שזאת את. חיה מאפס למאה ורוצה לטעום ולחוות את הכל. מונעת מרגש אינסופי ועפה עם החיים לאן שהם סוחפים אותך.
אני שמח שיצא לנו לדבר על הכל ולתקן הכל. כשחזרנו לקשר והיינו נפגשים נזכרתי שלא משנה מה יהיה אני עדיין אוהב אותך. את האהבה של חיי את חלק ממני ואני מי שאני בזכותך. דיברנו צחקנו ואהבנו. לא אשכח את זה לעולם. למרות כל השיחות יש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה לאמר לך ולשמוע ממך. מי האמין שאפשר לקחת חיים של מישהי שכל כך חיה אותם.
את היית יפה וטהורה מחוייכת, מכילה וקשובה לכל בעייה. את הכרת אותי יותר טוב מכולם וברגעים הכי קשים בחיי היית זאת את שפניתי אלייה כדי שתעזור לי כי רק את ידעת איך. למי אפנה עכשיו רון? את מי אוהב? רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.
רון ילדונת. היום אני לבד חיי את חיי עם לב שבור שלא יתאחה לעולם. מסתכל על התקופה איתך ועל תמונות שלך ונאחז בזכרונות מדהימים שלנו ביחד. לפעמים בוכה ולפעמים עוצר את עצמי מלהתפרק כי אני יודע שאם היית פה היית מעיפה לי סטירה יורדת עליי ואומרת לי להמשיך להסתכל קדימה. זה קשה רון והלוואי והיית פה כדי לעזור לי. רק את יכולה. אני מקווה שאת שם למעלה שמחה ויודעת שאני חושב עליך בכל שנייה. מתקשה להירדם ממחשבות ולעתים מעלה חיוך מעוד אחד מרבי הזכרונות איתך.
״את עכשיו ישנה כמו פיה עצובה שגנבו לה את כל הקסמים ואני מרוחק מנותק משותק והלב מתפוצץ לרסיסים, תני לי סיבה לחבק אותך. בכל יום שעובר זה רק יותר מתבהר כמה שאת חסרה״.
אני אמשיך לחיות את חיי ולקחת אותך איתי לכל מקום שאליו אגיע. לחיות עם הכאב ולחבק אותו חזק.
אני אוהב אותך ילדונת תמיד אהבתי ולנצח אוהב. אני מתגעגע אלייך בכל ליבי.
שלך לנצח איתי
מכתב לרון 3
את האמת שכבר אין לי הרבה מילים לאמר.
הכל מבולבל לי. אני מסתכל על תמונות שלך כל יום, את הולכת איתי לכל מקום ונמצאת לי בראש כל שנייה. אני מסתכל על החיוך המקסים הזה שלך ופשוט בא לי להרים את הטלפון להתקשר לדבר איתך שעות על הכל כי השיחות שלי איתך הן תמיד הכי עמוקות ואמיתיות. רק את יודעת באמת מי אני בעולם הזה ולא אף אחד אחר. אני רוצה לחבק אותך לעטוף אותך ולא לשחרר, פשוט לחבק ולהנות מהצחוק שלך. אני מסתכל עלייך ועולה בי געגוע. זה מתחיל מעצב עמוק מאוד, אובדן וחוסר תקווה כי את לא פה ועובר ברגע למין נימה של שלווה מסויימת כי איך רון איך אפשר שלא להסתכל עלייך ולהתחיל לחייך פשוט?! העיינים האלה שמספרות הכל ושואבות אותך אליהן. זה החיוך והגומה בלחי, הגישה שלך והאנרגיות שאפשר להרגיש מקילומטרים.
אני רוצה את זה שוב רון.
אני מנסה אני באמת מנסה לעבור את זה ולנסות להסתכל קדימה. אני לא מצליח. איך אפשר להתגבר עלייך? כל החיים את מלווה אותי לכל מקום. רגשות מעורבים ואהבה טהורה, עמוקה ואמיתית שמשתלטת על הכל. תמיד אהבתי ולנצח אוהב.
אין נשים כמוך. רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.
את בטח שמחה שאני חושב עלייך ככה. אני יודע שאני הייתי שמח. אהבת חיי, ששבתה את ליבי מאז שאני באמת מכיר את עצמי, הבן אדם הכי משמעותי בחיי חושבת עליי.
אני לעולם לא אפסיק לחשוב רון. לכל מקום, לכל חוויה, לעצב ושמחה אני לוקח אותך איתי.
אני מתגעגע אלייך רון ומקווה שגם את מסתכלת עליי שם מלמעלה.
לילה טוב ילדה יפה
רק רצית לשמוח
רק רצית לפרוח
היית צריכה לברוח
להשתחרר להרגע
להתמסר לרוח
את במקום בטוח
באדמה
ומי ידע שתלכי
שזה היה חיבוק אחרון
עזבת כלכך מהר
לא הספקתי לומר שלום
עכשיו את שמש תזרחי לי
תלווי אותי בכל יום
להתראות טוב שבאת
תבקרי אותי
בחלום
בכל מקום פיזרת חיוך
כמו שאת יודעת
איך שאת שומעת
אני מתגעגעת
מלאכית הלכה לרקוד
עם אלוהים
כי הוא רצה אותה קרוב
גם אנחנו פה כלכך רוצים
ומי ידע שתלכי
שזה היה חיבוק אחרון
עזבת כלכך מהר
לא הספקתי לומר שלום
עכשיו את שמש תזרחי לי
תלווי אותי בכל יום
להתראות טוב שבאת
תבקרי אותי
בחלום
פיית מדבר היי שקטה
את יכולה לנוח
תלכי בגב מתוח
את גיבורה
לפני 22 שנים קיבלנו מתנה. מתנה יפייפיה, מתנה שהביאה איתה המון אושר ושמחה.
למתנה הזאת קוראים רון.
אף אחד לא סיפר לנו שהמתנה תיהיה זמנית, זמנית מדי!
מישהו שם למעלה לא שמע שמתנות מוצלחות לא מחזירים.
רונצ' אהובה שלי, יפה שלי, נכדה מדהימה שלי.
מזה כחודש הטלפון שלי נדם משיחות הטורבו איתך.
הטלפון נדם מקולך, מהשמחה שהבאת בכל שיחה, ומהסיפורים הרבים שהיו לך.
היי סבתא אהובה שלי - כך היית פותחת את השיחה.
איך את מרגישה? הכל בסדר איתך? מה עשית השבוע?
אחרי שקיבלת את כל התשובות, התחלת להפגיז את מה שקורה בבסיס, מה שקורה באישי, ואיך עבר עלייך השבוע. כמובן שלא החסרת אף פרט גם אם לפעמים יכולת לחסוך באינפורמציה.
לא פעם הייתי קוטעת אותך ואומרת לך - It's too much information, ואת היית עונה - סבתא את יכולה להכיל, אני רוצה לשתף אותך שתדעי הכל.
את הסבתא הכי גזעית וצעירה ברוחך.
אני כמובן הייתי מקשיבה בקשב רב.
ידעת תמיד לפנות אליי לקבל עצה, לשמוע את דעתי ובהרבה תחומים לא הייתי חוסכת ממך ביקורת שלא תמיד הייתה לרוחך. עם זאת דאגת לומר לי שכייף לך לשמוע את האמת גם אם לא תמיד הסכמת איתי. זה גרם לך למחשבה נוספת.
שהיית קצת מדוכדכת היו לנו שיחות ארוכות שבסופם היית אומרת לי: את תמיד מרימה לי ונותנת לי כוחות להמשיך ולשנות.
רונצו'ק, הגעגוע למגע שלך, למראה ולקול אינם מרפים ולו לדקה אחת, והכאב קורע את הנשמה בעוצמה שלא הכרתי בעבר.
אני לומדת ללכת כמו תינוק בדרך החדשה שסללת עבורי.
דרך מלאה במוקשים, מלאה במהמורות ואתגרים חדשים.
אני באמת מנסה בכל כוחי לצעוד ישר בדרך המפותלת וזה קשה, קשה מאוד!
את חסרה לי בכל רגע ביום ובליל.
הרצון לחבק אותך ולהרגיש אותך נושק לשמיים בזעקה עצומה.
מאות אנשים שניכרו בדרכך וזכו להכיר אותך, להרוויח את החיבוק העוטף שלך לא מפסיקים לכתוב עלייך ומתארים את רון שלנו שהשאירה חותם על כל אחד ואחת.
את רון פיית המדבר עם היופי האין סופי הפנימי והחיצוני, עם החיוך שמרוח על פנייך.
הכל כבר נאמר ונכתב עלייך, גם במילים וגם בשירים ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
אהובה שלי תשמרי לי מקום צמוד אלייך שנוכל להשלים את כל מה שהחסרנו, שתוכלי לספר לי הכל ואני מבטיחה לא לומר יותר It's too much information, אבלע ואעוט על כל מילה וכל סיפור.
נוחי בשלום על משכבך ותמשיכי את שהתחלת כאן למטה, כמו שרק את יודעת, כי כל מטרה שהצבת בחייך היה בינגו.
אוהבת אותך ואוהב אותך עד נשימתי האחרונה.
בדקה אחת שפויה
הצלחתי לראות
מלאכים בשמי הארץ הזו
אלוהים לא מוותר עלייך
אז מה בינתיים?
דמעות של תחינה
קרוב לאדמה ,רחוק מהשמיים.
רון שלנו תחזרי הבייתה
אתמול הבחורה הכי חיה שהכרתי בעולם נטמנה באדמה .
הר של זרים ופרחים היה על מקום קבורתה ,זה נראה כל כך פורח וססגוני מבחוץ
ממש כמו שהייתה נשמתה הטהורה
יפה וססגונית
ישבתי לידה בוכה ,ממאנת להיפרד
אמרתי תהילים לנשמתה
כואבת ,כי הבדידות בלעדייה קשה
אבל,מתנחמת
רון בת לימור וארז נמצאת במקום טוב
מלאכית עם עיניים ירוקות ,חיוך כובש
ומי שצריך מקבל שם גם חיבוק עוטף.
ואלו המילים שהקראתי לה אתמול בדמעות
סמוך להר הפרחים
כ"ב תשרי חג שמחת תורה
שבת, רון בנובא
רון ילדה של חופש
ילדה של אהבה ונתינה
הייתה בך כל כך הרבה אהבה
היה לך עוד הרבה מה לתת ליקום
ובשבת אחת הרע השתלט
והפסיק את הריקוד שלך
את חוללת בחיים בחן המיוחד לך
בשנה האחרונה קיבלתי שותפות בחיים שלך
ומעולם לא חשבתי שאת המתנה הזו ייקחו ממני כל כך מהר
בדרך הטבע לא מובן מה הקשר בינינו
אבל,אני ואת ידענו
הרגשנו מה זה קשר בין נשמות
דיבורים עמוקים על מעברים בנפש
אהבה אמיתית ,כנות ואפס שיפוטיות.
כשחשבתי שאני נותנת קיבלתי כפל.
רון,השארת אחרייך חוסר גדול
שאף אחת לא תוכל למלא
יום רביעי הגעת לחגוג איתנו מסיבת יום הולדת לאדל
לא שיערנו שזו מסיבת פרידה
חיבקת את תהילה שלוש פעמים ונתת לה
עצות למשברים של עכשיו
והבטחת שאחרי הפסיכומטרי עוד ניפגש
ליוויתי אותך לרכב ועמדנו עוד לדבר
לא יכולנו להתנתק
כבר היית חייבת להגיע לשיעור
התחבקנו חזק אמרתי לך תשמרי על עצמך
וליוותי אותך בעיניים אוהבות לדרכך.
איך אפשר להבין שזו הייתה פרידה נצחית
ממך רון ,שהיית סמל של חיים
אף אחד לא הכין אותנו בחיים ללב שבור
כזה ששורף לנו את כל הגוף
אני יודעת שאת נמצאת במקום הרבה יותר טוב
מאיתנו .
נשמה טהורה
מה שנשאר לי עכשיו זה להתפלל חזק יותר לתחיית המתים כדי להיפגש איתך שוב כמה שיותר מהר.
בחייך נתת,חיבקת ,עטפת ואהבת
והיום אנחנו פה שבורים בלעדייך,
אבודים ,כואבים.
רון ,השארת לנו דרך של אמת ואהבה להמשיך מהמקום שבו את הפסקת
להמשיך להכיל אחרים ,גם את השונים
להפיץ אהבה ולחייך
לעטוף בחיבוקים את הנזקקים
ולהיות אחד בשביל השני
רון אהובה ,
חלק מהלב שלנו נשאר אצלך
מבטיחה לך בכל שמחת תורה
יהיה גם נר נשמה של יום אחד שיבער לעילוי נשמתך
רון בת לימור וארז
את היית התורה בעצמך .
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים
שבת בראשית
פרשת השבוע שנקרא השבת
מתארת את בריאת העולם
שמיים ,ארץ ים אור חושך
בעלי חיים ואדם ראשון .
יום שישי שעבר התארגנו
לשבת שמחת תורה
כשיהודים רקדו עם התורה
מחבלים טווחו ביהודים
כשחלקנו שמחו
אחרים שכבו בפחד אימה
והתחננו לעזרה
רצו להמשיך את החיים ,
חלקם ניצלו
חלקם כבר לא איתנו .
שוב יום שישי
ואני צריכה להתארגן לשבת
ולא רוצה
לא רוצה
כי זה אומר שעבר שבוע מהתופת
שבוע בלי האהובים של כולנו
שבוע של מראות זוועה
של פחד ומתח
של אובדן וכאב
ודמעות
דמעות
ופרידות
פרידות
עם שלם בוכה דמעות של דם
רצחו אותנו בגוף ובנפש
טבחו את ילדינו ,חברינו משפחתנו
והעולם נדם .
והשורדים שואלים למה זה קרה לנשמות הללו?
אם רק הייתי במקומם?
אם רק הייתי מגיע עוזר?
אם הייתי יכולה לתת עיצה
לשלוח עזרה ?
הבוקר חלמתי להחזיר את הגלגל אחורה בזמן
ולהזמין את רון אליי לשבת
אולי היא לא הייתה במסיבה .
מתפכחת
מבינה
שיש הנהגה לעולם
ואני הפשוטה לא מבינה כלום.
ושואלת אותך רון ,נשמה טהורה אולי תוכלי לרמוז לי
למה בכלל ניפגשנו?
מה הייעוד שלי להמשיך את האור שלך ?
איך אני יכולה להמשיך אותך ?
כי את היית נשמה של חופש
של צבעים ססגוניים
את היית החיים .
בלכתך השארת דרך
דרך של לחימה על האמת
דרך של אומץ לשנות
דרך של תבונה לקבל את השונה .
שבת שלום למשפחה שלך
אבא ארז ,אמא לימור
אח שלך בר אחותך רז
שבת שלום לך רון .
והארץ תוהו ובוהו
חושך על פני תהום
הטוב והרע מתערבבים
ואנחנו חסרי אונים.
כולנו חווינו את הפחד והכאב הבלתי נסבלים בימים האחרונים
איך מתמודדים עם כל הכאוס הזה?
איך עוברים דרך הפחד הזה ,
איך מתמודדים עם כל הכאב הזה?
אפשר בכלל להתחיל לעשות סדר בכל הבלאגן הזה?
איך מפסיקים את הדמעות ?
איך מבינים את מה שלא נתפס בשכל?
רגשות של כעס ,תיסכול ,אהבה ,חוסר אונים ,חיוך שעולה לפעמים
בדידות גדולה בתוך הנשמה
בור שחור שמנסה לשאוב
ולהרוס את מעט הטוב שעוד נשאר.
חושך גדול על עם שלם
ובתוכה משפחה אחת יפה
משפחת צרפתי האהובה .
הדבר היחידי שאפשר להבין כשיש חושך כל כך גדול
זה מאיפה מאיר האור
רז מצאה אותו בכוכב מאיר במיוחד שמלווה אותם
בחדרה מעל ביתם
והעיניים של כולנו בימי השבעה
מתנשאות אלייך רון ,פייה יפה
שממשיכה להאיר את אורה
שלנצח את השביל למשפחה
את מאירה .
אמא ואבא מתגעגעים
מסתכלים סביב ומרגישים
בכל אחת ואחד שלנחם מגיעים
הם מוצאים את האור המיוחד
שהשארת
כמו פייה עם שרביט של קסמים
נגעת בלב של כולם
והשארת חותם.
כל הכללים שקבענו לעצמנו בחיים
עכשיו הם משתנים
אין כאן אנשים שונים
כולנו מאירים
אם רק נמשיך להיות כמוך
עם עיניים טובות
מאירות
אם רק נצליח להמשיך את החיבוק שעוטף ,
מגונן .
אם רק נצליח להיות אמיצים
ולשנות את מה שאנו יכולים.......
יכול להיות שאנחנו צריכים לבחון את הדרך שלנו מחדש?
אחרי שבעה
חוזרים אל מול אדמה
המציאות טופחת על פניהם
של אבא ארז אמא לימור רז ובר
סבתא זהבה ,אלמוג, מוטי
משפחה
חברים
חברות
מעגל כל כך גדול .
ואין שיר שינחם
ואין מנגינה שלעד תתנגן
אבל ,הריקוד של הלב
בכל זמן, גם בכאב ,גם במשבר
גם בחיוך ,גם בשמחה
הוא ימשיך .
יכול להיות שבדרך שהלכנו
יש שביל שבו לא הבחנו?
ואז אני מביטה לשמיים
ורואה את החיוך היפה שלך
מבעד לעננים הלבנים
מרגישה את השמש עוטפת
מחממת
שומעת לחישה
תדעו כולם שאני כל כך אוהבת
בראשית ,נח,לך לך .
שלוש פרשיות מאז שבת שמחת תורה ,שבת שלא נשכח ,שבת שלעד בנשמתנו חקוקה .
והמדינה במלחמה,
ועדיין לא נמצא מרגוע לנפשנו
מלחמת הלב שרוצה לחזור ליציבות
ובפנימיות הלב המבקש לבנות דרגת אמונה חזקה.
אני לא יודעת מה איתכם
אבל,לי זה מרגיש שהשם לקח את כל הנשמות הטובות והיפות ,
למה אותם?
אולי ,כי הם יכולים למעלה לפעול ולהשפיע טוב עלינו ?.
והימים עוברים ,סופרים יום אחר יום
חיים עם משברי אמון עמוקים מול כל מה שהאמנו בו,מול כל מי שסמכנו עליו.
מחבלים פרצו לבתים ,למרחב המוגן שלנו
וכשהייתה אפשרות לזעוק ולבקש עזרה ,לא נענו ,נשארו לבד במערכה .
מול כוחות הרשע כשאין בידם איך להגן על הגוף והנשמה .
סמכנו על גדרות ,חיילים ושרים
האמנו באלוקים
ונשארנו עזובים,בודדים,בוכים
כואבים
וזה דורש מאיתנו
לך לך ....
זה דורש מאיתנו להכיר את עצמנו מחדש .
משברים מביאים למערבולת של רגשות שמטלטלים.
ואנחנו מחפשים קרקע חדשה בתוך כל חוסר הוודאות שמנסה לשאוב אותנו מטה ,מטה .
אמונה נקראת קרקע,אמונה מביאה יציבות.
והבחירה מה נעשה עם המציאות הזו?
"לך לך מארצך ,ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך....."
חיפוש אחרי אנרגיית החיים
יציאה מאזור הנוחות
לעבד את הכאב ולבחור בחיים .
הנשמה שלנו מחפשת בהירות
בזמן של חוסר אמון וחוסר ביטחון
עכשיו אנו מבינים שאת החיים שחיינו עד עכשיו לא הכרנו.
במשברים הגדולים מתגלים סודות גדולים
משהו בתוכי שצעק כבר זמן רב ולא איפשרתי לו לצאת כי פחדתי לשנות
פורץ
ומעמיד אותי במקום של השינוי
השינוי הזה שבו תלויה השמחה ,האהבה ,האמונה.
ונכנס האומץ לשנות .
לבחור בלך לך .
נשמה שמעי משהו חדש,
תאהבי בלי לרצות לשנות אף אחד
ואני קולטת שאנחנו שונים ואני אוהבת אתכם .
אברהם אבינו מחפש את שורש החיים שלו
ואנו היום מבקשים ללכת איתו
לעלות עוד מדרגה
ולגדול.
מקדישה את הלך לך שלי לכל ההרוגים
לשובם של החטופים,לרפואת הפצועים ,לשמירה על החיילים.
פרשת תולדות
ואלה תולדות יצחק ...
חלק מהפרשה מסופר על לכתו של יצחק.
כשבא צדיק לעולם כל העולם שמחים והוא בוכה.וכאשר נפטר צדיק מן העולם כל העולם בוכים והוא צוחק.
ולמה הדבר כך?
מכיון שכשצדיק בא לעולם הוא בוכה שהוא נכנס לרשותו של היצר הרע ויצתרך לערוך איתו מלחמה קשה וכאשר מת צדיק הוא שמח בפטירתו ,כי הוא הולך לקבל שכרו על מלחמתו ביצר הרע ונצחונו שניצח אותו.
אבל,העולם בוכים על שאבד צדיק מן הארץ .
ואין עוד מי שיעמוד לצידם על כל הרעות שמתרחשות בעולם.
כי הצדיק היה מורה להם את הדרך ומורה להם.את המעשה שינהגו.
ובזמן שהצדיק חי הייתה טובה לעולם ובזכותו היה שפע.
עוד פרשה מאז שבת השחורה
ואני אט אט מגלה עוד סודות
על רון הנשמה .
רון המנצחת !
כמו בפרשה שיצחק הצדיק מסתלק
כך ההרגשה בלכתה של רון המלכה
כמה שמחה היא הביאה בלידתה
כמה כאב ושכול היא השאירה בלכתה
כמה אנשים הוארו מאורה
וכמה נשמות נשארו בחשיכה
ואין מי שימלא את מקומה .
ואנחנו עדיין בסצנה הזו
והנפשות מתחילות לנסות לחזור לחיות ,
אנחנו מנסים להבין את הסיטואציה
ולהתחיל לפסוע
צעד ,צעד.
לא עוזבים את הכאב,
את הכאב הזה אנחנו לוקחים איתנו
ובכל צעד שעושים ,
תוהים,
איך אנחנו מצליחים לחזור להיות מי שהיינו
לפני השביעי באוקטובר
לחיים של שמחה ,אהבה ואמונה ?
פרשת תולדות
פרשת ההולדה
בבריאה הפשוטה שלנו ,דבר מוליד דבר
בעומק הפנימי ,בהתבוננות פנימית
אני שואלת מה הכאב הוליד בתוכי?
איך אצליח לגלות את סוד כאבי הגדילה ?
ומאיפה אשאב את הכוחות לגדול מתוך הכאב הבלתי נסבל הזה ?
אמונה ,אהבה,כנות ,אמת
אמונה בעצמי ובכוח רוחני גדול ואוהב.
אהבה למי שאני ולכל נשמה שאפגוש בדרכי .
כנות עם עצמי,לא לפחד לגלות את פגמי האופי שלי ולנסות לתקן.
אמת מולי,מול עולמי ,מול הבחירות בחיי
מול אנשי העולם
זו הירושה של רון.
יעקב אבינו עבר כל כך הרבה בימי חייו
אבל,הוא ידע לגעת בדברים עם אמונה .
בדרך שלה רון חייתה אמונה
רון לבשה את הנשמה שלה
ריחה היה ריח גן עדן
ואת הניחוח המיוחד הזה
הריחו אנשים שהיו בקרבתה .
את וודאי במקום הראוי
במקום טוב בגן עדן .
שבת שלום רונצ'וק
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי
פרשת ויצא -תקשורת
48 יום למלחמה
עוד שבוע,עוד פרשה
השבוע שני נושאים לכדו את תשומת ליבי
1. תקשורת
2. עליות וירידות
רובינו מכירים את סיפור הפרשה
יעקב מגיע לחרן לאחר שברח מאחיו עשיו.
ואני רואה בעיניי רוחי את המדבר ,את יעקב מגיע סמוך לבאר המיים ורואה את רחל .
ואני מרגישה את אהבתו הגדולה,את החיבור בנשמה ויעקב מבקש לשאת את רחל לאישה.
ובדימיוני עולה רון פייה מהמדבר
כל כך מתאימה לאווירה ,
והפייה הזו
רון,
מזכירה לי שלמרות שהייתה צעירה בשנים
הייתה חכמה ,נבונה ואחראית
בבגרות ידעה שלרוב הפיתרון הוא תקשורת .
ותיכף אחבר אותה לפרשה .
לאחר שבע שנות עבודה אצל לבן ,ביום החופה יעקב מוצא עצמו נשוי ללאה .לאחר שבע שנים נוספות של עבודה הוא נישא לרחל.
מגיע היום בו יעקב מקבל צו אלוקי לעזוב את חרן.
יעקב אבינו לא מתחיל לארוז ולהודיע שעוזבים .
ראשית כל הוא ניגש לרחל ורבקה נשותיו
משתף אותן בציווי השם ומקשיב לתחושותיהן
שומע את רצונן וכשהן מסכימות ,יחד מתחילים לארוז לקראת המסע.
השיעור הגדול בחברות שלי ושל רון
היה שאפשר לדבר על הכל
תקשורת היא מקרבת
עם כנות היא מחברת .
ומסביב אני שומעת משפחה וחברים
שמשתפים על התקשורת הפילאית
שחיברה בין רון לאחרים,
בין דומים,בין שונים .
השיח והכבוד בין אחד לשני
יביא את האחדות
מותר להסכים לא להסכים
ועם זאת נלמד לכבד רגשות ודעות של אחרים.
אנשים שונים
ישנם פערים במחשבות ,ברצונות
השקפות עולם שונות
מורכבויות
ניגודים
חילוקי דעות
אחרי המלחמה נצתרך כולנו שוב להיפגש
ולמרות חילוקי הדעות ,השקפות עולם שונות,
ניגודים ופערים
איך נצליח להכיל את השונה ?
יעקב אבינו מראה לנו איך אפשר לחבר
תקשורת
רון ידעה ללמד את השיעור הזה
רון הייתה מבינה סיטואציה
לוקחת הכל בחשבון ופשוט באה ומדברת
מקרבת
מאחדת
ואוהבת
שתהא נשמתך צרורה בצרור החיים
והגעגועים לא מפסיקים .
פרשת ויצא -עליות וירידות
יעקב עוצר ללינת לילה במקום שהוא אינו מכיר,
בחלומו הוא רואה סולם שמוצב על הארץ
וראשו בשמיים ומלאכים עולים ויורדים בו.
לרגע אני מתארת בעיניי רוחי את רון המלאכית
שמעצם היותה הייתה כה מפעימה
ולצידה עוד מאות מלאכים ומלאכיות
עם כנפיים לבנות
כולם יפים ,מחייכים
ואני חוזרת להווה
במסע חיינו הדרכים רצופות עליות וירידות
ירידות בהן הייתה עלטה בנשמה
תחתית הירידה בה היינו בפחד ואימה
הימים בהם היינו בכאוס וחוסר אונים
בלילות שלא ידענו איך מתמודדים ?
הירידות במסע החיים
שלא ראינו אלוהים .
וכמו בטבע הבריאה
יש חושך ויש אור
ישנם סופות שמטביעות
ואחריהן תובנות משמעותיות
ואני חושבת יחד עם רון ושואלת
איך מטביעה ניצלים,
איך מסבל וצער יוצאים?
איך לחיים מכניסים מתיקות ,
אפילו כשההרגשה היא מרירות?
איך הופכים כל ירידה לעלייה גדולה
ואולי החוכמה איך לעלות שלב שלב .
רון הייתה חדורת מטרה
ראתה בראש הסולם את דמותה
כל כך מאירה ,דבוקה
והתמונה הזו נותנת לי כוח
להמשיך לעבוד בהתמדה
הטיפוס,בעלייה .
רון והמלאכים
לימדו אותי לא לפחד
לטפס באומץ ולהתאחד.
בחלום הסולם מקשר בין העולמות העליונים והתחתונים
חיבורים מופלאים בין שמיים לארץ
בין המלאכים שעדיין רוקדים
לבינינו האנשים הרגילים.
הסולם
מלמד אותנו לעלות שלב ,שלב
להתמקד ,לא לקפוץ ממטרה למטרה
להצליח לכבוש אותה
ושוב לעלות עוד מדרגה .
אני נזכרת איך בירידה
כשרון לא הייתה במיטבה
היא בחרה
לא לצאת למלחמה
אלא להימנע .
ולהשאר באמונה פשוטה
ובאהבה
מלחמתה היחידה הייתה לשמור על הלב .
שבת שלום מלאכית אמיתית
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי
פרשת וישלח
הפרשה השמינית בספר בראשית
עוד יום שישי ,
וזה אומר שעוד שבוע חלף
עוד יום התווסף למלחמה
עדיין געגועים בלתי נתפסים
ומחשבה איך יראו הלילות הבאים,
מתי הלילות יפסיקו את מנגינת הנדודים?
בפרשה אנו קוראים על יעקב ועשיו,מאבקי כוח ,מלאכים ,ניסיון לפיוס,
על שכם שחוטף את דינה ואונסה ,על שמעון ולוי שמחריבים את שכם וכל זכר .
ואני מתהלכת במילים מוצאת את מציאות חיינו ,ממשיכה לפסוע בין המפרשים ושומעת קול,
קול אחר .
בין מלחמה קשה וכואבת
נדלק אור ,נדלקת שלהבת .
הבייתה חוזרים חלק מהשבויים
ואנחנו מבינים שמאחורי ניפנופי הידיים
והחיוכים המאולצים
נפשם פצועה וכאובה
השמחה כבתה .
משבי החמאס הם חוזרים
למציאות לא שפויה שבים.
ויש עוד חלק בעולם ששותק
שלא משמיע קול.
המתנה שיעקב הוריש לכל נשמה ונשמה מעמינו
זה את הקול .
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" מהפרשה הקודמת .
הברכות שיעקב קיבל מיצחק היו בזכות הקול שלו.
לפני שעשיו יצא לצייד הוסכם בינהם שיצחק יזהה שזה עשיו לפי חוש המישוש ,לפי השיער שעל זרועותיו.האות שעשיו נתן היה שכשהוא יחזור הוא ידבר בקולו של יעקב וכך יצחק ידע שזה עשיו .
בהשגחה פלאית יעקב שלא ידע מההסכם בין אביו לעשיו
,אומנם כיסה את ידיו בשיער ,אך נשאר עם קולו.
זה הקול שבזכותו קיבל את הברכות,
זה הקול שהוריש לנו יעקב.
הקול הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו
הקול שהחזרנו לעצמנו כעם
ואנו משמיעים אותו היום בעולם.
בתקופות הכי מורכבות בחיינו אנו מאבדים את הקול,את היכולת להשמיע את קולנו ,את מי שאני באמת .
אוי ,וכמה זה כואב שלא שומעים אותי ,שאין תיקוף למי שאני .
אני יכולה להיות בעשייה אבל,אם העשייה לא מחוברת לקול
הפגיעות שלי גדולה יותר ,
אני בהשרדות ,כי כל ההגנות נופלות .
הכאבים צפים
והרגישות גואה.
הקול שלנו הוא כוח
כשהאחד יתחיל להחזיר לעצמו את קולו ,ירגיש שלם וישמיע לאחר ,לאוהב ,
נוכל לחבר .
נוכל לחבק.
וביחד לחבור לעם מנצח.
לרון היה קול של נשמה
לפני שנשמעו המילים
צליל קולה כבר נגע
בדרכה המכבדת השמיעה את קולה
נתנה באהבה את עצתה ודעתה
ידעה לתת לקולות טובים
להשמע מסביבה .
רון,הייתה מומחית בקולות פנימיים,
מהמילים שנאמרו היא ידעה לפרש כוונות ,רגשות .
זה הקול שחסר ,שהותיר אותנו בדממה כל כך עמוקה .
זה הקול שיכל להרים,
להצמיח שורשים עמוקים
להזיז הרים וסלעים
זה הקול שהורישה רון .
אין יותר יקר מהקול שלנו
ועכשיו הגיע הזמן להלחם עליו.
שבת שלום רון האהובה
נמשיך שקולך ישמע
זיכרך בלב מונצח .
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי
פרשת וישלח
הפרשה השמינית בספר בראשית
עוד יום שישי ,
וזה אומר שעוד שבוע חלף
עוד יום התווסף למלחמה
עדיין געגועים בלתי נתפסים
ומחשבה איך יראו הלילות הבאים,
מתי הלילות יפסיקו את מנגינת הנדודים?
בפרשה אנו קוראים על יעקב ועשיו,מאבקי כוח ,מלאכים ,ניסיון לפיוס,
על שכם שחוטף את דינה ואונסה ,על שמעון ולוי שמחריבים את שכם וכל זכר .
ואני מתהלכת במילים מוצאת את מציאות חיינו ,ממשיכה לפסוע בין המפרשים ושומעת קול,
קול אחר .
בין מלחמה קשה וכואבת
נדלק אור ,נדלקת שלהבת .
הבייתה חוזרים חלק מהשבויים
ואנחנו מבינים שמאחורי ניפנופי הידיים
והחיוכים המאולצים
נפשם פצועה וכאובה
השמחה כבתה .
משבי החמאס הם חוזרים
למציאות לא שפויה שבים.
ויש עוד חלק בעולם ששותק
שלא משמיע קול.
המתנה שיעקב הוריש לכל נשמה ונשמה מעמינו
זה את הקול .
"הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" מהפרשה הקודמת .
הברכות שיעקב קיבל מיצחק היו בזכות הקול שלו.
לפני שעשיו יצא לצייד הוסכם בינהם שיצחק יזהה שזה עשיו לפי חוש המישוש ,לפי השיער שעל זרועותיו.האות שעשיו נתן היה שכשהוא יחזור הוא ידבר בקולו של יעקב וכך יצחק ידע שזה עשיו .
בהשגחה פלאית יעקב שלא ידע מההסכם בין אביו לעשיו
,אומנם כיסה את ידיו בשיער ,אך נשאר עם קולו.
זה הקול שבזכותו קיבל את הברכות,
זה הקול שהוריש לנו יעקב.
הקול הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו
הקול שהחזרנו לעצמנו כעם
ואנו משמיעים אותו היום בעולם.
בתקופות הכי מורכבות בחיינו אנו מאבדים את הקול,את היכולת להשמיע את קולנו ,את מי שאני באמת .
אוי ,וכמה זה כואב שלא שומעים אותי ,שאין תיקוף למי שאני .
אני יכולה להיות בעשייה אבל,אם העשייה לא מחוברת לקול
הפגיעות שלי גדולה יותר ,
אני בהשרדות ,כי כל ההגנות נופלות .
הכאבים צפים
והרגישות גואה.
הקול שלנו הוא כוח
כשהאחד יתחיל להחזיר לעצמו את קולו ,ירגיש שלם וישמיע לאחר ,לאוהב ,
נוכל לחבר .
נוכל לחבק.
וביחד לחבור לעם מנצח.
לרון היה קול של נשמה
לפני שנשמעו המילים
צליל קולה כבר נגע
בדרכה המכבדת השמיעה את קולה
נתנה באהבה את עצתה ודעתה
ידעה לתת לקולות טובים
להשמע מסביבה .
רון,הייתה מומחית בקולות פנימיים,
מהמילים שנאמרו היא ידעה לפרש כוונות ,רגשות .
זה הקול שחסר ,שהותיר אותנו בדממה כל כך עמוקה .
זה הקול שיכל להרים,
להצמיח שורשים עמוקים
להזיז הרים וסלעים
זה הקול שהורישה רון .
אין יותר יקר מהקול שלנו
ועכשיו הגיע הזמן להלחם עליו.
שבת שלום רון האהובה
נמשיך שקולך ישמע
זיכרך בלב מונצח .
לעילוי נשמתך הטהורה
רון בת לימור וארז צרפתי
פרשת מקץ-חנוכה
עם כל חוויות הכאב בעולמנו,כרגע הכי טיבעי לי להמשיך להאחז במוכר לי ,לכתוב שוב על פרשת השבוע ולקשרה לרון.
כאב ,מי צריך את זה בחיים בכלל?
לרגע לא מוצאת בו שום תכלית ונראה לי שהסבל מיותר .
אני לא יכולה לומר למישהי שכואבת שאפשר לגדול רוחנית מזה ,מי ששרוי בכאב יבטל את דבריי .
היום אלמד לקבל את הכאב כחלק מהחיים .
לנסות להבין את הפירוש לכאב ואולי לנסות לעשות דברים בדרך אחרת.
בפרשת מקץ מתחילה עלילת יוסף
רואים איך הקב"ה "מקים מעפר דל, ומאשפות ירים אביון "
יוסף הופך מעבד למלך במצרים .
יוסף הופך לצדיק.
יוסף הפך לצדיק בגלל הקשיים ,התהפוכות והניסיונות הקשים.
בחייו יוסף חווה מקומות של חושך ואפילה ,החל מהשלכתו לבור מלא עקרבים ונחשים ,המשכו עד להשלכתו לבית הכלא במצרים למשך 12 שנים.
יוסף מלמד אותנו
לוותר על האומללות לטובת השפיות
לבחון את החיים באמונה וכנות
ולשרוד את התחושות שהחיים מביאים לנו.
הילדה המהממת הזו רון ,שאני רושמת עלייה מידי שבוע לא נפלה באישיותה מלהיות צדיקה .
כשמישהו ניסה לכלוא את נשמתה בבית הכלא היא נלחמה .
מתוך ניסיון שהעמיד אותה מול כאב
היא בחרה להתרפא ולצמוח
בדרכה הכנה .
בענווה,
היא פיתחה רגישות
לרגשות של אחרות .
ללא פשרות ,ללא פחדים שינהלו לה את החיים .
בענווה היא וויתרה על העמדת הפנים
קיבלה את עצמה כמו שהיא וכך גם יכלה
לקבל ולראות את הטוב באחר ,כך הצליחה לעזור ולתת .
מתוך התמזגות מופלאה של נשמה בנשמה .
חג החנוכה :
השכינה מעולם לא ירדה מתחת לגובה עשרה טפחים ואף על פי כן אנחנו מדליקים את נרות החנוכה נמוך יותר מעשרה טפחות .
בימי החנוכה הקדוש ברוך הוא מתכופף ויורד אל עולמנו ,ולכן בימים אלו ניתן למצוא את האור גם במקומות הנמוכים .
מסכימה להיות במקומות הנמוכים ולהאיר את המקום ,דוקא שם מתוך החשיכה להדליק את הנר,להיות אמיצה ולהבין את נקודת היסוד
אני לא מושלמת ,אבל אני לומדת לחיות עם עצמי בהשלמה .
יוסף מלמדנו שניתן להאיר באור האמת והצדק גם במקומות האפלים.
רון ,הראתה לנו איך להיות קצינה ,מפקדת לנערים ולהאיר בכל אחד את האור המיוחד שלו.
הנר הנשמתי המיוחד שדלק בה האיר את הניצוצות באחרים .
רבי נחמן כותב :"דע כי יעקב אבינו כששלח את בניו ,עשרת השבטים ליוסף ,שלח איתם ניגון של ישראל.
ונעמי שמר רושמת :
"דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם..
וכל עשב ועשב יש לו שירה שאומר לו גדל ומשירת העשבים נעשה ניגון של
רועה ".
מהו הניגון שלנו ,הניגון שמחבר בינינו?
הטעם של החוויה היהודית ,המנהג שיוצר רגש של חיבור
רגש של דבקות וגעגוע.
אני הפשוטה לא מבינה בהלכות ,לומדת וקוראת כל שבוע מאחרים .
אבל ,אני רואה את הרשתות החברתיות
שמונה ימים של שיתופים לצד המלחמה
דולקת חנוכיה,
כמעט בכל בית היא דולקת.
חנוכה זה הזמן לספר את הסיפור שלנו
אולי זמן ליצור סיפור חדש
להאיר באור של אמונה ושמחה
להאיר באור של קבלת האחר
לנסות להאיר שלום ולהכניס מעט שלווה
ולהמשיך לספר את הסיפור על ניסים
סיפור של ניצחון
סיפורי גבורה של גיבורים אמיתיים .
רון ,הייתה כזו אור גדול ,הנר שדלק עבור הרבה נשמות ,
הנס שהיה עבור משפחתה,חברייה ,
חייליה ולכל מי שהכירה.
אני לא יכולה לרשום שהאור שלה כבה .
יש חשיכה שנותרה בהלקחה מאיתנו,
אבל,
נרה לעולם ימשיך להאיר .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי
לעילוי נשמת כל חיילנו הגיבורים
חברינו מהעוטף ומהמסיבה
ברעים .
לרפואה שלמה לפצועים,
להצלחת כל עם ישראל.
פרשת ויגש,
הפרשה האחת עשרה בחומש בראשית,
היום ה77 למלחמה.
עייפה ,עייפה
כמה ימים עוד אפשר?
המדבר מידי גדול
השמיים שוב כחולים
מתכסים עננים
והערב יורד
ירח
כוכבים
שבוע חולף
יום שישי ,פרשת שבוע .
זה בסדר ,זה בסדר,זה בסדר
לפעמים להרגיש אבודים .
המילים כולן נשמעות דומות
עוד שיר נכתב על זריחות שחורות.
המנגינות ,המילים מתערבבים,
רק הגעגועים נשארים
חזקים ,
תופסים אותנו לא מוכנים.
פרשת ויגש,פרשת האיחוד
יוסף מגלה לאחיו שהוא יוסף ולאחר עשרים ושתיים שנה הולכים לספר ליעקב שיוסף חי .
יעקב בן 130 שנה ומתאבל במשך 22 שנה על יוסף.
האחים חששו כי בשורה פתאומית עלולה להזיק לאביהם וחיפשו דרך מקורית לעשות זאת והחליטו לבקש מנכדתו ,שרח בת אשר לעשות זאת בחוכמה .
בזכות תושייתה היא זכתה לברכה מיוחדת ,אריכות ימים.
שרח מצליחה להכניס שמחה אחרי שנות אבלות רבות ולאט לאט יעקב מבין שיש כאן בשורה גדולה.
היכולת להיות מבשר טוב,היא יכולת נפשית וזכות גדולה .
הזכות נופלת בחלקה של שרח בת אשר ויעקב מברך אותה "בתי אל ימשול בך מוות עד עולם כי החיית את רוחי".
וידוע שבזכות ברכת יעקב שרח נכנסה לגן עדן בעודה חיה .
בשנים בהן הייתי גננת והייתי מציגה לפני הילדים את הסצנה
התרגשתי והקטנטנים איתי .
השבוע הסיטואציה לקחה אותי לעולם של דימיון שבו הכל יכול לקרות .
איזה אושר פלאי זה לאבא ,אמא, משפחה ,חברים
לשמוע שהילד ,הילדה שחשבו שאיבדו עוד חי .
כמה בתים בישראל היו רוצים איזה שרח אחת שתשיר להם שיר של בשורה .
כמה הייתי רוצה לשמוע את המנגינה הזו ,את הקול הזה .
עוד רון חיה
היא חיה במדבר
היא מלכה ויש לה כתר ....
לא רוצה אותה גיבורה ,פייה, מלאכית
או מלכה עם כתר,
פשוט
חיה .
חוזרת למציאות הכואבת
מתהלכת בשבילים של היער
השבילים המוכרים שספגו כל כך הרבה דמעות.
את כל הגעגועים לרון
אני פוגשת כל בוקר.
אתמול חיפשתי את האנרגיות החיוביות של רונצ'וק
והיא שלחה
ואני חושבת מה היא הייתה אומרת לי
ואני יודעת שהיו לה טונות של מילים מעלות
ומרימות.
כי רון הייתה נשמה עם יכולת וזכות גדולה לבשר בשורות טובות .
תודה רון שליווית אותי אתמול,
תודה רון שהארת את כוכבך בשמיי מדבר
לאלה שאוהבים ומתגעגעים.
שרח בת אשר לא תגיע למשפחת צרפתי הבייתה
אבל ,כולי תפילה
שתזכו משפחה אהובה להמשיך להרגיש את האור שרון מאירה
שתמשיכו להרגיש בליבכם את פעימות ליבה
שכל פעם שתשאו עיניים לשמיים תראו את קרן השמש המיוחדת לה
שכשלפעמים כשהגעגועים
מציפים תראו את הכוכב שלה מנצנץ ומאיר מעט מהחושך הגדול .
שעם ישראל יזכה להתבשר בשורות טובות בקרוב.
לעילוי נשמת היפה והמאירה
רון בת לימור וארז צרפתי .
פרשת ויחי
הפרשה ה12 והאחרונה בחומש בראשית
היום ה84 למלחמה
רון,
כבר חיפשנו אותך בכל מדבר
איפה את ?
נשארו לנו כוכבים
בשמיים שחורים
פינות זיכרון
צצות ,
גודלות
כמו פרחים ,מרגיש קוצים.
בסטודיו שלך עם רז והחברות
לצלילי השיר שכתבה לך חברה
עולות
ורוקדות
מנציחות .
תמונות
ציורים
מנטרה על תכשיטים
הכל ולא כלום
חלל מלא בכאב
ששום עשייה לא ממלאה
רק ,מנסים להרגיע את הגעגוע
והוא לא נרגע .
לבד או בחיבוק
בשתיקה או עם מילה
תוכנו חסר אהבה
אייך נשמה אהובה ?
ואביב גפן ומיה שרים
על זריחה שחורה
ובניה אוסף חברים מהמסיבה
ושר זה בסדר לא להיות בסדר
ואני מוסיפה זה נורמלי לא להיות נורמלי
והכל קשור
והכל מתחבר
וכמו כל הנחלים הזורמים אל הים
אנחנו הנשמות שקשורות בך
שמחפשות זרימה
להתחבר לנשמתך
להנציחך,
לדבר אותך,
עדיין תרים אחרי אנשים שראו אותך ברגעים האחרונים
מחפשים תשובות שאינן כתובות בספרים
שאינן נמצאות באנשים .
אולי, אם נעמיק לחשוב
אולי, אם נתחבר באמת
אולי, בתוכנו נמצא איזו ידיעה .
יש אשמים ,אין אשמים,
אין לזה פתרון
זה סופי
את לא כאן
אנחנו כן .
השבוע הפרשה מתארת את ברכותיו של יעקב ,אבי האומה ,ל12 בניו .
תוך כדי הברכות הוא מתאר את תפקידו הייחודי של כל שבט על פי אופיו וכישוריו הרוחניים.
יהודה ,הרביעי באחים,זכה בהובלה,במנהיגות ובמלוכה .
לימינו נוכל להעתיק את צוואתו של יעקב,להבין אלו אנשים אנחנו רוצים שיהיו מנהיגנו.
אנשים שקולים ,מיושבים ,
אמיתיים ונאמנים לעם .
אנשים שמסוגלים לומר טעיתי ,ומסוגלים להודות על האמת .
לכל שבט תפקיד ייחודי על פי אופיו וכישוריו הרוחניים .
ככה אנחנו ,צאצאים של השבטים לכל אדם מישראל אופי שוני ,ייחודיות נבדלת מהאחר ,כישורים שונים
ייעוד שונה .
כולנו השונים יותר ,
השונים פחות ואלו שגם דומים המון ,
אומה אחת
עם אחד
יהודים .
ויהודים ערבים זה לזה
אולי זה לא הזמן לחזור לשיגרה .
פשוט להשאר בחיים
ביחד .
הלבבות מלאי האהבה
הלבבות שגילו מה זו שנאה
הלבבות שחוו חרדה ודאגה
איך נחזק אותם
את הלבבות השבורים?
במשברים ,בזמן כאב מסויים אנחנו נחלשים
כשאנו מצליחים להתגבר ,מצאנו את עצמנו .
אם הלב ,אם האהבה היא רק העצמה,
פיספסנו .
אם האהבה זה לראות את החולשה של האחר
ולהגיד
אני אוהב
איזה יפה אתה
ניצחנו .
רון ,
את היית מנצחת אמיתית .
מפקדים ,חיילים
דוסים ,דרוזים
שמאלנים ,ימניים
את נתת את החיוך שלך לכולם .
גם כשראית חולשות
את לרוב לא שכחת
לאהוב
לומר
אתם יפים
אני אוהבת אתכם .
כל מילה ומילה
נכתבת בדמך השפוך
אהובת לבבנו .
לעילוי נשמת הלב הגדול שהפסיק לפעום .
רון בת לימור וארז צרפתי
שבת שלום .
חומש חדש
פרשת שמות ,מה שהתחיל מפרשת בראשית והמשיך מידי שבוע ,הפך לטקס זיכרון שבועי לרון שלנו .
לא תיארתי לעצמי שאכתוב מידי שבוע ,אבל רון מבקשת ממני להמשיך .
אז,כל מה שנכתב פה זה שלה ,זה בזכותה.
ספר בראשית הוא הספר הראשון המתאר אירועים מבריאת העולם וראשית האנושות עד לרדת 12 השבטים למצרים.
בספר בראשית מצאנו הסברים מוסריים לסדרי העולם.
הסיפורים האנושיים של אבות
האומה סייעו לנו להזדהות ולהפנים את המוסריות ולהמשיך ללכת בדרכם.
כמה שזה רון .
פרשת שמות מספרת על פרק חדש בהיסטוריה של עם ישראל .
המלך החדש במצרים מחליט לשעבד ולענות את בני ישראל מתוך חשש שיהפכו לכוח צבאי וימרדו בו.
פרשה של שיעבוד ושואה ,של סבל וכאב וגם גאולה .
בחרתי מהפרשה לרדת יחד עם בתיה בת פרעה ליאור , לראות את התיבה ולגלות את משה התינוק בתוכה .
בתיה בת פרעה מצילה את משה שגודל להיות הגואל והמוביל של עם ישראל משיעבוד לחרות .
שם מצאתי את רון שלנו ,
למרות גילה הצעיר ליוותה את החיילים במסירות ואחריות .
הייתה קשובה לצרכיהם
במסירות דאגה למחסורם
נלחמה עבורם
וידעה להיות קצינה וחברה .
באחת השבתות שהיא התארחה אצלנו בירושלים,היא סיפרה שבמשך שבוע היא הכינה את חייליה שבשבת הקרובה היא לא תהיה זמינה .
נכון ,תמיד אני זמינה עבורכם
השבת ,אני לא עונה
אבל,תדעו שאני חושבת עליכם .
איך שיצאה שבת
היא ענתה לכולם
נראה שהחזירה להם את הנשימה .
כמו משה רבינו ,
שהפיץ את בשורת הגאולה
למרות שהעם היה בייאוש
למרות שהם לא זיהו שהחושך הוא רק תחילת האור.
משה רבינו הוביל אותם לדרך חדשה
גם דברים רעים נגמרים.
כל כאב ,כל הרגעים של נקודות משבר
מחשלים אותנו לעתיד עם כוח להתגבר .
החופש משעבוד לחרות הוא גם בנפשנו.
במציאות החיים היום יומית אנו נכנסים לתסכול ,לא מצליחים לראות טוב .
לפעמים נשאבים לבור השחור של הלא טוב .
ואף אחד מאיתנו לא מצליח למצוא הסבר מניח את הדעת איך העולם הפך את עורו לאחר השביעי באוקטובר .
ארגוני נשים נדמו למול התעללויות ,האו"ם לא עושה את עבודתו למרות כל העוולות המזעזעות שקרו במשמרת שלו .
ואני שוב תוהה ,מדוע נגזר עלינו ,על כל עם ישראל את כל הסבל הזה?
לי אין תשובה .
רבי יצחק עראמה שחווה את גירוש ספרד כותב:
דווקא ההתמודדות מול מצבים קשים,מכשירה את העם ,את האדם לבנות את עצמו רוחנית .
שנוכל להסתכל אחורה ולהגיד מה למדנו ,מה לקחנו ולכוון לנקודה גבוהה יותר .
זה שיעור ודיבור שרון הייתה נותנת ,אם היא הייתה זו שנשארת ורושמת.
זה ממשיך להרגיש כמו יקום אחר ,מישהו החליף לנו את העולם שהכרנו לפני השביעי לאוקטובר
השבילים לא אותם שבילים
הטבע לא מריח כמו פעם
השמיים לא אותם שמיים
ואנחנו ,האנשים לא אותם אנשים .
קשה לכתוב את זה
אבל,כולנו ראינו את האחדות בעם אחרי השביעי באוקטובר.
מדינת ישראל הוכיחה לעצמה כמה היא חזקה ,
הלוואי שנשכיל לזכור את השעות הקשות שבהם העוצמות התגלו ונשמור אותם לזמנים של שלום .
רון אוהבת המון
ומתגעגעת .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז.
פרשת וארא
היום ה-98 למלחמה
בפרשה :
השם מצווה את משה לבשר לעם ישראל כי הוא עומד להוציאם ממצרים ,להפוך אותם לעם הנבחר ולהביא אותם לארץ המובטחת ,ארץ ישראל .
אלוקים מפרט את השתלשלות האירועים העתידיים ,שפרעה יסרב להוציא את בני ישראל ורק לאחר אותות ,מופתים ומכות ידעו המצרים כי "אני השם ובני ישראל יצאו ממצרים בשפטים גדולים ".
ופה אני רוצה לשתף בקצת דברים שלמדתי וקראתי בעומק של הדברים .
דברים שאני ורון לא פעם דיברנו עליהם .
לבחור נכון ,לצאת משיעבוד לחירות מהשורש.
והקטנה הזו הייתה אמיצה ,מעולם לא פחדה לשמוע ,לשנות .
כשהייתה אפשרות מהצבא נרשמה פה בירושלים לשבוע של קורס .למרות ההצפות הריגשיות שעלו לא ויתרה על שום מילה .
במסע חייה היא הקשיבה ובחרה להשתחרר מתפיסות מגבילות ולצמוח .
בזמן שהכרתי אותה
ראיתי רון שלא מוכנה להיות כבשה ,שלא מוכנה להיות חלק מהעדר .
יציאת מצרים אינה רק שחרור חד פעמי של עם ישראל מבית עבדים.
יציאת מצרים ,מלווה אותנו כל חיינו ,מצרים אינה רק מקום ,אלא בעיקר תפיסת עולם.
הנפש במיצר ,הנפש בעבדות וכמה קשה לשחרר אותה מהעבדות לחומר .
האליל המיצרי הוא הכבש ,שאין לו כיוון ומטרה מלבד הליכה עם העדר.
זו התפיסה המיצרית הכובלת אותנו עד היום ,הולכים עדרים , עדרים......
מהתפיסה הזו אני צריכים להשתחרר כדי לקדם את העולם .
בפרשת וארא למדתי שהעם ואני צריכים להכיר את הייחוס שלנו כדי לדעת את מקומנו בשרשרת הדורות .
חיינו אינם מתחילים מרגע לידתנו,אלא תוצר של רצף בן אלפי שנים ,רצף שמתחיל מאבותינו וממשיך עם רעיונות ,מחשבות ,
תובנות ,תקוות ,כאבים ,
מלחמות,שלום ואהבות ....
המצב המאוזן הוא שלאדם יש בנייה עצמית ,אישית שהוא בונה בבחירה חופשית ועם זאת הוא אחוז בשרשרת הדורות .
הגיע הזמן להתחיל להתכונן ליציאת מצרים.
להשתחרר מהשיעבוד ,לשבור הרגלי חשיבה ,לפתוח תודעה ,הגיע הזמן להיות אמיצים ולשנות מה שביכולתנו לשנות.
עשר המכות אינן רק עונש לפרעה ולמצרים .
העולם יכול להשתנות אם יבין את עומק עשר המכות .
אם נסכים להתחיל לתקן מהשורש כדי לבנות יסודות חדשים ,עולם טוב יותר ,יציב יותר.
עשרה שלבים שהעולם הולך לעבור כדי להשתנות .
זה מתחיל במכת דם,
מיים הם היסוד הבסיסי של חיינו ,יסוד חיים שעלול להפוך למוות.
וממשיך עד למכת בכורות .
בכל שנה אנחנו תוהים
מה התכלית של כל המכות הללו? אלוקים כבר צפה את ההתנגדות של פרעה
הוא לא יכל לסיים את זה במכה אחת ולסיים?
למכות היה תפקיד נוסף
להדהד את קיומו של השם.
ויתרה מכך לצאת משעבוד לגאולה בתהליך יסודי ועמוק.
והיום ה-98 בלעדייה .
ראבק ,
אני מתגעגעת אלייך רון
בטירוף!
והנשמה היפה של רון
זו שנולדה לחופש
נשארה בתפארת יופיה
השתחררה לחופשי
אינה משועבדת
בגן העדן ריקודים היא מלהקת.
בגן העדן היא רוקדת
כולה מלבושים של אהבה
בלי עטיפות מיותרות
ככה אמיתית
ככה יפה
בגן העדן של רון
אף אחד לא יכול להיות עצוב
כי יש להם את החיוך של רון .
בגן העדן של רון ,
רון חופשיה
בדיוק כמו שהיא חלמה
נשמה יפה וחופשיה כביום היוולדה .
מבריאתה .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז.
פרשת בא
105 יום למלחמה
19 לינואר יום הולדתה של אמא לימור ,אמא של רון.
אתמול רשמתי טויוטה על הפרשה ,הבוקר פייסבוק שלח התראה, ללימור צרפתי יש יום הולדת היום .
ואני מאבדת את המילים
כל האותיות מתערבבות,
איך מברכים את האישה המופלאה הזו שגידלה 22 וחצי שנה את בכורתה רון
הברכה היחידה שתשמח אותה תהיה ,אמן שרון תחזור .
ואני לא קוסמת
ובקושי קרובה לאלוקים
אז ,רק מוסיפה תפילה קטנה
אמן שתרגישי את החיבוק
שעוטפים אותך השורדים
אלה שרון השאירה אחרייה .
הפרשה מתחברת באופן פלאי ליום המיוחד הזה .
היום נולדה אמא של רון ,
לימור .
האמא שנתנה חיים לבכורתה רון.
יציאת מצרים מגיעה לשיאה
והיא תמשיך ללוות אותנו ,בכל דור דור אנחנו יוצאים ממצרים.
כל פסוק טומן בחובו משמעות עצומה לדורות .
בכל דור אנחנו מבקשים להיות טובים יותר ,לצאת מהמרוץ אחר החומר שהחיים גוררים אותנו אליהם, מנסים להרים את הראש ולהסתכל למרחק.
לפתוח את הלב
להתעורר למהות שלנו ,לתפקידנו בעולם .
בפרשה מוזכרים שלוש מכות. אחרונות מתוך העשרה .
ארבה,חושך ומכת בכורות.
מכת בכורות היא המכה
ששברה את המיצרים ולא ברור מדוע תגובת המיצרים למכה הייתה קשה כל כך
במדרשים רשום שהבכורה הייתה מרכזית מאוד אצל המצרים ,בתרבות מצרים סגדו לבכורים ועוד רשום שבמצרים הייתה אובססיה לבכורות ,ולכן מכה זו מוטטה את עולמם .
רון נולדה בכורה .
דמות מרכזית בחיי המשפחה
רון,הייתה משמעותית עבור כל אחד ואחת מבני המשפחה .
רון שהגיחה לאוויר העולם
ב10.6.1990
מילאה את הורייה באושר ואהבה
רון סללה דרך להורייה
לגלות הסתכלות והבנה
לפעמים פשטות ,לפעמים גאונות
אך,בעיקר צחוק ושמחה
רון ,גם לימדה אותם דאגה
אבל,בעיקר מילאה אותם גאווה.
רז ובר נולדו ורון ביום אחד
הפכה אחות גדולה
לתאומים מדהימים.
רון הבכורה לא עצרה
היא ליכדה ואיחדה
הביאה גוונים ועומקים לחייק המשפחה .
הייתה בה אחריות הורית
לתת עיצה ודוגמא טובה
רון פינתה זמן
והקדישה מחשבה
בשיחות נפש ישבה עם בר או עם רז
הייתה נוכחת בחייהם
חשוב היה לה ללוות אותם במסע חייהם .
כשהיה צריך ידעה להעמיד גבולות
בכנות וחוכמה
נתנה עיצה
ואהבה .
רון ,הייתה מעריצה מספר אחת של אבא שלה
והייתה קשורה בנשמתה לאמא לימור האהובה .
סמכה על אבא בכל נושא ומקרה
ושיתפה את אמא בכל הפרטים שבחייה עברה.
רון ,
חלמת שתהיה לך זוגיות כמו של הורייך ,
תיעדת בכל הזדמנות,
אפילו סתם ישיבה של הורייך על ספה בפשיטות .
פרצת בהורייך עולם סוער של רגשות
ועל כך מגיע לך תודה.
העולם לא היה בטוח
ליבך היה פתוח
החיים היו לפנייך
את העזת לרצות ולחלום
משבת השחורה גילינו מה זה
לחיות בגיהנום.
אבל,יש ימים שאת מזכירה לי
שיש בי את הכנפיים של החופש.
לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי.
אני ממשיכה איתך במסע,
מייחלת עבור משפחתך שתמצא נחמה .
לעילוי נשמת רון הבכורה
המשמעותית ביותר במשפחת צרפתי .
בת לימור וארז .
פרשת בשלח
שבת שירה
112 ימים למלחמה
השבוע חגגנו את ט"ו בשבט.
לראשונה רון לא הייתה בחיק משפחתה.
הם נטעו עץ שימשיך להנציח את זיכרה .
והפרשה שאני קוראת מופלאה ,מתארת את יציאתם הסופית של בני ישראל לחירות גמורה ממצרים .
בחדרי לבבי ההרגשה שונה,
בישראל לא מרגישים בני חורין,כל עוד ישנם חטופים בידי החמאס כולנו לא משוחררים .
האירוע המרכזי של הפרשה הוא נס קריעת ים סוף,נס מעל הטבע ,ואני הקטנה מתפללת לא למשהו על טיבעי ,
בהכי טיבעי שבעולם ,שישובו הבייתה .
קריעת ים סוף :
מה ייחודה של קריעת ים סוף ,מה הנס הזה שונה משינויי הטבע שנעשו בעשרת המכות?
המהר"ל מפראג מסביר שקריעת ים סוף היא נס שמעבר לעולם הטבע,מכות מצרים הם ניסים בתוך מעגל הטבע ,המשנים את מצבי הצבירה של הטבע.
קריעת ים סוף הוא שינוי בטבע של המיים .
לכל מושא יש חומר שממנו הוא עשוי וצורה של מהותו ותפקידו.
למים אין צורה ,רק חומר, המים נוזלים.
למים אין מעטפת מוצקה ,אין להם גבול ,אלא אם כן שמים אותם בכלי.
בקריעת ים סוף המים משנים את מהותם מים ליבשה ,מנוזל למוצק.
הזרימה הטבעית של הים נעצרת ומשנה את מהותה .
הנס שמתרחש לאחר יציאת מצרים ולפני מתן תורה ,
קריעת ים סוף מבהירה מציאות מעל הטבע ומלמדת אותנו שהעולם הזה אפסי מול הגודל האלוהי.
לכל אדם יש רגעים בחיים שבהם הסבל הוא בלתי נסבל וההרגשה היא שאי אפשר יותר .
האפשרות שהחיים יחזרו למסלולם נראית בלתי אפשרית וחסרת סיכוי.
היכולת להאמין שדברים יכולים להשתנות נלמדת מקריעת ים סוף ,אמונה נותנת כוח להחזיק מעמד .
נכון ,לא נוכל למחוק את הכאב ,אף אחד לא יחזיר לנו את רון ואת כל הפרחים שנקטפו בטרם עת לחיים .
לפעמים ,האמונה שהם נמצאים במקום טוב יותר
מכניס מעט שלווה למציאות בה אנו חיים.
שירת הים :
"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמור,אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים".
עם ישראל מהלל את אלוקים
ומבטא עצמו בשירה וניגונים שהם מעבר למילים .
שירה שמסמלת עליית כל דבר בעולם מלמטה למעלה .
מרים הנביאה מוציאה את התוף ומעגלים של נשים שרות ,מנגנות ורוקדות .
והמסיבה הזו מתחלפת במסיבה אחרת ,שהתקיימה לפני שנה .
רון,רצתה לחוות אהבה במסיבה שבה רק נשים מרקדות .
נפגשנו בצומת כפר סבא אני ,תהילה ורון .
ונסענו .
וכמה רקדנו
רקדנו
רקדנו
עד שהאיר הבוקר
והרגשנו שקרענו את הים
ניצחנו מגבלות
כי בעולם הפנימי שלנו ,ברגעי החופש הללו
הכל היה אפשרי.
ורון שיתפה אותי איזה פורקן היא חוותה בנשמתה החופשיה .
רון לבד יכולה כל שבוע למלא מילים של פרשה .
רון היא יסוד המים שזרמה בטבעיות
הזרימה הטבעית והבלתי פוסקת שהיה נדמה שאי אפשר להפסיקה
נעצרה.
לא בדרך הטבע ,
בידיי הרשע.
רון הייתה ביטוי לחופש,
בקריעת ים סוף שלה בחייה
הפכה על טיבעי לטיבעי
ובלתי אפשרי לאפשרי.
בשנה האחרונה היא הבינה מה המהות של חייה
וגילתה בדרכה המיוחדת מהי אמונה .
זכרון קטן נותר לי מהמסיבה שהתקיימה בדצמבר 2022
סרטון לא כל כך ברור
אבל ,עם נשמה מיוחדת ומאירה,רון האהובה .
ותהילה שאותה כל כך אהבה כי רון ברור,הייתה לה כאחות .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי .
ושיקרעו השמיים והימים
ונראה בשובם של החטופים.
שבת שלום
לו יכולתי עוד פעם אחת .....
לו יכולתי עוד פעם אחת לחבק חזק
חזק את אמא
ולשלוח לה הודעה עם מילים של אהבה.
לו יכולתי עוד פעם אחת לשבת עם אבא בחומוסיה
לו יכולתי עוד פעם אחת להתקשר לסבתא
לשיתופים יום ראשון בדרכים
לו יכולתי עוד פעם אחת ללכת עם אלמוג להופעה
או סתם לבקר ולשחק עם אגם
לו יכולתי עוד פעם אחת לרדת למצוקי למוטי במדבר
לו יכולתי עוד פעם אחת
לחייך ולחייך,
לחייך
לחייך
לו יכולתי עוד פעם אחת לשבת עם רז לשיחה
לו יכולתי עוד פעם אחת לתת לבר עיצה של אחות גדולה
לו יכולתי להיות עוד פעם אחת להיות לעידן חברה.לו יכולתי עוד פעם אחת
לחייך,לאהוב,לאכול,
לטייל ,להנות ,לבלות עם חברות ,
לו יכולתי עוד פעם אחת לרקוד
או ככה בכייף למנגל
לו יכולתי עוד פעם אחת לחיות.
תתארו לכם עולם שהייתי מגשימה בו
את חלומותיי
תתארו לכם עולם
בו ילדה בת 22 וחצי
יכולה פשוט להמשיך לחיות .
בשביעי לאוקטובר
חמאס עצר אותי מלהמשיך ולחיות
אין מחילה לרוע.
תמשיכו לזכור אותי
את כולם
את הפרחים,את החיילים
את הילדים
את החטופים
אותנו העם .
פרשת יתרו
119 ימים למלחמה
יתרו ,מי הוא היה שזכה לקבל פרשה על שמו?
יתרו היה חותן משה ,גוי שעבד את כל העבודה זרה שיכולה להיות.
ואני תוהה למה שפרשה כזו משמעותית בחיי עם ישראל ,בחיינו ועבורינו לא קיבלה שם משמעותי יותר שיתאר את יציאת העם משיעבוד לחירות ,שיתאר את קריעת ים סוף ,שיתאר את העם שהצליח לפרוץ גבולות ?
לא באמת יש לי תשובה .
אבל ,אולי זו ההסתרה שבתוך ההסתרה .
אולי אפשר לרדת לעומק הדברים ולראות ולהבין שהמצב האידיאלי של עם ישראל זה לא להיות מנותקים משאר העולם וגם יתרו שהיה מעובדי עבודה זרה היה יחד איתם ,כנציג שאר הגויים בקבלת התורה .
קבלת תורה:
עם ישראל מקבל את התורה במדבר .
התורה שאינה רק מסר רוחני ,אלא גם היכולת לראות איך הקב"ה מתגלה בעולם במלוא תפארתו .
עם ישראל הוא הלב וכל אחד ואחת מאיתנו הם האיברים שמזרימים דם ללב.
כל אחד ואחת מאיתנו מחייה את הלב הזה שנקרא עם ישראל.
ובשנייה שאני רושמת את המילה לב ,דמותה של רון עולה לנגד עיניי.
מאז שהכרנו קראתי לה "לב שלי ".
היא הייתה מלאת אהבה ,מזרימה ,מחייה .
והיא הייתה עונה לי :
"כולך אור בחיים האלה "
"חיים שלי"
"אנחנו חברות בנפש "
"אוהבת בערימות"
"תרגישי את החיבוק שלי כל הזמן שיחזק אותך".
שעות חולפות ,ימים ,שבועות
כמעט חמישה חודשים
ועדיין מרגישה שהזמן עמד מלכת.
ואני קוראת כל פוסט,שותה כל מילה או תמונה ,כל שביב מידע שעולה לרשתות על רון מהמשפחה ,חברות וחברים.
וכעם ישראל גם רון הייתה לב 💓
והצליחה להזרים חיים אצל אנשים שונים והלב הזה של רון גם קיבל בחזרה מלא מלא אהבה .
וכמו במעמד קבלת התורה
שכולם עמדו יחד בהרמוניה
של אחדות אמיתית ואהבה
ככה נראים לי הפוסטים שעולים.
ככה זה שהכרנו מלאכית בחיים.
ככה נראה עם .
ובמקום שרון אהבה במדבר,
התורה ניתנה .
המדבר שונה ממקום יישוב
במקום מיושב גם הטבע וגם הטכנולוגיה עומדים לעזרנו.
במדבר האדם תלוי באיתני הטבע.
האדם במדבר במצב נפשי של ענווה והתבטלות מול איתני הטבע ,מול הגודל ,העוצמה ,השלווה והחופש שבמדבר.
ושם מתאים לקבל את התורה .
התורה היא מעל העולם הזה ,אך אינה מנותקת ממנו.
כדי לקבל את התורה ,כדי שאדם יוכל למצוא את אלוהים הוא צריך להיות בריא בגופו ובנפשו .
וההכנות לקבלת התורה הן למעשה לימוד במסע החיים.
אחת הבעיות שנוצרות אצל בני האדם היא שמנסים לדלג על מדרגות ולקפוץ שלבים.
אדם צריך שיהיה לו מודעות עצמית ,צריך לעבור תהליך של בנייה והתחזקות ,אדם צריך להגיע לאיזון כלשהו בחייו ואז יתקדם אל המטרה בקצב הנכון עבורו.
ויוכל לחיות את עומק חייו.
במדבר רון הייתה פייה ,
המדבר אינו בבעלות אדם
המדבר שייך לאנושות כולה .
זו ההרגשה שרון אהבה.
לאחר שעשתה מסע עמוק
בנבכי נפשה ,
בענווה עמדה מתחת לכוכבים
לא בטוחה איך קוראים לאלוקים
ואם הוא שם שומע אותה במרומים
אבל,היא ידעה לפזר אבקת
קסמים
ולהזרים אהבת חיים .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי .
פרשת משפטים
4 חודשים ויומיים מהשביעי באוקטובר
ערב ראש חודש אדר ועדיין החרבות ברזל 126 יום.
לאחר הסיפור העוצמתי של מתן תורה בפרשת יתרו ,פרשת משפטים כוללת דווקא ציווים ורשימת דינים העוסקים בבין אדם לחברו.
הפרשה מתחילה בדיני עבד עיברי:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ,כי תקנה עבד עיברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם....."
וכבר כמה ימים אני מנסה לקשר בין דינים ומשפטים לרון ,
והבוקר אני מצליחה לחבר קצת קצוות .
משפטים
זו המילה הראשונה שנתפסה לי במחשבה .
אותיות ,מילים שמתחברות למשפטים
משפטים שיוצרים עוד פוסטים
שממשיכים להנציח אותך
זמרים יוצרים שירים
שמרגישים כאילו נכתבו רק עלייך
מרגיש שכל המילים נולדו מחדש
רק כדי לתאר מי את באמת
והמילים מתחברות למשפטים
שממשיכים לפעור את החור שבלב
אותן מילים ,משפטים
שנולדים כל יום
ממשיכים לגלות את נקודות האור שהיו בתוכך
כמה אהבת
כמה פיזרת.
ואנחנו במעגל של השביעי באוקטובר
נדמה שאנחנו מסתובבים כל יום במעגל
ומגיעים לאותו מקום
ללב
אלייך.
המעגל הפנימי הוא מעגל השביעי באוקטובר
ומסביבו אנחנו חיים במעגלים מקבילים
צמודים ,
מתרסקים,קמים
רוקדים
בוכים
כועסים
ממשיכים
עוד קצת לחיות
ועוד מעגל ,
ועוד מעגל של תובנות חדשות
סדרי עדיפויות משתנות
נוצרו חברויות חדשות
התעוררו אמונות ישנות.
משפטים:
אחרי המעמד המרומם של קבלת התורה
צריך לקבל אחריות .
בחיינו מצבים שונים ולכל אחד מהם יש משפט- דרך נכונה וישרה בה עלינו לפתור מצבים.
ויש לפתח את היכולת לרדת לפרטים הקטנים ,לפתח רגישות נגד עוולות חברתיות ,לקחת אחריות אם פגענו ,לקחת אחריות על נזקים שגרמנו ,לנהל מערכות יחסים מיטיבות .
אז , את רון הכרתי במעגל הזמן בו היא עיצבה את חייה.
היא לקחה אחריות על טעויות שעשתה בעברה
ובנתה מערכות יחסים מיטיבות
הייתה לה יכולת מופלאה לרדת לפרטים הקטנים
אצל רון דברים התחברו בעוצמה אינסופית.
כמו במשפט שיש לקבל הכרעה עמוקה וצודקת
ולגלות את נקודת האמת
כך ,רון ידעה לזהות את היושרה
לראות את כל הצדדים
היא לא שפטה
היא חשפה את האמת בכל נשמה שפגשה
ונראה שלקחה אחריות על כל פרט ופרט בחייה
ובנתה סביבה מציאות של יציאה לחירות
רון ,הייתה בתהליך שבו זיהתה את העבד שבה
ידעה לזהות את הכאב של האחר
רון יצאה מעבדות
הנפש החופשיה שלה הייתה בת חורין.
הריקוד כבר לא אותו ריקוד
המעגל הפנימי ,מעגל השביעי באוקטובר
הוא הכירוגרף של המחול
נצמד למילים ,לצעדים
וביחד נחולל במעגלים מקבילים.
לעילוי נשמת הלב הגדול שרון הייתה
רון בת לימור וארז צרפתי
שבת שלום
פרשת תרומה
היום ה133 למלחמה.
בלבבי משכן אבנה .
הפרשה שלנו מלאה בציוויים על בניית המשכן וכליו .
ניתן לראות בכל ציווי וציווי מאפיין אחד שחוזר על עצמו והוא האחדות ,תוך שהוא מתאפיין בכל כלי לגופו.
בורא העולם מבקש ממשה רבינו :
הכינו לי משכן ואז אשכון בתוכם , ומבקש ממנו לגשת לבני ישראל ולבקש מהם תרומה לבניית בית המקדש .
בית המקדש אינו בניין יפה בלבד,הוא מרכז החיים של העם.הוא הלב של העולם .
כדי לבנות בית כזה צריכים הרבה לבבות,מעבר לחומרי בנייה כמו כסף וזהב.
וברובד העמוק הבנייה הפנימית בליבנו ,
בניית בית המקדש בתוכנו
ואיך אני הפשוטה באדם אבנה בתוכי בית מקדש?
בתרומה .
התרומה שהיא התרוממות הרוח באה לידי ביטוי בנדבה .
נדבה שעיקרה בנתינה ,לא בכמות אלא ברצון להיטיב עם האחר ,המקום בו אני יוצאת מריכוז עצמי ונותנת.
אהבה ואחדות אמיתיים היא השמחה שממלאת את נפשי כשאני רואה שטוב לאחר.
כשבתוכנו יש ערכים של נתינה
"רק ביחד ננצח " מצליח לעבוד .
השבוע כתבתי לעמוד האינסטגרם זיכרון מרון.
התחלתי את השיתוף שלי בהתפעלות שלא נגמרת מהילדה הנדירה הזו רון צרפתי .
לפני כמה רגעים דיברתי עם נפתלי הבן שלי ,בן ה16 ואמרתי לו ,היות והיינו חלק נפרד בחייה של רון לא ידעתי עד כמה היא הייתה נדירה בשביל כל כך הרבה אנשים,
כן , ענה לי נפתלי לרון הייתה אהבה מלאה בשביל כולם ,גם עבורי .
רון ,
את בנית בית מקדש מסביבך
כמו אדריכלית מקצועית
בנית בית בתוכך לכל מי שהכרת
וביתך ,ליבך היה פתוח
וכמו בבית כל אחד יכל למצוא מקום נוח איתך
כל אחד הרגיש אמון וביטחון לצידך
החברות ,החברים
עידן ,
החיילים ,המפקדים
ההורים, התאומים
סבתוש והדודים
החברים של ההורים
הבני דודים הרחוקים
הבנות מהחוג לריקוד
השכנים
ואפילו זו שהייתה בכתבה בטלוויזיה לאחרונה
שהצביעה עלייך כמה את יפה .
איך זכית להיות פייה כזו צעירה
ולפזר קסמים ?
איך הצלחת לכבוש כל לב ?
נכון, היה לך חיוך מלא אהבה,
היה לך חיבוק ממיס כל כאב
היו לך תובנות עמוקות
שלמדת באמיצות.
אבל,
נראה לי שהצלחת בעיקר בזכות
בית המקדש ששכן קבע בליבך
הנתינה
הנדבה
הרצון העמוק להיטיב עם האחר.
הנתינה שלך שהולידה אהבה
כעת ,
הנשמה מרגישה בודדה,
קצת עזובה
מחפשת את ביתה
ואין נחמה .
יש מקום אחד שאנחנו עוד מוצאים אותך בו,
בשיתופים של האחרים.
לכמה רגעים את קמה לתחייה
בתמונה ,בעוד סיפור על נשמתך הנדירה .
תודה לך על כל הטוב שהשארת בעולם
תודה לכולם על השיתופים .
שנמשיך את דרכך
לתת
ולכוון לאהבה.
נזכור ,העיקר זה לא כמה נותנים ,אלא איך נותנים.
שלמה המלך אומר:
"תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים"-רצפת בית המקדש מלאה באהבה של התורמים ,בתחושה שהם בונים בליבם.
געגועים עזים לבית המקדש שבלבך.
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי.
פרשת תצווה
חרבות ברזל,המלחמה ממשיכה כבר 140 יום.
בגדי מעצבים ותכשיטים
בקדושה
פרשת תצווה ,החלק השני בפרשות המשכן ,הפרשה עוסקת בבגדי הכהונה ,לכאורה פרשה שמתאימה למי שמתעסק באופנה .
אך ,לא כך בנויה התורה ,מאחורי כל פרט עומד רעיון פנימי עמוק ,רוחני ונפשי .
בגדי הכהונה הם הבגדים שלנו ,כל בגד בונה צד באישיות שלנו .
ביגוד אינו מספק רק הגנה מפני הקור או החום ,אלא גם ממלא צורך פנימי .
בפרשה מובאים תיאורים מפורטים של כל בגד ותכשיט מבגדי הכהונה :אפוד וחושן ,מעיל,ציץ ומצנפת ,כתונת ,אבנט ומכנסיים .
כל בגד נלבש באזור אחר מגופנו וביחד הבגדים עוטפים את מרכיבי החיים שלנו ,הלב ,המחשבות ,
הזריזות והתכליתיות.
הבגד נותן לאדם לתת ביטוי למימד האצילי והרוחני שבו,ולתת באדם תחושה טובה .
אחד המיוחדים בבגדי הכהונה הוא החושן .
אבני החושן מייצגים את אבני היסוד של כל חברה ,אולי הם נראים שונים אבל,בהחלט יש להם אותו DNA .
החושן נקרא חושן משפט
חושן -בגד שעליו יש אבנים טובות ,ועליהם רשומים שמות 12 השבטים,החושן נלבש צמוד ללב של הכהן הגדול .
אבני החושן הן אבנים מופלאות ובהן טמונות כוחות פלאיים.
מבגדי אהרון הכהן למדים אנו מהי אחדות ישראל האמיתית .
אומנם כל שבט שונה בהנהגותיו ,אך המשפט אחד הוא לכולם .
מצד אחד כל שבט ושבט שומר את העניין המיוחד לו ,ומאידך כולם כלולים בתורה אחת,חוקה אחת ומשפט אחד וזוהי אחדות ישראל האמיתית.
עוד בוקר יום שישי
בדרכי בין שבילי היער
אני נושמת ,לא נושמת את האוויר
הגעגועים צפים
מתבוננת סביב
רקפות צומחות בין הסלעים
מפלסות דרך לצמוח למרות כל הקשיים
הצבעים מתפזרים
את הנשמה מאירים
הטבע שולח אותות של צמיחה ואהבה
נדמה כלוחש בקולה של רון
'תמשיכו את החיים'
ואת רונצ'וק
מתגלה אליי לעיתים
צחוקך המתגלגל
נשמע מבין לעצים
מרגישה את נוכחותך,
במיוחד בין השבילים
שם עולות
אותיות ,מילים
שפורצות ונכתבות בדמעות .
פרח נדיר שנקטף בשיא פריחתו
נשמתך ממשיכה להשאיר חותם
בכל העולם.
ואיך זה שבכל פרשה אני יכולה למצוא אותך ?
פשוט
כי את היית הלב .
כמו החושן שהיה צמוד ללב הכהן הגדול
כמו החושן שהיו עליו 12 אבנים מופלאות בעלי יכולות וסגולות .
את היית הלב
את היית התכשיט
את היית החושן
ניחנת ביכולות פלאיות
לזהות נשמות
ניחנת בטבעיות ,מעצם היותך
להצליח לנגוע ולרפא
נשמות שלפעמים היו אבודות
נשמות תוהות, שעדיין מבולבלות ,שעדיין מחפשות.
ועם הלב הענק שלך
תיקנת את השברים
שונים ודומים
וחיברת בין כולם.
שבת שלום פיה יפה שלנו
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי
הציור שציירה הציירת שאותך לא הכירה אישית יכול להעיד
יותר מאלפי מילים כמה גוונים ועומקים היו בך .
פרשת כי תישא
היום ה-147 למלחמה
פרשת כי תישא משלבת בתוכה כמה נושאים בהם: המשך בניית המשכן וחטא העגל.
הקב"ה מודיע למשה שבצלאל ואליהב נבחרו להיות האחראים על בניית המשכן ואליהם יצתרפו אומנים אחרים מעם ישראל.
כדי לבנות את המשכן דרוש שיתוף פעולה של כל העם.
בנקודה זו מתרחש המהפך ,ממעמד רוחני גבוה ונשגב של שמיעת עשרת הדיברות לאחד החטאים החמורים של עם ישראל ,עגל הזהב.
אולם אל לנו להסתכל על עגל הזהב כחטא באופן פשטני ,אלא להבין בעומק מה זה מבטא.
עגל הזהב היה ביטוי נפשי של העם .
משה רבינו מביא עולם חדש ,דרגות רוחניות גבוהות ועם ישראל מרגיש שזה גדול עליו.
הם ניגשים לאהרון הכהן שבמידה מסויימת מבינם ,אך הוא נגרר לכיוון לא רצוי עם העם.
בני ישראל אוספים מנשותיהם את הזהב בונים עגל זהב ,רוקדים סביבו ומגדירים אותו 'אלה אלהיך ישראל'.
עגל הזהב מייצג עבורם עולם מוחשי ,ממשי שניתן להאחז בו.
משה רבינו יורד מן ההר ומזהה את מצוקת הנפש ,מבין את החיפוש לקיבעון מוחשי וברגע זה שובר את לוחות הברית הראשונים שנכתבו בידי הקב"ה והם הביטוי לאותה מדרגה עליונה ואינסופית.
שבירת הלוחות הייתה בלתי נמנעת .
העם מקבל את הלוחות השניים שנלקחו מן הארץ ותיווכו בין העם לבין מדרגת משה רבינו .
המתח הרוחני סביבם נמוך וכך מתאפשר לעם ישראל להתקדם בקצב הנכון לו להר סיני.
הבוקר בעודי צועדת עם בגירה בשבילים המוכרים
נפעמת מיופי הבריאה שלבשה כל כך הרבה צבעים,
מלווה אותי נשמתה ,דמותה של רון
ואני תוהה מה יכול להיות הקשר בין חטא העגל
לרון שלנו?
התראת פייסבוק נכנסת
'למוטי וינרב יש יום הולדת היום '
מוטי הוא הדוד של רון.
במסע החיים בן 22 וחצי השנים של רון
היה שותף גם דוד מוטי.
בשנים האחרונות שרון הצמיחה כנפיים של פיה
מוטי גילה לה מרחבים חדשים
מדבר ושמיים זרועי כוכבים.
שם במדבר נפתחה לרון תודעה חדשה
שם לעיתים היא תרה אחר רצונות נשמתה
כשהרגישה אבודה ,לא מבינה
וכמו עם ישראל בפרשה
שהנשמה חיפשה דבר מה
והגוף -נפש לא היו מסוגלים לתרגם את רצונות הנשמה לכאן ועכשיו .
עם ישראל
רון
ניסו למצוא פיתרון ,לחפש את שמחת הדברים בגוף.
רון
מצאה אותו במדבר ,במצוקי דרגות
בדרך המדבר העקלקלה
ביקשה לעצמה פיתרון ועיצה
ושם היא מצאה גם את דודה מוטי
הייתה לו פינה טובה בשבילה
בה הרגישה ביטחון ואהבה
היו פעמים של התמודדות עם רגשות שצריכים ביאור
רון הקשיבה לקולות שעלו מן המדבר
וירדה למצוקי דרגות
שם הצליחה לעשות הפרדה
חיפשה מה תכלית העבודה
וחוותה המתקה .
שבת שלום נסיכה
שבת שלום לעם ישראל
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז.
פרשת השבוע ויקהל
154 ימים למלחמה
יום האישה הבינלאומי
ואנחנו במסע אופנובה
מרץ 2024
בפרשות תרומה ותצווה עסקנו בתיאור המשכן ,בפרשת ויקהל עוברים לביצוע .
והפעם מפרטים בהרחבה את צדדי האסתטיקה והפאר שמצויים בו.
מעבר לקיום הבסיסי ,יש עניין שהחיים יופיעו גם ברובד של היופי והחן .
האם היופי חשוב כל כך?
אם התורה משקיעה כל כך בתיאור פרטי המשכן ,כנראה שיש בזה חשיבות.
יופי הוא הרמוניה .
מחיבור של פרטים שונים המשתלבים יחד עולה קשר ,
קשר של יופי .
בצלאל בן אורי היה האמן שיצר את הכלים של בית המקדש.
אמן עם עוצמות של יצירה
וכשהיצירה נפתחת ,הלב נפתח ודרך היצירה יש השפעה ללבבות של אחרים .
וללב יש עושר פנימי ונדיבות
להשפיע הלאה דרך יצירותיו.
הבוקר קמנו מוקדם
אני ונחמן
אם ובנה
רוכב ומורכבת.
למסע האופנובה הראשון לזכר נרצחי הנובה .
עם תמונה של רון
בחזית האופנוע שלנו,
מרגישים שהיא מובילה אותנו
נוסעת לפנינו
מנווטת אותנו למקום שלה
לחלקת האדמה הפרטית שלה ברעים.
למקום בו היא רקדה עד
שלנצח נדמה .
אלף אופנועים על הכבישים
לכל אחד זיכרון כואב פרטי.
מימיני אופנוע עם דגל גדול מתנפנף,מביטה
ופוגשת את העיניים היפות של רון עם החיוך המאיר שלה ועידן עם הרוך המיוחד שלו לצידה .
מאוחר יותר אדע שהרוכב הוא אביו של עידן הרמתי .
אין מילים שיכולות לתאר את העוצמות של מאות אופנועים מתחברים ויוצאים לרכיבה משותפת ,חדורי מטרה אחת
להנציח את הילדים,שיזכרו את הרוקדים .
מרגישה כמו הוריקן של רגשות ,מרימה עיניים לשמיים
מחפשת בין העננים את החיוך שלעולם לא ימחה .
פונים לרעים
יורדים ברחבה
לכולם פנים יפות ,מחייכות
פוסעת על הרחבה
מרגישה ברגליי את הפחד ,
את המנוסה של הנשמות מהתמונות .
איפה היא ,איפה היא
איפה את רון ?
היופי של רון בתמונה
כוס לחיים מרימה
הרמוניה של אהבה .
ככה בונים כלים למשכן.
רון גם היא הייתה אמנית
אמנית של מחולות
שהעבירה בדרך שלה את האור המיוחד .
וכשרון רקדה עם עוצמות הנדיבות שלה
היא העבירה עוצמות וחוזקות
לאחרים ללבבות.
האופנובה הביא לידי ביטוי
את היופי של החיים
אופנועים שונים ,אנשים יפים
רובם לא מכירים
אפשר היה לגעת ברבדים
העמוקים של אצילות ורוחניות.
היופי של הרמוניה בין כבישים
אנשים
שמיים ועננים
רון ועוד המון אחרים
וכולם משתלבים .
תודה לבני נחמן
שהקשיב לליבי שחפץ להיות חלק במסע האופנובה ויחד לקחנו חלק .
לעילוי נשמת האהובה שלנו
רון בת לימור וארז
שבת שלום
פרשת פקודי
154 ימים לחרבות ברזל
פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה והאחרונה בחומש שמות .
הגשמת החלום לבניית המשכן הופכת למציאות .
הפרשה מסכמת את סיום בניית המפעל הגדול-בניית המשכן.
הקמת המשכן מסתיימת ומשה מברך את בני ישראל.
חז"ל אומרים שהפסוק מופיע בתהילים "ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".
נועם פירושו עונג,עונג היא תחושה מהותית בעבודתו השם .
השלב של העשייה הסתיים והמשכן המוכן גורם לנו תחושת עונג ונעימות.
השלב הבא הוא החיבור בין שמיים לארץ.
חיבור שבא לידי ביטוי גם בחיינו האישיים.
בחודש האחרון נמנעתי משהייה ברשתות החברתיות ,
מידי יום שישי למשך שעה ישבתי עם רון והפרשה .
כתבתי ,העליתי והמשכתי בעשייה .
במהלך השבוע הייתי בעשייה ,בליווי נשמות בשיקום חיי היום יום שלהם ,פותחת את המשכן בליבי בחמלה ואוהבת.
בכל בוקר אני פוגשת אותך רון אהובה .
ואת יפה שלי
נמצאת בכל מקום ,מעל הטבע ,
מעל הזמן
שולחת דרישות שלום
כמצילה מלפול לתהום .
באחד הימים קיבלתי הודעה מיעל אמא של עידן
שלראשונה העלתה פוסט
קראתי על אמא
שמתגעגעת לבנה בכורה
לרעיונותיו המיוחדים שכבר לא ישמעו
לשאלות שלא ישאלו
לחיבוקו שהביא נחמה
קוראת על אמא עם אמונה
שלא שוכחת לכתוב תודה.
ובוקר אחד אדל שואלת אותי
אמא ראית את הפוסט
שהדוד איציק העלה
לא הפסקתי לבכות .
אני פותחת אינסטגרם
עמוד הזיכרון של רון
רואה את התמונות ,את הסרטון
קוראת את המילים .
עיניי דומעות
בליבי שלהבות
תשלובת מעורבבת
של כאב וניצחון
של ביטחון ואבדון.
ובפרשה בעניין המשכן כל אחד מישראל תרם את החומרים והכוחות שטמונים בו ,וכל אדם שהכין ותרם ראה איך תרומתו ,יצירתו מתחברים לשאר הכלים וביחד המשכן שלם .
דבר כזה לא מתאפשר ,כי אם בחכמה כללית שכוללת את כולם ובונה בנפש את הכוח ההשלמה שבכלל.
רון ,
את ידעת לחבר בחייך כמו בלכתך .
בלעדייך חיבורים של היום לא היו מתאפשרים
חיבורים של היום לא היו מתקיימים בלעדייך .
נסיעה עם איציק ברכבו ביום הלוויתך
יחד עם הלל תהילה ואדל
שאיפשרה הכרות עם איציק
אדם עם הסתכלות מיוחדת
וודאי נשמה מעולם האצילות.
להתכתב עם יעל אמא של עידן
ולהכיר אמא שגידלה בן כל כך אוהב ומעודן.
קשר עם הורייך המדהימים
שלאחר שבת הדמים
במסירות נפש אותך מנציחים
ובשעת דמדומים עדיין מחפשים את חיוכך במרומים.
סבתא זהבה האהובה
שבשבת אחת חלק בליבה כבה
היא ממשיכה לפתוח את ליבה בהקשבה
מידי שבוע אחרי הפרשה
כותבת בחיבה בתגובה
מביעה את אהבתה אלייך ומודה.
מוטי ,אלמוג
התאומים,
חברות ,חברים
ועוד קשרים ,חיבורים לא טבעיים .
את לב שלי
מסרת בידינו את הכלים לבניית המשכן
תרמת לנו את הכוחות והחוזקות ליצור ביחד משכן
שלם .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי.
שבת שלום .
השבוע פרשת ויקרא ,הפרשה הראשונה בחומש ויקרא
פרשת השבוע ה-24 של רון,
עדיין במלחמת חרבות ברזל ,
שבת זכור את עשה לך העמלק, וכי אפשר לשכוח?
עוד יומיים פורים
רונצ'וק איך החג יראה בלי הגוונים שלך ?
"בפרשת ויקרא אנחנו מתחילים ללמוד על כל עניני הקורבנות .
ההשפעות והתיקונים הרוחניים שהיו נעשים על ידי עבודת הקורבנות היו עצומים,ומובא בספרים הקדושים שעבודת הקורבנות מרמזת על העבודות הרוחניות שאנחנו צריכים לעשות פה בעולם הזה ,ועל כל מיני תיקונים שעוברים עלינו בעולם הזה".(הרב עופר ארז).
אומנם ישנם רעיונות עמוקים בנושא הפרשה,
היות וזה סמוך לחג פורים
אני בוחרת להנציח השבוע את רון בהקשרים על פורים ומגילת אסתר.
אתחיל בשאלה על פורים
מה הנס הגדול של פורים?
מה עושים כזה רעש גדול מהחג הזה ?
כל הכתובים יתבטלו ,רק מקרא מגילה ישאר .
מה ההתרגשות .......?
שישה חודשים במישתה וישראל לא ראויים לניסים, נהנים מהמשתה ,שותים בכלי בית המקדש ,חוטאים נגד השם.
נמצאים בתחתית ,בשפל המדרגה של פורענות והפקרות.
במשתה:
עברו 186 יום של משתה
אחרי 186 יום של משתה נכנס שיגעון לאחשורוש
והוא קורא לושתי המלכה להגיע בעירום.
ושתי מסרבת ואפילו עונה לו בבוז ובזילזול.
נו ,טוב היה משתה ושמחה
אחשורוש ביקש מושתי בקשה לא ראויה והיא סירבה ,
אז למה הדין הקשה הזה
להוציאה להורג?
המציאות מעל לטבע.
בתוך המקום הזה שישראל היו בשפל ,באותה שעה השם ברחמיו כבר מכין להם את נס ההצלה .
יהודי מורד בשם יתברך ובאותם רגעים השם בחמלה .
הם חביבים עליו והוא מכין להם את הישועה.
לו ליום אחד ,יכולנו להיות בחמלה אחד כלפי השני ,נזכה לאהבה גדולה .
נזכה למחות את זכר עמלק באמת ותשאר רק אהבה.
כל השנה אנחנו מנסים לשמור על איזון בחיינו
בפורים אנחנו עושים את מלוא ההשתדלות לצאת מהאיזון .
בפורים קורה משהו שונה
וזה אהבה בהגזמה .
בחג הזה של משתה ומסיבות
פורים עם מנהגים ומצוות
של מתנות לאביונים ומשלוחי מנות
הלב מתמלא באהבה .
אהבה כמו שהייתה לך רון
בכל השנה .
אהבה לא רגילה ,משנה תודעה ,
אהבה בהגזמה .
כל החוקים במוח נמחקו
כשאהבת.
האהבה אמרה לך איך דברים לא צריכים להיות
וכך נשארה לך היכולת להיות בלי שיפוטיות .
לא היה בך פחד שיקטלגו אותך
יכולת להיות מי שאת
ואני יכולתי להיות מי שאני.
יחד סיפרנו את סיפור החיים אחרת
הנשמות התאומות שלנו
הבינו שלאדם יש בחירה חופשית .
כל אחת מאיתנו אדם בפני עצמו .
ויש מקום רק לאהבה בהגזמה .
הבוקר נשאתי עיניים למרומים
וראיתי את דמותך מבעד לעננים,
יפה
מלאכית אמיתית
מארגנת מסיבת פורים
מוגזמת באהבה .
שנה שעברה שלחת לי סרטון
איפה חגגת בפורים
השנה אני יודעת שאת במקום טוב יותר .
אבל,זה לא עוזר לגעגועים.
שבת שלום ופורים שמח
לעילוי נשמת הפייה הניצחית
רון בת לימור וארז צרפתי
פורים 2024
חשבתי שזה יכול להיות נורמלי ,
הבוקר קמתי להכנות של החג
בישולים לסעודת פורים
משלוחי מנות בכלים מיוחדים .
מחר שושן פורים, בירושלים חוגגים .
אחרי שעות של עשייה
מתיישבת על הספה
לא יודעת איך הגעתי לסיפורים ,לסירטונים של השביעי לאוקטובר.
שתי משפחות לראשונה יצאו לקמפינג ,הורים וילדים ישנו באוהלים
עוד יש סירטונים של הילדים משחקים
שעות אחר כך קמו לאזעקות
שתי משפחות ברכבים נפרדים
משפחה אחת המשיכה ישר
המשפחה השנייה
אבא ,אמא ,בן ובת
בגלל הפניה שבחרו לנסוע בה לא שרדו .
החתן נדב מראה את ההזמנות של החתונה
עם איזבלה ארוסתו
עדיין לא נתפס שבמקום חתונה
הוא מקים מצבה .
שיר של אמדורסקי שיצא לאחרונה
לראשונה אמדורסקי מרגיש חלק אינטגרלי מהאורגניזם שנקרא ישראל.
אמהות שכולות שכותבות
על בנות ובנים שכל כך אהבו את פורים .
ואני אחת מתוך העם
עדיין לא מוכנה לחזור לשיגרה מלאה
עדיין לא מאמינה שרון נשארה זיכרון
שהחטופים כבר כל כך הרבה ימים לא חוזרים
וכואב לי על אלפי חיילים,חיילות ,רוקדים
,רוקדות ,סבתות ,סבים
משפחות שלמות
שכבר לא נושמות
מאמינה שכולם במקום
הטוב ביותר עבור נשמתם
בגן העדן שלהם
הם מעל הגעגועים
מסתכלים מטה עלינו
ורק אוהבים .
אנחנו שנותרנו על האדמה
מבינים את גודל האבידה
רק אנחנו בני אנוש
בוכים על לכתם
מרגישים את הכאב והשכול
מאבדים שפיות לפעמים
לא נתפס שאלו החיים
ואנחנו להמשיך כרגיל אמורים .
והלב שבור באמת
חצוי לשניים
מצד אחד עודנו שותת דם
והדם מתערבב עם דמעות שזולגות
אותן דמעות שזורמות
ומחפשות את הצד השני של הלב ,
הדמעות
מתערבבות עם כאבים,
שמחות קטנות וחגים
שלעולם לא יחזרו להיות כמו לפני חמישה חודשים.
צריכה משהו משנה תודעה
להמשיך את הריקוד שרון רקדה .
והמוסיקה מתנגנת בעוצמות גבוהות
והרגליים שלי משותקות
הנשמה לא משתפת פעולה עם האיברים
מרגישה כאילו שאבו ממני את החיות
יוצאת לקריאת מגילה
מבטיחה לך רון
שאת לא סתם עוד זיכרון
מחר
הריקוד הראשון
יהיה לכבודך והוא לא יהיה האחרון
הוא יהיה הזיכרון .
פרשת השבוע פרשת צו
פרשת צו פותחת באש התמיד שעל המזבח שבאופן ניסי מעולם לא כבתה בימי בית המקדש ועל תפקיד הכהנים .
בפרשה מפורטים סוגי קורבנות רבים ושונים ולכל אחד מהם מטרה שונה ,כל קורבן מבטא מצב נפשי שונה של המקריב.
תפקידם הייחודי של הכהנים
בעבודת הקורבנות היה לזהות את המצב הנפשי של המקריב ולסייע בידיו.
שעתיים לפני שבת ואני מסתכלת על הספרים של פרשת השבוע והדבר היחידי שמעסיק אותי ביומיים האחרונים אלו המילים הכואבות מהפוסט של לימור צרפתי ,אמא של רון .
אמא לימור שמתבלבלים אצלה הימים והלילות
אמא שמתייסרת יסורים בלתי נסבלים
משאלתה רק לדעת על רגעייך האחרונים
מדם ליבה אמא שלך משתפת
וכאבה מחלחל פנימה לכל נשמה
אמא שלך שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה להיפרד
שביקשה רק עוד פעם אחת
ללטף את ראשך .
ושאלותייה מתרבות
ואין באמת תשובות
ובכל פעם שהיא עולה למיטתה
השאלה אם סבלת לא מרפה.
רונצ'וק
את עלית כקורבן השמיימה
רק בגלל היותך יהודיה
ואין פה נחמה
אצלך התשובה
אם תוכלי לשלוח מלמעלה
ליטוף ונשיקה
אולי גם תשובה ,
אמא אוהבת ומחכה .
אנחנו אומה שלמה עדיין בזמן משבר ,עדיין בזמן קושי ואתגרים לאומיים
מה נותר לנו לעשות בזמן קושי ?
תפילה .
מהי תפילה ?
תפילה היא לאפשר לעצמנו לפתוח את הלב .
אלוקים רוצה את הלב שלנו ,את החיבור שלנו.
רונצ'וק,
אינני יודעת אם נתקלת או הכרת תפילה כתובה,
לא באמת היית צריכה
מהכרותי איתך נשמתי את עבודת הלב שלך
עבודת הלב שעזרה לך לדייק
את הבאת הקורבנות של אחרים .
לא היית צריכה להיות כהן גדול או לעבוד בבית המקדש,
השילוב המופלא של רגשות אמיתיים וכנות
פתחו לבבות .
וזה בקטנה מהבית שלי :
כשפגשת את נתנאל
לימדת אותו אהבה ללא תנאי
כשראית את נחמן
חייכת חיוך מאיר ,כזה חברמן.
כשרקדת עם תהילה
זו הייתה המסיבה הכי שווה.
כשנפתלי הרגיש כהולך לאיבוד
לא נבהלת ,תעבוד על המידות אמרת לו בכבוד.
כשאדל חוותה משבר
שיתפת מניסיונך ושיתפת איך
צלחת את זה בעבר .
כשהגעת לשבתות או סתם
קפצת בהפתעה
עבור יהונתן היו לך מילים מיוחדות
קלילות ,שציידו אותו בהתמודדויות.
אפילו בגירה זכה ליחס מיוחד ממך
לטיפול וליטוף שגרמו לו עלייך
להסמך.
ואני זה סיפור ארוך ,וודאי לא לשתי שורות
אני רק רוצה לרשום שממך אף פעם לא רציתי להפרד.
אני נזכרת איך חיבקת את החיים
ואיך הם החזירו לך חזרה חיבוקים
אני זוכרת איך הברחת את החושך
ונתת לאור להתקיים
איך אהבת אמת ודחית את השקר
מתגבר הגעגוע לאור שהיית .
כמו אש התמיד שלא כבתה מעולם בימי בית המקדש
כך נרך ימשיך להאיר בעולמי..
שבת שלום רון אהובה
עברה עוד פרשה
ובינינו אני בכלל לא מאמינה
שבצאת השבת לא אשמע ממך איזו מילה .
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי .
סרן רון צרפתי ז"ל, קרובת משפחה.
"מלאך", "פיית מדבר". אלו הכינויים שלה מאז אותה שבת. היא רק רצתה לרקוד על הקרקע, בסוף היא רוקדת על ענן ברקיע.
רון הייתה מפזרת חיוך בכל מקום אליו הגיעה, יש לה חיוך כובש (קשה להגיד "היה לה").
לרון יש מוטו שליווה אותה וילווה אותה תמיד: "הבא לאוהבך השכם לאוהבו".
תפזרו חיוך ותשתפו את המוטו, תהיו רון.
צהריים טובים רון,
פרשת שמיני
כ"ו באדר ב' תשפ"ד
יום שני השבוע מלאו שישה חודשים ללכתך.
בוקר יום שישי
ברקע נעימות מוסיקה נשמעות
אני עוד לא יודעת מה אני רושמת היום
חושבת עלייך ,מה את עושה עכשיו שם בגן עדן?
פורץ לו הרהור לא הגיוני
שאולי נכנסת למטבח לבשל לסעודת שבת
מתעוררת מהמחשבות שאליהן נסחפתי ,
אני יודעת שבגן העדן שלך
לא צריך אוכל ,הכל רוחני
את מלאכית טובה בין כל המלאכים האחרים שאיתך
מיום שמחת תורה .
אם בכל זאת את מתגעגעת למטבח
את מוזמנת להצתרף אליי לבישולים
מבטיחה להכין מאכלים טעימים
פינוקים שאהבת שהיית אצלנו שבתות וערבים .
פרשת שמיני:
תמו להם שבעת הימים בהם ביצע משה את כל עבודות המשכן.
משה מדריך את אהרון ובניו לקראת תפקיד הכהונה במשכן.
ביום השמיני ,ראש חודש ניסן,משה מקבץ את כל העם ואומר:"זהו היום בו יראה אליכם השם".
משה נכנס עם אהרון ובניו למשכן ומלמד אותם את סוד הקטורת וכאשר יצאו העניקו ברכה משותפת לעם .
הרגע המיוחל הגיע,אש ירדה מן השמיים ואכלה את הקורבנות .
ההתגלות האלוקית מילאה שמחה את עם ישראל ,ברגעים אלו הם ידעו שנמחל להם על חטא העגל והודו לבורא עולם.
טרגדיה באמצע החגיגה :
בעיצומם של הרגעים המשמחים נמהלה השמחה בטרגדיה .
נדב ואביהוא בני אהרון ,הקריבו קטורת למרות שלא הצטוו ונהרגו.
משה פונה לאהרון אחיו אומר לו ,אסור לך ולמשפחתך לנהוג דיני אבלות שיגרתיים ,כל עם ישראל יתאבל על האבידה הגדולה .
אני כותבת מילה ,מילה על הפרשה ותוך כדי רצות תמונות מול עיניי
טרגדיה באמצע המסיבה -נובה ,אבל על האבידות הגדולות -מאות הנשמות שרק רצו לרקוד ,אבל של עם שלם -כולנו כואבים יחד.
הפרשה שוב נשמעת מוכרת,
מוכרת מידי לשביעי באוקטובר.(דרך אגב, שמחת תורה נקרא גם שמיני עצרת במקרא).
השבוע שחלף מרגיש לי כמו זמן של חצי שנה .
יום ראשון מוקדש כולו לרון ,פגישה עם אורלי זיו הסופרת ,פגישה מטלטלת נפשית ועם זאת משמחת .
רון קמה לתחייה עם הזיכרונות.
אורלי היא הסופרת המדויקת לכתוב על רון
יש לה עיניים רכות ולב פתוח וחיבוק אמיתי.
בעודי משתפת אותה על רון היא מסיטה מבט אליי ואני רואה השתקפות של עיניה של רון באותו מבט.
רון ,איך את כל הזמן נוכחת ,
איך את נשארת כזו פלאית
מובילה אנשים לחיינו
דרכם את שולחת מסרים ,
מסרים של אהבה
מסרים שלא נשארנו לבד
שאת כל הזמן כאן
רק לפתוח את הלב
ולהרגיש .
השבוע אמא שלך שיתפה פוסט של פנינה קליין
הרגשתי שוב במילים של פנינה ,את קיומך ,את זכרונך ,
את צוואתך .
אני מעתיקה לכאן חלק
עבור אותם אנשים שלא הכירו אותך בחייך .
"תגרמו למישהו לחייך
עשו שינוי
עשו אהבה
עשו שלום עם עצמכם
וודאו שאין בכם חרטות
חיו את החיים והניחו לאחרים לחיות ,
תהנו והיו אסירי תודה.
אל תבזבזו את הזמן שלכם בוויכוחים
אל תלחמו על שטויות,החיים קצרים מידי
חיו אותם
היו צנועים
תאהבו את עצמכם והיו מאושרים עם מה שיש לכם
כדי שיהיו לכם חיים נפלאים".
אני רק מבקשת בשמי ובשם רון
עם ישראל ערבים זה לזה
שמעתי השבוע הורים שכולים ,שמעתי את אימו של עומר שם טוב החטוף
בדמעות מתחננת
בואו נעמוד כתף אל כתף.
את זה חרטתי על לוח ליבי
עם זה רון גדלה ואימצה
לדרך חיים .
כמו לוחמים בשדה הקרב
נעמוד יחד
כתף אל כתף.
שבת שלום רונצ'וק
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי
פרשת השבוע
פרשת תזריע
חוסר אונים מול ימים שהופכים למספרים,
כמה ימים כבר עברו מהשביעי לאוקטובר,
חרבות ברזל מלחמה שהימים והלילות מתערבבים,
כמה ימים החטופים עדיין בשבי,
ועוד כמה ימים תפרוץ בצפון עוד חזית במלחמה ?
נשים וילדים לא אמורים להיות בשבי החמאס
צעירים וצעירות יפים ויפות
לא אמורים לצאת לנובה
ולהפסיק לרקוד .
חיילים,חיילות ,שוטרים ושוטרות יש להם משפחות
הם היו צריכים לחזור.
ילדה קטנה עם אחותה הפעוטה עדים לרצח הוריהם.
משברים לא מתרחשים בחיים מתוקנים.
פרשת תזריע מפרטת הלכות שונות בעיקר צרעת ,אשר מגיעה על עבירות של לשון הרע .
התורה מפרטת סוגים שונים של נגעים השייכים לצרעת ,חלקם טהורים וחלקם טמאים ואת ההלכות של מי שלקה בהן.
בתקופה בה אנו חיים אנו לא מקבלים את מחלת הצרעת כפי שנגעה באבותינו.
לעומתם אנו חווים את המחלה בעומק הנפש שלנו.
איזה מסע זה החיים האלו?
מסע שמשתנה מאדם לאדם
מהדרך בה אנו בחיפוש .
החיפוש אחר האני הפנימי שלי ,אחר האמת .
אדם שמתבודד ומחפש בפנימיות את האמת יוכל לגלות את הצרעת בתוכו .
ואם נשתמש בכנות
עם עצמנו ,נמצא גם את יכולת הריפוי עבורנו.
השם ברא אותנו נשמות ישרות וחופשיות עם יכולת להגיע אל האמת ,אך אל לנו להתעלם מהמקום בו נמצאים הנפש והגוף שלנו.
ואז הנשמה הטהורה שלנו תתקדם במסע החיים יחד עם הגוף והנפש.
האדם הגדול שלימד אותנו מהו חיפוש ,הוא אברהם אבינו שעליו כתוב שלא הייתה עבודה זרה שלא הניח עד שהגיע לעבודת השם .
אברהם אבינו הגיע לאמת דווקא בגלל שהיה קשוב למקום שבו הוא עמד בהווה בהרגשה שלו כאן ועכשיו .
כאן ועכשיו
גם אני הכרתי אישה אמיתית
וגדולה
שבמסע חייה הצעירים
חיפשה אחר האמת בהווה שלה.
רון ,
נולדה לבית משפחת צרפתי
גדלה לעלמה אמיתית אחת כזו שרוב הזמן מחפשת,מתעמקת .
רון ,
שלא תתבלבלו ידעה להנות מהחיים
מריקודים
שטויות
וצחוק מתגלגל שסוחף .
אבל ,
אני הכרתי עוד צד של רון בחורה שעצרה ובדקה
האם הנפש והגוף שלה מחוברים לרעיון או שהחיפוש אינו פנימי ומונע מלחץ חברתי או השפעת חברים .
האמת של רון
היא אמת לא מוותרת
אמת שלוחצת על קירות הלב
עד שהנשמה הטהורה שלה הבינה והתקדמה יחד עם הגוף והנפש .
הרבה פעמים החושך כל כך שחור
הכאב כל כך בלתי נסבל
שאין כוח לצעוד את הצעד הבא.
אותו צעד שהוא כל כך הכרחי ,פשוט כי ככה הבורא מנהיג את עולמו.
לעילוי נשמתה של הילדה היפה
רון בת לימור וארז צרפתי
אני לא מאמינה שאני רושמת מילים של פרידה
שהתמונות שלנו יחד ישארו רק למזכרת
ואני אשאר לבד.
היו לנו תוכניות ,את זוכרת?
מסיבות ,טיולים שבתות
נשארו רק הדמעות
והן זולגות
את מתנה שקיבלתי מהבן שלי נתנאל
וברגע נלקחה ונשארתי שבורה
הלב ,כבר לא יתאחה
יש בו שבר גדול ,
משאירה אצלך חלק מליבי עד שניפגש
עד ששוב אוכל להרגיש את החיבוק העוטף שלך
את האהבה הגדולה שלך
עד שניפגש האור כבר לא יאיר כמו פעם .
ערפל גדול היום
גשם של דמעות
מדינה אפורה
לא מכילה את הכאב הזה
לא יודעת אם אי פעם החוסר שלך יתמלא .
רונצ'וק קטנה שלי
היינו קשורות בנפש
אור חוזר אחת לשניה
כשחשבתי שאני פה בשבילך
הפכת את הקבלה לנתינה
כמה חוכמה הייתה בך
איזה דרך עשית בחייך
כמה לבבות כבשת
איך החיוך המושלם שלך
הרחיק את העצבות
איך החיבוק שלך
נתן אהבה וביטחון
ששום רע לא ייכנס בינינו
עכשיו הכל נגמר
ואני לא יכולה להאמין לסוף הזה .
בחג שמחת תורה רצחו אותך
ואיתך רצחו חלק בנשמה שלי
חלק בנשמה של הילדים שלי
שנתת לכל אחד מהם מקום בטוח ואוהב.
אבודים מאתמול בלילה
לא מאמינים
כואבים
בוכים
היום באים להיפרד
ללוות אותך פעם אחרונה
כמו שבאת להיפרד מאיתנו יום רביעי האחרון
השארת לכל אחד ואחת מהמשפחה חלק ממך
לעולם לא נשכח
אוהבת עד השמיים
נשמתך צרורה בתוכנו
רון אהובה, פשוט בלתי נתפס המחשבה שאינך עוד , בחורה מלאת חיים שמחה וצחוק מתגלגל, בחורה מוכשרת ואהובה על כל הסובבים אותה. לראות אותך גודלת ונהפכת ממש לאישה מהממת מלאה בטוב לב , ומלאת אהבה . תהיי חסרה לכולם ותמיד בליבנו💔 אוהבים .מאיה
רון , ילדה - בחורה מדהימה ,חכמה ומוכשרת. החיוך שלך והאנרגיה כל כך חסרים. רקדנית מגיל צעיר מאוד, תלמידה מצטיינת ויחד עם זאת חברות וחברים בלי סוף. הספקת כלכך הרבה בכלכך מעט זמן בעולם שלנו. היו לך תוכניות לטרוף את העולם ואילולא היום השחור, אין ספק כי היית מצליחה ובגדול. רון אהובה , מתגעגעים לחיבוק ולנשיקה בכל פעם שהתראינו. את חסרה לנו .
רון, אין מילים שיוכלו לבטא את הגעגוע והכאב שנשארו לנו בלעדייך. אין דקה ביום שעוברת בלי שנחשוב עלייך, בלי שנדבר על האנרגיה המטורפת שלך, אנרגיה שבעולם אחר הייתה מספיקה ל200 שנים ובעולם שלנו נגדעה אחרי 22 שנים בלבד. ההילה שלך, האור הגדול שלך שבהק לכל מקום שהלכת בו, ילווה אותנו כל חיינו, לא יידעך ולא יעלם לעולם. אנחנו אוהבים אותך ומתגעגעים אלייך כל כך!
פונצ'י שלנו, שמש אהובה, כל יום בלעדייך מרגיש כמו נצח. בכל רגע מרגישים בחסרון של הצחוק שלך, החכמה, היופי המטריף, המוזיקה, אהבת האדם ובעיקר - האנרגיה שנעלמה. ברגע אחד הכל נעצר, ולא נתפס שהילדה המדהימה לא תחזור. פיית מדבר שלנו, ב22.5 השנים שהיית לצידנו טרפת את העולם ולא נחת לרגע אחד - במטרה להגשים את כל החלומות שלך. מקווה שאת גאה בנו ושומרת עלינו שם למעלה. אוהבת אותך ומתגעגעת ברמה במילים לא יכולות לתאר!
זֶה לֹא רַק הַיֹּפִי עוֹצֵר הַנְּשִׁימָה, שֶׁבִּגְלָלוֹ נִכְנַסְתְּ לְכֻלָּם לַנְּשָׁמָה. זֶה הַיֹּפִי הַפְּנִימִי שֶׁהַחוּצָה מִתְפָּרֵץ, כַּמָּה טוֹב וְחֵן וְאוֹר שֶׁנּוֹצֵץ. עִם סִפּוּרִים חַיִּים שֶׁמְּצַיְּרִים דְּמוּת, מִכְלוֹל מְאַפְיְנִים שֶׁמְּסַפְּרִים עַל שְׁלֵמוּת- כְּבַת, כְּאָחוֹת, אַחְיָנִית וּקְצִינָה כְּשֶׁאֲבִיב גֶּפֶן מְיַבֵּב בָּרֶקַע בִּנְגִינָה. וְשׁוֹמַעַת עוֹד מַשֶּׁהוּ, יַלְדָּה נֶהְדֶּרֶת? גַּם בַּיָּמִים שֶׁהָיִיתָ נֶעְדֶּרֶת, מִשְׁפַּחְתֵּךְ הָאֲצִילִית עִם הַכְּאֵב בְּכָל הַעוֹצְמָהּ, הִתְנַהֲלָה בִּיעִילוּת וּבְחָכְמָה מַרְשִׁימָה. מִתּוֹךְ יִסּוּרֵי הַתֹּפֶת וּדְמָעוֹת כְּמוֹ מִבֶּרֶז, הַקּוֹל הַשָּׁפוּי בַּחִפּוּשִׂים הָיָה שֶׁל אַבָּא אֶרֶז. תּוֹךְ שֶׁהוּא מִשְׁעֶנֶת וְגַב לְעוֹד הוֹרִים מְרֻסָּקִים, הָיָה הַמְּבֻגָּר הָאַחְרָאִי שֶׁגַּם נוֹתֵן חִזּוּקִים. אֵיךְ אִמָּא עִם עֵינַיִם שְׁקוּפוֹת מִדְּמָעוֹת בַּלִּוְיָה מִתְיַחֶסֶת עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֹם וְאַהֲבָה, לְכָל אֶחָד מֵהַהֲמוֹנִים שֶׁבָּאִים וְצָצִים, מֵאֵיזֶה חֹמֶר גֶּלֶם אַתֶּם בִּכְלָל קְרוּצִים?! לִהְיוֹת חֶלֶק מִכָּזוֹ מִשְׁפָּחָה זֶה אוֹצָר, אָמְנָם לִזְמַן כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ קָצָר אֵין נֶחָמָה, רַק הֲבָנָה שֶׁהָיְתָה לָכֶם הַזְּכוּת, לָרִכּוּז הֲכִי הֲכִי גָּבוֹהַּ שֶׁל אֵיכוּת.
רונצ'י, מלאך שלנו! הימים עוברים, הדקות נוקפות, והגעגוע והכאב רק מתגברים! לא מצליחים לנשום בלעדייך. החיים נראים ללא מצפן בלו נוכחותך בהם. ילדה שלנו, העצב עלייך הוא כמו תהום ללא תחתית. לא יכולים בלעדייך, מושלמת שלנו!!! החיוך, העיניים הבוהקות, שמחת החיים שלך - כל אלה חסרים לנו כמו חמצן! אוהבים אותך, חיים ונושמים אותך בכל שניה ביום!!! אמא ואבא
רון המוארת שלנו ראיתי אותך רק פעם אחת , שמעתי עליך מאות פעמים … כמה את מיוחדת , בוגרת , מוכשרת … כמה אור הכנסת איתך לכל חדר , כמה שאת אהובה ומודל לחיקוי כמה תחסרי לנו פה לא נפסיק לאהוב אותך , לא נפסיק להתפעל ממך רון יהי זכרך ברוך , תמשיכי להפיץ אור
רון שלנו ,הצחקנית ומיוחדת, נערה של חופש מדבר ואהבה , תלמידה מצטיינת ,חכמה ודעתנית, יפה מוכשרת- תנוחי בשלום על משכבך. אין מילים שיכולות להביע את עצמת הכאב.
״הבא לאוהבך השכם לאוהבו״ יפה שלי כמה אהבת לאהוב. זכיתי שאת היית חלק מהחיים שלי. כואבת אותך יום ויום. בטוחה שאת ועידן חוגגים שם בשמיים. נהנים וממשים את האהבה שלכם. אהובה שלי. הלב לא מפסיק לדמם, יותר מחודש שאת לא פה וזה מרגיש כמו סיוט. מרגיש כיאילו את עוד רגע תחזרי מהצבא, נשב לתה וסיגריה במרפסת ונדבר על השבוע שעבר ועל השבוע שיהיה. פונצ׳ו שלי, אני אוהבת אותך ואוהב לעד.
אני פשוט לא מאמינה שאת לא פה! חשבתי הרבה בעצם למה זה ככ כואב לי כי הריי לא היינו קרובות… סהכ הייתי שכנה שלך שמידי פעם החלפנו מילה.. ואני בעצם מבינה את הסיבה. היית מאוד בולטת בנוף המקומי. תמיד הבטתי בך.. השהתי מבט אחרייך משום שכשהיית יורדת לרכב זה תמיד היה בחצי ריקוד, שיער שופע ופנים אדמדמות.. משהו בהליכה, בנוכחות, בחיוך הנצחי שקבוע על פנייך.. האיר את כל המסביב.. ואני מודה, זה היה נעים לי. קשה להאמין שמשהו כזה ככ חי כבר איננו. כואב ובלתי נתפס! אני חושבת המון על הרגעים האחרונים שעברת שם וזה לא עוזב אותי. בא לי לחבק אותך חזק ולהגן עלייך מפני כל הטירוף הזה. אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא ידעתי שזה מה שהולך לקרות ולא היתה לי אפשרות למנוע את זה. סליחה בשם כולנו. ואני רוצה שתדעי שכל מי שהכיר אותך מרגיש שהשארת עליו רושם בלתי רגיל וזה אומר המון! זה אומר שהיה לך פה תפקיד משמעותי בעולם הזה שכנראה מילית אותו באופן מופתי..כי זה נגע בכולנו. בתוכי אני יודעת שאת במקום טוב ושלא נעלמת .. רק שינית צורה ושעוד ניפגש בעולם אחר. מחבקת אותך מרחוק איפה שאת. לא אשכח אותך לעולם זה בטוח. נעמה
רון אהובה כשנכנסת לסטודיו ,כל הסטודיו התמלא אור ואושר. החיוך שלך שכבש את כולם. הצחוק שלך שנשמע למרחקים הצחוק שלך שנתן הרבה חיים בשיעורים. כשנכנסתי לשיעורי המחול בסטודיו תמיד בלטת בצורת הריקוד שלך אי אפשר היה להתעלם ממך בסטודיו. השבוע חזרתי לרקוד קצת בשבילי , את האמת רון איך שנכנסתי התחלתי לבכות, נזכרתי בך אהובה. לא אשכח אותך ולא נשכח אותך את חלק מסטודיו סיגל . אוהבת אותך המוןןן רקדנית שלי💔💔
מילות זיכרון עלייך רון , אני עוברת על הזיכרונות שכתבו עלייך , מסתכלת מי היו הרושמים והרושמות , שכנה ,חברה הכי טובה ,משפחה ואני מנסה לחשוב איך אני מגדירה את הקשר שלנו ? כי ,בינינו לב שלי , לא נראה לי שמישהו יכול להבין את הקשר בנשמות ,באנרגיות שהיו בינינו. נכון,אנחנו לא משפחה אבל,את זורמת לי בדם, נכון ,לא היינו שכנות ולא ראיתי אותך ברחובות , גם לא חברות מהצבא או מהסביבה אבל,בהחלט יצאנו כמו בנות אותו גיל למסיבות ויציאות . לב שלי , את יודעת שהלב שלי כבר לא שלם ,חציו נשאר אצלך . את שומעת כל יום את התפילות שלי שלנשמה שלך יהיה רק טוב, את רואה מהשמיים את הדמעות שזולגות ולא יודעות עד מתי הכאב הזה ימשיך. רון ,לב שלי ילדה מיוחדת שנקשרת בנשמתי. איזה כייף היה לשמוע את קולך בטלפון,בהודעות או ממש באמיתי. בקולך העברת אהבה אמיתית. איזה מרגש היה לראות את מבט עינייך המשתתף ברגשות של האחר . איזה משמח היה להנות איתך ,לשבת לצחוק משטויות ולא לחשוב שצריך להראות בוגרות . איזה עומק היה בשיחות שלנו על דרך של שינויים בחיים להיות יותר טובים. איזו הבנה והכלה הייתה לנו ראינו רק את הנשמה אחת של השניה והרגשנו כל הזמן געגועים וגם אם פתאום הופעת לנשיקה וחיבוק ומיהרת להמשיך לדרכך זה נשאר בלב חקוק ואף אחד בעולם לא יכול למחוק לי את זה . אני יכולה לרשום ספר על זכרונות אולי יום אחד זאת אעשה . בינתיים יפה שלי תמשיכי לרקוד ולחייך לפרוש כנפיים ולעוף נתראה על הרחבה אוהבת המון קטנטונת נשמה תאומה שלך נהורא
לפני 22 וקצת שנים קיבלנו מתנה, מתנה יפייפיה שהביאה איתה המון אושר ושמחה. למתנה הזאת קוראים רון - נכדתי הבכורה, משוש ליבי. אף אחד לא סיפר לנו שהמתנה תיהיה זמנית, זמנית מדי! מישהו שם למעלה לא שמע שמתנות מוצלחות לא מחזירים. הכל כבר נאמר ונכתב עלייך..גם במילים וגם בשירים ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. היא מתנגנת בכל רגע ובכל דקה ביום ובליל וחודרת פנימה לעומקי הנשמה. אהובה שלי, נוחי בשלום על משכבך ותמשיכי את שהתחלת כאן למטה כמו שרק את יודעת, כי כל מטרה שהצבת בחייך - היה בינגו! אוהבת אותך ואוהב אותך עד נשימתי האחרונה.
היי רון, אשתף אותך קצת ממה שעובר עליי. את השארת אותי ללא כל ידע של איך להתבגר. אני מאוד אוהב אותך ואת מאוד חסרה לי. הגעגוע תוקף אותי בכל ערב מחדש. קשה לי בלעדייך. מאוד! את ניהלת את הבית - את היית השליטה של הבית. את ידעת לנהל אותנו נכון, כשהיינו רבים, את ידעת איך לפתור בינינו הכל. את תמיד היית פה לעזור לנו ולי. את היית איש הדרך שלי ותמיד תהיי. אני מנסה לתאר את מהלך החיים שלי בלעדייך, זה לא נתפס לעין שלא אראה אותך עוד. את היית בחורה עוצמתית, אוהבת, רגישה, נותנת, לא ויתרת לעצמך בחיים. וגם לא לי. את תמיד האמנת בי שאני אהיה הגבר של הבית. שאהיה "היורש". אני רוצה שתדעי ששום דבר לא יחזור לקדמותו. גם לא השגרה. אנחנו בונים שגרה חדשה לגמרי. לחיים שבהם את לא נמצאת. שלא נראה אותך יותר. השבוע נפרדנו ממך בפעם האחרונה עם המון אנשים שאוהבים אותך, כבר למעלה מחודש שלא שמענו את קולך, את הצחוק שלך, העצבים שלך.. אני אוהב אותך רון❤️
רון פיית מדבר, נפגשנו לא הרבה אבל שאת לא פה פתאום אני מסתכלת על הפרטים הקטנים בחוויות וזה צובט לדעת שלא נחווה יחד עוד דברים משותפים. אכלנו סושי יחד, צרחנו שירי מכבי באוטו, שרנו יחד על הספה בסלון יחד עם אבא, נסענו לים המלח אבא, את, לולו הכלב ואני, הגעת ליומולדת שלי, אכלנו פיצה במוצ"ש עד חצות בחצר הבית בחדרה. נשמע קצת אבל זה המון. סליחה שלא דיברתי איתך יותר, דווקא עכשיו אני שולחת לך מלא הודעות שלא תראי לעולם ולא תעני לעולם. אני יודעת כמה אהבת אותי, סבתא שלך, זהבה השם ישמור אותה, אומרת לי כל הזמן. מקווה שידעת כמה אהבתי אותך. זוכרת שהיינו צוחקות על המשפט "אישה ילדים" שאבא שלי אומר כל רגע? מלאך, אני רוצה את החיוך הכובש שלך לצד הדמעות שלי כאן ועכשיו. היית אישיות כובשת. את הרגעים האחרונים שלך יצאת לחגוג, לרקוד, להנות, כאילו ידעת שאלה יהיו נשימות אחרונות שלך ורצית שהן יסתיימו לצד צלילי הטראנס. מסיבת טבע הבאה שתהיה אבא ואני לא נפסיק לרקוד בשבילך. אסיים עם המוטו שלך: "הבא לאוהבך השכם לאוהבו"- סרן רון צרפתי הי"ד בת 22 בנופלה.
רון ילדה יפה שנקטפה בטרם עת תודה גיבורת ישראל , לעד נזכור, תנוחי על משכבך בשלום💖💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם ינקום דמך.
רונוש, הנסיכה הפראית מהרגע הראשון שנכנסת לסטודיו התאהבתי בך, ילדה בלונדינית עם עיניים בורקות וחיוך של מליון דולר! אינטליגנטית, מוכשרת, שובבה ועם אנרגיות שלא הכרתי אצל אף אחד אחר. תמיד מובילה ומהפנטת במבט את כל מי שסביבך. צחקת שאני קוראת לך דורסל כי היית בלתי ניתנת לעצירה! רוקדת שעות בלי הפסקות, מנסה להספיק לטרוף את כל העולם. זכיתי לעבור איתך הרבה חוויות יחד, הסטודיו היה כמו בית שני לך ואת היית כמו בת בשבילי, תמיד היית שם ועזרת לי בכל רגע נתון. היית חלק בלתי נפרד מהמקום הזה ואין רקדן או רקדנית בסטודיו שלא הכירו את רון צרפתי. מצטערת על השנים שפספסתי אותך. אין יום שאני לא חושבת עלייך ועדיין מתקשה להכיר במציאות. תמיד תהיי אצלי בלב, אוהבת אותך טל סטודיו A.D.C
רון, ילדת פרחים, חיוך ענק עם ניצוץ בעיניים. כשראינו אותך לראשונה, היה זה על הבמה, רוקדת בכישרון אדיר וקצב בלתי נגמר, ממגנטת את כל המבטים . לימים הכרנו אותך מקרוב. הבת של לימור וארז, החברים הטובים שלנו, ונכנסת לנו ללב. תמיד חיבוק ונשיקה עם חיוך ואז - מה נשמע, והשיחה קולחת. נודדת למחוזות המוסיקה שכ"כ אהבת. כמה נוכחות וכריזמה היתה לך. חיה את החיים ומפיצה אור סביבך. בכל דבר שרק נגעת, היית מצטיינת וכולך חדורת מטרה וכוונות. היית קסם. הגעגוע קשה מאוד והעדרך מורגש כ"כ. בכמה אנשים נגעת בחייך הקצרים. נוחי על משכבך בשלום, את לעד תהיי בליבנו.
רונצוק יפה שלנו עדיין לא ניתפס לנו שאת כבר לא איתנו, נישארו הזיכרונות איזו אישיות מדהימה היית, העיניים המחייכות וכל אהבה שלך לכל הסובבים אותך תמיד, שימחת החיים , החיוך הטוב לב, הנוכחות שלה היתה תמיד עם הרבה שימחה ואהבה. מיתגעגעים כל כך ועדיין לא ניתפס, קשה מאוד אוהבים אותה לעד דליה וארצי❤️❤️
רק היום נודע לי שהבת של ארז צרפתי נרצחה!! אין לי אפילו את האומץ לשלוח ווצאפ תנחומים לאבא היקר שלך. לא היכרתי אותך. אבל התמונה שלך מדברת בעד עצמה. עיניים חכמות. פנים מאירות. ילדה חייכנית. אין לי ספק שהיית בת אהובה על הורייך היקרים. אני תפילה שהקב״ה ייתן להורייך היקרים את הכלים להתמודד עם האובדן. נוחי בשלום על משכבך. תהי נפשך צרורה בצרור החיים.
היי רון, נכנסתי לרשימת הנופלים והנרצחים, וככול שגללתי יותר ככה הדופק שלי האיץ מההבנה שעוד מעט גם את תופיעי. לא באמת נתפס שאת כבר לא כאן, אני חושבת עלייך כל יום, על דברים שאהבת, אל איך היית מגיבה לדברים, על השיחות שלנו ועל כמה את דמות להערצה. החלטתי לנסות לחיות עד הסוף, בלי פחד, בלי להישאר במקום הנוח שלי- בדיוק כמו שאת היית. תמיד נתת 200% בכל מה שאת עושה, את נפש חופשייה בלי מעצורים או גבולות, את חייה את החיים עד הסוף ואף אחד לא יכול עלייך. אמרתי לך, אני מתכוונת לזה וכשאצליח תדעי זה בגללך, אני אתן את הכל כדמותך היא מצפן עבורי למזה חופש. תודה לך, שזכיתי להכיר אותך, ללמוד ממך ככ הרבה דברים. את עדיין פה, את תמיד תהיי פה, נשמה לא יכולה להיעלם היא נצחית. אנחנו עוד נתראה
על קברו של סרן טל גרושקה ז"ל נכתב : "יש רק דבר אחד שאף אחד לא יכול לקחת ממך - מה שנתת לאחרים"
על החיילת רון צרפתי ז"ל שנרצחה בנובה נכתב: "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו"
על קברה של סמ"ר עדן אלון לוי ז"ל שנהרגה בקרב על בסיס זיקים נכתב: "מפקדת, לוחמת, גיבורה. מלאכית יפה ואמיצה. הצלת רבים בנופלך. אוהבים, גאים ומתגעגעים".
נפלאות דרכי העולם
איך הפכנו למשפחה מבלי שהכרנו
והכל בזכות מייל אחד שהכותרת שלו הייתה 'ספר לזכרה של רון צרפתי'
כולנו מדברים על חלומות
חלומות שהיינו רוצים להגשים
חלומות שהחמצנו
חלומות שנקטעו ולא נוכל עוד להגשים
החלום שנכיר נעדר מספרי חלומותינו
אני עומדת פה קרוב, קרובה אלייך, קרובה לנשמתך שחיברה בינינו בדרך נס מבלי להבין שלנשמות יש חלומות או אולי משימות משלהן מבלי שיש לנו יכולת להבין
נשלחתי אלייך ואני מחבקת את שליחותי מעומק הלב כי חיבוק בין נשמות הוא חיבוק קרוב מעבר לזמן ולמקום
רון, את המלים והחיוכים שהשארת נמשיך להדהד הלאה שיגעו בכמה שיותר לבבות קרובים ורחוקים כמו אבקנים שמופצים על כנפי רוח
כפי שכתב הרב קוק
בן אדם,
עלה למעלה, עלה.
עלה למעלה, עלה, בן אדם.
עלה, למעלה עלה.
כִּי כֹּחַ עַז לָךְ,
יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ,
כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים.
אֶל תכחש בָּם,
פֶּן יכחשו לְךָ.
דּרושׁ אוֹתָם – דרוש, בן אדם,
ויימצאו לך מיד.
עלי למעלה עלי כי יש לך כנפי רוח
האירי עלינו את אורך
תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים
אמן❣️
מי היה מאמין שהשנה המילה לזכרם
תהייה רלוונטית, שייכת, חלק מהחיים של הוריהם, אחיהם, ילדיהם
זה עדיין בלתי נתפס
זה לא נקלט
לכתוב את המילים אחרי שמותיהם היפים, הפנים המוארות שלהם את המילים החשוכות, הנוראיות האלו
יהי זכרם ברוך
אין מילים לנחם. אין מילים.
בא לי רק לחבק את הקרובים אליהם
ולבכות איתם. ליבי איתם תמיד. יום יום.
יהי זכרם ברוך לעולמי עד
ה' יקום דמם
סרן אסף מסטר
סרן רון צרפתי
עומר צדיקביץ
ולזכרם של כל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. לעולם לא נשכח. יהי זכרם ברוך לעד.
Limor Vainnrib Zarfati
Erez Zarfati
Nir Zadikevitch
Michal Gogol Master
בזה השער באתם בריקוד
בזה השער המראתם אל על
בזה השער השארתם חותם
בזה השער הפכתם לכיפת הנשמות הטהורות
בזה השער בלבנו תמיד נזכור ונצדיע
לזכרם של רוקדי הנובה וכל מי שאינם אתנו עוד
במיוחד ננצור בלבנו את רון צרפתי
#remember_ronzarfati
#ציור_אינטואיטיבי_בצבעי_מים ומלים - אורלי זיו
זה יום הזיכרון בשבילי.
הקול האחר של האלמנה.
השיר אינו שיר של תקווה, של "עם ישראל חי"...
הוא קולה של האלמנה.
השיר מתרכז בעולמה של האלמנה מאספקט הגעגוע, הכאב, אבל גם הכעס והתיסכול ואולי גם התוכחה.
החיים שסובבים את עולם המוות הינם מגוונים. ולעיתים אנחנו נאלצים להחביא רגשות שנחשבים כ "לא הוגנים" או לא מקובלים.
הוא צועק את אותן רגשות שבסופו של דבר קיימים בכל מי שחווה אובדן או כפי שהשיר מתאר, כנטישה כואבת. אין צדק במוות. ואין כללים. יש רק תחושת כאב ונטישה שחייבת לבוא לידי ביטוי ולמצות את עצמה רגע לפני המחשבה על התקווה והיום שאחרי.
השיר מוקדש לתקווה של מיצוי הכאב ולפינוי המקום של המשך התקומה שלנו כעם אבל גם כבני אנוש
סרן רון צרפתי, קצינה בחיל האוויר, נרצחה במהלך מתקפת החמאס במסיבה הנובה בסמוך לקיבוץ רעים.
היא רק רצתה לרקוד כמו שכל כך אהבה. ולהיות עם אנשים, בני אדם שאותם כל כך אהבה.
את רון הכרתי עוד כילדה בסטודיו לריקוד שעבדתי ועזרתי בו קצת בכפר סבא. אבל מה שכבר אז ראיתי והערצתי זה את הקשר המשפחתי המדהים שהיה לה עם הורייה המדהימים Erez Zarfati ו Limor Vainnrib Zarfati . הם תמיד אבל תמיד היו החברים הכי טובים שלה ולא רק ההורים שלה. סוג כזה של הורות שאני מאד התרגשתי לראות אפילו הערצתי. וכל המשפחה עם אחייה הקטנים תמיד היו כמו להקת אריות מאוחדת בטירוף. רקמה אנושית אחת חייה כל כך חזקה.
והם ימשיכו כמו שאני מכירה אותם. חזקים יחד , וילמדו לחיות נכון עם הכאב.
ואסיים עם רון במשפט הכי הכי שלה: "הבא לאוהבך, השכם לאוהבו" זאת רון.
רון צרפתי- אזכרה 30 לנפילתה.
רון,
חלפו 30 יום מאז הלכת מאיתנו.
30 יום בהם ניסינו לעכל את הבשורה המרה, להסביר ולהזכיר לעצמנו שרוח הלחימה שלך היא המצפן עבורנו, היא הרוח שתביא את עם ישראל לניצחון במלחמה.
בשבועות האחרונים נלחמנו על הגנת המולדת
על ביטחון אזרחיה בהווה ובעתיד
מאז החלה הלחימה עברנו מהגנה להתקפה, ההישגים המבצעיים ממשיכים להצטבר, האויב חוטף אבדו משמעותיות והנני בטוח שאם לא התחרט על מעשיו המתוערבים ב7.10 הוא יעשה זאת בקרוב מאוד.
רון,
חשוב לי שתדעי כי פקודיך פועלים לאורך, באופן ברור וחד.
בעיניהם דמעת כאב על לכתך מאיתנו, אך בו בזמן זיק שמסמל נחישות , לכידות ועוצמה.
רוח הלחימה שהורשת להם ניכרת היטב בשטח, אני סמוך ובטוח שתלווה אותם עוד שנים קדימה.
למשפחת צרפתי היקרה, הכרנו אישית מכורח נסיבות טרגיות.
כפי שאמרתי לכם בעבר, גורלנו בכרך יחדיו לנצח, אני מתחייב במעמד זה כי יב"א 506 ואני בפרט נלווה אתכם מעתה ועד עולם.
ברמה האישית, אני נפעם בכל פעם מחדש מהתבוננות עליכם מהצד
על אופן בו אתם מתמודדים עם האובדן
על הדרך שבה בחרתם בחיים ובעיסוק העמוד לאופטימיות והסתכלות קדימה.
על כך שמהרגע הראשון בחרתם בחיים ובעיסוק בהנצחתה של רון.
אתם מעוררי השראה עבורנו וכך תהיו תמיד.
לימור, ארז, בר ואז- אין לי ספק שרון במקום מוגן ושלו, צופה מטה מלאת גאווה בכם, שותפה לתחושות ותהיה שותפה גם לשפחות שיגיעו בעתיד.
רון,
אני מצדיע לך
נזכור אותך לנצל
אנחנו אוהבים אותך
שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים....
יהיה זכרך ברוך
רון שלי מכתב 2
אני זוכר את הרגע הזה שהבנתי שאני באמת אוהב אותך.
יצאנו לקמפינג בים עם החברים.
ישנתי לצידך והיה קר. הסתכלתי עלייך וכיסיתי אותך עם השקש שלי. היית כל כך יפה ושלווה ואני בוהה בך ומתפעל מכל רגע. לא אכפת לי אם קר לי רק שלך יהיה טוב. שבוע וקצת אחרי זה ישבנו מתחת לבית שלך ואת נישקת אותי כי לך אין מעצורים. את תרצי משהו ותשיגי אותו. את לא כמו כולם. הרגע הזה שינה ועיצב את כל חיי וילווה אותי לנצח. היה זה הרגע שבו נכנסת לחיי באמת. הזוגיות הכי טובה, פתוחה, וכנה ממש חברים הכי טובים שיודעים לצחוק, לדבר, לכעוס ולאהוב תמיד.
הכל עשינו ביחד, כל הזמן ביחד בלי הפסקה את גילית לי עולמות שלא הכרתי והכרת לי צדדים חדשים בי שלא ידעתי עליהם מעולם. עיצבת ושינית אותי.
למרות הפרידה הקשה היופי שהיה בך הוא שאי אפשר להפסיק לאהוב אותך, אף לא לרגע. אני לא זוכר יום בחיי שלא עברת לי בראש ועם הזמן פשוט הבנתי שזאת את. חיה מאפס למאה ורוצה לטעום ולחוות את הכל. מונעת מרגש אינסופי ועפה עם החיים לאן שהם סוחפים אותך.
אני שמח שיצא לנו לדבר על הכל ולתקן הכל. כשחזרנו לקשר והיינו נפגשים נזכרתי שלא משנה מה יהיה אני עדיין אוהב אותך. את האהבה של חיי את חלק ממני ואני מי שאני בזכותך. דיברנו צחקנו ואהבנו. לא אשכח את זה לעולם. למרות כל השיחות יש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה לאמר לך ולשמוע ממך. מי האמין שאפשר לקחת חיים של מישהי שכל כך חיה אותם.
את היית יפה וטהורה מחוייכת, מכילה וקשובה לכל בעייה. את הכרת אותי יותר טוב מכולם וברגעים הכי קשים בחיי היית זאת את שפניתי אלייה כדי שתעזור לי כי רק את ידעת איך. למי אפנה עכשיו רון? את מי אוהב? רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.
רון ילדונת. היום אני לבד חיי את חיי עם לב שבור שלא יתאחה לעולם. מסתכל על התקופה איתך ועל תמונות שלך ונאחז בזכרונות מדהימים שלנו ביחד. לפעמים בוכה ולפעמים עוצר את עצמי מלהתפרק כי אני יודע שאם היית פה היית מעיפה לי סטירה יורדת עליי ואומרת לי להמשיך להסתכל קדימה. זה קשה רון והלוואי והיית פה כדי לעזור לי. רק את יכולה. אני מקווה שאת שם למעלה שמחה ויודעת שאני חושב עליך בכל שנייה. מתקשה להירדם ממחשבות ולעתים מעלה חיוך מעוד אחד מרבי הזכרונות איתך.
״את עכשיו ישנה כמו פיה עצובה שגנבו לה את כל הקסמים ואני מרוחק מנותק משותק והלב מתפוצץ לרסיסים, תני לי סיבה לחבק אותך. בכל יום שעובר זה רק יותר מתבהר כמה שאת חסרה״.
אני אמשיך לחיות את חיי ולקחת אותך איתי לכל מקום שאליו אגיע. לחיות עם הכאב ולחבק אותו חזק.
אני אוהב אותך ילדונת תמיד אהבתי ולנצח אוהב. אני מתגעגע אלייך בכל ליבי.
שלך לנצח איתי.
מכתב לרון 3
את האמת שכבר אין לי הרבה מילים לאמר.
הכל מבולבל לי. אני מסתכל על תמונות שלך כל יום, את הולכת איתי לכל מקום ונמצאת לי בראש כל שנייה. אני מסתכל על החיוך המקסים הזה שלך ופשוט בא לי להרים את הטלפון להתקשר לדבר איתך שעות על הכל כי השיחות שלי איתך הן תמיד הכי עמוקות ואמיתיות. רק את יודעת באמת מי אני בעולם הזה ולא אף אחד אחר. אני רוצה לחבק אותך לעטוף אותך ולא לשחרר, פשוט לחבק ולהנות מהצחוק שלך. אני מסתכל עלייך ועולה בי געגוע. זה מתחיל מעצב עמוק מאוד, אובדן וחוסר תקווה כי את לא פה ועובר ברגע למין נימה של שלווה מסויימת כי איך רון איך אפשר שלא להסתכל עלייך ולהתחיל לחייך פשוט?! העיינים האלה שמספרות הכל ושואבות אותך אליהן. זה החיוך והגומה בלחי, הגישה שלך והאנרגיות שאפשר להרגיש מקילומטרים.
אני רוצה את זה שוב רון.
אני מנסה אני באמת מנסה לעבור את זה ולנסות להסתכל קדימה. אני לא מצליח. איך אפשר להתגבר עלייך? כל החיים את מלווה אותי לכל מקום. רגשות מעורבים ואהבה טהורה, עמוקה ואמיתית שמשתלטת על הכל. תמיד אהבתי ולנצח אוהב.
אין נשים כמוך. רבות בנות עשו חיל, ואת עלית על כולנה.
את בטח שמחה שאני חושב עלייך ככה. אני יודע שאני הייתי שמח. אהבת חיי, ששבתה את ליבי מאז שאני באמת מכיר את עצמי, הבן אדם הכי משמעותי בחיי חושבת עליי.
אני לעולם לא אפסיק לחשוב רון. לכל מקום, לכל חוויה, לעצב ושמחה אני לוקח אותך איתי.
אני מתגעגע אלייך רון ומקווה שגם את מסתכלת עליי שם מלמעלה.
רון שהיא משפחה שלי לכל דבר ועיניין, הגיעה אלינו פעמיים לישון אצלנו שבוע. בפעם הראשונה, כבר ביום השני, רון ואני נסענו לאכול סושי וראינו משחק של מכבי תל אביב, הקבוצה האהובה עלייה ועליי. בפעם השנייה שהיא הגיעה אלינו אבא שלי, רון ואני נסענו לחוף עינות צוקים בים המלח שהיא כה אהבה. שחזרנו הביתה עשינו קריוקי של מלא שירים אבל במיוחד של אביב גפן. רון היא כזאת שקל מאוד להתחבר אליה. החיוך שלה כזה כובש, האישיות שלה מהפנטת. אני תמיד אזכור את המלאכית שלי, של כולם.
שלום,
שמי זהבה רוכמן, סבתא גאה של סרן רון צרפתי.
רון בת 22.5, ביתם של ארז ולימור ואחותם הגדולה של בר ורז, תאומים בני 20, גדלה והתחנכה כל חייה בכפר סבא.
רון למדה בתיכון "הרצוג", בכתה מדעית, מגמת דיפלומטיה, וסיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה.
קשה לי מאוד לתמצת את רון למשפטים בודדים, אך אנסה לתת לכם הצצה לנכדה המיוחדת שלי.
רון אהבה אדם ללא הבדל דת, גזע ולאום. היא התחברה לאנשים מכל קצוות הקשת.
היו לה חברים בדואים שאיתם טיילה במדבר והתארחה אצלם.
היתה לה חברה קרובה בת כ-50, חרדית מירושלים שניהלו שיחות נפש ויצאו לבלות במסיבות טראנס לנשים בלבד.
משפט הסטטוס של רון בכל הרשתות החברתיות היה: " הבא לאוהבך- השכם לאוהבו". רבים מחבריה ומשפחתה קעקעו משפט זה לאחר הירצחה, הן במסגרת קעקועים שנעשו בחינם על ידי חברתה במהלך השבעה והן על ידי מקעקעים אחרים.
רון היתה דעתנית ועקשנית, היא הקשיבה לעצות ודעות של אחרים, אך בחרה בדרכה שלה.
היא היתה לוחמת צדק ואהבה לעזור לחלשים ולאוכלוסיות מוחלשות.
היו לרון תוכניות רבות, יעדים ומטרות שהציבה לעצמה. כחודשיים לפני הירצחה, למדה לפסיכומטרי בקורס ייעודי לקצינים, במטרה ללמוד מדעי המחשב ומתמטיקה. התנהלה נכון כלכלית, חסכה הרבה כסף בטענה שבארץ לא ניתן להגיע לבית, אם לא מתחילים לחסוך בשלב מוקדם.
יחד עם זאת, רון היתה נשמה חופשית, אוהבת מסיבות, בילויים, ברים ומסעדות- את החיים הטובים.
רון היתה רקדנית מגיל מאד צעיר, שנים רקדה המון סגנונות ריקוד ובסוף התמקצעה בהיפ הופ.
היא רקדה בלהקות מקצועיות והשתתפה בתחרויות.
בתפקידה האחרון, שימשה רון כקצינת אבטחה ביב"א 506
את החיילים תחתיה, כ-40 במספר, כינתה: " הילדים שלי", האמינה ביחסים קרובים ללא דיסדנס, והייתה זמינה לחיילה 24/7. הם העריצו אותה. דברו וסיפרו עליה המון ואף מספר הורים של חיילים הגיעו בשבעה, ובדמעות ספרו איך רון עזרה להם להתנהל נכון יותר עם ילדיהם ושבזכותה הם סיימו את שירותם הצבאי.
אני רוצה קצת לגעת ביחסים הקרובים שלנו, של רון ושלי – וכדי להמחיש אותם אשמח לקרוא לכם את ברכת יום ההולדת האחרונה ששלחה לי:
"אהובה שלי, המון המון מזל טוב עד 120 שנים שבהם ימשיכו לחשוב שאת בת 40 ואמא שלי. אני חושבת שבשלב כזה אין מה לאחל לך יותר מבריאות, שמחה ונחת. את השאר – עשית בעצמך. חווית, בנית ואת כבר בשלב בחיים בו הכל מדויק לך ובשבילך.
איזה כיף לעולם שאת קיימת, ואיזה כיף לי שנולדתי לקן המשפחתי שלך. אני מאחלת לי שתמשיכי להיות מהמעגל הקרוב אליי ביותר, שהקשר שלנו ימשיך להיות חזק לכל החיים.
אהובה שלי, תמשיכי להיות משמעותית וקרובה לכל מי שאת נוגעת בו. אין אנשים כמוך בעולם הזה.
אני אוהבת אותך, ויום הולדת שמח!"
רונצ'ו שלי, בברכה האחרונה שלה השאירה לי גם צוואה – להמשיך לדאוג ולשמור על הקן המשפחתי שלי. אני מרשה לעצמי להגיד שהייתי חלק משמעותי מאוד מחייה של רון – מעולם לא פספסתי מסיבה בגן, בביה"ס, הופעה או כל הזדמנות לבלות איתה. בכל יום אני מתגעגעת לשיחות הטלפון הארוכות שהיינו מנהלות בדרכה לבסיס או בחזור מהבסיס, בהם הייתה מספרת לי כל את שאירע בימים שחלפו.
האחים של רון, רז ובר, תאומים בני 20, יודעים שיש להם אצלי בית פתוח – להתפנק, לישון, לקבל כתף תומכת וחיבוק חם ואוהב. הם אכן מגיעים לישון, מזמינים את המאכל האהוב עליהם, מגיעים למלון 5 כוכבים עם כל הפינוקים האפשריים. זה היה בעבר, וממשיך גם היום. בנים קצת פחות משתפים, ולכן השיחות עם בר שונות מהשיחות עם רז. לעומתו, רז, משתפת בקושי, בכאב וגם בימים הטובים יותר. אני משתדלת להיות סבתא המאפשרת לדבר איתה על הכל ולשתף באופן גלוי ולא שיפוטי.
רון שלנו נסעה למסיבה ברעים יחד עם בן זוגה עידן הרמתי ושני חבריה אביתר דוד וגיא דלל-גלבוע.
רון ועידן נרצחו. אביתר וגיא חטופים בעזה.
כ-3 ימים אחרי ה-7.10 הגיעה הדפיקה בדלת, ואיתה הטייטל החדש בחיי "סבתא שכולה".
עבור הסבים והסבות השכולים מדובר בקושי כפול:
מצד אחד - יש כאב, צער ובעיקר דאגה עצומה על הבן או הבת שלנו שאיבדו את היקר מכל, ולכך מתווסף גם הכאב והדאגה לאחים שנותרו וצריכים להתמודד עם אבל שכזה ולעיתים בגילאים צעירים. בעצם, ישנה חרדה עצומה כלפי המשפחה של הבן או הבת שלנו, שלעולם לא תשוב להיות כפי שהייתה.
מצד שני – יש את הכאב והצער האישי שלי. סבתא שאיבדה את נכדתה הבכורה, נכדה שהייתה קרובה לי מאוד, והיחסים איתה היוו חלק משגרת חיי.
בגלל הקושי הכפול שתיארתי, השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי היא איך אני אמורה לנהוג:
מה מותר לי ומה אסור לי?
האם אני יכולה לבכות לפני המשפחה או שאמורה לשחק אותה גיבורה וחזקה?
היכן ממקמים אותי בתוך השכול בתור סבתא שהייתה קרובה לנכדה עם כל המשתמע בהתמודדות עם האובדן?
מאילו החלטות שמשפחה צריכה לקבל, בטח בתקופה הראשונה, מותר לי להביע את דעתי ובאילו לא?
אני אישית בחרתי לקחת כמה צעדים אחורה כדי לא להכביד ולא לנסות להסיט את הפוקוס מהילדים.
לי לא היה קל לקבל את ההחלטה הזו – בעבר הייתי מאוד קרובה ושותפה להתלבטויות הכי מהותיות בתוך כל עניין משפחתי, לטוב ולרע.
ושלא השתמע שנדחפתי, אלא תמיד הכניסו אותי פנימה למעגל והיה להם חשוב לשתף ולשמוע את דעתי, אז תמיד עודכנתי.
לא היה לי מושג איך מעכלים אובדן שכזה, איך ממשיכים את החיים מנקודה זו.
הקושי מתעצם אצלי, כי אני גרושה שנים רבות, מתגוררת לבד ורגילה להיות מאוד עצמאית.
אני לא ממש טיפוס שישתף ויכביד, וברוב היום צריכה להתמודד עם השכול והאבל לבדי. אז סיגלתי לעצמי הרגלים להתמודדות עם האבל בתוך שגרת היום.
עשיתי לי פינת הנצחה קטנה במטבח עם שלוש תמונות של רון, כך שבכל בוקר אני אומרת לה "בוקר טוב", מדברת אליה, משתפת אותה בחוויות. ובכל לילה אומרת לה לילה טוב עם נשיקה.
זה נותן לי הרגשה שהיא איתי ומלווה אותי לאורך היום. זה מאפשר לי נקודות זמן ביום לכאוב ולהתאבל.
תואר השכול ילך איתי עד יומי האחרון. עדין קשה לראות אור בקצה המנהרה, וקשה להמשיך בחיים שלפני, מצד אחד, אך גם קשה לחשוב על לבנות "חיים חדשים", מצב שני.
בגילנו, חשבנו שהגענו לשקט ולנחת. רובנו מסודרים כלכלית, אין ילדים בבית והתחלנו להרגיש, סוף-סוף, בראש התור. אני באופן אישי הרגשתי שהגיע זמני לרוגע, לבילויים ולשקט נפשי.
ואז נוחתת עליך בשורת איוב, והחיים מתחילים לרוץ כרכבת הרים וטילטולים אין סופיים.
אני נכנסת למיטה בלילה והכרית סופגת הכל. שינה רציפה כבר מזמן לא חלק מהלילה, שמחה ורוגע כבר מזמן לא חלק מהיום ואין לי מושג מתי אוכל להתחיל לבנות מעט חיים סביב מעגל השכול והאבל, שתמיד יהיו מנת חלקי.
השאלה שמהדהדת יום יום בראש היא איך יתכן שאני כאן, ונכדתי איננה? זה לא כדרך הטבע. למה לא אני?
מדובר בהתמודדות מורכבת וקשה, שממוטטת כל אבן יסוד בחיינו ובהרבה פעמים שומטת מתחת לרגלינו את עמודי התווך שמסייעים לנו בשגרה.
ולמרות כל זאת, אני פה מולכם היום – מדברת ומתפקדת, וכל זה בזכות קבוצת התמיכה.
כשלושה שבועות אחרי הירצחה של נכדתי רון, "למזלי" נפתחה קבוצת תמיכה בכפר סבא ע"י גליה שגב רוזנברג.
בקבוצה פגשתי סבים וסבות שנועלים את אותן הנעליים שלי, מדברים באותה השפה, ונותנים לגיטימציה מלאה לכל התחושות, הרגשות והכעסים שחשים.
אני הגעתי לקבוצה כדי ללמוד ללכת, להתנהל במתווה החדש שנקרה בדרכי, ללכת ישר בדרך המאוד מפותלת שנסללה עבורי. דרך מלאה במוקשים ובמהמורות. הליכה קשה, כואבת תוך נשיאת המטען הכבד ביותר.
הגענו לגיל שפתיחות לאנשים חדשים הופכת להיות קשה יותר, אבל ברגע שיושבים עם קבוצת אנשים עם רקע דומה לשלך, קל יותר לדבר ולהבין מה קורה, אתה לא מתמודד עם הכאב לבד ולא מרגיש בודד בעולם עם יגון וגעגוע בלתי נתפסים.
קבוצת תמיכה שמתגבשת בתחילת הדרך לא נותנת לך לקבע הרגלים, שיש בהם יכולת להרע בטווח הרחוק, ומסייעת לך לסגל הרגלים חדשים המקלים את ההתמודדות עם האובדן.
היום, אחרי כ-7 חודשים אני יכולה לומר שהתחלתי לדדות עם מקל הליכה, ובימים מסוימים עם הליכון. עדיין רחוקה מהליכה יציבה. בזכות הקבוצה הגעתי עד הלום, ועל זה אני מברכת ומודה יום יום.
אני כולי תקווה שנוכל להמשיך למפגשים נוספים, מכיוון שעדיין לא מרגישה שיכולה לצעוד ללא תמיכה.
אהובה שלי ❤️
המון המון מזל טוב, עד 120 שנים שבהם ימשיכו לחשוב שאת בת 40 ואמא שלי 😂
אני חושבת שבשלב כזה אין מה לאחל יותר מבריאות, שמחה ונחת. את השאר עשית בעצמך, חווית, בנית ואת כבר בשלב בחיים שבו הכל מדויק לך ובשבילך.
איזה כיף לעולם שאת קיימת, ואיזה כיף לי שנולדתי לקן המשפחתי שלך!
אני מאחלת לי שתמשיכי להיות מהמעגל הקרוב אליי ביותר, שהקשר שלנו ימשיך להיות חזק לכל החיים
אהובה שלי תמשיכי להיות משמעותית וקרובה לכל מי שאת נוגעת בו, אין אנשים כמוך בעולם הזה! אני אוהבת אותך ויום הולדת שמח ❤️
לפני 22 שנים קיבלנו מתנה. מתנה יפייפיה, מתנה שהביאה איתה המון אושר ושמחה.
למתנה הזאת קוראים רון.
אף אחד לא סיפר לנו שהמתנה תיהיה זמנית, זמנית מדי!
מישהו שם למעלה לא שמע שמתנות מוצלחות לא מחזירים.
רונצ' אהובה שלי, יפה שלי, נכדה מדהימה שלי.
מזה כחודש הטלפון שלי נדם משיחות הטורבו איתך.
הטלפון נדם מקולך, מהשמחה שהבאת בכל שיחה, ומהסיפורים הרבים שהיו לך.
היי סבתא אהובה שלי - כך היית פותחת את השיחה.
איך את מרגישה? הכל בסדר איתך? מה עשית השבוע?
אחרי שקיבלת את כל התשובות, התחלת להפגיז את מה שקורה בבסיס, מה שקורה באישי, ואיך עבר עלייך השבוע. כמובן שלא החסרת אף פרט גם אם לפעמים יכולת לחסוך באינפורמציה.
לא פעם הייתי קוטעת אותך ואומרת לך - It's too much information, ואת היית עונה - סבתא את יכולה להכיל, אני רוצה לשתף אותך שתדעי הכל.
את הסבתא הכי גזעית וצעירה ברוחך.
אני כמובן הייתי מקשיבה בקשב רב.
ידעת תמיד לפנות אליי לקבל עצה, לשמוע את דעתי ובהרבה תחומים לא הייתי חוסכת ממך ביקורת שלא תמיד הייתה לרוחך. עם זאת דאגת לומר לי שכייף לך לשמוע את האמת גם אם לא תמיד הסכמת איתי. זה גרם לך למחשבה נוספת.
שהיית קצת מדוכדכת היו לנו שיחות ארוכות שבסופם היית אומרת לי: את תמיד מרימה לי ונותנת לי כוחות להמשיך ולשנות.
רונצו'ק, הגעגוע למגע שלך, למראה ולקול אינם מרפים ולו לדקה אחת, והכאב קורע את הנשמה בעוצמה שלא הכרתי בעבר.
אני לומדת ללכת כמו תינוק בדרך החדשה שסללת עבורי.
דרך מלאה במוקשים, מלאה במהמורות ואתגרים חדשים.
אני באמת מנסה בכל כוחי לצעוד ישר בדרך המפותלת וזה קשה, קשה מאוד!
את חסרה לי בכל רגע ביום ובליל.
הרצון לחבק אותך ולהרגיש אותך נושק לשמיים בזעקה עצומה.
מאות אנשים שניכרו בדרכך וזכו להכיר אותך, להרוויח את החיבוק העוטף שלך לא מפסיקים לכתוב עלייך ומתארים את רון שלנו שהשאירה חותם על כל אחד ואחת.
את רון פיית המדבר עם היופי האין סופי הפנימי והחיצוני, עם החיוך שמרוח על פנייך.
הכל כבר נאמר ונכתב עלייך, גם במילים וגם בשירים ואת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.
אהובה שלי תשמרי לי מקום צמוד אלייך שנוכל להשלים את כל מה שהחסרנו, שתוכלי לספר לי הכל ואני מבטיחה לא לומר יותר It's too much information, אבלע ואעוט על כל מילה וכל סיפור.
נוחי בשלום על משכבך ותמשיכי את שהתחלת כאן למטה, כמו שרק את יודעת, כי כל מטרה שהצבת בחייך היה בינגו.
אוהבת אותך ואוהב אותך עד נשימתי האחרונה.
את צודקת בכל מילה
תודה שאת פה כדי לומר לי הכל
אני אוהבת אותך ותודה עלייך שאת מלווה אותי ❤️
סבתא אהובה שלי, אני מאחלת לך המון המון המון מזל טוב!!! שתישארי הבחורה בת 20 שאת, שתמשיכי להיות אמא שנייה לכל דבר, ששמחת החיים שלך תמשיך להוביל אותך ואותנו ותזכרי שאני איתך לנצח❤
אני אוהבת אותך הכי שיש ותודה על כל מי שאת ומה שאת בשבילי כבר 20 שנה❤❤❤❤❤
היה לי ממש כיף איתך היום ❤️
אני בעד לנוהל שישי - את ואני בקפה!
מה קורה סבתא?
יש לי חייל בודד שהיום קרע לי את הלב באמירה של ״אין לי משפחה לאכול איתה ארוחות שישי״
אני רוצה להזמין אותו לארוחת שישי איתנו
מה את אומרת?
[15:01, 30.9.2024] +972 50-767-1916: הקצינה הכי יפה בצה"ל וזאת הנכדה שלי ואני סבתא גאה ומעולפתתתתתתת❤️
[15:01, 30.9.2024] +972 50-767-1916: סליחה שצעקתי עלייך, אני אוהבת אותך המון ותודה שבאת איתי ❤️
[15:01, 30.9.2024] +972 50-767-1916: אין עלייך סבתוש, אני אוהבת אותך, תודה על האוכל הטעים ❤️
[15:01, 30.9.2024] +972 50-767-1916: שבת שלום סבתא ❤️❤️❤️
הולך לי מדהים! כיף לי בטירוף! התגעגעתי לחיל האוויר והאנשים שאיתי מדהימים
מרגיש לי שהולך להיות לי תיקון לבהד
מה שלומך?
[15:01, 30.9.2024] +972 50-767-1916: תןדה סבתא , את מדהימה , אוהבת אותך המון ❤️
[15:01, 30.9.2024] +972 50-767-1916: אוהבת אותך המון סבתא תודה רבה על הכל !! אין ספק שאת גורם משמעותי בשבילי לסיום הזה
[15:01, 30.9.2024] +972 50-767-1916: סבתא יקרה שליייי !!
תודה על הכל , על זה שליווית אותי בכל שלב בחיים שלי ועל זה שתמשיכי ללוות אותי בכל שלב
מעריכה ומוקירה ❤
אין לי מושג מה יכול לשמש אותך..שלחתי מקבץ של דברים שמדברים על מערכת היחסים שהייתה ביננו.
היה שם הכל.
סבתא,חברה, נכדה,מחנכת, יועצת, הקשבה, שיתוף..כל מה שיכול להיות במערכות יחסים עם המון אהבה, שיחות וצחוקים וכמובן עזרה בכל מה שנדרש, בכל מה שהתחשק והיה צורך כדי להרוויח עוד קצת מהביחד.
ב־7 באוקטובר איבדתי את ביתי, רון.
מאותו יום – אני מקדיש את חיי להפצת ערכיה, באמצעותם אני מנסה לספק תקווה ואופטימיות.
"הבא לאוהבך – השכם לאוהבו" היא הרצאה על הקשר שבין טרגדיה וחורבן אישיים, לעיצוב דרך ליצירת שינוי – הן במישור האישי והן במישור החברתי.
באמצעות ההרצאה, אני מזמין אתכם לשמוע סיפור:
על אובדן – שרק אהבה אינסופית יכולה להציל ממנו.
על מצוינות ואהבת חינם.
על גיבוש ערכים חינוכיים וחברתיים.
יחד עם תובנות אישיות והוריות, אני מספר את סיפור חייה של רון, ואת הדרך בה אני צועד כשהיא חיה בתוכי.
"הבא לאוהבך – השכם לאוהבו" היא הרצאה שמסריה מותאמים לקהלים מגוונים: ארגונים, מוסדות חינוכיים, בני נוער, ויחידות צבאיות.
הרצאה המספקת חומר למחשבה ומנעד רחב של רגשות.
📩 לפרטים נוספים או להזמנה – wa.link/jivlbn
היום העברתי את "הבא לאוהבך" בקמפוס רמות, ב"ש. המדבר עטף אותי. המדבר שרון כה אוהבת. פיית המדבר היפה שלי❤
תודה לחניכים ולמפקדים המדהימים של יחידת המחקר!
Ron Zarfati אהובה שלי!
מאז ה - 7.10 אני לא צופה במשחקי כדורגל. צפייה במשחק כדורגל מביאה מציפה רגשות בעוצמות אדירות, ורגשות מסוג זה הן סימן לחיים - משהו שלא יכולתי לדמיין את עצמי חווה בשנה וחצי האחרונות.
אתמול משהו פנימי בי הרגיש שכדאי לנסות. דווקא אתמול - משחק בין יונייטד לליון.
כל משחק אחר בו הייתי בוחר בשנה וחצי האחרונות - ודאי משחקים של יונייטד - היה גורם לי להבין שהזמן לשמוח עדיין לא הגיע.
ואז בא המשחק המטורף הזה. ושמחתי, ממי. ממש שמחתי. כמו שאת זוכרת אותי: רץ בכל הבית, מתחנן לשופט שישרוק לסיום, ומניף ידיים למעלה כשהניצחון סגור. שמחתי - כמו שאת זוכרת ואוהבת.
לאחר המשחק נכנסתי לפייסבוק, ראיתי פוסט של שרון דוידוביץ' / אוי דוידוביץ' האלוף! והחלטתי - בפעם הראשונה מאז 7.10 - שאני מגיב.
משהו בתגובתי ריגש את שרון, ובעקבותיה הוא העלה את הכתבה הבאה.
את התגובה ראו נציגי Israeli Reds - מועדון האוהדים הישראלי של מנצ'סטר יונייטד המדהימים! ואלה יצרו איתי קשר היום כדי להודיע לי על הזמנתי על ידם למשחק של יונייטד בחצי הגמר.
יפה שלי - ב - 7.5 אסע למנצ'סטר כדי לשמוח. כל מה שקרה מאתמול בערב ועד היום אינו יד המקרה. הוא היד שלך - ידך הדוחפת אותי לשמוח. לחיות.
אוהב אותך, אוצר אלמותי שלי!
ולכם: שרון דוידוביץ' וחברי מועדון האוהדים של יונייטד - תודה על כך שהתרגשתם. תודה שזה נגע בכם.
גם המרחק לא יפריד ביניכם 💔
שיר שכתבה נועה ❤️
שיר שכתבה נועה ❤️
שיר על רון שנכתב והולחן ע"י נויה!
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/272028872472291
מנציחים את האוצר שלנו!
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/890246168613115
הפיג'מות מנציחים את רון ❤️
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/305872865558158
אנחנו מנסים לאסוף מידע על הבת שלי, רון צרפתי ובן זוגה, עידן הרמתי, שהיו במסיבה בנובה, ונרצחו.
מבקשים שכל מי שראה אותם או דיבר איתם במסיבה - ייצור איתנו קשר.
אשמח לשיתוף
הלילה הגיעה אלינו מלאכית בדמותה של Dani Baron , ומסרה לנו אלבום של רון פרי יצירתה האישית.
לא הכרנו את דני עד לפני שעה - המלאכית הצעירה הזו הרימה מיזם התנדבותי, בעקבות ה - 7.10, שבמסגרתו, היא ועוד כמה עשרות מתנדבים-מלאכים נוספים, לומדים לעומק את הפרחים שנקטפו ואת משפחותיהם, ומכינים להם אלבומי מזכרת מדהימים.
תודה, מלאכית יפה!!❤️
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/674070894791980
הגעגוע הורג 💔
תודה רבה ליובל גרף מבצלאל, שלקחה חלק בפרוייקט ההנצחה של רון- ריגשת!
תודה לליהיא ליהיא שפרבר 💔 (קטע שמיעה מהרדיו)
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/809503367530832
שבת שלום פיית המדבר שלנו 💔
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/906853714132114
תודה למשפחת מן שמנציחים את רון גם בבוסטון ❤️
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/2145074172525818
ממשיכים להנציח את הפרח שלנו לנצח. ואתמול במפגש מרגש עם '5 אצבעות', שם רון התאמנה לקראת הצבא. הדלקנו נר יחד, וקיבלנו חיבוק גדול מההנהלה ומהנוער הכפר סבאי הכי איכותי שיש!
גם מכבי תל אביב לא שוכחים אותך!!!
אוהבת ומתגעגעת 💔
היום קיימנו, צוות טארגט פדגוגיה ממוקדת , ערב חשיפה ללקוח חדש - "מרכז הזדמנות רחובות".
בסוף ההרצאה שלי, פניתי למשתתפים בשקט: "אז כפי שציינתי בתחילת ההרצאה, שמי ארז צרפתי, מנכ"ל טארגט.
כעת אוסיף שאני נשוי ללימור, ואב לשלושה ילדים מדהימים:
בר ורז, תאומים בני 20, ורון, ביתי הבכורה, קצינה בחיל האוויר, בת 22.5, שנרצחה במסיבה ברעים ב - 7.10 הארור".
בי נשבעתי, Ron Zarfati , חיים שלי: כל הרצאה או נאום שאמסור עד סוף חיי, בכל נושא שהוא, אסיים באזכורך.
לנצח - אשא את שמך בגאווה, אפיץ את אורך, ואדאג שזיכרונך ייחרט בחייו של כל אדם שייקרה בדרכי.
מתגעגע אלייך, ילדה שלי!
כל כך מתגעגע אלייך!!
הכאב גובר מיום ליום, מדקה לדקה!!
תודה רבה לטל סוויד adc
עוד הנצחה מרגשת לזכרה של רון 💔
בלתי אפשרי בלעדייך- ילדה שלי!!!
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/759615349332217
כמו בכל שבת- חברים שלך באים... ואת אינך...
קרועים מגעגועים 💔
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.7809113115774367/386749150471132
תודה רבה לערן יונה ❤️
כנס מתגייסים חדרה
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/1136889727681133
רונצ'ו- אבא הבטיח ואבא מקיים!
מתגעגעים בלי סוף 💔
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.7828641923821486/733355845038454
רקדו את נשמותיכם לעד, פרחים יפים שלנו!
טרפו את השמיים!
התמסרו למוזיקה שלכם, לטוב, לאהבה ולחופש!
התמכרו לאור האחד של השני/יה!!
ואנחנו, כאן, למטה, תמיד נזכור להרים את הראש, להקשיב למוזיקה שלכם, להרגיש את חומכם, לגעת באהבה שלכם.
ונחייך - נזכור את היופי האינסופי של כל אחד מכם, את הייחודיות שייצגתם, ובעיקר את ההבנה שאתם שם למעלה, רוקדים, מתמסרים וטורפים את גן עדן.
שבת שלום, פרחים יפים שלנו - פרחי 7.10!
אוהבים אתכם בלי סוף!!
תודה ל Or Yogev על יצירה מרגשת ❤️
רונצ'ו, יפה שלנו, היום היית צריכה להשתחרר לאחר שנתיים בקבע 💔
טקס גזירת חוגר עבור רון.
יוזמה של נועה הקצינה מעין שמר.
תודה 💔
מלכה שלי!
העולם רועד.
כבר 100 ימים העולם רועד.
והיום הוא רועד פי 100.
ועכשיו - SLIDING DOORS -
100 ימים אחורה - ומדינת ישראל מתפקדת...
והיום העולם רועד - כי את משתחררת מצה"ל.
ויוצאת אליו - אל העולם.
הוא לא מוכן אלייך, העולם. הוא לא יכול עלייך!
את יוצאת לכבוש אותו - בכל מימד אפשרי.
זה ייקח פחות מ - 100 ימים. והוא ייכבש.
אז - גזרת את החוגר, נפרדת מהמפקדים, מהפקודים ומהקולגות.
וחזרת הביתה לדרינק משפחתי.
"יאללה אבא, ארק!" את קובעת.
אנחנו פותחים בקבוק - ומאחלים "בהצלחה!" לעולם, לא לך. שיצליח לעמוד בפנייך.
100 ימים לפחות.
SLIDING FUCKING DOORS
"עלית הארק" מוציאים מהדורה מוגבלת ממותגת "רון צרפתי". 100 בקבוקים וכוסות רק שלך, מלאך שלי!!
אני יודע שגם שם את לא עוצרת, יפה שלי!
נסקי, ממי, חתכי את השמיים.
גם את השמיים הגבוהים - אלה שמעל השמיים.
יאמאס, אהובה שלנו!!!
תודה ל Einat Tsarfati על יצירה מרגשת ומדהימה ❤️
תודה Nehora Mizrahi על מצגת מרגשת!
רון שלי, בלתי אפשרי לחגוג בלעדייך!!!
מחכה לברכות המדהימות שכתבת לי כל שנה.
מחכה לסימן ממך!!!
אוהבת ומתגעגעת 💔
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/343821141793247
תודה ל @shimrit elkanati על היצירה ❤️
נטענו את עץ חייך לנצח! היום ברעים.
ארקוד אותך לנצח, יפה שלי 💔
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/746672313691032
הקול המלטף של Noya Davidescu והגעגוע האינסופי אלייך- רון שלי ❤️
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.7915052858513725/7436614049724647
על יצירות מוטרפות ומחסירות פעימה!!! ❤️
החיוך הנצחי שלך! כמה שהוא חסר לי 💔
גאה בנציגות הקהילה שלנו!
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.7950530541632623/719698726895937
שוב תודה ל-5 אצבעות!!!
אתם מרגשים בטרוף!
אוהבים אתכם המון ❤️
לא שוכחים אותך ילדה שלי!!!
תודה ל Erez Zarfati ול Stav Kipper ❤️
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.7976910988994578/404177265475221
תודה לחברת הכנסת לשעבר- ענבר בזק
מעל 4 חודשים בלי לשמוע אותך צוחקת 💔
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.8002009123151431/949379673368588
יום אהבה שמח ילדים אהובים 💔
הילדה הכי יפה בגן ❤️
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/1354064075240778
תודה לנעמי פוקס על הסרטון המרגש ❤️
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/362818249908835
שבוע חדש אחרי עוד סופ"ש גיהינום.
שבוע חדש אחרי גיהינום כפול ומכופל - יומולדת בלי הברכה שלך!
נאנק, נחנק ובקושי שורד בלעדייך - ילדה שלי!
תני לי את הכוחות לעשות את הצדק שלך, מלאך שלי!!!
געגועים תהומיים, רון שלי!!!
מתגעגעת לראות אותך רוקדת 💔
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/1357184588321653
המאבק של האחיות.mp4
סתו קיפר- אלופה ומדוייקת!
שהממשלה העלובה שלנו תתבייש!!!
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/375810541974847
אופנובה ❤️
הנצחה עוצמתית!
5 חודשים ללא הפרחים היפים בעולם!
5 חודשים לטבח: אלפים השתתפו אתמול במסע אופנועים לזכר נרצחי הנובה. את המסע ארגן נדיר שם, חובש איחוד הצלה שנפצע בנובה. בין המשתתפים ניצולים ובני משפחות הנרצחים
צילום: ארז צרפתי | Hadar Gil-ad
מכבי תל אביב האלופים 💙💛
שבת שלום תותחית שלי 💔
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/764484578960820
רון מטיילת בעולם, בזכות החברים שלה!
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/423737800134390
רונצ'ו ממשיכה לטייל בעולם, אין על החברים שלה!
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.8139182326100776/431056742629613
רון מטיילת עם Itay Rosenberg בארגנטינה ❤️
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.8142523345766674/687854766649152
רון ורוני כץ מטיילות בסרילנקה ❤️
תודה ל Lilach Peer על המזכורת הנפלאות, ותודה ליוצרים/אמנים ❤️
יפה שלי, שלום האלוף רוקד את נשמתך בטומורולנד חורף
טעימות פורים של רון 💔
תודה Itay Malka ❤️
תודה לעמית גרפנקל ❤️
מפגש עם הפדרציה היהודית- קולומבוס, אוהיו, בשיתוף יד לבנים כפר סבא ❤️
כשהתבקשתי לכתוב על אהבתה של רון למכבי:
"רון גדלה על מכבי מהיום שנולדה - בעלי מכביסט מושבע!
מכבי הייתה בשביל רון הרבה יותר מקבוצת ספורט - היא הייתה סמל לווינריות, להישגיות ולמצוינות!! ואלה היו 3 מאפיינים בולטים של רון."
מהאובדן של ביתי הבכורה, רון, במסיבת הנובה ב - 7.10, למדתי והכרתי אותה לעומק - כאדם!
מתוך טרגדיית חיי וממעמקי הגיהינום של החורבן האישי והמשפחתי, נכתבה צוואתה של רון:
הרצאה שמטרותיה הן: הפצת אור, ערכים, קבלת האחר, ואהבת חינם.
אודה לשיתופים.
תחרות היפ הופ HHI
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/776433041219994
פסח שנה שעברה.
ועכשיו לנצח בלעדייך 💔
אוהבים ומתגעגעים!!!
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/994956005320512
ילדה שלי,
בכל שנה לא וויתרת ביום הולדתך על מסיבה, הפקה ומסעדה. בכל שנה דאגת לחגוג עם חברייך.
החלטנו להמשיך את המסורת במסעדת M25 האהובה עלייך .
בטוחה שנכחת איתנו, שתית איתנו והתרגשת איתנו!
אני מזכירה לעצמי בכל יום מחדש שאת מוקפת באהבה, הכלה, הבנה ומבצעת שליחות שלא אוכל להבין עד שנתראה שוב.
תודה לכל מי שלקח חלק ודאג שגם בכל הקושי החגיגות ימשיכו כפי שאהבת.
תודה מיוחדת למשפחה שלי, לקבוצת התמיכה ולאחותי האלופה! ❤️
הלב קרוע!!! געגוע אינסופי!!! סרוסי אהובה- המון תודה ❤️
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/3537268226521352
צילומי הקליפ החדש של רון!!!
תודה לשאול דור על המילים, סגיב כהן על הלחן והשירה ולמיקו הבמאי.
אתם אלופים ומרגשים!!!
אין מילים ❤️
נובה והג'אם של אביתר ❤️
תודה ל@סטודיו סיגל על ערב מרגש ❤️
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.8647158421969828/474561648497594
הנצחת חללים בקולומבוס 💔
במחווה מרגשת- מופע סיום השנה של סטודיו A.D.C, הסטודיו שהיווה בית לרון במשך עשור, הוקדש לזכרה.
Tal Soueid Yaniv Gibert תודה לכם מעומק הלב ❤️
רגע מרגש וקשה לעיכול- קבלת כרית עיטורי הכבוד!!! 💔 Ron Zarfati
תודה לקרן פרגו שבחרה ברון לתערוכה שלה ❤️
שפחות שכולות!
משפחות שכולות תמיד יביטו בכם בקנאה - קנאה על התחושות החיוביות (הפיזיות והנפשיות) שאתם יכולים להרגיש, על העוצמות שלהן.
על הרגעים שאתם חשים אושר- אושר מזוקק כזה.
על חוויות יחודיות שממלאות אתכם.
ועל סתם הנאה משגרת החיים.
להיות הורים שכולים זה לנסות להשלים עם ההבנה שאף פעם האוויר לא יכנס במלוא עוצמתו לריאות, אף פעם לא נחווה אושר מזוקק, אף פעם לא נצליח להנות במקסימום, אף פעם לא נשב עם עצמנו ונגיד: "פשוט טוב לנו".
נפחד כשהחושך יורד- כי יחד איתו באה המועקה.
נפחד מהחורף- סגרירי וחשוך מידיי.
נלמד לחיות עם שרשור שאוכל את הבטן- לפעמים יותר ולפעמים פחות.
נשלים עם משפטים ש:
"8 זה ה-10 החדש" ונברך על רגעים שנרגיש את ה-8 הזה. נחטוף ונחבק את הרגעים האלה בשתי ידיים.
אנחנו מנסים, באמת שמנסים, לפחות חלקנו ואלו הקרובים אליי בתוך המשפחה החדשה שלי, הרי משפחה לא בוחרים, זאת מציאות שנכפתה עלינו.
בתוך המציאות העגומה הזאת, אנחנו מכנסים את כל כוחותינו ומנסים לחיות ע"פ המוטו, הצו, הצוואה שהילדים השאירו לנו.
רון צרפתי:
" הבא לאוהבך השכם לאוהבו"
אוריה ריקרדו:
"I deserve to be happy"
הילי סולומון:
"מחשבה יוצרת מציאות"
"I dont know where the journney will end but I know where to start"
מפל אדם:
"אל תפסיקו לרקוד משוגעים"
עמרי אחרק:
"לא צריך סיבה להיות מאושר"
נורל מנצורי:
"There is no end to your light"
רויה מנצורי:
"בדרך הביתה צריך לעצור מול הים"
רון יהודאי:
"you only live once just fucking do it"
ירדן בוסקילה, ג'ורדי:
"לחיות בדרכך"
אז ככה אנחנו במסיבה לזכרה של הילי סולומון, השקת המותג שלה: "אשכרה".
עטופים בחברים ותיקים, במשפחתנו החדשה ועוד המון צעירים אופטימים.
תודו שאנחנו עושים עבודה לא רעה.
ובנימה אופטימית- היום הוא יום של 8 ושואפים לעוד רבים כאלה! ❤️
Bring them light✨️
תודה לליהיא גילהר על יוזמה מדהימה 💛
#יומןמסע_אוקט24
אהבת חיי!
את נמצאת בכל רגע, בכל שניה, מזריחת החמה בבוקר האתמול - 06.10, ועד השעות הקטנות של ליל המחר - 07.10.
נמצאת - נוכחת במלא הדרך, על שלל גוונייך - חודרת כל נים ונים בגוף.
רונצ'י שלי - הנה סיכומה של היממה הראשונה במסענו הנוכחי:
התחלנו את הבוקר בהעברת הרצאתנו "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" למאות (!!) עובדי ומנהלי משרד השיכון והבינוי בירושלים.
ריגשנו בהנכחתך, עוררנו השראה באמצעות ערכייך, והוצאנו את המשתתפים אופטימיים מעט יותר, ומחוזקים הרבה יותר, כתוצאה מתפיסתך החברתית ומהתקווה שנטעת בהם.
משם נסענו להיכל התרבות, שם, במסגרת טקס 'עוגן לעתיד', מסרנו נאום שחדר לליבם של מאות הנוכחים באולם, והיווה עבורם "קריאת השכמה' לשינוי פנימי, לחוסן חברתי, ולאחדותנו כעם.
מתל אביב הדרמנו למתחם רעים. הגענו לשם בשעות הלילה המאוחרות, פרשנו מחצלת בינך לבין עידן במתחם המיצג, ויאללה בלאגן - כמו שאת אוהבת: פתחנו בקבוקי בירה ועראק, התחברנו ל - JBL עם הפלייליסטים שלך, רקדנו, שרנו ובכינו איתך ואותך. עד לפנות בוקר.
מחר, ילדה שלי, נמשיך את המסע המשותף שלנו.
אוהב אותך בלי סוף, חיים שלי!!
אבא ❤️
Standing in the hall of fame!
And the world's gonna know your name!
Cause you burn with the brightest flame!!
https://www.facebook.com/erez.zarfati/videos/1263585284642907
רעים 7/10/24
#יומןמסע_אוקט24
מלאך שלי, חיים של אבא!
אני ער מזה 48 שעות - לא עצמתי עין, אף לא לדקה אחת. ב - 2 היממות האחרונות, כל איבר בגופי, כל תא במוחי, כל שאיפת אוויר שנכנסה לריאותיי - הייתה את. רק את!
את היום הזה התחלנו, ממי שלי, בהעברה של "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" נוספת. הפעם - לעשרות עובדי ומנהלי עיריית גבעת שמואל.
משם נסענו לבית העלמין הצבאי בכפ"ס לאינטימיות שלנו, כמו שאנחנו הכי אוהבים: רון ואבא - אבא ורון.
ואז, בשעות הערב, כשהאדרנלין של היומיים האחרונים החל לרדת, כשרצף הפעילויות המטורף החל להאט - הכאב החל להתגבר. הבטן החלה להתהפך, וסכין היגון והבדידות חדרה עמוק לנבכי הנפש והנשמה שלי.
סלחי לי, מתוקה, אבל ככל ששעון הערב התקדם, ככל שמחוגי הגעגוע הגבירו קצב, הפך הכאב לבלתי נסבל. ל-לא אפשרי!
גופי ונשמתי לא יכלו לשאת עוד.
אז הזרמתי לגופי את נוזלי האלכוהול השטניים - רק כדי להקהות, ולו במעט, את הסבל הנורא מכל.
אני חושב, ממי שלי, שה- שיט הזה עשה את עבודתו - הגוף שלי מתעייף, נפשי מרפה אחיזתה, ונשמתי מאפשרת לעצמה להאט.
אהובה שלי - ההרצאות שקיימנו ביומיים האחרונים כללו מרכיב חדש: קטע וידאו נוסף שלך, שהוספתי לקראת סיום.
כפי שאת ודאי יודעת, "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" היא הרצאה מתפתחת, שלקראת סיומה, את ואני "דופקים" בקהל אופטימיות ותקווה בפטישים כבדים, כמו שאנו יודעים: קוראים למשתתפים לשנס מותניהם, להרים ראשיהם, ולצאת למסע של שינוי שיביא לאיחוד, ויחזק את החברה הישראלית.
קטע הוידאו החדש ששילבנו, מגיע מיד לאחר מכן - והוא מציג אותך, יפה שלי, כדוגמה חיה לאהבת החיים, לשמחה ולתקווה.
48 שעות רצופות, ילדה של אבא, 2 יממות, במהלכן לא זזנו האחד מהשנייה - כמו שתמיד אהבנו: רון ואבא - אבא ורון.
שנים רבות עוד לפנינו, בהן נמשיך ונצעד יחד - כמו שאנו אוהבים: רון ואבא - אבא ורון. האמת המזוקקת והטהורה!
רונצ'י שלי - עד כאן #יומןמסע_אוקט24. פנינו למסע הבא, ולאינסוף המסעות שיבואו אחריו.
ליל מנוחה, אהבת חיי!!❤️
https://www.facebook.com/erez.zarfati/videos/542461151697305
מכבי תל אביב 💛💙
Ron Zarfati אהובה שלי!
היום התארחנו בחברת Imagen - ועברנו - עובדי ומנהלי החברה, את ואני - חוויה יוצאת דופן!
אחרי הדמעות על אובדנך, ההתפעמות מיופייך, וההתאהבות הטוטאלית בך - עוררו ערכייך ומשנתך הערכית-חברתית את סקרנותם של מארחינו המקסימים.
עקרונות 'החינוך המאפשר', העיסוק במכנים המשותפים בקרב "שבטי" החברה הישראלית, והחשיבות שיש במציאת אופטימיות כמפתח ליצירת שינוי - כל אלה היוו השראה גדולה עבור המשתתפים, וחשוב מכך - הציתו בהם תקווה לעתיד טוב יותר.
התגובות - הן בשיחות האישיות שהתקיימו בתום ההרצאה והן בהודעות שקיבלתי לאורך היום - הן מהעוצמתיות ומהמחזקות ביותר שקיבלנו.
עובדי ומנהלי חברת Imagen - תודה ענקית על הזכות לדבר איתכם ואליכם היום.
ותודה מגה ענקית על ההיכרות אתכם ועם החברה המיוחדת שלכם.
ממעמקי היגון, ומבאר הגעגוע האינסופי - אפיץ את תורתך, אקדם ואפתח אותה למען אחרים!!
בשבועות האחרונים, התמקדה עשייתנו בפיתוח הרצאה חדשה, המבוססת על אחד ממאפייני ה-D.N.A של רונצ'י שלי: פרואקטיביות.
ההרצאה עוסקת ב - 4 מוטיבציות פנימיות חשובות, המהוות כלים חיוניים להתמודדות עם תהליכים מאתגרים. כל אחת מהמוטיבציות מוצגת, מוסברת בבהירות, ומודגמת על ידי "פרזנטור". הפרנטורים: 3 תלמידי עבר מופלאים שלי, ורונצ'י - אוצר חיי - המדגימה באופן המדויק ביותר את מוטיבציית הפרואקטיביות.
אתמול הועברה ההרצאה: "מוטיבציות פנימיות - WAZE ללימודים גבוהים" - ל - 60 סטודנטים מדהימים מביה"ס להנדסאים של אורט צפת.
Ron Zarfati איתי, בנשמתי, בכל רגע בחיי -
בי נשבעתי! וכך יהיה!!
יער מגינים- מערך האבטחה של חיל אוויר
תודה לדור פפירוב ו סטודיו סיגל
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/908012564298778
תוכנית מסע אל האופק המדהימה - המסייעת לחיילים/ות משוחררים/ת ולמסיימי השירות לאומי-אזרחי - היא תוכנית אליה נחשפתי לפני כחודשיים.
נפגשתי לקפה עם Lipaz Fichman הנדיר, ממנהליה של התוכנית, לשיחת היכרות בהמלצתה של חברה משותפת. ליפז שמע על ההרצאה "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו", ומיד העלה אותי למטוס היצירתיות המטורף שלו. הפגישה תוכננה לחצי שעה, ולאחר 4 שעות (!!) יצאנו ממנה עם תוכן לבניית הרצאה עבור ממשתפי התוכנית: "תיק המוטיבציות הפנימיות".
בשבוע האחרון העברתי את ההרצאה ב - 3 ערבי פתיחה של התוכנית: בבת ים, בראשלצ ובנתניה. פגשתי חבר'ה צעירים מדהימים!!! בעלי רצון עז לבנות את עתידם האישי והמקצועי ואת צוותי הניהול וההדרכה המגה מגה מדהימים של התוכנית!!
רונצ'י ואני ארזנו לחבר'ה את תיק המוטיבציות לקראת המסע המרתק שלהם, ונתנו להם פוש חשוב לקראת תהליך חייהם!
אחד השבועות המספקים והחשובים שהיו לנו!!
תודה לנטלי המדהימה!!!
המורה לערבית של רון בתיכון.
ריגשת ברמות ❤️❤️❤️
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.9693177660701227/1090753846060414
לפני מספר ימים התבקשתי ע"י Gali Gilad Peleg להעביר את הסרטונים של רון ממסיבת הסיום שלה- בחטיבת שרת.
במהירות שיא הוקם הפרוייקט המרגש לזכר רון.
תודה לך גלי! ותודה לכל הנוגעים בדבר! ❤️
יום חמישי האחרון - הרצאת "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" מועברת ל - 400 קציני ונגדי 8200 - ומהווה עבורם השראה אדירה.
העיסוק ביצירת שינוי ממקום של אופטימיות - הן במישור האישי והן בזה הלאומי, הצגת תפיסת "החינוך המאפשר", ומודל התקווה הנמצא בתוכנו - כל אלה חדרו עמוק לליבם ולנפשם של המשתתפים המדהימים שלנו!!
הייתה זו הרצאה עוצמתית, שחיזקה מאוד את המשתתפים בה, וסיפקה להם זוויות חדשות להסתכלות על אלמנטים אישיים, חברתיים וערכיים.
בסיומה, קיבל כל משתתף ערכה אישית הכוללת:
צמיד "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו".
תמסיר - המסכם את הערכים המרכזיים שהועברו בהרצאה.
תודה רבה על הזכות!!
יפה שלי, אור שלי!
חנוכה - עוד נקודה בזמן שידענו להקדיש לעצמנו: "רון ואבא, אבא ורון". בכל חנוכה, פינינו לנו כמה שעות של ביחד, קנינו בהגזמה (!) סופגניות ובורקס ברולדין, נסענו לאחד הגנים או הפארקים, והעברנו לנו כמה שעות יחד: מתנפחים מבצק וסוכר, מדברים על הכל, ובעיקר - מתפוצצים מצחוק האחד מהשנייה.
השבוע, כשאת בתוכי, המשכנו את המסורת, אהובה שלי!
והנה אנחנו - לפני שנתיים והיום - רולדין בהגזמה, 2 כוסות קפה גדולות, אותו פארק, על אותו שולחן - "רון ואבא, אבא ורון".
ולך, ילדה שלי, פרח חיי, האוויר שאני נושם: "ואולי אלה חיים גדולים, הרי חיינו אותם בטירוף. "תסתכלי עליי ותראי - קצת שמח, קצת עצוב".
המסע-
אז אזרתי אומץ, יותר מדוייק להגיד שברגע מזוקק אחד נעלמו המחשבות, הפחדים והתהיות האם לצאת למסע לעמקי נשמתי. המסע שרק הנשמה שלי תדע מה אני צריכה לרפא- ברגע הארה מסויים- תמו להם כל הפחדים והחששות והבנתי ברגע מאד מזוקק שאני יוצאת למסע ריפוי, שרון שם איתי, עוברת ומעבירה אותו בכל שלב לצידי.
בחרתי להתגבר על כל הפחדים ולצאת אליו.
הרגע הזה בתוך המסע שרון צועקת לי: " אמא תשחררי!!! בחרת בחיים וזה בסדר לבחור בחיים! ההבנה, הידיעה והדרך להבין שהיא שם עוד מחכה.
ארוע מטלטל, מפחיד, מעצים, מלא תובנות.
הנשמה שלי ידעה מה היא צריכה, לאיזה מסע אצא.
תודה לכל מי שהיה חלק במסע שלי.
תודה על התובנות, החוויה וההחלמה.
המשך עוד יבוא בזמן המתאים! ואני אדע מתי הזמן הזה!
עד אז, אני שחררתי באופן טבעי כ"כ מהשליטה בחיי. הלב נפתח מחדש, וכנגד כל קול הגיון בראשי- אני מבינה- בחרתי בחיים!!!
רון תמיד לצידי ועוד נפגש בזמן המתאים!
אוהבת אותך ילדה שלי- עד עמקי נשמתי.
מרגישה ויודעת שאת לגמרי איתי בכל צעד.
מחכה ליום שנפגש שם למעלה.. ועד אז אמשיך- לבחור בחיים!
אוהבת אותך בלי סוף ❤️
הרגעים האלה שבהם זה מכה בך. מכה בך ללא רחמים: זה לא אמיתי. זה לא יכול להיות. פשוט לא יכול להיות!!!!
חמישי בצהריים, אולם גדול, כ - 250 קצינים וקצינות.
"הבא לאוהבך, השכם לאוהבו - הצוואה של רון".
בסיום ההרצאה, הם נעמדים - מוחאים כפיים. אני נרגש ברמות מטורפות!!
המפקד עולה לבמה.
לפני ההרצאה אמרתי לו: זו לא הרצאה על 7.10. זו הרצאה על דרך - על היציאה מהשבת השחורה לדרך מלאה בתקווה לחברה חזקה ומתוקנת. זו הרצאה על ערכים, על שינוי, על אופטימיות.
המפקד על הבמה - מחייך אליי במבוכה, ואומר בקול בטוח: "אתה השראה, למדתי המון, תודה, ו....סליחה!" אנחנו מתחבקים ארוכות - דמעות של כאב, של גאווה ושל אופטימיות.
בשישי בבוקר המפקד מתקשר אליי אישית - להודות שוב ולמסור על האימפקט הבלתי רגיל שהותירה ההרצאה - עליו ועל פקודיו.
ולאורך הסופ"ש זורמות אליי הודעות אישיות של חלק מהמשתתפים. הודעות בצבעים של תקווה!
זוהי צוואתה של האוצר שלי!
זהו ייעודי!!
תודה שגם אתם לא שוכחים 💛💙
500 יום בלעדייך... ועד שניפגש שוב...
אוהבת ומתגעגעת ❤️
500 ימים בלעדיכן תכלת ורון
במשך היום הרגשתי כאבים עזים בכל הגוף, זה הכאב החד של הגעגוע, לצערי אני כבר מזהה את הכאב הזה.
רון, תכלת, כולם מתגעגעים אליכן, אתן חסרות לכולנו.
אני חייבת להגיד שאני רואה איך המשפחות שלכן מתמודדות עם הכאב והאובדן, יש לכן משפחות חזקות שבחרו בחיים.
רון ותכלת אהובות שלי, אני מבטיחה שאנציח אתכן בכל מקום ובכל מצב, כל הזדמנות שתהיה לי.
ואני אהיה שם לצד המשפחות שלכן ואתמוך בהן.
זהו, זה כל מה שהיה לי חשוב להגיד לכן, תכלת ורון, 500 ימים מאז התאריך הארור 7.10
מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים.
אהובה שלי - 500 ימים בלעדייך!
יום אחד ארוך של שהייה בגיהינום!!
רונצ'י שלי!!!!
אני שלך לנצח - את המלאך שלי ❤️❤️❤️
https://www.facebook.com/erez.zarfati/videos/1138752977749266
יום הולדת.
שנתיים עברו מאז חגגתי.
שנתיים שכל מה שיש הוא תאריך שמציין זאת.
מציין נקודת זמן בה אירע משהו.
ב - 23.2.23 קיבלתי ממך, מלאכית מושלמת שלי, את הברכה המרגשת בחיי!
ואני שמח שגם כתבתי לך את זה בתגובה לברכה.
רז, אחותך הקטנה, בה את כה גאה על האופן בו היא מתבגרת, כתבה לי אתמול ברכה לא פחות מרגשת. ברכה עם עומק, רגש ותיאורים מדהימים של הקשר יוצא הדופן בינה וביני.
יפה שלי, ילדה שלי, אהבת חיי - את הברכה שכתבת לי ב - 23.2.23 אקרא בכל יום הולדת שאציין.
אקרא - וארגיש אותך בכל מילה הכתובה בה!!
גם את התגובה ששלחתי לך אקרא בכל שנה - כדי שהיא תגיע אלייך, היכן שלא תהיי, תעלה על פנייך המושלמים את החיוך המושלם שלך, ותרגישי את אהבתי האינסופית אלייך.
ואשלח לך גם את ההודעה ששלחתי מיד אחרי התגובה שלי - קישור לסטריפ של אסטריקס. כדי שתמשיכי לרקוד את נשמתך לעד!!
הגעגועים אלייך אינסופיים!
הכמיהה להרגיש אותך שורפת את נשמתי כל יום - וכל היום!
רונצ'י שלי - ילדה שלי, אהובה שלי, חיים שלי!! לו רק אפשר היה....לו רק ניתן היה....ולו לעוד רגע אחד, שניה אחת, מגע קל, משב ריח שלך.
לנצח נצחים - בליבי, בכל נימי נשמתי!!!
לאוקיינוס יש תחתית.
לחלל יש סוף.
ליגון ולכאב אין - לא תחתית ולא סוף!
תודה רבה ל - Michal Sabo Weinberger , להנהלת תיכון חדש ול-300 הנערים והנערות של שכבת יא - על הזכות, על ההקשבה ועל ההירתמות ל - "מחר טוב יותר"!!
המפגש אתכם היה עצמתי מאוד, ותגובות הסגל, ובעיקר אלה של התלמידים המדהימים שלכם, רק חיזקו את העובדה כי העם שלנו הוא חומר מעולה ביד היוצר - החברה הישראלית.
אמצע הלילה, אני בחדרך ואת אינך 💔
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/527014113837956
לקבלת המפקד/ת , "צוות צרפתי, הבא לאוהבך - השכם לאוהבו", קורא החניך התורן של "צוות צרפתי" בבסיס הטירונים, חוות השומר. קריאה המלווה את הצוות כל יום, כל היום, ותמשיך ללוות אותו ב - 3 החודשים הקרובים.
"צוות צרפתי" שאת פרקו הראשון בצהל, פרק הטירונות, עושה ויעשה ברוחך, על פי ערכייך, ובהתאם למצפן אישיותך. "צוות צרפתי" הראשון, המורכב מ - 12 בחורים צעירים מקסימים, שהתגייסו לפני שבועיים, ומונעים לשירות צבאי מכוח המוטיבציה שהם מקבלים ממך!!
פגשתי היום את חיילי "צוות צרפתי" הראשון - כדי לספר להם על "צרפתי". להכיר להם את רון. החל מהיום, בכל פעם שקריאת הצוות תהדהד, 12 חברי הצוות יראו וירגישו את רון. את המלאך שלי!
תודה רבה לחברים היקרים שלי, Shalom Bokovza , מנכ"ל מרכזי כיוון בהפעלת "מיזם-למעשה" תעסוקה ולימודים לציבור החרדי. ושלומי קוריץ , מנהל מרחב מרכז של הארגון, על שאירחתם אותנו באהבה גדולה!!
https://www.facebook.com/1379303981/videos/pcb.10237069441980584/2988740874619835
אם לכאב ולגעגוע היה קול
הגיע עוד יום זיכרון, יום שבו מדינה שלמה עוצרת, מתייחדת, זוכרת. אבל בשבילי, ובשביל המשפחה המורחבת שלי, זה לא רק יום בלוח השנה- זה כאב שמלווה אותנו כל השנה, כל יום.
תכלת ורון, שתי בנות משפחה אהובות שאיתן ביליתי, נהנתי, שרתי, דיברתי, צחקתי- נרצחו ב- 7.10 בנובה ובבארי. הזיכרונות איתן חיים בי, והכאב על אובדנן לא מרפה.
אין לי באמת מילים. הגוף שלי כואב, מגיב למתח הנפשי של יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. הלב כבד, הדמעות זולגות.
אני מודה לכל מי ששולח ואומר מילים מחזקות, לכל מי שלצידי כשקשה לי. החום והתמיכה שלכם נותנים לי כוח. אני מקווה לא לבכות, לנסות להיות חזקה בשביל רון ותכלת, לא להרגיש חלשה. יאללה, שיגמר כבר היום הזה שרק התחיל.
ותוספת חשובה, גם השנה, ביום שמוקדש לחללים והנפגעים, אסור לנו לשכוח את 59 החטופים שעדיין לא שבו הביתה. כולנו מתפללים לשובם המהיר והבטוח.
כמה תמונות שצילמתי מתוך כתבה ששודרה על רון בערוץ 12.
אני עם צמרמורות.
תודה רבה לכל מי שקשור לדבר המדהים הזה!
Daniel Levy אתה אלוף העולם!!
באנו, ראינו, ו - וואחד כבשנו!!
מסע קסום בן 10 ימים באנגליה מגיע לסיומו.
רונצ'י הייתה איתנו לכל אורכו.
זה היה מסע של הכל מהכל: נופים עוצרי נשימה (וויילס, הווו וויילס...), מפגשים עם אנשים מיוחדים (השיכורים המקסימים ב - Turf ברקסהאם), ו - 2 ערים מטורפות: מנצ'סטר ולונדון (בסדר הזה).
אך יותר מהכל, זה היה מסע של הנפש, שאחרי יותר משנה וחצי איפשרה לעצמה....ובסוף המסע שחררה שאגות ופרץ רגשות עצום, כשרון ואנחנו לוקחים את יונייטד שלנו לגמר בבילבאו ב - 21.5.
כל הדבר המופלא הזה - המסע הזה, שלפני 3 שבועות נראה כמו סרט מדע בדיוני, לא יכול היה לקרות ללא קיומם של נשמות טובות, מלחי הארץ: Kobi Kotlyarov Asaf Azon Aviva Azon Bilu Haklay גדי ממנצ'סטר (אני לא מוצא אותו כאן) ורבים נוספים, חברי Israeli Reds - מועדון האוהדים הישראלי של מנצ'סטר יונייטד 🙏🙏❤️❤️❤️
רון שלי, מלאכית יפה שלי - חיים שלי!
בחייך הקצרים הספקנו לחוות יחד המון רגעים קסומים. ב - 7.10 בי נשבעתי, שעד סוף ימיי, עד נשמת אפי האחרונה, את תמשיכי להיות לצידי בכל צעד ושעל, בכל רגע!
כפי שאמרת לי אינספור פעמים: רון ואבא, אבא ורון.
לנצח!!!
תודה לפרוייקט סיפור. חיים
תודה אישית לאורלי זיו הסופרת המדהימה שכתבה את הספר של רון.
היה ערב מרגש ❤️
תודה לקובי פרץ ולמכבי תל אביב 💙💛
https://www.facebook.com/limor.zarfati/videos/715912241125142
איזה יום עוצמתי עבר עליי
בבוקר השתתפתי בטורניר כדורגל בבאר שבע. הצטלמתי עם מאמן הנבחרת הצעירה- אופיר חיים, שלא נשאר אדיש ושיתף פעולה להחזיק חולצה לזכר תכלת ורון.
בצהריים נסעתי לחגיגות האליפות של מכבי, שם הזמר קובי פרץ החזיק את החולצה לזכר רון ותכלת.
מאז הבשורות על כל אחת מהן, תמיד חיפשתי דרכים איך להנציח אותן, את בנות המשפחה שלי שאהבתי כל כך. אנציח אותן בכל הזדמנות ובכל מקום.
ותודה לאופיר חיים💙💛
*בקשה לשבוע של מעשים טובים לזכר רון ז"ל* "הבא לאוהבך השכם לאוהבו".
לקראת יום ההולדת של רון ז"ל, שהיה אמור להיות ב- 10.6, שלישי הבא, אנחנו רוצים להפוך את השבוע הזה למסע של טוב ואור, בדיוק כפי שרון הייתה בחייה. רון, שהייתה מלאה בנתינה, אהבת אדם, ורצון לעזור, הייתה שמחה לראות את מעגלי הטוב מתרחבים לזכרה.
אנו מזמינים אתכם להצטרף ל- "שבוע של מעשים טובים לזכר רון", שיחל היום (3.6), ויסתיים ביום ההולדת שלה בשלישי הבא ה- 10.6.
איך אפשר לקחת חלק?
כל מעשה טוב, קטן כגדול, ייחשב! הנה כמה רעיונות, אך אתם מוזמנים להיות יצירתיים ולחשוב על דרכים משלכם:
• התנדבות: מצאו מקום להתנדב בו – בבית אבות, בבית חולים, בעמותה למען בעלי חיים, או בכל מקום אחר שקרוב ללבכם.
• עזרה לזולת: הציעו עזרה לשכן, קרוב משפחה או חבר שזקוקים לעזרה. זה יכול להיות סיוע בקניות, בסידור הבית, או אפילו שיחה מחזקת.
• תרומה: תרמו כסף, בגדים, צעצועים או כל דבר אחר שאינו בשימוש שלכם, לארגונים או לאנשים נזקקים.
• פיזור אור ושמחה: חייכו לאנשים ברחוב, פרגנו, כתבו מילה טובה, או עשו משהו קטן שיעלה חיוך על פניו של מישהו.
• מעשה אקראי של חסד: קנו קפה למישהו, השאירו פתק מעודד, או עשו כל דבר בלתי צפוי שישפר את יומו של אדם אחר.
שתפו אותנו!
נשמח אם תשתפו את המעשים הטובים שעשיתם בצירוף ההאשטאג: #מעשים_טובים_לזכר_רון במדיה החברתית. כך נוכל ליצור מעגל של השראה ולכבד את זכרה של רון דרך עשיית הטוב בעולם.
בואו נהפוך את הכאב לאור, ונמשיך את דרכה של רון, דרך מעשים של חסד ואהבה.
תודה לכולם.
#מעשים_טובים_לזכר_רון
אני עשיתי את המעשה הטוב הראשון שלי ליום המעשים הטובים לזכר רון. מה איתכם?
#מעשים_טובים_לזכר_רון
היום זהו היום השני לשבוע המעשים הטובים לזכר רון. איזה מעשה טוב עשיתם לזכרה? נשמח שתשתפו אותנו ושתעלו ברשתות בצירוף ההאשטאג #מעשים_טובים_לזכר_רון ושנראה את הערכים של רונצ'ו בכל פינה
תודה על עוד פרוייקט הנצחה!
תודה לתיכון הרצוג, לפרחי ההוראה ותלמידי הרצוג- אור, ליהי, אליה ואורי
Ron Zarfati, born 10.6.2001 (רון צרפתי)💔 Memorial “October, 7” by Alex Plutser #RonZarfati
הבא לאוהבך - השכם לאוהבו.
עזרנו לעובדי חברת סאנופי להתחיל את השבוע עם אנרגיות ואופטימיות.💙
ילדה שלי,
יום הולדתך הגיע. שוב יום הולדת שתנכחי בה בדרכך החדשה.
בשנה שחלפה למדתי להגיד תודה על מה שיש.
אני מודה לך על כל סימן ששלחת, למרות הכאב העצום שהפיזיות שלך לא כאן.
בכל השבועות האחרונים בהם שוחחנו, ענית לי בדרך היצירתית שלך - שלחת המון סימנים והוכחת לי שאת פה, איתי.
אבל הגעגוע מתגבר!
מתגעגעת בכל יום יותר ויותר.. מתגעגעת לחיבוק שלך, לקול שלך ולמשפטים המיוחדים שידעת להגיד.
אז ילדה אהובה שלי,
מקווה שאת ארגנת לך מסיבה קטנה בבית החדש שלך. כמו שאת אוהבת.
אנחנו כאן נמשיך לחגוג לך ביחד, כל חברייך והמשפחה- עם געגוע עצום וחור ענק בלב.
בטוחה שתהיי פה איתנו, תשלחי עוד סימנים ותאכלי איתנו את הטריקולד שביקשת שאכין לך בכל יום הולדת.
אוהבת אותך ומחכה שנפגש 💔
*יום הולדת שנייה בלי רון.*
היום יום הולדת שנייה מאז הנורא...
העוגה מוכנה, נר זיכרון במקום נר ספרה.
שנתיים חלפו, והלב עוד דואב,
כי את חסרה. הכאב אינו שוכך.
הבית שקט, הצחוקים נדמו,
רק זיכרונות יפים עמוק בתוכנו.
קולך אינו נשמע, עינייך לא רואות,
אבל רוחך איתנו בכל רגע ושעות.
אנחנו חוגגים לך כאן כמו שהיית חוגגת את החיים כל יום מחדש. את מכתיבה לנו קצב ומשאירה לנו את שאר החגיגה.
הבלונים עולים, נוגעים בענן. יום הולדת שנייה לרון שלא כאן.
נזכור אותך תמיד גיבורה שלנו!!!
יום הולדת שמח שם למעלה רון אהובתנו. 💔🎉
התלבטתי, התלבטתי הרבה זמן.
אמנם עבר היום הולדת שלך, אבל אני מרגיש שכל זמן הוא זמן נכון לפרסם.
אז..
רון שלי, אהובה, אחותי,
היום את בת עשרים וארבע.
אני מסתכל על המספר הזה – 24 – וחושב כמה חיים היו אמורים להיות לך.
כמה צחוק, כמה ריקוד, כמה אהבה, כמה אור.
וכמה מעט העולם הזה הספיק ממך.
אני לא כותב לך ברכה. אני לא מסוגל.
מה כבר מברכים ילדה שלא נמצאת כאן?
מה מאחלים למישהי שהייתה כל האיחולים בעצמה?
אני יושב, ובמקום לכתוב לך “מזל טוב”,
אני כותב בדמעות.
כי הלב שלי לא מצליח להבין איך הוא ממשיך לפעום כשאת לא פה.
איך אני נושם כשאת לא איתי.
את היית חלק ממני, רון.
לא רק אחות.
לב פועם בצבעים אחרים.
ילדה של אור, שהעולם היה קטן מדי בשביל הלב שלה.
מאז שהלכת, משהו בי נשבר לתמיד.
והכאב הזה – הוא לא נעשה קל יותר.
הוא פשוט משנה צורה.
לפעמים הוא דק כמו קו דמעות.
ולפעמים הוא כבד כמו סלע על החזה.
אבל הוא תמיד שם.
כל יום.
כל לילה.
אני מסתכל על רז, התאומה שלי, ורואה את העיניים שהיא שומרת בשביל שתיים.
אנחנו נשארנו כאן.
שני חצאים של משפחה שהתרסקה.
מנסים לחבר את מה שאין לו תיקון.
מנסים להמשיך גם בשבילך.
גם כשכל צעד כואב.
אמא למדה לנשום מחדש.
אבל אני רואה את הדממה בעיניים שלה.
את מה שלא נאמר.
את החדר שלך שנשאר פתוח רק בזיכרון.
רון שלי,
היית כל כך נדירה.
כל כך עדינה ועם זאת חזקה.
היה בך שקט שצעק אהבה,
חוכמה שלא התפארה בעצמה,
ולב – לב שלא שאל מי אתה לפני שחיבק.
וביום ההוא, בנובה,
כשהעולם הפך לגיהנום,
דווקא את,
שנשאת בתוכך את גן העדן –
דווקא את נפלת.
הכעס צורב בי.
הגעגוע משתק.
אבל בתוכי – את עדיין חיה.
אני זוכר כל תנועה, כל צחוק, כל עיקום שפתיים.
ואת ממשיכה ללמד אותי איך לבחור בטוב,
גם כשהכל רע.
היום את בת 24.
ואני מדמיין איך היית נראית,
איך היית רוקדת בחול,
איך היית מחבקת את החברות שלך,
איך היית שולחת לי הודעה מטופשת רק כדי להצחיק.
אבל אין הודעה.
יש רק דממה.
ובתוכה – את.
רון, אם את רואה, אם את שומעת,
תדעי שאני אוהב אותך.
אני בוכה עלייך,
אבל גם בוכה אלייך.
הדמעות שלי הן הדרך שלי להגיד לך תודה.
שזכיתי.
ולו לרגע.
לאחות כמוך.
יום הולדת שמיים שמח, אהובה שלי.
תישארי קרובה.
כי בלעדייך – הכל ריק.
ילדה שלי, אוצר שלי, נשמת חיי!
היום את בת 24.
כמו בכל יום, בכל שעה, ב - 20 החודשים האחרונים, גם היום אני חי אותך. אבל היום זה קצת אחרת - הדמיון מרשה לעצמו לעוף, לעצב לעצמו מציאות. מציאות שבה החיוך המדהים שלך, החיוך המושלם הזה - ממש כאן, לנגד עיניי.
העיניים הכחולות שלך בוהקות - מצטרפות לחיוך, לביטוי האושר שלך. השמחה. ה-רון שלי! התינוקת שלי - הילדה הבכורה שלי, אהבת חיי!
את שמחה עד השמיים. את שמחה בשמיים - יומולדת שני במספר. 22 ימי הולדת חגגנו כאן, במציאות הגשמית אותה כה אהבת. 2 ימי הולדת שאנו חוגגים עם הרוח והשמיים - בריקוד נשמות שמח. הריקוד של רון ואבא - אבא ורון. הריקוד שלנו.
והגומות האלה בלחייך מצטרפות גם הן לביטוי האושר והשמחה שלך. וכך, בהרמוניה מושלמת, פנייך המושלמים מתבוננים בי מלמעלה, מתוכי, מעמקי נשמתי הזועקת אלייך. לו רק יכולתי לגעת בהם, ללטף אותם, לשאוף לריאותיי את הריח שלך. רק עוד פעם אחת. רק לשנייה אחת נוספת...
וללחוש לך: רונצ'י שלי, מזל טוב! אני גאה בך ועלייך. אמשיך ללוות אותך בכל צעד, בכל נשימה. ואת תמשיכי לחיות בתוכי, להיות נשמתי המלאה עד יומי האחרון.
אבא אוהב אותך! כל כך אוהב אותך.
עד השמיים! לשמיים!!
סרן רון צרפתי ז"ל חוגגת יומולדת, רק לא איתנו.
ארז התראיין לפודקאסט לפני מספר חודשים ושם סיפרנו את רון.
הפרק מצורף בתגובה ראשונה.
קחו רגע, תקראו את הפוסט הבא של ארז צרפתי.
ארז היקר,
אתה אדם מדהים! ויש לך דור שימשיך את התורה המופלאה שלך.
לעולם מכאב את אובדן רון היקרה!
קול של תקווה
Erez Zarfati
פרשת השבוע
פרשת בלק
מה קרה אחרי 24 פרשות שבוע שחלפו מפרשת בראשית
שהחלטתי השבוע לרשום ?
האמת ,זה מרגיש לי
כאילו רון דחפה אותי
מכל כיוון אפשרי שהפעם אשב
ואכתוב ,ומי שמכיר את רון
מבין על מה אני מדברת .
לרון יש מקום מיוחד בלב של המשפחה .
את זה יודעים כולכם .
בעוד מספר ימים יהונתן חוגג בר מצוה .
ברגעים השמחים
רון עולה כמו פייה
ונשמעת לחישה שלה .
ולי עולה תמיד מחשבה
איך אני עושה משהו לכבודה
ביום השמחה שלנו ?
יום רביעי אני מתעוררת עם געגועים
רואה על הרכב את המדבקה שלה
ואת החיוך הגדול
שמלווה אותי יום יום בדרכים .
ופשוט מתגעגעת
כמו ילדה קטנה
רוצה אותה בחזרה.
יוצאת ללימודים
ומקבלת הודעה מסבתא זהבה
אין לי מושג איך העיתוי שלה כזה מושלם
ולה אין מושג שהיא השתמשה
כמעט באותם מילים
שרון אמרה לאדל בחלום .
זה היה מין רביעי של רון
כל הדרכים הובילו אליה .
בצהרים אני יורדת לעיר ,
נכנסת לאחת מחנויות הבגדים ,
חולפת על פניי אישה
בדרכה לצאת מהחנות
היא מסיטה את ראשה לאחור
ושואלת "את נהורא"?
אני משיבה לה כן
והיא משתפת ,אני מכירה אותך מהתמונות בפייסבוק
מפרשות השבוע שרשמת על רון .
רון ,הייתה דוגמנית שלנו בחנות
אני אחות של איריס.
החנות היא שמים וארץ
ואת איריס אני מכירה היטב .
ואני מתרגשת
מחליפות עוד כמה מילים ,
חיבוק גדול
ונפרדות כל אחת לדרכה .
הנשמה שלי בוערת
מה רון מרמזת ?
ובערב
לאחר מסע קניות ארוך
אני ואדל מוצאות לנו מקום לשבת ,
עייפות כבר מלדבר
רוצות הבייתה ולא יותר.
העיניים של אדל מתמלאות דמעות והיא אומרת לי
אמא ,את יודעת ששוב חלמתי על רון ,
בתקופה הקשה הזו שאני עוברת
רון הגיעה אליי בחלום
ובעיניים יפות
אמרה לי
אני איתך ,את בלב שלי
אל תדאגי .
ובעיניים דומעות אני מספרת לה על הפגישה שלי בשמים וארץ בצהרי אותו יום .
זו רון
ואני מתפללת שתמיד תמשיך להיות איתנו במסע חיינו .
והפרשה?
מה היא קשורה ?
בפרשה מסופר על מלך מואב, בלק בן ציפור שרואה את הניסים שהשם עושה לעם ישראל ואת ניצחונותיו מול סיחון ועוג ומפחד לנחול כישלונות במלחמה מול ישראל.
בלק שולח אל בלעם שליחים 3 פעמים ומבקש ממנו לקלל את עם ישראל ומבטיח לו תמורה כספית גדולה .
בפעמיים הראשונות בילעם מסרב ,כי משמיים אוסרים עליו לקלל את עם ישראל
בפעם השלישית הוא מוכן לצאת ומתריע
שמה שיצא מפיו זה מה שהשם ישים בפיו .
והקללות הופכות לברכות ומפיו יוצאים דברי שבח על עם ישראל .
לאחר שבלעם נכשל במשימה שלשמה נשכר הוא מספק מיוזמתו עיצות לבלק אויב ישראל,הוא נותן לו הנחיות והכוונות כיצד לנהוג מול העם הזה .
עיקר הייעוץ היה בכך שבלעם אמר לבלק "אין לך סיכוי מול העם הזה. יש לו השגחה נצחית, הוא לא יאבד, גם אם הוא יספוג מכות כאלו ואחרות".
כל כך הרבה פרטים בפרשה ,
עם הרבה מהם הייתי מוצאת דברים משותפים עם רונצ'וק
שלנו .
הקישור הראשון לרון
הן המילים הטובות שהיו לה
והיו לה בשפע,
ברכות זורמות
בכל הזדמנות שנפגשנו .
הבחירה לברך הייתה בחירה פשוטה וטיבעית אצלה .
וכאחת שבטיבעיות מברכת
היא הייתה אלופה בלהקשיב
היא לא סתם הייתה מייעצת
קודם כל היא הייתה נוכחת
מאפשרת לראות בבהירות את הדרך
את דעתה אומרת כשצריך
אבל תמיד, בעיקר
מעניקה את התחושה
שהיא איתך.
ככה מאז השביעי באוקטובר
היא ממשיכה ללוות
מגיעה אלינו בחלומות,
כמו תמיד לא מוותרת
על מקומה בחיים
ומפתיעה אותי עם מפגשים שברור לי שהם מסרים .
וביום שלישי יחד עם כל משפחת צרפתי
יחד עם סבתא זהבה
דוד מוטי ואלמוג
היא תגיע
פשוט כי היא לא מסוגלת להפסיד כזה אירוע שיא .
כמה אוהבת אותך
כמה מתגעגעת
רק את יודעת .
שבת של ברכות
לעילוי נשמת רון בת לימור וארז צרפתי
https://www.facebook.com/nehora.mizrahi/videos/1229123375658898
"הלב נשאר שם"
לא הייתי שם בשבעה באוקטובר,
אבל הלב – הוא כן.
עם כל טלפון שנותק,
עם כל הודעה שלא נראתה,
עם כל נשימה שנעצרה
בעוטף, בנובה, בדממה.
רון צרפתי ותכלת פישביין – לא רק שמות
הן פרצופים, צחוק, תמונות.
והזיכרון לא נעלם,
הוא בא איתי לכל מקום – גם כששקט, גם כשסוער בדם.
היינו במסיבה לזכר תכלת. מסיבת יום הולדת באיחור של חודש.
צחקנו, בכינו, רקדנו. בשבילי זאת הייתה מסיבה ראשונה, וזאת זכות, במיוחד שבקרוב אני אהיה בגיל שבו החיים שלה נגדעו...
פגשתי מורה שלי לשעבר,
ודיברנו שיחה עמוקה ומעניינת והזדהתי איתה על מה שהיא עברה באותו תאריך נורא. לא הייתי בעוטף באותה שבת, אבל חוויתי את הרגשות של מי שהיה נוכח. זה לגמרי הגיוני. אני מרגישה מבפנים שאני חלק מהסיפור, כי אני חלק מהסיפור... העובדה שהיו לי בני משפחה בעוטף, כולל שתיים שנרצחו — יוצרת חיבור רגשי עמוק לטראומה הזו. גם אם לא הייתי שם פיזית, עברתי איתם את הדאגה, הפחד, חוסר הוודאות, וגם את האובדן.
אני פה – עם רגשות שלא מסודרים.
כמו שדה אחרי אש, כמו שיר בלי תווים.
לא ברור לי מה יותר חזק – הכאב או התקווה,
אבל אני יודעת – זה חלק ממני,
והלב? הוא נשאר שם. תמיד.
חייבת לשתף אתכם מה עובר לי בראש. תשתפו גם.
לדעת שאביתר דוד וגיא גלבוע דלאל שהיו חברים טובים של רון שלנו והיו איתה בנובה הם חטופים, זה גורם לי להתחבר יותר לסיפור חטיפה שלהם.
האות חיים שלהם מפברואר והסרטון של אביתר שפורסם לאחרונה גורמים לי לחשוב על הידיעה שרון לא שם, לא רעבה, לא שבויה.
מצד אחד- יש בידיעה הזאת הקלה מזעזעת.
מצד שני- יש כל כך הרבה "אולי", כל כך הרבה שאלות שצורחות בחלל הריק שנשאר ממנה.
את רון צרפתי ועידן הרמתי הי"ד אי אפשר להחזיר.. הם כבר אינם כאן...
תחזירו את החברים הטובים שלהם, גיא ואביתר, לפני שגם אותם לא יהיה סיכוי להחזיר.
תחזירו את כל 50 החטופים!!!
אתמול הייתה לי יום הולדת וזאת אחת המשאלות שלי🙏🎗
נזכור ולא נשכח
שיר שכתבתי על רון הי"ד
❤️💔❤️💔❤️💔
ילדה יפה,
חיוך שכובש עולמות.
זה לא שהזמן קפא,
זה העולם שהפסיק לחיות.
הילדה שהפכה למלאכית,
זאת שחיברה את כולם.
מהעיניים שלה אי אפשר להתעלם,
מהלב שכבש כל אדם.
הים שכל כך אהבת,
החוף שנשאר דומם.
הבית שאליו לא שבת,
החדר נשאר שומם.
אז אולי תסתכלי עלינו,
על אלה שנשארו בלעדייך.
את כל הזכרונות שחווינו,
כולם יהיו נר לרגלייך.
הבא לאוהבך,
השכם לאוהבו.
המשפט שמהדהד וקורע את המים.
אז רק תחייכי כשנבוא,
תצחקי עד השמיים.
כי יש מסיבות שלא נגמרות,
עם המוזיקה שאהבת.
תרקדי ילדה, תרקדי את החיים.
תכבשי את המלאכים.
כי גם אם נישאר שפויים,
הריקודים שלך.
לרגע לא נחים.
———
לזכרה של רון צרפתי הי״ד.
שנתנה לחיים לרקוד,גם כשהם נעצרו.
זאת התמונה האחרונה שצילמה רון צרפתי ז''ל ,
היא צילמה אותה ואת עידן הרמתי ז''ל לפני שנרצחו ע'י מחבלי חמאס בנובה.
היא חיכתה וקיוותה שיבואו להציל אותם ואף אחד לא בא.
ארבעה חברים.
גיא גלבוע דלאל, אביתר דוד, עידן הרמתי ורון צרפתי המקסימה.
ארבעה צעירים שיצאו בבוקר ההוא לנובה, לחגוג את החיים, לרקוד ביחד, לשכוח מהעולם.
אבל בבוקר השחור ההוא — הרוע פגש את האור.
עידן הרמתי, בן זוגה של רון, ורון צרפתי, עם החיוך שכל כך קשה לשכוח — נרצחו באכזריות.
גיא גלבוע ואביתר דוד נחטפו לעזה, ומאז הם שם. לא יודעים מה עובר עליהם, לא יודעים אם הם יודעים כמה אהבה, דאגה ותקווה מחכה להם כאן בבית.
ארבעה חברים שיצאו לרקוד.
שניים כבר לא כאן.
שניים ממתינים שנחזיר אותם.
אנחנו לא נשכח.
לא את הריקוד, לא את החברות, לא את ההבטחה — להחזיר את גיא ואביתר הביתה.
בשבילם. בשביל רון ועידן.
בשביל כולנו
רון ואביתר, אביתר ורון- חברות עמוקה ונדירה!!!
לפני ואחרי... ה-7/10/23
תחזירו את אביתר הביתה! 💔
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.25214765744782501/1257208475720956
גבר שלי, גאה בך ובנאום המדהים שכתבת!
בהצלחה בהמשך הדרך- בקבע שלך.
אוהבת אותך ❤️
הנאום:
6.8.25 – משתחרר. סוגר פרק. ממש לא סוגר את הלב.
2.8 שנים בצה”ל.
נשמע כמו תקופה, אבל בשבילי זה חיים שלמים.
התגייסתי בתחילת הדרך לתור לוחם שיריון. צעיר, מלא מוטיבציה, אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא מוצא את עצמי. עברתי מתפקיד לתפקיד, מנסה להבין איפה אני שייך, מה אני שווה, ומה בכלל אני מחפש פה.
היה שלב שכמעט נשברתי. כמעט ויתרתי.
ואז הגיעה הנקודה ששינתה את כל החיים שלי.
איבדתי את רון, אחותי האהובה, במסיבת הנובה.
שום דבר כבר לא היה אותו דבר מרגע שקיבלתי את הבשורה. הלב שלי התרסק, הראש שלי התנתק מהעולם, והנשמה שלי צעקה.
אבל החיים המשיכו. איכשהו, בתוך כל הכאב, מצאתי דרך להרים את עצמי ולהתייצב מחדש. עברתי ליחידת עוקץ, ושם קיבלתי את אחד הדברים הכי יקרים שהיו לי בצבא – את רוסקו.
כלב בינוני, עיניים גדולות, נשמה ענקית.
רוסקו לא היה רק שותף – הוא היה חבר אמת.
הוא שמר עליי לא פחות ממה שאני שמרתי עליו.
הוא היה שם בשקטים, בטירוף, ברגעים הקשים, וגם ברגעים הקטנים של האור.
ואז המשכתי הלאה, שוב. עברתי לתפקיד נהג של קצין.
נשמע פשוט, אבל זה היה הרבה יותר מזה.
נהג של אדם מדהים בשם נתי, שהפך עבורי לדמות מפתח, לחבר, לאיש שבזכותו חזרתי להאמין באנשים.
לא רק שזכיתי לעבוד לצידו – גם עברנו יחד לצאלים, לתקופה שבזכותה חזר לי האוויר לריאות.
שם, בין החולות, בתוך שיגרה צבאית קצת אחרת – פתאום היו צחוקים. פתאום הגיעו אנשים טובים באמת.
פתאום לא הייתי לבד.
ועם כל זה, אי אפשר לדבר על הדרך שלי מבלי להזכיר את אביתר דוד, אהוב רון, החבר הכי טוב שלה, ובן בית אצלנו – שנמצא עדיין בשבי בעזה.
אביתר היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, מאיתנו.
הוא נשמה מיוחדת, בחור עם לב ענק, אהוב על כולם.
ואנחנו לא מפסיקים להתפלל, לחכות, להאמין.
אנחנו מחכים לך, אביתר. כולנו.
תחזור. הבית לא שלם בלעדיך.
ובתוך כל השנים האלה, בתוך כל הכאב, גם אהבה צמחה.
אדר שלי.
הבת זוג שלי, הלב שלי, הכוח שלי.
היא עברה איתי הכל – את העליות, את השפל, את הלילות הכי קשים, ואת הימים הכי יפים.
היא ידעה מתי להחזיק ומתי לשחרר. מתי לשתוק, ומתי לדבר.
אדר היא חלק בלתי נפרד מהשירות שלי, מהמסע שלי, ממי שאני.
בלעדיה – אני באמת לא יודע איך הייתי עובר את זה.
היא הייתה לי עוגן, חברה, אהובה – ומעל הכל, בית.
עברתי מסע, מסע אמיתי.
כזה עם לילות בלי שינה, עם בכי בשקט, עם כאב בלב, עם אובדן בלתי נתפס, עם רצון להיעלם…
אבל גם עם צחוקים שאי אפשר לשכוח, עם חברים שנכנסו לי ללב, עם רגעים של גדילה, של אמונה, של תקווה, של אהבה.
והיום, אני מסיים את הפרק הזה.
אבל רק את הפרק.
כי בקרוב אני חוזר – לקבע.
עם לב אחר. עם עומק אחר. עם סיפור שאי אפשר ללמוד בשום קורס.
אני גאה בדרך שלי.
גאה שלא ויתרתי.
גאה על כל צעד במסע הזה גם כשכאב, גם כשנפלתי.
כי זה מי שאני – לוחם. לא עם נשק, אבל עם לב חשוף.
תודה לכל מי שהיה חלק.
תודה לך, רון שלי, על כל כוח, על כל השראה, על כל אהבה.
מבטיח להמשיך בשבילך. לחיות חזק. להרגיש הכל.
“הבא לאוהבך – השכם לאוהבו.״
היכל הזיכרון והר הטייסים ירושלים!
תודה לטל המהממת על יום מרגש שהסתיים בכניסה לרכב כשברדיו מתנגן השיר של רון ❤️
בין ערביים מהורהר שכזה.
ואז הנחלאים האלה שהקשיבו ל-"הבא לאוהבך - השכם לאוהבו", בשטחי הכינוס, רגע לפני כניסה # 20 לעזה, מטיסים אותי לחלל.
שבת שלום, לוחמי 932, נשמות טהורות!
שמרו על עצמכם, נשמות אהובות!!💚
זאת התמונה האחרונה שצילמה רון צרפתי ז''ל ,
היא צילמה אותה ואת עידן הרמתי ז''ל לפני שנרצחו ע'י מחבלי חמאס בנובה.
היא חיכתה וקיוותה שיבואו להציל אותם ואף אחד לא בא.
ארבעה חברים.
גיא גלבוע דלאל, אביתר דוד, עידן הרמתי ורון צרפתי המקסימה.
ארבעה צעירים שיצאו בבוקר ההוא לנובה, לחגוג את החיים, לרקוד ביחד, לשכוח מהעולם.
אבל בבוקר השחור ההוא — הרוע פגש את האור.
עידן הרמתי, בן זוגה של רון, ורון צרפתי, עם החיוך שכל כך קשה לשכוח — נרצחו באכזריות.
גיא גלבוע ואביתר דוד נחטפו לעזה, ומאז הם שם. לא יודעים מה עובר עליהם, לא יודעים אם הם יודעים כמה אהבה, דאגה ותקווה מחכה להם כאן בבית.
ארבעה חברים שיצאו לרקוד.
שניים כבר לא כאן.
שניים ממתינים שנחזיר אותם.
אנחנו לא נשכח.
לא את הריקוד, לא את החברות, לא את ההבטחה — להחזיר את גיא ואביתר הביתה.
בשבילם. בשביל רון ועידן.
Alexey Plutser-Sarno added a photo to the album: Memorial «October, 7» by Alex Plutser-Sarno — with יעל הרמתי in Israel.
ernsodtopSt1
Ron Zarfati, born 10.6.2001 (רון צרפתי)💔 Idan Haramaty, born 23.8.2001 (עידן הרמתי)💔 Memorial “October, 7” by Alex Plutser #RonZarfati #IdanHaramaty
רון ואביתר, אביתר ורון- חברות עמוקה ונדירה!!!
לפני ואחרי... ה-7/10/23
תחזירו את אביתר הביתה! 💔
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.25214765744782501/1257208475720956
סרן רון צרפתי ז"ל,
אתמול אימה, בת דודי היקרה Limor Vainnrib Zarfati עשתה שיתוף לפוסט שפירסם את אחת התמונות האחרונות שלה לפני שנרצחה בנובה ב 7.10
את האויב שלנו זה ממש לא מעניין אם אנחנו 'ביביסטים', 'קפלניסטים', ימניים, שמאלנים, חילונים, דתיים.
רק אם נביט אלה על אלה עם מינימום התנשאות ומקסימום אהבה נצליח לנצח.
בואו נשתדל לקיים את הצוואה של הילדה המופלאה הזו שאבדה לנו:
"הבא לאהובך השכם לאוהבו"
שבוע הבא בפודקסט קול של תקווה
סימן חיים ❤️
רון ועידן הכירו ע"י חבריהם הטובים
אביתר וגיא
רון ועידן נרצחו ואביתר וגיא נחטפו
ומוחזקים בשבי חמאס
בפרק נארח את האמהות, לימור ויעל
וביחד נצא למסע שלהן
https://www.facebook.com/inbal.sarfatti/videos/1550553605925997
הייתה לנו יעל הרמתי הזכות לדבר על הילדים, החברות העמוקה שנוצרה בעקבות האובדן שלהם ועל תקווה..
Inbal Buli Sarfatti Cohen תודה שאירחת אותנו לשיחה כנה ומרגשת!
https://open.spotify.com/episode/5yHO7kTULT0j249VumgOgR?si
=OLyX65a9Qeqd0z5iOeYGJA
https://www.rlive.co.il/.../0a30cd46b0bb9e7f5ff7137956cabd16
אתמול השמיעו ברדיו גלצ הקדשה שלי לרון הי"ד💔
גמרתי את עצמי חחח🥺
סימן חיים ❤️ || המסע של לימור ויעל
הפרק המלא מצורף בתגובה הראשונה
אני לא זוכרת את הפעם הראשונה ששוחחתי איתן
זה הרגיש כאילו אנו מכירות כבר שנים
לימור ישר קיבלה אותי באהבה ושוחחנו צחקנו ויעל גלשה איתי לשיחה של שעה על מיסטיקה, רגשות והשלמה.
הרגיש זר להאמין שהן נושאות אסון כבד על ליבן, שתי נשים, שתי אמהות, שתי גרושות שהתחברו בחברות שהיא מופלאה אבל נוצרה מהמון כאב.
יעל מעולם לא הכירה את רון, רק מסיפורים, ולימור תמיד ידעה שרון שלה, תבחר בגבר הכי נכון עבורה.
כי רון, לא מתפשרת!
ועידן? הוא אהב אישה נחושה, חזקה ומלאת תושייה, כזאת שהדגישה את הרצון שלו לצמוח, לגדול, לחקור, להבין...
הוא רצה לנדוד בעולם וללמוד את קווי היופי שהוא מציע ורון, הייתה אמורה לסיים קבע ולהצטרף, זה מעולם לא קרה.
בערב המסיבה הם יצאו, רכב מלא שמחה, אהבה, תקווה
רון, עידן, אביתר וגיא.
שניים נרצחו
שניים נחטפו
לימור ויעל לקחו אותי יד ביד במסע שלהן, בחברות שמחזקת, תומכת ושומרת, על שפיות, מעניקה מקום לבכות, להנציח, וגם להתגלגל מצחוק.
משיחת בוקר של כאב לבדיחה שחורה, שיחות של תקווה ומה יכל להיות וכמה עוד מגיע לנו להמשיך ולחיות.
לימור ויעל
זהו המסע שלהן
רק נסענו לרקוד:
רק נסענו לרקוד,
בשמש שזרחה על שדות הנובה.
לב שמח, צעדים חופשיים, אהבה, מוזיקה ותקווה.
חבורה אחת שהפכה לעולם שלם,
צחוקים, חיבוקים ועיניים בורקות כמו חלום שנרקם.
אבל הבוקר ההוא לקח איתו הכול,
והפך את הריקוד לדממה,
את המוזיקה לצעקה,
ואת החופש — לכליאה.
שניים נחטפו,
שמות שנשמעים בזעקה ובתפילה.
כל יום שעובר — מחכים,
לשובם כל כך מצפים.
ושתיים נרצחו.
לא סובלים בעזה...
אבל גם לא פה.
נשארו איתנו בכל שיר, בכל תמונה, בכל זיכרון.
החבורה כבר לא שלמה,
אבל היא לעולם לא תתפרק.
אנחנו סופרים את הימים,
ושומרים מקום לריקוד שלא נפסק.
כי גם כשאין עוד מישהו לרקוד איתו, הנשמה נשארת בתנועה.
והלב? הלב לא נרגע מהכאב.
***
לזכר סרן רון צרפתי ועידן הרמתי הי"ד💔💔
ולמען שובם של גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד🎗️🎗️
היום עידן הרמתי הי"ד, בן הזוג של רון שלנו הי"ד, היה אמור לחגוג יום הולדת 24🎉💔
לא הכרתי את עידן, אבל אני מתגעגעת אליו וזוכרת אותו גם בלי שהכרתי אותו אישית. כי אני יודעת שרון אהבה אותו, וזה כבר גורם לי להתחבר אליו. וגם כל הדברים שאני שומעת עליו, הוא נשמע אדם טוב❤️🩹
יום הולדת שמיים שמח עידן
נזכור אותך ואת רון תמיד.
ננציח אתכם תמיד.
תשמור על המשפחה שלך🙏👼
23.8.2001-7.10.2023💔
כשהלב 💔 והדמעות זולגות 😢
יש הומור שחור❤️🩹
https://www.facebook.com/100088847614713/videos/pcb.783211221317125/1791200781481920
המלשבייה של עמותת שחר - מכינה קדם צבאית המבוססת על "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" ערכיה והמצפן החברתי של רון.
מחזור ראשון - יצאנו לדרך!!!
כוחנו בידינו - האזרחים והעם - לבסס וליצור חברה ישראלית טובה וחזקה יותר!
רון ואני - אבא ורון - נמשיך לפעול ללא לאות, לחיזוק האמונה, שהיותנו שופרות של הנהגות כאלה ואחרות זה out!
עיצוב החברה על ידי האזרחים והעם - זה in!!
"הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" -
זו לא סיסמא!
זו תפיסת עולם!
זו תקווה!!
רק נסענו לרקוד:
רק נסענו לרקוד,
בשמש שזרחה על שדות הנובה.
לב שמח, צעדים חופשיים, אהבה, מוזיקה ותקווה.
חבורה אחת שהפכה לעולם שלם,
צחוקים, חיבוקים ועיניים בורקות כמו חלום שנרקם.
אבל הבוקר ההוא לקח איתו הכול,
והפך את הריקוד לדממה,
את המוזיקה לצעקה,
ואת החופש — לכליאה.
שניים נחטפו,
שמות שנשמעים בזעקה ובתפילה.
כל יום שעובר — מחכים,
לשובם כל כך מצפים.
ושתיים נרצחו.
לא סובלים בעזה...
אבל גם לא פה.
נשארו איתנו בכל שיר, בכל תמונה, בכל זיכרון.
החבורה כבר לא שלמה,
אבל היא לעולם לא תתפרק.
אנחנו סופרים את הימים,
ושומרים מקום לריקוד שלא נפסק.
כי גם כשאין עוד מישהו לרקוד איתו, הנשמה נשארת בתנועה.
והלב? הלב לא נרגע מהכאב.
***
לזכר סרן רון צרפתי ועידן הרמתי הי"ד💔💔
ולמען שובם של גיא גלבוע דלאל ואביתר דוד🎗️🎗️
לאחר 9 שנים 💔
תודה למכבי תל אביב 💙💛
בת דודי האהובה והמדהימה לימור,
בכתבה עוצרת נשימה מליל שבת.
שולח לך חיבוק ענק
אוהב,
אביחי
שתי נשים, חברות אחת
שבוע שעבר בכנס למען שורדי ה 7 באוקטובר והלוחמה המתמשכת
UPW-Unleash the power whitin remote by Tony Robbins
כנס שנתרם ע"י טוני רובינס, אלכס מולר ואין ספור תרומות מהארץ והעולם
הופק בהתנדבות מלאה
התכנסו שתי נשים מופלאות!
Limor Vainnrib Zarfati
יעל הרמתי
ביחד יצאנו למסע ממש שבועות לפני הכנס.
למדתי את רון עוד בפודקאסט שלי קול של תקווה
ואת עידן זכיתי להכיר על כל גווניו המופלאים
יחד עם עילי דוד שהצטרף לתת תוקף לאביתר, גיא ושאר החטופים
משפחות שעולמם נעצר מאותו יום שבת ארור והם עדין כמעט שנתיים אחרי, מנסים לחבר מחדש מציאות למחר טוב יותר
תודה לכם
לימור, יעל ועילי היקרים
בתגובות מצורפת הכתבה והפרק עם לימור ויעל
מה פודקסאט קול של תקווה
Ilay David
תודות
Daphna Dovev
Sara Dagan
Oren Dagan
Dikla Amar
Adi Schneider Moreh
Gal Frenkel
Ari Bloch
יחצ - נועם כהן
מתנדבים - ליווי ותמיכה רגשית
עמותת במיטבי
מרכז מגיד
צוות הפקה וסאונד
צוות ניקיון והכנה של האולם
תקשורת - כאן 11
תקשורת - I24
אורחי כבוד
Lea Yanai Mor
Yadin Gellman
וכל מי שהעניק מחלקו לחיזוק והפקת היוזמה המופלאה
תודה לכם ❤️
הייתי אתמול במשחק חוץ של מכבי נגד הפועל פ"ת וניצחנו 4:0 אבל היה משהו מרגש מעבר לניצחון. ברור שהגעתי למשחק עם דגל של רון הי"ד, מכביסטית ידועה שחסרה ביציע. בסוף המשחק מישהו מארגון האוהדים מכבי פנאטיקס עזר לי להביא את הדגל לשחקנים. איתמר נוי ושגיב יחזקאל הם אלו שאחזו בדגל והוכיחו שזה יותר מכדורגל, זו דרך חיים! שמכבי זו משפחה💛💙
מתוך ראיון בחדשות הבוקר
לימור אמא של רון הי"ד ויעל אמא של עידן הי"ד
עשו לי לבכות
כאלה מדהימות וחזקות!!!❤️❤️❤️❤️
בימים אלו שהמדינה סוערת...
בוחרת לפרסם קול של תקווה...
בהודיה רבה על המקום שקיבלנו ערוץ 12 ולכל מי שעזר וכיוון שהראיון יתקיים 🙏💜
רואיינו בערוץ 12 אהובתי ואחות נשמתית לימור צרפתי, על הילדים ועל הקשר המיוחד שנוצר מתוך המקומות הכי הכי כואבים!!💔
ילדנו הבכורים רון צרפתי ז״ל ועידן הרמתי ז''ל חיברו ביננו.
מאחלת שנה טובה 🙌 ושכל החטופים יחזרו הביתה כמתנה לחג🙌
כל פעם מפרסמת פוסט עם מועד והמועד מתארך ומתארך...
מבקשת בכל לשון של בקשה שהפעם באמת באמת יחזרו!!!!
אמן, אמן, אמן🙏💜
בין ערביים מהורהר שכזה.
ואז הנחלאים האלה שהקשיבו ל-"הבא לאוהבך - השכם לאוהבו", בשטחי הכינוס, רגע לפני כניסה # 20 לעזה, מטיסים אותי לחלל.
שבת שלום, לוחמי 932, נשמות טהורות!
שמרו על עצמכם, נשמות אהובות!!💚
קיץ 2023.
קיץ 2025.
נשמה יפה שלי, איתך -לעולם!
אינסוף לגעגוע!
מחנה עמיעד, "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" לחיילי, נגדי וקציני חטיבה 7338 המופלאים!
והפעם: פוקוס על המעבר מהקשבה ביקורתית להקשבה נקייה, כ-כלי פשוט, יעיל וסופר חשוב ליצירת שינוי חברתי.
Ofri Afrgan , זיו כושר (לא מוצא אותך בפייסבוק, יא אלופה!) ויתר החבר'ה המופלאים בחטיבה - היה לי לעונג להכיר אתכם היום, ולצרף אתכם למסע. המסע לשיפור החברה הישראלית.
❤️
אם בעולם הקודם מישהו היה אומר לי, שמוניקה סקס יקדישו שיר לזכרה של הבת שלי...
רונצ'י שלי - פצעים ונשיקות💔
(and who the fuck is Itzik)
Yali Sobol - יהלי סובול מוניקה סקס - Monica Sex אתם אלופים! תודה רבה!!❤️
חוסן לא נבנה מהאור – הוא מתחיל מהחושך.
כך נראה היום העוצמתי הזה עם 100 החיילות ו - 20 נשות סגל המדהימות של פלוגת סער.
כמו כל תהליך של צמיחה והתפתחות, גם היום הזה היה מסע של חוסן.
וחוסן – אישי או חברתי – תמיד מתחיל באותה נקודה: נקודת האפס: האתגר, הקושי, הטרגדיה.
רק כשאנחנו מוכנים לשהות שם, ונותנים מקום לכאב ולשבר, אפשר להתחיל לטפס חזרה כלפי מעלה.
אז התחלנו למטה – מהתחתית - ברעים, במתחם הנובה. שהינו שם, כיבדנו את הקושי הנוראי, עמדנו מול הטרגדיה. לא דילגנו. לא ברחנו. עצרנו, הקשבנו, נתנו כבוד לשבר ולכאב.
כי זו נקודת האפס שלנו, החברה הישראלית - היסוד שממנו אפשר להתחיל לבנות חוסן.
משם המשכנו אל האור.
בהרצאה: “הבא לאוהבך - השכם לאהבו”, פתחתי בפני המשתתפות את עולמה של רון. סיפרתי על הערכים שלה, על המצפן החברתי שהנחה אותה, ועל האופטימיות שבחרה לחיות לפיה.
כאן, מתוך השבר, התחלנו לראות את התקווה והאופטימיות ליצור שינוי שיאחד ויחזק את החברה שלנו.
בחלק השלישי דיברנו על שינוי - ועל 3 מרכיביו:
הרצון לבצע אותו - חברה ישראלית טובה יותר.
האופטימיות העומדת לרשותנו - העם המדהים שלנו.
הכלי המרכזי לביצועו - תקשורת נקייה המבוססת על הקשבה אקטיבית.
כך נבנה גם היום שלנו – מן הטרגדיה, דרך האור, ועד לצמיחה ולהתפתחות.
יצאנו כולנו עם ההבנה שהאור אינו מבטל את החושך - הוא נוצר ממנו.
היה גם בונוס מיוחד - רזי, הנסיכה האהובה שלי הצטרפה אלינו - והייתה חלק בלתי נפרד מהיום הזה.❤️
המלשבייה של עמותת שחר - מכינה קדם צבאית המבוססת על "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" ערכיה והמצפן החברתי של רון.
מחזור ראשון - יצאנו לדרך!!!
כוחנו בידינו - האזרחים והעם - לבסס וליצור חברה ישראלית טובה וחזקה יותר!
Ron Zarfati ואני - אבא ורון - נמשיך לפעול ללא לאות, לחיזוק האמונה, שהיותנו שופרות של הנהגות כאלה ואחרות זה out!
עיצוב החברה על ידי האזרחים והעם - זה in!!
"הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" -
זו לא סיסמא!
זו תפיסת עולם!
זו תקווה!!
בדרום האהוב!
"הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" במפגש עוצמתי במיוחד עם מלחי הארץ! החברה הישראלית במלא תפארתה!!
משם לביקור אהבת חיי, הלב הפועם שלי Ron Zarfati
יום שכולו סיפוק, גאווה ואינסוף אהבה!!
תודה ענקית לרוני אזולאי ולגל גטרי - 2 דוגמאות ומופתים לחלום ולחזון של כל הטוב החברתי והערכי של העם שלנו❤️
ילדה שלי, אהבת חיי, נשמה שלי!
לא כידונים, לא חניתות, רק הדם היהודי
בלב תמיד💛 מגן דוד✡️ מי כמוך עוד מכבי💛💙
היום שנתיים לשביעי באוקטובר 2023.
שנתיים מאז שהחיים של כולנו השתנו לתמיד.
היום חג סוכות, אבל הלב לא באווירת שמחת בחגך. הוא מתכווץ, נשבר.
בתוך הסוכה, אני מדמיינת מקום לכולם.
לאלו שנקטפו.
לאלו שעדיין שבויים.
ולכל הלבבות שממשיכים לפעום מתוך הכאב.
שנתיים בלי רון. שנתיים בלי תכלת. שנתיים של געגוע שאין לו מנוחה.
הן חסרות פיזית, אבל לא נשכחות. הן נוכחות בכל דמעה, בכל הנצחה, בכל אירוע.
התאריך מתחיל להתרחק, אבל הוא לא עוזב אותנו – לא את המחשבות, לא את הלילות ולא את הימים.
יש עם שמנסה לחיות לצד הסדק.
האחריות שלנו, אלו שבחיים, השורדים, לא לשכוח את הבחירה להמשיך, את ההבטחה לזכור. כי לזכור זה גם לבחור בחיים. זה לא לוותר על האור, גם כשהחושך מתעקש.
יהי זכרן של תכלת פישביין ורון צרפתי ברוך.
יהי זכרם של כל אלו שנקטפו ברוך.
ולמען כל מי שעדיין לא החזירו – נוכל להתחיל להשתקם רק כשכולכם תהיו פה.
אורחות מכובדות ביותר בסוכה.
אני יושבת בסוכה וחושבת על החיים שהתהפכו והשתנו לפני שנתיים. כסעמק.
אין אווירת חג, אבל בטח תכלת ורון חוגגות שם למעלה כמו שהן ידעו ואהבו. תזכרו אותן מחייכות, צוחקות ועפות על החיים.
לקט רגעים אחרונים מלפני שנתיים של רון צרפתי, עידן הרמתי, אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל שסך הכל נסעו לרקוד ולחיות את החיים והחבורה התפצלה בחדירת המחבלים– שתיים נרצחו- רון ועידן.
שניים חטופים- גיא ואביתר.
מתגעגעים לארבעתם ומקווים לראות בקרוב את אביתר וגיא חוזרים🙏🎗💔
שנתיים.
7.10.2023 – תאריך שהפסיק את הזמן כמו שהכרנו אותו.
מאז, אין באמת "חזרה לשגרה".
מאז, רון ותכלת האהובות שלי לא כאן.
אבל הלב – הוא עדיין שומע את הצחוק שלהן, מדמיין את המבטים, את השיחות, את ההודעות שיכלו להישלח, את הרגעים שיכלו להתרחש.
אני עוד מחכה לביקור נוסף של שתיכן –
לעוד נסיעה שרון נוהגת בה בפול ווליום ואנחנו צורחות שירים,
ולשבת ליד תכלת ולהנות איתה מהפשטות.
היה לנו עוד כל כך הרבה להספיק.
אבל את מה שכבר היה – אני מחזיקה עמוק.
ואת מה שכבר לא יהיה – אני נושאת איתי יום יום, באהבה וכאב.
רון ותכלת, אתן חסרות בכל נשימה.
אבל תמיד איתי.
🕊️🥀🕊️🥀
תכלת פישביין ורון צרפתי לעולם לא יחזרו.
יש דברים שאי אפשר לחתום עליהם בשום עסקה.
אסור לשכוח.
מותר לשמוח אבל לא לקרוא לזה ניצחון.
כי לא ניצחנו.
אולי הם חוזרים, אבל יש נרצחים, יש חללים.
ואותם אסור לנו לשכוח לעולם.
אנחנו צריכים לשמוח, גם בשבילם.
לחיות בשבילנו ובשבילם.
עם הזיכרון, עם הכאב, ועם האור שהם השאירו אחריהם.
סוף כל סוף הגיעה סגירת מעגל.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזַּמַן הַזֶּה:
שנתיים - 730 ימים.
מרגיש כמו יום אחד ארוך בן 730 דקות רועמות!
8:46 - שיחת הטלפון האחרונה:
"אנחנו בסדר. לא רוצה שהסוללה תיגמר. אעדכן עוד מעט".
730 עברו מאותה שיחה:
730 ימים/שעות/דקות... - ??
ילדה שלי -
הזמן עצר מלכת. איבד משמעות.
הלב קרוע מגעגועים.
"משהו ממני נעלם איתך - תני לי (עוד) קצת ממך"
(חניון) רעים - ה-מכה (Meka) של החברה הישראלית.
אנחנו עומדים כאן, במקום שאין דומה לו בעולם.
המקום הזה - רעים - הוא מקום קדוש.
מקום נדיר בייחודיות שלו, כי הוא מפגיש בין חיים ומוות, בין סוף והתחלה, בין עבר לעתיד.
כאן, ברעים, באותו בוקר של ה - 7 באוקטובר 2023, החברה שלנו הוכתה קשות. הובסה.
כאן הורדה החברה הישראלית לנקודת האפס - לנקודת ההתחלה.
דווקא כאן, האדמה ספוגה בדם של כל כך הרבה צעירים וצעירות שהיו אמורים להיות העתיד שלנו.
בסיס החברה הישראלית.
ולכן המקום הזה הוא לא רק סמל לעבר - הוא גם מצפן לעתיד. לעתיד שאנחנו מחויבים לבנות יחד.
רעים הוא מקום הנושא בתוכו את הניגודים הכי גדולים שיש: מקום של אור ושל חושך,
של אהבה אינסופית לצד כאב ויגון בלתי נתפסים
כאן התרחשה אחת ממחולות האור הגדולים אי פעם - מסיבת ענק של אהבת חינם, של אלפי לבבות פתוחים, של אור ושל נתינה אינסופית.
ועם זאת, כאן, באותה נשימה, פרץ המוות במלא עוצמתו. כאן העולם עצר מלכת.
ובגלל אלה, מבחינתי - רעים - הוא לא רק מקום של זיכרון. הוא הלב של החברה הישראלית. המראה שלנו. של כל אחד מאיתנו, ושל כולנו יחד.
זה המקום שבו אנחנו זוכים לפגוש את עצמנו.
את האור ואת הצל, את הכאב ואת התקווה, את מה שהיינו ואת מה שאנחנו יכולים ורוצים להיות.
נקודת הממשק שבין חורבן לתקומה.
תודה ענקית לכל היקרים שהגיעו ממרחקים להיות איתנו ברעים הלילה.
הבא לאוהבך השכם לאוהבו!
יכולתי לבחור ולהשתתף בטקס המשפחות הארצי בגני יהושע אך בחרתי לצאת למתחם הנובה ברעים למפגש ערב אינטימי לזכרם של רון צרפתי ועידן הרמתי ז"ל.
את ארז צרפתי לא פגשתי 40 שנה מנעורינו בצופים ובית הספר היסודי שם נפרדו דרכינו. אך את ברכת יום ההולדת שכתב לבתו סרן רון צרפתי שמונה חודשים אחרי הרצחה כאילו והיא עדיין בחיים הקראתי בפני מאות אנשים אם לא יותר.
רון צרפתי, עידן הרמתי (בן זוגה), גיא גלבוע ואביתר דוד יצאו יחד למסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. כבר בתחילת המתקפה הם עלו על הרכב וניסו להמלט משטח המסיבה. חסימה בכביש גרמה להם לצאת מהרכב ולהתפצל. רון ועידן נרצחו באכזריות ע"י בני עוולה אחרי שהסתתרו בסבך בקרבת הכביש. גיא ואביתר הם שניים מארבעים ושמונה החטופים (והחטופה) שעדיין בעזה.
זה היה ערב מרגש במיוחד לאורה של סרן רון צרפתי ז"ל שאימצה לעצמה כדרך חיים את המשפט "הבא לאוהבך השכם לאוהבו". דרך האור שלה ושל עידן זכינו להכיר גם את
סביון חן קיפר ז"ל
דור חנן שפיר ז"ל
תודה לחברי, אחי והחותן שלי אשר זילברשטיין שהצטרף אליי.
ותודה גדולה לחברי ארז צרפתי על הזכות לקחת חלק בערב המרגש.
אוקטובר.
ימים של התייחדות, של התכנסות.
ימים של התמסרות למחנק.
ימים של ויתור מראש על המלחמה היומיומית לקצת אוויר.
7.10.2025
רונצ׳י – הסנה הבוער שלי!
היום – בדיוק לפני שנתיים נלקחת ממני, באכזריות לא אנושית, ובנסיבות טרגיות.
שנתיים עברו, אבל 730 הימים האלה נראים ומרגישים כמו יום אחד ארוך ומסויט. היום בו נחרבו חיי.
יפה שלי, הזמן לא ריפא כלום - הכאב חד וחותך, בדיוק כמו ביום ההוא.
והגעגוע – אינסופי. אין לו התחלה ואין לו סוף.
הוא מתפשט בתוכי, מציף כל פינה בי. יום ביומו. כל יום, כל לילה, כל נשימה – הם געגוע אלייך.
החיים ממשיכים, אבל אני תמיד שם – איתך, רונצ׳י שלי. ואת כאן איתי, בכל רגע, בכל שניה.
בתוך הזיכרון, בתוך הכאב, בתוך מה שהיית לי – מה שאת לי עד היום, ומה שתהיי עבורי עד סוף ימיי.
עם הזמן הבנתי, ילדה שלי, שהדברים היפים והטובים בעולם – כבר לא שלמים. הם איבדו את שלמותם באותה שבת שחורה.
הטוב הפך לחלקי: הצלילים – כבר לא צלולים כמו פעם. הצבעים – קצת דהויים. המילים – מאבדות לפעמים את טעמן ומשמעותן. ההבעות, הרגשות, הצחוק – כולם קטועים.
הכול כאילו נשבר לשניים,חלק חי, וחלק חסר. ובתוך הטוב החלקי הזה, יש תקרת זכוכית. גבול מאוד ברור.
תקרת הזכוכית הזו – היא הכאב. והוא תמיד שם. לא מדבר, לא מתריע – רק נמצא שם,שקט, אבל בנוכחות עיקשת וחזקה. וכשהטוב החלקי נוגע בתקרת הזכוכית, הכאב, יחד עם חייליו הנאמנים: געגוע ויגון, תוקפים אותי שוב ושוב. הם באים תמיד ביחד, ותוקפים כשהטוב מגיע לגבול החדש שלו - לתקרת הזכוכית. כאילו כדי לומר: עד כאן. היופי: עד כאן. השמחה, האושר, העניין - כולם: עד כאן. יש לטוב גבול מאוד ברור.
רונצ׳י שלי, אני נושם אותך בכל רגע ביום, בכל נשימה.
אין יום שאני לא מדבר איתך בלב, אין לילה שאני לא מבקש ממך סימן קטן.
את החיים שלי, ילדה שלי, צינור האוויר שלי - מהיום בו פקחת עינייך לעולם עד היום בו אני אעצום את עיניי שלי.
והאהבה האינסופית אלייך ממשיכה ותמשיך לבעור במלא עוצמתה לעולמי עד.
בשנתיים האחרונות, האהבה האינסופית הזו מתבטאת קצת אחרת, ממי שלי.
ממגע לזיכרון, ממילים לתפילה. מצלילים לדמיון.
מלאך שלי, משהו ענק ממני נעלם יחד איתך. חלק עצום מהנשמה שלי עלה איתך מעלה.
היה בי אור – והוא כבה באותו יום.
היה בי צחוק – והוא נחנק.
אבל במקביל, ממי, משהו ענק ממך – נשאר איתי. משהו עצום המורכב מכמה חלקים מדהימים.
האור שלך,האהבה שלך לאנשים, טוב ליבך, היכולת שלך לראות בכל אדם את חצי הכוס המלאה - כל אלה הם מתנה נדירה שהשאת לי ממך. וזה כ"כ הרבה. זהו צינור האוויר החדש שלי. את, ילדה שלי, בחרת בחיים בשבילי. השארת לי את החלקים המדהימים האלה שלך, והם מהווים עבורי רצון לחיות. יום ביומו.
בי נשבעתי, ילדה שלי, שאגבש את המורשת שלך ואפיץ אותה לעולם.
שלא אתן לך להיעלם. שכל אדם שיפגוש בי – יפגוש גם אותך.
המורשת שלך היא לא רעיון, רונצ׳י – היא דרך חיים.
זו הדרך שלך לראות את הטוב. האור שלך, שמאיר גם כשחשוך.
טוב הלב שלך, והאמונה שלך באדם. "הבא לאוהבך – השכם לאוהבו."
וזו לא רק אמירה – זו צוואה. צוואת חיים. ומתוך הצוואה הזו – נולדה השליחות שלי.
אני מספר את הסיפור שלך, מלמד את הערכים שלך,מפיץ את האור שלך בכל מקום.
אני מרצה, מנחה סדנאות, מלווה אנשים, עוזר להם לעבור ממשבר לתקומה. להפוך כאב לצמיחה, פחד לאומץ,
חושך לאור.
כל זה – רון, זו הצוואה שלך - החלקים שלך שהשארת עבורי. כדי שאוכל לבחור בחיים.
זו השליחות שלך, המצפן על פיו חיית את חייך הקצרים.
ותפקידי, ממי, היא להמשיך לשאת השליחות המופלאה הזו. להפוך אותה לשלי. למפעל חיי, ילדה שלי. למפעל חיינו.
רונצ׳י, את הסנה הבוער שלי. אש שאינה כבית. אש של אהבה ושל אור, של חסד ושל יופי.
משהו ענק ממני הלך איתך, אבל משהו ענק עוד יותר ממך נשאר בי –והוא זה שמאפשר לי להמשיך.
בכל הרצאה, בכל מילה, בכל נשימה – אני שומע אותך. את לוחשת לי: “אבא, יש עוד אור בעולם. תאיר אותו.”
ואני מאיר, יפה שלי. מאיר את האור שלך.
דרך הדמעות, דרך המילים, דרך האנשים שאת נוגעת בהם – באמצעותי. באמצעות אבא של רון.
ממי שלי,
אנחנו כאן, ברעים, המקום שבו נלקחת ממני,אבל גם המקום שבו את חיה בי.
אני כאן, רונצ׳י שלי,כדי לדבר אלייך,להרגיש אותך,ולחיות אותך.
כי כל עוד אני כאן – את כאן.
כל עוד אני נושם – את נושמת איתי.
ועד יומי האחרון, אני מבטיח לך, ילדה שלי:
אמשיך להאיר אותך בעולם. אמשיך להאיר את העולם באורך.
אמשיך לחיות אותך,
בכל פעימה, בכל נשימה, בכל מילה.
וואלק איפה הראש שלי?
❤️ 💔 "גם וגם" ב - overdose !
רבאאאאאאאאק ! ! ימים של מדע בדיוני!
שמחה מהולה בעצב.
כמה טוב שהחטופים החיים חזרו.
כמה ציפינו וחיכינו שאביתר וגיא החברים הטובים של רון הי"ד שהיו יחדיו בנובה יחזרו.
אבל רון ועוד 914 חללי צה"ל מתחילת המלחמה לא יחזרו, הנרצחים לא יחזרו, ויש חטופים חללים שעוד לא החזירו.
תקופה מורכבת, רכבת הרים עם עליות וירידות תלולות, אבל אנחנו עם שעבר 2 שואות ועוד נושם.
ועכשיו שתיקה
ועכשיו את שלמה ?!
פיזרת עננים מחייכים בשמיים
את מחייכת.
את חזרתם בניגוני גן עדן חוגגת
משמיעה אותם בכל העולמות
בעולם האמת שם למעלה
בעולמנו פה למטה.
עכשיו את יודעת שמלאכתך הושלמה
ושבו בנים לגבולם
ואת צוחקת את צחוקך המתגלגל
שסוחף אפילו את מלאכי השרת
את מתרגשת
צועקת
גיא ואביתר
חברים שלי
ילדים
גיבורים שלי
חזרתם
שניכם בבית .
בכ"ב תשרי תשמ" ד
היית בנובה
את, עידן, גיא ואביתר על הרחבה
כשמחבלים ירו עליכם
התחלתם במנוסה
התפצלתם,
מי לחיים
מי למוות
מי לשבי.
שנתיים אחרי ,
המדינה התעטפה
בכיסוי של אחדות ,שמחה ואמונה.
מגיע לנו לשמוח ,
אבל,זאת שמחה עצובה
כי כמו שזוכרים את השבים
חייבים לזכור את אלו שלעולם לא יחזרו .
מלחמה אחת בעזה נגמרה
מלחמה שניה ממשיכה להפיל חללים בנשמותינו
כל סרטון שלך
כל תמונה
מפלח את ליבי כמו יריה
זכרונות ממך
על מסיבות
משפחה וחברים
חגים ,טיולים
זה שוב עוד רצח
של חייך
רצח של חלומותייך.
היום הוא תהום של געגועים
לפני שנתיים האור כבה
והמציאות כפתה עלינו לפלס דרך בחושך הגדול .
ואת עפת על החיים
ואני לובשת בגדים לבנים
ואת פורשת כנפיים בגוונים
וכמו בסרט
התמונות מתחלפות
בין סוף להתחלה
בין טוב לרע
בין שמחה לעצבות
אין גבולות ברורים.
מציאות חדשה לא נתפסת,
מציאות בה את לא עונה
לא מתקשרת
לא מחייכת
לא מחבקת.
היית קברניט על אוניית החיים
ידעת להרגיע בזמן סערה
לנתב חברים למסלולים נכונים
לאזן כשמתחילים לאבד שליטה
היית זורחת כמגדלור של תקווה
היו ימים בהם הספינה שלנו עמדה לטבוע
הסערות לא היו צפויות
מטלטלות ברגשות
של געגוע
של כאב בלתי נסבל
של פרידה
של חושך
של קיפאון ,גם בימי הקיץ החמים
ויש גם ימים שקטים
שמחפשים אותך מבעד לעננים
שמביטים מעלינו לשמיים שחורים
ומחפשים את כוכבך המאיר .
והיום
אנחנו בונים בתוכנו
שמחה של אהבה שלא נגמרת
בונים בתוכנו בית של זיכרונות
של חלומות שלך שלא התממשו
סוללים דרכים .
חיים שלמים בלעדייך.
כשהלכת
משהו ממני הלך איתך
משהו בתוכי מת איתך
כשהלכת
משהו ממך נשאר איתי
משהו בתוכי חי אותך .
סליחה שלא הגענו אלייך בזמן
אני יודעת שאת למעלה
מסתכלת
מחייכת
רוקדת
שומרת
ואני מתפללת שעכשיו יש לך שלוות עולמים .
לכבוד נשמת פיית המדבר
רון בת לימור וארז צרפתי
Two years💔🥀😭
פרשת השבוע
פרשת בראשית תשמ"ו
שנתיים ....
הקב"ה ברא שני מאורות ביום רביעי לבריאת העולם .
שווים בגודלם נבראו.
ואכן הגודל הנראה לעין של שניהם הוא זהה.
רק, שהשמש נשארת בגודלה תמיד,
ואילו הירח הולך ומתמעט וחוזר ומתמלא מידי חודש בחודשו .
תופעה זו מוסברת בגמרא:
אמרה ירח לפני הקב"ה:
" ריבונו של עולם! וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?
אמר לה הקב"ה:" לכי ומעטי עצמך. "
הקב"ה הציב אידיאל בפני העולם -שיויון.
הוא יצר שני יצורים שווים שיחלקו בינהם את תפקידי השליטה בעולם.הבריאה לא עמדה באתגר .
גם כאשר כולם שווים,תמיד יש מי שרוצים להיות " שווים יותר".
הלבנה במקום לחשוב איך למלא את תפקידה הייחודי בתור המאיר שמופיע בלילה ,נושאת עיניים למעמד אחר .
שם איבדה את פנימיותה להיות היא עצמה ולשמוח בחלקה.
הלבנה חלמה להיות מלכה יחידה ומרגע זה פורץ מאבק ,
כל אחד שואף להתנשא מעל האחר ,
השלום בעולם לא מתממש.
וברגע שנפתח מאבק ,אומנם יש מנצחים ,אך יש גם מפסידים.
שני המאורות הגדולים שלא הצליחו להתאחד ולמלא את תפקידם המשותף בתור מאורות -ודווקא הלבנה שפתחה את המערכה נדרשת על ידי הבורא:" לכי ומעטי את עצמך".
(רעיון הפרשה מאתר ישיבה)
שמש ,
כך כינו אותה
שמש ,
זמן ממלכתה בשעות היום
והיא ממלאה את תפקידה הייחודי ,
מאירה
מחממת
מחבקת
עוטפת.
מכל המאורות היא הייתה השמש
זורחת ועולה כסערה
עושה את דרכה בשמי הארץ
מגיעה אל כל בריה בבריאה
הקטנים והגדולים
כשחיבוקה החם עטף אותם
הם ידעו מהי אהבה .
רון , השמש שלנו
כמו המאור הגדול
שמאיר את עולמנו באור יציב
חיזקה והעניקה חיים ,חום.
רון, נשאה את הכינוי שמש-
לא במקרה .
היא הייתה בדיוק כמו אותה השמש
מאירה את הלבבות
מפזרת אור גם בזמנים של אפילה
מחייה את הרוח באהבה
ושמחה.
כמו השמש , רון לא בחרה את מיקומה -
אבל כל מי שהיה סביבה הרגיש את האור .
גם עכשיו כשהיא איננה
החום שלה נשאר בליבנו,
הזיכרון שלה ממשיך להאיר לנו
ככוכב מנחה
את כוח החיים.
בין פסוקי הבריאה , רון מקבלת את מקומה .
והשמש , זו שנבראה ביום רביעי
כבר לעולם תהייה בשבילנו לא רק מאור ,
אלא תזכורת לרון שלנו
השמש שהיא
השמש שתמיד תהיה
לעילוי נשמתה המאירה
רון בת לימור וארז צרפתי
מתרגש להזמין אתכם למפגש מיוחד שכולו - "הבא לאוהבך - השכם לאוהבו", המוטו של רונצ'י שלי, שהפך להיות מצפן חיי 💜
המפגש הוא חלק מפרויקט SEVEN10STORIES לציון שנתיים ל- 7.10, אותו יזמו אוניברסיטת רייכמן - Reichman University, בשיתוף פעולה עם עיריית הרצליה ומרכז קהילתי לי"ה.
לפרויקט מטרה אחת עיקרית - הפצת סיפורי הפרחים המדהימים שאיבדנו ביום הארור ההוא.
רונצ'י ואני המפגש המסכם של הפרוייקט, ואני מבטיח - מצפה לכם חוויה שתציף אתכם בהשראה, בעוצמה ישראלית, ובאורה המנצנץ של רונצ'י שלי ✨
להרשמה (ללא עלות) לחצו - https://www.herzliya-matnasim.org.il/events/5769/
מחכים לכם 🤗 See less
לרוב, כשמגיעים לרעים, שומעים בומים מחרישי אוזניים.
מוצב צליל, גדוד קרן, תותחנים - אלה הלוחמים/ות שלנו, האחראים על הבומים האלה.
קצת לפני חצות - אני יוצא ברגעים אלה מהמוצב, אחרי מפגש עוצמתי ויוצא דופן עם כ - 100 מלאכים/ות של גדוד קרן.
"הבא לאוהבך - השכם לאוהבו" חדרה לנשמה של כל אחד ואחת מהם, הזכירה ללוחמים היקרים האלה למה הם שם, ונתנה לכל המוצב טונות של אופטימיות ותקווה.
ההרצאה הסתיימה לפני שעתיים, אבל אף אחד מאיתנו לא רצה שזה ייגמר. אני לא רציתי ללכת הביתה, והתותחים/ות האלה לא נתנו לי לזוז.
במשך שעתיים לאחר סיום ההרצאה, טיילתי איתם בשטח, עליתי איתם על הכלים, ועל הדרך דיברנו על ערבות הדדית, תקשורת לא שיפוטית, ועל המשמעות של "אני חזק זקוק לאנחנו חזקים".
עוד מפגש מיני רבים - המציג את החברה שלנו בשיא תפארתה.
איפה האופטימיות? ממש כאן!
הבא לאוהבך - השכם לאוהבו.
זו לא סיסמה. זו תקווה!
יום שישי, 10:00, "הבא לאוהבך" - התארחנו במועצה אזורית רמת הנגב.
ערן דורון- Eran Doron , ראש המועצה, נושא דברי פתיחה, ואומר: "אוסף של פעולות קטנות של אזרחים מוביל לתוצאה גדולה עבור העם והחברה שלנו", ובאופן לא מודע מכין את הקרקע לחלק בהרצאה בו אנו נפגשים, יחד עם המשתתפים, במונח "ערבות הדדית". סינרגיה!!
תודה ענקית ל - Naama Cohen המדהימה! - מנהלת מרכז צעירים רמת הנגב על אירוח יוצא דופן, ולתושבי המועצה על החיזוקים ועל שיתוף הפעולה העוצמתי.
למחרת, בשבת, אני מקבל טלפון מראש המועצה, ערן דורון , שמבקש להגיע אלינו הביתה, כדי להודות שוב באופן אישי. מלח הארץ!
החברה שלנו במלא הדרה!
הבא לאוהבך השכם לאוהבו - זו לא סיסמא. זו תקווה שאט אט הופכת לתפיסת עולם!
אני נכנס לבית התרבות החמוד במושב מאור. כ - 50 משתתפים שהגיעו לשמוע את "הבא לאוהבך". מבט ראשוני על הקהל, תוך כדי חיבור המחשב למקרן: מושבניקים חמודים - נראים בני 40-60, בעלי משפחות. קהל בול להרצאה.
פתאום - בזווית עין ימין, אני קולט בשורות האחרונות חבורה של ילדים/ות-נערים/ת: נראים בטווח הגילאים 13-17. בום! הדופק עולה ל - 400. והראש מריץ מחשבות טורדניות: "מה הם עושים כאן"? "הצעירים שביניהם - צעירים מידי!" "הם בטח ייצאו וייכנסו לאורך ההרצאה". הולי מאמא!
תוך כדי החרדה הזו, אני מחדד את מבטיי על הקהל. בום-בום!! 2 סבתות - סבתות של ממש - כמו סבתא ממה שלי - מתוקות ברמות אחרות. שיואו - יוסטון ווי הב א פרובלם!! "איך אצליח ליצור שפה מותאמת לפערי הדורות האלה??"
כולם ישובים. ממתינים.
אני שותה כוס מים. יצאנו לדרך.
כשעה וחצי מאוחר יותר. אני מודה לכולם על ההקשבה בשמי ובשם רון.
ואז - צונאמי של אנשים ורגשות:
הסבתא המלכה ניגשת אליי, מחבקת אותי בחוזקה - בול כמו סבתא ממה - מנשקת אותי על הלחי ולוחשת לי: "תודה שזכיתי לשמוע אותך, ילד. הבת שלי (רעות גוטמן) גרה כאן, והיא הביאה אותי במיוחד מתל אביב. אני כ"כ שמחה שבאתי".
מאחורי סבתא ממה ממתין בסבלנות נסיך! (א דרסטייטמנט בריבוע) איתי, בן ה - 13. הוא ניגש אליי, מחבק אותי, ואומר לי: "זו ההרצאה הכי טובה ששמעתי בחיים שלי. הייתי בטוח שאהיה כל הזמן בטלפון, אבל לא הסתכלתי עליו אפילו פעם אחת". רבאאאק - אני מתרסק לחתיכות, רוכן אליו ולוחש לו בסוד כמה משפטים שיישארו בינו וביני. אולי אפילו לעד.
ואז: מוריה בת ה - 17 מגיעה לחבק ולהודות, ותלם ואשתו - זוג דתי מקסים, ואבי הגולנצ'יק הקשוח, עינת גבע דנין המאמנת, עם העיניים המדברות, ו - Or Jouari ההורסת שמושכת אותי לסיגריה. ו...ו...ו... כמעט כל המאורניקים המדהימים האלה!
ואיך אפשר, כמובן, בלי Inbal Chaplin מנהלת התרבות של המושב - נשמה טובה עם לב בגודל של עיר!!
ולהרצאה הזו - דווקא לזו - שהייתה כל כך מיוחדת הגיעה איתי האישה שאיתי. Stav Kipper שלי!❤️
שעות לאחר מכן, אני מתויג לפוסט מטריף שכתבה Hamutal Shpitser המדהימה - ונשאר בלי אוויר. חיבוק ענק, חמוטל אהובה!
תושבי מאור היקרים - אתם דוגמה מופת לחברה הישראלית שכולנו רוצים וצריכים: אנשים בצבעים שונים שחיים בקבלה ובערבות הדדית.
אתם ההוכחה המושלמת לכך ש:
הבא לאוהבך - השכם לאוהבו זו לא סיסמא.
זו תקווה! ❤️❤️❤️
תודה לכם משפחת פרץ היקרה!!!
תודה שהזכרתם את רון ועידן!
אני בטוחה שהם חגגו איתנו!
היה 🔥❤️
רון ותכלת אהובות,
בלילה במיטה הרגשות הכי מורגשים, ובלב יש סערה.
לפעמים אני מרגישה כעס, ואני לא יודעת אפילו על מי בדיוק — עליכן? על המציאות? על העולם שנשבר ולא חזר לקדמותו?
אני יודעת שזה לא אשמתכן. אני יודעת שלא רציתן ללכת.
אבל חלק ממני, הלב הילדותי, הכואב, זה שרק רצה להמשיך לצחוק איתכן ולחלום איתכן — כועס.
כועס כי לא נפרדנו כמו שצריך, כי נשארתי עם אלף מילים שלא נאמרו.
כועס כי החיים המשיכו, אבל אתן לא המשכתן איתם.
וכמה שזה כואב לכתוב את זה.
אני מתגעגעת. בכל נים בגוף.
ואני מבקשת סליחה, אם הרגשות שלי מבולבלים.
אבל תדעו, תמיד — האהבה שלי אליכן חזקה יותר מהכעס, מהעצב, מהכל.
הלוואי והייתן פה.
שלכן תמיד,
בת משפחה שלכן,
אריאל וינטר.
אתמול אהובתי Limor Vainnrib Zarfati ואני יצאנו לבילוי משותף,
מסעדה דרינק כמובן והיינו בהצגה בתיאטרון הקאמרי "אזהרת טריגר" -דרמה מקורית מרגשת בהשראת סיפורים אישיים של שורדי ושורדות מסיבת הנובה .
עבור לימור זו היתה הפעם השניה שצפתה בהצגה. בפעם הראשונה היא הלכה עם ביתה. והתפרקה.
היא הציעה לי להגיע להצגה אך אני עדיין לא הייתי בשלה להשתתף בארוע כזה. פחדתי ונמנעתי, שומרת על עצמי ועוברת דרך כאב בדרכים שלי.
בסוף ההצגה ניתנת אפשרות להגיב ולדבר על הרגשות מה ההצגה שמבוססת על מצבי אמת העלתה. בפעם הראשונה שהגיעה להצגה לא ניתנה לה האפשרות לדבר לכן בקשה להגיע שוב ולדנה דבורין היה חשוב לשמוע את קולה אז היא הזמינה אותנו.
לימור הציעה לי שוב והסכמתי להתמודד ולצפות.
השחקנים המהממים שהם שורדי המסיבה עוברים תהליך של ריפוי עצם זה שהם מופיעים על הבמה עם חברים שעברו את התופת בדרכים שונות ותוך כדי ובמהלך מטופלים על ידי צוות מכוון.
במהלך ההצגה ולצפות בהם העלה בי המון כאב על הדרך שבני עידן הרמתי ז''ל ובת זוגתו רון צרפתי ז''ל עברו עד שנרצחו באכזריות.
איזו אימה ואיזה זוועות מטלטלות את הנשמה עברו. וכל מה שהם רצו זה לרקוד את החיים.
בכיתי, כאבתי, הלב התכווץ אפילו הרגשתי חרדה ופחד על מה אני עומדת לראות במהלך ההצגה. לימור ואני מחזיקות ידיים תומכות אחת בשניה.
אני בודקת מה אתה והיא בודקת מה איתי.
במקרה הזה מזל שהיא כבר צפתה בהצגה כך שיכלה להחזיק אותי יותר.
והשחקנים שחוו את הכאב, הטלטלה וההשרדות ושרדו העבירו את המסר בצורה מופתית עם המון רגישות נוכחות, בנגינה, שירה מהממת. היה מדהים, מרגש, נוגע ועוצמתי מאוד!!!
גיבורים של ממש לבחור בחיים יחד עם הכל.
ובסוף ההצגה לימור בקשה לדבר.
אני לא זוכרת את כל מה שאמרה ( אחד מהתופעות של השכול) אך מה שאני כן זוכרת לאחר שהציגה אותנו וציינה את ילדנו רון צרפתי ז''ל ועידן הרמתי ז''ל, זה את המסר שאמרה ואנחנו מדברות את זה ביננו.
הרבה שורדים נושאים רגשות אשמה על כך שהם נשארו בחיים וחבריהם נרצחו. הרבה גם פונים אלינו ומחבקים אותנו ההורים השכולים ומבקשים מאתנו סליחה על כך שילדנו נרצחו והם נשארו בחיים.
והמסר היה לשחרר את רגשות האשמה!! כי זה לא אשמתם שהם נשארו בחיים!! ושימשיכו עם דרכם ועם חייהם בדרך הכי טובה עבורם!!
אני הייתי בכאב מאוד גדול גם בגוף שעדיין לא שחררתי והדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לחבק אותם כשניגשו אלינו ולהגיד שאני בכאב ולהודות על ההצגה הנוגעת והחשובה!
חשוב לספר את הסיפור של מה שהיה!! קודם כל לריפוי עצמי, להפצה של מה שקרה שם ובעזרת השם שגם לא ישכח והארוע לא יחזור על עצמו.
הקהל היה מגוון. היו שם גם תלמידי בית ספר ותיכונים.
ואחד השחקנים דבר על להיות טובים אחד לשני ודי לחרמות!! מסר מהמם ומרגש!!
הוזמנו לקפה בחדר השחקנים ושם כבר הצלחתי להיות משוחררת יותר, לדבר ולהתחבר.
בדרך לשם לימור ואני צוחקות ומדברות על הכאב וזה מרגיע. תודה לאל שיש לנו אחת את השניה!!
דברנו עם השחקנים ועם קרן היקרה הבימאית שחבקה אותנו ודאגה לשלומנו בהתרגשות והדבקנו לבקשתם את המדבקות של רון ועידן ז''ל במקום שהם מתיחדים ומתפללים לפני העליה לבמה. מחמם את הלב.
בדרך הביתה שמענו מוזיקה, צחקנו וגם היינו עם כאב.
בהודיה רבה על ההצגה החשובה, הצוות כולו, לדנה דבורין שהזמינה אותנו ודאגה למקום ולמי שליווה אותנו ועל הקשר המהמם שנוצר בינינו 💜🙏
מצרפת כאן את מה שכתוב באתר של תיאטרון הקאמרי על ההצגה החשובה!! חשוב לתמוך בהצגה בכדי שהסיפור הלא יאומן ימשיך להדהד ויזכר לעד🙌💜🙏
התיאטרון הקאמרי של תל-אביב
אזהרת טריגר
אזהרת טריגר22
דרמה מקורית מרגשת בהשראת סיפורים אישיים של שורדי ושורדות מסיבת הנובה ובהשתתפותם על הבמה
על ההצגה
תיאטרון פלטפורמא בשיתוף התיאטרון הקאמרי.
06:29, זריחה של יום חדש, צלילי הטרנס ברחבת הריקודים מתחלפים בצבע אדום, המסיבה מתפוצצת וכולם מחפשים מחסה.
עשרה צעירים.ות שהצליחו לחזור מהנובה בחיים, מגלים שהדרך להחלמה עוד ארוכה.
כל רעש של אופנוע נשמע כמו אזעקה, צלצול הטלפון מקפיץ ואפילו שאלות ומבטים הם טריגר. ורק במרחב מרפא, מוגן ואינטימי, שהוקם במיוחד עבור שורדי המסיבה, הם מעזים להתמודד עם הטראומה ולהחזיר לעצמם את השליטה על חייהם.
הצגה נוגעת ללב ומתובלת בהומור, שבה הקהל הוא חלק ממסע הריפוי של הדמויות, כי הסיפור שלהם - הוא הסיפור שלנו.
בסיום ההצגה הקהל מוזמן לשיח משותף עם השורדים.ות, שבמהלכו יצופו שאלות ותחושות. ההצגה היא הזדמנות נדירה להביט לטראומה בעיניים ולהיחשף לסיפורים מעוררי השראה על אומץ, אמונה ובחירה בחיים.
תכניה
*עיצוב הפוסטר: יפעת גבאי
משך ההצגה: 90 דקות
צוות ושחקנים
מאת
קרן כהן ישראלי
בימוי
דנה דבורין
דרמטורגיה
דויד בילנקה
תפאורה
שני טור
מוזיקה
עידן יצחייק
תלבושות
אביה בש
תאורה
זיו וולשין
וידאו ארט
יפעת גבאי
הדרכה קולית
טלי שוחט
לווי תנועתי
לי נחת שלום
יעוץ וליווי אומנותי
שחר פנקס
ע' במאית
לימור בזזינסקי ושגה דובדבני
ע' מעצבת תפאורה
אלה באום
הפקה
הני ישעיהו
מדריכה חברתית
הילה צארום
ליווי פסיכולוגי
ענת הדר זלצשטיין
משתתפים
נורית בוכובזה חרר, אושר דניאל, שני הדר, כפיר הוד, בר חיניץ, שלי ישי, חנה תבור, דור טרייסטמן, נועם רבי בראל, אסף סער.
שבת שלום ממני ומהזוג הכי אוהב ואהוב❤️🩹
היום אני מציין 3 שנים בצה״ל.
וזה לא סיפור של קו ישר. זה סיפור של נפילות, חיפושים, כאב, אמונה מחדש והתקדמות למרות הכול.
התחלתי כשיריונר.
ילד עם חלום, עם רצון, עם אש בעיניים ועם הרבה פחדים בלב.
ויתרתי לעצמי מהר מדי. לא האמנתי בעצמי כמו שהייתי צריך.
וזה רודף אותי. כי אין דבר כואב יותר מלהרגיש שיכולת יותר.
משם התגלגלתי לגדוד 46.
שני תפקידים, שני עולמות. טבח ועובר רס״ר.
מקומות של עבודה אפורה, של עשייה שקטה, של נתינה בלי תגמולים.
שם למדתי ענווה. שם למדתי מה זה להיות חלק ממערכת גם כשאתה לא במרכז.
משם בסיס אחר. אוויר. בלי תפקיד.
תחושת ריק. חוסר כיוון.
ואז עוד מעבר. חפ״ק מח״ט וא׳ קוד של המח״ט.
פתאום לראות מקרוב איך מתקבלות החלטות. איך נראית אחריות אמיתית. איך נראית מלחמה לפני שהיא מלחמה.
ואז הגיע 7.10.23.
יום שבו שום דבר כבר לא חזר להיות אותו דבר.
אחרי יום לחימה ארוך עם הצוות, קיבלתי את הבשורה שרון נרצחה.
אחות שלי. הלב שלי. הבית שלי.
מאותו יום אני אותו אדם, אבל גם אדם אחר לגמרי.
משם עברתי לעוקץ.
החלטה של נפש. לא של נוחות.
נהייתי כלבן. סיימתי קורס. הפכתי לתומך לחימה של צוות לוחמים.
לחיות בתוך שקט דרוך, בתוך מתח אינסופי, ולהמשיך לתפקד גם כשבפנים הכול רועד.
ואז התקן נפל. עוד עצירה. עוד חוסר ודאות.
עברתי להיות נהג הבוס של סגן מפקד עוקץ הקודם, נתי.
וכשהוא עבר לצאלים עברתי איתו.
שוב לדרך. שוב לארוז את עצמך מחדש. שוב לבחור לא לוותר.
משם נכנסתי לקבע בחטמ״ר שומרון בתור נגד תחמושת ולוגיסטיקה.
אחריות כבדה. שגרה תובענית. אנשים שתלויים בך.
תפקיד שבנה אותי. שחישל אותי. שלימד אותי מה זה עמוד שדרה.
ועכשיו אני עומד לעבור לבסיס חדש ברמת הגולן.
לתפקיד שיקדם אותי. שיפתח אותי. שייקח אותי עוד צעד קדימה בחיים.
שלוש שנים.
עברתי מתפקיד לתפקיד. מבסיס לבסיס. מאדם לאדם.
חיפשתי את עצמי. איבדתי את עצמי. מצאתי את עצמי מחדש.
הצבא לימד אותי שהכישלון הוא לא הנפילה אלא ההישארות על הרצפה.
לימד אותי שכאב לא בוחר תזמון, אבל הבחירה להמשיך תמיד בידיים שלך.
לימד אותי שגם כשאתה נשבר, אתה יכול להיבנות חזק יותר.
אני לא אותו ילד שהתגייס.
אני יותר מפוקח. יותר כואב. יותר חזק.
ובעיקר יותר מאמין בעצמי ממה שהאמנתי אי פעם.
3 שנים בצה״ל.
עם לב פצוע, ראש מורם ואמונה בדרך.
ממשיך קדימה. בשבילי. בשביל רון. בשביל כל מי שהאמין בי גם כשאני לא האמנתי בעצמי. 🇮🇱❤️
בכוכב לכת רחוק שנות אור מכאן,
במציאות שאיננה - ולא תשוב.
עם אהבת חיי ה - אל-מותית!!
תודה לאופק, שני ושוקי מן.
תודה לציירת אילנה מוקדי ולכל המקושרים שדאגו שהתמונה תעלה על הטיסה מבוסטון לארץ 😉
https://www.facebook.com/100000272696604/videos/pcb.26637220955870299/1607700466918691
פרשת השבוע
שבת שירה
ממתק לשבת בשלח תשפ"ו
אחותי נופר שלחה לנו בקבוצה ממתק לפרשת בשלח
קראתי אותו פעמיים
הסיפור,המסר ומה שנכתב על ט״ו בשבט
הרגיש לי כאילו כל מילה נכתבה על רון
גם הנשמה של הרב קליין מאילת כנראה מכירה את הנשמה של רון
השבת, שבת שירה יום הולדתה ה21 של תהילה שלי
והכל התחבר ממש כמו בסיפור שתיכף תקראו
העתקתי ,והדבקתי
הנה הוא הממתק :
רבי חכם יצא לעיר וראה איכרים חוטבי עצים. שעה ארוכה התבונן במלאכתם, וראה שלאחר שהם חתכו את הגזעים הגדולים, הם שטחו אותם על הרצפה, חתכו אותם לגזירים קטנים, ואז יצרו מהם ערימה. הוא הבחין שהעצים שבערימה לא ממש מחוברים כמו שצריך אחד אל השני, הם אינם מהודקים ויש ביניהם רווחים.
לעומתם, עמד בצד חוטב עצים שהערימה שלו נראתה אחרת לגמרי - הוא הצליח לערום את העצים עם חיבור והידוק מעולה. ניגש הרבי אל החוטב שבצד: "תגיד לי, מה הסוד שלך?" שאל, "איך אתה מצליח ליצור פה ערימה של עצים עם חיבור והידוק כזה חזק, בעוד שאצל האחרים אני רואה שהחיבור מוצלח הרבה פחות".
ענה לו החוטב: "לחבר את העצים במדויק זו מלאכה לא פשוטה, שכן לכל עץ יש את השפיץ שלו והבליטה שלו. החברים שלי, בשביל ליצור ערימה וחיבור בין העצים, הם מנסים לשייף ולחתוך את הבליטות של העצים, וככה מחברים אותם. אבל לי יש פטנט - כשאני רואה עץ שיש עליו בליטה, אני לוקח את העץ המקביל שממולו ויוצר חור תואם, ואז אני מצליח לחבר את שני העצים בחיבור כל כך מיוחד".
"איזה מסר מיוחד למדתי היום!" אמר הרב לבני ביתו, כשחזר מן העיר. "כשאנחנו רוצים להתחבר אל הזולת, אל לנו לנסות לשייף את הבליטות של הבן אדם שעומד מולנו, אלא עלינו לראות כיצד אנחנו יכולים להתחבר אליו, על ידי זה שנפתח עבורו מקום מיוחד בתוך הלב שלנו, שיוכל להכיל אותו עם כל ה'בליטות' שלו, השונות והדברים המיוחדים שלו.
בפרשתנו אנו למדים על נס קריעת ים סוף. נאמר במדרש: "קשה זיווגם של ישראל כקריעת ים סוף". לכאורה מה הקשר בין זיווג לבין קריעת ים סוף? ראיתי לכך הסבר מעניין: הנס של קריעת ים סוף, הוא שהמים היו צריכים להתנהל לפתע בצורה לא טבעית. המים שבדרך כלל נוזלים לכל מקום, הם היו צריכים פתאום לעמוד כחומה - "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". כך גם בזוגיות: כל אחד מגיע עם הטבע, עם ההרגלים שלו. ופתאום, כל אחד צריך לוותר, הוא צריך להכיל את השונות של בן או בת הזוג, וזה לא קל, ולעיתים אף קשה מאוד. אבל כשמצליחים, זוכים לזוגיות ולהרמוניה נפלאה!
ביום שני הקרוב נציין את ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. "כי האדם עץ השדה" - יש דמיון רב בין בני האדם לבין העצים. אחד מהדברים שנוכל ללמוד מהאילנות לגבי האדם, הוא כוח הצמיחה. העץ, הדבר המרכזי שאנחנו מצפים ממנו, זה שהוא יביא פירות משובחים. ומהו התהליך? לוקחים גרעין ושמים אותו בתוך האדמה. הגרעין הזה עובר ריקבון, הוא בעצם מוותר על עצמו. אבל מה תוצאת הוויתור הזה? הוא מתחבר עם כוח הצומח שבאדמה, ואז צומחים ממנו פירות רבים, הממשיכים את דרכו המופלאה. יהי רצון שנתפתח ונצמח, ונזכה כולנו לראות נחת מהפירות המתוקים שלנו, גם בגשמיות וגם ברוחניות.
שבת שלום,
הרב מנדי קליין
****
השבת ,שבת שירה יום הולדתה ה-21 של תהילה שלי
וכמו פאזל הכל התחבר
לרון ולתהילה היה קשר מיוחד
משני עולמות שונים כמו העצים בעלי המראה המיוחד לכל אחד מהם
והחיבור היה מדויק להפליא
רון כמו רונצו׳ק שלנו
היה לה לב שידע להיפתח לאחרים
ולהכיל את השונות
לא לנסות לשנות את הבליטות
וביום ראשון ערב ט״ו בשבט
ותהילה היא הפרח שצמח לאחר שרון נתעה בה שורשים
תהילה ממשיכה את דרכה המופלאה
ואני אמא גאה
ים אהבה רון ותהילה
ים געגועים ליפה שלנו
לעילוי נשמת רון בת לימור
יום מיוחד ומרגש בדרום כשגולת הכותרת - מפגש עוצמתי של קהילת אוהדי יונייטד למפגש צפייה בפאב של קיבוץ בארי.
מפגש שיזמה משפחתו של יהונתן רפפורט ז"ל שנרצח ביום המקולל.
למפגש הגעתי עם החולצה המוקדשת לרון צרפתי ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה, שם הגענו למייצג והנחתי צעיף אדום לזכרה. Erez Zarfati
מנעד של רגשות ביום אחד..
עד אלייך... Ron Zarfati
עד אליך... עידן הרמתי
גואה!
סיימנו את ההופעה בריקוד מרגש — כזה שכל פעם מרגיש חדש מחדש.*את הגשם תן רק בעיתו* של שלמה ארצי. עם השיר שליווה אותי לאורך כל המלחמה, שיר ששרתי שוב ושוב, יש משהו עוצמתי בזה שקבלנו דגל מאב שכול עם תמונת בנו ולעלות איתו לגבהים גבוהים בטיול , לזכור את החייל/בנו להניף את הדגל ולא לתת לשם ולפנים להיעלם.שיר שכל הזמן הלב רועד והכאב חוזר והזכרון השאיר רק תמונות של חיוך מרון צרפתי ז״ל.
https://www.facebook.com/reel/2570765753324252/?s=single_unit
נוכחת - נוכחת - נוכחת!!
מלאך שלי,
יום הולדת מספר 3 שלי, כשאת לא לצידי - אלא "רק" נוכחת בתוכי. הגעגוע אלייך שורף יותר מיום ליום. הכמיהה למגע שלך מציפה ומטביעה אותי במקביל, יום ביומו. החוסר שלך לא מרפה - דקה אחר דקה!
אני לומד, כל יום עוד קצת, איך לחיות עם נוכחותך בתוכי. וגם היום, נכחת בכל רגע ורגע. לקחתי את רשימת המסעדות שהכנת לעצמך בטלפון הנייד - את כל אלה שבהן תכננת לבקר בחיים הקודמים - וסימנתי 2 להיום: נומי בפר מונש לארוחת בוקר, ו - אמש בתל אביב בערב. והייתי איתך במקומות האלה שלך, יפה שלי! רון ואבא - אבא ורון. וסתו שלי.
כמו בכל שנה - גם השנה - אדביק כאן חלק מברכת היומולדת האחרונה שכתבת לי - ב - 23.2.2023 - בחיים הקןדמים, לפני יממה אחת ארוכה שאינה נגמרת.
השנה אני מצרף חלק מברכת היומולדת המדהימה שכתבה לי היום, רזי, הנסיכה שלי, אחותך האהובה - כדי שתחווי את המילים בהן רזי מתארת את מערכת היחסים בינינו. רז ואני יודעים כמה אושר וגאווה הקשר המדהים בינינו מסב לך.
יום נוסף שבו את לא לצידי.
יומולדת נוסף במהלכו את נוכחת בכל רגע, כל דקה.
Stav Kipper אהובתי המדהימה הפיקה לי במהלך היום הזה לא מעט רגעים שמחים, שנשזרו בחמיצות, בבטן מתהפכת, ובכאב הלב האינסופי של החוסר.
אוצר שלי, פרח יפה שלי!
בערוגה שבליבי תמשיכי לפרוח לעד! נוכחת במלא הדרך ויופייך!!💚
אנחנו עדיין ב־7 לאוקטובר, גם במובן הרגשי והיגוני וגם במובן המהותי, שום דבר לא זז מאז
מקור:וואלה
אני לא עוזב אותה. אני לא משאיר אותה מאחוריי
מקור:mako
אנחנו לא יודעים כלום, אף אחד לא פנה אלינו כבר מעל חודשיים
מקור:רשת 13
רון היא אחת לדור. משהו שלא פוגשים גם בחיים שלמים.
מקור:משרד הביטחון
הרצאה זו נוצרה מדם ליבי, ומטרתה להפיץ ערכים, אור, אהבת האחר ואהבת חינם.
מקור:אתר ארז צרפתי
עיצבת אותי ושינית אותי.
דברים ליום הזיכרון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת