סיפור החיים
בבית עוטף שקט של קיבוץ גבעת ברנר, בין שדות ירוקים שהתכסו באור השפלה הרך עם בוקר, נולדה נועם אברמוביץ ביום ח' באב תשס"ד, ה-26 ביולי 2004. היא הייתה בתם הבכורה של אדוה ויוסי, והגיחה לעולם כמעין נס קטן, חבילה של תלתלי זהב מתפתלים ועיניים כחולות גדולות, שבהן ריחפה סקרנות בלתי נדלית. כבר מרגע לידתה, נדמה היה שיש בה איזו איכות נדירה, נוכחות שמילאה את החדר באור עדין, חיוך שנמתח מאוזן לאוזן והיה בו כדי להאיר כל פינה. אדוה, אמה, הייתה נוהגת לומר שנים אחר כך, בטון מלא געגוע ותהייה, כי "כשנועם נולדה, השם נולד איתה," כאילו שמה נארג בתוכה עוד לפני שבאה לעולם, והוסיפה בהרהור כי "יש אנשים שנולדים יוצאי דופן, חד-פעמיים ביופיים, בנוכחותם, במנהיגותם; אנחנו זכינו לגדל ילדה כזאת." הבית, שעד אז היה מלא באהבה הורית לשניים, התרחב והתמלא בצחוקה המתגלגל של נועם, בצעדיה הקטנים שהדהדו על הרצפה המצוננת ובקולה הצלול שהחל לפרוט על מיתרי הלב של כולם. היא הייתה האבן הראשונה בחומה המשפחתית שהלכה ונבנתה, והיוותה את הבסיס האיתן לעופרי, יפתח ויובל, אחיה ואחיותיה הצעירים, שיבואו אחריה ויגדלו תחת כנפיה המגוננות.
בגיל חודש בלבד, כשהייתה עוד תינוקת רכה ועטופה, יצאה נועם למסע הראשון בחייה, מסע בלתי צפוי עם הוריה לגרמניה, שם עברה עליה שנתה הראשונה. זוג ההורים הצעיר, שהיה שקוע כולו בפלא הקטן שבידיהם, גילה עד מהרה שיופייה של נועם לא ידע גבולות או מחסומי שפה. גם בלב אירופה, בין זרים, לא נותרו הגרמנים אדישים לנוכח חיוכה המבהיק ולמראה עיניה הכחולות העמוקות. היא הייתה מושכת אליה מבטים של התפעלות ברחוב, קוטפת חיוכים מנשים זקנות בסופרמרקט וגורמת לגברים קשוחים להתרכך לרגע. עם שובם ארצה, כשהייתה כבר פעוטה סקרנית וקופצנית, השתלבה נועם במהרה בפעוטון ברחובות. כבר אז, בחצר הגן המוקפת גדר נמוכה, בין משחקי חול ובניית מגדלים, החלו ניצני כישורי הניהול שלה לבצבץ. היא לא הייתה עוד ילדה בין ילדים; היא הייתה זו שקבעה את הכללים, זו שסחפה את כולם אחריה למשחק חדש, בקולה הקטן אך הנחרץ, בתנועת יד בוטחת. אם היא רצתה לבנות ארמון, כל ילדי הגן התגייסו למשימה, נשבים בקסמה ובמרץ שהקרינה.
כאשר משפחת אברמוביץ קבעה את ביתה הקבוע בקיבוץ גבעת ברנר, ושם, בגן הילדים הקיבוצי, התעצמה נוכחותה הייחודית של נועם. היא לא הייתה רק חלק מהקבוצה, אלא ליבתה. היא נצמדה לכמה מראשי הקבוצה הטבעיים של הילדים, אך עד מהרה התברר שהיא המנהיגה האמיתית, זו שמאחוריה יצאו שאר הילדים במחולות ספונטניים, ובעקבותיה רצו למשחקי תופסת או למסעות דמיוניים ברחבי הגן. היכולת שלה לבטא את דעתה ורצונה בדיוק מירבי ובאסרטיביות יוצאת דופן כבר באותם ימים רכים, הבהירה לכל מי שצפה בה כי אין מדובר כאן בילדה רגילה. היא לא היססה להסביר לגננת מהי מידת העשייה המועדפת עליה בביצת העין שהוגשה לארוחת בוקר, כששאלה בקולה הצלול והבטוח אם אפשר שהחלמון יהיה רך יותר, או דרשה בתקיפות אך בנועם לבחור בעצמה את הבגדים שתלבש ליום הולדת של חברה, ואף קבעה כיצד ייראה חדרה, עם בובות פרווה מסודרות בקפידה וציורים תלויים במקומות ספציפיים. בגיל חמש, כשרוב הילדים חלמו להיות כבאים או אסטרונאוטים, היא הצהירה בפני הוריה בביטחון בלתי מעורער כי כשתגדל, היא תהיה ראשת הממשלה. מאז, ולכל אורך השנים, דבקה בשאיפה זו, שהפכה למצפן עבורה. היא המשיכה לפתח את יכולות ההנהגה, ההובלה והמצוינות בכל מסגרת שהשתייכה אליה, מבית הספר היסודי "בית אור" שבמושב קדרון, דרך "תיכון גבעת ברנר" ועד לתפקידה כמדריכה בתנועת הנוער "התנועה החדשה" של ארגון "השומר החדש". בכל מקום בו דרכה, בלטה כדמות למופת וכמודל לחיקוי. בגבעת ברנר, הקיבוץ שהפך לביתה, סיפרו בחיוך שבכל יום שישי, בתור הארוך למרכולית הקיבוצית, כולם המתינו לראות איזה ארטיק נועם בוחרת, כדי לקחת בדיוק את אותו אחד, תכונה קטנה אך משמעותית שהעידה על השפעתה הכובשת.
נועם היפה, המוכשרת והחכמה, חגגה את החיים בכל נימי נפשה, חיה אותם בעוצמה מסחררת ובהספקים נדירים. היא ידעה לאהוב ולהיות נאהבת, להשפיע ולגעת באנשים באופן בלתי אמצעי. "הכול היה איתה עוצמתי," סיפרו הוריה, קולם שבור געגוע, "לא היה לה רגע מנוחה. ממקום למקום נעה ונדה, מפעילות לפעילות, לא ויתרה על דבר, ותמיד שימשה הדבק המאחד." היא הייתה זו שארגנה את הטיולים המשפחתיים, שדאגה שאף אחד לא יישאר בחוץ, שחיברה בין כל הקצוות. המשפחה עמדה תמיד במקום הראשון בסדר העדיפויות שלה, והיא דאגה לכולם – לאחים הקטנים, להורים, לסבים, לדודים ולדודות, ולבני הדודים הרבים. כמי שעמדה בראש להקה תוססת של ארבעת האחים לבית אברמוביץ, היא מימשה את חלומם של הוריה כי יגדלו כדבוקה אחת, מלוכדים וקשורים, ולכידותם הבלתי מתפשרת הייתה מושא לקנאה בקרב משפחות אחרות בקיבוץ. היא הייתה האחראית על ארוחות שישי, מוודאת שכולם מגיעים, מסדרת את השולחן באהבה, ומתענגת על הרגעים המשותפים. היא אהבה את אביתר בנאי, את קולו הצרוד והמלטף, ואת המילים שנגעו בה עמוק. נהגה ללכת להופעות רבות שלו, וגם עבדה באולם המופעים בקיבוץ גבעת ברנר, לא רק כדי להרוויח כסף, אלא בעיקר כדי לשמוע את כל ההופעות שם, לחוות את האווירה, לספוג את המוזיקה שכל כך אהבה. היא הייתה נוסעת לבשל עם דודתה האהובה בשעות הבודדות שהיו לה בסופי שבוע, משתפות סודות קטנים ו"מרכלות" בחיוך על אמא כשכעסה עליהן על דבר מה. את סבא וסבתא שלה הקפידה לבקר באופן קבוע, מביאה איתה תמיד אור וצחוק, ולא הייתה מוותרת על ארוחות משפחתיות, ולו הקטנות ביותר, שהיו עבורה עוגן של יציבות ואהבה.
ככל שהתבגרה והעמיקה את מעורבותה החברתית, נוספו למעגליה עוד ועוד חברות וחברים, שכולם נשבו בקסמה. אישיותה הכריזמטית, שמחת החיים הפורצת שלה וביטחונה העצמי הבלתי מתפשר, מגנטו אליה אנשים שביקשו את קרבתה, את עצתה החכמה, את ליבה הרחב. "היא תמיד הייתה שם בשבילי," סיפרה שירה, אחת החברות הקרובות ביותר שלה, בקול חנוק מדמעות, "היה אפשר להתייעץ איתה על הכול ולדעת שהיא תשים לב ותדע לפרגן באמת, או תיתן צ'פחה קטנה ומלאת אהבה כשאני עושה משהו לא במקום, תמיד בדרך שלה, בלי להעליב." דעותיה הנחרצות, שהקיפו מכלול שלם של נושאים ותחומים – החל בערכים בסיסיים, דרך מגדר וגאופוליטיקה וסוציולוגיה ישראלית, וכלה בהתייחסות לאחר ובכיבוד הזולת – לוו בדיונים ערים ובוויכוחים מתמידים עם מוריה בתיכון. היא מעולם לא חששה להגן על טיעוניה, "לחפור" באמת שלה עד שהייתה בטוחה שכל הטיעונים הובאו על השולחן, גם אם זה אומר להישאר שעות ארוכות אחרי הלימודים. איציק, מנהל "תיכון גבעת ברנר", כתב עליה במילים כנות וכואבות: "לא את כל התלמידים בתיכון שלנו אני מצליח להכיר אישית. את נועם הכרתי, והיא הטביעה את חותמה. היית הכי חרוצה, הכי חזקה, הכי רצינית ומדויקת, והכול עשית בנועם, בחיוך גדול, בהכרת תודה ובצניעות שאפיינה אותך. כיוונת הכי גבוה, תמיד רצית להבין דברים עד הסוף, וידעת שכדי להצליח צריך לעבוד קשה. היית אהובה, מוקפת, פעילה בכל חלקה טובה. אדם בוגר בגוף של נערה, עם נשמה ענקית."
נועם הייתה קרן שמש מהלכת, שיכולה הייתה להאיר כל חדר אליו נכנסה, אך באותה נשימה הייתה גם פייטרית נחושה שלא התפשרה על עקרונותיה ולא חששה מקונפליקטים. היא ידעה לנווט במים סוערים של ויכוחים מבלי לאבד את שלוותה או את כבודה. "היא הצליחה למצוא נושא שיחה עם כל אחד, לא משנה באיזה גיל או מאיזה רקע הוא מגיע," סיפרה אחותה עופרי, בעיניים דומעות, "והייתה מאתגרת אנשים מבוגרים ומנוסים ממנה, אבל תמיד עשתה את זה עם חיוך כובש ובכבוד עצום, כזה שאי אפשר היה לכעוס עליה." כמי שניחנה בחוש צדק מפותח ובלתי מתפשר, לא יכלה לשאת עוול. כשנתקלה באי צדק, בין אם קטן ובין אם גדול, ידעה להפוך לרוח סערה שמזיזה הרים ואינה מרפה, עד להשגת התוצאה הרצויה, עד שהצדק נעשה. "היא הייתה קופצת לאש ראשונה עבור חברותיה, בלי לחשוב פעמיים," סיפרה אימה, "דיברה באומץ לב בלי לחשוש מהתגובה, וידעה להתנסח באופן שירתם אנשים לפעולה, להצטרף אליה למאבק. היא נורא רצתה שיאהבו אותה, אבל אף פעם לא ניסתה לרצות אחרים על חשבון האמת שלה או העקרונות שלה." נועם נמנתה עם זן הנשים המיוחדות של הדור החדש – חזקה, דומיננטית, מובילה ומעוררת השראה, אך יחד עם זאת מלאה בחמלה ואהבה. היא הבינה לעומק את המורכבות של הקיום האנושי, ובאחת מעבודות הגמר שלה בכיתה י"א, כתבה משפט שהפך עבורה למעין מנטרה: "האחריות למצוא משמעות לחיים מוטלת עלינו, ולא נמצאת בידי אחרים." היא מעולם לא התביישה בגופה, הייתה מודעת לחוזקותיה ולמתנות שהתברכה בהן, וקיבלה על עצמה את השליחות להעצים אחרות. בכל הזדמנות עודדה נערות לחזק את ביטחונן העצמי, והדגישה חזור והדגש את המנטרות שדגלה בהן: "אל תשכחי שיש לך את עצמך, וזה הכוח הגדול ביותר שלך"; "זה בסדר לא להיות מושלמת, אף אחד לא כזה"; "מותר לך להראות פגיעות, זה לא סימן לחולשה"; "את חזקה יותר ממה שנדמה לך, תאמיני בזה."
עם סיום לימודיה התיכוניים, רגע לפני הצבא, הצטרפה נועם למכינת בארי – מכינה קדם-צבאית להכשרת מנהיגות צעירה על שם ברל כצנלסון. הייתה זו שנה משמעותית בחייה, שנה שתרמה להמשך עיצוב דמותה ותפיסת עולמה, שבה התגבשה עוד יותר והשחיזה את יכולותיה. יואב, ראש המכינה, סיפר על חוויית ההיכרות הראשונית עם נועם, שהייתה מלווה בהתפעלות גלויה: "כבר בשאלון ההיכרות, בשלב המיונים המוקדמים, היה אפשר להתרשם שמדובר באחד השאלונים המרשימים ביותר שאי פעם ראיתי. היה ברור מעל לכל ספק מדוע נועם רוצה להגיע למכינה, מה מניע אותה; השליחות והערכים היו המניע העמוק והטהור לפעולות שלה בעולם, לא רק מילים יפות. ראיתי את הרצינות בעיניים שלה, את הביטחון העצמי שהקרינה החוצה, את הרצון העז להיות מחויבת לרעיון ולפעולה, לתלמוד ולמעשה. לא בכל יום אתה מקבל חניכה שמוכנה ללכת איתך את התלם הארוך, לעבוד קשה באמת למען מטרה, ונועם הייתה בדיוק כזאת – חניכה שאין כמוה." בספר המחזור של המכינה, אשררו חבריה את שאיפתה הבלתי מתפשרת ואת כוונותיה להגיע לעמדת מפתח ולהשפיע, וכתבו, בחיוך ובאמונה, כי היא תהיה "בן-גוריון וראשת הממשלה", רמז ברור לחלומה שנגע בהם עמוקות. היא הייתה הדבק של הקבוצה, זו שדאגה שכולם ירגישו בנוח, זו שמצאה את המילים הנכונות לכל אחד, זו שהובילה דיונים סוערים אך תמיד מתוך כבוד והקשבה. שריי לוי, מדריכה וחברה קרובה, סיפרה עליה: "היה לה חיוך ממכר, היא הייתה מלאת חלומות ושאיפות, מתוקתקת, מדברת בביטחון שסחף את כולם. היא הייתה הדבק של המכינה ושל הקבוצה, תמיד גרמה לכולם להרגיש בנוח, מנהיגה אמיתית וסוחפת, שפשוט אי אפשר שלא ללכת אחריה."
ב-30 ביולי 2023, ביום קיץ חם ולח, התגייסה נועם לצה"ל. היא הוצבה בחיל הגנת הגבולות והוכשרה לתפקיד בקרית איסוף יבשתי, תצפיתנית. תפקיד התצפיתנית, על אופיו הסטטי והמתמיד, לא היה משאת נפשה הראשונה. היא חלמה על תפקיד שטח, תפקיד עם יותר אקשן, יותר מנהיגות גלויה. אך כבר לאחר יומיים בטירונות, כשעמדה מול המפה וקלטה את גודל האחריות שמונחת על כתפיהן של התצפיתניות, הבינה את משמעותו העמוקה של התפקיד, את החשיבות הקריטית של כל מבט, כל זיהוי, כל דיווח. בתוך שבוע בלבד, היא נהייתה "מורעלת", מלאת מוטיבציה ורצון עז להצטיין. חברותיה לקורס סיפרו עליה כעל חברה טובה ותומכת, כזו שתמיד עמדה לצידן, סייעה ככל יכולתה, פרגנה מכל הלב, עודדה במילים חמות והשרתה אווירה טובה ומחויכת גם ברגעים הקשים. הרושם העצום שהותירה במפקדותיה העיד על אישיותה יוצאת הדופן; מבין כמאה וחמישים חיילות, היא נבחרה לתפקיד א' מ"פ – אחראית מטעם מפקדת הפלוגה. במסגרת תפקיד זה, היא פתחה וסיימה כל שיעור, והכינה תכנים ערכיים לפלוגה, שיחות על חשיבות התפקיד, על המשמעות של השירות, על הקשר בין האדם לאדמה. "כולנו ידענו שהכי מגיע לה בעולם," כתבה שחר, אחת החברות הקרובות, "היא עומדת על שלה אבל בלי לדרוס אחרים בדרך, תמיד צנועה ועושה הכול בשקט, עם כריזמה אדירה שפשוט אי אפשר להתעלם ממנה. היא עוזרת בכל מה שצריך, מעודדת, ונותנת את החיבוק הכי טוב בעולם, כזה שמרפא את הנפש." מרגרט ויינשטיין, ששירתה איתה בנחל עוז, תיארה אותה כ"ילדה אהובה, קרן שמש שהפיצה אור בכל מקום אליו הגיעה. נועם נבחרה מכל הפלוגה להיות א' מ"פ – יד ימינה של המ"פ ודמות פלוגתית מובילה, וכמו כל דבר שעשתה, עשתה את זה בשקט ובמצוינות שלה."
כשהחלו לדבר על השיבוצים לסיום הקורס, הביעה נועם את רצונה הברור לשרת בגזרת עזה. "זו הגזרה הכי חשובה ואהיה שם הכי משמעותית," אמרה בנחישות, בעיניים בורקות. היא שמחה כששובצה לגדוד 414 – יחידת "נשר", במוצב נחל עוז הסמוך לגדר המערכת. היא ראתה בכך הזדמנות לממש את ערכיה, להשפיע באמת, להיות בחזית העשייה הביטחונית. יורם נאמן, סבה האהוב, זכה לצפות בטקס סיום הקורס שלה, וסיפר אחר כך על הרגעים האחרונים שזכה לחלוק איתה לפני שנשלחה לתפקידה. "לנועמיקה שלי היה חשוב להיפרד מכל חברותיה לקורס בחיבוק חם, ואנחנו זכינו. קיבלנו חיבוק אחרון לפני שהיא נסעה הביתה," כתב יורם, קולו נשבר בין השורות, "הילדה הנפלאה הזאת התגייסה בחיוך, החיוך הגדול שלה… וחזרה אלינו בארון. כמה כואב." היה זה חיבוק אחרון, חזק ואוהב, שצרוב עמוק בזיכרונו, רגע אחרון של חום ואהבה לפני שהגורל האכזר התערב.
ביום רביעי, ה-4 באוקטובר 2023, סיימה נועם את קורס התצפיתניות בהצלחה מרובה, כשכולה מלאה בציפייה והתרגשות לקראת השלב הבא. היא חזרה ללילה קצר בבית החם שבקיבוץ, שם אימה הספיקה לכבס לה את המדים המאובקים והמיוזעים, מכינה אותה לפרק החדש בחייה. ביום חמישי בבוקר, כשהשמש החלה לעלות מעל השדות, הסיעה אדוה את בתה, גאה ונרגשת, לאוגדת עזה. משם, הגיעה נועם למוצב נחל עוז, חדורת התלהבות וציפייה להתחיל ללמוד את הגזרה, לצלול לתוך המשימה, להכיר את כל הפרטים הקטנים שיבטיחו את ביטחון הבית. ביום שישי, ה-6 באוקטובר, החלה חפיפה אינטנסיבית, ימים של למידה מואצת, של שינון מפות וזיהוי נקודות תורפה. היא עברה בהצלחה את שני המבחנים הראשונים, הוכיחה את חדותה ורצינותה, והייתה נכונה לכל אתגר.
אך כל התוכניות, כל השאיפות והחלומות, נגדעו באחת בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023. בשעה שש וחצי בבוקר, עוד לפני שרוב תושבי העוטף התעוררו משנתם, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע רצחנית על ישראל. בחסות ירי מסיבי וחסר הבחנה של אלפי טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ, חדרו אלפי מחבלים – יבשתית דרך הגדרות הפרוצות, ימית בסירות גומי, ואווירית באמצעות מצנחי רחיפה – והחלו במתקפה חסרת תקדים על יישובי עוטף עזה, על הערים שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע תמימים סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים ואכזריים. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים, ביניהם נשים, ילדים וקשישים, והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב, כשהם מנסים להגן בגופם על אזרחי המדינה. בבוקר נורא זה החלה מלחמה, ששינתה את פני המדינה לעד.
נועם, ששהתה באותן שעות מוקדמות במוצב נחל עוז, מצאה את עצמה תחת אש תופת. כשהחלה מתקפת הפתע, התכנסו התצפיתניות במיגונית, מקום המקלט המוגן של הבסיס, בתקווה למצוא בו מחסה. הטלפון הסלולרי שלה רטט בידה, וקולה של אמה, אדוה, נשמע מודאג ורועד מעבר לקו. נועם הספיקה לומר לאמה בקול חנוק מפחד כי יש מחבלים במוצב, שהיא מפחדת מאוד, אבל שהיא אוהבת אותם – את כל המשפחה – אהבה אינסופית. משהבינה את תמונת המצב המחרידה, כשקולות הירי והצעקות התקרבו, כתבה נועם בוואטסאפ המשפחתי דברי פרידה קצרים אך מצמררים, שהדהדו אחר כך בלבבות יקיריה לנצח: "אוהבת אתכם בטירוף, לא משנה מה יקרה." זמן קצר לאחר מכן, פשטו המחבלים על המיגונית שבה התחבאה יחד עם חברותיה לבסיס. הם זרקו פנימה רימון יד, שהתפוצץ ברעש מחריש אוזניים, ואז ריססו באכזריות את כל מי שהיה בפנים. חלק מהחיילות הצליחו לברוח, חלק נחטפו לעזה, וכל השאר, וביניהם נועם, נרצחו בדם קר. במשך שלושה ימים וחצי ארוכים וכואבים, הוגדרה נועם כנעדרת, כשהמשפחה נעה ונדה בין תקווה לייאוש, בין תפילה לבשורה כלשהי. רק לאחר זמן זה, זוהתה גופתה, והוריה קיבלו את הבשורה הקשה מכל על נפילתה בקרב. טוראי נועם אברמוביץ נפלה בקרב במוצב נחל עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023. הייתה בת תשע-עשרה בלבד בנופלה, עם עולם שלם של חלומות ושאיפות לפניה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת ברנר, הקיבוץ שהיה ביתה ואהבתה. לאחר נפילתה הועלתה מדרגת טוראי לדרגת רב-טוראי, כהוקרה על שירותה ומסירותה.
נועם הותירה אחריה הורים שבורי לב, אדוה ויוסי, ושתי אחיות ואח – עופרי, יפתח ויובל – שחייהם השתנו לבלי הכר. אך מותה הטרגי לא היה סוף הסיפור; הוא היה תחילתה של מורשת, של דרך שתמשיך להאיר את חייהם של רבים. הילה זגורי, שיצרה ערכת קריירה, הקדישה לנועם דפים שלמים, וכתבה: "הדרך למצוא את 'משמעות חיינו', את המקום אליו את שואפת, תהיה תלולה. זוהי אולי דרכו של היקום ללמד אותנו להעריך את קיומנו ומהותנו הבסיסית... נועם הייתה השראה לכך בדרך בה בחרה לחיות את חייה. בחייה ובמותה פיצחה את סוד החיים והשאירה אצל כל כך הרבה אנשים ונשים סביבה חותם, בזכות אישיותה. נועם חלמה להיות ראשת הממשלה בישראל. הפסדנו מנהיגה, אבל קיבלנו השראה נצחית." בקיבוצה, גבעת ברנר, הונצחה נועם באולם האירועים שבו עבדה באהבה ובמסירות עד לפני גיוסה. רוני, מנהל האולם, ספד לה במילים חמות ונוגעות ללב: "נועם הייתה יפהפייה, חכמה, אכפתית ואחראית באופן יוצא דופן. כל יום שעבדה היה חגיגה בשבילנו. ידענו שיש על מי לסמוך, ידענו שהכול יתקתק כשצריך. היא פרחה אצלנו באולם שנה אחת, כמו פרח שפורח לילה אחד בשנה ונעלם, משאיר אחריו ניחוח מתוק וזכרון עז. יהי זכרה ברוך." חבריה של נועם, שכל כך אהבו אותה, הנציחו אותה בסרטון מרגש שנערך בסגנון "סליחה על השאלה", שבו הם מספרים על רגעים קטנים ומיוחדים שחלקו איתה, על השיחות העמוקות ועל הצחוק המתגלגל. "מנועם אפשר ללמוד הרבה," אמרה אחת החברות, עיניה מבריקות מדמעות, "מה שהכי למדתי ממנה זה להגיד את הדעה שלי, פשוט לעמוד על שלי ולא לתת לאף אחד להוריד אותי, להאמין בעצמי." במרכז פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה במערכת החינוך) ברחובות, נכתבו לזכרה יחידות הוראה רב-גיליות ומערכי שיעור, שמזמנים לילדים חוויית למידה משמעותית, התבוננות פנימית, הרחבת עולם המונחים והפרחת חלומות – בדיוק כמו החלומות הגדולים שהיו לנועם.
גם עולם המוזיקה נגע באובדן. המוזיקאי הצעיר יונתן ארצי כתב לזכרה את השיר המרגש "ילדה שלי", שנערך על רקע תמונותיה המחייכות: "ילדה שלי / לפחות בבוקר יש ודאות / כשאני קם ומתארגן זה עוד פשוט / ואז רץ כדי שיהיה קשה לנשום מהסיבות הנכונות / ילדה שלי / כל בוקר אני מבקר אותך / את שקטה ואני מדבר איתך / את ידי הרועדת שוב / מעביר על שמך / אני לא מוכן להיפרד ממך // מזל שדברים נצרבים בגוף / שעוד אפשר להיות בזיכרון עטוף / שבתוכי אני שומע את קולך / כך שאני לוקח אותך איתי לאן שאני הולך..." קולו של יונתן נמהל בכאב ובגעגוע, והמילים הדהדו את תחושת האובדן והרצון להחזיק בזכרון. הזמרת והיוצרת נועם קרני הקדישה לה את השיר "אם הכאב הזה ילך", שהלחינה למילים שכתבו אילי הדר ומיקה אברמוביץ', בת דודתה של נועם, שסיפרה עליה: "הזוג שלי במשפחה. תמיד היינו יחד נועם ואני. הילדה הכי חכמה שהכרתי, האמינה רק בטוב, כריזמטית, ניהלה את כל הבית. לנצח אתגעגע נונו, תמיד תהיי בראש שלי." מילות השיר של נועם קרני ביטאו את הכאב העמוק והשאלה המרחפת: "... / שנים אלוהים יושב ומשקיף / כשהבין שטעה, רצה אותך להוסיף / לעשות קצת סדר בבלגן / אז הוא בחר את הילדה הכי יפה בגן // מי נותן פה את הדין? / האם הכאב הזה ילך / האם נשמח שוב מחדש / והלב שוב יתרכך? / בלילה, בשקט, כשתבואי לבקר / תספרי לי שאת במקום טוב יותר..." השירים, מלאי אהבה וכאב, מופיעים ברשת ונוגעים בלבבות רבים. עוד הונצחה נועם בתערוכה הנודדת "חיבוק אחרון" של הצלמת יפעת פאר, ביוזמת "המועצה הציונית בישראל" ו-"MomToo", המשקפת את נקודת מבטן של האימהות השכולות, ומחבקת את כאבן.
המשפחה, על אף השבר העצום, שוקדת על הנצחתה של נועם בדרך ייחודית, שתשקף את רוחה ואת ערכיה: פרויקט "בדרכי נועם - מנהיגות ציבורית משרתת". פרויקט זה נועד להמשיך את דרכה של נועם, לאור ערכיה ומורשתה – לדבר יותר יפה, לכבד את האחר, לנהוג באכפתיות, להיות מוסריים, ערכיים, ללכת לשרת את המדינה באומץ ובתעוזה גדולה. ביום הולדתה העשרים, ביום שבו הייתה אמורה לחגוג את בגרותה המלאה, כתבה אימה, אדוה, מילים ששוברות את הלב ובו זמנית ממלאות אותו בתקווה ובאהבה: "היום, דווקא היום, אבקש לדבר איתך, איתי ואיתכם על אהבה. כי את, נועמצ'וק, לימדת אותי אהבה. אהבה עגולה, מלאה, תוססת, מרחפת, גדושה ומתוקה, אהבה נוצצת יותר מהסרטים, אהבה של אימא. הדרך שלך הייתה אהבה. אהבת לחיות במלוא מובן המילה. למצות כל רגע ורגע, לטרוף את החיים בעוצמה. אהבת את האהבה של המשפחה, להורים שלך, לאחים שלך, לדודים ולבני הדודים שלך והתמוגגת מאהבתך לבולו שלך, הכי הכי שאפשר. אהבת ללמוד, לחקור, לעבוד קשה ובהתמדה, אהבת את חברייך, את הקהילה שחיית בתוכה, את המדינה. אהבת להנהיג, להוביל ולהשפיע. החיים עצמם הסבו לך הנאה צרופה. ביום הזה בו נועם הגיחה לשנים בודדות וקצרות, לשנים בהן היא הביאה כל כך הרבה אהבה לעולם אבקש גם אותי ואתכם, שלרגע, נאהב. נועמצ'וק, מחמל נפשי, אהבת חיי – תמיד תהיי איתנו, בכל צעד ובכל חיוך, ברוח התקומה והגאווה הישראלית שהשארת אחריך." נועם אברמוביץ' אולי נקטפה בטרם עת, אך סיפור חייה, גבורתה, ודרכה המלאה באהבה, השראה ומנהיגות, ימשיכו להדהד ולשמש מגדלור עבור כולנו, לזכר נצח.
רגעים מהחיים
כל התמונות · 15
סרטונים וקישורים
בתקשורת
כתבות
- נועם אברמוביץ׳ חלמה להנהיג. אחרי שנפלה בנחל עוז, הוריה הקימו לזכרה מרכז לחיזוק השירות הציבורי
דבר ·
- רב״ט נועם אברמוביץ, בת 19: חיילת שהייתה ״מנהיגה של פעם בחיים״
The Times of Israel ·
- לא אכפת לי למות, אבל מפחיד אותי לחיות בלי היכולת להנציח
ynet
- שיחות נפשן: אימהות, נשים ואחיות שכולות מדברות כפי שזר לא יבין לעולם
ישראל היום
הסכתים
- נועם אברמוביץ — הקול שלהן: סיפור חייהן של תצפיתניות מוצב נחל עוז
הקול שלהן / ADIO
אתרי הנצחה
- על נועם
בדרכי נועם
- קלפי מעשה אחד טוב לזכרה ואורה של רב״ט נועם אברמוביץ
בית הנשיא
מיזמי הנצחה
הוריה וארגון תשתית הקימו את מרכז בדרכי נועם, המפעיל תכניות לנוער ולצעירים לעידוד השתלבות בשירות הציבורי.
קלפי "מעשה אחד טוב" לזכר נועם מתועדים בעמוד אישי באתר בית הנשיא.
אות.חיים פרסם גופן מכתב ידה בשם OH NoamAvramovich, בעיצוב דן שריד.
האם סיפרה על קמפיין מתנות חג בשם בדרכי נועם, שמטרתו לתרום חלק מהכנסות מוצרים מהעוטף ומהצפון לחווה טיפולית לחיילים עם פוסט־טראומה. בכתבה מדובר בתוכנית עתידית, ואין בה הוכחת ביצוע.
פדרציית פילדלפיה פרסמה אירוע לזכר נועם ב-Darchei Noam, בשיתוף Temple Sinai, עם אדוה אברמוביץ ועומר וינברג, שנועד ל-12.4.2026. זהו פרסום תוכנית בלבד; אין כאן אישור שהאירוע התקיים.
סיפורים שסיפרו עליהם
נועם חלמה להוביל בשירות הציבורי ואף להיות ראשת ממשלה. לאחר מכינת בארי סיימה קורס תצפיתניות בהצטיינות והגיעה לנחל עוז ב-5 באוקטובר, יומיים לפני שנהרגה.
חיים ושירות
שירות
- דרגה
- רב"ט
- יחידה
- חיל הגנת הגבולות
- הוקרה
- קודם בדרגה לאחר מותו
משפחה
- אב
- יוסי
- אם
- אדוה
קבורה
בית קברות
גבעת ברנר
תצלומים ממקום המנוחה
כל התמונות · 3
דברי זיכרון ותנחומים
במותם ציוו לנו חיים
לא הכרנו לצערי, ממה שקראתי את נשמעת אהובה ואוהבת ועם הרבה כשרונות כמו אומץ ונחישות וחברות ועוד. מקווה שאת עטופה עם כל הטוב שאיתך ובריאות למשפחה
יהי זכרה ברוך
גיבורה אמיתית
אזכור ולא אשכח לעולם ...!!!
גוני בירס מוותיקי גדוד 414
משפחתי ממקימי הקיבוץ , אני מצדיע לך חיילת גבורה.
May your memory be a blessing
Your story will forever live in my head and heart
קראתי כל מילה ומילה וזה משהו שאני לא עושה בדרך כלל סיפורה מרגש עד דמעות
יהיה זכרה ברוך
נועם מיוחדת במינה
אני מקווה שהיו כמוה רבים אחרים
הלוואי שלא תחוו עוד סבל נוראי שכזה בחיים
מותה הוא דבר נוראי שקרה לכל העולם
נועם אברמוביץ ז״ל
כן היא הייתה בחיים הייתי עושה הכל כדאי להצטלם איתה היא גיבורה עבורי ועבור כולם
נועם מיוחדת שונה כזאת שלעולם לא אשכח וכואב לי כל כך שהיא לא כאן היום כדאי לראות לכמה אנשים היא משמשת כמודל לחיקוי הסיפור שלה מאוד נדיר לשמיעה לא בכל יום רואים סיפור כזה מיוחד ובעל משמעות מיוחדת וגדולה כל כך נועם תודה עזרת להבין דברים רבים שלא הבנתי קודם את מודל לחיקוי זיכרונה לברכה
למשפחה היקרה
אין לי מילים לנחמה ,,,שלא תדעו עוד לעולם צער ויגון...הלב והשכל לא מסוגלים לשאת את האובדן של נועם
איתכם תמיד
חבל מאד שנגדעו חייך כה מוקדם.
אין ספק שהמדינה הפסידה מנהיגה.
יהי זכרך ברוך ויבורך המיזם לזכרך
נוחי על משכבך בשלום נועם יקרה יחידה ומיוחדת מאוד.
ת.נ.צ.ב.ה
לעד בליבנו. נוחי על משכבך בשלום מלאך יפיפה.
לא יום זיכרון רשמי אבל עבורי כל יום הוא יום זיכרון מאז ה7.10. לא הכרתי אותך נועם ולא את משפחתך אבל משהו תפס את ליבי בעוצמה , פניך , מה שכתבה אימך , מה שכתבו עליך אחרים ואחרות . ליבי נקרע , יהי זכרך ברוך מלאכית
לעילוי נשמת נועם אברמוביץ ז״ל.
זכיתי לשמוע אתמול את אמא שלך מדברת בעדינות, בעוצמה, ביופי.
הדברים שלה נכנסו לי ישר ללב.
הדלקתי נר בתפילה שהאור שלך ימשיך להאיר דרכה ודרכנו.
בטוחה שאחרי ההרצאה אתמול האור שלך ילך איתי לכל מקום
יהי זכרה ברוך!!
יהי זכרה ברוך
Thank you for your bravery
נועם המנהיגה היפה והאצילית, אזכור אותך תמיד כתנוקת כובשת וכילדה מהפנטת. האור שלך כבר הגיע להרבה מאוד אנשים והוא רק ימשיך ויתרחב עוד ועוד.
תמשיכי לחיות לנצח בלבבות של תלמידיי.
יהי זכרך ברוך.
יהי זכרה ברוך
אמנם אני לא מכירה אותך וראיתי את התמונה שלך באינסטגרם אבל הרגשתי שאני מתחברת אלייך אני יודעת שאת לא תקראי את זה אבל אולי כן אני מצטערת שזה קרה לך
נועם אהובה ילדה מלאה חיים ושמחה תקוות ושאיפות לא אשכח אותך לעולם
החיוך שלך פשוט מדבק...
העיניים הטובות שלך מחממות את הלב.
אובדן גדול לאנושות.
נועם היפה ומאירת הפנים
אבידה גדולה למשפחה ולעם שלנו
לא מפסיקה לקרוא עליך.
כמה מדהימה.
איזה בזבוז ....
שולחת תנחומים למשפחתך המיוחדת ובמיוחד לאמא
יהי זכרה ברוך וקיים
יהי זכרה ברוך
יהי זכרה ברוך
לזכרה של נועם אברמוביץ
דף הנצחה לזכר נועם אברמוביץ ז״ל, תצפיתנית בנחל עוז וגיבורת ישראל שנפלה במלחמת ״חרבות ברזל״ 💔
״מעשה אחד טוב ביום,לזכר הילדה שרצתה לעשות טוב בעולם״ 👼🏼
01/03/2024
נועם אהובה שלי, מלאכית שלי.
147 ימים שאת לא נמצאת.
החזקתי תקווה בלב ששרדת, שנאבקת, שניצלת.
רק היום גיליתי שלקחו לי את מי שראיתי בה כחברה לחיים, כאחות, כשותפה.
אנחנו מכירות רק חודש וחצי, אבל אני מרגישה שאנחנו מכירות שנים.
נכנסת לי ללב ברגע, היית לצידי ברגעים הקשים, הייתי לצידי ברגעים הטובים. תמיד עזרת ותמיד ייעצת.
היו לנו כל כך הרבה חלומות ביחד, כן זה נשמע מוזר…. אבל תכננו עתיד, חלמנו להגיע ביחד לנחל עוז, להעביר שם את השירות הצבאי שלנו, לבשל שם, לעשות ספורט, להכיר אנשים, לצאת פיקוד. לחוות חוויות ביחד.
ברגע אחד ידענו שהחבורה הזאת תהיה חברות ארוכת שנים. אבל עכשיו כשאת לא כאן הכל שונה.
לקחו את הדבק של החבורה, את הנשמה של החבורה.
את מי שתמיד הייתה בשביל כולן.
אני יושבת ומדמיינת את החיוך הקורן שלך והתלתלי זהב ולא מעכלת. לא מעכלת שלא אראה אותך מחייכת שוב.
את פשוט קרן שמש שנכנסה לי לחיים, הבאת איתך שמחת חיים ואור ענק.
תמיד היה לך חשוב להיות הכי טובה, הכי נקייה, הכי מסודרת, הכי חזקה. ואת באמת כזאת. את פשוט הכי בהכל.
גם כשהיינו בצבא כל היום אחת עם השנייה, לא נמאס לנו. כשהיינו חוזרות הביתה לסופ״ש הקבוצה הייתה פעילה כל היום. אפילו שבועיים לפני השביעי באוקטובר, מצאנו את הזמן להיפגש בבית.
מלאכית שלי, אני יושבת וכותבת בדמעות. אני מרגישה שלקחו חלק ממני.
זה פשוט לא הגיוני שה׳ לוקח את הטובים ביותר, לא רציתי להאמין בזה עד שהוא לקח אותך.
את פשוט טובה מידי.
זוכרת שהיית מתעצבנת על זה שאני מעשנת? או שהייתי שמה לנו שירים במקלחת?
זוכרת את החיקויים שהיינו עושות לסגל? או שהיינו בורחות ומנצלות כל הזדמנות שיש בשביל לדבר עם הבני זוג?
זוכרת איך היה לך חשוב להיות מצטיינת? אפילו צחקתי עלייך שבזמן הפנוי שלך בבית יצאת לרוץ כדי לקבל סיכה על מצטיינת כושר גופני.
ככה אני מכירה אותך- לוחמת, חדורת מוטיבציה, מלאה בשמחת חיים, אוזן קשבת, נאמנה, כנה, מצחיקה, חרוצה, יצירתית ופשוט מושלמת.
תמיד היית עושה הכל בנועם שלך ובשקט שלך, בלי לחפש יותר מידי תשומת לב, כי כזאת את- צנועה שעושה הכל מאהבה ומהלב ולא משחצנות.
אני יודעת שאת שומרת עליי מלמעלה, אני יודעת שאת רואה אותי ואני מבקשת ממך תמשיכי להיות את. אני מבטיחה לך שאני כאן להגשים לך חלומות שלא יצא לך להגשים, אני מבטיחה לך שאני לעולם לא אשכח אותך, לכל מקום שאני אלך את הולכת איתי.
תמיד תישארי בליבי.
אני מעריכה אותך כל כך, מתגעגעת אלייך כל כך.
אני מודה לך על כל התקופה שלנו ביחד. פשוט מודה לך על הכל.
אני אוהבת אותך כל כך נועם שלי❤️
יהי זכרך ברוך.
לירי אלבג
נועם שלי,
אני זוכרת את הרגע הראשון שראיתי אותך, עם חיוך כל כך יפה וכובש שהאיר את כל החדר. בשנייה שראינו שאנחנו באותו החדר ישר בחרנו מיטה אחת ליד השנייה והתחלנו לדבר. מאותו רגע לא נפרדנו. ישר גרמת לי להרגיש הכי בנוח בעולם לידך.
היית השותפה שלי בקורס, הדבק של החבורה, עשינו הכל ביחד ותכננו לעשות עוד כל כך הרבה.
סחפת אחריך את כולם והייתי מסתכלת מהצד ומעריצה אותך.
מאז שחזרתי אני רואה מחדש עוד ועוד אנשים, ואני לא מאמינה שאותך אני כבר לא אראה יותר, אותך לא אחבק שוב. לא מאמינה שנשארו רק זכרונות.
את המלאכית השומרת שלי,
היית איתי שם בכל רגע ואת איתי עכשיו בכל רגע.
אני מתגעגעת כל כך
אוהבת אותך לנצח❤️
נעמה לוי
https://www.instagram.com/p/DJEwXg9N0oWMJtVN__0z4UnLEUQIDSJVTd84yo0/?hl=he&img_index=1
נועם הייתה חלק משמעותי ובלי נפרד מקהילת קיבוץ גבעת ברנר. זה בא לידי ביטוי בנוכחות המרשימה והייחודית שלה שלא ניתן לפספס. נוסף לכך נועם הייתה מדריכה בתנועות הנוער, במועדון ה-ו ועוד.. ובפרט נועם הייתה החוט המקשר, האימא, החברה הכי טובה של חבריה מכיתת צבר.
התמונה הבאה היא מתוך ערב שעשו בקיבוץ כמה שבועות לאחר תחילת המלחמה - ערב שמוקדש לאחדות.
לנו החברים מכיתת צבר היה חשוב לאחר סיום הערב לשנות את הכיתוב של הנרות ולכתוב נועם. כי מבחינתי היא הסימן ליופי, צדק ואחדות בחברה.
ובשאיפה לתיקון החברה ולהפיכתה לחברה טובה יותר לחיות בה, כמו שנועם שאפה לעשות ועשתה במהלך חייה.
חברתך
שירה מנשה
ערב הנצחה לזכרה של נועם שלנו שחבריה מהמכינה ארגנו, הם כותבים -
רצינו להכין לכבוד נועם פרויקט ייחודי שנתלה במכינה, אז ישבנו כל המכינה יחד וחשבנו על איזה פרוייקט אנחנו יכולים לעשות כדי להנציח את נועם, את מי שהייתה עבורנו. חשבנו על משהו שישאר איתנו לתמיד כמו שנועם תמיד תהיה חלק מאיתנו ותישאר חלק משמעותי ומשפיע ממורשת המכינה ומנהיגה שתמשיך להשפיע בדרכיה על כל חניכי מכינת בארי לדורותיהם.
בחרנו בפסיפס, שזה אוסף של חלקים חתוכים שמסמלים איך הלב שלנו נשבר לחתיכות ואיך נועם נמצאת בכל אחד מאיתנו.
פסיפס זה מיצג אומנות שישאר לתמיד, שיזכיר לנו כמה נועם היתה אור. קרן שמש שמאירה ומפיצה לכל עבר.
בחרנו שהפסיפס יהיה פה, מרכז המכינה בכניסה למגורים של החניכים, כי זה המקום שבו כולם עוברים, יוצאים כל בוקר להתחיל את היום וחוזרים אליו כל ערב בסוף יום. זה מרכז החוויות מהשנה שלנו, זה הבית בשבילנו. המקום הבטוח. המקום שיזכיר לנו הכי טוב את נועם.
בחרנו שהפסיפס יהיה בצבעים חיים, צבעוניים כמו נועם, כפי שהייתה - ילדה צבעונית מלאת חיים אור ואהבה, ולא יכולנו לוותר על המשפט מההספד של אביה של נועם ״כי פחות מזה זה לא נועם״
שלגמרי מתאר בצורה הטובה ביותר את נועם שלנו.
הוספנו לפינה ספסל שבנינו אותו במיוחד כדי שנוכל לשבת לדבר ולצחוק כמו שנועם היתה אוהבת
והוספנו צמחייה מסביב.
אנחנו מקווים שנועם שלנו שמחה מהחיבור שנוצר פה בין כל האנשים שהיא אוהבת ותמשיך להפיץ אופטימיות ואור בכולנו.
במהלך הערב חבריה הספידו אותה, צפינו בסרטים שערכו לזכרה, שרנו לזכרה וכאבנו כולם ביחד על האובדן המושתף ועל המציאות הכואבת שפוקדת עלינו.
ועם אברמוביץ ז"ל – נכדתם של דליה ויורם נאמן, חברי ארגון יוצאי מרכז אירופה ובתם של אדוה ויוסי אברמוביץ, אשר נרצחה בבוקר הראשון למלחמה בבסיס נחל עוז כאשר היא משרתת כתצפיתנית בחמ"ל.
26.7.2004-7.10.2023
כשנועם נולדה, השם נולד איתה, היא הייתה שקטה, מתבוננת וסקרנית בעיניה הכחולות. יש אנשים שנולדים חד פעמיים ביופיים, חד פעמיים בנוכחותם, חד פעמיים במנהיגותם. נועם הייתה כזו מהרגע שנולדה, מיד האירה את העולם. אחר כך, הצטרף אל האור חיוך ענק, מאוזן לאוזן, כזה ששמור לאנשים מיוחדים. בת בכורה לאמא אדוה ואבא יוסי.
כשנועם היתה בת חודש, המשפחה עברה לשנה לגרמניה. אפילו הגרמנים לא נשארו אדישים, העיניים הגדולות, החיוך שכבר אז כבש והיופי שלא ניתן להפסיק לבהות בו. זה חזר גם בגן ברחובות בו כבר ראו את כישורי הניהול שלה, כשסחפה את כל הילדים אחריה. זה המשיך בקיבוץ גבעת ברנר שם הצטרפה לכמה חברים שהובילו את הגן ואחריהם יצאו הילדים במחולות.
ואז נולדו האחים עופרי, יפתח, ויובל שהסתכלו אל מודל האחות הגדולה בעיניים גדולות, ההורים עשו ככל שיכלו כדי שהאחים יהיו דבוקה אחת. אחוות אחים הייתה מאוד חשובה להם והם השקיעו מחשבה ליצור פעילויות משותפות ומיוחדות רק של האחים יחד. שיהיה להם את הביחד שלהם, שיצחקו על ההורים. שיהיה להם את החיבורים שלהם. זה עבד.
כשנועם מגיעה לתיכון כבר לא ניתן לספור את כמות החברים האינסופית, חיי החברה, מדריכה, חניכים ושתי אהבות. גדולות.
הכל אצלה היה עוצמתי, בצורה שקשה להסביר במילים. לא היה לה רגע מנוחה. ממקום למקום, נעה ונדה, מפעילות לפעילות, מקבלת דברים ותמיד תמיד היא הייתה הדבק. לא ויתרה על דבר – המשפחה תמיד בראש. קודם כל דאגה לאחים, להורים, לסבים, לבני הדודים ולדודות, משם לחברים ולשאר הערוצים.
לאחר התיכון נועם עברה למכינת בארי, בספר המחזור של המכינה כתבו עליה שהיא תהיה בן גוריון וראשת הממשלה. היא הייתה מנהיגה, חד פעמית, כמו מגנט שמושך אליו למן מהרגע הראשון וזה רק התעצם עם השנים.
נועם נולדה ילדה יודעת. הייתה לה דעה על כל דבר מגיל כה צעיר; על לבוש, על אוכל, על ערכים, על כן ולא, על דרך, על המצב במדינה ועל החברה שלנו, על מגדר ופוליטיקה, על המצב הגאו- פוליטי, על התייחסות לאחר ועל כיבוד הזולת. היא לא נרתעה מקונפליקטים, לא אחת נדרשה להתמודד איתם ולא פחדה מהם כי הייתה לה הדרך שלה ועל הדרך גם למדה והקשיבה. נשארה שעות להתווכח עם המורים שלה וחפרה באמת שלה.
כשנעשה אי צדק למשהו או מישהו, היא הזיזה הרים כדי לשנות. לא הרפתה עד שהשיגה את ייעדה, כי ידעה. פשוט ידעה והאמינה בדרכה. הטריק שלה היה שעשתה זאת עם חיוך ענק שמלווה במעין חוצפה קטנה, ילדה עם תלתלי זהב ועיניים מדברות. ילדה נערה שהיא אישה. החברים קראו לה אנג’לינה ג'ולי. הם כתבו לה כך על הכובע של התנועה. אבל היא הייתה יפה יותר.
ליום הגיוס היא הגיעה עם חיוך גדול, מאוזן לאוזן, רוצה לתת מעצמה כמה שיותר. תפקיד התצפיתנית לא היה תפקיד חלומותיה, אבל היא ידעה שזה חשוב ושהיא נלחמת למען מטרה גדולה. יומיים לתוך הטירונות, כבר התאהבה בתפקיד. הבינה את המשמעות העמוקה שלו, את החשיבות של שמירה על הגבולות. הייתה 'מורעלת' תוך שבוע וכבר רצתה לגזרת עזה ושם בחרה בנחל עוז. למה שם, נועם? "שם הגזרה הכי חשובה ושם אהיה הכי משמעותית", אמרה.
היא נבחרה , מתוך 148 חיילות, על ידי המ"פ שלה להיות לצדו. היא פתחה וסיימה כל שיעור, הכינה תכנים ערכיים לפלוגה. בעוז ובענווה היא הובילה פלוגה שלמה.
ביום רביעי ה4.10 אמא אדוה חזרה מטיול משפחתי ברודוס מוקדם מכולם להספיק לטקס הסיום, בחמישי היא לקחה את נועם לנחל עוז. כשהגיעה הייתה לה הרגשה רעה על כך שהיא עומדת להשאיר את בתה במקום כזה, כל כך לא מוגן, 700 מטר מהגבול. המחשבות רצות אבל הערכיות של נועם גוברת על הכול. נועם מגיעה ומיד מתחילה ללמוד את הגזרה, בשישי היא כבר עוברת את המבחן בהצלחה.
בשבת בבוקר, הקפצה, אזעקות, ירי טילים ומרגמות, היא יושבת מפוחדת במיגונית, חסרת אונים וללא נשק. בדקות שידעה שיהיו האחרונות בחייה היא כותבת בווטסאפ למשפחתה ומשתפת שזה מפחיד בטירוף ובאהבתה למשפחה.
נועם הייתה בחזקת נעדרת עד ה10/10, ביום נוראי זה הוריה קיבלו את הבשורה הקשה על הירצחה. אימה אמרה: ״אלוהים לא קטף אותך. הוא רצה שתחליפי אותו כי הוא נכשל בתפקידו ובעצם נתן ל'אלוהימה חדשה' לעשות סדר בכאוס המטורף המתרחש במדינה הזו. אחרת אי אפשר להבין. ונחמה אין. ולא תהיה לעולם״.
נועם אברמוביץ ז"ל – נכדתם של דליה ויורם נאמן, חברי ארגון יוצאי מרכז אירופה ובתם של אדוה ויוסי אברמוביץ, אשר נרצחה בבוקר הראשון למלחמה בבסיס נחל עוז כאשר היא משרתת כתצפיתנית בחמ"ל.
26.7.2004-7.10.2023
נרצחה בעת היותה תצפיתנית במוצב נחל עוז
בתם הבכורה של אדוה ויוסי. נולדה ביום ח' באב תשס"ד (26.7.2004) בקיבוץ גבעת ברנר שבשפלה. אחות לעופרי, יפתח ויובל.
נועם, ילדת פלא עם תלתלי זהב ועיניים כחולות וגדולות שהתבוננו בסקרנות, האירה את העולם כבמטה קסמים ופיזרה סביבה טיפות של עונג. "כשנועם נולדה, השם נולד איתה," כתבה אימה, "יש אנשים שנולדים יוצאי דופן, חד-פעמיים ביופיים, בנוכחותם, במנהיגותם; אנחנו זכינו לגדל ילדה כזאת." בגיל חודש נסעה עם הוריה לגרמניה, שם עברה עליה שנתה הראשונה, אפילו הגרמנים לא נשארו אדישים אל מול יופייה המפעים ולנוכח החיוך המבהיק מאוזן לאוזן. בשובם לארץ השתלבה בפעוטון ברחובות, וכבר אז נחשפו כישורי הניהול שלה כשסחפה את כולם אחריה.
בגן הילדים של גבעת ברנר, הקיבוץ שעברו אליו וקבעו בו את ביתם, נצמדה לכמה מראשי הקבוצה, ושאר הילדים יצאו אחריה במחולות. היכולת לבטא את דעתה ורצונה בדיוק נמרץ ובאסרטיביות כבר באותם ימים הבהירה כי אין מדובר כאן בילדה רגילה; מי שכפעוטה ידעה להסביר מהי מידת העשייה המועדפת עליה בביצת העין, לקבוע איזה בגדים תלבש וכיצד ייראה חדרה, הצהירה בפני הוריה בגיל חמש כי כשתגדל, תהיה ראשת הממשלה. מאז, ולכל אורך השנים, דבקה בשאיפה זו, המשיכה לפתח את יכולות ההנהגה, ההובלה והמצוינות, ובכל מסגרת שהשתייכה אליה – בבית הספר היסודי "בית אור" שבמושב קדרון, ב"תיכון גבעת ברנר" וכמדריכה בתנועת הנוער "התנועה החדשה" של ארגון "השומר החדש" – בלטה כדמות למופת וכמודל לחיקוי. בקיבוץ סיפרו שאפילו בתור למרכולית כולם המתינו לראות איזה ארטיק נועם בוחרת, כדי לקחת אותו דבר.
נועם היפה, המוכשרת והחכמה חגגה את החיים, חיה אותם בעוצמה ובהספקים נדירים. זכתה לאהוב ולהיות נאהבת, להשפיע ולגעת באנשים. "הכול היה איתה עוצמתי," סיפרו ההורים, "לא היה לה רגע מנוחה. ממקום למקום נעה ונדה, מפעילות לפעילות, לא ויתרה על דבר, ותמיד שימשה הדבק המאחד." המשפחה עמדה תמיד במקום הראשון, והיא דאגה לכולם – לאחים, להורים, לסבים, לדודים ולדודות ולבני הדודים. כמי שעמדה בראש להקה של ארבעת האחים לבית אברמוביץ, מימשה את חלומם של הוריה כי יגדלו כדבוקה אחת, ולכידותם הבלתי מתפשרת הייתה מושא לקנאה.
ככל שהתבגרה וככל שהעמיקה את מעורבותה החברתית נוספו למעגליה עוד ועוד חברות וחברים. אישיותה הכריזמטית, שמחת החיים וביטחונה העצמי מגנטו אליה אנשים שביקשו את קרבתה, את עצתה, את ליבה. "היא תמיד הייתה שם בשבילי," סיפרה שירה, אחת החברות הקרובות, "היה אפשר להתייעץ איתה על הכול ולדעת שהיא תשים לב ותדע לפרגן, או תיתן צ'פחה כשאני עושה משהו לא במקום."
דעותיה הנחרצות, שהקיפו מכלול שלם של נושאים ותחומים – החל בערכים, דרך מגדר, גאופוליטיקה וסוציולוגיה ישראלית וכלה בהתייחסות לאחר וכיבוד הזולת – לוו בדיונים ובוויכוחים מתמידים עם מוריה, שבהם הגנה על טיעוניה ו"חפרה" באמת שלה. כתב איציק, מנהל "תיכון גבעת ברנר": "לא את כל התלמידים בתיכון שלנו אני מצליח להכיר אישית. את נועם הכרתי. היית הכי חרוצה, הכי חזקה, הכי רצינית ומדויקת, והכול עשית בנועם, בחיוך גדול, בהכרת תודה ובצניעות. כיוונת הכי גבוה, תמיד רצית להבין דברים עד הסוף, וידעת שכדי להצליח צריך לעבוד קשה. היית אהובה, מוקפת, פעילה. אדם בוגר בגוף של נערה."
נועם הייתה קרן שמש מהלכת, אך גם פייטרית נחושה שלא התפשרה על עקרונותיה ולא חששה מקונפליקטים. "היא הצליחה למצוא נושא שיחה עם כל אחד, לא משנה באיזה גיל," סיפרה אחותה עופרי, "ואתגרה אנשים מבוגרים ומנוסים ממנה, אבל תמיד עשתה את זה עם חיוך ובכבוד." כמי שניחנה בחוש צדק מפותח לא יכלה לשאת עוול, וכשנתקלה באי צדק ידעה להפוך לרוח סערה שמזיזה הרים ואינה מרפה, עד להשגת התוצאה הרצויה. "היא הייתה קופצת לאש ראשונה עבור חברותיה," סיפרה אימה, "דיברה באומץ בלי לחשוש מהתגובה, וידעה להתנסח באופן שרתם אנשים לפעולה. היא נורא רצתה שיאהבו אותה, אבל אף פעם לא ניסתה לְרצות."
נועם נמנתה עם זן הנשים מהדור החדש – חזקה, דומיננטית, מובילה ומעוררת השראה. "האחריות למצוא משמעות לחיים מוטלת עלינו," כתבה בעבודת גמר בכיתה י"א, "ולא נמצאת בידי אחרים." מעולם לא התביישה בגופה, הייתה מודעת לחוזקותיה ולמתנות שהתברכה בהן וקיבלה על עצמה את השליחות להעצים אחרות. בכל הזדמנות עודדה נערות לחזק את ביטחונן העצמי והדגישה חזור והדגש את המנטרות שדגלה בהן: "אל תשכחי שיש לך את עצמך"; "זה בסדר לא להיות מושלמת"; "מותר לך להראות פגיעוּת"; "את חזקה יותר ממה שנדמה לך".
עם סיום לימודיה התיכוניים, הצטרפה למכינת בארי – מכינה קדם-צבאית להכשרת מנהיגות צעירה על שם ברל כצנלסון, וחוותה שנה משמעותית שתרמה להמשך עיצוב דמותה ותפיסת עולמה. יואב, ראש המכינה, סיפר על חוויית ההיכרות עם נועם: "כבר בשאלון ההיכרות, בשלב המיונים, היה אפשר להתרשם שמדובר באחד השאלונים המרשימים ביותר. היה ברור מעל לכל ספק מדוע נועם רוצה להגיע למכינה; השליחות והערכים היו המניע לפעולות שלה בעולם. ראיתי את הרצינות, את הביטחון, את מה שהיא הקרינה החוצה, את הרצון להיות מחויבת לרעיון ולפעולה, לתלמוד ולמעשה. לא בכל יום אתה מקבל חניכה שמוכנה ללכת איתך את התלם הארוך, ונועם הייתה כזאת." בספר המחזור אשררו חבריה את שאיפתה וכוונותיה להגיע לעמדת מפתח וכתבו כי תהיה "בן-גוריון וראשת הממשלה".
נועם התגייסה לצה"ל ב-30 ביולי 2023, הוצבה בחיל הגנת הגבולות והוכשרה כבקרית איסוף יבשתי. תפקיד התצפיתנית ששובצה אליו לא היה משאת נפשה, אך כבר לאחר יומיים בטירונות הבינה את משמעותו העמוקה ובתוך שבוע נהייתה "מורעלת". חברותיה לקורס סיפרו על חברה טובה ותומכת שעמדה לצידן, סייעה, פרגנה, עודדה והשרתה אווירה טובה ומחויכת. על הרושם שהותירה במפקדות, העידה העובדה שמבין כמאה וחמישים חיילות, נבחרה לתפקיד א' מ"פ – אחראית מטעם מפקדת הפלוגה. במסגרת זו, פתחה וסיימה כל שיעור והכינה תכנים ערכיים לפלוגה. "כולנו ידענו שהכי מגיע לה בעולם," כתבה שחר, "עומדת על שלה אבל בלי לדרוס אחרים בדרך, תמיד צנועה ועושה הכול בשקט, עם כריזמה אדירה. עוזרת בכל מה שצריך, מעודדת, ונותנת את החיבוק הכי טוב בעולם."
כשהחלו לדבר על השיבוצים, הביעה את רצונה לשרת בגזרת עזה. "זו הגזרה הכי חשובה ואהיה שם הכי משמעותית," אמרה, ושמחה כששובצה לגדוד 414 – יחידת "נשר", במוצב נחל עוז הסמוך לגדר המערכת.
ביום רביעי, 4 באוקטובר 2023, סיימה את קורס התצפיתניות. אימה עוד הספיקה לכבס לה את המדים, וביום חמישי הסיעה אותה לאוגדת עזה. משם, הגיעה נועם למוצב, חדורת התלהבות וציפייה להתחיל ללמוד את הגזרה. ביום שישי, 6 באוקטובר, החלה חפיפה אינטנסיבית ועברה את שני המבחנים הראשונים.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות
הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה מתקפת הפתע, התכנסו התצפיתניות במיגונית. משהבינה את תמונת המצב, כתבה נועם בוואטסאפ המשפחתי דברי פרידה: "אוהבת אתכם בטירוף, לא משנה מה יקרה." זמן קצר לאחר מכן נורתה ונהרגה. במשך שלושה ימים וחצי הוגדרה כנעדרת, עד שזוהתה גופתה והוריה התבשרו על נפילתה.
טוראי נועם אברמוביץ נפלה בקרב במוצב נחל עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת ברנר. הותירה הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי.
הילה זגורי הקדישה לנועם דפים בערכת קריירה שיצרה, וכתבה: "הדרך למצוא את 'משמעות חיינו', את המקום אליו את שואפת, תהיה תלולה. זוהי אולי דרכו של היקום ללמד אותנו להעריך את קיומנו ומהותנו הבסיסית ... נועם הייתה השראה לכך בדרך בה בחרה לחיות את חייה. בחייה ובמותה פיצחה את סוד החיים והשאירה אצל כל כך הרבה אנשים ונשים סביבה חותם, בזכות אישיותה. נועם חלמה להיות ראשת הממשלה בישראל. הפסדנו מנהיגה."
נועם מונצחת באולם האירועים בקיבוצה גבעת ברנר, המקום שעבדה בו עד לפני הגיוס. ספד לה רוני: "נועם הייתה יפהפייה, חכמה, אכפתית ואחראית באופן יוצא דופן. כל יום שעבדה היה חגיגה בשבילנו. ידענו שיש על מי לסמוך. היא פרחה אצלנו באולם שנה אחת, כמו פרח שפורח לילה אחד בשנה ונעלם. יהי זכרה ברוך."
חבריה של נועם הנציחו אותה בסרטון שנערך בסגנון "סליחה על השאלה", שבו הם מספרים על רגעים קטנים ומיוחדים שחלקו איתה. "מנועם אפשר ללמוד הרבה," אמרה אחת החברות, "מה שהכי למדתי ממנה זה להגיד את הדעה שלי, פשוט לעמוד על שלי ולא לתת לאף אחד להוריד אותי."
במרכז פסג"ה (פיתוח סגלי הוראה במערכת החינוך) ברחובות נכתבו לזכרה יחידות הוראה רב-גיליות ומערכי שיעור המזמנים לילדים חוויית למידה משמעותית, התבוננות פנימית, הרחבת עולם המונחים והפרחת חלומות – כמו החלומות שהיו לנועם.
המוזיקאי הצעיר יונתן ארצי כתב לזכרה את השיר "ילדה שלי" שנערך על רקע תמונותיה: "ילדה שלי / לפחות בבוקר יש ודאות / כשאני קם ומתארגן זה עוד פשוט / ואז רץ כדי שיהיה קשה לנשום מהסיבות הנכונות / ילדה שלי / כל בוקר אני מבקר אותך / את שקטה ואני מדבר איתך / את ידי הרועדת שוב / מעביר על שמך / אני לא מוכן להיפרד ממך // מזל שדברים נצרבים בגוף / שעוד אפשר להיות בזיכרון עטוף / שבתוכי אני שומע את קולך / כך שאני לוקח אותך איתי לאן שאני הולך..."
הזמרת והיוצרת נועם קרני הקדישה לה את השיר "אם הכאב הזה ילך" שהלחינה למילים שכתבו אילי הדר ומיקה אברמוביץ': "... / שנים אלוהים יושב ומשקיף / כשהבין שטעה, רצה אותך להוסיף / לעשות קצת סדר בבלגן / אז הוא בחר את הילדה הכי יפה בגן // מי נותן פה את הדין? / האם הכאב הזה ילך / האם נשמח שוב מחדש / והלב שוב יתרכך? / בלילה, בשקט, כשתבואי לבקר / תספרי לי שאת במקום טוב יותר..." השירים מופיעים ברשת.
עוד הונצחה נועם בתערוכה הנודדת "חיבוק אחרון" של הצלמת יפעת פאר, ביוזמת "המועצה הציונית בישראל" ו-""MomToo, המשקפת את נקודת מבטן של האימהות השכולות.
המשפחה שוקדת על הנצחתה "בדרכי נועם - מנהיגות ציבורית משרתת", לאור ערכיה ומורשתה - לדבר יותר יפה, לכבד את האחר, לנהוג באכפתיות, להיות מוסריים, ערכיים, ללכת לשרת את המדינה באומץ ובתעוזה גדולה.
ביום הולדתה העשרים, כתבה אימה: "היום, דווקא היום, אבקש לדבר איתך, איתי ואיתכם על אהבה. כי את, נועמצ'וק, לימדת אותי אהבה. עגולה, מלאה, תוססת, מרחפת, גדושה ומתוקה, אהבה נוצצת יותר מהסרטים, אהבה של אימא. הדרך שלך הייתה אהבה. אהבת לחיות במלוא מובן המילה. למצות כל רגע ורגע, לטרוף את החיים בעוצמה. אהבת את האהבה של המשפחה, להורים שלך, לאחים שלך, לדודים ולבני הדודים שלך והתמוגגת מאהבתך לבולו שלך, הכי הכי שאפשר. אהבת ללמוד, לחקור, לעבוד קשה ובהתמדה, אהבת את חברייך, את הקהילה שחיית בתוכה, את המדינה. אהבת להנהיג, להוביל ולהשפיע. החיים עצמם הסבו לך הנאה. ביום הזה בו נועם הגיחה לשנים בודדות וקצרות, לשנים בהן היא הביאה כל כך הרבה אהבה לעולם אבקש גם אותי ואתכם, שלרגע, נאהב. נועמצ'וק, מחמל נפשי, אהבת חיי – תמיד תהיי."
נועם אברמוביץ', שהייתה צעירה מבטיחה בעלת כישרונות רבים, נפלה בבסיס נחל עוז יומיים לאחר שהגיעה לשרת בו • השיעור לזכרה נכתב על ידי המרכז לטכנולוגיה חינוכית ומיועד לתלמידים בחטיבות הביניים.
נועם, שהייתה צעירה מבטיחה בעלת כישרונות רבים שאפה להיות ראש ממשלה. הוריה בחרו להנציח אותה, דרך ערכים של אהבת אדם, אחריות חברתית, ציונות ועוד. השיעור לזכרה נכתב על ידי המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) ומיועד לתלמידים בחטיבות הביניים.
נועם שגדלה וחיה בקיבוץ גבעת ברנר, התבלטה כילדה סקרנית וכבר מגיל צעיר הפגינה כישורי מנהיגות ושאפה להשפיע על החברה. היא בתם הבכורה של אדוה ויוסי ואחותם של עופרי, יפתח ויובל.
לפני גיוסה לצבא הצטרפה למכינה הקדם-צבאית "בארי". היא מעולם לא הפסיקה לחלום על ממשלה שתקים בראשותה ונהגה לומר שיהיה בה ייצוג מלא של נשים. בספר המחזור של המכינה אף כתבו עליה שיום אחד תכהן כראש ממשלה. חלומות אלו נגדעו לאחר שסיימה קורס תצפיתניות והגיעה לבסיס נחל עוז יומיים לפני הפשיטה על הבסיס שבו נפלה.
"בעקבות הטרגדיה הקמנו עמותה בשם 'בדרכי נועם - מנהיגות ציבורית משרתת'", מספרת אמה אדוה. "מאז שנועם הייתה קטנה ועד הסוף היא אמרה שהיא רוצה להיום ראשת ממשלה, בהתחלה חשבנו שזה יעבור לה אבל אחרי מותה הבנו בכאב כמה היא ראתה דברים לעומק וכמה זה העסיק אותה".
"העמותה מעלה לתודעה את המונח שירות ציבורי שהמדינה זנחה לפני עשרות שנים והתוצאה הייתה אירועי השבעה באוקטובר. אנשים טובים עזבו את השירות הציבורי ואנחנו רוצים לעודד צעירים לבנות אותו מחדש. אחת מקרני השמש זו יחידת הלימוד הזאת שהיא מאוד מרגשת. חשוב לי שהרוח של נועם תישאר כאן, היא הייתה ילדה חרוצה, מקצוענית, עם סט מובהק של ערכים וידעה להבחין בין טוב לרע, מאוד ערכית ומוסרית ואת זה אנחנו רוצים לשמר".
משפחתה אף הוציאה ערכת קלפים שמטרתה לעשות בכל שבוע מעשה טוב במשפחה, בקרב החברים ובקהילה.
"נפגיש את בני הנוער עם דמותה"
התוכנית, שפותחה על ידי מטח, תנציח את זכרה ותעביר לתלמידים את ערכיה ומורשתה באמצעות חשיפת התלמידים לסיפורה האישי, ולערכים כמו מנהיגות, אחריות אישית והקרבה, תוך היכרות מעמיקה עם המציאות הביטחונית של ישראל.
שרון שני ארבן, מנהלת המחלקה ללשון על-יסודי במטח ורכזת לשון בתיכון אליאנס, אומרת: "במסגרת שיעורי עברית (לשון, הבנה והבעה) התלמידים קוראים טקסטים, עונים על שאלות ומביעים את עצמם בכתב ובעל פה. ביחידה שכתבנו על נועם אברמוביץ׳ ז״ל מופיעים טקסט ושאלות שעוסקים בחייה ובחלומותיה של נועם, ומפגישים את בני הנוער עם דמותה".
מנכ"ל מטח, יוסי בידץ הוסיף: "הייתה לנו הזכות לפתח את יחידת הלימוד הזו לזכרה. בשנה האחרונה פותחו במטח, מספר יחידות לימוד העוסקות באירועי ה-7 באוקטובר לחטיבה ותיכון, על מנת לחבר את צוותי החינוך והתלמידים לנושאים אלו ולאפשר חשיבה ושיח בכיתה בנושא".
https://www.israelhayom.co.il/news/education/article/17567955
והמורשת הזו היא ההשראה שלנו להקמת המרכז לשירות ציבורי על שמה.
מקור:mynet רחובות
נועם גילמה בחייה את ערכי המנהיגות, האחריות והשליחות הציבורית
מקור:mynet רחובות
רצינו להפיץ את הזרעים והערכים שלה באמצעות חינוך
מקור:דבר
נועם היתה מגנט מהיום שהיא נולדה. כשהיא נכנסה הביתה, כל הבית התמגנט אליה.
מקור:ישראל היום
באופן הישרדותי התחלתי לכתוב כשנועם נרצחה.
מקור:ynet
תמיד חלמתי להיות כמוך, להיות מישהי שאף פעם לא מתביישת במה שהיא עושה או אוהבת,
מקור:The Times of Israel
דברים ליום הזיכרון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת