נתנאל יעקב אלקובי

אשתו שרית ספדה לו : "אנחנו ביחד מגיל 17, הוא כל החיים שלי. אבא מדהים לילדים שלנו, שתמיד שם אותנו בראש סדר העדיפויות. הוא היה טוטאלי בכל מה שעשה - בצבא, בעבודה ובמשפחה. תמיד הכל על מאה אחוז. לא פחות. בזמן המילואים, לאורך כל הדרך, שמעתי ממנו מילים מחזקות כמו: 'אלופה’, ׳לביאה'. ברגע שנודע לנו, הכל הפך להיות קשה מנשוא. הילדים יודעים, הבנות הגדולות היו אתמול כשבאו להודיע לנו. אנחנו עדיין בהלם. לא מבינים ולא מעכלים. תמיד אמרתי בארבעת החודשים שלא משנה כמה זמן זה ייקח, רק שיחזרו בשלום הביתה".

יהי זכרך ברוך.

תהא נשמתם צרורה בצרור החיים

המג״ד ישראל נתנאל (נתי) אלקובי מג"ד גדוד מילואים 630 נפל אתמול בעזה בזמן ששמר על המולדת. לפעמים משפט אחד קצר מסביר את גודל הכאב: הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים.

[Agent Memoriz-Plus]

מילותיו האחרונות של אלקובי במפגש האחרון עם לוחמיו: "גאה לפקד עליכם ולהוביל אתכם, עשינו פה קרב מטורף, מה שקרה פה ברכב מאז שנכנסנו ועד ליציאה. המעמד הזה של הנחישות הוא לא פשוט, אבל הוא חשוב והכרחי, עשיתם אותו בצורה מדהימה. שאפו גדול, אוהב אתכם!"

[Agent Memoriz-Plus]

אביו אלברט ספד בהלווייתו של בנו: "ידעתי מה אתה עושה אבל הדחקתי את זה. המשפט ׳עם ישראל חי׳ הוא לא סיסמה. מי שמרחם על אויב אכזר, סופו להתאכזר על רחמנים. בני, נתנאל, וחבריו הלוחמים יצאו להיחלם באויב אכזר. הם קראו די לרפיסות ולמחבואים עם האויב. הם רצו לחיות בכל מחיר. במותם הם ציוו לנו את החיים. זה ציווי של ירושה שאנחנו נחיה בארץ ישראל, ארץ החופשיה מאויב״.

"הי קודקוד מתגעגעים אליך כאן. המשפחה שלך כל כך חזקה ואיתנה, הגדוד שלך נושא את שמך על גבו. כל השובל שנשרך אחרייך, הותיר חלל עצום. כעת אתה חלל עצום. אנחנו מתגעגעים נתי, תנוח על משכבך בשלום." כבר עברה שנה מאז שכתבתי את זה ושנתיים מאז אותו יום ארור. אנחנו לא אותו הדבר, אף אחד מאיתנו. קשה לנו, קשה למשפחה שלך. האור שלך מלווה אותנו, ומעניק לנו כוחות ללוות אותם. עם זאת, אולי תחזור מתגע-גאים רות סוף

אוהב אותך

דוד אהוב שלי

אוהב אותך הכי בעולם נתוש שלי

במותם ציוו לנו חיים

גדל לאור סיפורי הגבורה של אביו ומגיל צעיר ידע שיקדיש את חייו להגנת המולדת. מגיל 16 התחיל בתכנית הכנה לצבא. התגייס לגבעתי, שם התקדם בהצטיינות בדרגות הפיקוד עד להיותו סגן מפקד פלוגה. המשיך במסירות בשירות מילואים אינטנסיבי והתקדם להיות מפקד גדוד מילואים. בינתיים הקים עם אשתו משפחה עם 5 ילדים, כאב מסור מחנך ומלמד, שהפך עולמות בשביל ילדיו. היה מפקד למופת שלא הפסיק לפרגן לחייליו. עם פרוץ הטבח הקפיץ את ג

גיבור ישראל,במותך ציוות לנו את החיים.יהי זכרך ברוך ומנוחתך עדן

במותם ציוו לנו את החיים...

איש יקר נחמד ועדין. נמרוד מהמשחקיה בקיריון.

גיבור ישראל במותך ציווית לנו את החיים .

תודה על תרומתך לתקומת ישראל.

שנהייה ראויים.

יהי זכרך ברוך.

יהי זכרך ברוך

גיבור ישראל, יהי זכרו ברוך

ביום שקט אחד, הכל השתנה. אתה יצאת להגן, לשמור, להיות שם בשביל כולנו ולא שבּת.

האומץ שלך, הערכים שהובילו אותך, והלב שפעם באהבה ובמחויבות מלווים אותנו בכל יום.

במותך ציווית לנו את החיים, ובחייך הראית מהי משמעות של נתינה אמיתית.

תמיד תהיה בליבנו לא רק כחלל, אלא כאדם אהוב, בן, אח , חבר, לוחם.

בשםציונה חי

נתי שירת עם בני במילואים תקופה ארוכה ולימים היה המפקד שלו.

תרומת הגדוד בהובלת נתי באבטחת ישובי העוטף והלחימה הקרקעית היתה משמעותית.

ביום שקט אחד, הכל השתנה. אתה יצאת להגן, לשמור, להיות שם בשביל כולנו ולא שבּת.

האומץ שלך, הערכים שהובילו אותך, והלב שפעם באהבה ובמחויבות מלווים אותנו בכל יום.

במותך ציווית לנו את החיים, ובחייך הראית מהי משמעות של נתינה אמיתית.

תמיד תהיה בליבנו לא רק כחלל, אלא כאדם אהוב, בן, אח , חבר, לוחם.

מפקד וחבר יקר

נתי אחיין יקר,גיבור ישראל.

הלב מסרב להאמין.

הזמן חולף, החיים ממשיכים אבל הכאב נשאר.

נזכור אותך תמיד

ת.נ.צ.ב.היהי זכרו ברוך.הקבה יתן כוחות לאשתו וילדיו לשאת את הכאב הנורא

תודה שנתת לי את ההזדמנות להלחם לצדך במלחמה הנוראית הזו.

לא אשכח אותך לעולם אח יקר שלי

כמה כאב

הי"ד

בן דוד יקר שלי..השם יקום דמך

נתנאל היקר היה מפקד של אחי רומן מגדוד 630.

לא הכרנו אישית וחבל אבל שמחתי לדעת שאחי כן זכה להכיר אותך.

השם יקום דמו אמן

נתנאל יעקב בן מרים ואלברט אלקובי .

כמה כמה אהבה ,גאוה ,והמון עצב יש ביחד אתה פשוט מלאך טוב ומיטיב . היה מליץ יושר ביקום הזה.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים .

אוהבת אותך ומתגעגעת מאוד. גיבור ישראל

ילד חמד עם עיניים ירוקות מלאות ענווה וצניעות. כמה צריך ללמוד מההליכות שלך!!

נתי ..לב ענק..נתינה מאהבת חינם. ככה הכרנו. בנתינה לאחר. הספקת לסייע לנו בשבעה על אמא שלי..עם הקייטרינג שלך.

לא אשכח אותך לעולם. יהי זכרך ברוך.

נזכור תמיד, צעיר לנצח

האור שלך לא יכבה לעולם, תודה על ההקרבה ועל אומץ הלב, תודה ששמרת עלינו.

לוחמי גדוד המילואים 630 נלחמו בשבועות האחרונים לחימה עיקשת בקרבות עם מחבלים, פשיטות על תשתיות טרור והשמדת תוואי תת קרקעי במרחב חאן יונס.

במהלך לחימתם הגדוד הוביל מבצעים גדודיים ונלחם במבצעים חטיבתיים תחת צוות הקרב החטיבתי 646 וקידם את הלחימה במרחב.

https://haifa.mynet.co.il/local_news/article/rkklwvy2p

"אנחנו ביחד מגיל 17, הוא כל החיים שלי. אבא מדהים לילדים שלנו שתמיד שם אותנו בראש סדר העדיפויות. הוא היה טוטאלי בכל מה שעשה - בצבא, בעבודה ובמשפחה. תמיד הכל על מאה אחוז. לא פחות. בזמן המילואים לאורך כל הדרך שמעתי מילים כמו 'אלופה, לביאה'. זה היה קשה - הילדים יודעים, הבנות הגדולות היו אתמול כשבאו להודיע לנו. אנחנו עדיין בהלם. לא מבינים ולא מעכלים. תמיד אמרתי בארבעת החודשים שלא משנה כמה זמן שזה ייקח, רק שיחזרו בשלום הביתה".

https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/15260457

לאחרונה התקיים טקס מצטייני מערך המילואים, בראשות הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, לכבוד יום העצמאות ה – 71 למדינת ישראל. בין המצטיינים גם סרן במיל' נתנאל אלקובי, תושב חיפה

נתנאל מספר לחי פה כי התגייס בשנת 2006 לחטיבת גבעתי, שם עבר מספר תפקידים עד תפקיד סמ"פ בחטיבה. במסגרת שירותו הוביל מחלקה של לוחמים במבצע עפרת יצוקה. "שם הרגשתי שאני תורם ומגן על המדינה שלי".

https://haipo.co.il/item/131980

"עצוב וכואב לי, נתנאל היה בחור משיכמו ומעלה, תמיד אהב לעזור בכל דבר שרק אפשר. היה אדם צנוע בכל רמ"ח איבריו, הן כאזרח והן בתפקידו כמג"ד בצבא. היה תמיד מסייע ועוזר לחיילים הלוחמים שלו בכל רגע ורגע, הלוחמים שלו היו תמיד בראש מעייניו, היה איש מסור לתפקידו גם בצבא וגם בחייו האזרחיים. בעבר היה לו קייטריג ובשנים האחרונות עבד כשף במלון "גלי כנרת" בטבריה. עצוב כשרק לפני מספר חודשים איבד את מרים, אימו האהובה שהיתה אשת חסד אמיתית, ממנה הוא למד את ערכיה הטובים בעשייב למען הזולת. תמיד אזכור אותו בליבי, יהי זיכרו ברוך".

נתי אחי הקטן, אחי הגיבור.

בטח אתה מביט בנו כאן ולא מבין על מה המהומה.

במפגש האחרון ביננו, לפני שלושה שבועות העזתי לומר לך אחרי ארבעה חודשי לחימה, נתי, בבקשה אל תהיה גיבור, אני לא בטוחה שהלב שלנו יצליח לשאת בזה.

הלב שעדיין מדמם מאובדנה של אמא.

העזתי ואמרתי לך מפורשות, אל תשאיר אותי לשאת בעול לבד.

ואתה, ״נעשה את מה שצריך״ אמרת.

לא הבטחת. וידעתי שלמילים שלי אין כתובת. אז חיכיתי. ספרתי ימים שתחזור. קיוויתי שתוך יומיים שלושה זה יהיה מאחורינו.

נתנאל, נתי שלנו- אמא תמיד התגאתה איך שמך כליבך. כל כולך נתינה ומסירות.

לתת מבלי להרגיש - היה טבוע בך.

טוב הלב השתקף לך בעיניים.

ואך טבעי שהשירות הצבאי שהפך להיות חלק ממך בשירות מילואים פעיל שיקף את אהבת המולדת ואמרת אין לנו ברירה אחרת ו זו הזכות שלנו.

הגזרה הדרומית היתה חלק מנוף תבניתך לאורך שנים של שירות. ב 7/10 לא חיכית והקפצת את הגדוד להגנה על היישובים שהיו לך כבית.

לא יכולת לשאת את מבטי התושבים אותם הגעתם לפנות למקום מבטחים, הרגשת את האכזבה שלהם ונשאת בליבך להיות להם למגן.

לי זה היה ברור שזה רק עניין של זמן שגדוד העוטף 630 ילחם כי אין ברירה אחרת. כי מישהו צריך לעשות את זה ואין לנו ארץ אחרת.

נתי אחי הקטן, זכיתי בך והשיחות ביננו היו עבורי עולם ומלואו.

בשיחות שהיו משחק תפקידים בין אחות גדולה לאח קטן, ברגעים בהם החלפנו תפקידים, שיחות של התרפקות, שיחות של מנהיגות והובלה,

שיחות של התלבטות לכאורה מה גבול הנתינה, מתי זה מספיק טוב, עוד קצת ומעבר.

מרגישה כפירה נוראית לעמוד כאן מולך ולבכות.

ראינו את הברק בעיניך שנדרשת למשימות ההגנה.

לא שכר הניע אותך ולא תנאים, היית מסור בכל נימי נפשך ועשית כצו ליבך.

אני בטוחה שהשארת אחריך גדוד של אריות.

גם בבית השארת לביאה. שרית אהובת ליבי וחמישה מופלאים: ענהאל, אבישג, טליה, אביעד ואביתר.

אנחנו מעריצים אותך נתי. היית לכולנו מקור גאווה ונחת. ידענו שיש על מי לסמוך. שתמיד תעמוד על הרגליים ותישא את כולנו.

והיום אני מתפללת ומבקשת,

עשית למען הכלל בלב חפץ ובעיניים בורקות

ועכשיו בבקשה תייחד את כל כוחותיך למען אשתך, חברת נפשך והילדים.

תמיד סמכת עליה והבטת בה בהערצה, הפעם תן לה את הכוחות.

מבטיחים לעטוף ולמלא את ימיהם בשמחה ובגאווה גדולה על הזכות הגדולה להיוולד לך.

ביום ההולדת שלי לפני שבועיים, עמוק בלחימה זכרת לסמס לי.

ביקשת שאמשיך להיות המגדלור, אי של שקט בתוך כל אתגר. ככה כתבת לי.

ואני, אצטרך תעצומות נפש להמשיך להיות זו שהבטת בה בגאווה,

האור היחיד שאוכל להאיר בו זה הידיעה שאתה אחי הקטן, אחי הגיבור, עשית גם הפעם עוד קצת ומעבר.

ולכן אני אומר, אל תעמדו מנגד.

החיילים שלנו נלחמים ומשלמים בנפשם וגם עלינו להילחם, להילחם על העם, על הרוח. זה קשה, אולי אפילו קשה יותר משדה קרב. אפשר ונכון להתווכח ולעשות זאת מתוך כוונה לבנות.

אבל בבקשה, על זה אחי וטובים כמותו נפלו. אל תתנו שמותם יהיה לשווא. זקפו קומתכם. עם ישראל חי.

לפני 20 שנה

ממש כאן. במסדרונות בית הספר. בכיתה יב, אחרי היכרות בסיסית של 5 שנים, משהו קרה במקביל בלבבות של שנינו.

אני זוכרת כמו אתמול את היום שחבר טוב שלי בא וסיפר לי שפגש מישהו שהוא חושב שמאוד יתאים לי ושכדאי שאפגש איתו ביום שישי בערב בצומת צבר.

אני מיד אמרתי לו ״נראה לך הגיוני שאתה קובע לי דייטים עם מישהו שאני לא מכירה ועוד בצומת צבר ביום שישי בערב? אני שומרת שבת״.

ממש באותו רגע אתה נכנסת בשער בית הספר. גבוה. יפה. צנוע. ואני אמרתי לאותו חבר, אני צריכה מישהו כמו נתי. בחור טוב, דתי, גבוה, עם ערכים.

כמה חודשים לאחר מכן, החבר הזה והחברה הכי טובה שלי החליטו שהם משדכים בינינו ובדקו כל אחד מהם מה קורה אצל כל אחד מאיתנו.

בטיול לאילת זה קרה. הם התעקשו שנפגש ונדבר. דיברנו. התווידנו על הרגשות שלנו והחלטנו שאנחנו מנסים. באותו יום, קבוצת הבנות הלכה לאיבוד בהרי אילת ועברו כמה שעות עד שחילצו אותנו.

בערב הייתי מיובשת לחלוטין ואת השיחה איתך קיימתי רק כדי לסיים אותה ולחזור לישון.

למחרת קמתי, הרגשתי רע יותר והתעלפתי.

לימים, כל מי שסיפרנו לו איך הכרנו, שמע ממך שכל כך התרגשתי מעצם השיחה איתך ובזכות שנפלה בחלקי עד כדי שהתעלפתי מהתרגשות.

היום, 20 שנים אחרי, אנחנו פה.

בשבילך ולכבודך אבל בלעדייך.

המסדרונות האלה מכילים כל כך הרבה זיכרונות נעורים מתוקים שיישארו איתי לכל החיים.

אנחנו פה כדי להנציח אותך.

את האדם שאתה.

את הילד הטוב, שהפך לנער מתבגר טוב יותר, עם אופי מיוחד במינו, עם תכונות מדהימות של ערכים מבית שיישמת אל מול כל אדם שפגשת בו, חבר של שנים, או אדם שהכרת לשעות בודדות והשארת אצלו חותם לחיים שלמים. כמו אז כך עד יום מותך.

כבר אז היית מנהיג.

עמדת על שלך.

רדפת אחרי הטוב, ההוגנות והצדק.

עד לרמה שגרמת לכל השכבה לחכות בחצר בית הספר ולא להכנס לשיעור ביום הכי חם בשנה כי המזגנים לא עבדו.

לא מתוך פינוק. מתוך הבנה שצריך לכבד אותנו ולתת לנו את התנאים הנכונים. וכך היה. המזגן תוקן באותו יום.

המעשה הזה היה כל כך רחוק ממך בעצם הרעיון שלו. אתה תנהיג מרד? ועוד אל מול המורים והמנהלים שאתה כל כך מכבד?

כן. ולא כי חלילה זלזלת בהם.

אלא כי הייתה לך מטרה צודקת ורצת איתה קדימה.

לא חיכית שמישהו אחר יעשה במקומך.

יש לי כל כך הרבה דוגמאות מהקריירה הצבאית שלך שיכולות להקביל לנעורייך והבולטת מכולן הייתה ב7.10

היום בו לא חיכית למפקדים שלך שיורידו פקודה לגייס את הגדוד.

ידעת מה קורה. סמכת על עצמך ועל האינטואיציה שלך שהתבררה קריטית וצודקת. בזכותך, בזכות המנהיגות שבך ובזכות הגדוד שלך, ניצלו כל כך הרבה חיים.

היום אנחנו כאן כי ערכים כאלה לא יכולים להיטמן באדמה יחד איתך.

אלה ערכים ויכולת מנהיגות שצריכים להיות מושרשים ולהצמיח שורשים בדורות הבאים.

איך להיות חבר טוב.

תלמיד מכבד.

אדם צנוע.

בעל טונות של אמביציה.

שייקח איתו את כל התכונות האלה לחיים האמיתיים הבוגרים, כאדם טוב באזרחות וכמפקד טוב בצבא.

אני גאה בך אהובי וכל כך שמחה שיגדל פה דור שיהיה ניזון ממך.

אתה כל כך ראוי לזה.

אני רוצה להודות למנהל תיכון לוינסון,

הרב שלמה קפאח,

לגברת ענבל סיידא, יועצת בית הספר

לגברת ירדנה אלון רכזת החינוך החברתי

על שנרתמו להקים ולהוביל יחד איתנו את הפרוייקט המיוחד והמשמעותי הזה.

הספד 30 יום

מאמי, ככה קראנו אחד לשניה כל השנים יחד. אם קראתי בשמך

האמיתי, היית מיד מנסה להבין מה קרה, מה עשית ולאיזו בעיה

נכנסת.

כבר 30 יום שאני לא משתמשת במילה הזו, הטבעית והמוכרת

לנו.

כבר 30 יום שהשכל הישר והלב שהתפזר לרסיסים מסרבים לשתף

פעולה ולהגיע להבנה שאתה אינך.

כבר 30 יום שהעיניים שלי מחפשות אותך בכל פינה בבית, בכל

פינה ברחוב, בצד שאהבת להיזרק בסוף היום על הספה ובעיקר

בצד שלך במיטה.

כבר 30 יום שהעיניים שלי לא פגשו את העיניים שלך. היפות,

הרכות, מלאות האור והאהבה שהפצת, מלאות במבט האוהב שבו

הבטת בי.

כבר 30 יום שהלב שלי ריק כפי שמעולם לא היה. המושג "כאב לב"

מובן לי כעת במלוא משמעותו ומכאובו. שום איבר אחר בגוף לא

כואב לי. רק הלב. פיזית. ואנ יודעת שאין דבר בעולם שיוכל למלא

את הריקנות הזו מלבדך.

גם הגאווה העצומה שממלאת את חדרי הלב שלי, לא ממלאת את

החדר הפרטי שלנו.

עדיין וכנראה לנצח אדמיין ואשמע בראשי את קולך הנעים כשאתה

נכנס הבייתה, את אותו "שלום" שמלא בשמחה שהגעת בעוד סוף

יום מלא בעשייה אל המקום הבטוח, את הילדים רצים אלייך

וצועקים בהתרגשות ובהתלהבות את המילה "אבא" על כל משמעויותיה בחייהם, אותך מניף אותם באוויר כמו האבא החזק

שאתה, אותך מלטף את ראשם ברכות, בעדינות ובאהבה טהורה

כמו האבא האוהב והרך שאתה, ואותך שר בקולך היפה והרך את

הפיוטים שאהבת, את שירי השבת, ואת אשת חיל.

אני כותבת את המילים האלה עם הקפה של הבוקר וכרגיל עם

התאומים שלנו על הברכיים שלי, ומודה שהמשקל הזה כבד על

הברכיים שלי ובעיקר על הכתפיים שלי. אבל יודעת שכמו שתמיד

היינו בבת עייניך, בליבך ומחשבותיך בחייך, גם משמיים תלווה

אותנו, ועם המקום המיוחד והקרבה שלך כעת לבורא עולם, אני

יודעת שבעזרת ה' שאתה לצידו, תעשה הכל כדי לשמור עלינו, לא

סתם הוא בחר בך להיות הכי קרוב אליו.

לפני 3 ימים העזתי בפעם הראשונה לשאול למה? ואם כאנשים

מאמינים אני מנסה לחשוב ולהבין, אנחנו מאמינים שאדם מגיע

לעולם כדי לעשות טוב, לתקן ולמלא שליחות מסויימת.

נפטרת מהעולם בן .36 צעיר כל כך אבל 36 - פעמיים חי. חיית

חיים מלאים שהתוכן שלהם יכול להקביל ל120 שנים. הפצת אור

וטוב בעולם, הובלת אחרייך אנשים למעשים טובים, נגעת בהם

ותיקנת לבבות שבורים בשלל תחומים.

כמובן היית בן נפלא וזכית בכיבוד הורים.

התחתנת וילדת ילדים.

ואיזו שליחות נעלה יותר יכולת לקיים בעולם הזה מאשר למסור את

נפשך עבור מולדתך שכל כך אהבת. היו לנו כל כך הרבה חלומות, והלוואי ויכולנו להזדקן יחד

אבל באותה נשימה מובן לי שהאדם שאתה, גדול מהחיים האלה, גדול

מהעולם הזה וראוי להיות הכי גבוה שאפשר.

אולי נצליח למצוא איזו נחמה בשאלה למה, אבל כנראה שכל

החיים נשאר עם האיך? איך חיים בלעדיך אהובי? איך אוכל לברוח

מזכרונך אל שפיותי?

תודה על המתנות הנפלאות שנולדו לנו. 5 המופלאים שלנו שדומים

לך מאוד חיצונית וגם פנימית. אני מבטיחה לשמור ולהגן עליהם

מכל משמר, לעשות את כל מה שחלמנו יחד לעשות

בשבילם ולהזכיר להם בכל יום מי האבא המופלא שלהם ואיזו זכות

עצומה נפלה בחלקנו שהיית ותשאר שלנו לנצח.

במהלך חיינו היית רומנטיקן אמיתי ופינקת בכל הזדמנות. החל

מלהביא לי טבעת כבר בחודש הראשון לחברות שלנו, פרח ושוקולד בכל חודש בשנה הראשונה לחברות, למלא את כל החדר שלי בפרחים ביום ההולדת, להקדיש לי

שירים ולכתוב מכתבי אהבה מתוקים מדבש.

המתנה האחרונה שהענקת לי היא צמיד עם החריטה "יש רק שני

זמנים שאני רוצה להיות איתך, עכשיו ולנצח". גם אני אהוב ליבי

ונשמתי. עכשיו ולנצח.

בהודעה האחרונה שלך אליי כתבת "אני אוהב אותך!" עם סימן

קריאה.

תודה על חיים נפלאים ומלאים אהבה לצידך. מי שאני היום, אני רק

בזכות האהבה שלך אליי. תודה שנתת לי לאהוב אותך ולהרגיש

הכי נאהבת בעולם ואת האהבה הזו אנצור לנצח בליבי. תזרח

עלינו מלמעלה ומקרנייך הגדולות נלמד לזרוח.

בצעירותנו חתמנו מכתבים באני אוהב ואוהבת אותך אינסופתלים.

גם היום.

מאמי, אני אוהבת אותך עד אינסוף. לנצח נצחים ועד

אחרי הנצח.

אני ובני רצינו לחיות בארץ, בדגש על לחיות.

מקור:www.israelhayom.co.il2024-02-13

לעולם לא נשכח אותך

מקור:www.ynet.co.il2024-02-13

הוא היה שטותניק ומשמח אך הייתה בו רצינות

מקור:www.makorrishon.co.il2024-02-16

הוא התייחס לכל אדם בגובה העיניים, ולא כסגן־אלוף

מקור:www.makorrishon.co.il2024-02-16

מנהיג שסחף אנשים

מקור:www.makorrishon.co.il2024-02-16

נתי תמיד היה ילד טוב וממושמע, מדבר מעט ועושה הרבה

מקור:krayot.mynet.co.il2024-03-15

הייתה שבת מקסימה, העלינו זיכרונות ילדות וצחקנו הרבה.

מקור:krayot.mynet.co.il2024-03-15

אני זוכרת את זה כחוויה משמעותית לרוץ לזכר החללים עם הילדים, כשנתי מקדימה ואני עם התאומים שלנו בעגלה

מקור:haifa.mynet.co.il2024-05-10

המטבח היה מקום שהוא יכול לתת ביטוי ליצירה שלו, לכישרון הזה שלו

מקור:חי פה

הוא תמיד נתן מעצמו לכולם וכשמו כן הוא, כך היה, איש של נתינה

מקור:news.walla.co.il

הלוואי עלינו הכוחות האלה לשאת בעול ולהיות ראויים לו.

מקור:news.walla.co.il

הילדים העריצו אותו

מקור:חדשות 132024-02-14

שהבית שלי יישאר בית שמח.

מקור:The Jerusalem Post2025-09-20