סיפור החיים
הבית בסוסיא, על צלע ההר, היה חם ותוסס. רוחות המדבר נשבו לפעמים בחזקה וליטפו את קירות האבן, אך בתוך הבית של מיכל ודב חיים גרוס שררה תמיד תחושה של קן מוגן, עטוף בצחוק ובשיחות ערות. לשם, ביום י"א באלול תשנ"ח, ב2 בספטמבר 1998, נולד מלכיה, ילד שיבוא למלא את הבית באור ייחודי משלו, אח בכור לחמישה – בניה, נויה, אביה, אחיה ואודיה – שילמדו ממנו, יתחרו בו באהבה, ובעיקר יוקירו את נוכחותו. כבר בימיו הראשונים, כשעיניו הגדולות סרקו את העולם סביבו, אפשר היה לחוש ניצוץ של סקרנות בלתי נדלית, של נשמה שתבקש לגעת בכל פינה ופינה של המציאות. הוא גדל בין שדות בור יבשים לכרמים צעירים, בין ריח אבק הדרכים לניחוח עצי הפרי של המטעים, קולות ציוץ הציפורים בבוקר ויללות התנים בלילה – נוף שעיצב בו אהבה עמוקה לארץ ולשקט שלה, אך גם לדופק החיים הפועם בה.
הילדות של מלכיה בסוסיא הייתה רצופת הרפתקאות קטנות. הוא היה מסוג הילדים שתמיד תמצא אותם עם ברכיים שרוטות מטיפוס על סלעים, או עם כפות ידיים שחורות מאדמה אחרי חיפוש קדחתני אחר אבנים מיוחדות. הוא בלט כבר אז, בבית הספר היסודי של היישוב, לא רק בחוכמתו החדה, שהתבטאה בשאלות מפתיעות שהיה מפנה למוריו, אלא גם בשנינותו ובשמחת החיים שהקרין לכל עבר. חיוכו היה רחב, עיניו צחקניות, והוא ידע להפוך כל רגע משעמם למשחק תוסס או לדיון פילוסופי קטן. הוא אהב לחקור, לפרק ולהרכיב, לא רק צעצועים אלא גם רעיונות, ותמיד שאף להבין את "למה" שמאחורי הדברים. כשהיה חוזר מבית הספר, הבית היה מתמלא בקולותיו ובסיפוריו, לעיתים על משחקי כדורגל מאובקים במגרש השכונתי, לעיתים על תגליות חדשות בשיעור מדעים, ותמיד עם אנרגיה מדבקת שסחפה את אחיו הקטנים. הוא היה החבר הראשון שלהם, המדריך הראשון שלהם, ותמיד דאג לשתף אותם בעולמו העשיר, להמציא משחקים חדשים וללמד אותם איך להתמודד עם אתגרים קטנים.
כשבגר מעט, עבר מלכיה לישיבה התיכונית "תורה ומדע" בירושלים, השוכנת בקמפוס המרכז האקדמי "לב". זו הייתה קפיצת מדרגה עבור נער מסוסיא, אל עיר גדולה ותוססת, אך מלכיה שחה בה בטבעיות, כמו דג במים. הוא בחר במסלול האקדמי של הישיבה, מסלול תובעני ששילב לימודי קודש מעמיקים עם לימודים אקדמיים ברמה גבוהה. המסדרונות המוארים של המרכז האקדמי, מעבדות המחשבים המצוידות, וספריות הספרים העמוסות הפכו לביתו השני. הוא ישב שעות מול מסכי המחשב, מקודד שורות קוד, מפענח אלגוריתמים מורכבים, ומוצא פתרונות יצירתיים לבעיות. הוא לא הסתפק במה שלמדו בכיתה, אלא צלל עמוק יותר, חקר ספרי לימוד נוספים, התייעץ עם מרצים, והרחיב את אופקיו. בסוף לימודיו, בגיל צעיר במיוחד, כשחבריו לכיתה רק סיימו את בחינות הבגרות, הוא כבר החזיק בידו תואר ראשון במדעי המחשב, הישג יוצא דופן שמעטים יכולים להתהדר בו, עדות לכישרונו העצום ולשקדנותו הבלתי מתפשרת.
אבל מלכיה לא היה רק ראש גדול ומוח מבריק; הוא היה גם לב רחב ואדם של אנשים. במקביל ללימודיו התובעניים, הוא היה פעיל במשך מספר שנים בתנועת הנוער "בני עקיבא". ה"שבט" שלו, ה"קבוצה" שלו, היו לו הרבה מעבר למסגרת פעילות – הם היו משפחה נוספת. הוא שימש כרכז רובע במחנה הקיץ המפורסם של התנועה, "מחנה הרא"ה", מסע רגלי מאתגר שהתחיל בגוש עציון והסתיים בירושלים. אפשר היה לראות אותו שם, צועד בראש החניכים, עם חיוך ענק על פניו, קורא קריאות עידוד, מוודא שכולם שותים מספיק מים, ומספר בדיחות כדי להקל על העייפות. כשהוצע לו להתקדם לתפקיד בכיר יותר בתנועה, הוא סירב בנימוס, מתוך אמונה שהקשר הישיר עם בני הנוער הוא הדבר החשוב ביותר. הוא לא חיפש כבוד או סמכות, אלא את האפשרות לגעת בלבבות, להשפיע באופן בלתי אמצעי. הוא היה רגיש לצרכים של כל נער ונערה, ידע לזהות מי זקוק למילה טובה, מי לחיבוק, ומי פשוט למישהו שיקשיב לו. הוא התחבר אליהם לא רק דרך שיחות עמוקות, אלא גם דרך יכולותיו המיוחדות: היה מדהים לראות אותו נוסע על גלגיליות במהירות ובזריזות, קופץ מעל מדרגות ומסתובב בכישרון, או מפגין את אומנות הביטבוקס שלו – יוצר מקצבים מורכבים וצלילים מרהיבים רק בעזרת חלל הפה, משאיר את כולם פעורי פה וצוחקים בהנאה.
היכרותו העמוקה עם בני הנוער, והרצון הכנה להגיע אליהם, הובילו אותו להבנה שרבים מהם אינם מכירים לעומק את ההיסטוריה של הציונות – סיפורי גבורה, חזון, ויצירה שעיצבו את המדינה. הוא לא רצה להגיש להם את זה בשיעור היסטוריה יבש, אלא בדרך שתדבר אליהם, שתסקרן ותשעשע. יחד עם חבר טוב, הוא יצר פודקאסט ששמו המקורי לבדו כבר רמז על הטון הקליל והמצחיק: "מעניין ת'סבתא". הם ישבו שעות, חוקרים אירועים היסטוריים, מלקטים אנקדוטות, וכותבים תסריטים הומוריסטיים. בפרקים שהקליטו, הם דיברו על סוגיות שונות בהיסטוריה של ארץ ישראל, מהעלייה הראשונה ועד קום המדינה, בצורה רעננה, מלאת הומור, ועם קריצה, מה שהפך את הנושאים הכבדים לנגישים ומרתקים גם לקהל צעיר שרגיל לצריכת תוכן מהירה. הפודקאסט היה ביטוי נוסף ליצירתיות שלו, ליכולתו לחשוב מחוץ לקופסה, ולרצונו הבלתי נלאה להשפיע לטובה על הסביבה.
עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית, עבר מלכיה ללמוד בישיבת "אור עציון", ישיבת הסדר השוכנת בסמוך לקריית מלאכי. המסגרת החדשה הייתה שונה – עולם שלם שמוקדש ללימוד תורה מעמיק, עם סדר יום עמוס בגמרא, הלכה, ומחשבה יהודית. מלכיה, שתמיד אהב ללמוד ולהעמיק, מצא את מקומו במהירות. רבותיו סיפרו עליו שהיה תלמיד מצטיין, לא רק בזכות יכולותיו האינטלקטואליות, אלא גם בזכות הלהט והמסירות שהביא לבית המדרש. הוא היה יושב שעות ארוכות מול דפי הגמרא המצהיבים, מהמהם לעצמו את קטעי הסוגיות, כותב הערות בשוליים, מתפלפל עם חבריו, ומתפלל במתיקות. הוא לא ראה את לימוד התורה כחובה, אלא כזכות, כדרך להתחבר לשורשים עמוקים, ולמצוא משמעות בחייו. הוא תמיד שאף להוסיף ללמוד ולהעמיק, לדרוש את הפשט ואת הנסתר, ולהבין את הרבדים השונים של התורה.
בשנת 2020, הגיע תורו להתגייס לצה"ל, כחלק ממסלול ישיבת ההסדר. הוא בחר לשרת בחיל השריון, חיל קשוח ותובעני, שדרש ממנו לא רק כושר פיזי ומנטלי גבוה, אלא גם יכולת תפעול מערכות מורכבות תחת לחץ. הוא שובץ כנהג טנק בגדוד 75, המכונה "רומח", השייך לחטיבה 7, "עוצבת סער מגולן". הטירונות הייתה מאתגרת, היציאה מהישיבה אל עולם צבאי תובעני דרשה הסתגלות, אך מלכיה עמד בכל המשימות בנחישות אופיינית. הוא למד לתפעל את הטנק העצום, להרגיש את משקלו, את רעש המנוע, את תנועות הזחל, ולהפוך למקשה אחת עם המכונה. הוא נהג בטנק בשטחי אימונים מאובקים, תמרן אותו במדרונות תלולים, וחצה מכשולים, ובכל פעם הרגיש את תחושת הסיפוק של השליטה והאחריות. הוא מצא את מקומו גם בחיל הקרבי, יצר קשרים עמוקים עם חבריו לצוות, חלל צפוף וקטן שהפך במהרה לבית, ובו נבנו חברויות אמת על בסיס אמון הדדי ושותפות גורל.
כששוחרר מהצבא, שב מלכיה אל ספסל הלימודים בישיבת "אור עציון". הוא היה בשיעור ז', מתקדם מאוד בלימודיו, וחלם על הקמת משפחה – למצוא את בת זוגו, לבנות בית משלו, ולהמשיך את דרכו כבן תורה. אך לצד לימודיו, עמדה בפניו דילמה משמעותית לגבי עתידו המקצועי. מצד אחד, החזיק בתואר ראשון במדעי המחשב, ידע מעמיק וכישרון טבעי בתחום ההייטק, שפתח בפניו דלתות לעולם של שפע כלכלי ואתגרים טכנולוגיים מרתקים. מצד שני, הרגיש משיכה חזקה לתחום החינוך, תחושה עמוקה של שליחות, של רצון להשפיע על דור העתיד. הוא התלבט ארוכות, שקל את האפשרויות, שוחח עם הוריו, עם רבותיו ועם חבריו. בסופו של דבר, הכריע ליבו את הכף. "כסף זה כסף", אמר, בקול שקט אך נחוש, "אבל אני רוצה משהו עם יותר נשמה ותוכן". הוא בחר בדרך החינוך. ההחלטה הזו שיקפה את עומק אישיותו – את העדפתו לערכים רוחניים וחינוכיים על פני הישגים חומריים, את הרצון לתת מעצמו ולבנות עולם טוב יותר, אדם אחר אדם.
הוא נרשם למסלול הסבת אקדמאים להוראה, צעד נוסף במסעו הייחודי. עד מהרה, החל ללמד מתמטיקה, מקצוע שדרש ממנו לא רק ידע רב, אלא גם יכולת להנגיש חומרים מורכבים לתלמידים בגילאים שונים. למרות שהיה רק בתחילת דרכו כמורה, הוא זכה לאהבה ולהערכה רבה מתלמידיו. הם אהבו את הבהירות שבה הסביר, את הסבלנות האינסופית שלו, ואת חוש ההומור ששילב בשיעורים, שהפך גם את המשוואות המורכבות ביותר למובנות ואף מהנות. הוא לא היה רק מורה למתמטיקה; הוא היה מודל לחיקוי, אוזן קשבת, ומקור השראה. הוא ראה בכל תלמיד עולם ומלואו, והאמין ביכולת של כל אחד ואחת להצליח, אם רק יקבלו את ההכוונה הנכונה והעידוד המתאים.
אך מעבר לכל העיסוקים, הלימודים, השירות הצבאי וההוראה, היה תחום אחד בחייו של מלכיה שבלט מעל כולם, שהיה עבורו עמוד תווך וביטוי מובהק למי שהיה – ההתנדבות בעמותת "זיכרון מנחם". החל מכיתה י', כשהיה נער צעיר, ועד לחופשתו האחרונה מהלחימה, במשך כעשר שנים, הוא היה מתנדב פעיל ביותר בעמותה המסייעת ותומכת בילדים חולי סרטן. זה לא היה עוד "פרויקט התנדבות" עבורו; זו הייתה דרך חיים. בכל הזדמנות שהייתה לו, בין אם זה היה בין שיעורים בישיבה, בחופשות מהצבא, או אפילו בהפוגות קצרות מהלחימה, הוא מיהר להגיע לבתי החולים ולבקר את הילדים המאושפזים. הוא לא הגיע עם פרצוף עצוב או רחום, אלא עם חיוך ענק, עם אנרגיה מתפרצת, ועם שק של בדיחות, משחקים וסיפורים. הוא היה מתיישב ליד מיטתם, משוחח איתם בגובה העיניים, מקשיב לסיפוריהם הקטנים, מצחיק אותם, ומצליח להעלות חיוכים על פניהם גם ברגעים הקשים ביותר. הוא ידע בדיוק איך להפיג את המתח והעצב, איך להכניס מעט שמחה וקלות לעולם הקשה של המחלה.
יש סיפור אחד, מתוך אינספור, שממחיש את עומק מסירותו: באחד הימים, הגיע לשמור על ילד בן חמש שהיה מאושפז באחד מבתי החולים, כדי לאפשר לאימו לצאת לחתונה משפחתית. הערב התארך, והאם, מודאגת, יצאה מהאירוע וביקשה להגיע לבית החולים ולשחרר את מלכיה. אך מלכיה, בקול רגוע ובטוח, אמר לה: "לכי הביתה, תנוחי. אני אשאר לישון על ידו. תבואי בבוקר". הוא לא חשב פעמיים. הילד היה זקוק לו, והאם הייתה זקוקה למנוחה. עבורו, זו הייתה הבחירה הטבעית והמובנת מאליה. הוא נשאר ללון בבית החולים, ליד מיטת הילד, שומר עליו כעל יקר מכל, מבלי לבקש תמורה או הכרה. המסירות, ההתמדה והרצון לסייע לאחרים ניכרו בכל מעשיו, והעוז רוחו התבטא הלכה למעשה במציאות חייו. הוא היה אדם שראה את האחר, שהרגיש את כאבו, ושמצא את הדרך הייחודית שלו להוסיף אור וטוב בעולם.
השבת ההיא, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, החלה כשבת רגילה, שקטה, מלאה בתפילות ובשירה. בשעה שש וחצי בבוקר, הופרה השלווה באחת. ארגון הטרור חמאס פתח במתקפת פתע אכזרית וחסרת תקדים על ישראל. טילים ורקטות שוגרו מסיבית מרצועת עזה, צבעו את השמיים בפסים של עשן ורשף, ונחתו באזורים נרחבים בארץ. בחסות הירי, חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית – והחלו במסע רצחני על יישובי עוטף עזה, על שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל, ועל העוברים בדרכים באזור. המראות היו קשים מנשוא: כשמונה-מאות אזרחים נרצחו בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שבוצעו בהם פשעים כבדים. מאות ישראלים נחטפו לרצועת עזה, בתים נהרסו, רכוש נבזז והועלה באש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר הנורא הזה, החלה מלחמה.
מלכיה, שהיה אז בישיבת "אור עציון", חש את רעידת האדמה. הטלפונים החלו לצלצל, והודעות הוואטסאפ זרמו בשיטף, מורות על הקפצה מיידית למילואים. ללא היסוס, הוא ארז את מעט חפציו, נפרד מחבריו ללימודים, וחש אל נקודת הכינוס. הוא שובץ בגדוד השריון 9212 של חטיבה 205, חטיבת "אגרוף הברזל". בשל צרכי השעה, והצורך הדחוף בכוח אדם לכלים שונים, הוא עבר הכשרת חירום לנהגי נגמ"ש (נושא גייסות משוריין), ושימש תחילה בתפקיד זה. הוא לא התלונן, אלא התייצב למשימה, לומד במהירות את תפעול הכלי החדש, ואת מורכבות ההובלה של לוחמים בתוך שטח עוין. אך לאחר כחודש וחצי, כששגרת המלחמה החלה להתייצב מעט, ובהתאם לבקשתו וצרכי החטיבה, הוא שב לתפקידו המקורי והאהוב כנהג טנק. הוא הרגיש שרק בתוך הטנק, מוגן בתוך הפלדה העבה, עם קנה התותח המכוון אל האויב, הוא יכול לתרום את תרומתו המשמעותית ביותר.
במשך חודשים ארוכים, לחם מלכיה בגבול הצפון, לשם התפשטה הלחימה מיומה הראשון. השקט השביר ששרר שם הופר שוב ושוב בירי טילים, רקטות, וכטב"מים. הוא ישב בטנק, שעות ארוכות, מביט אל האופק, דרוך ומוכן לכל תרחיש. הוא וחבריו לצוות סיירו לאורך הגבול, הגנו על יישובים, ונטלו חלק בפעילויות מבצעיות שונות. התנאים היו קשים, הקור חודר עצמות, הלחץ בלתי פוסק, אך מלכיה שמר על רוחו המרוממת ועל חיוכו. הוא היה העוגן של הצוות, זה שידע לספר בדיחה ברגע הנכון, להפיג את המתח, ולשמור על המורל גבוה. הוא לחם למען תושבי הצפון, למען הילדים שפונו מבתיהם, למען השקט שישוב לאזור. בשלב מסוים, שוחרר מלכיה מהשירות, אך השקט לא ארך זמן רב. בתחילת יוני 2024, גויס שוב למילואים, הפעם לצורך התמרון הקרקעי בעיר רפיח שבדרום רצועת עזה.
הפעם, המשימה הייתה ברורה, אך גם מסוכנת יותר. רפיח, מעוז חמאס בדרום הרצועה, הייתה יעד אסטרטגי במלחמה. כשהוא נפרד מאביו, דב, לפני שיצא שוב לשדה הקרב, אמר לו מלכיה, בקול שקט אך נחוש, את הדברים ששיקפו את עומק מחויבותו: "אני נלחם כדי שתושבי הנגב המערבי ותושבי גבול הצפון יוכלו לחזור לבתיהם בבטחה, וכדי להבטיח שמותם של הנופלים לא יהיה לשווא". במשפט אחד, קיפל מלכיה את כל תפיסת עולמו – את הדאגה לאזרחים, את המחויבות לביטחון המדינה, ואת הכבוד העמוק שהרגיש כלפי אלו שקדמו לו ונפלו על הגנתה. מפקד הגדוד שלו, סגן אלוף אסף, העיד לאחר מכן כי התמרון ברפיח היה משימה מאתגרת ביותר, שכללה התמודדות עם תנאי שטח מורכבים במיוחד – סמטאות צרות, מבנים צפופים, ומלכודות יזומות – ועם תנאי מזג אוויר קשים, חום כבד ולחות מדכאת. אך מלכיה, על פי עדותו, מילא את תפקידו במקצועיות ובנחישות. הוא היה נהג טנק מיומן, ששלט בכלי במיומנות רבה, תמרן אותו בסמטאות הצרות, והוביל את הצוות בבטחה אל עבר יעדיו.
גם לאורך חודשי המילואים העמוסים, כשהלחימה הייתה תובענית ואינטנסיבית, מלכיה לא שכח את הילדים של "זיכרון מנחם". ההתנדבות הזו הייתה חלק בלתי נפרד מנשמתו. בכל פעם שיצא להפוגה קצרה מהלחימה, עוד לפני שהגיע הביתה לסוסיא, עוד לפני שפגש את משפחתו ההמומה והדואגת, הוא עצר באחד מבתי החולים בדרום, לרוב בסורוקה, וביקר את הילדים המאושפזים. הוא היה מגיע ישר מהשטח, עדיין במדי צבא, אולי עם מעט עייפות בעיניים, אך עם חיוך רחב ומלא אור. הוא היה מחליף במהירות לחולצה של "זיכרון מנחם", נכנס למחלקה באווירה טובה, ועובר מילד לילד. הוא שימח את כולם – את החניכים, את הצוות הרפואי, את ההורים. בנות השירות הלאומי בעמותה סיפרו עליו בהתרגשות: "הוא היה מגיע ישר מהמילואים... מחליף לחולצה של 'זיכרון מנחם' ונכנס באווירה טובה. הוא היה עובר במחלקה ומשמח את מי ששם, חניכים, צוות... גם אם היה ילד אחד במחלקה הוא היה מגיע ונותן לו תחושה שהוא הכי חשוב". הוא דיבר לכולם בגובה העיניים, בענווה עצומה, והיה מסור ואכפתי, שמח ומצחיק, עד הרגע האחרון. עדות למסירותו הבלתי רגילה הגיעה בסיכום שנת 2024 של העמותה: מלכיה הגיע למקום הראשון בהיקף שעות ההתנדבות במחוז דרום, זאת, על אף שנפל בקרב באמצע השנה, ועל אף שהיה במילואים עד מועד נפילתו. הוא היה מגדלור של נתינה, גם כשהחושך סביבו איים לבלוע הכל.
ביום שבת, ה-22 ביוני 2024, ט"ז בסיוון תשפ"ד, בשעות הצהריים, התנהל קרב קשה ברפיח. צוות הטנק של מלכיה התקדם באחד מצירי הלחימה, מנווט בין מבנים הרוסים, תחת אש אויב. מלכיה, כנהג טנק מיומן, היה אחראי על תנועת הכלי, על הימנעות ממכשולים ומטעני חבלה, ועל הגעה בטוחה אל היעד. במהלך הקרב, בעיצומו של חילופי אש עם מחבלים, נפגע הטנק. מלכיה, רס"ל במילואים, נהרג. הוא היה בן עשרים וחמש בנופלו. הבשורה הקשה הגיעה אל משפחתו בסוסיא, מכה קשה שלא תתואר במילים, רועשת ושוברת לב. הבית שהיה מלא בצחוקו ובשמחת החיים שלו, נדם. האור הגדול שבוקע ממנו, כבה בטרם עת.
מלכיה גרוס הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, בטקס מרגש ועצוב, בנוכחות משפחה, חברים, רבנים, מפקדים ומוקירי דרכו. הוא הותיר אחריו הורים כואבים וחמישה אחים ואחיות שבורי לב, שהתמודדו עם החלל העצום שהותיר. לאחר נפילתו, הועלה מלכיה מדרגת סמ"ר (במיל') לדרגת רס"ל (במיל'), אות כבוד על שירותו ומסירותו. על מצבתו, חקקה המשפחה את המילים מספרות אבות, מילים ששיקפו את כל מה שמלכיה היה עבורם ועבור העולם: "עשה תורתך קבע. אמור מעט ועשה הרבה. והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".
אביו, דב, ספד לו בהלוויה, בקול חנוק מדמעות אך מלא גאווה: "מלכיה, שאפת תמיד לחבר את שני הערכים – קודש וחול. מכיתה י' ועד לחופשה האחרונה שלך התנדבת ב'זיכרון מנחם', כל הזמן הרחבת את מעגל החברים שלך, תמיד יצא שאתה מכיר מישהו והוא חבר שלך... החלטת גם לא ללכת להייטק אלא לחנך ולהשפיע. שוב, חיבור הקודש לחול... מלכיה, חיית חיים קצרים אבל מלאים בלימוד ובהרבה מאוד עשייה". דבריו של האב נגעו בעומק ליבת אישיותו של מלכיה – היכולת הייחודית שלו לשלב בין עולמות, בין לימוד תורה מעמיק לבין עשייה חברתית אינטנסיבית, בין שירות קרבי לבין נתינה אין קץ לילדים חולים, בין מחשבת קודש לחיי מעשה. חברו, יעקב, הוסיף וספד לו, בקול רועד: "מלכיה היה אדם כל כך חי שקשה לדבר עליו בלשון עבר. תמיד הקפיד להתמיד וללמוד עד השעות המאוחרות גם כשהיה עייף, הוא הרגיש מחויב לעמוד ביעדים ובהספק שהציב לעצמו... ההסתכלות שלו על המציאות הייתה מלאת סקרנות והתפעלות מכל דבר ואדם. פעם דיברנו על זה שבגדול, הדבר שהוא הכי אוהב בעולם זה אנשים. כל אחד היה מבחינתו עולם ומלואו, והוא מצא את הדרך להתחבר לכל אחד בענווה גדולה. בכל מסגרת שהיה, תמיד העריך ולמד מכל אדם.... שנזכה ללמוד וללכת בדרכו של מלכיה שחיפש תמיד איך אפשר להוסיף אור וטוב בעולם".
המורשת שהותיר אחריו מלכיה אינה רק זיכרון, אלא רוח חיה ופעילה. הוריו, מתוך כאב עמוק אך גם מתוך רצון להמשיך את דרכו, הקימו לזכרו את מיזם "להוסיף אור" – פרויקט שידוכים לציבור הדתי-לאומי, שנועד לחבר בין אנשים ולהקים בתים בישראל, בדיוק כפי שמלכיה חלם לעשות בחייו. בנוסף, לעילוי נשמתו, הוקם מיזם "בית מלכיה", שבמסגרתו נבנו דירה לאברכים בישיבת "אור עציון", ובית כנסת ומרכז קהילתי בסוסיא – מקומות של תורה, תפילה וקהילה, שהיו כה יקרים לליבו. עמודי הנצחה רבים נפתחו לזכרו ברשתות החברתיות ובאתרי זיכרון, בהם "remember_malkia_gross" באינסטגרם, "למלא את החלל", "memoriz.plus" ו-"remember.bio", בהם שיתפו חברים ומשפחה סיפורים, תמונות וזיכרונות, ששזרו יחד את סיפור חייו המלא והמרגש. מלכיה גרוס, הילד מסוסיא, הנער המבריק, המדריך המלא שמחה, איש החינוך והנתינה, נהג הטנק האמיץ, היה מודל ודוגמה לחיים מלאי משמעות, אהבת אדם ואהבת הארץ. הוא חי חיים קצרים, אך מלאים באור כה רב, עד שנדמה שהוא עדיין ממשיך להאיר את דרכנו, להוסיף טוב בעולם, ולעורר בנו את התקווה והגאווה הישראלית. יהי זכרו ברוך.
רגעים מהחיים
כל התמונות · 37
סרטונים וקישורים
בתקשורת
כתבות
סרטונים
הסכתים
- 14: אחשוורוש בתל אביב — מעניין ת'סבתא
מלכיה גרוס הי״ד ואריאל פריג'ה / Apple Podcasts ·
אתרי הנצחה
- רס״ל מלכיה גרוס ז״ל
הר חברון - גלעד
- מלכיה גרוס — אות.חיים — הנצחה בכתב ידם
אות חיים
- מלכיה גרוס
ynet - גל־הד
מיזמי הנצחה
הוריו יזמו קמפיין לבניית ״בית מלכיה״, בית לאברכים בישיבת אור עציון. המקור מתאר גיוס והקמה מתוכננת; אינו מוכיח שהבנייה הסתיימה.
בפרויקט אות חיים נוצר הגופן OH MalkiaGross על בסיס כתב ידו, בעיצוב צביקה רוזנברג.
אפליקציית ״מלכיטוב״ הוקמה לזכרו ומחברת בין מתנדבים למי שזקוקים לעזרה.
עדכון ביצוע ביחס לקמפיין בית מלכיה שבפס 2: יזכור מציין שנבנו דירה לאברכים בישיבת אור עציון ובית כנסת ומרכז קהילתי בסוסיא.
סיפורים שסיפרו עליהם
בתחילת המלחמה מלכיה חיפש מקום להתייצב אף שלא גויס מיד. תחילה שובץ כנהג בתאג״ד ובהמשך ביקש לעבור ללחימה בשריון.
מלכיה הגיע לשמור על ילד מאושפז כדי שאמו תוכל ללכת לחתונה, ובהמשך נשאר לישון לידו כדי לאפשר לה לנוח בבית. גם במהלך המילואים המשיך לבקר ילדים חולי סרטן.
בעת שירותו הצבאי הציעו למלכיה אוהל נפרד בשל אורח חייו הדתי. הוא העדיף מחיצה בתוך האוהל המשותף כדי להמשיך להיות חלק מהקבוצה.
חיים ושירות
קבורה
תצלומים ממקום המנוחה
כל התמונות · 1
דברי זיכרון ותנחומים
תראו איזו יוזמה יפה. תעבירו לרווקים ורווקות חמודים, שיכירו גם. משתף כאן לבקשת אימו של מלכיה ז״ל שנפל בעזה: בוקר טוב חנוך! הזוג המאושר בתמונה הם אורי וחרות. איך הם הכירו אתה שואל? תופתע לשמוע אבל *דרך הווצאפ!*, מקבוצת שידוכים לזכר מלכיה גרוס ז"ל, לוחם שריון שנפל במלחמת חרבות ברזל, אדם מצחיק, שנון, והתנדב מעל 10 שנים עם חולי סרטן. מלכיה למד שנים בישיבת אור עציון ולמרות היותו מוכשר במחשבים חלם להיות מחנך והמיזם הזה לזכרו. מוזמנים ומוזמנות להצטרף אלינו ולהכיר דרך קבוצת השידוכים: https://chat.whatsapp.com/EWCt2FuoGJBGI3KMGAQQw7
איש צעיר ומיוחד, מטובי בנינו.......
" ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד"
עצוב.....
יהי זכרך ברוך
מלכיה היקר,
כמה סמלי ולא מקרי שנפלה בחלקי הזכות
לקרוא פרק לעילוי נשמתך היום, ט״ז בסיוון,
יום השנה הראשון לנפילתך.
תודה לך, על כל הטוב שהותרת בעולמנו.
תודה לך שהגנת עלינו ונלחמת למעננו במחיר ההקרבה הנוראה מכל!
תנחומים מלב כואב לכל יקיריך .
יהא זכרך ברוך,גיבור ישראל !
ט"ז בסיוון.
לימוד הדף היומי היום מוקדש לזכרו.
יהי זכרו לנצח ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. אמן.
לא הכרתי את מלכיה זל אבל מכירים את המשפחה הנכד של חנה גרוס שתייה ,משפחה למופת ! שמעתי רבות על הנכד שלהם ובמשך השנה למדנו והזכרנו את שמו ללימוד עילוי נשמתו ויזכור! יום יום במשך כל השנה ת.נ.צ.ב.ה
את מלכיה הכרתי בזכרון מנחם כשהוא התנדב שם בעבר. אמנם לא הכרתי אותו הרבה זמן אך הוא זכור לי כאדם חכם, רגיש ושמח. אבדה גדולה.
· מלכיה גרוס הי"ד לפני שנה נסעו איתנו שני חבר'ה נחמדים ממש, בסוף מוצ"ש המסיים את שבוע הספר. הערב קיבלתי הודעה מאחד מהם, יעקב יונגר. כך כתב: שבוע טוב מיכל אני לא יודע אם את זוכרת אותי, אבל כמעט לפני שנה, פגשתי אותך עם חבר במוצ"ש האחרון של שבוע הספר בירושלים. נסענו איתך ועם בנך לחניון ממילא במונית ומשם לקחתם אותנו עד לחשמונאים באמצע הלילה. הבחור השני, החבר שלי, סיפר לך על הפודקאסט שהוא מקליט בשם "מעניין ת'סבתא" על היסטוריה יהודית. ביקש שתמליצי עליו במדור של הפודקאסטים במוצש. ברכב דיברנו על פודאקסטים, מקור ראשון, על "דתי נורמלי", אקטואליה, צבא ועל המגזר. הכל בחן ובשנינות. הוא היה בחור שנון ומצחיק כזה עם שמחת חיים גדולה. זוכרת? קראו לו מלכיה גרוס ז"ל הוא נהרג במהלך השבת. ממש השבת חשבתי על ההרפתקה המשותפת הזאת. הנסיעה איתכם ב-3 לפנות בוקר. רק עם מלכיה דבר כזה היה יכול לקרות. הוא היה בחור של הרפתקאות. במובן מסוים הוא ראה את העולם כהרפתקה מסעירה וחווייתית. זהו, חשבתי שבטח תרצי לדעת. יהי זכרו ברוך. * אז כן, בני הזכיר לי הערב שמלכיה נסע איתנו, הלב דואב. זכרתי היטב את הנסיעה, וגם אני נזכרתי בה השבת. הייתה שיחה ערה, מעניינת, מצחיקה. הייתי בקשר עם מלכיה לאחר הנסיעה. במגזין מוצש לא התאים לפרסם, אולי בדיוק נפסק אז פרסום המדור, אבל הצעתי לעיתון אותיות, והבטחתי להקשיב. אצרף קישור בתגובות להסכת "מעניין ת'סבתא" וגם אאזין. בדקתי בווטסאפ ומתברר שמלכיה שלח לי הודעה בחול המועד סוכות, 5.10, על הצורך לפרסם את אמבולנס המשאלות. כתב שחולים ובני משפחותיהם לא יודעים עליו מספיק. אז אקיים עוד בקשה של מלכיה המתוק ואצרף את ההודעה בתגובות ואתם מוזמנים להפיץ את העניין. וכשיהיו פרטים על הלוויה נשתף גם. חבל על דאבדין ולא משתכחין, תנצב"ה
מלכיה היקר יצא לי להכיר אותך שהיית במילואים בגבול הצפון לפני שהלכת לעזה. הייתי בן אדם מדהים, אני אהבתי אותך ותמיד אוהב אותך מאוד
גיבור ישראל
הספיק להשאיר חותם עצום במעגלים רבים
יהי זכרו ברוך לעד
זוכרים אותך
לא הכרתי את מלכיה, אבל שמעתי סיפורים על עשייתו ותרומתו למען הזולת
יהי זכרו ברוך
מלכיה איזה אדם מיוחד עם ענווה וצניעות שלא פוגשים בשום מקום, אך עם זרימה וצחוק שלא פוגעת באחרים אלא רק מוסיפה אור וטוב, דימיינתי איך אני אספר לילדים שלי שמלכיה למד איתי כשתהיה איזה קומיקאי פורץ דרך או משהו בסגנון, אבל עכשיו אספר לילדים שלי על הגבורה שלך ועל מסירות הנפש שלך שבקרבת למען המדינה העם והארץ , יהי זכרך ברוך, לעד תהיה בליבנו
הקרבת הכל למעננו.
הלוואי שנהיה ראויים להקרבה.
יהי זיכרך ברוך
אהבת אדם אהבת המולדת
תודה
תנצב"ה
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ומנוחתו עדן
חבל על דאבדין. נזכור וניישם את העוז והענווה שהיו תכונות בולטות שלך.
יהי זכרו ברוך
לנצח אחי
לזכרו של נכדנו היקר מלכיה,
זוכרים אותך באהבה ובגעגועים.
הי"ד. שנהיה ראויים. ה עוז לעמו יתן, ה יברך את עמו בשלום.
מסניף חולון לנצח נזכור
יהי זכרו ברוך, שנהיה ראויים.
לב ענק ואור עצום בעניים בטוחה שאתה עושה שם שמח וטוב שם למעלה.
ביום הזיכרון הזה אנו, חיילי ומפקדי גדוד ״שחם״ 931 מרכינים ראש וכואבים את לכתו של אחד מטובינו.
זכרו מלווה אותנו,
יהי זכרו ברוך, ונצור בליבנו לעד
העולם חסר אותך אחי. תודה שיצאת לקרב על הגנת העם והארץ. אתה חסר בבית המדרש. היית אדם מיוחד. נראה מאיר, שעכשיו כבה.
תודה על הזכות להכיר, גם אם ההיכרות הייתה קצרה.
שמור על העולם ילד כי אנחנו כבר לא יכולים. הי"ד. יהי זיכרו ברוך!
יהי זכרו לנצח ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. שיזכה לחתן זוגות שמחים בעם ישראל גם מגן עדן. ולהגביר אהבה עם משפחתו. תהיה מורשתו בשרשרת גיבורי ישראל לדור דור.
מלכיה היה חלק גדול בחיים שלי מאז כיתה ט' ועד היום, בתיכונית בישיבה ובצבא.
יצא לי ולמלכיה לשוחח הרבה על אלף דברים - הייטק וחינוך, לימודים בתיכונית, דיונים בלימוד תורה בישיבה, ערכים ומוסריות, דייטים, סתם חוויות מהצבא, איפה הכי נכון להיות בצבא, ממש הכל.
כשהתחתנתי לפני כשלוש שנים, היה לי ברור שאני רוצה שהוא יהיה אחד המלווים שלי. הוא היה חלק מהותי באחד הימים השמחים ביותר בחיי. כמו מליון סיפורים אחרים שאני שומע עליו בימים האחרונים, אני קולט כמה הוא היה משמעותי בחייהם של כל כך הרבה אנשים.
בשבילי הוא מצא מקום באלבום החתונה, ותמיד אזכר בו כשאזכר ביום הזה. 💔
ב''ה
אחי ורעי מפקדים לוחמים וחיילי גדוד 9212!
דבר נפילתו של מלכי הי"ד הכה גם אותי בצער עמוק מאוד.
אהבתי אותו בכל ליבי והצטערתי באופן אישי כאשר עזב את המפקדה בתפקידו כנהג נגמ"ש (לא היה מקום בפלוגות הלוחמות בתחילת המלחמה והוא הגיע מהסדיר) ובחר ללכת לפלוגה ג' המופלאה ולחבור לגיבורים שבלוחמים ולהלחם במסירות נפש חודשים ארוכים בצפון ובדרום.
אך זה היה גבורת תפארת ייעודו בחייו !
כתומך לחימה קל לראות שלוחם זה מצב נפשי ולא רק הגדרה מיניסטריאלית
מלכי כמה שזה מוזר לחשוב עליו ככזה
היה לוחם!
כל מגמת חייו הייתה ללחום את מלחמות עם ישראל בשריון ובשדה הקרב הרוחני תודעתי.
לכן למרות שעוד בתיכון סיים תואר ראשון במחשבים בחר ללכת לישיבת אור עציון וללמוד תורה וחינוך אצל הרב דרוקמן למען תודעת הדורות הבאים.
לכן התנדב כל חייו כולל בחופשות הקצרות מהמילואים "בזכרון מנחם" להלחם בייאוש של הילדים החולים ולתת להם תקווה
והוא עשה זאת בדרכו הכה מיוחדת ושובבה.
ולכן עסק שנים רבות בעבודה עם נוער בבני עקיבא במחנות הקיץ וכבש את כל רואיו.
מלכי כשמו היה מלך!!!
כל הנהגתו עטורה בעטרת מלכות הדורה.
חכמתו הייתה עצומה בתחומים שונים ומגוונים כל כך, והיכולת המדהימה שלו להנגיש אותה לדור הצעיר בפודקסטים בהתנדבות ובחינוך הייתה פשוט מרהיבה!!
כמה שהוא היה חכם, עוד יותר מזה הוא היה ירא שמיים, מקפיד על קלה כבחמורה, ירא חטא ענוותן ואהוב על כולם- שזה כידוע אומר הכל.
איבדנו אבידה גדולה עד מאוד!!!
אבל למרות שמלכי לא זכה להקים בית, בטוחני שאלפי האנשים שמלכי נגע בהם בחייו
יהפכו לעשרות אלפים, ודורות רבים עוד ילכו לאורו המבהיק באור יקרות, ונזכה להנות מאורו המיוחד בדורות חדשים רעננים חכמים צדיקים שמחים גיבורים ויראי אלוקים כמוהו.
ודווקא בשל כך ברצוני להאיר את נקודת הכאב באורות המרהיבים של מלכי האהוב והגיבור שלנו
מלכי היה לפני הכל יהודי מאמין.
כאשר נסענו אסא ואני לזהות אותו בתא"ח אורים
הוא נראה כמלאך ה' ישן שנת עולמים
כאומר זמן פעולי כאן הסתיים
וכעת אני עובר לפעול בעולם הנשמות על יד כסא הכבוד
"הנשמה לך והגוף פעולך"
הנשמה היא העיקר בעולם והגוף רק משרת זמנית את משימתה של הנשמה עד לתחיית המתים במהרה בימינו.
אנו מאמינים שלכל אדם יש את מספר הימים הקצוב שנתן לו בורא עולם, זה כמעט לא ניתן לשינוי.
מה שמשנה בחיים זה לא רק הזמן שנתנו לנו לחיות בכדור היפה הזה
אלא מה אנו בוחרים לעשות עם הזמן הזה!!
ומלכי כמונו בחר ללכת למלחמה
הוא נהרג במלחמה הכי חשובה בעולם
למען הגנת עם ישראל
למען שחרור החטופים
למען ניצחון האור על החושך
למען גבורת וניצחון הטוהר המוסרי על מפלצות המין האנושי
איזו זכות יש לכל מי שזכה לקחת חלק במלחמה הזו!!
איזו זכות להיות לוחם במלחמה הזו!!!
וזה העיקר!!!
וזה מה שצריך לעניין את כולנו
הלאה לניצחון
ממשיכים בכל הכח והשמחה לבצע את המשימה שלנו! של הדור שלנו
אנו מובילים את כל העולם המערבי במלחמה מול הטרוף הנתעב של האיסלם
מי שכאן במלחמה הוא ראש החץ במלחמה העולמית הזו
ולמרות כל טשטוש הזהויות העולמי המכוון הוא לא התבלבל והוא כאן חודשים ארוכים ועוד הרבה אחרי ככול שידרש
כמו מלכי ששמע את הקריאה הגדולה עוד מימות אברהם אבינו לתיקון עולם
וענה: הנני!!!
מלחמה כידוע זה לא דבר סטרילי
ובמלחמה כולם עושים טעויות קטנות וגדולות
גם מפקדים גדולים גם זוטרים גם חפשי"ם.
חשוב לזכור ולדעת הרוגי המלחמה- כולם קדושים ונמצאים בהיכל הכי עליון בגן עדן ואין משנה כלל היאך הפכו לקדושים
אבל באמת כל זה כלל לא משנה כעת
מה שמשנה זה שנמשיך להסתער על המשימה ונביא ניצחון לעם ישראל !!
כל לקח צבאי נדרש יתחקר וילמד
אך אין לו קשר לרצון המשותף למלכי ולכולנו - לנצח בענק את המלחמה הזו למען יראו ויראו מה קורה למי שטובח אונס ושובה יהודים!!!!
וזה בדיוק מה שכולנו עושים כאן יומם וליל יחד עם רבבות מעם ישראל כולל הורינו נשותינו הגיבורות וילדנו הנפלאים.
זה העיקר ובזה עלינו להתמקד עוד יותר כעת
וגם אחרי המלחמה
איך אנו בונים פה חברה שמחה מאוחדת וטובת לב כמו מלכי שלנו!
ואסיים בסיפור אישי
בתחילת סערת המלחמה רגע לפני הכניסה המיועדת ללבנון, התאג"ד שמלכי היה חלק ממנו
נאלץ בשל אילוצים מבצעיים לישון יחד באוהל משותף נשים וגברים
ניסיתי לשנות את המצב ללא הצלחה
באתי אל מלכי ואמרתי לו
תשמע אתה בחור דתי ומחובתי לדאוג גם לך שיהיה לך היכן לישון כראוי.
וכך הוא ענה לי:
בבקשה, אל תעורר מהומה, אנו רגע ממלחמה גדולה, אני אסתדר.
וכך היה מלכי וחברים נוספים עשו מחיצה באוהל המשותף, ואחרי זמן קצר קיבלנו מגורים נפרדים.
זה מלכי שלנו.
מלך!!!
בע'ה כולנו נלך יחד בדרכו הטובה הגבורה והמאחדת
עד לניצחון הגדול
בבנין ירושלים והמקדש ננוחם במהרה בימינו!
אוהבכם בכל לב
עמיחי חדד
רב הגדוד
גילוי נאות:
את הקבוצה 'זיכרונות ממלכיה הי"ד' פתחתי בתוך מסגרת ישיבת אור עציון, במטרה להעלות זיכרונות מתקופת שהותו של מלכיה בישיבה.
לא דמיינתי שהקבוצה תזכה לתפוצה כל כך רחבה בכזאת מהירות.
מלכיה נגע בלבבות של כולנו.
לא זכיתי לקשר אישי איתו, אבל עצם הנוכחות שלו בישיבה הייתה מורגשת גם עבורי. באופן אישי אני יכול לומר שזכיתי להכיר בחור צנוע וחברותי מאוד, עם מאור פנים והתנהלות שקטה שלא מסגירה פרומיל מהנשמה הענקית שהייתה לו.
אני מודה לקב"ה על הזכות להניע את הקבוצה.
נחשפתי לכל כך הרבה צדדים של אור וטוב באיכויות שלא הכרתי, ואני מקווה שלפחות מעט מזה ידבק בי.
אנחנו מצווים למלא את החסר. במיוחד בתקופה הנוכחית העם שלנו זקוק לאנשים כמו מלכיה. אנשים שאומר חייהם משפיע על סביבתם מתוך ענווה וצניעות, שמרוממים את המציאות לגבהים של קדושה שיכולה להתקיים רק בארץ הזו.
שנזכה...
שבוע שעבר יצא לי ולמלכיה לשבת באיתור ולדבר על הסבב מילואים הקודם והוא שאל אותי איך התקופה בשטח ליד זרעית זכורה לי.
ושנינו הסכמנו על זה שלמרות שהיה שם לא פשוט גם בגלל המזג אוויר וגם האיום שריחף מעל הראש.
אנחנו זוכרים מהתקופה הזאת בעיקר את החוויה החברתית הטובה שהייתה שם, את זה שהיינו שם שמונה אנשים בגילאים שונים ומרקעים שונים לגמרי שיושבים מתחת לברזנט על הגבול עם לבנון ומחכים שיקרה משהו ובינתיים מעבירים את הזמן בדיבורים וצחוקים ובעיקר בלשחק "הבוזזים" (משחק שמלכיה הביא ולימד את כולנו לשחק).
אז מלכיה תודה שלימדת אותנו להסתכל בעין טובה על הדברים ותודה שידעת להתחבר לכל אחד ולייצר אווירה טובה וקלילה והבאת איתך אופטימיות וצחוק גם למקומות שקשה למצוא בהם את זה. מבטיח שנמשיך לשחק הבוזזים ביחד. נתגעגע אלייך חבר
בהכנה של מדריכים (שהרוב יצאו כי חייב) הוא הפך את האווירה להכי טובה שיש,
מעבר לכישוריו בביטבוקס הידועים לכולם, הכישרון שלו בלשמח אנשים, בלדאוג כל הזמן שכולם מרוצים,
בין אם זה להכין ישבצ לכל החבר׳ה עם אוכל בקטנה, לשאול שאלות, להתעניין, לבדוק שכולם בסדר
לרוב אף אחד לא אוהב רכזים- ואין אחד שלא אהב אותו.
שמרנו על קשר גם במהלך המלחמה מכיוון שהוא חיפש חונכים לעמותה בה התנדב וגם בזכות הסטטוסים השנונים שלו ;)
בזכותו הלכתי לאחר נפילתו להתנדב בעמותה לילדים עם מחלות כרוניות, הוא לא הפסיק להסביר לי כמה זה משמעותי, וכל הזמן דאג באמת לעשות טוב
מלכיה הוא איש נדיר ממשפחה באמת באמת נדירה
שלא תדעו עוד צער, ותודה על כל מה שאתם עושים שעוזר לנו תמיד תמיד לזכור אותו
בלילה האחרון של מחנה הרא״ה האחרון של מלכיה,
אני ועוד חבר ישבנו עם הצב״מ ולמדנו שיחות הרב דרוקמן איתו
מלכיבוי ראה אותנו לומדים במקום ללכת לעשות שטויות כמו שתמיד עושים בלילה האחרון של מחנה בני עקיבא והגיע וישבנו ודיברנו איתו גם על מה שלמדנו וגם באופן כללי על החיים עד בערך 2.30 בלילה כשמלכיבןי יודע שהוא צריך להתעורר מוקדם למחרת כדי להעיר את הרובע שלו ולצאת למסלול (אפילו לא היינו ברובע שלו)
בס"ד
יום הזיכרון תשפ"ה
מלכיה אחי היקר, כמה שאתה חסר, כמעט בכל יום נזכר בך ומזכיר אותך..
"כִּי מִּדֵּי דַבְּרִּי בוֹ זָכֹר אֶזְּכְּרֶנּוּ עוֹד"
בכל שנה בימים אלה עמ"י עומד בפני ימים בעלי משמעות רבה - פסח, ימי העומר, יום השואה, יום
הזיכרון ויום העצמאות, בפחות מחודש כל כך הרבה אירועים ורגשות מכוננים שאדם עובר מידי שנה:
הודאה, גאולה, תקומה, גבורה, זיכרון, תשועה ועוד אבני דרך משמעותיות בדרכו של כל אחד בכל
שנה ושנה .
השנה הימים האלה מגיעים וכל פעם נזכר בך, על איזה שיחה מיוחדת הייתה לנו לפני שנה או שנתיים,
על המבט שלך על ערכים והמשמעות שהימים האלה מביאים איתם, וגעגועים אליך, מנסה לדבר איתך
בראש ולחשוב מה היית חושב ומה היית אומר ואיזה סיפור מיוחד הייתי שומע ממך .
בימי העומר עמ"י נוהג מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, משום שאינם נהגו כבוד זה
בזה . מנהגי האבלות הנוהגים ומעוגנים בהלכה הם לא להסתפר ולהתגלח ולא להתחתן .
באופן מיוחד, מנהג זה נוהגים רבים, שאינם שומרי מצוות ביום יום, מקפידים עליו . המנהג שהעם
נוהג, בעקבות אירוע שנצרב בהיסטוריה של העם ובתודעה שלו לפעמים חזק הרבה יותר אף מההלכה
הבסיסית .
על פניו מדובר במנהגים שנוהגים כי זה מה שכל אבל נוהג בימי אבלותו כדי למעט בשמחה . אך אם
נתבונן לעומק בשני מנהגים אלה ומדוע אנו נוהגים אותם נראה רובד נוסף –
מאות תלמידיו של רבי עקיבא מתים מדי יום כי אינם נהגו כבוד זה בזה ואנחנו כדי לזכור את האירוע
הזה מתעסקים פחות בעצמנו, במראה החיצוני שלנו, ברצון האישי וההכרחי של כל אחד להקים בית .
בימים אלה, כשאדם בא להסתכל במראה על עצמו הוא מקבל תזכורת שבימים אלה עמ"י חווה שבר
ואבדן כי לפני אלפי שנים אנשים חכמים, נכבדים וחשובים שכחו את הדבר הבסיסי ביותר של דרך
ארץ, שיש לנהוג בכבוד בכל אדם ואדם . בימים האלה ובזמן הזה נתעסק בעצמנו פחות ונכבד את
האחר יותר .
אדם שירצה להתחתן, פשוט לא יוכל, לא יוכל לקום ולומר אני רוצה לדאוג לעצמי ולהקים בית שבו בני
הזוג ינהגו בכבוד אחד בשני, כרגע עמ"י עסוק באבל על כך שכולנו צריכים לנהוג בכבוד אחד בשני
ועכשיו מתעסקים בזה ולא בעצמנו .
מלכיה, טפחת את הזקן שלך כל השנה אך לא שכחת לרגע את מי שעומד לצידך, מעולם לא ראיתי
אותך מזלזל במישהו לא משנה מה הוא עשה, מה הוא חושב וכמה אתה והוא הייתם שונים, מעולם לא
ראית אדם כשקוף, וכשראית מישהו שאחרים היו מעדיפים לעבור צד במדרכה ולא להיתקל בו אתה
נהגת בו בכבוד ונתת לו שלום עם חיוך רחב, לשומר בקניון היית ניגש ושואל לשלומו ומתחיל לשמוע
את סיפור חייו בנחת ובשמחה, היית מטה אוזן ונותן את מלא תשומת הלב גם כשהיה אפשר להתעלם
ולהמשיך הלאה .
היית "תלמיד של רבי עקיבא", הקפדת באופן טבעי, שפרץ ממך, על דרך ארץ, ואהבת לרעך כמוך, על
מסירות נפש, גם בחייך השקעת את כוחות הנפש שלך –
הראשון להתנדב להחליף חבר בתורנות, לתת יד לחבר להעביר דירה, לעזור בהבנת הסוגיה או
בשיעורי בית, לבקר ילד בזמזמ ולהעלות לו חיוך ענק על הפנים, להתמסר לנוער ולחשוב איך להעמיס
אותם באידיאלים ותוכן בצורה הכי מיוחדת שיש במחנות של בני עקיבא, לחנך אותם עוד קצת לאורו
של רבי עקיבא .
בימים כאלה, מלכיה, אני בטוח שאם היינו מדברים רוח הדברים שלך, כמו רבי עקיבא, לראות את
המבט של הצחוק כשכולם בוכים מסביב, כשכולם מתקשים להתנחם ולראות את המבט האופטימי,
לראות את מה שמסתתר בהמשך, להעמיק ולראות את הנחמה, את הגאולה, את הישועה ואת עמ"י
צועד עוד צעד קדימה בדרך הארוכה שהוא צועד אלפי שנים, עם הנצח.
לאחר מסירות הנפש בחייך מסרת את נפשך ממש כשהגנת על עם ישראל בגופך, נלחמת כדי להגיע
להילחם בחזית, למסור ממש נפש, ונלחמת ברפיח כדי שאנחנו נעמוד היום בבטחה בירושלים,
בשדרות, בתל אביב ובכל מקום בארץ .
בחייך ובמותך כזה היית, כמו רבי עקיבא שמסר נפשו בשמע ישראל, באומרו שלא אני אחד, לא אני
במרכז, אלא ה' ועמו אחד. יש פה משהו גדול ממני, וככה בחייך תמיד לא שמת את עצמך אף פעם
במרכז, תמיד שמת את האחר במרכז. השקעת את כוחות הנפש שלך בלעשות טוב לאחר. וככה, כמו
כל אלה שטמונים פה איתך בהר הרצל, אמרת, כמו שאמרת כל חייך, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,
לא אני חשוב כרגע, עמ"י שמייצג את הקב"ה בעולם, הוא מה שחשוב ועליו צריך לשמור ולהגן בכל
מחיר, הנני, בכל נפשך.
הרב אוירבך הורה לתלמידו שרצה להתפלל בקברי צדיקים בצפון לבוא להתפלל פה בהר הרצל על
קברי צדיקים, על קברי צדיקים כמוך. ביום זה כשאנחנו עומדים פה ובוכים, אתם נמצאים תחת כנפי
השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים לנו, שולחים לנו קצת אור. מסרתם נפשכם
על קידוש ה', אתם ורבי עקיבא.
כמו שכשרבי עקיבא וחבריו הביטו ממש לחורבן בעיניים ובכו, ורק רבי עקיבא צחק, הוא הביט קדימה
וידע כמה הנחמה תהיה גדולה, היום כשאנחנו פה בוכים אתם יושבים במרומים עם רבי עקיבא וצוחקים
צחוק של נחמה, אתם שבחיים, ראיתם קדימה ומסרתם נפש כדי שעמ"י יצעד קדימה בטח רואים
עכשיו, במעלה הנשגבה שלכם, את הנחמה והגאולה וצוחקים.
בעוד יום נגיע ליום העצמאות, אחרי שנעמוד לצידכם, אלה שבזכותם כבר 77 שנים עמ"י מודה על
הניסים והנפלאות שנעשו לו, בבוקר נזיל דמעה, ובערב נודה, נודה על הניסים והנפלאות ונודה על
הגיבורים שהיו שם למסור נפש כדי להביא ממש את הגאולה, לקחת את עמ"י צעד גדול קדימה בדרך
של אלפי שנים.
כמה שעות אחרי שנעמוד דומיה לזכרכם נתכונן לשמחה, נחדל ליום את מנהגי האבלות שעמ"י נהג
אלפי שנים, נתגלח ונסתפר ונלבש בגדי חג, נוכל להרשות זאת לעצמנו, כי בדור שלנו חיו גיבורים,
קדושים וטהורים שלא התעסקו בעצמם, התעסקו באחר, בעמ"י כולו, ואנחנו נשמח ונודה על הניסים
והנפלאות שה' עשה אתנו ועל הגיבורים שהעניק לנו, האנשים האלה ששמו את עצמם בצד ואמרו שלא
הם במרכז, אלא אמרו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, בזכותם נעצור ליום אחד, לשמוח ולהודות על
צעד גדול ונחמה גדולה של אלפי שנים!
ביום זה נסתכל על עצמנו במראה והפעם לא נתעסק בעצמנו, אלא נזכר למה אנחנו שמחים ומודים
ובזכות מי אנחנו עומדים פה ושמחים, בזכות אלה שנהגו כבוד זה בזה ומסרו נפש על עמ"י.
אנחנו עומדים בראש החודש, התפללנו ובקשנו "חַדֵּשׁ עָלֵּינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶה לְּטוֹבָה וְּלִּבְּרָכָה, לְּשָשוֹן
וּלְּשִּמְּחָה, לִּישׁוּעָה וּלְּנֶחָמָה... וְּיִּהְּיֶה ראֹשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וָקֵּץ לכָל צָרוֹתֵּינוּ, תְּחִּלָה וָראֹשׁ לְּפִּדְּיוֹן נַפְּשֵּׁנוּ"
ר"ח, רב הנסתר על הנגלה, אבל אנחנו עם העיניים קדימה, יודעים שיהיו עוד לילות חשוכים אבל האור
הולך ומתרבה כל הזמן, מנסים להביט קדימה במשקפיים של מלכיה, מנסים להיות אופטימיים, מה
הוא היה אומר, איך הוא היה מנחם אותנו, ואיך נוכל להתקדם ולהוסיף אור, עוד אור מהאור שלך שחסר
לנו.
תודה לך שהארת לנו 25 שנים בהם מסרת נפש למען עמ"י, תודה לך ולגיבורים של עמ"י שמסרו נפש
ממש על עמ"י שנצעד לעבר הנחמה.
תודה לך מלכיה שנהגת כבוד בכל אדם והיית החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אוהב ומתגעגע,בס"ד
יום הזיכרון תשפ"ה
מלכיה אחי היקר, כמה שאתה חסר, כמעט בכל יום נזכר בך ומזכיר אותך..
"כִּי מִּדֵּי דַבְּרִּי בוֹ זָכֹר אֶזְּכְּרֶנּוּ עוֹד"
בכל שנה בימים אלה עמ"י עומד בפני ימים בעלי משמעות רבה - פסח, ימי העומר, יום השואה, יום
הזיכרון ויום העצמאות, בפחות מחודש כל כך הרבה אירועים ורגשות מכוננים שאדם עובר מידי שנה:
הודאה, גאולה, תקומה, גבורה, זיכרון, תשועה ועוד אבני דרך משמעותיות בדרכו של כל אחד בכל
שנה ושנה .
השנה הימים האלה מגיעים וכל פעם נזכר בך, על איזה שיחה מיוחדת הייתה לנו לפני שנה או שנתיים,
על המבט שלך על ערכים והמשמעות שהימים האלה מביאים איתם, וגעגועים אליך, מנסה לדבר איתך
בראש ולחשוב מה היית חושב ומה היית אומר ואיזה סיפור מיוחד הייתי שומע ממך .
בימי העומר עמ"י נוהג מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, משום שאינם נהגו כבוד זה
בזה . מנהגי האבלות הנוהגים ומעוגנים בהלכה הם לא להסתפר ולהתגלח ולא להתחתן .
באופן מיוחד, מנהג זה נוהגים רבים, שאינם שומרי מצוות ביום יום, מקפידים עליו . המנהג שהעם
נוהג, בעקבות אירוע שנצרב בהיסטוריה של העם ובתודעה שלו לפעמים חזק הרבה יותר אף מההלכה
הבסיסית .
על פניו מדובר במנהגים שנוהגים כי זה מה שכל אבל נוהג בימי אבלותו כדי למעט בשמחה . אך אם
נתבונן לעומק בשני מנהגים אלה ומדוע אנו נוהגים אותם נראה רובד נוסף –
מאות תלמידיו של רבי עקיבא מתים מדי יום כי אינם נהגו כבוד זה בזה ואנחנו כדי לזכור את האירוע
הזה מתעסקים פחות בעצמנו, במראה החיצוני שלנו, ברצון האישי וההכרחי של כל אחד להקים בית .
בימים אלה, כשאדם בא להסתכל במראה על עצמו הוא מקבל תזכורת שבימים אלה עמ"י חווה שבר
ואבדן כי לפני אלפי שנים אנשים חכמים, נכבדים וחשובים שכחו את הדבר הבסיסי ביותר של דרך
ארץ, שיש לנהוג בכבוד בכל אדם ואדם . בימים האלה ובזמן הזה נתעסק בעצמנו פחות ונכבד את
האחר יותר .
אדם שירצה להתחתן, פשוט לא יוכל, לא יוכל לקום ולומר אני רוצה לדאוג לעצמי ולהקים בית שבו בני
הזוג ינהגו בכבוד אחד בשני, כרגע עמ"י עסוק באבל על כך שכולנו צריכים לנהוג בכבוד אחד בשני
ועכשיו מתעסקים בזה ולא בעצמנו .
מלכיה, טפחת את הזקן שלך כל השנה אך לא שכחת לרגע את מי שעומד לצידך, מעולם לא ראיתי
אותך מזלזל במישהו לא משנה מה הוא עשה, מה הוא חושב וכמה אתה והוא הייתם שונים, מעולם לא
ראית אדם כשקוף, וכשראית מישהו שאחרים היו מעדיפים לעבור צד במדרכה ולא להיתקל בו אתה
נהגת בו בכבוד ונתת לו שלום עם חיוך רחב, לשומר בקניון היית ניגש ושואל לשלומו ומתחיל לשמוע
את סיפור חייו בנחת ובשמחה, היית מטה אוזן ונותן את מלא תשומת הלב גם כשהיה אפשר להתעלם
ולהמשיך הלאה .
היית "תלמיד של רבי עקיבא", הקפדת באופן טבעי, שפרץ ממך, על דרך ארץ, ואהבת לרעך כמוך, על
מסירות נפש, גם בחייך השקעת את כוחות הנפש שלך –
הראשון להתנדב להחליף חבר בתורנות, לתת יד לחבר להעביר דירה, לעזור בהבנת הסוגיה או
בשיעורי בית, לבקר ילד בזמזמ ולהעלות לו חיוך ענק על הפנים, להתמסר לנוער ולחשוב איך להעמיס
אותם באידיאלים ותוכן בצורה הכי מיוחדת שיש במחנות של בני עקיבא, לחנך אותם עוד קצת לאורו
של רבי עקיבא .
בימים כאלה, מלכיה, אני בטוח שאם היינו מדברים רוח הדברים שלך, כמו רבי עקיבא, לראות את
המבט של הצחוק כשכולם בוכים מסביב, כשכולם מתקשים להתנחם ולראות את המבט האופטימי,
לראות את מה שמסתתר בהמשך, להעמיק ולראות את הנחמה, את הגאולה, את הישועה ואת עמ"י
צועד עוד צעד קדימה בדרך הארוכה שהוא צועד אלפי שנים, עם הנצח.
לאחר מסירות הנפש בחייך מסרת את נפשך ממש כשהגנת על עם ישראל בגופך, נלחמת כדי להגיע
להילחם בחזית, למסור ממש נפש, ונלחמת ברפיח כדי שאנחנו נעמוד היום בבטחה בירושלים,
בשדרות, בתל אביב ובכל מקום בארץ .
בחייך ובמותך כזה היית, כמו רבי עקיבא שמסר נפשו בשמע ישראל, באומרו שלא אני אחד, לא אני
במרכז, אלא ה' ועמו אחד. יש פה משהו גדול ממני, וככה בחייך תמיד לא שמת את עצמך אף פעם
במרכז, תמיד שמת את האחר במרכז. השקעת את כוחות הנפש שלך בלעשות טוב לאחר. וככה, כמו
כל אלה שטמונים פה איתך בהר הרצל, אמרת, כמו שאמרת כל חייך, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,
לא אני חשוב כרגע, עמ"י שמייצג את הקב"ה בעולם, הוא מה שחשוב ועליו צריך לשמור ולהגן בכל
מחיר, הנני, בכל נפשך.
הרב אוירבך הורה לתלמידו שרצה להתפלל בקברי צדיקים בצפון לבוא להתפלל פה בהר הרצל על
קברי צדיקים, על קברי צדיקים כמוך. ביום זה כשאנחנו עומדים פה ובוכים, אתם נמצאים תחת כנפי
השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים לנו, שולחים לנו קצת אור. מסרתם נפשכם
על קידוש ה', אתם ורבי עקיבא.
כמו שכשרבי עקיבא וחבריו הביטו ממש לחורבן בעיניים ובכו, ורק רבי עקיבא צחק, הוא הביט קדימה
וידע כמה הנחמה תהיה גדולה, היום כשאנחנו פה בוכים אתם יושבים במרומים עם רבי עקיבא וצוחקים
צחוק של נחמה, אתם שבחיים, ראיתם קדימה ומסרתם נפש כדי שעמ"י יצעד קדימה בטח רואים
עכשיו, במעלה הנשגבה שלכם, את הנחמה והגאולה וצוחקים.
בעוד יום נגיע ליום העצמאות, אחרי שנעמוד לצידכם, אלה שבזכותם כבר 77 שנים עמ"י מודה על
הניסים והנפלאות שנעשו לו, בבוקר נזיל דמעה, ובערב נודה, נודה על הניסים והנפלאות ונודה על
הגיבורים שהיו שם למסור נפש כדי להביא ממש את הגאולה, לקחת את עמ"י צעד גדול קדימה בדרך
של אלפי שנים.
כמה שעות אחרי שנעמוד דומיה לזכרכם נתכונן לשמחה, נחדל ליום את מנהגי האבלות שעמ"י נהג
אלפי שנים, נתגלח ונסתפר ונלבש בגדי חג, נוכל להרשות זאת לעצמנו, כי בדור שלנו חיו גיבורים,
קדושים וטהורים שלא התעסקו בעצמם, התעסקו באחר, בעמ"י כולו, ואנחנו נשמח ונודה על הניסים
והנפלאות שה' עשה אתנו ועל הגיבורים שהעניק לנו, האנשים האלה ששמו את עצמם בצד ואמרו שלא
הם במרכז, אלא אמרו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, בזכותם נעצור ליום אחד, לשמוח ולהודות על
צעד גדול ונחמה גדולה של אלפי שנים!
ביום זה נסתכל על עצמנו במראה והפעם לא נתעסק בעצמנו, אלא נזכר למה אנחנו שמחים ומודים
ובזכות מי אנחנו עומדים פה ושמחים, בזכות אלה שנהגו כבוד זה בזה ומסרו נפש על עמ"י.
אנחנו עומדים בראש החודש, התפללנו ובקשנו "חַדֵּשׁ עָלֵּינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶה לְּטוֹבָה וְּלִּבְּרָכָה, לְּשָשוֹן
וּלְּשִּמְּחָה, לִּישׁוּעָה וּלְּנֶחָמָה... וְּיִּהְּיֶה ראֹשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וָקֵּץ לכָל צָרוֹתֵּינוּ, תְּחִּלָה וָראֹשׁ לְּפִּדְּיוֹן נַפְּשֵּׁנוּ"
ר"ח, רב הנסתר על הנגלה, אבל אנחנו עם העיניים קדימה, יודעים שיהיו עוד לילות חשוכים אבל האור
הולך ומתרבה כל הזמן, מנסים להביט קדימה במשקפיים של מלכיה, מנסים להיות אופטימיים, מה
הוא היה אומר, איך הוא היה מנחם אותנו, ואיך נוכל להתקדם ולהוסיף אור, עוד אור מהאור שלך שחסר
לנו.
תודה לך שהארת לנו 25 שנים בהם מסרת נפש למען עמ"י, תודה לך ולגיבורים של עמ"י שמסרו נפש
ממש על עמ"י שנצעד לעבר הנחמה.
תודה לך מלכיה שנהגת כבוד בכל אדם והיית החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אוהב ומתגעגע,בס"ד
יום הזיכרון תשפ"ה
מלכיה אחי היקר, כמה שאתה חסר, כמעט בכל יום נזכר בך ומזכיר אותך..
"כִּי מִּדֵּי דַבְּרִּי בוֹ זָכֹר אֶזְּכְּרֶנּוּ עוֹד"
בכל שנה בימים אלה עמ"י עומד בפני ימים בעלי משמעות רבה - פסח, ימי העומר, יום השואה, יום
הזיכרון ויום העצמאות, בפחות מחודש כל כך הרבה אירועים ורגשות מכוננים שאדם עובר מידי שנה:
הודאה, גאולה, תקומה, גבורה, זיכרון, תשועה ועוד אבני דרך משמעותיות בדרכו של כל אחד בכל
שנה ושנה .
השנה הימים האלה מגיעים וכל פעם נזכר בך, על איזה שיחה מיוחדת הייתה לנו לפני שנה או שנתיים,
על המבט שלך על ערכים והמשמעות שהימים האלה מביאים איתם, וגעגועים אליך, מנסה לדבר איתך
בראש ולחשוב מה היית חושב ומה היית אומר ואיזה סיפור מיוחד הייתי שומע ממך .
בימי העומר עמ"י נוהג מנהגי אבלות על מותם של תלמידי רבי עקיבא, משום שאינם נהגו כבוד זה
בזה . מנהגי האבלות הנוהגים ומעוגנים בהלכה הם לא להסתפר ולהתגלח ולא להתחתן .
באופן מיוחד, מנהג זה נוהגים רבים, שאינם שומרי מצוות ביום יום, מקפידים עליו . המנהג שהעם
נוהג, בעקבות אירוע שנצרב בהיסטוריה של העם ובתודעה שלו לפעמים חזק הרבה יותר אף מההלכה
הבסיסית .
על פניו מדובר במנהגים שנוהגים כי זה מה שכל אבל נוהג בימי אבלותו כדי למעט בשמחה . אך אם
נתבונן לעומק בשני מנהגים אלה ומדוע אנו נוהגים אותם נראה רובד נוסף –
מאות תלמידיו של רבי עקיבא מתים מדי יום כי אינם נהגו כבוד זה בזה ואנחנו כדי לזכור את האירוע
הזה מתעסקים פחות בעצמנו, במראה החיצוני שלנו, ברצון האישי וההכרחי של כל אחד להקים בית .
בימים אלה, כשאדם בא להסתכל במראה על עצמו הוא מקבל תזכורת שבימים אלה עמ"י חווה שבר
ואבדן כי לפני אלפי שנים אנשים חכמים, נכבדים וחשובים שכחו את הדבר הבסיסי ביותר של דרך
ארץ, שיש לנהוג בכבוד בכל אדם ואדם . בימים האלה ובזמן הזה נתעסק בעצמנו פחות ונכבד את
האחר יותר .
אדם שירצה להתחתן, פשוט לא יוכל, לא יוכל לקום ולומר אני רוצה לדאוג לעצמי ולהקים בית שבו בני
הזוג ינהגו בכבוד אחד בשני, כרגע עמ"י עסוק באבל על כך שכולנו צריכים לנהוג בכבוד אחד בשני
ועכשיו מתעסקים בזה ולא בעצמנו .
מלכיה, טפחת את הזקן שלך כל השנה אך לא שכחת לרגע את מי שעומד לצידך, מעולם לא ראיתי
אותך מזלזל במישהו לא משנה מה הוא עשה, מה הוא חושב וכמה אתה והוא הייתם שונים, מעולם לא
ראית אדם כשקוף, וכשראית מישהו שאחרים היו מעדיפים לעבור צד במדרכה ולא להיתקל בו אתה
נהגת בו בכבוד ונתת לו שלום עם חיוך רחב, לשומר בקניון היית ניגש ושואל לשלומו ומתחיל לשמוע
את סיפור חייו בנחת ובשמחה, היית מטה אוזן ונותן את מלא תשומת הלב גם כשהיה אפשר להתעלם
ולהמשיך הלאה .
היית "תלמיד של רבי עקיבא", הקפדת באופן טבעי, שפרץ ממך, על דרך ארץ, ואהבת לרעך כמוך, על
מסירות נפש, גם בחייך השקעת את כוחות הנפש שלך –
הראשון להתנדב להחליף חבר בתורנות, לתת יד לחבר להעביר דירה, לעזור בהבנת הסוגיה או
בשיעורי בית, לבקר ילד בזמזמ ולהעלות לו חיוך ענק על הפנים, להתמסר לנוער ולחשוב איך להעמיס
אותם באידיאלים ותוכן בצורה הכי מיוחדת שיש במחנות של בני עקיבא, לחנך אותם עוד קצת לאורו
של רבי עקיבא .
בימים כאלה, מלכיה, אני בטוח שאם היינו מדברים רוח הדברים שלך, כמו רבי עקיבא, לראות את
המבט של הצחוק כשכולם בוכים מסביב, כשכולם מתקשים להתנחם ולראות את המבט האופטימי,
לראות את מה שמסתתר בהמשך, להעמיק ולראות את הנחמה, את הגאולה, את הישועה ואת עמ"י
צועד עוד צעד קדימה בדרך הארוכה שהוא צועד אלפי שנים, עם הנצח.
לאחר מסירות הנפש בחייך מסרת את נפשך ממש כשהגנת על עם ישראל בגופך, נלחמת כדי להגיע
להילחם בחזית, למסור ממש נפש, ונלחמת ברפיח כדי שאנחנו נעמוד היום בבטחה בירושלים,
בשדרות, בתל אביב ובכל מקום בארץ .
בחייך ובמותך כזה היית, כמו רבי עקיבא שמסר נפשו בשמע ישראל, באומרו שלא אני אחד, לא אני
במרכז, אלא ה' ועמו אחד. יש פה משהו גדול ממני, וככה בחייך תמיד לא שמת את עצמך אף פעם
במרכז, תמיד שמת את האחר במרכז. השקעת את כוחות הנפש שלך בלעשות טוב לאחר. וככה, כמו
כל אלה שטמונים פה איתך בהר הרצל, אמרת, כמו שאמרת כל חייך, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,
לא אני חשוב כרגע, עמ"י שמייצג את הקב"ה בעולם, הוא מה שחשוב ועליו צריך לשמור ולהגן בכל
מחיר, הנני, בכל נפשך.
הרב אוירבך הורה לתלמידו שרצה להתפלל בקברי צדיקים בצפון לבוא להתפלל פה בהר הרצל על
קברי צדיקים, על קברי צדיקים כמוך. ביום זה כשאנחנו עומדים פה ובוכים, אתם נמצאים תחת כנפי
השכינה, במעלות קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים לנו, שולחים לנו קצת אור. מסרתם נפשכם
על קידוש ה', אתם ורבי עקיבא.
כמו שכשרבי עקיבא וחבריו הביטו ממש לחורבן בעיניים ובכו, ורק רבי עקיבא צחק, הוא הביט קדימה
וידע כמה הנחמה תהיה גדולה, היום כשאנחנו פה בוכים אתם יושבים במרומים עם רבי עקיבא וצוחקים
צחוק של נחמה, אתם שבחיים, ראיתם קדימה ומסרתם נפש כדי שעמ"י יצעד קדימה בטח רואים
עכשיו, במעלה הנשגבה שלכם, את הנחמה והגאולה וצוחקים.
בעוד יום נגיע ליום העצמאות, אחרי שנעמוד לצידכם, אלה שבזכותם כבר 77 שנים עמ"י מודה על
הניסים והנפלאות שנעשו לו, בבוקר נזיל דמעה, ובערב נודה, נודה על הניסים והנפלאות ונודה על
הגיבורים שהיו שם למסור נפש כדי להביא ממש את הגאולה, לקחת את עמ"י צעד גדול קדימה בדרך
של אלפי שנים.
כמה שעות אחרי שנעמוד דומיה לזכרכם נתכונן לשמחה, נחדל ליום את מנהגי האבלות שעמ"י נהג
אלפי שנים, נתגלח ונסתפר ונלבש בגדי חג, נוכל להרשות זאת לעצמנו, כי בדור שלנו חיו גיבורים,
קדושים וטהורים שלא התעסקו בעצמם, התעסקו באחר, בעמ"י כולו, ואנחנו נשמח ונודה על הניסים
והנפלאות שה' עשה אתנו ועל הגיבורים שהעניק לנו, האנשים האלה ששמו את עצמם בצד ואמרו שלא
הם במרכז, אלא אמרו שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, בזכותם נעצור ליום אחד, לשמוח ולהודות על
צעד גדול ונחמה גדולה של אלפי שנים!
ביום זה נסתכל על עצמנו במראה והפעם לא נתעסק בעצמנו, אלא נזכר למה אנחנו שמחים ומודים
ובזכות מי אנחנו עומדים פה ושמחים, בזכות אלה שנהגו כבוד זה בזה ומסרו נפש על עמ"י.
אנחנו עומדים בראש החודש, התפללנו ובקשנו "חַדֵּשׁ עָלֵּינוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַזֶה לְּטוֹבָה וְּלִּבְּרָכָה, לְּשָשוֹן
וּלְּשִּמְּחָה, לִּישׁוּעָה וּלְּנֶחָמָה... וְּיִּהְּיֶה ראֹשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶה סוֹף וָקֵּץ לכָל צָרוֹתֵּינוּ, תְּחִּלָה וָראֹשׁ לְּפִּדְּיוֹן נַפְּשֵּׁנוּ"
ר"ח, רב הנסתר על הנגלה, אבל אנחנו עם העיניים קדימה, יודעים שיהיו עוד לילות חשוכים אבל האור
הולך ומתרבה כל הזמן, מנסים להביט קדימה במשקפיים של מלכיה, מנסים להיות אופטימיים, מה
הוא היה אומר, איך הוא היה מנחם אותנו, ואיך נוכל להתקדם ולהוסיף אור, עוד אור מהאור שלך שחסר
לנו.
תודה לך שהארת לנו 25 שנים בהם מסרת נפש למען עמ"י, תודה לך ולגיבורים של עמ"י שמסרו נפש
ממש על עמ"י שנצעד לעבר הנחמה.
תודה לך מלכיה שנהגת כבוד בכל אדם והיית החבר הכי טוב שאפשר לבקש, אוהב ומתגעגע,
הוא היה חיבור של קודש וחול
מקור:ערוץ 14
אנחנו נמשיך את דרך קידוש השם בחיים - זו דרך האמת
מקור:ערוץ 7
אבל אלו היו כלי העבודה שלו
מקור:ערוץ 7
עילאי הרגיש שהוא ממש אח גדול שלו.
מקור:ערוץ 7
תמיד הסתובב עם ספר ביד.
מקור:The Times of Israel
דברים ליום הזיכרון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת