ליאם בן חמו

סמל ליאם בן חמו נולד וגדל בהרצליה, בן להוריו גלית ומשה, ואח לקורן ולדניאלה. הוא למד בבית הספר התיכון "יובל" בעיר, ונודע כתלמיד מצטיין שלא נזקק לעידוד או לפיקוח כדי להגיע להישגים. סביבתו תיארה אותו כילד חיובי ושמח, בעל חוש הומור, שאהב לעזור לזולת ושאף לצדק. בין חבריו הוא היה "תמיד האח הגדול", זה שדואג לאחרים ואינו משאיר איש מאחור.

כשהגיעה עת הגיוס בחר ליאם בלוחמה. אמו גלית סיפרה: "פחדתי עליו, אבל הוא ביקש להיות בגולני, בגדוד 13 של גולני". וכך היה — הוא התגייס לחטיבת גולני ושירת כלוחם בגדוד 13. דודו שלמי תיאר אותו כ"ילד טוב, ילד נפלא, שתמיד דאג לסבא ולסבתא שלו".

בבוקר ה־30 באפריל 2026, סמוך לשעה עשר, נפגע כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני שפעל בדרום לבנון מרחפן נפץ. מן הפגיעה נפל סמל ליאם בן חמו, בן תשע עשרה בלבד. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה, עירו, ורבים ליוו אותו בדרכו האחרונה.

בהספדים נפרדו ממנו יקיריו במילים שנחרתו. אמו גלית אמרה: "חלק מהלב שלי מתנתק ממני כעת ואני לא יודעת אם אפשר להחזיר אותו". אביו משה אמר: "ליאם, האהבה שלי בלב. סליחה שלא שמרתי עליך כמו שצריך". סבתו ביקשה: "רציתי לבוא לחתונה שלו, לא להלוויה שלו". אחותו דניאלה פנתה אליו: "כל השנים האלו היית שם בשביל כולם ולא השארת איש מאחור". בן דודו אדיר הוסיף: "אתה כל כך חיוני לעולם הזה וחסרים עוד כמוך", ומחנכו ליאור אמר: "גויסת עם כל כך הרבה 'רעל' בעיניים, אתה לעד תישאר".

יהי זכרו ברוך.