סיפור החיים
בירושלים, עיר האבן והרוח, ביום כ"ג באייר תשנ"ד, ארבעה במאי 1994 למניינם, נולד גלעד אלמליח, בן בכור וציפייה גדולה לשרית ודניאל. הבית ברחוב השקט, עם הריח העדין של יסמין מטפס על הגדר והקולות המהולים של שכנים וילדים משחקים, היה כור מחצבתו של עולם שלם. הוריו, שרית ודניאל, בנו יחד קן חם, רווי אהבה וערכים, בו ילמדו ילדיהם – ובהמשך הצטרפו לגלעד אחיו נתנאל, אפרת, מוריה, נעמה ואריאל – את משמעותה של אהבת הארץ, נתינה ללא גבולות ועשייה יומיומית למען הכלל. גלעד, כבר מילדותו הרכה, היה ילד שעיניו הגדולות והסקרניות לא יכלו להפסיק לספוג את העולם סביבו. הוא היה מלא שמחת חיים טבעית, צחוק מתגלגל שהיה פורץ ממנו כמעיין, ולב פתוח לרווחה שקלט כל אדם, כל סיפור וכל תחושה. הוא אהב את משחקי הרחוב עם חבריו, את הריצה המטורפת אחרי כדור שפגע בטעות בחלון של השכן, את המגע של האדמה מתחת לציפורניו כשהיה מנסה לחפור או למצוא אוצרות בחצר האחורית, ואת הטיולים הארוכים בטבע הפראי של הרי ירושלים, שם היה שואל שאלות עמוקות, גדולות מגילו, על העולם, על הכוכבים בשמיים, על האלוקים שברא את כל זה, ועל הדרך הנכונה לחיות חיים מלאי משמעות. הוא לא היה מסתפק בתשובות שטחיות; הוא היה ממשיך לחקור, להתעמק, לנסות להבין את פשר הקיום והאחריות שטמונה בו.
בבית הספר היסודי, בלט גלעד לא רק בכישרונותיו הלימודיים אלא בעיקר באישיותו המיוחדת. הוא היה ילד אחראי, כזה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, תמיד מוכן לעזור לחבר ששכח את שיעורי הבית או להתמודד עם משימה מאתגרת שהטילה עליו המורה. חברותיותו הייתה מדבקת, והוא ניחן ביכולת נדירה לחבר בין ילדים שונים מאוד זה מזה – בין זה שאהב כדורגל וזה שאהב לקרוא ספרים, בין הביישן והפתוח, בין מי שהגיע מרקע אחד לזה שהגיע מאחר. הוא ראה בכל ילד בכיתה, ובכל אדם שפגש, לא רק שם או פרצוף, אלא נשמה שלמה, עולם פנימי עשיר, וניצוץ ייחודי שרק צריך לדעת לזהות. הוא היה הילד שתמיד יזמין לשחק את זה שיושב לבד בהפסקה, שתמיד יגשר על פערים בוויכוח קולני, ושתמיד ימצא את הטוב בכל אדם. תכונות אלו הלכו והתחזקו בו ככל שבגר, והפכו אותו לדמות מרכזית ומשפיעה בכל מעגל חברתי בו היה.
כשהגיע לגיל הנעורים, המשיך גלעד את לימודיו בישיבת חורב בירושלים, מוסד לימודי שהיה ידוע בשילוב בין לימודי קודש מעמיקים ללימודי חול ברמה גבוהה. שם, בין דפי הגמרא העבים לבין ספרי ההיסטוריה והמתמטיקה, הוא העמיק את ידיעותיו והרחיב את אופקיו. הוא לא היה תלמיד שרק שינן חומר; הוא היה תלמיד שחקר, שהטיל ספק, שניהל דיונים ערים עם חבריו ורבניו כאחד, ותמיד חיפש את האמת שמעבר למילים הכתובות. הוא יצר קשרים עמוקים עם חבריו לספסל הלימודים, שרבים מהם הפכו לידידי נפש לכל החיים, ועם רבני הישיבה שראו בו לא רק תלמיד מצטיין אלא נשמה מיוחדת. הרבנים אהבו אותו בזכות הלב הענק שלו, בזכות נכונותו להקשיב לכל אחד, ובזכות היותו הכתובת הבלתי מעורערת לכל מי שהיה זקוק לעזרה, לאוזן קשבת או לעצה טובה. בין אם היה מדובר בחבר שהתקשה בלימודים, במישהו שעבר משבר אישי, או סתם בשיחה על משמעות החיים – גלעד היה שם, תמיד עם חיוך רחב, סבלנות אין קץ ורצון אמיתי לעזור. הוא לא חיפש תמורה או הכרה; העשייה למען האחר הייתה טבועה בו עמוק בפנים, כחלק בלתי נפרד ממי שהוא.
עם סיום לימודיו התיכוניים, בחר גלעד להמשיך את דרכו הרוחנית והלימודית בישיבת ההסדר בשדרות, בחירה שעיצבה באופן משמעותי את זהותו הדתית והלאומית. המעבר מירושלים לשדרות, עיר ששכנה בלב עוטף עזה, חשף אותו למציאות חיים מורכבת ומאתגרת, שבה השגרה והביטחון היו לעיתים קרובות מילים נרדפות למתח מתמיד וסכנה מרחפת. שם, בבית המדרש של הישיבה, בין קולות הלימוד העמוקים לבין צפירות האזעקה שלעיתים היו קורעות את השקט, גיבש גלעד את תפיסת עולמו. הוא לא רק למד תורה; הוא חי אותה, ונשם אותה, מתוך הבנה עמוקה של המשמעות הטמונה בהקמת בית מדרש דווקא במקום כה פגיע. חווית החיים בעוטף עזה, עם האנשים החזקים והעקשנים שסירבו לוותר על ביתם ועל אדמתם, חיזקה בו את תחושת השייכות והמחויבות העמוקה לא רק לעצמו, אלא לעם ישראל כולו, לארץ הזו על כל רגביה, ולמשמעות העמוקה של החיים היהודיים בישראל. הלימודים בישיבה חיזקו בו את אהבת התורה והמצוות, אך גם את תחושת השליחות לשרת את העם מתוך ענווה, באומץ, ומתוך תחושה שאין הפרדה בין לימוד ועשייה, בין קודש לחול, ובין הרוח לחומר. הוא ראה את עצמו כחלק משרשרת ארוכה של דורות, וכמי שאחראי להמשיך את המורשת הזו, להגן עליה ולבנות אותה.
לאחר שנים של לימוד תורה אינטנסיבי, הגיע זמנו של גלעד להתגייס לצה"ל במסגרת מסלול ההסדר, ששילב שירות צבאי משמעותי עם המשך לימודים תורניים. הוא שובץ לגדוד 8207 של חטיבת אלון (228), יחידת חיל רגלים, שם מצא את ייעודו כלוחם וכמפקד. כבר מיומו הראשון בצבא, בלט גלעד בנכונותו, במסירותו וביכולתו לקחת אחריות. הוא לא היה מסוג האנשים שהסתפקו במילוי משימות; הוא תמיד חיפש דרכים לשפר, לייעל, ולקחת על עצמו את המשימות הקשות והמורכבות ביותר. כשהיה מפקד, היה נערץ על חייליו בזכות השילוב הנדיר של קשיחות מקצועית ואנושיות עמוקה. הוא היה שקול, בעל שיקול דעת יוצא דופן גם תחת לחץ, ומלא יוזמה. הוא תמיד התנדב לצאת למשימות המאתגרות, עמד בחזית, ונשא באחריות לא רק בשגרת האימונים והתעסוקה המבצעית, אלא גם תחת אש, כשהמצב היה מתוח וההחלטות היו קריטיות. פניו לא היו מסגירים פחד, אלא נחישות ורוגע, והוא היה מקור השראה לחייליו. לאחר שחרורו מצה"ל, לא תם שירותו של גלעד. הוא המשיך לשרת שנים רבות במילואים, בכל פעם שנקרא לדגל, מתוך אמונה פנימית עמוקה שזהו ייעודו. הוא לא ראה בכך נטל, אלא זכות גדולה, חלק בלתי נפרד ממי שהוא, וממחויבותו לעם ולמדינה. בכל פעם שהטלפון צלצל וההודעה על צו 8 הגיעה, גלעד היה אורז את התיק במהירות, לובש את מדיו עם תחושת שליחות, ונפרד ממשפחתו בחיבוק חם, בידיעה ברורה שהוא יוצא למלא את חובתו, ולשמור על הבית.
לאחר שנות השירות הסדיר, ועם שחרורו מצה"ל, פנה גלעד ללימודים אקדמיים, ובחר ללמוד הנדסת בניין באוניברסיטת אריאל. גם שם, בין שרטוטים, חישובים מורכבים ולימודי סטטיקה, לא חדל גלעד מעשייתו למען האחר. הוא הצטרף לתוכנית התנדבות מיוחדת לסטודנטים, ושם נוצר קשר יוצא דופן, כזה שחוצה דורות ותרבויות, עם ולדימיר לינדר, שורד שואה בן 96. במשך ארבע שנים ארוכות ומשמעותיות, הפך גלעד לאיש סודו של ולדימיר, לחבר נפש ולבן משפחה ממש. הוא היה מגיע לביתו של ולדימיר מדי שבוע, דופק על הדלת הישנה, והקול העמוק של ולדימיר היה מברך אותו לשלום. גלעד היה מתיישב מולו, מקשיב בקשב רב לסיפורים שוולדימיר לא סיפר כמעט לאיש, על העבר הרחוק, על הכאב ועל התקווה. הוא דיבר איתו על העתיד, על המשמעות של החיים, על האקטואליה, ועל כל דבר שעלה על דעתו של ולדימיר. הוא צחק איתו צחוק מתגלגל, כשהיה ולדימיר מספר בדיחות ישנות מפולין, ונתן לו תחושה של חיים, של רלוונטיות, של מישהו שאכפת לו באמת. הוא מילא את בדידותו של ולדימיר באור ובחום, וחיבר אותו מחדש לעולם, לדור הצעיר, ולתקווה. הקשר ביניהם היה הדדי – גלעד שאב מוולדימיר חוכמת חיים, פרספקטיבה היסטורית, ועוצמה אנושית בלתי נתפסת, וולדימיר קיבל מגלעד את חיוניות הנעורים, את החיוך, ואת התחושה שהוא אינו לבד. זו הייתה מערכת יחסים שהוכיחה את כוחה של הנתינה האנושית, ואת היכולת לגשר על כל פער, כשהלב פתוח.
לצד כל עיסוקיו, הקים גלעד משפחה לתפארת עם רעייתו שיר, אישה של אור, שמחה וטוב לב. סיפור האהבה שלהם היה סיפור של התאמה עמוקה, של שני אנשים שנועדו זה לזו, וביחד בנו בית שהיה מלא באהבה, בצחוק ובאמונה. הם נישאו בטקס מרגש, תחת כיפת השמיים, מוקפים בחברים ובני משפחה, והבטיחו זה לזו אהבת נצח. לזוג המאושר נולדו חמישה ילדים, שכל אחד מהם היה עולם ומלואו: תמר, בכורתם, שירשה את סקרנותו וחוכמתו; דוד, הבן השני, עם חיוך שובה לב ועיניים מצחיקות; דניאל, שנקרא על שם אביו של גלעד, ילד מלא אנרגיה ושמחה; ישי, הרביעי, שהיה רודף צדק קטן ובעל נשמה רגישה; ויונתן, הקטן שבחבורה, שרק החל לפלס את דרכו בעולם תחת עיניהם האוהבות. גלעד היה אבא אוהב, נוכח, כזה שלא רק ידע לחנך לערכים, אלא גם ידע לרדת על הברכיים ולשחק עם ילדיו שעות ארוכות, לבנות איתם מגדלים מלגו, לספר סיפורים לפני השינה בקולות מצחיקים, ולהקשיב לכל שאלה, לכל חשש ולכל התלהבות. הוא היה מחבק אותם חזק, ממלא את הבית בשמחה, באור ובאמונה, ומלמד אותם בדרכו המיוחדת את ערכי הנתינה, האהבה והמחויבות. שולחן השבת שלהם היה שוקק חיים, מלא בקולות צחוק, שירים, ודיונים על פרשת השבוע, כשגלעד היה מנהיג את השיחה ברוגע ובחוכמה, דואג שלכל ילד יהיה מקום להביע את עצמו. הוא בנה איתם עולם שלם, מוגן ובטוח, שבו יכלו לצמוח ולהתפתח להיות אנשים טובים, מלאי אהבה ומשמעות. הוא היה עמוד התווך של המשפחה, עוגן של יציבות ושל אהבה אינסופית.
החיים שלווים לכאורה, אך מציאות המזרח התיכון לא מאפשרת מנוחה אמיתית. בבוקרו של שבת שמחת תורה, השבעה באוקטובר 2023, נשמעה בישראל צפירת אזעקה אחרת, כזו שלא הכרנו, צפירת אזעקה שבישרה על מתקפת פתע אכזרית וחסרת תקדים. הטלפון של גלעד צלצל ללא הרף, והודעות הווטסאפ זרמו בקבוצות המילואים. "צו 8. דחוף. כל מי שיכול, להתייצב מיד." המילים הדהדו בראשו. הוא הבין מיד את חומרת המצב. הבית היה עדיין שקט, הילדים ישנו את שנתם העמוקה, ושיר התכוננה לתפילת שבת. גלעד ניגש לשיר, פניה מודאגות, ובלחש אמר לה: "אני חייב ללכת. קוראים לי." היא הבינה, בלי מילים רבות, את גודל השעה, וכמו לביאה גאה, חיבקה אותו חזק, מביטה בעיניו ומעבירה לו שקט ועוצמה. הוא ניגש לחדרי הילדים, עמד ליד כל מיטה, מביט בילדיו הישנים, מלטף בעדינות את שערם, מנסה לזכור כל תווי פנים, כל נשימה. הוא ידע שהוא יוצא למשימה קשה, אך לא חשב לרגע אחרת. זו הייתה דרכו, זו הייתה מחויבותו. הוא לבש את מדיו במהירות, ארז תיק קטן עם ציוד הכרחי, ונשק את שיר נשיקה ארוכה, מלאת פרידה ותקווה כאחת. "אני חוזר הביתה," לחש לה, "תשמרי על הילדים. תגידי להם שאבא אוהב אותם." המילים הללו, פשוטות וטעונות, היו צוואתו החיה.
הדרך לבסיס הייתה רצופת מחסומים ודמויות מודאגות. האוויר היה ספוג במתח ובאי וודאות. גלעד הגיע ליחידתו, גדוד 8207 של חטיבת אלון, שם פגש את חבריו הלוחמים, פנים מוכרות, פנים עייפות אך נחושות. לחיצות ידיים חזקות, מבטים מבינים. "יאללה, חבר'ה, מתארגנים." הקול של המפקד היה עייף אך ברור. הימים הראשונים היו כאוטיים, מלאים בתדרוכים, בהכנות, בהבנה הולכת וגוברת של היקף האסון. גלעד, כמפקד וותיק, לקח על עצמו את האחריות, דאג לרווחת חייליו, הקפיד על בדיקת ציוד, על תדרוכים מקצועיים, ועל שיחות עידוד. הוא ידע שגם במציאות הקשה ביותר, הרוח היא זו שמנצחת. הוא נשלח עם יחידתו למשימות הגנה וביטחון, תחילה בעוטף עזה, שם ראה בעיניו את ההרס והחורבן, את הכאב העצום, ואת הגבורה הבלתי נתפסת של האזרחים והחיילים. התמונות הללו צרבו בו את הנחישות עוד יותר, והוא ידע שאין דרך חזרה, שחייבים לנצח, עבור הבית, עבור הילדים, עבור הארץ כולה. הוא שלח הודעות קצרות לשיר, "בסדר גמור, אוהב," מילים ספורות שהיו אמורות להרגיע, אך שניהם ידעו שהמציאות מורכבת הרבה יותר.
עם התפתחות המלחמה, ופתיחת חזיתות נוספות, הועברה יחידתו של גלעד לגבול הצפון, שם התחוללו קרבות עזים מול ארגון הטרור חיזבאללה. השקט היחסי של הנוף הירוק הוליך שולל; מתחת לפני השטח רחשה פעילות אויב ענפה. גלעד וחבריו נפרשו בשטח, בתוך סבך השיחים והעצים, בין הסלעים העתיקים, מוגנים על ידי העצים העבותים וההרים הנישאים. הוא ידע כל פינה בשטח, כל שביל עזים, כל מחבוא פוטנציאלי. הקור בלילות היה מקפיא עצמות, הלחות חדרה לעצמות, והשקט הדומם של הלילה הופר לעיתים קרובות על ידי קולות ירי רחוקים או הדי פיצוצים. גלעד היה דרוך, עיניו סורקות את האופק, אוזניו קשובות לכל רחש. הוא דאג לחייליו, ווידא שהם אוכלים, שותים, ובעיקר – שומרים על ערנות. הוא סיפר להם בדיחות כדי להפיג את המתח, דיבר איתם על הבית, על המשפחות שמחכות להם. הוא היה עוגן של יציבות ושל אופטימיות זהירה, גם כשכולם הרגישו את כובד המשימה והסכנה המרחפת.
ביום כ"ד בתשרי תשפ"ה, עשרים ושישה באוקטובר 2024, חודשים ארוכים לאחר שהתגייס למילואים, התנהל קרב קשה בדרום לבנון. יחידתו של גלעד נתקלה בחוליית מחבלים חמושה היטב. האוויר התמלא בריח שרוף של אבק שריפה, רעש יריות עזים, וקולות פקודות צעקות. גלעד, כמפקד, מיהר להסתער קדימה, כמו תמיד, אל מוקד האש, מתוך רצון להגן על חייליו ולנטרל את האיום. הוא נע במהירות, מנווט בין הסלעים, יורה לעבר המקורות מהם נורו היריות. הוא הפגין אומץ לב יוצא דופן, קור רוח תחת אש, ורצון בלתי מתפשר למלא את משימתו. הוא כיוון את חייליו, דאג לפרוס אותם נכון, וחיפה עליהם תוך כדי תנועה. החלטותיו המהירות והמדויקות הצילו חיים, אך בתוך הכאוס של הקרב, כשנלחם בעוז ובנחישות, נפגע גלעד מירי וחרף מאמצי חבריו להעניק לו טיפול רפואי ראשוני, קרס. הוא נפל בקרב, בן שלושים בלבד, על אדמת לבנון, כשפניו מופנות הביתה, אל ירושלים, אל שיר וילדיו. נשמתו הטהורה נסקה למרומים, והותירה אחריה שובל של אור ושל כאב עמוק.
הבשורה המרה על נפילתו של גלעד היכתה כרעם ביום בהיר בבית משפחת אלמליח וברחבי הארץ כולה. קצין העיר, בפנים חתומות, דפק על הדלת, והעולם כולו נצבע בשחור. שיר, עם חמשת ילדיה הרכים, איבדה את אהבת חייה, את עמוד התווך של ביתה. הילדים, קטנים מכדי להבין את גודל האסון, הרגישו את העצב העמוק שאפף את אמם ואת סביבתם. ההורים, שרית ודניאל, איבדו את בנם הבכור, את החיוך המאיר פנים, את הלב הפתוח. האחים איבדו אח, חבר, ודמות מופת. החברים איבדו כתף תומכת, אוזן קשבת, ופרטנר לשיחות עומק. הארץ כולה איבדה גיבור אמיתי, לוחם נועז, ואדם מלא חסד. גלעד הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, מול נוף הרי ירושלים שכה אהב, בטקס כואב ורב עוצמה. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה, דגלי ישראל התנופפו בחצי התורן, וכל לב ידע שאיבדנו אדם מיוחד, כזה שאין לו תחליף.
מותו של גלעד היכה גלים עמוקים ברחבי הארץ, אך חייו – חייו המלאים באהבה, נתינה ועשייה – ממשיכים להדהד בעוצמה רבה יותר. הוא הותיר אחריו חלל עצום, אך גם מורשת מפוארת. שיר, רעייתו, ממשיכה לגדל את ילדיהם באומץ ובכוח, מספרת להם את סיפורו של אבא גיבור, אבא שאהב אותם אהבה אינסופית, ושהגן עליהם בגופו. הילדים, תמר, דוד, דניאל, ישי ויונתן, נושאים בתוכם את ניצוץ נשמתו, את טוב לבו, את שמחת החיים ואת הערכים שהנחיל להם. הם יגדלו לזכור את אבא כגיבור, לא רק בגלל שנפל בקרב, אלא בגלל הדרך שבה חי את חייו – בהתמסרות מוחלטת, באהבה ללא תנאים, בעשייה יומיומית שקטה למען האחר. בביתו, קולות הצחוק והשמחה עדיין נשמעים, אך כעת הם מהולים בתחושה של געגוע וכבוד. סיפורו של גלעד הוא סיפור על אדם שהאמין באמונה שלמה בדרכו, שפעל מתוך צו מצפונו, ושלא היסס לרגע להקריב את היקר מכל למען עמו וארצו. הוא היה דמות של מופת, מגדלור של אנושיות, של אומץ לב, ושל אהבת ישראל אמיתית. גבורתו נבעה לא ממילים גבוהות, אלא מתוך המציאות של חייו, מתוך הבחירות היומיומיות שלו, מתוך האנושיות הפשוטה והטהורה שלו. הוא היה גיבור של אמת, כזה שחי את חייו במלואם, והותיר אחריו עולם טוב יותר בזכות קיומו. זכרו של רס"ר (במיל') גלעד אלמליח, בן ירושלים, לוחם ואדם, יישאר חקוק לעד בלבבות כל מי שהכירו, ובזיכרון האומה כולה, כסמל לתקומה, לגאווה ישראלית ולמסירות אין קץ. הוא חי, נלחם ונפל למען הבית, למען עתיד ילדיו, ולמען המדינה כולה, ואורו ימשיך להאיר את דרכנו גם כשכבר אינו איתנו. יהי זכרו ברוך.
רגעים מהחיים
כל התמונות · 9
סרטונים וקישורים
בתקשורת
כתבות
- נופים, סמלים וחלומות: כך בחרה תנועת עזרא להנציח את בוגרי הסניף שנפלו
ערוץ 7 ·
- שבועיים לאחר מכן: משפחת החייל שנפל עורכת ברית מילה לאחיינו
Israel National News — Arutz Sheva ·
- "הוא לא יהיה בברית בגופו, אבל יהיה פה ברוחו"
ynet ·
- "אור עצום שנלקח מאיתנו בסערה": רס"ר (במיל') גלעד אלמליח הובא למנוחות בהר הרצל
ישראל היום ·
- צה״ל פרסם את שמותיהם של ארבעה חיילי מילואים שנהרגו בקרבות בלבנון
Ynetnews ·
אתרי הנצחה
- יזכור - רב סמל ראשון גלעד אלמליח
יזכור — משרד הביטחון
מיזמי הנצחה
האמן אליסף מיארה צייר בסניף עזרא ברמות ציור קיר לשלושה בוגרים שנפלו. קשת גלעד מעוטרת בעצי רימון לזכר חלומו לנטוע פרדס.
סיפורים שסיפרו עליהם
אחיינו של גלעד נולד ביום שאחרי סיום השבעה, ובריתו נערכה באוהל הגבורה בירושלים בהשתתפות יותר ממאה אנשים. אחותו אפרת שפיגל סיפרה שגלעד נהג להגיע לאוהל כדי להקשיב למשפחות שכולות, ולכן בחרה המשפחה לשתף שם את הציבור בשמחה. התינוק נקרא איתן ישראל.
אחותו אפרת ילדה בן לאחר תום השבעה. המשפחה החליטה לקיים את הברית במאהל הגבורה, מתוך הזדהות עם דרך האח והאהבה לעם ישראל.
חיים ושירות
שירות
- דרגה
- רס"ר (במיל')
- יחידה
- חטיבת אלון (228)
- סוג שירות
- כוחות מילואים
- מיקום הקרב
- דרום לבנון
משפחה
- אב
- דניאל
- אם
- שרית
קבורה
דברי זיכרון ותנחומים
"הם שניהם היו במילואים. שיר בבית עם הילדים וגלעד במלחמה", כך אמרה לי שרית, אימו של רס"ר מיל' גלעד אלמליח הי"ד שנהרג בדרום לבנון. גלעד שרת השנה במילואים מעל 270 יום. גם בתקופות קשות הוא היה זה שמעודד את חבריו להמשיך לשאת בנטל הכבד. "גלעד היה שקוע בתורה", אמר לי אביו דניאל. ״זה הדבר שהוא הכי אהב". זו הסיבה שבישיבת ההסדר בשדרות הוא המשיך שנתיים נוספות. לאחרונה ממש גלעד סיים את לימודי ההנדסה. אישתו שיר סיפרה שהוא עבד באבטחה ותוך כדי למד בעיקר תורה ואת הזמן המינימלי הנדרש כדי לעבור את התואר (שאותו סיים בציונים מעולים...). לגלעד היו ידיים מעולות. הוא היה זה שמתקן לחבר'ה את הרכבים. "בשבילם הוא תמיד מצא זמן". בחודשים האחרונים, אל מול עומס המילואים האין סופי, שאלו אותו איך יש לו כוח להמשיך. "יש מישהו אחד שקובע איפה אני אהיה", הוא אמר והצביע כלפי מעלה. תהי נשמתו של רס״ר גלעד אלמליח הי״ד צרורה בצרור החיים.
אתה כל חסר
גלעד אלמליח הי״ד, בן 30, אב לחמישה ילדים מתוקים, בעלה של שיר. מעל 200 ימי מילואים הוא עשה השנה, תלמיד חכם שליום הולדת 30 שלו, הוא לא רצה מסיבות, רצה ללמוד משניות. מהנדס בניין, מתנדב ואבא מסור. להלוויה שלו הגיע ניצול שואה בן 94, שאלו אותו מה אתה עושה פה, הוא אמר גלעד היה עוזר לי. אלו הם טובי בנינו שמוסרים נפשם למען המולדת.
תודה לך, גלעד היקר,
על שהגנת עלינו ושנלחמת למעננו במחיר ההקרבה הנוראה מכל !
תודה על כל האור שהותרת בעולמנו.
תנחומים מלב כואב לכל אהוביך.
יהא זכרך ברוך,גיבור ישראל.
גלעד יקר,
נודע לי מסטטוס שאחותך אפרת העלתה בווצאפ שמחר יחול יום הולדתך ה-31. על היותך אב ל-5 ילדים, על צניעותך, מידותיך הטובות, אמונתך בהתמדה בהשקעה
ושבגיל 30 זכית לסיים ש"ס משניות, כבוד!!! מרשים!!! לימוד בו החלת כבר בגיל 18, ידעת מהי תכלית חיינו.
משפחתך דואגת להפיץ את אורך בעולם. צר לי על לכתך ולכתם של אחרים למעננו.
צר לי על מציאות חיינו שנכפתה עלינו. מתפללת לגאולה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
רס״ר במיל' גלעד אלמליח, בן 30 מירושלים, לוחם בגדוד 8207, חטיבת ׳אלון׳ (228), נפל בקרב בדרום לבנון. רס”ר במיל’ גלעד אלמליח הותיר אחריו את אשתו, שיר, וחמישה ילדים קטנים – תמר, דוד, דניאל, ישי, ויונתן בן הארבעה חודשים בלבד. עתר, גיסו של גלעד, סיפר עליו: “נפשי קשורה בנפשו. גלעד היה אדם שכל מי שנגע בו זכה להתחזק ממנו. הוא תמיד ראה את 'האנשים השקופים', דאג לקשישים, לניצולי שואה, ולא הזניח איש. הוא נהג לערוך קניות באופן קבוע למבוגרים בשכונה ודאג להתכנסות משפחתית או חברית בכל שבוע, מתוך מחויבות עמוקה לכל הסובבים אותו״. הוא סיפר עוד כי גלעד סיים לימודי הנדסת חשמל, אך נקרע בין הרצון לעסוק בחינוך לבין שאיפותיו המקצועיות. ״הוא רצה לעסוק בדברים משמעותיים. הוא היה אבא לחמישה ילדים, וכל זה בזמן שהוא לומד, מטפח קשרים ועושה המון חסדים, הוא היה מתבייש כשידעו. גלעד היה אדם כל כך רציני - אין מהלך שהוא עשה ולא התחבט אם נכון או לא לעשות. אבל כשהוא איתך הוא צוחק, קליל ואיתך עד הסוף. שאלנו אותך איך הוא משלב את המילואים עם החיים האישיים, והוא אמר ׳איפה שקוראים לי אני בא. אני מגיע איפה שיקראו לי׳, והוא תמיד היה אומר על עצמו שהוא חפ״ש ולא עושה כלום. בחור צנוע ממש. הוא מסר את עצמו ללימוד התורה״. יהי זכרו ברוך.
לאדם היקר שהשפיע על רבים בחייו וכן על רבים לאחר מותו
ונפשו צרוררה נצרור החיים
גלעד תהיה מנוחתך עדן.ותזכה בודאי לקום בתחיית המתים בקרוב.על המוסרים את עצמם על קידוש השם נאמר עין לא ראתה אלוהים זולתך"
גלעד היקר
אתה חקוק בלבבות
זוכרים וחושבים אותך לאורך השנה כולה
לומדת מהחיוך שלך, מהענווה, הארת הפנים וטוב הלב שלך
גלעד היקר, לא דיברנו הרבה אבל המפגש איתך פשוט היה מרים אותנו למקום אחר גבוה ועמוק מכל הנראה כלפי חוץ.
גלעד, מעבר למסירות נפש בכ"ד תשרי תשפ"ה, לימדת אותנו מהי מסירות נפש ענקית בחייך ביום יום בגבורה והתמדה להיות דבק בערכי הנצח של עמינו.
יהי רצון שנמשיך את טוב לבבך ומסירות נפשך בעוז בצניעות ובענווה.
גלעד ראיתי כתבה עלייך אתמול והתרגשתי לראות דמות של אדם ככ נעלה ומיוחד ועם כל זה נחבא אל הכלים
צדיק אמיתי!
נוח בשלום על משכבך ויהי זכרך ברוך!
המון כוחות ונחמה למשפחה
לזיכרו של בחור צעיר ומיוחד, בןבעלאבא.
גלעד היקר !
זכית לחיות ולמות על קידוש השם
עשית דברים בחייך שעל ידם קידשת שם שמיים והוספת אור וטוב בעולם
תשמור עלינו מלמעלה השם יקום דמך אוהבים אותך
אחי הגדול, הגדול באמת.
הענק בענקים והפשוט שבפשוטים.
רצית לחיות בגדול, וזכית ב"ה לחיות בענק. הותרת לנו צוואות רבות לחיים של אמת וגודל, קדושה ומהות, תורה חסד, ישרות וצדק, ענווה וצניעות. אהבת ה עמו וארצו. טובת כלל ישראל והשותפות בגאולתם היו לנגדך תמיד.
תודה על כל האור שהכנסת לחיי מגיל 0, ועל האור הענק שאתה ממשיך להאיר כאן בעולם בהיקפים אדירים גם אחרי לכתך.
מתחייבת בע"ה להשתדל להפיץ את אורך ככל יכלתי
אחי הגדול, הגדול באמת.
הענק בענקים והפשוט שבפשוטים.
רצית לחיות בגדול, וזכית ב"ה לחיות בענק. הותרת לנו צוואות רבות לחיים של אמת וגודל, קדושה ומהות, תורה חסד, ישרות וצדק, ענווה וצניעות. אהבת ה עמו וארצו. טובת כלל ישראל והשותפות בגאולתם היו לנגדך תמיד.
תודה על כל האור שהכנסת לחיי מגיל 0, ועל האור הענק שאתה ממשיך להאיר כאן בעולם בהיקפים אדירים גם אחרי לכתך.
מתחייבת בע"ה להשתדל להפיץ את אורך ככל יכלתי
במותך ציוות לנו את החיים. שנזכה להיות ראויים!
זכיתי להכיר את גלעד זצ"ל לא הכי אישית כי אם רק מתפילות שבת , אני לא מפסיק להתפעל מהמוסריות שלו, ממעשי החסד, מהיראת שמים , מהקדשה של כל דקה ללימוד תורה , מהאהבה שלו לבריות והרגישות למבוגרים הזקוקים לאוזן קירבה ואהבה .
אני מתפעל בלי סוף איזה הורים ומורים יש לו שהביאו אותו למי שהוא ... כבוד גדול !
אני מצדיע לך גלעד גבור קדוש !
אתה הדמות שעליך יחנכו את הנוער בישראל.
יהי זכרך ברוך ! וה יקום דמך .
גלעד הצדיק. תהיה מליץ יושר על משפחתך היקרה וכל עם ישראל. שרק נהיה ראויים לקורבן הגדול.
גלעד אלמליח הי"ד אח של גיסי היקר אדם מאיר פנים, שמח, רך ונעים הליכות.
נפל בגבורה בהיתקלות מחבלים בדרום לבנון.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים
חבר יקר האח הגדול בחבורה, תודה על מי שאתה על מה שהשארת לנו. אוהבים ומתגעגעים
איפה ישנם עוד אנשים כמו גלעד
ת.נ.צ.ב.ה
מתפללת לעילוי נשמתו של אהובנו גלעד אלמליח ז"ל ושנשמתו תהיה צרורה בצרור החיים. אמן ואמן!
צדיק יסוד עולם
יהי זכרך ברוך גלעד היקר.
יהי זכרו ברוך ונשמתו עדן
במותו ציווה לנו חיים
יהי זכרו ברוך
יחיד ומיוחד. איש של בית ומשפחה. חבר נאמן ומסור. איש של תורה ועבודה.איש של ספרא וסייפא.
השם יקום דמו
גלעד הקדוש והמופלא, אוהב אותך מאוד חבר יקר.
הזכרון שלך מאיר את חיינו.
איש צדיק ומופת היה בחייו.
ראוי לספר עליו לתלמידים בבתי הספר.
גלעד היה שומר בבית ספר ותמיד היה נחמד אל כולם . גם בימים שהייתי עצובה הוא שימח את כולם ואותי
גלעד אלמליח
שנהיה ראוים להקרבתך וגבורתך
עם כל גיבורי ישראל שבמותם ציוו לנו לחיות עם אמת ואהבת לרעך כמוך
גלעד תמיד דאג לכולם שהם יסתדרו ושהכל יהיה בסדר.
אני זוכר שפעם אשתי חזרה מהעבודה, נדלקה לה נורה אדומה ברכב לא ידענו מה לעשות. ישר התקשרתי אלייך, אמרת לי לומר לה להחנות את הרכב צמוד למעון. כשאשתי הגיע, אמרת לה ללכת הביתה, אני הגעתי ואתה כבר היית שם. אני הייתי לחוץ שהלך המנוע ואתה כמו תמיד הרגעת אותי ואמרת שכבר הספקת לעשות בדיקה, ושהכל נראה טוב חוץ ממשהו מסוים. בזמן הזה כל המוסכים היו סגורים, ולא היה מה לעשות. שוב אמרת אל תדאג, אני מברר ונמצא לך את המקום הכי טוב לטפל. ובין לבין גם דאגת לעזור לנו לקחת ולהחזיר את הילד מהמעון.
למחרת פחדתי לנסוע שהאוטו לא ישרף, ושוב אתה היית שם כדי להרגיע אותי ואמרת ״הכל טוב אני איתך״ ו״שלא יקרה כלום״. נסעת איתי למוסך, זה היה טיפול של איזה שעתיים. עזבת הכל וחיכית איתי לראות שהכל במקום, והכל תקין. ובזמן הזה שחיכינו ראיתי אותך מוציא ספר קטן ולומד כי זה אתה גלעד הצדיק!! תמיד היית בכל מקום כדי לעזור לאחרים, ותמיד ניצלת כל דקה ללימוד.
אתה פשוט האדם הכי טוב שהכרתי. עכשיו אני מבין מה זה באמת שאומרים, שה׳ לוקח את הטובים ביותר, ואתה הטוב ביותר!
תודה לך גלעד אחי היקר שזכיתי להכיר אותך! אוהב אותך אחי היקר! (בדיוק כמו שתמיד אמרת לי)
נח על משכבך
הי״ד
גלעד שלי. גלעד של כולם!
כזה היית שייך לכלל ..
אנחנו מכירים בערך מגיל אפס
אפילו נולדנו באותו החודש,רק
בהפרש של שבועים, וזה בלבד חיבר בינינו מהר מאוד .
גדלנו באותה שכונה היינו באותו הגן המשכנו לאותו יסודי עד ישיבת הסדר ששם היינו באותו החדר וישבנו כיסא ליד כיסא בבית מדרש והמשכנו לשירות צבאי ביחד וגם בתואר למדנו באותו מוסד לימודים אז אפשר לומר שלא נפרדנו מעולם !!!
אבל עכשיו אני צריך לדבר עליך בלשון עבר וזה לא הגיוני כי אתה תמיד חתרת קדימה, לא התעכבת על העבר, תמיד חשבת על איך מתקדמים הלאה העיקר שלא נישאר לעמוד במקום. ניצלת כל רגע בחיים ללימוד ולעשיה לא היה לך רגע דל לעצמך ..
תמיד חשבת על האחרים שצריכים אותך ברגעי משבר, היה לך יכולת לגעת בכל נשמה שעמדה מולך,
דיברת אל אותו בנאדם בשפה שהוא מבין ולא משנה מאיזה מגזר או עמדה הוא החזיק תמיד זה היה בנעם עם חיוך ..
ואני תוהה בכלל איך אצליח לכתוב ולהסביר לסובבים שלי מה היית בשבילי…כל כך הרבה זכרונות כל כך הרבה חוויות, כל כך הרבה שיחות, כל כך הרבה חבורות מחכימות, כל כך הרבה ערכים ודעת תורה שקיבלתי ממך
איך אמנה את כולם ומאיפה אתחיל…????!!!! היתה לך שיטה ברורה בכל דבר ועם זאת היתה לך נפש גמישה עם יכולת הכלה של כלל החברה הישראלית עם כל מורכבותה.
זוכר פעם בסדיר כשהיינו באימון בטבץ היתה לנו רגילה ראשונה ויחידה בשירות והיו צריכים להשאיר חברה לשמירות .
אני כבר התחלתי לתכנן עם החברים את הטיול שנעשה ברגילה,
אבל לרוע מזלי יצאתי בהגרלה של השומרים והייתי צריך לבטל את כל התכניות.
אבל אתה כבר גמרת בליבך שאת הרגילה הזאת אתה סוגר כדי שאני אצא עם החברים לטייל, יש לומר התעקשת שזה בקטנה ושאני צריך את זה יותר מכולם והצלחת לשכנע אותי שזה בסדר שנתחלף.
אני מרוב אושר לא שמתי לב לתאריך שיוצא במהלך הרגילה ומצדך לא טרחת לומר לי שיש לך באותו שבוע יום הולדת.
עשית הכל בשקט בלי קרדיט ובלי לקבל טובות מצד אף גורם כל שהוא אלא רק כדי להרבות שלום בעולם.
הרב גלעד ככה הרבה מהחברים היו קוראים לך ולא לחינם, אתה היית הגחלת ומורה לחיים של אינספור חבורות שונות.
כל אחת בצבע אחר ואת כולם הובלת בדרך היחודית שלך. עכשיו נוצר חלל ענק שרק אתה היית יודע למלא לנו במקרים כאלו ואני שואל מי ירים אותנו מי ינחם אותנו מי ידחוף אותנו למעלה מי יתן לנו עצות מחכימות מי יכניס לנו אופטימיות בחיים אמונה בצדקת דרכנו או סתם יעצור את שיגרת החיים ויוציא משניות כיס וילמד אותי משנה סדורה שידעת לקשר אותה לחיי היום יום …
אלמליח איך אפשר שלא לדבר על הענווה הענקית שהיתה לך בכל פעם שדיברו עליך היית מסמיק ומבקש שיפסיקו מהר לדבר ומהר מאוד הצלחת לגרום להוא ממולך לשנות את הדיבור לכללי מאוד כדי שלא יבינו שמדובר בך.
אני כותב לך עכשיו ואני עוד על מדים, להלוויה שלך לא הספקנו כי עוד לא חצינו את הגבול ועכשיו אני מסיים יום נוסף עם החברים שלנו לפלוגה כדי לתמוך אחד בשני ולהשלים חלקים חסרים מהסיפור שלא ברורים אחד לשני אבל אני, אני רק מחפש אותך בין החבר׳ה ,מסתכל על כל ספסל צדדי או בית כנסת מאולתר ומקווה לראות אותך יושב ולומד תורה בשקיקה ואהבה.
גילי אני רוצה לבקש ממך סליחה ,
סליחה על שהייתי נרדם לך באמצע סוגיה והפסקתי לך את הרצף.
סליחה שהוכחת אותי בשגיאתי ואני לא הקפדתי.
סליחה שלא הייתי בשבילך כמו שאתה היית בשבילי , סליחה שלא שמרתי עליך בלבנון, סליחה שלא הצלחתי להחזיר אותך בחיים לשיר ולילדים המתוקים שלך אני מבטיח לך שאני אשתדל להיות להם לדמות משמעותית ותומכת בחיים שלהם.
אפשר להמשיך ולכתוב עליך שנים רבות על כל הטוב והרוך שהיה בך אבל אם נמנה את הכל יכלה הזמן והמה לא יכלו .
גלעד אני דורש ממך שתמשיך לדחוף מלמעלה את כל המפעל שיצרת עם כל כך הרבה נפשות בעם ישראל, תתן חוסן לשיר ולילדים ולמשפחתך הענפה ותפעל לביאת משיח צדקנו שיגאלנו במהרה.
בשירות הסדיר עם גלעד באחת מהפעמים ששמרנו בגבול עזה היינו אני, קובי מוסאי וגלעד. הרגשנו אני וקובי קצת מסורבלים עם כל הציוד ולבּושתנו הנחנו את הנשקים והווסטים בנגמ״ש. אמרנו לגלעד שיחבור אלינו לזריקה אבל הוא בשלו נשאר קשוב ליצרו הטוב.. המשכנו אני וקובי במחדל נשענו על אחת הדיונות והפנינו גב לגדר הגבול. הפעם גלעד כן הצטרף אבל לא לגמרי. אני וקובי ראינו סרט רחמ״ל וגלעד פתח גמרא והתחיל ללמוד (אציין שאולי עם אדם אחר היינו מרגישים לא בנוח אבל עם גלעד ממש לא.. ובמחשבה לאחור לא אתפלא אם הוא ישב לידינו מתוך מחשבה שאפשר לדבוק בקודש בלי להתבדל מהחברים) נחזור למחדל.. אנחנו בשלנו וגלעד בשלו וכולנו לא שמנו לב שהג׳יפ של המגד הגיע.. והוא גם הספיק לרדת וכבר לעמוד לידינו ואנחנו, בשניה שקלטנו אותו מיד נעמדנו כולנו היה ברור לנו שהולכים להעניש אותנו בגדול. שתקנו כמו דגים ואז המגד שאל: ״למה קמתם?״ שתי מילים שהפכו לביטוי אצלנו.. שתקנו. לא העזנו להגיב.. הוא שוב שאל והפעם גם ענה: ״אני אגיד לכם למה קמתם.. כי אתם לא אנשי אמת! אתם מפחדים ממני ולא מהמחבלים שמעבר לגדר״ בשלב הזה אני וקובי מהנהנים בתקווה שזהו הוא עוד שניה הולך ואיתו הפחד המשתק אבל אצל גלעד הלב רטט! המגד הלך נשמנו לרווחה והתחלנו לחשוב על איך יוצאים מזה אבל המוח הראשי לא חשב איתנו.. הוא היה עסוק בלהצדיק את המגד וציין: ״וואלה מגיע לנו עונש, אנחנו לא אנשי אמת.. אני לא איש אמת״ כל-כך כאבה לגלעד האמירה הזאת שבאמת ממש לא אפיינה אותו.. מה גם שהוא לא בדיוק חלק מהמחדל הוא נתפס על דברי תורה עם נשק ווסט ואנחנו נתפסנו על דברים בטלים בלי נשק ובלי כלום אבל מבחינתו האצבע המאשימה היתה גם אליו. שנים אחר כך עוד יכלנו לומר לו בצחוק ״אתה לא איש אמת אתה״ וזה עוד היה צורם לו.. חשתי צורך לתקן את העוול שגרמנו לך גלעד אהובי והערב התחלנו מעט ממש להפיץ את האמת, שלא זזה לעולם מהלב שלך, גם למי שלא שמע עליך בכלל. אוהבים אותך גילי ומקווים שנצליח מהר לדעת איך ממשיכים איתך את הקשר האמיץ שהיה.. בטוח שיש דרך! אתה עוד כאן! אתה נוכח! אנחנו רק צריכים ללמוד אותה. תשאר בלב שלנו לעד❤️
תחושות קשות, הקב"ה לוקח מ איתנו הכל, כל מה שהתרגלנו אליו, לוקח לנו את הביטחון,את הצבא, את השקט והשלווה, לוקח לנו את השגרה, את המשפחה, את הילדים,את העיסוקים.
הכל בידיים שלו עכשיו והוא יחליט מה להחזיר למי להחזיר ולאיזה זמן להחזיר.
ואנו נקראים לדגל,נקראים למלחמת הרוח הפנימית-להבין את גודל השעה ולא ליפול לקטנות.
זו עת הרת עולם, הקב"ה משנה עיתים ומחליף את הזמנים.
לקח מאיתנו את הכל,כנראה בגלל שכל אלו גרמו לנו לשכוח מה אנחנו עושים בעולמו לשם מה אנחנו פה.
אנחנו יום יום רואים,מול עינינו עכשיו את האנשים שבמותם,מות קדושים מלמדים אותנו שיש חיים שהם יותר יקרים מהחיים עצמם-והם חיי ישראל,חיי נצח ישראל "ואמרתי חי אנוכי לעולם"-ברוך חי העולמים.
השבר נורא,נשים אלמנות,ילדים יתומים והורים אבלים-מי ינחמנו?!
אומנם איזה נחמה נבקש?
אם נסתכל אך לאחור,לחיים הפרטיים של לפני השבר-איך שנהרסו והתפוררו-איך שבתים נחרבו ונשים נשארו לבדם-לא נצליח להרים את ראשנו,אמנם אם נסתכל על רוחם של הנופלים ונראה מה עמד לנגד עיניהם בשעה שמסרו את נפשם,נדע ונבין שעל אף השבר הפרטי,האיום והנורא, הקב"ה ממית ומחיה,ומן המוות הוא בונה חיים-חיים עליונים,חיי הנצח של עמ"י-חיי הגאולה,ההולכת ונבנת לנגד עינינו.
בימים אלו ה' מראה לנו שכל מה שאולי בטעות חשבנו,שאנו חיים בשבילו,הינו מוכרח-והוא לא בהכרח שייך לנו.
וכל מגמתינו ויעדנו,צריכים להיות רק יעדים אלוהיים,לצורך מטרה גדולה של גאולת ישראל.
לא ליפול כלל למטרות מצומצמות בעולם הזה,של קיום והנאה חולפת,מתוך כך נשוב אל החיים ונעסוק בהם מתוך גודל ההבנה שכל פיסה מהם,קטנה ככל שתיהיה,היא מקבלת את ערכה,מצד מה שהיא-פיסת החיים של האדם מישראל בארץ החיים בתקופת אור הישועה.
כל משפחה בישראל מקבלת את ערכה הנצחי מצד שייכותה למשפחה הגדולה של אבינו הגדול שעודנו חי-ועל כן עם ישראל חי!
"חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו וה' יעשה הטוב בעיניו"
במהרה בימינו אמן.
בכניסה לשבעה ביום שני בערב, אני שומעת מישהו ניגש לשיר ואומר לה: "הרהורי תשובה שהיו לי בהלוויה לא היו לי ביום כיפור''...ושיר כ''כ מתרגשת ''זה גלעד! היא אומרת...''
מאוחר יותר בערב במעגל חברות אינטימי יותר,שואלת חברה: ''מה היית רוצה שניקח מהדמות של גלעד''?
לפני שענתה קודם כל ציטטה שיר את תשובתה של שרית האם לשאלה הזו : '' לראות את האנשים השקופים".( בהמשך אכתוב על הקשישים שעזר להם)
ותשובתה של שיר לשאלה:
''להיות בתשובה'' (מקוה שאצליח לקלוע למילותיה של שיר המדהימה.. זה הולך איתי כל השבוע): "גלעד כל הזמן עבד על המידות שלו, הוא לא נולד כך, הוא כל הזמן עבד על עצמו להיות יותר טוב, היה בתשובה מתמדת. והיתה לו דרך שבלי כפייה הוא פשוט גרם לאנשים למצוא נקודה שהם צריכים לתקן ולנסות להיות עוד יותר טובים...( המילים האלה חזרו שוב ושוב בדברי חבריו) והכל מתוך ענווה עצומה..
שיר המשיכה לספר על החיבור שלו לתורה, איך לקח על עצמו ללמוד משנה ביום במשך שנים( בנוסף לשאר הדברים שלמד) ולפני כמה חודשים סיים ששה סדרי משנה ביום הולדתו.כל המשפחה הגיעה והוא אמר שזו לא מסיבת יום הולדת אלא סיום ששה סדרי משנה, והכל בלי להחזיק טובה לעצמו רק לכבוד ה'.וכמה היה שמח בתורה!
חבל על דאבדין..
שנזכה לקחת משהו מאורו ולהביא את הגאולה ע''י אהבת תורה ותשובה מתמדת. ( שושי דודה של שיר)
הרב קוק בספר מגד ירחים כותב על כל חודש, והמשפט של חודש כסלו "גבורת אמת תימצא רק במקום שאור אלוקים שמה" . הפסקה ממשיכה ומעמיקה גם בקשר לחודש כסלו.
במהלך חיינו גלעד ואני היינו מדברים על המשפט הזה הרבה ולומדים את הנקודה של גבורת אמת לעומקה, ובמיוחד על הקשר לחודש כסלו, שסגולתו המיוחדת היא גבורה ואור אלוקים.
כמה זה מתחבר היום לדמותו של גלעד, בחייו וגם במותו, מות גיבורים, גבורת אמת מתוך יראת שמים גדולה ואור אלוקים. הגבורה האמיתית יכולה להיות מתוך מסירות גדולה לה'.
לא רק בדברים גדולים כמו מלחמה, כל גבורה קטנה שלנו מגיעה מתוך אמונה באור אלוקים שמלווה ומסובב את חיינו. יש דבר גדול מעלינו, ויש דברים גדולים מאיתנו.
יש עוד כיוונים ופירושים שממליצה להעמיק, ובנתיים מאחלת לכולם חודש טוב, מלא באור ה', וחיבור לשרשרת הגדולה מלאת הגבורה אליה אנו שייכים, מאז ועד היום.
גלעד האמין שכל ניצחון קטן ופרטי מקדם מוביל אותנו אל הניצחון הגדול והאמיתי.
כל תשובה קטנה שאדם עושה *ובגבורתו* מנצח את היצר הרע שבו, מוסיף טוב ונותן לאור שבו לגבור על החושך, הוא משפיע על מעגלים רחבים וכלל ישראליים בדרך אל הגאולה השלמה.
גלעד היה מאמין גדול של צעדים קטנים ברי השגה וראה בהם ערך עצום בעבודת ה'. וכל צעד קטן כזה דורש גבורה. הוא תמיד היה אומר לי במילואים "כשאני יודע שאת קצת יותר מתאמצת להיות יותר סבלנית לילדים זה מחזק אותי ללכת להילחם, זה נותן לי תקווה לדעת שיש תשובה בעולם"...
יהי רצון שהחודש הזה יאיר לנו וישפיע עלינו מסגולתו🙏🏻
לגלעד היתה אהבה ורגישות מיוחדת וכבוד רב לקשישים, הוא התמיד מאד לבקר את הסבים והסבתות שלו. ולמי שלא יודע,כך אפילו זכה לפגוש את שיר.שיר היתה בת שרות בבית אבות, וגלעד הרבה לבקר את סבתא סימונה כשהיו לו גימלים מהצבא... נקפוץ כמה שנים קדימה...
בקורונה ,הגיעה לגלעד ידיעה על קשישה ערירית ניצולת שואה שצריכה שיעשו לה קניות. גלעד קפץ על המצווה ( ולא הפסיק במשך 4 שנים!)
זה הלך ככה-שיחת טלפון שבה היא היתה מכתיבה לגלעד את רשימת הקניות עם כל הדיוקים והדברים שהיא אוהבת. לפעמים השיחות ארכו יותר מ40 דק'. ולפעמים אפילו גערה בו בטלפון.וכששיר היתה מסמנת לו שזה מוגזם, היה מגלגל עיניים ,פורש ידיו לצדדים כאומר ''מה לעשות, ניצולת שואה''...והיה מקשיב לה בסבלנות ובנחת.
כשהיה מסיים את הקניות
היה מתקשר אליה מלמטה, אומר לה כמה עלה,והיא היתה מניחה לו מחוץ לדלת את הכסף, ואת הזבל (!) רק לאחר שלקח אותם ,היתה פותחת את הדלת ומכניסה את הקניות. *הוא מעולם לא ראה אותה!*
אבל זה לא סוף הסיפור.
גלעד גויס במוצאי שמחת-תורה תשפ''ד, ומהמילואים ניסה למצוא מחליף..וכנראה שהמחליף לא התמיד...
מתישהו גלעד ניסה להתקשר אליה לדרוש בשלומה
הזקנה לא ענתה, ואז הוא ניסה למחרת עוד פעם ואחרי שלא ענתה התקשר לעובדת הסוציאלית וביקש שיבדקו מה איתה...
מצאו אותה על הרצפה במצב קשה ובבית החולים אמרו שעוד כמה שעות, היא כבר לא היתה שורדת.
גלעד *פשוט הציל את חייה!!!* וזאת מרחוק בזמן שירות המילואים, אשה שלא הכיר ולא ראה מעולם..
''כל המקיים נפש אחת מישראל... כאילו קיים עולם מלא''.( סנהדרין ל''ז)
וגלעד הי''ד לא רק שהציל את האשה הזו מחרפת רעב ע''י ההתמדה בקניות, אלא הציל את חייה ממש, וזאת בנוסף לחיי החיילים הרבים שהציל ע''י שהסתער קדימה במבצע שבו נפל. ( עפ''י עדות מפקדו באזכרה...)
אך, זה לא היה המקרה היחיד , כולנו ראינו את ולדימיר יהודי בן יותר מ90 שהניח זר בהלוויה.
גלעד היה מבקר אותו באופן קבוע, שימש לו אוזן קשבת, והיה שומע ממנו על קורותיו בשואה. גלעד היה מביא את הילדים לבקר אותו לשמח אותו ולחנך גם אותם לחסד...כל המשפחה הגיעה להדלקת נרות חנוכה אצל ולדימיר.. ולדימיר אמר עליו ''גלעד הוא יותר מבן בשבילי''. כשגלעד התגייס, מספרת שיר, ולדימיר היה מאד מודאג והתקשר לשיר לעיתים קרובות לדרוש בשלומו. בערב השבת האחרונה, הוא התקשר לשיר, סיפר לה שהוא קצת חלש ,ושאל על גלעד, שיר אמרה שהוא בסדר. בבוקר לאחר נפילתו ,בגדלות נפש דאגה שיר לבקש מהעוסי''ת להודיע לו שלא ישמע במקרה.
וולדימיר התייצב כשעה לפני ההלוויה עם הזר ,וגם הגיע לנחם...
ידעת תמיד לתת לכל אחד את מה שהוא היה צריך.
מקור:ישראל היום
היית לי מורה דרך.
מקור:ישראל היום
הלב שלך היה שם בשביל כל אחד
מקור:ישראל היום
גלעד, אני מצדיע לך
מקור:ישראל היום
גלעד נקרא ליחידתו
מקור:ישראל היום
כל יום אצלך היה כמו שבוע
מקור:ynet
בסוף החושך באמת קיבלנו את האור הזה. הבן שנולד
מקור:ynet
לבנו ותפילותינו עם אשתו, ילדיו ומשפחתו.
מקור:Ynetnews
דברים ליום הזיכרון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת