סיפור החיים
האוויר בקיבוץ עלומים בשעות הבוקר המוקדמות של נובמבר 1974 נשא עמו תמיד ריח של אדמה לחה, של רפת רחוקה ושל לחם נאפה בתנור המשותף. אל תוך התפאורה הזו, ביום כ"ד במרחשוון, נולד אילון ויס, בנם של בת-שבע וגיורא יצחק. הוא היה ילד שביעי במשפחה מתרחבת, אח למירב, אסף, צפורה, אפרת, אמיתי ומתניה, וכבר מרגעיו הראשונים ניכרה בו תערובת ייחודית של סקרנות שקטה ושובבות מתפרצת. הבית בעלומים, כמו רבים מבתי הקיבוץ של אז, היה בית פתוח, רוחש חיים, שבו דלתות לא ננעלו לעולם וצחוק ילדים התערבב בקלות עם שיחות מבוגרים על עתיד המדינה, על עבודת האדמה ועל ערכים של עשייה וקהילה. גיורא, אדם שקט ועמוק, ובת-שבע, אישה חמה ומלאת אנרגיה, העניקו לילדיהם עוגן של יציבות ואהבה, תוך שהם מנחילים להם בדרך הטבעית ביותר את חשיבות הנתינה, העבודה, והחיבור העמוק למקום שבו הם חיים.
אילון הקטן גדל בתוך מרחבי הדשא הירוקים של הקיבוץ, כשכפות רגליו יחפות רוב שעות היום, חשות את טל הבוקר ואת חום השמש של הצהריים. הוא למד לזהות את קריאות הציפורים השונות, את ציוץ הדרורים בבוקר ואת קריאת התנשמת בלילה. את ימיו בילה בריצה בין עצי הפקאן הענקיים, בטיפוס על גבעות הכורכר שסבבו את הקיבוץ, ובחקירת כל פינה נסתרת. ידיו הקטנות ידעו לפרק ולהרכיב כל דבר, מצעצועי עץ פשוטים ועד חלקי אופניים חלודים שמצא במחסן. הוא אהב לבלות שעות ארוכות בחצר המשק, להתבונן בטרקטורים העוברים ובשבים, להריח את הסולר ואת השמן, ובעיקר, להרגיש את כובד כפות הידיים של אביו כשהוא מראה לו איך קושרים קשר או איך מתקנים צנרת דולפת. כבר אז, ניכרה בו אותה רגישות מיוחדת לאנשים סביבו; הוא היה שם כדי להקשיב לחבר שבור לב שאיבד צעצוע, או כדי להציע עזרה לילד קטן שהתקשה בטיפוס. הוא לא היה ילד רועש, אך נוכחותו הורגשה תמיד, שקטה אך אכפתית, סקרנית ומתבוננת. כששאל "מה שלומך?", כבר בגיל צעיר, הוא התכוון לכך באמת, ועיניו הטובות שיקפו רצון אמיתי להבין ולשמוע.
שנות הילדות והנעורים של אילון בעלומים עוצבו על ידי השילוב הייחודי של חיים קהילתיים קרובים ומרחבי טבע פתוחים. הוא למד בבית הספר האזורי, שם הצטיין לא רק בלימודים אלא גם ביכולתו לחבר בין כולם, להפיג מתחים ולמצוא את המשותף. השובבות שאפיינה אותו בילדות לא נעלמה, היא רק לבשה צורות בוגרות יותר. הוא היה ידוע ביכולתו להמציא משחקים מקוריים, להפתיע בבדיחה שנונה, או פשוט להיות ה"ילד" שבחבורה גם כשכבר היה נער מתבגר. תמיד היה בו שילוב של בגרות ואחריות לצד קלילות ושמחת חיים. הוא אהב את האתגר של משחקי קופסה וספורט, ולעיתים קרובות היה קשה לנצח אותו, לא רק בגלל כישרונו, אלא גם בגלל התמדתו ורצונו הטבעי להבין את חוקי המשחק לעומק. הוריו, גיורא ובת-שבע, זכו ממנו לכבוד עמוק ובלתי מתפשר. הוא ראה בהם עמוד תווך, מודל לחיקוי, וכל החלטה שקיבל, קטנה כגדולה, נשקלה תמיד בפריזמה של "האם זה יכבד אותם? האם זה מה שהם היו רוצים?". הערך הזה של כיבוד הורים הפך לחלק בלתי נפרד ממי שהיה, וליווה אותו לאורך כל חייו, בהתנהלותו מול קרוביו וגם מול הקהילה כולה.
כשהתבגר, התעצבה באילון תחושת שייכות עמוקה לארץ ולמורשת שלה. הוא אהב לטייל, לא רק לראות נופים, אלא להבין את הסיפור שמאחורי כל עץ, כל אבן, כל גבעה. הוא למד להכיר את שבילי הארץ ברגליו, לחוש את השינויים באדמה ובצמחייה בין אזור לאזור, ולהתחבר להיסטוריה שחבויה בכל פינה. אהבה זו לא הייתה אהבה מליצית, אלא חיבור עמוק, פיזי ואינטלקטואלי, למרחב שבו צמח. הוא בילה שעות בספרייה, קורא ספרי היסטוריה, ארכיאולוגיה וגאוגרפיה, ומנסה להבין את הקשרים המורכבים בין העבר להווה. את הידע הזה, שהיה צובר בלהט, לא שמר לעצמו. הוא שמח על כל הזדמנות לחלוק אותו, לספר סיפורים, להראות תמונות, ולהדביק אחרים באותה התלהבות. זו הייתה ההתחלה של מה שיהפוך מאוחר יותר לייעודו כמורה דרך וכאיש חינוך, שינחיל את אהבת הארץ ומורשתה לתלמידיו ולכל מי שנקרה בדרכו.
עם סיום לימודיו, הגיע תורו להתגייס לשירות צבאי. עבור אילון, שנשם את אווירת הביטחון והעשייה הקיבוצית, הבחירה הייתה ברורה. הוא התגייס לחיל השריון, חיל של פלדה ואנשים, שילוב של טכנולוגיה מתקדמת ונחישות אנושית. הוא מצא את מקומו בתוך הטנק, מרגיש את עוצמתו המרתיעה ואת האחריות הכבדה שעל כתפיו, יחד עם חבריו לצוות. השירות הצבאי לא היה עבורו רק חובה, אלא זכות ושליחות. הוא למד את רזי המקצוע, את תנועות הטנק בשטח, את קריאת המפות ואת קצב פעימות הלב של הצוות סביבו. לאחר שירותו הסדיר, המשיך אילון במילואים, ובמשך עשרים ושמונה שנים, כחודש וחצי בכל שנה, חזר שוב ושוב למדים, לריח השמן, לרעש המנוע ולחברת הצוות. הוא ראה בכך מחויבות עליונה, חלק בלתי נפרד מאורח חייו, גם כשלא היה קל, גם כשהיו לו מחויבויות משפחתיות וקהילתיות. הוא ידע שיש מי שמחכה לו בבית, מי שמאפשר לו לצאת ולתרום, והערכתו לנטע אשתו, שבזכותה יכול היה לצאת ולתת, הייתה עמוקה.
את נטע הכיר אילון בשלב מוקדם של חייו הבוגרים, והקשר ביניהם פרח במהרה. היא הייתה שותפה מלאה לדרכו, לערכיו ולשאיפותיו. יחד, הם בנו את ביתם בפסגות, יישוב קהילתי שקט ופורח, שהפך במהרה למרכז עולמם. פסגות לא הייתה רק כתובת, אלא קהילה חמה ועוטפת, שבה מצאו את מקומם ושבה החלו לבנות את משפחתם. לאילון ונטע נולדו שבעה ילדים – ידידיה, הודיה, רחל, רעות, טליה, יהונתן ושירה. הבית שלהם היה תמיד מלא חיים, בצחוק ילדים, בריחות של ארוחות משפחתיות ובשיחות אינסופיות. אילון היה "הכי הכי איש משפחה", כפי שהעידו עליו מקורביו. הוא היה בן זוג אוהב ומסור לנטע, שותף אמיתי לכל החלטה ולכל אתגר. הוא היה אבא גאה, לא רק בהישגים של ילדיו, אלא במי שהם היו, כל אחד ואחת בדרכו הייחודית. הקשר שלו עם כל ילד היה קשר חברי, בגובה העיניים, כזה שאיפשר לכל אחד מהם להרגיש שהוא נראה, נשמע ואהוב. הוא ידע לזהות את הצרכים השונים של כל ילד, להעניק לידידיה עצה מעשית, להקשיב להודיה בסבלנות, לצחוק עם רחל, להיות אוזן קשבת לרעות, לתמוך בטליה, ללמד את יהונתן, ולחבק את שירה. הוא נתן לכל אחד מהם "מקום בלב, מקום הכי אמיתי", והיה נוכח בחייהם באופן מוחלט, לא רק פיזית, אלא רגשית ונפשית.
עם השנים, התרחבה המשפחה וזכתה גם לנכדה ראשונה, יהב. אילון, שהיה אבא מסור כל כך, הפך לסבא מאוהב "עד השמיים". הוא היה משחק איתה שעות ארוכות, קורא לה סיפורים, מתפעל מכל חיוך ומכל מילה, וכל רגע איתה היה עבורו חגיגה. הוא גם פתח את ליבו ואת ביתו לניצן כלתו ולאביחי חתנו, והעניק להם מקום של כבוד ואהבה אמיתית במשפחה. הבית בפסגות הפך למרכז שוקק חיים, עוגן של חום ותמיכה לכל המשפחה המורחבת.
במקביל לחיי המשפחה העשירים, היה אילון איש חינוך בכל רמ"ח איבריו. הוא עבד כמחנך כיתה י' בבית הספר אמי"ת איתן, והיה לדמות משמעותית בחיי תלמידיו. עבורו, חינוך לא היה רק מקצוע, אלא ייעוד ושליחות. הוא ראה בכל תלמיד עולם ומלואו, פוטנציאל בלתי מוגבל, והאמין בכוחה של העצמה אישית. הוא אהב את תלמידיו ממש כמו את ילדיו שלו, השקיע בהם שעות רבות, מעבר למקובל, ושמח בכל נקודת רצון שזיהה אצלם, ובכל התקדמות קטנה כגדולה. הוא לא היה מורה שרק מלמד חומר לימודי, אלא מחנך שרואה את הנשמה שמאחורי כל תלמיד, דמות מאירת פנים, טוב לב, שופעת אהבה, נתינה וחסד. הוא עשה זאת בטבעיות מוחלטת, בלי טיפת פוזה, "אומר מעט ועושה הרבה". הוא היה מנטור, חבר, ודמות אב עבור רבים מתלמידיו, ודמותו נצרבה עמוק בלבם.
אילון לא הסתפק רק בחינוך הפורמלי. הוא היה איש סקרן, פתוח לכיוונים חדשים, שתמיד חיפש דרכים להרחיב את אופקיו ולרכוש ידע נוסף. בשנת השבתון האחרונה שלו, במקום לנוח, הוא ניצל את הזמן ללמוד קורס מורי דרך. הוא לא עשה זאת כדי להתפרנס מהתחום, אלא מתוך אהבה עמוקה לארץ ולמורשתה, ומתוך רצון עז להנחיל את הידע הזה לאחרים. הוא הוביל טיולים רבים, לעיתים קרובות בהתנדבות, שמח על כל הזדמנות לטייל בשבילי הארץ, לספר את סיפוריה, לחבר את העבר להווה, ולהדביק את המטיילים באהבתו העצומה למקום. בין אם היו אלה תלמידיו, חיילים שאותם פגש במילואים, או תיירים סקרנים, אילון ידע להפוך כל טיול לחוויה מרתקת ומשמעותית. הוא היה מסוגל לתאר את פריחת השקדיות באביב כאילו הייתה יצירת אמנות, ולספר על קרב עתיק שאירע במקום כאילו התרחש אתמול, כשהוא מחבר בין הלב, השכל והרגליים.
מעבר לעיסוקיו המקצועיים והאישיים, היה אילון עמוד תווך בקהילת פסגות. הוא ראה בשליחות ציבורית חלק בלתי נפרד מחייו, ופעל בה בשקט, בנעימות, בלי רעש וצלצולים, "בהכי פשוט", כפי שתוארה עשייתו. הוא כיהן כיו"ר המזכירות ביישוב, תפקיד הדורש אחריות רבה, סבלנות ויכולת לחבר בין אנשים. הוא היה גבאי בבית הכנסת, דואג לכל פרט בתפילה ובניהול, קולו המהדהד כחזן, ומקפיד על אווירה מכבדת ומכילה. הוא התנדב ב"ידידים", ארגון העזרה ההדדית, ותמיד היה הראשון להתייצב ולעזור, בין אם בתיקון פנצ'ר לשכן, בסיוע בקניות לקשיש או בהקפצה דחופה. בכל תפקיד שהיה צריך, משימות קשות וקלות כאחד, הוא היה "מתייצב, תמיד נרתם ונכנס מתחת לאלונקה". עשייתו הציבורית הייתה ביטוי נוסף לאמפתיה העמוקה שאפיינה אותו. הוא זכר אתגרים שאנשים עוברים בחיים, היה קשוב למצוקותיהם, ורצה באמת ובתמים לסייע.
לצד כל אלה, המשיך אילון להיות איש ספר ואיש תורה. הוא היה מחובר ללימוד, לתורה, כחלק בלתי נפרד מהווייתו. הוא למד באופן קבוע, לא רק בגלל חובה, אלא מתוך אהבה אמיתית לידע ולעומק. הוא היה "ירא שמים ושמרן מבחינה רוחנית", אך במקביל, היה "חושב מחוץ לקופסה, פתוח לרעיונות ומנסה דברים חדשים". שילוב זה של ענווה ושמרנות עם סקרנות ופתיחות אינטלקטואלית אפשר לו לראות את העולם במורכבותו, לחבר בין מסורת לחדשנות, ולהיות אדם רחב אופקים. הוא אף היה סטודנט מן המניין באוניברסיטת בר-אילן, במסלול לדוקטורט, עדות נוספת לרצונו הבלתי נלאה להעמיק ולהבין. הוא ייצג את הטוב שבשילוב הישראלי, בין שורשים עמוקים לבין צמיחה מתמדת.
השנים חלפו, ואילון, שמילא את חייו בעשייה בלתי פוסקת למען משפחתו, קהילתו ומדינתו, עמד על סף עשור השישי לחייו. חצי שנה בלבד הפרידה בינו לבין יום הולדתו החמישים. אך אז, בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, השבעה באוקטובר 2023, נשמעו צפירות האזעקה והחדשות הנוראיות החלו לזרום. הקריאות למילואים הגיעו במהרה, ואילון, על אף גילו, לא היסס לרגע. הוא התנדב למילואים, כלוחם שריון, כאילו היה זה הדבר הברור והטבעי ביותר לעשותו. הדילמה לא הייתה קיימת מבחינתו; כשהמולדת קוראת, כשיש צורך להגן על הבית, על המשפחה, על הקהילה, על ארץ ישראל שכל כך אהב – הוא קם ונסע. זה היה פשוט, לא מתוך התלהבות יתרה או רצון ל"גבורה", אלא מתוך תחושה עמוקה של זכות וחובה, חלק בלתי נפרד ממי שהיה. הודעות הווטסאפ האחרונות שיצאו מטלפון שלו היו קצרות, ענייניות, אבל טעונות באהבה ובהבטחה לשוב. הוא חיבק את נטע ואת הילדים חיבוק ארוך, שהיה לו טעם של פרידה וגם של תקווה, ויצא אל הלא נודע.
החודשים הראשונים של המלחמה מצאו את אילון בצפון רצועת עזה, כלוחם בגדוד חש"ן 129, חטיבה 8. הוא נלחם במסירות, עם אותה נחישות שקטה שאפיינה אותו תמיד. הוא מצא את עצמו שוב בתוך הטנק, מרגיש את רעש המנוע, את הרעידות, את הריחות המוכרים של שמן וברזל, אבל הפעם, בתוך מציאות מלחמתית עקובה מדם. הוא עבר חודשים ארוכים של לחימה, של דריכות מתמדת, של חברת לוחמים שבה כל אחד סומך על השני. בבית בפסגות, המשפחה עקבה בדאגה אחר החדשות, אך גם בגאווה עצומה. אילון חש גאווה גדולה בביתו ובפסגות, שידעו לקחת אחריות ולאפשר לו לצאת למשימה. הם היו העוגן שלו, הכוח שדחף אותו קדימה.
החיים, על אף המלחמה, המשיכו להתקיים במקביל, במעין בועה עדינה של נורמליות. בתו רחל נישאה בחתונה מרגשת, רגע של אור ושמחה בתוך התקופה הקשה. אילון היה שם, אבא גאה, רוקד ושמח, אך ליבו וראשו ידעו שזהו רק רגע קצר של הפוגה. כשבוע לאחר החתונה, הגיעה שוב הקריאה. פלוגתו של אילון נקראה לסבב מילואים שני, הפעם בעזה. הוא שב וחזר אל הטנק, אל חבריו, אל המשימה.
ביום שבת, פרשת "נשא", ט' בסיוון תשפ"ד, חמישה עשר ביוני 2024, בעיצומה של פעילות מבצעית בצפון רצועת עזה, הטנק שבו נסע אילון, יחד עם איתן, ניר ונתנאל, עלה על מוקש. הפיצוץ היה עז, קורע את שקט הבוקר, מנפץ חלומות ומשנה גורלות ברגע אחד. במקום, בתוך הלהבות והעשן, נהרגו רב-סמל בכיר (במיל') אילון ויס ואיתן רונד. ניר ונתנאל, שהיו גם הם בטנק, נפגעו. בן ארבעים ותשע בנופלו, אילון נפל בקרב, מגן על מולדתו, על ביתו, על עמו, כפי שחי כל חייו.
הידיעה הקשה הגיעה אל בית המשפחה בפסגות, אל נטע, אל שבעת ילדיו, אל הוריו, אל ששת אחיו, ואל הקהילה כולה, והותירה חלל עמוק, בלתי נתפס. קולות הצחוק בבית השתתקו לרגע, המטבח נדם, והמרחבים הירוקים של פסגות נראו פתאום ריקים. אילון, איש החינוך, איש המשפחה, איש הקהילה, איש העשייה השקטה והמסורה, נעלם. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, לצד גיבורי ישראל, כשדגלה של מדינה שלמה עטוף על ארונו.
החלל שהותיר אילון גדול ועצום. הוא לא ישא עוד מקרר עם בנו ידידיה בשלוש בלילה בעת מעבר דירה, לא יחבק את יהב נכדתו ביום הולדתה המתקרב, לא יראה את בתו הנוספת נישאת שלושה שבועות לאחר נפילתו, לא ילמד עוד בכיתה י' בבית הספר אמי"ת איתן, ולא יוביל עוד טיולים בשבילי הארץ. אך דמותו ומורשתו נותרו חקוקות עמוק בלבבות. בנו ידידיה ספד לו במילים קורעות לב, שתיארו אב מיוחד, מחנך קרוב, וסבא מאוהב, וסיים בתחושה שאילון נלקח למעלה כדי להמשיך לחנך, כי "יותר מדי צעירים שם, צריך מחנכים". מנהל בית הספר, דניאל בארי, אמר כי "אמי"ת איתן היה הבית השני של הרב אילון. החינוך היה מרכז חייו והוא ראה בהעצמת כל תלמיד הגשמת חלום. הוא אהב את תלמידיו מאוד, ומסר את נפשו עליהם, כפי שמסר את נפשו על עם ישראל." חברו בעז גנוט תיאר אותו כ"איש משפחה, איש חסד, ירא שמים ונוח לבריות", שתמיד "נושא בעול עם הציבור", ו"נכנס מתחת לאלונקה".
המשפחה, על אף הכאב הבלתי נתפס, הבטיחה להמשיך בדרכו של אילון – דרך של גודל, אמונה ושמחת חיים. הם ימשיכו לשאת את לפיד הערכים שהנחיל להם: אהבת הארץ, הנתינה לקהילה, הכבוד ההדדי והחיבור העמוק למשפחה. אילון ויס לא היה גיבור במילים גבוהות, אלא גיבור במעשיו, באנושיותו, במחויבותו השקטה והבלתי מתפשרת. הוא היה עמוד תווך, עוגן של אהבה ועשייה, שדמותו תמשיך להאיר את הדרך לרבים. סיפור חייו הוא סיפור של עם ישראל כולו, סיפור של התמסרות, של אהבה ללא תנאי, ושל גבורה הנובעת מתוך המציאות היומיומית והבחירה להגן על הבית, גם במחיר היקר מכל. זכרו ופועלו ימשיכו להדהד בפסגות, בעלומים, ובלבבות כל מי שזכה להכירו, ולבנות מתוך השבר את התקווה והגאווה הישראלית.
רגעים מהחיים
כל התמונות · 22
סרטונים וקישורים
בתקשורת
כתבות
סרטונים
הסכתים
- אלמנתו של אילון ויס: "זו הדרך שהלוחמים היו רוצים שיזכרו אותם" | חנה קטן מארחת את נטע ויס
הפודקאסטים של ערוץ 7 / RSS.com ·
אתרי הנצחה
- אילון ויס
מועצה מקומית בית אל
מיזמי הנצחה
מרחב אילון מתוכנן בעוטף עזה כמקום למפגשי שיח, ריטריטים לפצועים, אזכרות ושמחות. הראיון מתאר הקמה וגיוס תמיכה, לא השלמה.
ערב ניגונים לזכר אילון התקיים בבית אל ב-17.9.2024 עם אהרון רזאל וחיליק פרנק; האחרון ניגן בקלרינט של אילון.
אחיו אסף הקים בהשראתו את מיזם חוזרים למדים, המחבר מתנדבים המעוניינים לשוב למילואים עם יחידות צבאיות. הכתבה מדווחת על פניות וגיוסים שכבר בוצעו במועד פרסומה.
אות.חיים הפיק גופן המבוסס על כתב ידו של אילון. המכון הישראלי לדמוקרטיה בחר להשתמש בכתב ידו במיזם אות זיכרון ביום הזיכרון תשפ״ה.
באתר בית הנשיא מתועדת תמונת נוף עם פסוק מתהילים שהוכנה לזכר אילון.
עמוד אישי במיזם שולחים לזכרם מציע משלוח מנות לזכר אילון ובו אייס קפה וכיבוד, ומפנה לעמוד הזיכרון באינסטגרם.
סיפורים שסיפרו עליהם
אליהו נזלובין סיפר שאילון לא הרים קול על תלמידים אלא פתר קשיי לימוד בשיחות אישיות בחצר. כשהתלמיד היה בקורס פרמדיקים בנגב, פגש שם את אילון, שנסע ארבע שעות לכל כיוון כדי להשתתף בסיום הקורס של תלמיד אחר.
עומר פריינטה סיפר שהכיר את אילון בשמירה במנרה ושמע ממנו על שבעת ילדיו ועבודתו כמחנך. הוא תיאר את אילון כדמות אבהית בפלוגה שדאגה ללינה, לאוכל ולצורכי החיילים ופעלה גם בעבודה הפיזית הקשה של הטנקים.
חיים ושירות
שירות
- דרגה
- רס"ב (במיל')
- יחידה
- חטיבת הזקן (8)
- סוג שירות
- כוחות מילואים
- מיקום הקרב
- צפון רצועת עזה
משפחה
- אב
- גיורא יצחק
- אם
- בת שבע
קבורה
בית קברות
בית העלמין הצבאי הר הרצל
- גוש
- א
תצלומים ממקום המנוחה
כל התמונות · 2
דברי זיכרון ותנחומים
קהילת פסגות הודיעה כעת שאילון ויס נהרג בשבת בעזה. אילון למד שנה מעלי גם בישיבה התיכונית וגם בישיבת ההסדר. אילון כמעט בן 50 אבל התעקש להשתתף בלחימה. הוא כבר סבא. בעוד שלושה שבועות אמור היה להוביל את בתו לחופה. אני שולח חיבוק גדול למשפחתו המקסימה והמיוחדת. איזה גיבור. איזו אבידה. יהי זכרך ברוך, אילון
טופלת במשמרת שלי, והלוואי שעל הצד הטוב ביותר. מבטיח להשתדל ללמוד על האור והטוב שעשית בחייך והשארת לנו בעולם. זה מהקצת שלמדתי עליך:
בעל תומך ואוהב, אב מסור עם קשר מיוחד לשבעת ילדיו, וסבא אוהב לנכדתו. עובד ה' המחובר לתורתו בלימוד ובמעשה. שם את טובת הכלל לפניו וכל חייו היו מוקדשים למען עם ישראל והכל בפשטות ובצניעות. התנדב במספר מקומות, כגון ידידים. איש חינוך מסור ובולט שהשקיע בתלמידיו כילדיו. למרות ה
Gilad Gilo Cohen יום לאחר שבע הברכות של הבת השניה, נסע אילון ויס לעזה. בעוד חודש היה צפוי לחתן את בתו השלישית. בשישי האחרון, אביו של אילון אמר לו בטלפון "אילון די. תחזור. נתת. תרמת. יש לך ילדה לחתן". אילון השיב לו "אבא, אתה חינכת אותנו שעם ישראל לפני הכל. אני פה בשליחות אני אחזור ואני אחתן אותה". לפני שנתיים וחצי חיתן אילון את בנו הבכור ידידיה וממנו נולדה לו הנכדה יהב (איתו בתמונה). לאילון פטור ממילואים מטעמי גיל ומטעמי מספר ילדים. אתמול המשפחה המורחבת הגיעה לביתו של אילון, שם, אלמנתו נטע אמרה "אנחנו גאים באבא שלנו! זו היתה החלטה של כולנו". אחיו, אסף אומר היום "בואו נהיה תלמידים של דור הניצחון. בענווה, בדוגמה אישית, בהקרבה בעת מלחמה ולא במחלוקות. די עם הסיסמאות החלולות"
אלון היקר, צופה עכשיו בכתבה בערוץ 14 ששודרה עליך לא הרבה לאחר ה7 באוקטובר וסיפור גבורתך. הדמעות לא עוצרות אח שלי, איזה איש, אגדה מהלכת. טובי בנינו ואנשינו הלכו במלחמה הנוראית הזו כדי להבטיח את הנצח של ישראל. סליחה שלא הצלחנו לשמור עליך כמו שאתה שמרת עלינו, אבל בזכותך גיבור יקר, יש 10 מיליון איש שיכולים לחיות ועוד דורות רבים שיתקיימו בעתיד. הכל בזכותך. אחי היקר, תשמור על משפחתך האצילה מלמעלה. תודה!
שמי אמיתי וייס ואני אחיו של אילון ויס ז״ל אשר נפל לפני כ 5 שבועות בעזה. אילון אחי בן 49 בנופלו, הסבא הראשון שנפל, אב לשבעה ילדים מדהימים סבא אהוב ,מחנך נערץ על תלמידיו, מדריך טיולים , אשר אהב את האדמה ואת הארץ ומעל הכל את האנשים שבה. גם בגיל 49 אילון ויתר על כל פטור אפשרי שצה״ל נתן לו והמשיך להתנדב למילואים כחייל פשוט במחלקה, וכל זה בראיה ברורה שטובת העם קודמת לכל- כי כך הוא חונך על ידי ההורים שלנו וזה החינוך אותו נתן לילדיו ולתלמידיו. ביום שבת ב 15.6 אילון יצא כתותחן בטנק של המ״מ איתן קופולוביץ, יחד עם ניר ונתנאל, לקראת משימה נוספת שקיבלו. בדרכם למשימה עלה הטנק שלהם על מטען גחון אשר הוטמן בקרקע, כתוצאה מהפיצוץ נהרגו אילון ואיתן וניר ונתנאל נפצעו קשה. לאחר מותו שמענו עליו רבות מהחיילים בפלוגה, שאילון למרות גילו והפז״מ שלו במחלקה ראה את עצמו כאחד שווה לכל אחד מהלוחמים שלצידו. ואנחנו משפחתו ממשיכים את מילותיו של אילון לתלמידיו, ששלח להם מהלחימה בעזה ״תמשיכו לעשות טוב בעולם״ פתחנו במיזם #חוזריםלמדים , מיזם שיעזור לכל חייל/ת בן 49 בנופלו, הסבא הראשון שנפל, אב וסבא אהובים,מחנך נערץ על תלמידיו, מדריך טיולים , אשר אהב את האדמה ואת הארץ ומעל הכל את האנשים שבה. גם בגיל 49 אילון ויתר על כל פטור אפשרי שצה״ל נתן לו והמשיך להתנדב למילואים כחייל פשוט במחלקה, וכל זה בראיה ברורה שטובת העם קודמת לכל- כי כך הוא חומך על ידי הוריו וזה החינוך אותו נתן לילדיו ולתלמידיו. בשבת ה 15.6 אילון יצא כתותחן בטנק המ״מ איתן קופולוביץ, יחד עם ניר ונתנאל, לקראת משימה נוספת שקיבלו, בדרכם למשימה עלה הטנק שלהם על מטען גחון אשר הוטמן בקרקע, כתוצאה מהפיצוץ נהרגו אילון ואיתן וניר ונתנאל נפצעו קשה. לאחר מותו שמענו עליו רבות מהחיילים בפלוגה, שאילון למרות גילו והפז״מ שלו במחלקה ראה את עצמו כאחד שווה לכל אחד מהלוחמים שלצידו. ואנחנו משפחתו ממשיכים את מילותיו של אילון לתלמידיו, ששלח להם מהלחימה בעזה ״תמשיכו לעשות טוב בעולם״ ופתחנו את המיזם #חוזריםלמדים עבור חיילים שנמצאים בפטור ממילואים ורוצים לחזור לשרות מילואים פעיל. עד עכשיו נרשמו למעלה מ 750 איש, בואו תצטרפו למהפכה ונמשיך את מילותיו של אילון ונמשיך לעשות טוב בעולם!
תודה לך, אילון היקר,
על מורשתך,על נתינתך ועל הטוב שהותרת בעולמנו.
תודה לך על שהגנת עלינו, במחיר ההקרבה הנוראה מכל!
תנחומים מלב כואב לכל אהוביך.
יהא זכרך ברוך, מחנך ילדי ישראל וגיבור ישראל
יהי זיכרו ברוך .
תהה נשמתך צרורה בצרור החיים
ט בסיון.
לימוד הדף היומי היום מוקדש לזכרו.
סליחה ותודה
הלוואי ונהיה ראויים לגבורתך
ת.נ.צ.ב.ה
אמן
לנצח נזכור אותך איש יקר ואהוב, לנצח אתה תהיה חקוק בליבתו עם החיוך הנצחי שלך!
יהי זכרך ברוך איש יקר ומיוחד.מורה לחיים לכל כך הרבה תלמידים.
יהי זכרו ברוך
אהי לא מכיר אותך אבל אני יודע שכשית טוב
רבינו אתה חסר לנו
הספקת כל כך הרבה בחייך שנקטעו בשיאם- משפחה גדולה ושמחה, איש חינוך, נתינה גדולה מתוך ענווה והרבה אמונה
גאים וכואבים
צדיק גדול
ת.נ.צ.ב.ה
איפה יש אנשים כמו האיש ההוא
חבר אתה חסר
אילון גיסי היקר בעלה של אחותי נטע האהובה כמה דברים יש לספר עלייך לא להאמין שאתה לא איתנו עדיין מתקשה לדבר עלייך בלשון עבר. כי אתה הבנאדם הכי חי שיש. מתגעגעת לסעודות שבת איתכם הייתי תמיד יושבת קרוב כדי לשמוע את הסיפורים והבדיחות הכי מצחיקות שיש לך לספר.
הפסד נוראי למשפחה, למערכת החינוך ולעם ישראל בכלל
אותך אילון לא זכיתי להכיר אבל המשפחה המופלאה שמתגעגעת ועושה לזיכרך בלי סוף זכיתי להכיר. כל אחד מלא בטוב ובבן אדם לחברו שמעתי שלמדת דף היומי אז אני ממשיך עבורך ואתה תסיים איתי את הש"ס בעזרת ה.. מעכשיו אני מזמין אותך לסיום בהערכה ובהערצה על מה שהיית לעם לארץ ולתורה
אילון.... אותך לא הכרתי אבל בכורח הנסיבות את אישתך והילדים זכיתי להכיר משפחה מדהימה... שע
לזכר דוד שלנו האהוב.
שאהב אותנו מאוד
לזכרו של אדם יקר
אילון אהוב-יה, אהוב על הקב"ה ואהוב על הבריות, ילד נצחי מלא חיים, מלא תום, מלא שמחה, עדין נפש וגיבור חיל, עדינו העצני.
איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה, קשת אילון לא נסוג אחור ומכוחה אנחנו ממשיכים את דרכו בעוז ובענווה.
ת.נ.צ.ב.ה
לנטע , אני גיסה של אחיך חיים
יצא לנו להכיר את אילון במפגשים המשפחתיים
אילון בלט לי בחיוך ברגישות והאכפתיות לשבעת ילדכם האהובים ולנכדה.
איש חינוך ומדריך טיולים שעשה הכל מתוך צניעות מקצעיות ואהבת כל אדם עם מאור פנים.
ידע לעשות חיבורים עם מעגלים שונים .
חש שייכות ופעל למען ההתיישבות בפסגות
גיבור ישראל לוחם שריון עם אהבת תורה ואמונה
בקב"ה.
השקיע הרבה בזמן זוגי וזמן משפחתי. ת.נ.צ.ב.ה
הלב כואב ,הגעגוע קורע .
שמור עלינו מלמעלה אוהב אותך אח יקר
מלח הארץ.
אני לא מאמין שאני השנה מדליק נר לזכרך אח שלי היקר
פשוט לא מאמין
גיבור ישראל מרכינה ראש בפניך זכרך לא ימוש מאיתנו לעולם
תודה לך!
מצדיע לך , מהווה דוגמה אישית לנתינה ולאהבה ! שרק נהיה ראויים !
יהי זכרו ברוך
תודה
אבא
לפני חודש עמדתי פה בדיוק ודיברתי או יותר נכון בכיתי את חיי, ועכשיו שוב
וחד שמשמעות זה החודש הכי ארוך בחיים שלי
30 ימים בלעדיך שמרגישים כמו חיים שלמים
אבא
עוברים עלינו 30 ימים הזויים ואחרים
אנחנו מקובצצים ביחד בבית הכי קרוב אחד לשני ולכולנו יש חור ענק בלב
עוברים מבכי קשוח לצחוק מכאיב בבטן
הגעגוע ואדישות מתחברים פה
הבית והמשפחה הפכו להכל בשביל כולנו
אבא
אנחנו לומדים עליך כל יום עוד קצת מגלים עליך עולמות ולא מגלים כלום
הכל ידענו
איזה איש היית בכל מעגל
כמה נגעת בלבבות של התלמידים שלך
איזה כיבוד הורים מטורף היה לך
כמה שטותניק וילד היית
איזה אבא ובעל אוהב וקרוב אתה
ולי הדבר הכי חזק זאת היראת שמיים שלך
מגיעות אלינו תמונות שלך כל הזמן עם טלית ועם דף יומי ושומעים פה סיפור על מניין ופה על לימוד עם תלמיד לפני התפילה
וכמה התורה הקב״ה היו נוכחים בחיים שלך
והדברים שלך הגיעו לא מזמן גם זה סיפור בפני עצמו..
וכל כך הרבה ספריי קודשה היו איתך שם בעזה
ובניהם ספר אחד שחיבר בנינו, שהיה ממש חבל כזה שקשר
בכיתה יא קניתי לך מסילת ישרים קטן כזה שהלך איתך לכל מקום
מידי פעם הזכרת לי שהוא איתך ותמיד תמיד והיית גאה בי ובו ומחייך פשוט מאושר ככ
אבא אמא אמרה לי יום אחד שאתה פשוט מסילת ישרים מהלכת
מדויק אה?
איש טוב ונעים כל היום נע בין איזוני החיים בקסם בילתי אפשרי אבל הכי אפשרי שיש
בעדינות ומתיקות אין סופית
אבא הגעגוע רק מתחיל והחיים כמו התחילו מחדש
צעד צעד טיפה טיפה
הכל אחר עכשיו בלעדיך הכל שונה
כל אחד מאיתנו לומד ובוחר מחדש איך יראו החיים שלו ושלנו כמשפחה
אבא משו שכבר הספקתי ללמוד בתוך התקופה הקצרה ולא נגמרת הזאת
זה שכשאדם ככ אהוב הולך הולכים איתו גם החלומות
החלומות שלו
החלומות שלנו
החלומות שלי
וכמו שלומדים ללכת מחדש גם לומדים לחלום מחדש
חלומות אחרים שונים או דומים אבל עם ריח אחר
אבא
רציתי רק לומר פה תודה
תודה ענקית על מה שהשארת פה על מי שהשארת פה
תודה שהשארת את אמא
היא נדירה מה זה הדבר הזה?
אני בטוחה שאתה היית אוסף אותה איתך בדרך למעלה
כי אתם אחד
אז תודה
תודה שהשארת לנו את המשפחתיות החונקת והאוהבת שלנו זה מטעין אותנו ככ
תודה שהשארת לנו קצת ממך בכל אחד
באחד מהשלום שלך באחת את האמת שלך בכולם פיזרת ניצוצות והשקעת בזה בחייך וזה ממשיך להקרין גם עכשיו
אבא אנחנו מרגישים אותך
ורוצים להמשיך להרגיש כל החיים
תפעל שם שלמעלה בשביל עם ישראל
תפעל בשביל המשפחה שלנו
בשביל אמא
וגם בשבילי
אני יודעת שבטח כל התשומת לב הזאת עושה לך פריחה
אבל אנחנו כבר חודש רק נושמים אותך, ונוסעים לכל מקום רק בשביל לשמוע או לראות מישו שהיה לו קשר או חיבור אליך
סמינריון כזה טליה אומרת😏
אבא אהוב ויקר שלנו!
אנחנו משתדלים לעשות את הדברים בדרך שהיית שמח ואוהב.. ולהשאיר את הנגיעה שלך בדברים שאנחנו עושים
מקווים שמצליח לנו
זהו אני מסיימת
אבא תאיר לנו את הדרך תשלח לנו אור ובהירות שמחות וסיבות כל הזמן לחגוג את החיים
אנחנו אוהבים אותך אהבת נפש!!
ואתה חסר לנו מאוד מאוד!
ואנחנו גיבורים
שתדע💔
לילדים המתוקים של אילון המתוק.
שירתתי עם אילון מהיום הראשון שלו בטירונות (מרץ 94׳) ועד שהשתחררתי ממילואים ב 2010. פגשתי אותו שוב בשבוע השלישי של המלחמה כשהפלוגה היתה בקרית שמונה. נסעתי אליהם כדי להעביר שיעור ואילון העלה תמונה של המפגש הזה בווטסאפ של פלוגה ח הישנה. כששמעתי על הנפילה שלו, הדימוי הראשון שעלה לי הוא שאילון היה הַשֶּׁמֶן של הפלוגה שלנו.
שריונרים לא יכולים לחיות בלי שמן. הטנק הוא אוסף של מערכות שעובדות בעומס גבוה ונמצאות בחיכוך מתמיד. בלי שמן הם יתחממו, ישחקו, החלקים יתקעו והטנק יושבת. יש שמן מנוע ושמן ממסרת ושמן צידוד ושמן לכלי הנשק וכמובן, הגריז. כל תנועה מתחילה בבדיקת שמנים וכל טפ״ש כרוך במילוי שמנים, בהחלפת שמנים, בשימון כלי הנשק וגם בטעם של שמן שנכנס לכל מקום, כולל האוכל והשתיה.
אילון היה השמן של פלוגה ח. בכל הזדמנות לחיכוך הוא לקח אחריות ונכנס בין שני הצדדים. בכל מצב של עומס הוא לקח משהו על עצמו ואיפשר למערכת להמשיך לתפקד. כשהעניינים התקרבו לנקודת רתיחה, הוא ידע לצנן אותם בחיוך. במילואים יש הרבה הזדמנויות לחיכוך. עצם הסיטואציה ההזויה שלוקחת אנשים מהקשרים שונים ומנסה להפוך אותם לגוף אחיד שמתפקד יחד בהתאם לציפיות הצבא. ובנוסף לזה העומסים: המשימות הלא הגיוניות שנופלות מלמעלה, המפקדים שמעבירים את הלחץ לחיילים, החיילים שצריכים להתחלק במשימות וגם לנוח ולצאת הביתה ולדאוג מרחוק שהעסק לא יקרוס ושהמשפחה שנותרה בבית תחזיק מעמד.
אילון ידע לספק את כל סוגי השמנים. יושב בחמ״ל ומעביר את הפקודות, מחלק את המשימות בין האנשים וגם סתם כך משעשע אותנו בחיקויים בקשר בשעות הקטנות והמדכאות של שמירות הלילה. החיקוי הכי טוב שלו היה, כמובן, עזריה. עזריה, העירוני החילוני, שידע איך לעזור בכל מצב ואילון, המתנחל הדוס, שידע איך לחייך כל מצב. כמה משפטים של אילון עושה עזריה ועזריה עונה כמו עזריה ומצב הרוח של כולם מיד עולה. הפגישה האחרונה שלי עם אילון היתה באזכרה של עזריה.
לאחר מותו של אילון צפיתי בכתבה שנעשתה עליו ולמדתי להכיר אותו לא רק כחייל אלא גם כאבא ומחנך. הרגע הכי מרגש עבורי בכתבה היה הסיפור של הודיה על חוויית ברכת הבנים בערב שבת. ברכת הבנים היא תמצית החינוך: אהבה, הגנה והוראה. זו היתה המהות של אילון. הוא היה אבא ומחנך נפלא לא רק באזרחות אלא גם בצבא. הוא אמנם היה תותחן, חפ״ש בהגדרה הרשמית, אבל הוא לקח על עצמו תפקיד אבהי וחינוכי: הוא דאג לחלוקת המשימות הפלוגתיות ולקח על עצמו את הקשות ביותר, כמו שמספרים עליו באותה כתבה בנבה (המ״פ שלנו) ונחמיה (נהג הטנק שלי).
אילון נהרג בטנק שלו בשבת. הכנתי לזכרו פמוטי שבת מתרמילים של 5.56 ו 7.62. הפמוטים נפרדים ורק תנועת הברכה מחברת את שני חלקי הלב.
החיבוק של אבא חסר ושום דבר לא יכול להחליף אותו, אבל את הלבבות שלכם ושלו אי אפשר להפריד זה מזה.
היי ילדים,
אמנם שירתנו באותו גדוד אבל לצערי אני לא כלכך הכרתי את אילון. הוא היה באחד מפלוגת הטנקים ואני בסיור. אבל משהו בדמות שלו נחקקה אצלי. אני זוכר אותו בכמה רגעים קצרים של מפגש. משהו בו הרשים אותי. הוא היה מבוגר מרוב החיילים בגדוד, אבל התנהל כחייל רגיל לכל דבר. היו לו עיניים טובות ומשהו בו השרה שקט ורוגע. גם בסיטואציות מורכבות, כשקר בחוץ או מסוכן, אני זוכר אותו נינוח. אח של אשתי נרצח בפיגוע בעיר העתיקה בירושלים, קראו לו נחמיה לביא. ואני זוכר שמשהו בדמות של אילון הזכיר לי את נחמיה. אולי בגלל זה הוא נחקק אצלי כלכך חזק בזיכרון.
המילים שזיכית אותי להגיד.
אין סיפור- החיים הם הסיפור
מה אני יכול לספר?
שאני מרגיש חלק ממני שחסר, ממש חסר.
לא ידעתי עד כמה וכבר 30 יום שאני לומד כמה היינו מחוברים, מה היא רעות, פשוטו כמשמעו מה היא רעות.
להיות בחיבור מיוחד.
וזה הסיפור של אילון, הוא תמיד ביקש חברותא, תמיד עשה ביחד הוא לא ניסה להיות סוליסט או מרכז, הוא תמיד רצה לחלוק ולעשות יחד.
שולף את הגמרא מתא תותחן ואומר בא נלמד דף יומי.
יש תפילה? קורא לי ואנחנו שרים ביחד הלל של ראש חודש חשוון בחניתה, זמירות שבת בקרית שמונה, הגבאי בחצרצשל בוכריס, קבלת שבת במרגליות בבית של יורם בבית הכנסת שהקמנו יחד, או בחושך מוחלט במשטח חמה מתבלבלים יחד כי לא זוכרים בעל פה.
יש משימה? בא נעשה את זה ביחד.
צריך לנקות אחרי שכולם הלכו ? רותם אליו ועושים ביחד.
הדבק המחבר של כל חבורת המלאכים הגיבורים המופלאה של פלוגה ח.
החיבור המופלא שכעת הוא נצחי עם איתן, עם עזריה.
החיבור העמוק לניר ונתנאל חיבור שהוא זה שירפא אותם.
הכל יחד בחיבורים. מי יכול לסרב לחיבורים.
היינו תמיד מחפשים אחד את השני,כדי לעשות ביחד. ועכשיו בזכותך התחברתי למשפחה המתוקה שלך, לילדים, לאסף לציפי, לאמא ואבא שלך. ועכשיו ממש עכשיו הוספת לי עוד חיבור לאיתן בן דודך שכל כך הרבה סיפרת לי עליו.
זה בקשה כל כך עמוקה, להיות תמיד ביחד, להבין שתמיד יש מה לתת ותמיד יש מה לקבל ולכן כדאי להיות ביחד.
אילון היה איש של חיבורים, ומי שמבקש חיבורים כולם מבקשים להיות חברים שלו ולהיות מחוברים אליו.
ועכשיו נותרנו בודדים עם המשימה הגדולה להמשיך לעשות חיבורים.
חיבור זה לא סיפור זה חיים.
חיים של חיבור ללא תנאי בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
חייו של אילון חברי ורעי.
צר לי עליך בן דודי אילון.
איך נפרדים מהבר פלוגתא הכי יקר שלי? מורה ומחנך נערץ על תלמידך. ב-7.10 קמת ועזבת הכול, יצאת להגן על המולדת שלנו, מדינתנו שאנחנו כל כך אוהבים. לוחם, גיבור ישראלי. בשעה שאתה התנדבת לשרת במילואים בגליל, הקמתי עם חברי את חמ”ל אחים לנשק בבית קמה, וכמוך עסקנו בהצלת חיים ופינוי תושבי העוטף. זוכר את הפירגון ההדדי, בשיחה איתך בערב שבת, כשבוע מפרוץ המלחמה, בשעה ששנינו הרחק מבתינו.
אילון, אנחנו שונים. זיהינו שתהום פעורה בינינו. אתה חרד’לי בכל רמ”ח אבריך, ואני מייסד את “אחים לנשק” כביכול האנטיתזה שלך. אני כל מה שאתה, אבל הפוך… רחוקים אבל קרובים, וכמו שנהגת לומר, לא מפסיקים להיות אחים.
כבר שנה וחצי שאנחנו בשיח מתמשך של אינספור שיחות, ווטסאפים והקלטות. לא מסכימים על כלום ושומדבר, אבל הכול בהערכה וחיבה הדדית. דנים ומתווכחים, כל אחד מייצג את עמדתו, כל אחד והאמת שלו. חלוקים ומעריכים, מקשיבים בכל הכוח גם כשקשה.
למעשה, רק על דבר אחד הסכמנו תמיד: ברור היה לנו שצריך למצוא מזור לקרע. אנחנו חייבים למצוא יחד פתרון. באחריותנו לאפשר לנו ולדורות הבאים עתיד משותף וטוב, מבוסס על ערכים יהודיים. היו לך רעיונות מעשיים, רצית לייצר מפגשים, חשבת שנוכל יחד לעזור בגישור, האמנת שזה אפשרי, לא רצית לוותר. לצערי לא התקדמנו מספיק, ומאז פרוץ המלחמה דיברנו פחות ועשינו יותר, כל אחד בדרכו. לא הספקנו למצוא את הנוסחה.
אתה יודע, הייתה לך לוויה מפרקת. מלא אנשים, כולם ממררים בבכי, משפחה מפוארת נפרדת מבנה האהוב. עצב עצום. מעולם לא ראיתי את המשפחה שלנו כל כך מרוסקת ושבורה. נורא.
אני מקשיב עתה להקלטות שהשארת לי, ודמעות שוטפות את עיניי. השארת לי מורשת של נועם הליכות, כבוד, יכולת הכלה והקשבה, והרבה רצון טוב. מצורפת תמונה עכשווית שלך, ותמונה משותפת שלנו שציפי שלחה לי ביום מותך. בטח מלפני איזה 30 שנה, בה אתה מסביר לי איזה עניין…
אהבתי אותך בן דוד יקר שלי. למרות ריבוי אי ההסכמות, אהבתי את הקשר שלנו. אנצור בליבי את הפלפולים המשותפים שלנו והשיח המלמד והמעשיר.
תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ.
אילון גיסי היקר (בעלה של אחותי, נטע)איך אפשר לדבר עלייך בלשון עבר ואתה הבנאדם הכי חי שיש. בכל מקום אתה הכי עוזר והכי נותן בלי רעש וצלצולים פשוט כי צריך. תמיד אפשר לפנות אלייך בכל שעה ואתה תענה בהכי סבלנות שיש כמו למשל שרציתי להחליף את הריפוד של הכסאות אצלנו במטבח ואתה עם ים של סבלנות ואני עם שתי ידיים שמאליות אמרת לי שזה כל כך פשוט. בכל אירוע שלנו הייתי נותנת לך תפקיד אתה היית אחראי על מתנות שאנשים הביאו. קבוע הייתי אומרת לך שאתה הכספת. כל מפגש משפחתי הייתה אחראי על העל האש ועל כל נושא האוכל.כשהיינו עושים קמפינג בכנרת בבוקר כשקמנו אתה כבר הספקת לעשות קניות לארוחת בוקר ולהעמיד שולחן. אהבת כל כך לשחק עם הילדים שלי הם אהבו לשחק איתך כי אתה לא היית מוותר להם היה לך יצר תחרותי והם כל כך אהבו אותך אילון גיסי היקר, אילון אתה כל כך חסר לנו תשמור עלינו מלמעלה. תשלח הרבה כוחות למשפחה שלך כמה אתה חסר לנו .
החינוך היה במרכז חייו של וייס
מקור:The Jerusalem Post
פעלת בסבלנות.
מקור:The Jerusalem Post
פעל רבות למען הכלל ולמען הפרט.
מקור:מועצה מקומית בית אל
אילון היה אדם שפיזר אור סביבו
הוא לא היה עושה לעצמו הנחה בהגנה על המולדת.
מקור:ישראל היום
זה הבן אדם הכי שקול שיש
מקור:ישראל היום
איזו הזיה
מקור:ישראל היום
הוא רץ קדימה כחייל פשוט
מקור:ישראל היום
אילון בחיים לא רב עם אף אחד
מקור:ישראל היום
איתן ואילון - אתם בליבנו.
מקור:ישראל היום
אבל אנחנו ממשיכים בראש מורם.
מקור:Israel National News
אהוב ליבי
מקור:ynet
אני תלמיד שלו
מקור:ynet
אילון חבר ושכן אהוב.
מקור:ynet
הוא היה האיש תחת האלונקה
מקור:ynet
הוא היה אמן, פשוט אמן, ביחסי אנוש.
מקור:JNS
אילון ידע להכיל מורכבות. אילון ידע להקשיב ברגישות עם עיניים ולב
מקור:ערוץ 7
זה נותן חיבוק כזה מעם ישראל
מקור:ערוץ 7
אילון היה בן אדם רגיש ונעים עם אמת פשוטה ואהבה גדולה לתורה וארץ ישראל
מקור:שולחים לזכרם
דברים ליום הזיכרון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת