דוד ביטון

דוד ביטון, בנם של שירה בריזיט ושמעון ואח לציפורה, עמית ונועה, נולד ב־16 באפריל 2000 וגדל במושב אביבים. בעמוד ההנצחה שלו תואר כמי שאהב לרקוד, לצחוק, לטייל ולבלות בטבע. המשפחה והבית היו מרכזיים בחייו, והוא דאג לאחיו וביקש שלכולם יהיה טוב. הוא למד בבתי הספר היסודיים עמיחי וחמד, ובהמשך בתיכון אנה פרנק בקיבוץ סאסא, שם נוצרו קשרים שנשמרו גם לאחר שסיים את לימודיו.

מחנכותיו זכרו את החיוך, את היכולת להצחיק ואת הנכונות לעזור לאחרים. רות גריבה, שהייתה המחנכת שלו בתיכון, סיפרה כיצד שיחת טלפון ראשונה לקראת שנת הלימודים הפכה במהירות למפגש חם ופתוח. אורלי גל, שלימדה אותו וניהלה בתיכון, תיארה כיצד גילתה את הבחנותיו הספרותיות ואת יכולתו לבטא מחשבות בכתב ובעל פה. הזיכרונות שפרסמו מורותיו מציגים צעיר שיצר קשר אישי עם מי שלמדו ולימדו לצדו.

בנובמבר 2018 התגייס דוד לחטיבת גולני ושירת בגדוד 13, בפלוגה א׳. לאחר שירותו טייל בעולם והתנסה בגלישה ובסנובורד. ב־7 באוקטובר 2023 התגייס למילואים. לפי עמוד ההנצחה, שירת בחודשים הראשונים של המלחמה בקו לבנון ובהמשך בכיתת הכוננות בעבדון. אתר יזכור מתעד את שירות המילואים שלו בחיל מערך הגנת הגבולות. תיאוריו של דוד לצד סיפורי מוריו וחבריו משמרים גם את חייו שמחוץ למסגרת הצבאית.

ב־26 ביולי 2024 נפל דוד בעת מילוי תפקידו במהלך המלחמה, והוא בן עשרים וארבע. דרגתו הייתה רב־סמל. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי במירון והותיר הורים ושלושה אחים. בעמוד שהוקם לזכרו נאספו תמונות, דברי בני משפחה וזיכרונות של חברים ומורות, ובהם מקומו בחבורה והקשר שנמשך גם לאחר ימי בית הספר והשירות הצבאי. יהי זכרו ברוך