סיפור החיים
בשדרות, עיר שצבעה את חייה בגוונים עזים של חוסן ושמחה גם יחד, נולדה דנית, ביום כ"ג באדר תשס"ד, שישה עשר במרץ 2004, לחדה וישי. היא הייתה אחת משמונה אחים, פסיפס אנושי תוסס של תמר אור, שיראל, אליה, ליאור, טליה, שנהב ומשי, שעיצבו יחד את מרקם חייה, את קולה הצוחק, ואת הניצוץ בעיניה. הבית בשדרות לא היה רק קירות ותקרה, אלא מרחב נושם, רוחש חיים, מלא בצלילי צחוק מתגלגל, בוויכוחים קטנים של אחים, ובריח תבלינים שדבק בזיכרון. שם, בין הרחובות שטופי השמש והאוויר הטעון, התחילה דנית לפרוש את כנפיה, ילדה חייכנית באופן מדבק, שתמיד מצאה את הדרך להפיץ אור, גם כשהשמיים מעל העיר התקדרו. היא הייתה ילדה שנוכחותה מילאה את החלל, מביאה איתה אינטליגנציה חדה וחוש הומור שמצא את דרכו לכל פינה, הופך כל רגע קטן למעין הצגה פרטית, ספונטנית.
שנותיה הראשונות עברו עליה בשדרות, אך את שנות היסודי והחטיבה בילתה בבית הספר "דעת" בקיבוץ סעד, מעטפת ירוקה ושקטה יותר, מרחק נסיעה קצר. כל בוקר, נסיעת האוטובוס לקיבוץ הייתה מעין גשר קטן בין שני עולמות – העיר התוססת והקיבוץ הרגוע, שדות ירוקים שנמתחו עד קצה האופק, אוויר צח שחדר עמוק לריאות, וקריאת ציפורים שליוותה את הדרך. שם, בין שבילי הקיבוץ וכתלי בית הספר, התגלתה דנית כתלמידה חרוצה ושקדנית, כזו שאינה מוותרת על הבנת החומר, ששואפת תמיד למצוינות. היא הייתה סופגת ידע כמו ספוג, אך מעבר לציונים, בלט בה רצון עז להבין את העולם, לשאול שאלות, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו. היא לא הסתפקה רק בללמוד את הכתוב, אלא ניסתה לפרש, לחשוב, ולפתח דעה משלה.
עם סיום כיתה ח', צעדה דנית בנתיב שכבר נסלל על ידי אחיותיה הגדולות, תמר אור ושיראל, ובחרה להצטרף לפנימיית "בויאר" בירושלים. המעבר משדרות התוססת לירושלים ההיסטורית, מהבית החם והמוכר למסגרת פנימייתית, היה צעד משמעותי, עדות לאומץ ליבה ולרצונה העז להתרחב, ללמוד ולהיחשף לעולמות חדשים. בפנימייה, בלב העיר שמשלבת ישן וחדש, קודש וחול, היא בחרה במגמת תורה ומחשבת ישראל, בחירה שאולי נראתה מפתיעה למי שלא הכיר את עומק מחשבתה ואת סקרנותה האינטלקטואלית. מוריה ב"בויאר" זכרו אותה כנערה אמיצה, רגישה וכנה, עם מודעות עצמית גבוהה שאינה אופיינית לגילה. הם ראו בה "פמיניסטית" – לא במובן הפוליטי הצר, אלא כמי ששאפה לפתוח לעצמה אופקים חדשים, לא להגביל את עצמה לתבניות קיימות, לרצות לדעת ולהצליח בכל תחום. "מאחורי דמותה השקטה", כתבו המורים, "ניצבה נערה בעלת עולם פנימי עשיר, יכולות גבוהות ושאיפה למצוינות. לאחר שהציבה לעצמה מטרה, היא לא ויתרה לעצמה והיה בלתי אפשרי לשנות את דעתה ולהסיט אותה ממסלולה". היא הייתה מוקפת תמיד בחברים שנהנו מקרבתה, מאורה, מחוש ההומור שלה, ומהרצון הבלתי נלאה שלה לסייע ולעזור לזולת.
את אותה חריצות ודבקות במטרה שהפגינה בשיעורים ובלימודי תורה ומחשבת ישראל, הביאה דנית גם לשעות שאחרי הלימודים. בזמנה הפנוי, עבדה בחנות ממתקים ירושלמית קטנה, אולי "ממתקי דודו" כפי שהוזכר, שם ריח השוקולד והסוכריות המיס את כל מי שנכנס. היא לא ראתה בעבודה זו רק דרך להרוויח דמי כיס, אלא עוד זירה ליישם את המוטו שלה: "כשעושים משהו, יש לעשות אותו הכי טוב, עד הסוף". היא הייתה מסדרת את הסוכריות הצבעוניות בשורות ישרות, מנקה את הוויטרינות המבריקות כאילו היו תצוגת אומנות, ומגישה ללקוחות בחיוך רחב וסבלני, גם כשהתור השתרך והילדים התרוצצו בהתרגשות. היא זכרה את העדפותיהם של הלקוחות הקבועים, וידעה להמליץ לילדים על הממתק המדויק שיפיג את עצבם או יעצים את שמחתם. העבודה בחנות הממתקים הייתה בשבילה בית ספר קטן לחיים, שבו למדה על שירות, אחריות ועל החשיבות של ירידה לפרטים, גם הקטנים ביותר.
מעבר לשעות הלימודים והעבודה, דנית הייתה נשמה תוססת, מלאה בחוש הומור בלתי נדלה וכישרון תיאטרלי שחיכה לפרוץ. היא השתתפה בהצגות בית הספר, לא רק בתפקידים ראשיים אלא גם מאחורי הקלעים, נהנית מכל רגע של יצירה ועשייה. אבל הרגעים האהובים עליה היו אלו הספונטניים – אלתורי סטנד-אפ מאולתרים בחדר המשותף בפנימייה, כשהיא משחזרת בחיקוי מושלם דמויות מהפנימייה או מבית הספר, מותחת את גבולות ההומור העצמי ומצחיקה את חבריה עד דמעות. היא אהבה את כל מה שקשור לבמה, לאור הזרקורים, לתחושה של יצירת קשר עם הקהל. בסופי השבוע, כשחזרה הביתה לשדרות, הבית התמלא בצלילי מוזיקה קצביים. היא הייתה הופכת את הסלון של ההורים לבמת ריקודים, מארגנת תחרויות ריקוד לאחיותיה הצעירות, טליה, שנהב ומשי. היא הייתה ממציאה כוריאוגרפיות מורכבות, מלמדת אותן בסבלנות אין קץ את הצעדים, את התנועות, את ההבעות, והן היו מבצעות את הריקודים המלוטשים מול בני המשפחה הנלהבים, הורים ואחים גדולים, כשהיא עצמה מנצחת על המופע, מאושרת ומלאת סיפוק.
ב-25.8.2022, היום שבו התגייסה לצה"ל, היה ציון דרך בחייה הקצרים אך העשירים. היא לבשה את מדי הזית, מלווה במבטים גאים וגם בדאגה סמויה של הוריה ואחיה. היא שוב בחרה במסלול של משמעות, הפעם כסמלת מבצעים בפיקוד העורף. אחרי קורס הכשרה אינטנסיבי שנמשך ארבעה חודשים, בו למדה את רזי המקצוע, את מערכות הקשר ואת תהליכי קבלת ההחלטות תחת לחץ, הוצבה בבסיס "אורים" שליד אופקים. הבחירה בבסיס קרוב לבית לא הייתה מקרית. דנית, שראתה מקרוב את הדאגה של אימה לאחיותיה הבוגרות ששירתו כלוחמות, רצתה להיות קרובה, להרגיש את הבית, להעניק לאימה שקט נפשי מסוים, ולשמור על הקשר החם והמיוחד שהיה להן. היא הבינה ששירות משמעותי אינו חייב להיות רחוק מהבית, ושגם בתפקיד עורפי אפשר לתרום תרומה עצומה.
תפקידה כסמב"צית במפקדת מחוז דרום היה משמעותי מאוד עבורה. הוא דרש ריכוז, חשיבה מהירה, ויכולת לתפקד תחת לחץ, תכונות שבהן הצטיינה. היא ראתה בתפקיד שליחות, והייתה נחושה למלא אותו על הצד הטוב ביותר, שוב מתוך אמונה עמוקה במוטו שלה – "מאה אחוז ביצועים". מפקדיה, שהבחינו מיד ביכולותיה יוצאות הדופן, בהבנתה המעמיקה וביכולת המנהיגות הטבעית שלה, רצו לשלוח אותה לקורס קצינות. הם ראו בה פוטנציאל עצום, מפקדת לעתיד, אך דנית סירבה בנימוס אך בתקיפות. היא אהבה את תפקידה הנוכחי, את האתגרים שהוא הציב בפניה, ואת הבסיס שהפך עבורה לבית שני. היא האמינה שגם בתפקיד הסמב"צית היא יכולה להשפיע, להציל חיים, ולתרום את חלקה באופן המיטבי.
באחד הימים, כוועדת ביקורת בכירה הגיעה לבחון את התנהלות הבסיס ואת החמ"ל בו שירתה דנית, מתח כבד ריחף באוויר. חבריה לחמ"ל היו מתוחים, לחוצים, חוששים מהמעמד. אבל דנית, עם קור רוח שאפיין אותה תמיד, ניגשה למצב ללא מורא. מיוזמתה, היא ניגשה למבקרים, הסבירה להם בבהירות ובמקצועיות את תפקידו המורכב של החמ"ל, את חשיבותו, והדגימה להם חלק ממשימותיו. היא הציגה את נהלי העבודה, את מערכות הקשר, ואת דרכי הדיווח, כשהיא עונה על כל שאלה בסבלנות ובביטחון. הביקורת, שבאה לבדוק ולבקר, הסתיימה בשבחים נדירים על תפקודו של החמ"ל ועל המקצועיות של הצוות, כשדנית מקבלת את מירב הקרדיט על הניהול וההצגה המרשימה. היא הוכיחה שוב שאין לה תחליף, ושגם תחת לחץ היא פורחת ומצליחה.
תנאי השירות של דנית היו במתכונת של שבוע בבסיס ושבוע בבית, מתכונת שאפשרה לה לשלב את שירותה המשמעותי עם הקרבה למשפחה. היום שבו הייתה חוזרת הביתה מהצבא הפך למעין חג משפחתי, שזכה לכינוי "היום של דנית". בכל פעם מחדש, הבית התמלא בציפייה ובשמחה. אימה, חדה, הייתה נכנסת למטבח כבר משעות הבוקר המוקדמות, מכינה את כל המאכלים האהובים על דנית – בראשם קוסקוס עשיר, סלט "תורשי" חמוץ-מתוק, וקציצות "כיפתה" טוניסאיות עסיסיות שריחן מילא את כל הבית. אלו היו לא רק ארוחות, אלא טקסי אהבה, דרך של האם להביע את געגועיה ואת אהבתה לבתה.
אבל דנית לא הייתה רק זו שנהנתה מהבישולים. היא עצמה אהבה לבשל ולאפות, וראתה במעשה הזה אמצעי נוסף להביע את אהבתה לבני משפחתה ולחבריה. בכל סוף שבוע שבו הייתה בבית, היא הייתה אופה עוגות לשבת, הופכת את המטבח לסדנת יצירה מתוקה. ריח הווניל והשוקולד היה נישא באוויר, מעורר תיאבון ומחמם את הלב. היא נהגה לבשל ולאפות יחד עם אימה בכל הזדמנות, לומדת את סודות המטבח הטוניסאי העשיר, ומוסיפה נגיעות משלה. לא פעם, כשאימה הייתה מבקשת שתכין ארוחת צהריים לאחיה הקטנים, היא הייתה נענית בשמחה, מכינה להם מטעמים באהבה ובסבלנות. בכל יום הולדת של אחד מבני המשפחה או החברים הקרובים, היא זו שהייתה אמונה על העוגה, מפתיעה בכל פעם מחדש עם יצירה מתוקה. שתי עוגות היו מזוהות איתה במיוחד: עוגת השוקולד המפורסמת שלה, עשירה ונימוחה, ועוגת פאי לימון חמצמצה-מתוקה, שהייתה אהובה במיוחד על אחיה ואחיותיה הצעירים, ועל שולחן השבת שלהם לא הייתה חסרה אף פעם.
מעבר לכישרונה הקולינרי, דנית הייתה ידועה בין מכריה ככתובת הראשונה לפנות אליה בעת צרה. היא הייתה אוזן קשבת, סבלנית ואכפתית, כזו שיודעת להכיל, להבין ולתת עצה טובה. היא לא הייתה פזיזה בתגובותיה, אלא השכילה לפעול מתוך היגיון וראייה של מספר צעדים קדימה, מנתחת את המצב לעומק ומציעה פתרונות יצירתיים. יכולת זו יצרה לה מעמד מיוחד בתוך מעגלי החברים ובקרב בני משפחתה. אחיה ואחיותיה הרגישו שאפשר לספר לה הכול, ללא חשש מביקורת או שיפוטיות, וידעו ששיחה איתה תוכל תמיד לשפר את מצב רוחם ולתת להם כיוון. גם עם אימה, חדה, היו לה יחסים קרובים במיוחד, חמים ועמוקים. השתיים שימשו זו לזו לא רק כאם ובת, אלא כחברות נפש, כאשת סוד. חדה, אימה של דנית, ראתה בה מופת למידות טובות והקשיבה תמיד לעצותיה הנבונות, גם בעניינים מורכבים. בשיחות שניהלו השתיים על נושאים כמו דת ומסורת, למשל, הפצירה דנית באימה לנהוג ברוח הפתגם "איש באמונתו יחיה" – לחיות את האמונה האישית בכנות, אך גם לחנך את ילדי המשפחה בסובלנות ובליברליות, לקבל את השונה ולאפשר לכל אחד למצוא את דרכו. זו הייתה דנית – עם עוגות ועם פילוסופיה של חיים.
חלום גדול בער בתוכה, חלום שחיכה לרגע הנכון לפרוץ אל האור. היא חלמה לפתח את הכישרון הבימתי שלה, את הניצוץ התיאטרלי שתמיד בער בה, וללמוד משחק אחרי הצבא. היא ראתה את עצמה על במה, מגלמת דמויות, מספרת סיפורים, מעבירה רגשות, ויוצרת קשר בלתי אמצעי עם הקהל. היא דמיינה את עצמה בשיעורים, לומדת טכניקות, מפתחת את קולה ואת תנועותיה, הופכת את התשוקה שלה למקצוע. זה היה היעד הבא שלה, האופק אליו שאפה, ברגע שתסיים את שירותה הצבאי ותפשוט את המדים.
אך החיים, במקרים רבים, סוטים מהנתיב שהתווינו להם, והמציאות, לעיתים, מתנפצת באכזריות אל מול החלומות. בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, בוקר ה-7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, השתנה הכול. ארגון הטרור חמאס פתח במתקפת פתע רצחנית על ישראל. בחסות ירי מסיבי של אלפי טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ, חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית. הם החלו במתקפה חסרת תקדים על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם ובמכוניותיהם, ביצעו בהם פשעים כבדים, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים, והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב, מגינים על אזרחי המדינה. בבוקר זה החלה מלחמה.
בסוף השבוע של שמחת תורה, דנית הייתה במוצב אורים, בבסיס שהפך לביתה השני. כשהחלה המתקפה, כשרעש האזעקות התערבב עם קולות נפץ שלא נשמעו כמותם, וכשהדיווחים הראשונים על חדירת מחבלים החלו לזרום, היא לא היססה לרגע. היא ידעה בדיוק מה עליה לעשות. בקור רוח מדהים, היא הגיעה אל החמ"ל, חדר המלחמה, שנחשב למקום המוגן והבטוח ביותר בבסיס. שם, במרכז העצבים של הבסיס, בעוד הרעש מבחוץ הלך וגבר והפחד אחז באנשים סביבה, היא תפקדה במסירות אין קץ. היא ביצעה את תפקידה בקור רוח מוחלט, העבירה דיווחים שוטפים בקשר, קולה יציב וברור, מעביר מידע קריטי לגורמים בכירים וליחידות בשטח. היא לא הפסיקה לרגע לתמוך בחבריה, להרגיע אותם במבט, במילה, בהבטחה שהנה, הכוחות בדרך.
את אותו אומץ וקור רוח הפגינה דנית גם מול המחבלים עצמם, שחדרו אל הבסיס והתקרבו אל החמ"ל. בניסיון להדוף אותם, לזרוע בלבם פחד ולעכב את התקדמותם, היא לקחה את המיקרופון של מערכת הכריזה של הבסיס. קולה, שרגיל היה להדהד בצחוקים ובשירים בפנימייה, עכשיו רעם במלוא עוצמתו ברחבי הבסיס, מצמרר ומעצים. "הצבא שלנו פה", היא כרזה בנחישות שאין בה טיפת פחד, "הם יחסלו אתכם, כדאי לכם לברוח". אלו לא היו רק מילים, אלא מעשה גבורה טהור, ניסיון נואש ואמיץ לבלום את התוקפים, להגן על חבריה ועל המתחם, גם כשהסכנה הייתה מוחשית וקרובה.
דנית נשארה בעמדתה בחמ"ל לאורך כל המתקפה, גם כשהיריות נשמעו קרובות יותר ויותר, גם כשהקרב השתולל ממש מחוץ לחדר, ואולי אף בתוכו. היא תפקדה כמו לביאה, מגנה על הנתונים, על הקשר, ועל חייהם של חיילים מהבסיס ואנשי מילואים שאולי מצאו בו מקלט. היא הגישה עזרה כל זמן שהתאפשר לה, מתעלמת מהסכנה האישית. לאורך כל הירי והמאבק, היא לא הפקירה את החמ"ל, לא עזבה את עמדתה, נשארה שם איתנה במקומה עד הרגע האחרון, ממשיכה לדווח, לנסות לתאם, להציל. היא התקשרה לכל הדרג הבכיר, מעדכנת אותם בזמן אמת על המתרחש, על מיקום המחבלים, על מצב הכוחות. גם כשהמחבלים היו מחוץ לחדר, וכנראה אף חדרו פנימה, היא לא עזבה את הטלפון. היא המשיכה לבצע את תפקידה, לנסות לעזור, ואף להחזיר אש ולהתגונן, כנראה עם נשק אישי או על ידי הכוונת כוחות אחרים. היא נלחמה בכל כוחותיה, עד שנפגעה מירי שהתחולל בתוך החמ"ל עצמו. רב-טוראי דנית כהן נפלה בקרב, בת תשע-עשרה בלבד, מגינה על בסיסה ועל חבריה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין נוגה שבחבל לכיש, מותירה אחריה הורים, שני אחים וחמש אחיות, וחלל עצום שאין לו מזור. לאחר נפילתה, הועלתה לדרגת סמל, הכרה מאוחרת אך חשובה בגבורתה ובתפקודה יוצא הדופן.
הידיעה על נפילתה של דנית היכתה את המשפחה, את החברים, את המורים, ואת כל מי שהכיר אותה, בתדהמה ובכאב בלתי נתפס. פתאום, הצחוק שלה נדם, האור שבשמחתה כבה, והחלל שהותירה היה עצום. אחותה הקטנה, טליה, ניסתה למצוא מילים לתאר את האובדן: "כשדנית איתנו סופ"ש זה תמיד צחוק, אין רגע בלי צחוק! היא הייתה הומוריסטית וצוחקת על כל דבר, גם אם זה עליה. היא הייתה טובה בכל תחום אפשרי, וגם היא הייתה תמיד סבלנית ואכפתית... לכל אחד במשפחה הייתה איתה שפה משותפת ואת כולם היא הייתה מבינה... הייתה מלמדת אותי דברים שאף אחד אחר לא היה מלמד אותי... כולם ידעו שאם מישהו עצוב או משהו כזה, ללכת ולדבר איתה. היא הייתה תמיד כנה, יצירתית ומצחיקה, היא הייתה הבן אדם הכי מוכשר שהכרתי!". מילים אלו, שנכתבו מתוך כאב עמוק, ציירו דיוקן של אישה צעירה שמעבר לגבורתה הצבאית, הייתה עולם ומלואו של חום, אהבה, וכישרון אנושי.
חברותיה, שהכירו אותה מקרוב, שותפות לסודותיה ולצחוקיה, ביטאו גם הן את כאבן. אגם כתבה: "אני לא שוכחת, אני לא אשכח ממך ולא מפסיקה לחשוב עלייך, את תמיד חרוטה בלב שלי... הפעם הראשונה שפגשתי אותך בבסיס... הנתינה והעזרה שלא הפסקת לתת לי והאהבה שלך בלי סוף. את מלאך בדמות אדם, מיוחדת ויחידה במינה". תרצה, המורה שלימדה אותה תורה במשך שנתיים ב"בויאר", זכרה את שאלותיה המאתגרות ואת הצורך שלה לקבל תשובות באמונה ובהבנת משמעויות. "בנפילתך בשמחת תורה המר והנורא", כתבה, "הגנת עלינו, תושבי הנגב המערבי שיצאו חיים מן התופת. תודה לך על מסירות הנפש והגבורה שגילית באותם רגעי אימה". סתיו הוסיפה: "דנית ילדה מיוחדת שלא פוגשים בכל יום, חברה אמיתית, כנה, מצחיקה ואוהבת. דנית שלי, אין כמוך בעולם הזה". ופנינה, אמה של נועה, חברתה הטובה של דנית, סיכמה: "דנית, היית ותמיד תהיי החברה הכי טובה של נועה, הבת שלי. היית פרח שמפיץ אור ושמחה לכל מי שסביבך. בטוחה שגם למעלה את לא בשקט. תודה על מי שהיית. תמיד בלב שלנו". כל עדות, כל מילה, הייתה לבנה נוספת בבניין הזיכרון שנבנה לדנית, מורכבת מחוויות אישיות ומרגעים משותפים, שהעידו על אישה יוצאת דופן.
בית הספר "בויאר" שבו למדה, הקים לזכרה חדר זיכרון, פינה שקטה ועוצמתית שבה נשמר זכרה. שם, בין מסדרונות הלימוד שבהם צעדה, נערכו אירועים לזכרה, כשהבולט שבהם היה אירוע מיוחד שבו הכינו עוגות וחלות על פי מתכונים שהיא יצרה, כאילו רצו להחיות את ריח מטבחה, את טעמיה, את אהבתה, בדרך הכי מתוקה ואנושית שיש. בערב זיכרון שארגן אחד מחבריה, חולקו סידורים וספרי תהילים לעילוי נשמתה, ועל כריכותיהם הוטבעו שמה והמשפט שייצג את תפיסת עולמה, את ליבת אמונתה הפנימית: "איש באמונתו יחיה". המשפט הזה, שנבע משיחותיה עם אימה על סובלנות וליברליות, הפך למעין צוואה רוחנית, מורשת של קבלה והבנה הדדית. מאז נפילתה, עונדים בני משפחתה וחבריה שרשראות עם תליונים בצורת דובי. "דובי" היה כינוי החיבה של דנית, ובכל שנה שמחה לקבל ליום הולדתה בובות דובי פרוותיות ותכשיטים בצורה של דובי. הסמל הרך והחמים הזה הפך לדרך נוספת לשאת אותה קרוב ללב, להרגיש את נוכחותה גם כשאיננה. עמודים לזכרה נפתחו גם באתרים "גיבורות ישראל" ו-"memoriz.plus", כוללים סיפורים, תמונות וקישורים לכתבות, כדי שסיפורה, סיפורה של דנית, ימשיך להדהד, להאיר ולעורר השראה.
דנית כהן, בת תשע-עשרה בנופלה, הייתה פרח שנקטף באיבו, אך הותירה אחריה שובל של אור, צחוק, אומץ לב, וטוב לב אינסופי. היא הייתה ילדה שמחה, נערה שאפתנית וחיילת מסורה, שחיה כל רגע במלואו, עם אהבה עזה למשפחתה, לחבריה ולמדינתה. גבורתה ביום הנורא של השבעה באוקטובר לא הייתה גבורה של מילים מנופחות, אלא גבורה יומיומית, אנושית, של אישה צעירה שבחרה להישאר בעמדתה, לתפקד, להציל חיים, ולעמוד בפרץ מול רוע בלתי נתפס. היא הייתה חלק בלתי נפרד מהחוסן הישראלי, מהתקומה שצמחה מתוך ההריסות, וסיפורה, על הילדה משדרות שחלמה להיות שחקנית, והפכה ללוחמת אמיצה, הוא חלק בלתי נפרד מהנרטיב של העם הזה, נרטיב של כאב, אך גם של תקווה, של אהבה ושל גאווה. היא חיה את חייה במלואם, וכשנדרשה, הקריבה את היקר מכל, כדי שאחרים יוכלו לחיות. זכרה נצור בלבבות, ונצחי.
רגעים מהחיים
כל התמונות · 273
סרטונים וקישורים
בתקשורת
כתבות
אתרי הנצחה
- דנית כהן - דף הנצחה
כאן 7.10.360
מיזמי הנצחה
משפחתה וארגון לזכור לנצח מגייסים תמיכה להקמת חדר מוזיקה בשדרות לזכר דנית, שיאפשר לילדים ממשפחות מעוטות יכולת ללמוד נגינה. המקורות מתארים תוכנית וקמפיין; אין הוכחה שהחדר כבר נפתח.
בויאר מנציח את דנית בחדר הזיכרון וקיים פעילות הכנת עוגות וחלות לפי מתכוניה. בערב זיכרון חולקו סידורים ותהילים לזכרה.
תלמידת שדרות טליה אמסלם בנתה אתר זיכרון לדנית במסגרת פרויקט גשרים, בשיתוף מש״קיות הוראה והדרכה. חברתה טליה כהן מזוהה בכתבה כאחותה של דנית; לא נמסר קישור ישיר לאתר התלמידה.
בני משפחה וחברים עונדים שרשראות עם תליון דובי לזכרה, בעקבות כינוי החיבה שלה ואהבתה לבובות ותכשיטי דובי.
סיפורים שסיפרו עליהם
חנה סיפרה שהסיעה את דנית לבסיס בכל יום שלישי לאחר שהכינה עבורה מדים ומזוודה. הנסיעה משדרות ארכה כ-25 דקות, ובמהלכה האזינו יחד למוזיקה ושמרו על זמן משותף.
בביקורת בבסיס לקחה דנית יוזמה להסביר למבקרים את עבודת החמ״ל, והביקורת הסתיימה בשבחים. בבית ארגנה לאחיותיה תחרויות ריקוד ואפתה עוגות לימי הולדת.
חנה סיפרה שניצולת הקרב סהר ביקרה אותה במלון הפינוי בים המלח. לפי הדברים שסהר מסרה לה, דנית לקחה את שפופרת הטלפון כשקולה של סהר רעד, ודנית ושיר הביאו מים והורו לסהר ולעדן לשבת מתחת לשולחן.
חיים ושירות
שירות
- דרגה
- סמל
- יחידה
- פיקוד העורף
- הוקרה
- קודם בדרגה לאחר מותו
משפחה
- אב
- ישי
- אם
- חדה
קבורה
בית קברות
נגה
- חלקה
- הצבאית
תצלומים ממקום המנוחה
כל התמונות · 2
דברי זיכרון ותנחומים
דנית היקרה !
תמיד ראיתי את פנייך באתר דו"צ של חללי המלחמה.
ואתמול נכנסתי ליזכור והגעתי לחללים שיום נפילתם חל באותו היום .
ועברתי על תמונת דודך הי"ד שמעון
וקראתי עליו .
וקראתי כתבה שבה אמך וסבך מדברים על הכאב בנפילתכם .
אין לי מילות נחמה לאמך ולכל אוהביך !!
אבל חשוב לי להגיד לאמך חנה..
לצחוק לשמוח כי זה בדיוק דנית שלכם .
ותמשיכו להפיץ את האור והנתינה של דנית בעולם הזה ..
לזכרה.. ולזכר שמעון .
כואב הלב לקרוא את סיפור חייה הקצרים אך המשמעותיים כל כך. ,ובוודאי הייתה מנהיגה , דמות יצירתית,ומשפיעה לחיוב על רבים בעתיד. יהי זכרה ברוך וחיבוק למשפחה
אני כל כך מצטער שזה קרה, זיכרון נצחי, מילותיך חדרו לליבי, לעולם לא אשכח אותך.
יהיה זכרה ברוך
נוחי בשלום על משכבך, בת יקרה של עם ישראל,
ויהי זיכרך ברוך
דנית היקרה, את תמיד בליבנו, מוקירים ומעריכים את טוב ליבך, הנחישות שלך, המנהיגות שלך והאומץ שבך. תמיד נזכור
מקסימה ואלופה, מקווה שהאור והשמחה שלך יצליחו לנחם במעט את משפחתך וחבריך, ושזכרך יהיה ברכה עבורם.
יהי זכרה ברוך גיבורת ישראל
עומדים לצידכם וזוכרים את אובדנכם
אני לא מכירה אותך אבל את אלופה
יהי זכרה ברוך
שתהיו תמיד שמחים ואהבתה לרעך כמוך
יהי זכרה ברוך
יהי זכרה ברוך לנצח
לא נשכח את החיוך שלך לעד
אזכור אותך תמיד
גיבורה אמיתית ,טובת לב ואוהבת אדם
דנית, בחיוכך החם והאוהב הרגשתי בטוחה, את לימדת אותי על עבודת החמל ועל החשיבות בענווה ובשיתוף האחר.
אתגעגע לחיבוק החם שלך ואלייך תמיד.
יהי זכרך ברוך
כואב הלב כואב מאוד על הילדים המדהימים האלו. כואב על דנית כהן וכואב על רבים אחרים
איזו ילדה נהדרת ומרשימה! אני כל כך מצטערת, על מה שיכלה להיות ועל הצער של המשפחה. איזה אובדן למדינה.
היא נמצאת במקום שצדיקים גמורים לא מגיעים הרוגת מלכות
ולוואי ותהיה מליצ יושר על כל עם ישראל
יהי זיכרה ברוך
את בליבנו תמיד!!
לעילוי נשמת דנית כהן ז"ל
בת חנה וישי כהן
באהבה, געגוע וכאב אנו זוכרים את דנית
אישה של אור, נתינה ואומץ.
נפלת בעת שירותך למען המולדת,
והשארת אחרייך חלל שלא ניתן למלא.
זכרך ילווה אותנו תמיד,
בלבבותינו תמשיכי לחיות.
יהי זכרך ברוך
את חסרה לי היית החברה הכי טובה
יהי זכרה ברוך
גיבורה שלי ידעתי שתלחמי עד הדקה האחרונה בשביל החברים וכל האנשים שבבסיס .ואלי לא התקשרת בשביל לא לצער אותי אמא מתגעגעת לטלפון שלך עוד ממצו"ש שאת אומרת לי שבוע טוב ממו. הלב שלי שרוף מחכה רק לראות אותך ולשמוע אותך ולהתחיל לצחוק .הכל ברח רק הבכי נשאר והגעגוע גובר.
הלב נשבר. שנהיה ראויים להקרבה שלה.
יהי זכרך ברוך,דנית
מודה לך על כך שהצלת את חיינו בחייך,אך אין מספיק תודות כדי להודות לך על מה שעשית
ממני ניקול
יהי זכרה ברוך
תמיד נזכור אותך ואת מי שהיית
טופלת במשמרת שלי, והלוואי שעל הצד הטוב ביותר.
מבטיח להשתדל ללמוד על האור והטוב שעשית בחייך והשארת לנו בעולם.
זה מהקצת שלמדתי עליך
ניצלה את חוש ההומור שלה להצחיק חברות במופעי סטנדאפ. אהבה לאפות ולבשל ובכך הרעיפה את אהבתה על הסביבה. תפקדה בגבורה בחמ"ל עד לרגעיה האחרונים.
תודה מקרב לב.
ת.נ.צ.ב.ה
דנית שלנו ,
11 חודשים שאת כבר לא פה איתנו וכל רגע מורגש יותר ויותר .
אין איך לתאר את הפער , הקושי והכאב של החסרון שלך .
את כאחות , את כילדה שלי ואת כחברה לסביבה שלך.
היית מלאך ותמיד תישארי מלאך .
היצור הכי טהור וטוב שיכלתי לייצר ולהביא לעולם.
תודה לבורא עולם על הזכות לצפות בגידול שלך , להיות חלק ענק מהדמות שלך ועל השמחת חיים שהבאת לעולם.
הלוואי והייתי יכולה לבקש מבורא עולם שהגורל שלך ייגמר אחרת .
את הצלת חיים גם במותך . לא ויתרת עד הדקה האחרונה וגם בשיא הלחץ והטרור תיפקדת כמו גיבורה על מנת לדאוג לסביבה שלך.
לרגע לא חשבת מה יקרה איתך , לא חשבת להתקשר לעדכן אותנו וכל זה כי חשבת תמיד לטובת החברים לפני שחשבת על עצמך .
אנחנו מתגעגעים אליך עד כאב , את חסרה לכולנו בכל חלק ביום .
תמיד תישארי הדובי שלנו , הלב הענק שמשלים את כל המשפחה.
אני מייחלת ליום שיגיע המשיח וישלח את כל המלאכים חזרה לאמהות הכאובות שצריכות את יקריהן חזרה.
אחרי 11 חודשים לחזור הביתה ולהזכר בכל הרגעים שלנו יחד , בצד של הספה שרק את היית יושבת , במיקסר שרק את היית מפעילה כי היית אוהבת לאפות זה לא פשוט בכלל.
את לעד תהיי איתי ועם כל המשפחה בכל רגע נתון ואנחנו מחכים לנס שיקרה.
אוהבת אותך מאוד ומתגעגעת אליך אמא וכל המשפחה
דנית האמיצה יהי זכרך ברוך,נפלת כגיבורה מול המרצחים את מלאכית
איזו אבדה איומה, לבי אתכם בני משפחת כהן היקרים.
כמה עצוב. ילדה יפה בת 19 שאיננה עוד.... שולחת למשפחה חיבוקים מנחמים מרחוק ובוכה יחד איתכם.
לא מכירה אישית , אבל העין נעצרה על תמונתה של דנית . יש לי ילדה בדיוק בגילה וכואבת את מותה כאילו היתה דם מדמי, הדמעות כרגע לא מפסיקות לרדת, התהיות והשאלות. נוחי בשלום דנית היקרה ליבנו איתך, את כרגע במקום הרבה יותר טוב
דנית תודה גיבורת ישראל , לעד נזכור, תנוחי על משכבך בשלום💖💖 יהי זכרך ברוך אמן 🙏. השם ינקום דמך.
דנית, בטוחה שעשית כל מה שיכולת ופעלת במקצועיות ובגבורה עד הסוף המר. אנחנו שנותרנו כואבים את לכתך וגאים בך מאוד על אומץ ליבך וששמרת עלינו עד שכבר לא יכולת. יהי זכרך ברוך 💔
דנית היקרה, יש לנו שם זהה., בעלי ז"ל נפגע פעולות איבה בשומר חומות, ישמור עליך שם למעלה. את גיבורה אלופה, לחמת עד הסוף הנורא. מנוחתך עדן 🌹
דנית היית ותמיד תהיי החברה הכי טובה של נועה הבת שלי. היית פרח שמפיץ אור ושמחה לכל מי שסביבך. בטוחה שגם למעלה את לא בשקט. תודה על מי שהיית. תמיד בלב שלנו❤️
דנית היקרה… לוחמת גיבורה כלביאה תודה בשם עם ישראל על האומץ ועל התעוזה לעמוד מול המרצחים…. השם ייקום דמך נוחי על משכבך בשלום
טופלת במשמרת שלי, והלוואי שעל הצד הטוב ביותר. מבטיח להשתדל ללמוד על האור והטוב שעשית בחייך והשארת לנו בעולם. זה מהקצת שלמדתי עליך: ניצלה את חוש ההומור שלה להצחיק חברות במופעי סטנדאפ. אהבה לאפות ולבשל ובכך הרעיפה את אהבתה על הסביבה. תפקדה בגבורה בחמ"ל עד לרגעיה האחרונים. תודה מקרב לב. ת.נ.צ.ב.ה
סליחה בשם כולנו יהי זכרך ברוך
אני תלמידה בבויאר ואח שלי היה איתך בשכבה כל פעם הוא אמר כמה שאת ילדה מיוחדת עוזרת חייכנית מוסיפה אור ושמחה של מקום שאת הולכת, כל מי שהכיר אותך אמר שאת מגיע תמיד בגישה חיובית לשמח, לקבל את כולם, ולאהוב כל אחד. היית דמות להשראה של כולם!
דנית האהובה,
לימדתי אותך תורה במשך כשנתיים. זוכרת את השאלות המאתגרות שלך ואת הצורך לקבל תשובות באמונה ובהבנת משמעויות בתורה. בנפילתך בשמחת תורה המר והנורא, הגנת עלינו. תושבי הנגב המערבי שיצאו חיים מן התופת. תודה לך על מסירות הנפש והגבורה שגילית באותם רגעי אימה, ה יקום דמך ואנחנו נחריש.
תשאר לנצח בלבינו
שכבת גליל בויאר .
גיבורה שלי ידעתי תמיד שאת כזאת רק עשית את זה בענווה ובצניעות תדעי אני מחכה לך בכל שעה שתבואי הבית תמיד פתוח אני ערה בכל שעה בשבילך אוהבת אמא מתגעגעת לשמוע ולנשק אותך.מלכה שלי
יהי זכרך ברוך דנית אהובה. הי״ד
דנית אהובה , כמה אומץ הפגנת בשעתך האחרונה, כמה רוגע וביטחון לחברותייך.
ילדה נהדרת , חכמה ונבונה תישארי בליבנו לעד, השם יקום דמך
דנית,
עדיין קשה לי מאוד לרשום עלייך ואם בכלל בלשון עבר.
אומרים שזמן מרפא הכל אבל כרגע אני לא
רואה או קרובה בכלל להתרפות אני לא שוכחת אני לא אשכח ממך ולא מפסיקה לחשוב עלייך 247 את תמיד חרוטה בלב שלי ואת הפעם הראשונה שפגשתי אותך בבסיס ואת הנתינה והעזרה שלא הפסקת לתת לי והאהבה שלך בלי סוף את מלאך בדמות אדם ומיוחדת ויחידה במינה.
יהי זכרה ברוך גיבורת ישראל שנרצחה בידי בני עוולה
דנית לוחמת חזקה , נלחמה עד הרגע האחרון
אוהבים ומתגעגעים
יהי זכרה ברוך
גיבורה שלי לא מאמינה שאני נכנסת למשפחת השכול הלוואי ותחזרי כל זה יהיה כחלום.
אין לי שמחת החיים מחכה לך את שתחזרי אמא מתגעגעת לנשק אותך ולדבר איתך
אני זוכרת את דנית מהתיכון, למדנו ביחד. כאב לי מאוד לשמוע על מותה. היית תמיד עם שמחת חיים וצחוק. נקטפת בגיל צעיר.
דנית קראתי את סיפורך הקצר מידי, מאחלת לך שאת בשלווה האין סופית. חיבוק גדול למשפחה הגדולה שלך.
הללי, לא הכרתי אותך דנית, אני גרה בונקובר ורצה לזיכרך מטעם ההסתדרות הציונית העולמית.
מי ייתן ותחוו שוב פעם נחת
דנית
הבחורה היפה והפיקחת שהחיים היו קטנים עליה
אזכור אותך תמיד
יהי זכרך ברוך ילדה יפה
שנהייה ראויים, זכרונך לברכה, גיבורה
יהי זכרה ברוך
יהי זכרה ברוך דניתי
דנית היקרה.
הלכתי היום אלייך, וחיבקתי את אמא שלך.
היא מתגעגעת אלייך כל כך, כמו כולם.
אני רוצה לחבק אותך עוד פעם אחת, לצחוק איתך וללמוד ממך.
מתגעגעת אלייך מאוד ואזכור אותך לתמיד
דנית שלנו
השארת משפחה מדהימה אחרייך שמתגעגעת וכואבת אבל גם ממשיכה את מורשתך
לנצח ננציח אותך ונספר את סיפור הגבורה שלך לעולם
תודה שהקרבת את עצמך בשבילנו
הלוואי שנהיה ראויים לעמוד היום בזכותך
תודה מלאך שומר שלנו
יהי זכרך ברוך לעד
דנית אולי לא הכרתי אותך אבל מהתמונות בבית ספר והסיפורים רואים שאת ילדה מיוחדת תמיד נזכור אותך יהי זכרה ברוך אמן
יהי זכרה ברוך.
יהי זכרה ברוך
יהי זכרך ברוך
טופלת במשמרת שלי, והלוואי שעל הצד הטוב ביותר.
מבטיח להשתדל ללמוד על האור והטוב שעשית בחייך והשארת לנו בעולם.
זה מהקצת שלמדתי עליך
ניצלה את חוש ההומור שלה להצחיק חברות במופעי סטנדאפ. אהבה לאפות ולבשל ובכך הרעיפה את אהבתה על הסביבה. תפקדה בגבורה בחמ"ל עד לרגעיה האחרונים.
תודה מקרב לב.
ת.נ.צ.ב.ה
תמיד נזכור אותך ואת מי שהיית
יהי זכרה ברוך
יהי זכרך ברוך,דנית
מודה לך על כך שהצלת את חיינו בחייך,אך אין מספיק תודות כדי להודות לך על מה שעשית
ממני ניקול
הלב נשבר. שנהיה ראויים להקרבה שלה.
גיבורה שלי ידעתי שתלחמי עד הדקה האחרונה בשביל החברים וכל האנשים שבבסיס .ואלי לא התקשרת בשביל לא לצער אותי אמא מתגעגעת לטלפון שלך עוד ממצו"ש שאת אומרת לי שבוע טוב ממו. הלב שלי שרוף מחכה רק לראות אותך ולשמוע אותך ולהתחיל לצחוק .הכל ברח רק הבכי נשאר והגעגוע גובר.
חיים שלי גיבורה שלי כותבת לך ובוכה לא נתפס שאת לא איתי ידעתי תמיד שאת גיבורה בשקט ובענווה נלחמת בשביל כולם בבסיס עד הדקה האחרונה שלך ולא פחדת בכלל מהמחבלים.
ידעתי שאת פאייטרית שלי . לכולם התקשרת ורק אלי לא אמרת לא לצער אותי תדעי שאני יהיה בצער כד יום מותי. מחכה לך שתחזרי שהשמחה תחזור לחיי כי כרגע יש בי רק כאב ובכי בכל יום החיי אמא מתגעגעת אליך.
יהי זכרה ברוך
את חסרה לי היית החברה הכי טובה
לעילוי נשמת דנית כהן ז"ל
בת חנה וישי כהן
באהבה, געגוע וכאב אנו זוכרים את דנית
אישה של אור, נתינה ואומץ.
נפלת בעת שירותך למען המולדת,
והשארת אחרייך חלל שלא ניתן למלא.
זכרך ילווה אותנו תמיד,
בלבבותינו תמשיכי לחיות.
יהי זכרך ברוך
את בליבנו תמיד!!
יהי זיכרה ברוך
היא נמצאת במקום שצדיקים גמורים לא מגיעים הרוגת מלכות
ולוואי ותהיה מליצ יושר על כל עם ישראל
איזו ילדה נהדרת ומרשימה! אני כל כך מצטערת, על מה שיכלה להיות ועל הצער של המשפחה. איזה אובדן למדינה.
כואב הלב כואב מאוד על הילדים המדהימים האלו. כואב על דנית כהן וכואב על רבים אחרים
דנית, בחיוכך החם והאוהב הרגשתי בטוחה, את לימדת אותי על עבודת החמל ועל החשיבות בענווה ובשיתוף האחר.
אתגעגע לחיבוק החם שלך ואלייך תמיד.
יהי זכרך ברוך
אזכור אותך תמיד
גיבורה אמיתית ,טובת לב ואוהבת אדם
לא נשכח את החיוך שלך לעד
יהי זכרה ברוך לנצח
יהי זכרה ברוך
שתהיו תמיד שמחים ואהבתה לרעך כמוך
אני לא מכירה אותך אבל את אלופה
יהי זכרה ברוך
בבוקר מתקפת חמאס, שבעה באוקטובר, מיהרה להגיע לחמ"ל ותפקדה בקור רוח, תוך תמיכה בחבריה
והעברה – במערכות הקשר – דיווחים שוטפים על המצב בבסיס. בðיסיון להדוף את המחבלים כרזה להם:
"הצבא שלðו פה, הם יחסלו אתכם, כדאי לכם לברוח". היא ðפלה מרימון שהושלך לעברה.
הצטייðה בכל דבר שעשתה. הייתה כתובת לחבריה ותמיד ðתðה להם עצה סבלðית ואכפתית כלפי אחיה
ואחיותיה. הם חשו שאפשר לספר לה הכול והתייעצו איתה תמיד בשיחות עם אימה על דת ומסורת
הפצירה בה לðהוג ברוח הפתגם "איש באמוðתו יחיה" ולחðך את ילדי המשפחה בסובלðות ובליברליות
כיðויה בקרב בין משפחתה היה "דובי" שתי עוגות היו מזוהות איתה במיוחד: עוגת השוקולד שלה
ועוגת פאי לימון, האהובה על אחיה הצעירים אותיות השם דðית: ד-דרכיה ðועם, ð- ðתיבותיה שלום, י-
יפה כלבðה, ת- תורתה אמוðתה חלמה ללמוד משחק ולהתפתח בתחום הקוðדיטוריה תמיד דאגה,
ואם ðזקקה לעזרה – תמיד ביקשה להיות בסוף אהבה את התפקיד במחוז הדרום, שבו הגðה על הבית.
כמעט ולא סיפרה למשפחתה דבר על שירותה בחמ"ל
המשפט של דðית: "בצבא צריך לעשות מאה אחוז ביצועים". ובכלל, בחיים: "כשעושים משהו, עושים על
הצד הטוב ביותר".
כתבו עליה.. .
מה שלא אגיד
לא אצליח לתאר
ההבðה המקוללת
של המשמעות חסר
ההתגלות המבורכת
של איך לא לוותר
מחפש אותך בכוכבים
כמו אז, כשחיפשתי בלוðה פרק
אַת המלודיה של שישי
אַת הדבר הכי גשמי
שקיים בעולם מחוץ לעולם שלי
אַת ציוץ הציפורים
סיפורי הגיבורים
אבל יותר מהכול
אַת פשוט ילדה שלי
המוזיקה תחזור
ִעם מðגיðה רכה עððית,
וðרקוד במחוזות הבלתי מוגבל
אבא אמא ורק-דðית.
הותירה בכתב.. .
מתכון לעוגת שוקולד של דובי:
2.5 כוסות קמח לבן
כוס סוכר לבן
2/3 כוס אבקת קקאו
1/3 כוס אבקה להכðת שוקו
1 שקית אבקת אפייה
1 כפית אבקת סודה לשתייה
3 ביציםL
1 כוס שמן קðולה
2 שקיות סוכר וðיל
2 כוסות מים רותחים
מחממים תðור ל170- מעלות.
בקערה מערבבים קמח, סוכר, קקאו, שוקולית, אבקת אפייה, אבקת סודה לשתייה.
בקðקן טורפים ביצים עם שמן וסוכר וðיל. מוזגים לקערה עם הקמח וטורפים לתערובת חלקה תוך כדי
הוספת מים רותחים בהדרגה. מוזגים ל3- תבðיות משומðות ואופים כ45- דקות עד שהעוגות ספוגיות למגע
וקיסם יוצא עם פירורים לחים.
מכיðים את הציפוי, מצפים ומקשטים: מערבבים כמה כפות ממרח שוקולד עם מים רותחים (לגרסה חלבית
אפשר להשתמש בשמðת מתוקה מחוממת במיקרוגל), עד למרקם של רוטב סמיך. מוזגים על העוגות
ומðיחים לו להיספג בחלקו. מפזרים מעל קישוטים אם רוצים.
"שְׁלוֹשָׁה שֻׁתָּפִים יֵשׁ בִּיצִירַת הָאָדָם: הקב"ה, אָבִיו וְאִמּוֹ." (חז"ל)
כמה גדולה מצוות כיבוד הורים וכמה לפעמים גם קשה מאוד,
אנחנו לא תמיד מצליחים בה מול האנשים שהם הכי קרובים אלינו ובחרו להביא אותנו לעולם✨
בשביל זה פתחנו את הקבוצה!
בואו איתנו ללמוד יחד ולהתחזק במצווה הכלכך חשובה הזאת לע"נ ולזכותה של דנית כהן הי"ד שזו מצווה שהייתה כלכך קרובה לליבה❤️
לקבוצה השקטה:🌟
חיים שלי פשוט לא נתפס איך הזמן טס הלב כואב והגעגוע גובר איך בכלל ממשיכים את החיים הללו מחכה לך בכל רגע תחזרי אלי בבקשה תחזרי רוצה אותך איתי. חג זה לא חג שבת לא שבת ובכלל כל יום שעובר רוצה רק לחבק אותך ולשמוע אותך .
7.10 יום ארור שיהיה חקוק לעד
דנית שלי גיבורה שלי נלחמת בשביל החברים ואנשים בבסיס אורים עד הרגע האחרון לא וויתרת היה חשוב לך להעביר הכל בקשר ולהציל כמה?שיותר חיים לקחת על עצמך את כל הלחימה בבסיס עד הרגע האחרון תפקדת בקור רוח לא נשכח ולא נסלח עד יומי האחרון.
שנתיים עברו מהיום בו דנית כהן נרצחה. שנתיים מהרגע בו ליאור, אחיה, כמעט נרצח בעצמו לידי, ליד תחנת שדרות. רק לא מזמן גיליתי שהילד ההוא שאני והוא הלכנו יחד למחסה כדי שכדורים לא יפגעו בנו הוא אחיה של חיילת גיבורה! לא מעכל עד היום. לזכרה של סמל דנית כהן ז״ל שבמותה הצילה חיילים נוספים בבסיס אורים .
🌟פשוט לא נתפס איך הזמן עובר מחר חיים שלי אני מחכה לך רק תני סימן.
🌟חיים שלי הזמן עובר והגעגוע רק גומר אותי חלום שלי רק לחבק ולנשק אותך. פשוט לא נתפס
סמל דנית כהן ז"ל
נפלה ביום
כ"ב בתשרי תשפ"ד
7.10.2023
בת 19 בנופלה
בתם של חנה וישי. נולדה ביום כ"ג באדר תשס"ד (16.3.2004) בשדרות. אחות לתמר אור, שיראל, אליה, ליאור, טליה, שנהב ומשי.
דנית גדלה בשדרות, למדה בבית הספר "דעת" בקיבוץ סעד עד כיתה ח' ולאחר מכן המשיכה את דרכן של אחיותיה הבוגרות, תמר אור ושיראל, והצטרפה לפנימיית "בויאר" בירושלים. שם, למדה במגמת תורה ומחשבת ישראל.
ילדה חייכנית, מצחיקה ואינטליגנטית, מלאת אור ושמחה, שהייתה גם תלמידה חרוצה, שקדנית וטובה.
מוריה מבית הספר "בויאר" כתבו: "דנית הגיעה משדרות ל'בויאר' כפמיניסטית, לפתוח לה כיוונים נוספים לעתיד ולהיחשף לנוער מכל הארץ. דנית הייתה נערה אמיצה, רגישה, כנה ובעלת מודעות עצמית גבוהה. מאחורי דמותה השקטה ניצבה נערה בעלת עולם פנימי עשיר, יכולות גבוהות ושאיפה למצוינות. לאחר שהציבה לעצמה מטרה, היא לא ויתרה לעצמה והיה בלתי אפשרי לשנות את דעתה ולהסיט אותה ממסלולה. תמיד הייתה מוקפת בחברים שנהנו ורצו בקרבתה. הרצון לסייע ולעזור לסובביה אפיין אותה".
את אותה חריצות שהראתה בבית הספר, הפגינה גם אחרי שעות הלימודים. בזמנה הפנוי עבדה בחנות ממתקים, והצטיינה בעבודה כשם שהצטיינה בכל דבר שעשתה. היא נהגה לומר שכשעושים משהו, יש לעשות אותו הכי טוב, עד הסוף.
חוש ההומור והתיאטרליות היו ממאפייניה הבולטים. היא השתתפה בהצגות בבית הספר, אלתרה מופעי סטנד אפ לחבריה בפנימייה ואהבה את כל מה שקשור לבמה. בסופי השבוע, כשחזרה הביתה, ארגנה תחרויות ריקוד לאחיותיה הצעירות, לימדה אותן כוריאוגרפיה לריקודים שהמציאה והן היו מבצעות את הריקודים מול בני המשפחה.
ב-25.8.2022 התגייסה לצה"ל ושירתה כסמלת מבצעים בפיקוד העורף. עם סיום קורס ההכשרה, שנמשך ארבעה חודשים, הוצבה בבסיס "אורים" שליד אופקים. היה לה חשוב לשרת בבסיס ליד הבית על מנת להיות קרובה לאימה, כיוון שראתה עד כמה היא דאגה לאחיותיה הבוגרות שהיו לוחמות בצבא.
תפקידה הצבאי היה משמעותי מאוד עבורה והיה לה חשוב למלא אותו על הצד הטוב ביותר. היא נהגה לומר שבצבא צריך להראות "מאה אחוז ביצועים". מפקדיה העריכו אותה וביקשו לשלוח אותה לקורס קצינות, אך היא סירבה כיוון שאהבה מאוד את התפקיד ואת הבסיס.
באחד הימים, הגיעה ועדת ביקורת לבחון את התנהלות הבסיס ואת החמ"ל (חדר מלחמה) שבו שירתה. חבריה חששו מהמעמד אך דנית ניגשה אליו ללא מורא, החליטה מיוזמתה להסביר למבקרים את תפקיד החמ"ל והדגימה להם חלק ממשימותיו. הביקורת עברה בשלום והחמ"ל זכה לשבחים על תפקודו.
תנאי השירות שלה היו במתכונת של שבוע בבסיס ושבוע בבית. היום שבו הייתה חוזרת הביתה מהצבא כונה במשפחה "היום של דנית" והפך בכל פעם מחדש לחגיגה קולינרית לכבודה. אימה נהגה להכין את כל המאכלים האהובים עליה, בראשם קוסקוס, סלט "תורשי" וקציצות "כיפתה" טוניסאיות.
גם דנית עצמה אהבה לבשל ולאפות, וראתה זאת כאמצעי להביע את אהבתה. היא הכינה עוגות לשבת בכל סופשבוע שבו הייתה בבית, נהגה לבשל ולאפות יחד עם אימה בכל הזדמנות, ותמיד נענתה לבקשת האם שתכין ארוחת צוהריים לאחיה הקטנים. בכל יום הולדת של אחד מבני המשפחה והחברים, היא זו שהכינה את העוגה, ושתי עוגות היו מזוהות איתה במיוחד – עוגת השוקולד המפורסמת שלה ועוגת פאי לימון, שהייתה אהובה במיוחד על אחיה ואחיותיה.
בין מכריה הייתה ידועה גם ככתובת הראשונה לפנות אליה בעת צרה. היא הייתה סבלנית ואכפתית, השכילה לפעול מתוך היגיון וראייה של מספר צעדים קדימה, וידעה תמיד לתת עצה טובה. הדבר יצר לה מעמד מיוחד בין חבריה ובתוך המשפחה. אחיה ואחיותיה הרגישו שאפשר לספר לה הכול וידעו ששיחה איתה תוכל תמיד לשפר את מצב רוחם. גם עם אימה, חדה, היו לה יחסים קרובים, חמים ומיוחדים, והשתיים שימשו זו לזו כחברה וכאשת סוד. אימה של דנית ראתה בה מופת למידות טובות והקשיבה תמיד לעצותיה הנבונות. בשיחות שקיימו השתיים על דת ומסורת, לדוגמה, הפצירה דנית באימה לנהוג ברוח הפתגם "איש באמונתו יחיה" ולחנך את ילדי המשפחה בסובלנות ובליברליות.
חלומה הגדול היה לפתח את הכישרון הבימתי שלה וללמוד משחק אחרי הצבא.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
בסוף השבוע של שמחת תורה הייתה דנית במוצב אורים. כהשחלה המתקפה, הגיעה אל החמ"ל, שנחשב למקום המוגן ביותר בבסיס. היא ביצעה את תפקידה בקור רוח, העבירה דיווחים שוטפים בקשר, וכל העת לא הפסיקה לתמוך בחבריה ולהרגיע אותם. את אותו אומץ וקור רוח הפגינה גם מול המחבלים עצמם, ובניסיון להדוף אותם, השתמשה במערכת הכריזה של הבסיס ואמרה: "הצבא שלנו פה, הם יחסלו אתכם, כדאי לכם לברוח".
דנית נשארה בעמדתה בחמ"ל לאורך כל המתקפה והצילה חיים, הצילה חיילים מהבסיס, חיילי מילואים והגישה עזרה כל זמן שהתאפשר לה. לאורך כל הירי והמאבק לא הפקירה את החמ"ל, נשארה שם איתנה במקומה עד הרגע האחרון, תפקדה כמו לביאה והתקשרה לכל הדרג הבכיר כדי לדווח.
גם כשהמחבלים היו מחוץ לחדר, לא עזבה את הטלפון והמשיכה לבצע את תפקידה, לנסות לעזור, להחזיר אש ולהתגונן, עד שנפגעה מירי שהתחולל בחמ"ל ונהרגה.
רב-טוראי דנית כהן נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין נוגה שבחבל לכיש. הותירה אחריה הורים, שני אחים וחמש אחיות.
לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל.
אחותה הקטנה, טליה, כתבה: "כשדנית איתנו סופ"ש זה תמיד צחוק, אין רגע בלי צחוק! היא הייתה הומוריסטית וצוחקת על כל דבר, גם אם זה עליה. היא הייתה טובה בכל תחום אפשרי, וגם היא הייתה תמיד סבלנית ואכפתית... לכל אחד במשפחה הייתה איתה שפה משותפת ואת כולם היא הייתה מבינה... הייתה מלמדת אותי דברים שאף אחד אחר לא היה מלמד אותי... כולם ידעו שאם מישהו עצוב או משהו כזה, ללכת ולדבר איתה. היא הייתה תמיד כנה, יצירתית ומצחיקה, היא הייתה הבן אדם הכי מוכשר שהכרתי!"
"אני לא שוכחת, אני לא אשכח ממך ולא מפסיקה לחשוב עלייך", כתבה אגם, "את תמיד חרוטה בלב שלי... הפעם הראשונה שפגשתי אותך בבסיס... הנתינה והעזרה שלא הפסקת לתת לי והאהבה שלך בלי סוף. את מלאך בדמות אדם, מיוחדת ויחידה במינה".
"דנית האהובה", כתבה תרצה, "לימדתי אותך תורה במשך כשנתיים. זוכרת את השאלות המאתגרות שלך ואת הצורך לקבל תשובות באמונה ובהבנת משמעויות בתורה. בנפילתך בשמחת תורה המר והנורא, הגנת עלינו, תושבי הנגב המערבי שיצאו חיים מן התופת. תודה לך על מסירות הנפש והגבורה שגילית באותם רגעי אימה".
"דנית ילדה מיוחדת שלא פוגשים בכל יום", כתבה סתיו, "חברה אמיתית, כנה, מצחיקה ואוהבת. דנית שלי, אין כמוך בעולם הזה".
"דנית, היית ותמיד תהיי החברה הכי טובה של נועה, הבת שלי", כתבה פנינה. "היית פרח שמפיץ אור ושמחה לכל מי שסביבך. בטוחה שגם למעלה את לא בשקט. תודה על מי שהיית. תמיד בלב שלנו".
דנית מונצחת בחדר הזיכרון של בית הספר "בויאר" שבו למדה. בית הספר קיים אירוע להכנת עוגות וחלות על פי מתכונים שהיא יצרה.
בערב שארגן אחד מחבריה חולקו סידורים וספרי תהילים לעילוי נשמתה. על כריכותיהם הוטבעו שמה והמשפט שייצג את תפיסת עולמה: "איש באמונתו יחיה".
מאז נפילתה, עונדים בני משפחתה וחבריה שרשראות עם תליונים בצורת דובי. "דובי" היה כינוי החיבה של דנית ובכל שנה שמחה לקבל ליום הולדתה בובות דובי פרוותיות ותכשיטים בצורה של דובי.
עמודים לזכרה נפתחו באתר "גיבורות ישראל" ובאתר memoriz.plus. העמודים כוללים סיפורים על דנית, תמונות וקישורים לאזכורים וכתבות.
הזמן עובר ואני לא יודעת איך אני ממשיכה את החיים הארורים הללו ? אפילו לא נפרדנו לא דיברנו למה אלוקים למה
נערה אמיצה, רגישה, כנה
מקור:כאן
את מלאך בדמות אדם,
מקור:כאן
זוכרת את השאלות המאתגרות שלך
מקור:כאן
חברה אמיתית, כנה, מצחיקה ואוהבת.
מקור:כאן
היית פרח שמפיץ אור ושמחה
מקור:כאן
כשלסהר רעד הקול כשהיא דיברה עם המפקדים, דנית לקחה ממנה את השפופרת ודיברה בעצמה.
מקור:ynet
אני רוצה לדעת את האמת. אני רוצה לדעת מה קרה לבת שלי באותו רגע.
מקור:ynet
מגיע לה צל"ש על התפקוד שלה באותו יום
מקור:ynet
לא יודע על מי לבכות קודם, על הבן או על הנכדה
מקור:ynet
דנית הייתה זו שאיחדה את כולם.
מקור:The Times of Israel
הערכים שדנית גדלה עליהם היו אהבת האדם, הכלה, ונתינה בלי לבקש תמורה
מקור:בדלתיים סגורות
דנית הייתה ילדה שכולה לב אחד גדול.
מקור:בדלתיים סגורות
היא המשיכה לדבר בקשר, להרגיע, להציל, עד הרגע האחרון.
מקור:לזכור לנצח
דברים ליום הזיכרון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכל יום שעובר, אזכור יותר! אזכור, את אלו שיצאו עימי לקרב ולא שבו, ולהם אין מי ידמה ומי ישווה. אזכור, שהכאב לא יעבור לעולם, והזמן, הוא לא מרפה ולא מרפא. אזכור, את שיברון הלב הגובר ואת הבית שבוער. אזכור, את צדקת הדרך, ואשבע שוב, שמה שהיה לא יהיה יותר. אזכור, שיותר מכל דבר אחר – אני חסר! ביום הזה, אני נתקף געגוע לדמותם, לחיתוך דיבורם, לחיוכם, ומדליק נר לזיכרון דרכם ומורשתם!
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בכאב, בהצדעה ובתקווה אני מתכבד להדליק נר זיכרון זה. השנה, כשאנו נלחמים במלחמה ארוכה, רב זירתית וצודקת, הזיכרון נושא משמעות עמוקה. ביום זה נעצור ונתייחד עם זכרם של טובי בנינו ובנותינו שנפלו בהגנה על המדינה. מורשתם היא המצפן שמתווה את דרכינו, והיא המעניקה לנו כוח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל ותושביה. משפחות יקרות, אנו מרכינים ראשנו ומתחייבים שנעמוד לצידכן תמיד. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף דדו בר כליפא
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ה – 2025
בשעה שאנו זוכרים את גודל תרומתם ועומק מסירות נפשם של טובי בנינו ובנותינו, נופלי מערכות ישראל לדורותיהן, ממשיכים צה"ל וכוחות הביטחון במימוש המשימה למענה לחמו ועבורה נפלו: הכרעת אויבינו מדרום, מצפון, ביהודה ובשומרון, וגם בזירות רחוקות יותר. בהערכה רבה ובגאווה אדירה אנו מרכינים ראש בפני הנופלים והנופלות, מאמצים את משפחותיהם אל לבנו, וממשיכים במשימה להבטחת קיומה של ישראל לדורי דורות. יחד נעשה ונצליח.
רב אלוף אייל זמיר
הרמטכ"ל, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
כאשר דגלינו מורדים לחצי התורן וראשינו מורכנים לזכר הנופלים והנופלות במערכות ישראל, ממשיכים לוחמי צה"ל ומפקדיו בלחימה בדרום, בצפון, ביהודה ובשומרון ובזירות נוספות. על כל דור מוטלת המשימה של הגנת העם והארץ – משימה שאף פעם אינה פוסקת. נצדיע בגעגוע ובגאווה לנופלים ולנופלות, נחבק את משפחותיהם, ונמשיך ברוח הציווי שהותירו לנו. עם ישראל חי.
רב ניצב יעקב שבתאי
המפקח הכללי, משטרת ישראל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
אחיי הנופלים, כל נר הוא זיכרון יחיד ומיוחד, על חיים שהיו ואינם, געגוע שנצרב עמוק בלב, עולם ומלואו. הנרות כולם הם זיכרון של אומה כי לעולם לא עוד, בשורת הציונות וקוממיות ישראל. זיכרון כי הדרך לעם חופשי בארצנו עוברת דרך מסדר הנופלים. אור הנר יזכיר לנו את מסירות נפשכם להציל חיים, להגן על הבית. הנרות מסמנים לנו נתיב גבורה ערכי מחייב שאנו מצווים ללכת לאורו. נמשיך להילחם ולהוסיף אור מתוך אמונה בנצח ישראל.
יואב גלנט
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהצדעה ובכאב, בשם צה"ל כולו, אני מדליק נר זיכרון. בעיצומה של מלחמה, הזכרון נושא משמעות יום-יומית, שעבר והווה מתלכדים בה. לאורם של הנופלים נמשיך לצעוד, חיילי הסדיר והמילואים. לאורם של הנופלים נמשיך להגן על ארצנו ועל מולדתנו, גם כשהמחיר כבד. להבת-הזכרון תבער בנו בעודנו ממשיכים להלחם ונזכור את הנופלים ואת אומץ ליבם. משפחות יקרות, צה"ל מרכין היום ראש, מצדיע לכן וכואב איתכן. יהי זכר הנופלים ברוך.
אלוף יניב עשור
ראש אגף כוח האדם, צה"ל
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בהוקרה, בגאווה ובכאב שאין לו סוף, אני מתכבד להדליק נר לזכרם של הנופלים והנופלות במערכות ישראל. סיפור חייהם בארץ הזאת, מסכת שירותם, גבורתם והקרבתם – הם סיפורה של הארץ הזאת, אך גם סיפור המחיר הכבד שהיא תובעת מאוהביה. מחויבותנו לזכר הנופלים ולדרך שהותירו לנו ניצבת תמיד לנגד עינינו. את המשימה שלא זכו להשלים, משלימים כיום, וישלימו, אנשי כוחות הביטחון, הממשיכים בדרכם ולאורם. יהי זכרם של הנופלים ברוך.
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשפ"ד – 2024
בחרדת קודש אני מתכבד להדליק נר לזכרם של חללי מערכות ישראל, חברנו שנפלו, מראשית היציאה מהחומות ולאורך כל שנות עצמאותנו המדינית והציונית, מהווים תמרור זיכרון לדרך חיינו ולמחוייבות הלאומית להנצחת זכרם. דרכם נותרה דרכנו ומורשתם נר להמשך עשייתנו. יהי זכרם ברוך!
בני גנץ
שר הביטחון
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
נזכור אותם, כולנו יחד. כל אחד ואחת מהם, מדי יום ביומו, והיום ביתר שאת, כך – לנצח. "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"
משרד הביטחון
אגף משפחות, הנצחה ומורשת