קונסטנטין סושקו

בנם של מרינה וויטלי. נולד ביום י' בכסלו תשנ"ד

(24.11.1993)

ברוסיה. אח לאריאל.

קונסטנטין, שנקרא בפי כל קוסטה, גדל ברוסיה עד גיל חמש, אז עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בתל אביב. קוסטה למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "הגימנסיה העברית הרצליה", תלמיד מצטיין עם ממוצע בגרויות מהגבוהים בשכבה. נער חברותי בעל תכונות של מנהיג, שתמיד היה מוקף בחברים וידע להוביל ולסחוף אותם איתו בכל מה שעשה.

בתיכון, החליט שהוא רוצה לשרת בצבא בתפקיד קרבי והשתתף בתוכנית הכנה לצה"ל של עמותת "אחריי!"

בנובמבר 2012 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית, גדוד 601. הוא היה לוחם מצטיין ובהמשך יצא לקורס מפקדים ושימש כמ"כ (מפקד כיתה) מצטיין.

אחד ממפקדיו סיפר: "קוסטה, האיש ושמחת החיים, האיש והמקצועיות והאכפתיות... קוסטה הוא הלוחם שכל מ"פ מייחל שיהיה תחת פיקודו – עוזר לחבריו, חייכן מקצוען, תמיד חותר לעוד ידע, לעוד אימון, לעוד שיפצור... לוחם שגורם לנו להיות טובים יותר, אדם מהסוג שאני אומר שזכיתי לפקד עליו".

אחרי השחרור, נרשם ללימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת "בן גוריון בנגב" בבאר שבע. כמו בכל מקום אליו הגיע, גם את הלימודים עבר בהצלחה וכהרגלו, הפך למוקד חברתי.

"הבנאדם הראשון שדיבר איתי בתואר היה קוסטה", סיפר דניאל, "זה הבנאדם שישר יבוא לבחור החדש, האבוד, יציג את עצמו, יגרום לו להרגיש בנוח... לפני כל מסיבה, לפני כל אירוע יושבים אצל קוסטה... תמיד חברים היו סביבו... כל ערב איתו זה הרפתקה חדשה... בכל דבר הוא יודע למצוא את ההומור, למצוא את מה שיעלה חיוך על הפנים".

בקרב חבריו, קיבל את הכינוי "השועל". הוא אהב לבלות ולחגוג, לצאת לשטח בטיולי ג'יפים, לשמוע מוזיקת רוק ומטאל ולמצות כל רגע בחיים. לצד זאת, היווה תמיד משענת ומקור ביטחון לסובביו, והיה האדם שכל אחד רוצה לצידו בעת צרה. הוא ידע לשמור על קור רוח גם ברגעי לחץ, לקחת את המושכות לידיו, לנהל את העניינים ולפתור כל מצב. חבריו מספרים שהיה חסר פחד, או לפחות לא הפגין פחד מול סובביו על מנת שהם לא יחששו. תמיד ידע להרגיע את כל מי שסביבו ונתן תחושה שכשהוא בסביבה - הכול אפשרי.

במהלך הלימודים באוניברסיטה, הכיר את אור. הקשר בין השניים התחיל בהיכרות אקראית והפך לאהבה ענקית. "זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון", סיפרה, "למען האמת זו גם לא הייתה אהבה ממבט שני. היינו שני אגוזים קשים שקיפצו הרבה זמן בתוך הסל עד שהואילו בטובם להתפצח. כשהכרנו בכלל היה לו קטע עם השותפה שלי... חצי שנה עברה, בינתיים מה שהיה בינו לבין השותפה נגמר, ואני נרשמתי לקרוספיט. שם הכרתי בחור שיצאתי איתו מעט. איזה הלם זה היה לגלות שהשותף של אותו בחור הוא – קוסטה!... ואז הגיעה הפנג'ויה (פסטיבל סטודנטים שנתי באילת). בעודי מפזזת על שפת הבריכה פתאום נתקלנו אחד בשנייה, קוסטה ואני. צחקנו איזה קטע שהוא יצא עם שותפה שלי ואני יצאתי עם שלו. חודש אחרי יצאנו לדייט. הדייט הראשון הכי כיפי שהיה לי בחיים".

מספר חודשים אחרי שהכירו, קוסטה סיים את לימודיו ועבר להתגורר בשכירות בתל אביב. זמן מה לאחר מכן, אור עברה להתגורר יחד איתו.

תחום הנדסת החשמל עניין אותו מאוד והעיסוק בו הסב לו הנאה רבה. הוא מצא עבודה שאהב והגשים חלום נוסף – לקנות ג'יפ. מדי שבת נהג לצאת לטיולי שטח ברכב שקנה ברחבי הארץ, כשהוא לוקח איתו חברים ובני משפחה. היה לו חשוב לשתף את קרוביו בדברים שעוררו בו הנאה ושמחה, כמו הטיולים ברחבי הארץ שאותה כל כך אהב.

זהותו הישראלית והיהודית הייתה מאוד חשובה לו, ותמיד סיפר בהערצה על הוריו, על האתגרים שעברו כשעלו לארץ ועל האופן בו הצליחו להשתלב ולשגשג בה.

ב-2024 היה אמור להתחיל לימודים לתואר שני במנהל עסקים, במטרה להגשים חלום נוסף ולפתוח סטארט-אפ משלו בעתיד.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ המתקפה, קוסטה התגייס למילואים ושירת בגדוד ההנדסה 7086 שפעל תחת חטיבת "גולני". לאחר מספר שבועות של אימונים והכנה, נכנס הגדוד לפעילות קרקעית ברצועת עזה.

ב-29.12.2023, במהלך פעילות במרכז הרצועה, עלה הרכב המשוריין שבו היה קוסטה על מטען צד. קוסטה ספג את מרבית הפגיעה ונהרג במקום, תוך שהוא מציל בגופו את שאר החיילים שהיו ברכב.

רב-סמל ראשון קונסטנטין סושקו נפל בקרב ביום י"ז בטבת תשפ"ד

(29.12.2023)

. בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו הורים ואח.

אביו, ויטלי, ספד לו: "הורים לא צריכים לקבור את בנם, זה נגד הטבע... החלק בלב שלי השייך לקוסטה קפא, עם כל החום והאהבה שהוא נתן לנו... קוסטה נתן שמחה לכל הסובבים, ניסה לתמוך במרינה ובי בכל דבר. הוא נתן לי ולמרינה שמחת חיים מדהימה והבטיח שהכול יהיה בסדר איתו... אני לא יכול להאמין ולקבל את העובדה שהוא איננו, ולא בטוח שהפצע הענק בלב שלנו יירפא לעולם. הבן שלנו נפל, למה כל כך מהר אני לא יודע, אבל למלאכים כמוהו יש תוכניות משלהם".

בת זוגו, אור, ספדה לו: "מאמי שלי, כשמבקשים ממני לתאר אותך אני מוצאת את עצמי קצת נתקעת. מאיפה בכלל להתחיל?... כבר חודש וחצי שאתה לא כאן וזה כאילו מרכז הכבידה נעלם איתך. הכול תלוש, הכול מרחף ואיכשהו גם כל כך כבד. כמו לרחף עם סלע במקום לב... אתה הראשון והיחיד שהרגשתי איתו בית. החבר הכי טוב שלי, האהבה של החיים שלי. כל כך רציתי להזדקן איתך.

"אני נוצרת כל הרפתקה, כל לילה שידענו איך יתחיל ואף פעם לא איך ייגמר. כל נסיעה בג'יפ, בחלונות פתוחים וזיופים עם הספוטיפיי, כל בירה, כל ג'אנק שאכלנו באמצע הלילה והתחרטנו עליו בבוקר. כל שיחה, כל ויכוח, כל כרבול על הספה, כל שילוב ידיים, כל נשיקה, כל חיבוק, כל חלום... כמות האנשים שאוהבת אותך מוכיחה שחריטת הזיכרון שהותרת ברקמה האנושית עמוקה מספיק. הסיפורים עליך לא מפסיקים לזרום, והלוואי שלעולם לא יפסיקו. אתה תמיד תהיה איתנו, תמיד תהיה איתי.

"מתנגן לי בראש בלי הפסקה השיר 'ריקוד קטן' של יזהר אשדות. תמיד אמרת שהשיר הזה מזכיר לך אותנו. שתי נשמות יצאו בריקוד קטן. כמה טוב היה לרקוד איתך נשמה שלי. איזו זכות זו הייתה לאהוב אותך, לחיות לצידך, להיות נאהבת על ידך. אתה האהבה של החיים שלי ותמיד תהיה".

בנצי, חבר ילדות, ספד: "להיות חבר של קוסטה הייתה המתנה הטובה ביותר שאפשר לקבל, הוא היה הדבר ששמר את האנשים ביחד. תמיד זכר להתקשר, לשאול מה נשמע, והיה זמין לכל עזרה... כל ערב איתו היה חוויה חדשה, הוא ידע ליצור את הרגע. הוא היה זה שמרים את כולם על הרגליים... אחד שמתייעצים איתו. הוא תמיד היה יורד לפרטים הקטנים, תמיד חיפש לעזור לחבריו, גם אם לא מבקשים... קוסטה היה הבן הכי טוב להוריו, נתן את כולו במשך חייו".

"קוסטה היה בחור סקרן, חכם ומלא בשמחת חיים", כתב נועם. "תמיד ידע לשאול את השאלה הנכונה, לזהות מי צריך עזרה ולעזור לו עם חיוך גדול, ולשבור את הקרח בכל סיטואציה בקלאס. אני בטוח שגם הפעם התנדב וחתר קדימה כמו שתמיד ידע. כשאומרים שלוקחים את הטובים, זה לחלוטין נכון במקרה שלך".

קוסטה מונצח באנדרטת הנופלים של בוגרי "הגימנסיה העברית הרצליה" בתל אביב.

עמוד לזכרו נפתח באתר memoriz.plus ובו סיפורים מתחנות חייו השונות.