אייל אוריאל ביאנקו

רס"ם (במיל') אייל אוריאל ביאנקו ז"ל נפל בקרב בדרום לבנון בכ"ז בניסן התשפ"ו, 14 באפריל 2026, והוא בן שלושים בלבד. בנם של דניאל אליהו ז"ל ואסתר, גדל ביישוב חיספין שברמת הגולן ועשה את ביתו בקצרין הסמוכה, אדמה שהכיר ואהב מילדותו. נפילתו באה בעת התהפכות נגמ"ש בדרום לבנון, בעודו ממלא את תפקידו כנהג רכב כיבוי אש ב'עוצבת ברק' (188).

אייל היה איש מילואים במלוא מובן המילה. כמעט ברציפות, מאז שנקרא אל הדגל, התייצב שוב ושוב לשירות, מניח מאחוריו את ביתו ואת משפחתו ויוצא אל המשימה. "התייצבת פעם אחר פעם לשירות מילואים", אמר עליו מפקד הגדוד אסף משה שור, ובמילים האלה נכרכה כל דמותו של איש שלא חיכה שיבקשו ממנו, אלא בא מעצמו, כל פעם מחדש.

מי שהכירו תיארו אדם שמפיץ אור. ראש מועצת קצרין, יהודה דואה, הספיד אותו כ"איש שמפיץ אור, חיובי אין ספק", אדם שעמד בפתחה של תקופה חדשה בחייו, שב אל קצרין ותכנן להשתקע בה ולבנות בה את ביתו. אחיו יונתן נשא לעברו מילות פרידה שמסכמות את אופיו בשדה ובבית כאחד: "תמיד הסתערת ראשון ושמרת על הצוות והמשפחה".

חודש לפני נפילתו פרסם אייל תצלום עם ילדיו, ולצדו הבטחה שלא הספיק לקיים: "אבא שוב הולך, מבטיח שאחזור". את ההבטחה הזו נשא עמו אל הקרב האחרון, ובה גם נדרכה כל כובד האבל של היקרים לו. דודתו, ציונה מועלם, נתנה לכך ביטוי בהספד: "הבטחת שתחזור... אני לא יודעת איך ממשיכים".

אייל הותיר אחריו את אשתו יאסה ושלושה ילדים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקצרין, בעיר שאליה כיוון את חייו ואת חלומותיו. יהי זכרו ברוך.