אריאל מאיר תמן

אריאל מאיר תמן, שבגוף סיפור חייו באתר יזכור ובדיווחי העיתונות נכתב גם טמן, נולד ב־31 במרס 1991 וגדל בנתיבות. בנם של מרים ודני, אח לאודליה, רפאל, בת אל, שרה, יוסף, שולמית ונהוראי. הוא נישא לרבקה, ולשניים נולדו עילאי, הדר, בניה ובארי. בבגרותו התגורר באופקים, שבה שילב חיי משפחה עם שירות מילואים והתנדבות רפואית מתמשכת.

בשנת 2011 החל להתנדב במד״א כחובש רפואת חירום, וב־2015 סיים קורס חובשים בכירים. בדיווח על דברי הפרידה של הארגון תואר ככונן תגובה מהירה שהמשיך לסייע בהצלת חיים גם בתקופת המלחמה. יוסי אבוהרון, אחראי המתנדבים בתחנת אופקים, סיפר על רצונו לעזור ועל עשייה שחרגה משעות ההתנדבות. אלעזר טובול מיחידת האופנועים הדגיש את הרגישות האנושית שהביא למפגש עם אנשים שנזקקו לעזרה, לצד המקצועיות הרפואית.

עם פרוץ המלחמה נקרא למילואים ברבנות הצבאית. במסגרת שירותו עסק בזיהוי גופות, בין היתר לאחר טבח שבעה באוקטובר. אחותו בת אל סיפרה כי ראה במלאכה שליחות ופעל בכבוד כלפי החיילים שנפלו. בדבריה תיארה אותו כאב וכבעל מסור, וכמי שחיזק את בני המשפחה. היא סיפרה שלא הראה להם את קשייו, והותירה עדות אישית לאופן שבו ניסה לתמוך בסובבים אותו גם בתקופה הזאת.

אריאל מאיר נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ב־27 ביולי 2025, בן שלושים וארבע. הוא נמצא ללא רוח חיים בביתו באופקים, ולפי הדיווח שנמסר אז נפתחה חקירת מצ״ח לבירור הנסיבות. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בנתיבות והותיר אישה, ארבעה ילדים, הורים ואחים. חבריו במד״א ובני משפחתו נפרדו מאדם שעזרה לזולת הייתה חלק מתמשך מחייו. יהי זכרו ברוך